בפרשת השבוע בלק מלך מואב שוכר "מקלל מקצועי" על מנת לקלל את עם ישראל; בלעם, סוג של מכשף קדמוני ששמו מעיד עליו – "בלי-עם" – אדם שמרוכז בפרטיות שלו ומנותק מההקשר הלאומי הרחב.
לאנשים שהם "בלי עם" יש נטייה "לקלל", כלומר למצוא את הצד ה"קל" והנמוך בכל דבר. כינוי נוסף שבלעם מכונה בתורה הוא "גבר שתום העין" – גבר או אישה, בעלי מבט חלקי ומריר שמתמקדים כל העת בחסרונות (שאכן) קיימים במציאות.
"ברכה" לעומת זאת היא מלשון "להבריך", לחבר ענף של צמח לאדמה על מנת שיכה שורש ויצמיח עץ חדש. במילים אחרות: מבט רחב שמתמקד בטוב ובתמונה הכוללת, ולכן מצמיח דברים טובים.
במדינת ישראל ובעולם ישנם אנשים שהם "מקללים מקצועיים". אין צורך לפרט יותר מידי כי כולנו יודעים מי הם. הנחמה היא שהם, כדוגמת בלעם, באים לקלל ויוצאים מברכים. ככל שהאנשים הללו הם קיצוניים יותר, השקר שלהם נחשף יותר, אנשים סולדים מהם יותר, ומצטרפים לאנשי הברכה יותר ויותר.
בסופו של דבר מתברר על כורחו של בלעם – "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" – אנו מביטים לאוהל שלנו ורואים שבצד הכאב והחסרונות, יש כל כך הרבה טוב: צה"ל ממשיך לחסל את מנהיגי החמאס והם מצידם לא מצליחים אפילו להגיב; הכוחות השמרנים מתחזקים בארה"ב; עליה דרמטית מצרפת; עסקאות ענק במשק; התנדבות גדולה של נוער בקיץ; כנסי קיץ של לימוד תורה עם אלפי משתתפים מתקיימים כעת בכל מקום (עוד נתון שלא תשמעו בערוצי המקללים...) ועוד ועוד.
פשוט להתעלם מהקללות ולהוסיף יותר ויותר ברכות.
הרע יעבור, הטוב יתגבר, בעזרת ה'.