בג"ץ לא יקבע מי הוא רב

בשבוע שעבר פקעה כהונתם של הרבנים הראשיים, הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו, ומדינת ישראל נותרה ללא רבנים ראשיים.

למרות שהחוק קובע כי הבחירות לרבנים הראשיים לישראל יתקיימו בין חודש לשלושה חודשים, לפני תום כהונתם של הרבנים המכהנים, הדבר טרם קרה.

אחת הסיבות המרכזיות לדבר היא מחלוקת בין בג"ץ לבין מועצת הרבנות הראשית בעניין הרכב הגוף הבוחר. המחלוקת מתמקדת בסעיף 7(8) לחוק הרבנות הראשית הקובע כי האסיפה הבוחרת תכלול: "10 רבנים שימנו הרבנים הראשיים לישראל, בהתייעצות עם השר ובאישור הממשלה", הסעיף החותם רשימת סעיפים המפרטים את דרך מינוים של 80 רבנים, בסה"כ, לגוף הבוחר.

על אף לשון החוק הברורה הקובעת חד משמעית כי ימונו רבנים, עתרו אירגוני נשים לבג"ץ וביקשו לקבוע כי בשם עקרון השוויון, ימונו נשים בעלות השכלה תורנית 'נשות הלכה'.

עמדת הרבנות הראשית, כפי שיוצגה ע"י היועמ"ש לממשלה הייתה, כי הפרשנות לחוק, לפיה, בהתאם להלכה היהודית הסמכה לרבנות יכולה להינתן רק לגברים, הינה עמדת ההלכה היהודית ואינה ייחודית לרבנים הראשיים. המחוקק קבע כי באסיפה הבוחרת תהיה קבוצה של 'רבנים', האמורה לייצג את הפן ההלכתי-רבני המובהק; ולצידה קבוצת 'נציגי ציבור', שאמורה לבטא את הפן הציבורי. על כן, ברור כי גם 10 הרבנים המדוברים יהיו דווקא רבנים.

בפהס"ד בבג"ץ 7583/22 כתב השופט מינץ: "הפרשנות הבסיסית והפשוטה של המונח "רבנים" על פי תפיסת עולם הלכתית אורתודוכסית כפי שנתפסת על ידי הרבנות הראשית, היא מי שהוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית. לא ניתן לצקת לתוך מונח זה בחוק את המשמעות אותה מבקש העותר לצקת... מתיחת הפרשנות והכללת נשים העוסקות בדת ובהלכה היהודית אל תוך הגדרת "רבנים" חוטאת אפוא לפרשנות הלשונית ומותחת את מושג הרבנים מעבר לגבולותיו".

השופט מינץ הוסיף וכתב: "פרשנות זו מתבקשת מאליה גם בהתחשב בהקשר הכללי של ההסדר שבחוק. זאת בהתייחס למעשה המחוקק שיצר שתי קבוצות נפרדות וברורות המרכיבות את האסיפה הבוחרת: האחת, כוללת "נציגי ציבור" בהקשר הכללי-ציבורי; והשנייה, כוללת "רבנים" בהקשר הדתי-רבני... הסדר זה אותו בחר המחוקק בקשר להרכב האסיפה הבוחרת הוא הסדר דווקני, מדויק ומפורט לפרטי פרטים באמצעותו ביקש המחוקק לבטא את האינטרסים השונים הראויים לייצוג... את ההסדר יש לקרוא אפוא באופן דווקני, ואין אפשרות לקרוא לתוכו את אשר אין בו".

אם כן, השופט מינץ קובע נחרצות כי לשון החוק ותכליתו, בסעיף זה, היא לייצר קבוצה של רבנים בגוף הבוחר כדי שהרבנים הראשיים ייבחרו כנציגי רבני ישראל.

אלא שהשופט מינץ נמצא בדעת מיעוט בבג"ץ וחבריו להרכב, השופטת דפנה ברק ארז, והשופט יצחק עמית קבעו כי כאשר החוק אומר במפורש רבנים אין זהו פירושו. לדעתם את המונח "רבנים" בחוק הרבנות יש לפרש גם בהקשרו המשפטי. כמו כן יש לפרשו פרשנות תכליתית. לדעתם תכלית החוק היא לתת ייצוג לכל חלקי הציבור: "לצדה של התכלית הייצוגית, היא התכלית הקונקרטית של החוק, עומדת התכלית הכללית של קידום שוויון ה"מרחפת" מעל דברי החקיקה כולם". עמית אף הוסיף כי: "פרשנות החוק אינה קופאת על שמריה ופרשנות תכליתית "מתאימה את החוק לשינויים החברתיים שחלו לאחר חקיקתו ולתנאי החיים הדינאמיים" – כפי שכבר כתב השופט ברק.

