אפשר לנהל חקירה, אבל לא בעיתוי שיוצר תחושת רדיפה של חיילי צה"ל. האירועים בבית ליד
אפשר לנהל חקירה, אבל לא בעיתוי שיוצר תחושת רדיפה של חיילי צה"ל. האירועים בבית לידצילום: חיים גולדברג, פלאש 90

אזהרת קריאה

לפני שמתחילים, אזהרת מסע: הטור הזה לא מיועד לאנשים חסרי סבלנות שמבינים את כוונותיי אחרי כמה משפטים או פסקאות. הוא גם לא מיועד למי שמחפש הכרעה ברורה בין טובים לרעים. זה טור מורכב. מורכב לי לכתוב אותו אבל לא יכולתי שלא, כי המצב מורכב וזה מה שמרגיש לי נכון. אני מוכן מראש לכל הערה או תיקון, כרגיל המייל עומד לרשותכם לתגובות, בשמחה.

לא מגיע?

האם אני רוצה שחיילים יוכלו להתעלל בעצירי הנוח'בה ולעשות בהם ככל העולה על רוחם?

לא! ממש לא! לא מפני שלא מגיע להם - בוודאי שמגיע להם. אילו היה חוק שהרשעים הללו יעברו עינויים עד הריגתם, הייתי שמח מאוד. כל עינוי שבעולם מגיע להם, כל סבל וכל כאב. עורך הדין של אחד הנאשמים בפרשייה סיפר שהמחבל המדובר היה אמון על לימוד חבריו הנוח'בות איך לאנוס ולשרוף ילדים, קשה לי אפילו לכתוב את המילים הללו. גם כל סוגי ההתעללות שבעולם לא יספיקו כדי להשיב לו כגמולו.

אבל יש הבדל עצום בין מה שהייתי רוצה שיקרה לו ובין מה שהייתי רוצה שחיילי צה"ל יעשו שלא במסגרת חקירה, מתוך יוזמה פרטית. וההאשמות המדוברות בפרשייה הזאת הן מסוג המעשים שלא הייתי רוצה שייעשו גם במסגרת החוק, לא מפני שאני חס על הנוח'בות תתי־האדם הללו, אלא מפני שאני חס על נפשם של חיילי צה"ל, על המקום שלנו כבני אדם, ועל החזון של "והיה מחניך קדוש".

לא לחקור?

האם אני רוצה שחיילי צה"ל, סדירים או מילואים, יהיו חסינים מחקירה כאשר מתגלה חשד בסדר גודל כזה?

ממש לא. לא לחקור פירושו שאין לנו באמת בעיה שדברים כאלה יקרו, ויש בעיה חמורה. החל בהשחתת נפשם של חיילים שמבצעים מעשים כמו אלה שמיוחסים כאן, דרך הפיכת הצבא למקום שפקודות ונהלים בו הם רק המלצה, ומכאן הדרך לצבא פלנגות מפולג קצרה מאוד.

אבל גם מי שכל מה שכתבתי כאן לא מטריד אותו, חייב לדעת שברגע שאפשר לעשות דברים כאלה למחבלי נוח'בה ואיש הישר בעיניו יעשה, לא יעבור זמן רב עד שמישהו יתעלל על דעת עצמו בנערי גבעות או בפעילי ימין. כבר שמענו אמירות שמשוות בין הגרועים שבאויבינו ל"משיחיים", מישהו עם חשבון עקום יגיע לאותה תוצאה.

אז כן, בעיניי חייבים לחקור, אחרת אין משמעות לאמירה שזה אסור.

בשביל מי לחקור?

הרמטכ"ל אמר שהחקירה נועדה לשמור על חיילי צה"ל מתביעות משפטיות בין־לאומיות. אני לא באמת מצליח להבין איך יש מי שעדיין חושב ככה. הרמטכ"ל עצמו מן הסתם יימנע מלטוס לכמה ממדינות העולם מחשש שייעצר. אם כבר, פרשייה כזאת רק תאשש את מה שמנסים שונאינו לומר בכל מקום, שאנחנו אותו דבר, כמו החמאס.

והשיקול הזה נותן תחושה שיש כאן איזו יד מכוונת מלמעלה לחקור ככל האפשר, כדי לרצות את בית הדין בהאג, את האמריקאים והאירופאים. אחרת איך אפשר להסביר מסה כזאת של חקירות שהסתיימו בלא כלום, סתם דברי רהב של לוחמים.

אבל כאמור, אני לא חושב שאומות העולם הן השיקול, אלה אנחנו שצריכים להיות נקיים מזה.

