בפרשת פנחס מסופר על בקשת בנות צלפחד ממשה לקבל חלק בארץ, כיורשות של אביהן (במדבר כז, א-ז): "ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה... ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה פתח אוהל מועד לאמר.
אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קורח, כי בחטאו מת ובנים לא היו לו. למה ייגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן, תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו. ויקרב משה את משפטן לפני ה'. ויאמר ה' אל משה לאמר, כן בנות צלפחד דוברות, נתון תיתן להם אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם והעברת את נחלת אביהן להן".
פרשה זו מעוררת את השאלה האם וכיצד יש לחלק את הרכוש בצוואה שתשווה בין הבנים לבנות.
על פי שורת הדין הירושה מתחלקת בין הבנים בלבד, ורק כשאין לנפטר או לנפטרת בנים, הירושה מתחלקת בין הבנות, כפי שנפסק בשולחן ערוך (חושן משפט רעו, א): "סדר נחלות כך: מי שמת, בנו יורשו. לא נמצא לו בן, רואים אם יש לבן זרע, בין זכר בין נקבה עד סוף כל הדורות, עומד במקומו ויורש הכול, לא נמצא זרע לבן, אם יש לו בת תירשנו".
נוסף על כך, בן בכור מקבל פי שניים מבן שאינו בכור (שולחן ערוך חושן משפט רעז, א): "הבכור נוטל פי שניים בנכסי אביו. כיצד, הניח חמישה בנים ואחד מהם בכור, הבכור נוטל שליש הממון וכל אחד מהארבעה פשוטים [שאינם בכורים] נוטל שתות [שישית]". זכות זו אינה מוקנית לבת בכורה, גם אם יש לה רק אחיות. ככלל, הלכות אלה חלות על מוריש או על אישה המורישה בשווה.
צוואה ותקנה המחלקות את הרכוש גם לבנות
ואולם ההלכה עצמה מאפשרת לחלק את הרכוש באופן אחר, אלא שלכאורה חז"ל הסתייגו מכך. ואכן בשולחן ערוך נפסק: "כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים, אף על פי שאין היורשים נוהגים בו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו, וזכו האחרים בכל מה שנתן להם. ומידת חסידות שלא להעיד בצוואה שמעבירין בה הירושה מהיורש" (חושן משפט רפב, א).
אולם כבר התשב"ץ כתב שדי להשאיר סכום לא גדול שיתחלק על פי שורת הדין, ואת השאר ניתן יהיה לחלק כפי שיחליט המצווה בצוואתו. ואכן זה מאות רבות של שנים מקובל לכתוב צוואות המבטיחות שגם הבנות תקבלנה חלק בירושה. כך למשל אחד הנוסחים המקובלים היה שכל אחת מהבנות תקבל חצי ממה שיקבל כל אחד מהבנים. הסדר זה כונה בקיצור "חצי זכר" (ראו רמ"א חושן משפט רפא, ז), והיו אף צוואות שבהן נקבע שהבנות יקבלו כמו הבנים, והן כונו "שלם זכר".
בהמשך לכך כתב הרב בנימין צבי יהודה רבינוביץ'־תאומים, מעורכי האנציקלופדיה התלמודית (מובא בספר תחוקה לישראל על פי התורה ב, עמ' 225-224): "עובדה היא שהחיים נשתנו ואחריות הבית על האישה כמו על האיש, ועל ידי כך נתרבו גם חובותיה של האישה, ואין אנו פטורים מלדאוג לתקנתה, כשם שדאגו חכמים לתקנתה בימים ההם. לזאת מהראוי הוא שתקבל חלק ירושתה כמו הבן. ובוודאי שאין בזה משום מעביר נחלה".
