אסף ויס, אחיו של רס"ב (מיל') אילון ויס מפסגות שנפל בפיצוץ מטען על טנק בעזה והיה מחנך כיתה י' באמית מעלה אדומים, התארח באולפן ערוץ 7 וסיפר על הקשיים שלו ושל משפחתו בהתמודדות עם האובדן.
"אנחנו שלושה שבועות אחרי שאילון נהרג ועדיין מעכלים את הסיטואציה מה זה להיות חלק ממשפחה, כשאבא ואמא בני כמעט שמונים קוברים את הבן שלהם. אנחנו באמת ברכבת הרים מטורפת של רגשות. יום אחד נסעתי להר הרצל, הרגשתי צורך להיות איתו לבד, בלי ההמונים. אחר כך צלצלתי לאמא שלי וסיפרתי לה והיא אמרה לי 'איזה כיף לך שאתה יכול, אני לא מסוגלת'", משתף ויס.
"הוא היה אמור להיות בן 50 עוד ארבעה חודשים. ההורים שלי בני כמעט שמונים והלב והרגשות הרבה יותר חזקים. זה תמיד קשה לאבד ילד. אני רואה את ההורים שלי בסיטואציה הזו והלב שלי שבור ורצוץ וזה פוגש אותם במקומות מאוד מורכבים" הוא מוסיף.
על דמותו המיוחדת של אחיו מספר אסף ויס "יש כאלה שקפצו בשבעה באוקטובר - אבל אילון - עשר שנים אחרי שהוא קיבל את הפטור הוא המשיך לעשות מילואים. זו היתה שליחות שהוא לקח על עצמו עד לקרב האחרון בעזה. הייחודיות אצלו היתה שהוא היה חייל מפשוט בגיל 49 וחצי. הוא לא היה מג"ד, סמג"ד או מח"ט. הוא עשה הכל כולל הטיפולים והבוץ לטנק ובסוף הוא נהרג במשימה כתותחן. זה בעיני ערך מאוד חזק, אני לא מסתכל על הגיל או הדרגה, אלא עושה מה שצריך לעשות".
הערכים התבטאו גם בדמותו החינוכית של אילון ויס ז"ל. "החינוך היה משימת חייו והוא עשה אותה בפשטות גדולה ובייחודיות שהולכת ונחשפת לנו. הגיעו הרבה תלמידים אבל לא פחות הגיעו הורים. היה זוג הורים שסיפר שהם הרגישו שאילון הציל להם את הילדים. הוא היה דוגמה אישית ברמ"ח אבריו, נוכח ומנהיג בלי שום עכבות. סיפרו לנו שנוצרה משפחת שכול בבית הספר כי אחרי שהוא נהרג החדר מורים כבה. הוא היה שם עמוד תווך. הגיעו תלמידים שהוא לימד אותם חינוך תעבורתי - תאוריה. הם סיפרו שהוא לימד אותם כלים לחיים דרך התמרורים והשפיע על דרך החיים שלהם באמצעות שעה אחת בשבוע".
אסף מתאר גם כיצד הוא נתקל בכל פינה בזכרו של אחיו. "במעגלים, העמותה שאני מנהל, יש לנו פרוייקט של ליווי חיילםי בזמן הצבא. בשבוע שעבר קיבלתי לבקר שלושה חבר'ה. שאלתי אחד מהם איפה הוא למד בתיכון ואמרו לי שהוא היה תלמיד של אח שלי ושהוא שבור. שמעתי דרך הטלפון את שיברון הלב ונסעתי אליו לירוחם. זה היה תלמיד שהרכיב שכול, כאב, ריסוק והוא היה צריך את החיבוק. זה מאוד ריגש אותי כשכל המעגלים התחברו כך".
ברמה האישית הוא מרגיש שגילה את אחיו במהלך ימי השבוע. "הוא היה האח השלישי מבין שבעה וחיינו את חיינו כמשפחה. בשבעה גילינו כמה לא הבנו איזה מגדלור היה לידינו. פתאום אתה שומע את הסיפורים הגדולים וזה הטריד אותי - למה זה צריך להיות כך. שיתפתי את חברי שיבי פרומן בתהייה והוא השיב לי: 'בשבעה הנשמה מתגלה בכל עוזה בלי כל המחיצות שלה בחיים. אתה צריך להרגיש בסדר גמור'. זה מאוד דיבר אלי. אילון, מבחינתי היום, הוא המורה שלי. אני התלמיד שלו. אני לומד ממנו יום אחרי יום ואעשה הכל להעביר את הלימוד הזה הלאה. כי אנחנו כבויים אבל אם לא נעשה זאת זה יכבה אותנו עוד יותר. אני רוצה להעביר את המסר שלו במורה שהיה, במחנך שהיה, בדוגמה האישית שלו."
"אני מאוד מתחבר להגדרה של דור הניצחון. כל מי שלוחם שם, כל מי ששם את עצמו בחזית, לא משנה אם הוא בן 21 או בן 49 וחצי. הם תשעה חודשים שם ושמים את הכל מאחורה ובוודאי הנופלים שהם עמוד האש לפני המחנה. בדוגמה האישית שהם מביאים לנו ובמה שאנחנו לוקחים מהם לחיים שלנו", הוא מסכם.