שאלה של עיתוי

לרגע אני רוצה לעבור לחקירה אחרת. אני לא משווה, לא מניח אותן זו מול זו, ובכל זאת. צמרת צה"ל כולה חשודה לכאורה באחריות כבדה מאוד לאובדן חייהם של 1,200 תושבים, 250 חטופים, אלפי פצועים ויישובים חרבים. בכל מצב נורמלי היה ראוי לחקור את האנשים הללו באשמת רשלנות לכל הפחות. חיילים זוטרים מהם יושבים בכלא על הרבה פחות מזה, כן, גם על מעשים שנעשו בשגגה. מדוע הם לא נחקרים? מפני שכולם מבינים שאנחנו במצב מיוחד, שזה המטכ"ל שלנו כרגע, לטוב או לרע, ואם נעמיד אותם לדין תהיה לכך השלכה חמורה על המוטיבציה של החיילים ועל הלחימה כולה. בצדק הוחלט להניח לזה, על אף האשמה הכבדה, על אף הצורך הדחוף להפיק לקחים, וגם על אף הסכנה הכבדה מאוד שבמשך הזמן ייבנו אליבים, יתואמו עדויות ואולי אפילו ייעלמו מסמכים. זה נורא, זה עלול ליצור עיוות דין ולחפות על אשמה חמורה כל כך, אבל בשל הצורך הלאומי מתאפקים עם החקירה.

גם בחקירה הזאת, שמצטרפת לחקירות רבות נגד חיילי צה"ל מיום הטבח, היה אפשר לנהוג אחרת. אילו היו מדיחים בהליך פנים־צה"לי את המעורבים בפרשה והיו מעבירים מסר לכל היחידה העוסקת בכך מהם הקווים האדומים, זה היה מספיק לעת עתה. אחר כך אפשר היה לנהל חקירה, לא ברעש גדול, לא באופן שנותן תחושה של רדיפה נגד חיילי צה"ל שקפצו להילחם בשעה שהצמרת הצה"לית הייתה אובדת עצות וקפאה במקומה. ואכן, היה סיכון של שיבוש חקירה ותיאום עדויות, אבל לפעמים שווה לקחת את הסיכון, כי בחישוב סיכונים זה הצעד הנכון. כאמור, ואני לא משווה, גם בחקירה המתבקשת נגד מי שאחראי להפקרת ביטחון ישראל, מסתכנים בתיאום עדויות, ובצדק.

אני לא מדבר על דחיית החקירה כדי להעלים עין, אני באמת חושב שלנוכח האשמות חמורות יש לחקור, השאלה מתי ואיך ומה המחיר הציבורי. כל דבר בעיתו. והשאלה היא כמובן גם האופן. משהו בפשיטה המתוזמנת עם מסכות על הפנים, בניגוד לחוק אגב, נותן תחושה של להט מוגזם, ואולי של הצגה לתקשורת הבין־לאומית. אלה דברים שלפחות בשלב החקירה צריכים להצניע, לא לפגוע בשמם הטוב של חיילי צה"ל, ומה שחלילה יימצא כנכון יש להוקיע.

שוויון בפני החוק

האם אני בעד פריצה לבסיס צבאי בסיטואציה כזאת? חס וחלילה. כך נראה כאוס, כך נראית מדינה בהתפרקות. ברגע שבסיסי צבא יתחילו להיות זירת התגוששות אזרחית, אפשר יהיה להתחיל לספור לאחור. וכשנבחרי ציבור מובילים את זה בתואנה של "פיקוח על הרשות המבצעת" זה רע מאוד. אבל גם הדברים הללו לא באו משום מקום. כשצד אחד במפה הפוליטית יכול לקרוא למרי אזרחי וזה בסדר גמור, יכול לחסום את ציר התנועה הכי מרכזי ולהבעיר שריפות בשל פיטורי שר הביטחון - אין לדבר גבול. ברור שזה יקרה גם מהצד השני.

שמעתי עיתונאי שלועג לחבר הכנסת סוכות, שזו הייתה בשבילו ההזדמנות הראשונה לראות בסיס צבאי מבפנים, שהרי לא שירת מעולם בצבא. צבי סוכות ענה לו שמאוד רצה להתגייס אבל לא ניתן לו בשל חסימת כבישים בהתנתקות, והנה לנו המשך הסיפור - יש כאן צד אחד שחסימות כבישים מונעות ממנו גיוס לצבא ומראים לו את שערי בית הסוהר, וצד אחר שחסימות כבישים מזכות אותו בתהילה. השיפוט המפלה הזה לא יכול לעבוד, והוא בטח לא תורם כלום לאמון הציבור גם במהלך הנוכחי. שמעתי את אותו איש תקשורת מזדעזע גם מהפקקים שנוצרו עקב ההתגודדות במחנה הצבאי, פקקים שמנעו כביכול מחיילים להיכנס לעזה. איך לומר, כבר שנתיים יש חסימות בדרך לבית החולים האיכילוב, וכבר שנתיים שאמבולנסים תקועים בדרכים.

אלא מה, עד עכשיו היה צד שמוכן היה לשרוף את המדינה, עכשיו יש סימנים שעוד צד מוכן, תוסיפו לזה עוד צד שלא מוכן לשרוף אבל גם לא מוכן להילחם באויב - עם מה נישאר כאן? חייבים דחוף דחוף להירגע. לעצור. זה בנפשנו.

צריך שכל אחד ידמיין שמדובר בצד השני: מה היה הימין אומר אילו היו 'אחים לנשק' פורצים לבסיס צבאי ומונעים חקירה של מי מאנשיהם? מה היה השמאל אומר אילו שוטרים רעולי פנים היו עוצרים את 'אחים לנשק' באופן מתוזמן לחקירה? הגיע הזמן לעצור, לפני שיהיה מאוחר.

לתגובות: [email protected]

***