מקובל לחשוב שביסוד החלטות מערכת המשפט יש היגיון, תבונה, שום שכל. חסידיו הגדולים של בית המשפט טוענים שהוא אינו טועה ואינו יכול לטעות (אני קולגה של כמה כאלה).
אבל האמת היא שבלב כל החלטה יש ספר ישן ומצהיב שעין בן תמותה לא שזפתו, אך הכול יודעים על קיומו ומכנים אותו "היומן". בכך יעסוק הטור שלפניכם.
יצא לכם פעם לכתוב יומן אישי? הגיוני. לא מעט ילדים ואפילו מבוגרים נוהגים לכתוב הגיגים, מחשבות, מטלות וזיכרונות ביומנם האישי. אבל האם למישהו מבין קוראי 'בשבע' יצא לקבל תשובות מהיומן? אם אתם לא הקוראת המסורה ג׳יני וויזלי ובחיר ליבה הארי פוטר - כנראה התשובה לכך שלילית.
אבל יש כאלה שהתמזל מזלם, וזכו לקבל תשובות מהיומן שלהם. לא באגדות, לא בסיפורי ילדים, אנשים בשר ודם שהתברכו בכך. יחידי הסגולה שזוכים לנס הזה הם שופטי בית המשפט העליון. בהחלטה שיפוטית שניתנה לפני שבוע נכתב כך: "מן היומן נמסר כי לא ניתן להקדים את מועד הדיון למועדים המוצעים בבקשה, וכי דחיית הדיון תהא דחייה ממושכת. במצב דברים זה, ובשים לב לגילה של המתלוננת ולנסיבותיה, ומבלי שנעלמו מעיניי נסיבות אחת מבאי כוחו של המשיב, אין בידי להיעתר לבקשה, ומועד הדיון ייוותר על כנו".
אסביר מה הסיפור בקיצור נמרץ. נאשם בפלילים בעבירות חמורות זוכה על ידי שופט בית המשפט המחוזי בנצרת אשר קולה. הפרקליטות (בצעד נואש וחסר כל סיכוי ריאלי בעיניי, ואולי כנקמה על זיכוי מתוקשר אחר של השופט קולה) הגישה ערעור לבית המשפט העליון. הדיון נקבע לינואר 2024. כמה ימים לפני הדיון חלתה הפרקליטה וביקשה את דחייתו, בהסכמת הסנגורית. לבסוף, הדיון נדחה לאמצע חודש יולי, אף על פי שמדובר בתקופת פגרת בית המשפט. הסנגורית ביקשה להקדים את הדיון לפני הפגרה או לדחותו לאחריה, ונימקה זאת בכך שהיא מתגוררת עם ילדיה בקו הגבול הצפוני, ולאור הסיטואציה היא מבקשת לשהות עם ילדיה בחופשה. הפרקליטה בתגובה הסכימה להקדמת הדיון אך סירבה לדחותו. כאמור, רשמת בית המשפט העליון שיגרה את הבקשה ליומן, וזה חזר עם התשובה שאין אפשרות לדחות וגם לא להקדים את הדיון.
למה אני מטריח אתכם עם הסיפור הזה? כי הוא ממחיש את חוסר השקיפות של הנהלת בתי המשפט, ובדגש על בית המשפט העליון. אין־ספור החלטות שיפוטיות מדברות על "היומן" המסתורי. הנה שתי דוגמאות קטנות נוספות: "היומן יקבע מועד חלופי לדיון בהקדם", "מועד חדש לדיון ייקבע על פי יומנו של בית המשפט". לפעמים זה עניין של מה בכך. אולם לפעמים אלו עניינים הרי גורל, ולמעורבות של "היומן" יש השפעה קריטית על ההכרעה בתיק. מועד קביעת הדיון יכול לחרוץ גורלות של בני אדם, וכאשר מדובר בבג"ץ - גורלה של מדיניות רשויות השלטון והשפעה על האזרחים כולם.
