בעם-ישראל יש קשר ישיר בין פרט לכלל: בין החוסן והשלום ברמת הפרט והמשפחה, ובין החוסן הלאומי, יכולת העמידה מול אויבינו וההגנה האלוקית הראויה לנו.
בפרשת חוקת אפשר לראות את זה בפסוק אחד בתוך הפרשיה הקצרה של פטירת אהרן הכהן. אך לפני שניגש לפסוק הזה, נבין קודם את התמונה הרחבה, איפה אנחנו נמצאים בתוך מסעו של עם-ישראל במדבר.
בפרשת חוקת אנו עושים את המעבר בין השנה השנייה לצאת בני-ישראל מארץ מצרים – שבה היינו מתחילת החומש עד עכשיו – אל השנה הארבעים שבה נהיה עד סוף חומש דברים.בחצי השני של הפרשה מופיעים פטירתם של מרים הנביאה ואהרן הכהן, חטא מי מריבה (שהגיע בעקבות פטירת מרים והיעלמות הבאר), ובסוף הפרשה מגיעה מלחמת סיחון ועוג שהתרחשה ממש לקראת הכניסה לארץ – ובה כבש עם-ישראל את השטח שבו אחר כך תהיה נחלת ראובן, גד וחצי שבט מנשה.
ומה קרה בינתיים? התחלף דור, כשם שנגזר על עם ישראל בסוף חטא המרגלים, כל דור יוצאי מצרים לא ייכנס לארץ: "אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ" (במדבר יד, ל), והדור השני של המדבר הוא זה שיכנס לארץ: "וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וְהֵבֵיאתִי אֹתָם וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ" (במדבר יד, לא).
לכן גם בתחילת פרשיית פטירת מרים וגם בתחילת פרשיית פטירת אהרן, נמצא הביטוי "כָּל הָעֵדָה" שאותו רש"י מפרש על פי התנחומא באופן דומה בשני המקומות: "'כל העדה' - עדה השלמה, כבר כלו מתי מדבר"; "כולם שלמים ועומדים להכנס לארץ, שלא היה בהן אחד מאותם שנגזרה גזירה עליהם שכבר כלו מתי מדבר".עם תחלופת הדורות מתחלפת גם ההנהגה האלוקית. ההנהגה הניסית של המדבר מסיימת את תפקידה ובמקומה מתבססת ההנהגה הטבעית שדורשת מלחמה פיזית, שתובל בהמשך על ידי יהושע.
נתבונן באירועים של פטירת מרים ופטירת אהרן. מתואר במדרש במדבר רבה ובגמרא במסכת תענית (ט ע"א) שעם פטירת מרים הסתלקה הבאר, ולבסוף חזרה בזכות משה ואהרן. עם פטירת אהרן הסתלקו ענני הכבוד שמגינים על עם ישראל מכל האויבים, ולבסוף חזרו בזכות משה רבנו. ולאחר פטירת משה – בסוף ספר דברים, פסק המן, פסקו ענני הכבוד, ופסקה בארה של מרים. עם ישראל נכנס לארץ ומתחיל דור חדש שבו הוא צריך לפעול בעצמו - לנטוע עצים, לדאוג למצב הכלכלי שלו, להילחם בעצמו – כמובן עם השגחה אלוקית מיוחדת הראויה לדור הכניסה לארץ.
כעת נגיע לפסוק היסודי שאודותיו דיברנו. בסוף פרשיית פטירת אהרן נכתב: "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ, כט). הפירוש של "כָּל הָעֵדָה" שנזכר בחצי הראשון של הפסוק הוא "כלל-ישראל" כמו שהזכרנו לעיל. (למעשה, זאת הפעם השלישית שהביטוי הזה נזכר בפרשה.) ביטוי דומה חותם את הפסוק: "כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל". חז"ל דורשים מהמילה "בית" – "האנשים והנשים", המשפחות, "לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו".
כזכור, עם פטירת אהרן הסתלקו ענני הכבוד. זאת אומרת שמעשיו ומעלותיו של אהרן היו התנאי להופעת ענני הכבוד. החוסן, היכולת לחיות בשלום איש עם רעהו – במשפחה, בשכנות, במקומות העבודה, כולם גם אם יש להם דעות שונות – הם הבסיס להשראת שכינה ולקבלת ענני הכבוד ששומרים עלינו.
אנחנו בשנה של מלחמה. שנה שבה התקיים לדאבוננו פסוק המופיע בפרשתנו לאחר פטירת אהרן: "וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי" (במדבר כא, א). אחינו נפלו בשבי, ומיד עם-ישראל יצא למלחמה כנגד האויב שהעז לתקוף אותנו ולשבות מאיתנו שבי. בשנה כזאת עלינו לדאוג ביתר שאת לשלום במעגלים הפרטיים ובמעגלים הקרובים אלינו. עם-ישראל בנוי יחידות-יחידות, ושלום במעגלים הפנימיים יוצר את החוסן הלאומי כולו.
אין לנו היום ענני כבוד כמו שהיו במדבר. אבל יש לנו השגחה אלוקית שמלווה אותנו בדור שלנו. הדור שלנו הינו דור המעבר מתקופת הגלות אל הגאולה השלמה. כשאנו מבינים זאת, נבין על אחת כמה וכמה את חשיבות השמירה על החוסן הפרטי, המשפחתי והלאומי בדור הזה.
אנו מתפללים לקדוש ברוך הוא שיסייע לנו בזה, ומתוך כך יתקיים בנו "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כא, י).