בחירתה של השרה מירי רגב כאחראית על טקס האזכרה הממלכתי לחללי מלחמת שמחת תורה, יצר כצפוי התנגדות מכל הכיוונים, כשהשרה נותנת למתנגדיה חימושים מדוייקים נגדה בזכות ההצהרות שלה במסיבת העיתונאים שקיימה. לי יש תמיהה אחרת בנושא: אם אין קהל ואין שידור חי - במה זה בדיוק 'טקס' ולא תשדיר שירות? אבל אם כבר הוחלט על 'טקס' מיותר כזה, אני דורש משרי הממשלה, בעיקר מהשרים הדתיים בממשלה, שיקפידו על תאריך אחד שבו אסור באיסור חמור שהטקס הזה יתקיים: ה-7 באוקטובר. לא הטקס הזה ולא הטקס החלופי, שגם הוא מיותר כמו הרשמי. ה-7 באוקטובר הוא תאריך סתמי, חסר כל חשיבות. כיהודי במדינת ישראל, הוא לא אומר לי שום דבר. 1,200 ישראלים נרצחו, והמלחמה פרצה, לא ב-7 באוקטובר. הם נרצחו והמלחמה פרצה - בשמחת תורה, כ"ב בתשרי. זה התאריך! זה היום! וכיוון שביום חג לא יתקיימו אזכרות, הטקס הממלכתי, אם כבר יהיה כזה, צריך להיות למחרת היום, באיסרו חג סוכות, היום שבו מדינת ישראל התעוררה ליום השני של המציאות הנוראית שממשיכה לטלטל אותנו. למרות שהמונח '7 באוקטובר' חדר לעומק השיח הציבורי – בטקס הרשמי אין סיבה להתייחס לתאריך הזה. הוא חסר משמעות עבורנו. מדינת ישראל היא מדינה יהודית. ימי החופשה הרשמיים של המדינה מבוססים על חגי ישראל, שכולם מבוססים על לוח השנה העברי, שהוא לוח השנה המשמעותי עבורי – ולא רק עבורי - כיהודי במדינת ישראל. (רק החופש הגדול, למרבה הצער, נערך באופן קבוע בחודשים לועזיים, דבר שפוגם ביכולת ללמד את התלמידים על חגי תשרי, למשל, כש-1 בספטמבר נופל בשבוע שחל בו – ראש השנה). ה-7 באוקטובר הקרוב יחול בה' בתשרי, תאריך שאין לו שום משמעות למלחמה. בעיתון שאתם קוראים בו כעת, אני מקפיד לתקן לכל הכותבים את '7 באוקטובר' לשמחת תורה. הגם שבמדינה מודרנית, המחוברת לכל העולם, אי אפשר להתעלם מהלוח הגריגוריאני התקף ברוב מדינות העולם. ולכן בצד התאריך העברי נהוג לכתוב גם תאריך לועזי. (אגב, על פי החוק, מותר לכתוב המחאה, צ'ק בלע"ז, עם תאריך עברי ולא לועזי). זה היה הנוהג תמיד. את יום העצמאות מציינים בה' באייר (ואם יש בעיה בגלל שבת דוחים או מקדימים ביום או יומיים, אבל לא חוגגים ב-15 במאי). יום שיחרור ירושלים לעולם ייחגג בכ"ח באייר, לא ב-7 ביוני. טקס האזכרה הראשון לחללי מלחמת יום הכיפורים התקיים בכ"ח בתשרי תשל"ה – יום השנה לתאריך הרשמי של סיום מלחמת יום הכיפורים (המלחמה בפועל נערכה עוד יום, בעיר סואץ, אבל הפסקת האש הרשמית נכנסה לתוקף בכ"ח בתשרי תשל"ד, 24 באוקטובר 1973). ה-6 באוקטובר צויין במצרים ובסוריה (לא ברור על מה בדיוק יש להם לחגוג, בעיקר שביום החגיגה התשיעי נשיא מצרים נרצח), לא במדינת ישראל. את יום הזיכרון למלחמה הזו לא ניתן כמובן לציין ביום הסיום שלה, כי מי יידע מתי היא תסתיים? מאז תשל"ו נערכו באופן קבוע טקסי הזיכרון הממלכתיים למלחמת יום הכיפורים, הפעם באמצעות אירגון 'יד לבנים', באחד מימי השבוע שבין יום הכיפורים לחג הסוכות. ולגבי תוכן הטקס – אני זוכר את טקס יום הזיכרון הראשון למלחמת יום הכיפורים. במקרה הייתי שם, כילד בכיתה י'. הוא התקיים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל. בשעה 10 וחצי בבוקר נשמעה צפירת דומיה בכל רחבי הארץ. הרב הראשי של צה"ל, אלוף הרב מרדכי פירון, אמר תפילת אזכרה. הורה שכול אמר 'קדיש'. ראש הממשלה יצחק רבין, הניח בעזרת שתי חיילות זר פרחים על אנדרטת זיכרון, ואחריו הונחו עוד שורה ארוכה של זרי צה"ל, זרי המשפחות השכולות, זר יד לבנים, זרי משרד-הביטחון, עיריית ירושלים ועוד ועוד. היו גם נאומים של ראש הממשלה ושר הביטחון, כי איך אפשר בלי, ותם הטקס. הנה, הגשתי אני כשירות לשרה רגב את תוכנית טקס האזכרה הרשמי לחללי מלחמת שמחת תורה. בהצלחה! (הטור המלא יתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון 'מצב הרוח')