אז עם כל הכבוד לגלגולי העיניים, היומן אינו מוסר דברים לשופטים, והיומן אינו קובע את המועדים ואת זהות ההרכבים בכוחות עצמו. צריך להפסיק עם ההחלטות השיפוטיות של "שיחותיי עם יומנים". מדובר במזכירות בבית המשפט העליון, שאף אחד לא יודע את שמן ואת זהותן. לשאלה באיזה יום ובפני איזה הרכב שופטים ייקבע הדיון יש השפעות דרמטיות על ניהול התיק. אם "היומן" מחליט לקבוע דיון במדיניות הביטחון של ישראל בפני השופטים סולברג, מינץ ואלרון - יש לכך משמעות. ואם "היומן" מחליט לקבוע את הדיון בפני השופטים פוגלמן, ברק־ארז ורונן - יש לכך משמעות. גם גדולי מגלגלי העיניים לא יכחישו את העובדה הזאת. היא ברורה מאליה.
פעמים רבות השופטים נותנים ליומן הוראה חצי מדויקת. "היומן יקבע את הדיון בהתנגדות לצו על תנאי במהלך חודש ספטמבר" או "היומן יקבע מועד לשמיעת הערעור בחודש נובמבר 2024, בכפוף לאילוציו", ולעיתים השופט ממש מכתיב ליומן את זהות ההרכב ואת מועד הדיון, כאשר הוא פועל בדרך הזאת לשבץ את עצמו בדיון (או לחלץ את עצמו ממנו): "התיק ייקבע לדיון המשך לפני ההרכב או רובו, בהקדם האפשרי ולא יאוחר מיום 21.7.2024, בכפוף לאילוצי היומן".
לפני זמן רב הצעתי (ולמרבה הצער הצעתי נפלה אומנם על אוזניהם הקשובות של הקוראים, אבל לא של מקבלי ההחלטות) שקביעת הדיונים וההרכבים בבית המשפט העליון תעבור תהליך של רנדומיזציה מוחלטת. המזכירה, הידועה גם בשמה "היומן", לא תקבע את ההרכב, וגם לא השופט התורן שמקבל את העתירה. המחשב יבחר רנדומלית את זהות השופטים שידונו בתיק. רק לאחר שנבחרה זהות השופטים, "היומן" יתאים את עצמו ואת מועד הדיון לאילוצי השופטים ולדחיפות שהם רואים בעתירה לבג"ץ או בערעור לבית המשפט העליון. הרפורמה הנדרשת היא לא מינוי נשיא בית משפט עליון "משלנו" שיתאים את ההרכבים הרצויים למחנה הנכון, ולא להשתלט על מחלקת היומן במזכירות. אלא פשוט לנטרל את הכוח האנטי־דמוקרטי הזה.
ולכל שופטי העליון שממשיכים להתכתב עם "היומן" המסתורי, אני מציע לזכור את דברי התוכחה האלמותיים של פעיל זכויות האדם ארתור ויזלי לבתו: "לא למדת ממני כלום? מה תמיד אמרתי לך? לעולם אל תבטחי במשהו שחושב בכוחות עצמו אם את לא יודעת איפה הוא מחזיק את המוח שלו".
ברק־ארז בשדה יומן
לאחרונה רעשה הארץ סביב שחרור מנהל בית החולים שיפא מוחמד אבו סלמיה. לפני כשבוע וחצי שוחרר אבו סלמיה והוחזר לרצועת עזה. אותו אבו סלמיה שבית החולים בניהולו שימש כמפקדת טרור של חמאס ועוזריו משאר הארגונים. אותו אבו סלמיה שבבית החולים בניהולו הוחזקו חטופים ואף אחת החטופות, נועה מרציאנו הי"ד, נרצחה בו על ידי רופא. נתניהו מיהר להאשים באופן חצי מרומז וחצי מפורש את בג"ץ. בתגובה מטעמו נמסר: "ההחלטה על שחרור האסירים באה בעקבות דיונים בבג"ץ בעתירה נגד החזקת אסירים במתקן המעצר שדה תימן. זהות האסירים המשוחררים נקבעת באופן עצמאי על ידי גורמי הביטחון על פי שיקוליהם המקצועיים".
