אדם שחוצה את העיר ירושלים בימים אלה יכול לחלוף על פני מחאות שונות (ואפילו הפוכות זו מזו), העומדות במרחק לא גדול אחד מהשני.
המאהל ברחוב עזה- בלפור (כמה סמלי שזה רחוב עזה?) בנושא החטופים, 'מאהל הגבורה' מול בית המשפט העליון בדרישה בשם הנופלים להמשך המלחמה עד הניצחון, מחאות באזור הכניסה לעיר נגד כפיית גיוס חרדים, ועוד מאהל אחר מול הכנסת בגן הוורדים, ועוד ועוד.
האם אפשר לעשות קצת סדר בבלגן?!
בפרשת קורח יש מספר גורמים שקמים כנגד מנהיגותו של משה רבנו. לא כולם טוענים את אותו הטענה. לא לכולם יש את אותה המניע לפעול נגד משה.
יש את קורח עצמו, יש את עדת קורח, יש את 250 נשיאי העדה- ראשי סנהדראות, יש את בני לוי, וכמובן יש את דתן ואבירם ואון בן פלת משבט ראובן. נוסף על אלו, יש מן הסתם, אנשים פשוטים מעם ישראל שהצטרפו לכל תנועה.
האם הם כולם אותו דבר? כשמסתכלים בפסוקים רואים שאין אחידות. לא בטענות, וגם לא בעונש שהם קיבלו.
הנצי"ב (העמק דבר, קורח, פרק טז', א',יח') מבאר במהלך לאורך הפרשה שבעצם יש הבדל גדול בין החלקים השונים של המחאה. צריך לחלק ביניהם:
"אבל יש לדעת ולהתבונן מכל ענין הפרשה, מהליכות המחלוקת, ומעונש שהגיע להם, כי לא נשתוו בערכם ובכוונת מחלוקתם קרח, ודתן ואבירם, ומאתיים חמישים איש, שהרי אנו רואים שלא היו בכלל לוקחי המחתות אלא קרח ומאתיים חמישים איש... על כן יש להבין שמאתיים חמישים איש היו באמת גדולי ישראל בכל פרט גם ביראת ה', והיה מניעת הכהונה שהוא גורם דבקות ואהבת ה' כאש בוער בקרבם, לא לשם שררה וכבוד המדומה כי אם להתקדש ולהשיג מעלה זו על ידי עבודה, וגם המה ידעו אשר דבר ה' אמת בפי משה... ומסרו עצמם למסירת נפש ולמות על אהבת ה' כי עזה כמות אהבה... והנה לא היה אפשר להם לקחת מחתות וכדומה ולהקריב במשכן, שהרי הלווים שמרו שלא יקרב זר, משום הכי היו מוכרחים לעשות מחלוקת על משה ואהרן ולפרוץ גדר... ובשביל שמכל מקום כיונו לשם שמים משום הכי נענשו בשריפה באש שיצא מקודש הקודשים...
לא כן דתן ואבירם המה היו רחוקים מתאוה עליונה זו, כי אם שהיו בטבע בעלי מחלוקת ושונאי משה עוד במצרים... "
רק מאתיים וחמישים איש היו ב"מבחן הקטורת"- במי ה' יבחר ויוריד אש למחתותיהם. הנצי"ב מסביר שהם באמת היו גדולי ישראל ומה שהניע אותם היה הדביקות העליונה בה'. היתה להם כוונה לשם שמים, הם רצו להתקרב לה' ולהקריב כמו כהנים גדולים. הרצון שלהם היה מעין הרצון של נדב ואביהו. לא במקרה, העונש שהם קיבלו היה בצורה מכובדת, כמו מיתת נדב ואביהו, כשיצאה אש מאת ה' להעניש אותם. כמו כן, אחרי המאורע- המחתות שהם הקריבו בהם התקדשו ושימשו ציפוי למזבח.
לעומת זאת, את דתן ואבירם הניעו אינטרסים יותר נמוכים של רדיפת הכבוד והשררה ורצון לחזור למצרים. לכן העונש שהם קיבלו היה שנבלעו באדמה.
על פי מהלך זה, מסביר הנצי"ב פסוק בהמשך ספר במדבר (פרק כו' פסוק ט') שמחלק בין מעשה דתן ואבירם ובין שאר העדה של קורח:
"וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן וַאֲבִירָם קְרִיאֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל ה'".
ומסביר הנצי"ב: "...וכל דברים אלו מבואר במקרא בפרשת פינחס, הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצתם על ה', מבואר שהמאתיםם חמישים איש הצו על ה', והמה הצו על משה ועל אהרן"
כאן אפשר לשים לב שיש תיאור שונה על תוכן החטא בכל חלק. הנצי"ב מסביר שדתן ואבירם התווכחו ורבו ("היצו") על משה ואהרון מחמת השנאה, ואילו עדת קורח - בהצותם על ה'- עיקר רצונם היה להשיג אהבת ה' ולהקטיר לפני ה'.
יש פרשנים נוספים שהפליגו בכוונה הטובה של מאתיים וחמישים מקריבי הקטורת.
השל"ה (פרשת קרח תורה אור, כג,כה) כותב: "מאתים וחמשים איש לא חטאו במרד ובמעל...וחפצו בדבקות עליון, ובקרבתם לפני ה' מתו. כמו נדב ואביהוא בקטרת כן הם בקטרת, והקטורת מורה על רוב הקישור והדבקות, וכוונתם לשמים. על כן המחתות שלהם קדשו, ולא כמחתות קרח שהיא קטורת זרה ממש"
וכן הנועם אלימלך (פרשת קורח): "אלא נראה, דהנה בודאי שכוונתם היה גדולה מאוד לשם שמים, כי תשוקתם היה לכהונה גדולה ולהקטיר קטורת לפני ולפנים...כי הם היו ראשי סנהדראות כולם לכן היו מתאוים אל העובדא הזאת כדי על ידה יוכלו לתקן את שלימות נפשם ולבא אל הדביקות היותר גדול... וזה היה חטא נדב ואביהוא ...וזה כוונת רש"י במה שכתב הם חטאו בנפשותם פירוש הם סברו שיתקנו בזה את נפשם".
בספר עיונים בפרשות השבוע (מאמר "משה מול המורדים"- מנהיגות במבחן ההתנגדות בשתי חזיתות), מסביר הרב סמט, שבעצם הייתה "קואליציה" של כמה גורמים שונים כנגד מנהיגותו של משה רבנו. משה ניסה לפרק את הקואליציה הזאת ולבודד קבוצה אחת מחברתה. משה הבין שהמניעים שלהם שונים ואם יחלק ביניהם יהיה ביכולתו לשכנע אותם או להתייחס אליהם אחרת.
גם בימינו יש גורמים שונים ומחאות מסוגים שונים. נראה שצריך לדעת לחלק מה מניע כל קבוצה. כאשר קבוצה מסוימת באה בדרישה למשהו האם זה באמת מה שהם רוצים או שמאחורי זה עומד אינטרס אחר נסתר.
מה שברור, גם כשמביעים דעה, בואו נימנע מליצור כאוס במדינה, כאוס שאויבנו כל כך מייחלים לו.
הכותב הוא מוסמך לרבנות עיר. לשעבר ר"מ בישיבת שדרות. כיום רב בישיבת הכותל ומלמד בתוכנית השילוב של בני חו"ל בישיבה.