בעקבות זאת נוצר מנהג בבתי הדין שלא לנשל את הבנות גם במקרה שלא הייתה צוואה, כפי שהעיד דיין בית הדין הרבני הגדול, הרב שלמה דיכובסקי (תחומין יח, עמ' 31-30): "נער הייתי ועדיין לא זקנתי, ומתוך אלפי תיקי הירושה שבהם דנתי לא היה גם תיק אחד שחילקנו את העיזבון בין הבנים בלבד תוך כדי נישול הבת והאישה".
תקנות המעניקות לבנות חלק בירושה
יתרה מזו, בקהילות רבות תוקנו תקנות המחלקות את הירושה גם בין הבנות. כך למשל מצטט הרב אליעזר ולדנברג תקנה של מגורשי ספרד שהגיעו לפאס, שנקבע בה כך (שו"ת ציץ אליעזר טז, נב): "כשישאירו אחריהם בנים ובנות – יירשו הבנות שווה ושווה עם הבנים, ודווקא קודם שיינשאו הבנות. וזאת התקנה הייתה בעבור שיינשאו כשתספיק לנישואין זאת הירושה, ואם לא יספיק ישלימו צורך הנישואין מן הנותר". כלומר התקנה קבעה שבנות רווקות יירשו בשווה לבנים, כדי לממן את החתונה שלהן.
מסקנת הרב ולדנברג מתקנות אלה הייתה (שם): "הנה כי כן ראינו שהרבה והרבה גדולים מחכמי הדורות שקדמונו לא היססו מלתקן תקנות גם במשפטי הירושה כל שהשאירו היכר בהם למשפטי התורה ולא עקרו מעיקרו משפטי הנחלה". רוצה לומר, לתקנות אלה יש תוקף הלכתי כיוון שהן לא עקרו באופן מלא את דיני הירושה של התורה. זאת בדומה למה שראינו לעיל לגבי צוואה - גם צוואה וגם תקנות המשוות בנות ובנים תקפות כל זמן שהן לא עוקרות באופן מלא את דין התורה בירושה.
ניסוח צוואה הלכה למעשה
לאור כל האמור, חשוב מאוד לכל איש ואישה לכתוב צוואה שיש לה תוקף הלכתי (ראו נוסחים של צוואות באתר מכון משפטי ארץ), כיוון שללא צוואה יחול חוק הירושה על הרכוש, ויחייב חלוקה של הרכוש בניגוד לדין תורה. רק בהסכמת כל היורשים ניתן להסכים על חלוקה על פי דין תורה, אולם במקרה כזה הבנות עלולות להיות מקופחות.
אשר על כן הדרך המקובלת היא לכתוב צוואה ולהגדיר חלק קטן אך משמעותי מהרכוש (למשל כמה אלפי שקלים) שיתחלק על פי דין תורה, ובכלל זה מתן חלק כפול לבן בכור. כדי להקל על רשם הצוואות מומלץ לפרט מה הסכום שיקבל כל אחד מהילדים על פי דין תורה. לאחר מכן לכתוב שיתרת הרכוש תתחלק באופן שווה בין כל הילדים.
הקפדה על שוויון חשובה כדי לשמור על השלום בין הילדים, כפי שנאמר בגמרא: "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת [כתונת הפסים] שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו – נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (שבת י ע"ב).
מעבר להקפדה על עקרונות אלה מומלץ מאוד לפנות לעורך דין הבקיא בדיני צוואות בהלכה, שיערוך את הצוואה כך שיהיה לה גם תוקף חוקי. זאת כיוון שישנן הוראות רבות בחוק הירושה שאי הקפדה עליהן עלולה להביא לביטול הצוואה. מעבר לכך ייעוץ משפטי נכון, במיוחד בהקשר של דיני המיסים, יכול להביא לחיסכון של ממש.
ניסוח צוואה שיש לה תוקף חוקי והלכתי, שכוללת חלק משמעותי מהרכוש שיחולק על פי דין תורה ויתרת הרכוש תתחלק בשווה, תממש דין תורה ותביא להשכנת שלום בין היורשים. "וראה בנים לבניך שלום על ישראל".
***
מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: [email protected]
(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)
***