הבה נתחיל בעובדות. אכן ב־23 במאי הוגשה לבג"ץ עתירה נגד המשך השימוש במתקן שדה תימן לשם החזקת עצורים לצורך כליאה ממושכת. מלכתחילה המתקן אכן הוקם לצורך מיון ראשוני וחקירה ולא לשם כליאה ארוכת טווח. השופטת דפנה ברק־ארז, שהייתה השופטת התורנית בבג"ץ, מיהרה לקבל החלטה מיד עם הגשת העתירה: "העתירה תיקבע לדיון לפני הרכב בהקדם האפשרי, לפי אילוצי היומן. תגובת המשיבים תוגש עד 24 שעות לפני מועד הדיון שייקבע".
נפלאות היומן קבעו את הדיון ל־5 ביוני, כלומר בתוך שבועיים בלבד, בפני השופטים עוזי פוגלמן, דפנה ברק־ארז ועופר גרוסקופף. המדינה הגישה תגובה עוד לפני הדיון, ומיהרה להצהיר שהיא פועלת להחזיר את המתקן לייעודו המקורי - מתקן חקירה ומיון ראשוני. כלומר, לסגור את מתקן הכליאה שדה תימן שהחזיק בשיאו קרוב לאלף עצורים עזתים. לטענת המדינה, ההליכים בעניין זה החלו עוד לפני הגשת העתירה. מי שנשלח על ידי ראש הממשלה לטפל בנושא הוא ראש המל"ל צחי הנגבי, שאף חתם על התצהיר שהוגש לבג"ץ.
ההחלטה לסגור את שדה תימן לא התקבלה בגלל בג"ץ, אלא בגלל שיקולים בין־לאומיים רגישים וחשש מטריבונלים בין־לאומיים לאור פרסומים בישראל ובעיקר בעולם על הנעשה בשדה תימן. זו החלטה מדינית לגיטימית, שכמותה ביצעה ישראל לא מעט, בדרך כלל מתחת לרדאר עד שהדבר התגלה במקרה, כמו משקיפים זרים שביקרו את העצורים, וכך גם עורכי דין.
אבל אי אפשר לומר שלבג"ץ אין שום השפעה בעניין. לעובדה שהדיון נקבע מהרגע להרגע, באדיבות השופטת ברק־ארז ו"היומן", בוודאי שיש השפעה. לזהות ההרכב שנקבע בוודאי שיש השפעה. מרחב התמרון לממשלה הצטמצם לנוכח סד הזמנים שהקציבה ברק־ארז ולנוכח זהות חברי ההרכב. הממשלה גם ככה רצתה לסגור את שדה תימן, אבל לאו דווקא במהירות הבזק, כפי שפחות או יותר קרה בפועל.
השאלה הראשונה שעסקו בה כל המעורבים בדבר היא: מה ההרכב? ברגע שאתה יודע את זהות ההרכב, אתה יודע כמעט תמיד גם את תוצאות ההליך. פעמים רבות תדע גם מי יהיה השופט שיישאר בעמדת מיעוט. אבל זה לא אמור להיות כך. מ"היומן" צריך להיפרד לשלום. נוח מאוד לשופטים שהאזרחים לא ידעו איך מתנהל מפעל הנקניקיות. נוח להם מאוד להמשיך עם ההסוואה כאילו הדברים נקבעים באופן סתמי על ידי יומן סתמי. ובכן, זה לא המצב ואין טעם להמשיך עם המשחק הזה.
בניגוד לרפורמה של שר המשפטים יריב לוין, ההצעה לבטל את משחקי היומן אינה מגבירה את הכוח של הממשלה או של הקואליציה. היא אינה מחזקת צד פוליטי כזה או אחר. היא מחזקת את שופטי בית המשפט העליון עצמם, בכך שהיא מעודדת שקיפות. היא מחזקת את שופטי בית המשפט העליון בכך שהיא מונעת כוח־יתר מפקידים אנונימיים, ובכך שהיא מונעת שימוש לרעה בבחירת הרכבים על ידי נשיא בית המשפט העליון, ובכך שהיא מונעת הגשת עתירות לפי זהות השופט התורן.
זה לא יפוגג את המתח שבין רשויות השלטון, לא יפתור את כל הבעיות במדינה ואפילו לא את כל הבעיות בבית המשפט העליון. אבל זה בוודאות יפתור חלק מהן. אז למה לא?
לתגובות: [email protected]