כלומר, למרות לשון החוק הברורה נותנים לו השופטים פרשנות תכליתית, כפי דעתם, המשנה את פירושו.

ביחס לדבריו של עמית, כתב השופט מינץ כי הגדרת רב היא הגדרה הלכתית, וממילא אין בסמכות בית המשפט לשנותה: "המקרה שלפנינו נוגע בגרעין התפיסה ההלכתית. על כן משמעות פרשנותו של חברי היא כי יש מקום "לעדכן" את "ההלכה" (תרתי משמע) מפני שהפרשנות אינה מתיישבת עם התפיסה החברתית הרלוונטית. בעיניי כאמור, בעניין זה, ידינו כבולות".

כאמור העתירה התקבלה ומעתה הרבנים הם גם נשים לפי פסק ההלכה של בג"ץ, בניגוד ללשון החוק ובניגוד להלכה היהודית.

לא פלא, אפוא, כי מועצת הרבנות הראשית החליטה לדחות את עמדת בג"ץ "כי יש לשקול מינוין של נשים לפי סעיף 7(8) לחוק", וקבעה "כי על פי ההלכה אין כל אפשרות הלכתית למינוי נשים לתפקיד רב, כמו כן שקילת מינוי אישה לתפקיד רב אסורה, באשר היא מכירה בכך שאישה יכולה לשאת בתפקיד רבני, דבר המנוגד לעמדת פוסקי ההלכה וגדולי הרבנים והרבנים הראשיים לדורותיהם". בהמשך לכך מ"מ הרב הראשי הרב יעקב רוז'ה לנציג היועמ"ש כי במסגרת סמכותו יוכל למנות רק רבנים כמשמעותם ולא למנות נשים.

התמונה היא ברורה, בג"ץ בניגוד לחוק ובניגוד להלכה רוצה לקבוע לרבנות הראשית מהו רב.

מוסד הרבנות הוא מוסד עתיק יומין, והוא מהווה את שדרת ההנהגה התורנית והערכית של העם היהודי אלפי שנים. הוא המוסד, שאולי יותר מכל, שימר את העם היהודי כיחידה קהילתית ולאומית ואיפשר לנו לשוב לארצנו ולהקים בה ריבונות, לאחר גלות אלפיים. את הגדרתו של מוסד הזה, קובעים תלמידי החכמים הנאמנים לתורה. מחויבות מייצרת סמכות. רק מי שרואה בתורה את דבר ה', ואת מצוותיה כמערכת ערכים וציווים מחייבת, כשיר להגדיר מי ראוי להוביל את יישומה פיתוחה והנהגתה.

גם בעידן חידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל, מבחינה היסטורית וחוקית, הרבנות הראשית הוגדרה לא כמערכת שירותי דת, אלא כרשות הלכתית אוטונומית מנהיגה ומתוות דרך. חדירתו של הממסד הבג"צי, הרואה בתורה מערכת ערכים זרה ופרימיטיבית, ובז לאמונה היהודית ולעקרונותיה, אל תחום הרבנות יש בה משום הכרזה על מלחמת תרבות. מועצת הרבנות הראשית צריכה אם כן לרתום עצמה למלחמת תרבות זו. לא בג"ץ וערכיו יקבעו מי הוא רב. לא בג"ץ וערכיו יעצבו את דמותו של העם היהודי. הרבנות הראשית ופוסקי ההלכה לדורותיהם הם הקובעים את ההגדרות ההלכתיות. על ממלאי מקום הרבנים הראשיים למנות 10 רבנים לגוף הבוחר בהתאם לחוק, כדי לשמור על עצמאות הרבנות וכדי למנות למדינת ישראל רבנים ראשיים.

הכותב הוא ראש ביהמ"ד תורת המדינה ומנהל תחום במרכז יכין