לאחר שבועות ארוכים שבהם לא דיבר עם הציבור הישראלי, מסיבת העיתונאים שקיים נתניהו בעקבות הוצאתם להורג של ששת החטופים הייתה גדושה בכותרות ומסרים. לראשונה שמע הציבור הישראלי את עמדתו של נתניהו בכמה סוגיות ליבה לגבי המערכה בעזה, ובראשן סוגיית ציר פילדלפי. ולצד סוגיות הליבה, הנושא החשוב ביותר שנתניהו דיבר עליו היה משבר האמון החריף והחריג בינו לבין שר הביטחון יואב גלנט, משבר שהולך ומעמיק ככל שהימים חולפים. "בתוכנו התחילו להישמע קולות, שרים בממשלה שאמרו אין בעיה, אפשר לצאת, אף על פי שאמרנו לא לצאת. ולכן היינו צריכים לקבע את הדבר הזה בקבינט ולהבהיר שיש דברים שאנחנו לא מתפשרים עליהם. איזה מסר זה שולח? תרצחו חטופים, תקבלו ויתורים. אני מעודד את כולם לומר את דעתם, אבל מרגע שהתקבלה החלטה היא מחייבת. החלטה בקבינט היא לא תוכנית כבקשתך", אמר נתניהו על התנהלותו של גלנט בימים שעברו מאז החלטת הקבינט שישראל לא תיסוג מציר פילדלפי. דבריו של נתניהו התפרשו במערכת הפוליטית, ובמידה רבה של צדק, כאולטימטום שהציב ראש הממשלה לשר הביטחון, על פיו או שיישר קו עם הממשלה או שייפרד מתפקידו. מדובר באולטימטום שנולד לאחר שכבר שבועות ארוכים כל השותפות הקואליציוניות חשות כי גלנט מנהל למעשה ממשלת יחיד משל עצמו, והוא לא מרגיש מחויבות להחלטות הממשלה והקבינט. הזעם על שר הביטחון חוצה מפלגות, ועל פי הגורמים השונים ששוחחנו איתם בימים האחרונים, הוא נותר למעשה מבודד בממשלה, והיחידה שעוד נחלצת להגנתו מפעם לפעם היא השרה גילה גמליאל. שאר חברי הממשלה וכל ראשי סיעות הקואליציה לא חוסכים שום ביקורת על גלנט בשיחותיהם עם נתניהו. ברשימת מבקריו של גלנט בממשלה נמצא אפילו חבר הכנסת אריה דרעי, שמצטייר לרוב כמי שמצדד בעמדותיו של שר הביטחון בסוגיות ניהול המלחמה, בדגש על סוגיית ציר פילדלפי ועסקת החטופים. ביום שלישי הכעס הפנים־ליכודי עלה מדרגה, כאשר השר שיקלי וחברי הכנסת משה סעדה, אביחי בוארון, עמית הלוי ואריאל קלנר שיגרו מכתב לשר הביטחון בדרישה שיתפטר מתפקידו. מדובר במהלך שהבשיל בשבועיים האחרונים, ומי שהתניע אותו הוא חבר הכנסת משה סעדה. "מדובר באדם שמועל בתפקידו בכל מישור ומישור. הוא נבחר על ידי קולות ימין ואנשי הליכוד. הוא לא יכול לפעול לפי אידאולוגיה שמנוגדת לאידאולוגיה שהוא נבחר לשמה", אומר חבר הכנסת סעדה, יוזם המכתב. באילו תחומים אתה חושב שהוא מועל בתפקידו? "יש לא מעט. קודם כול הוא לא שותף לאידאולוגיה ולמדיניות של הממשלה. הממשלה החליטה על מדיניות מאוד ברורה, היא רוצה להישאר ברצועת עזה מתוך הבנה שאין אפשרות אחרת שתבטיח את ביטחון ישראל, אבל גלנט מנהל מדיניות משלו, והיא הפוכה לגמרי. זה לא יכול להיות. נוסף על כך הוא לא מפסיק לתקוף את הממשלה שהוא חלק ממנה. איך שר שתוקף כל שבב מדיניות שהממשלה מחליטה עליו יכול להמשיך לכהן בה? והכי חמור, אחרי המחדל הנוראי של 7 באוקטובר, הוא מאשר את כל המינויים שהמערכת הצבאית מביאה. הוא מאפשר את קידומם של כל האנשים שהיו שותפים לכשל, ולדחיקתם החוצה של כל מי שמאתגרים את המערכת". אם כך, למה הוא עדיין שר הביטחון? למה נתניהו לא פיטר אותו? "ראש הממשלה חושש לפטר אותו בגלל ליל גלנט מימי הרפורמה. אמרתי לנתניהו בזמן אמת שאם הוא החליט לפטר אותו הוא לא יכול להתקפל. נתניהו החליט כן להתקפל, וזה הוביל לכך שגלנט חושב שיש לו חסינות, מה שמאפשר לו לעשות מה שהוא רוצה, וזה מוביל לכל מה שאנחנו רואים עכשיו". הכעס שלכם עליו הוא כעס פוליטי, או שאתם באמת חושבים שהתנהלותו מסכנת את המאמץ המלחמתי? "ודאי שהתנהלותו מסכנת את המאמץ המלחמתי. כל הדברים שהוא אומר ועושה פוגעים אנושות בביטחון ישראל. הוא לא מפסיק להדליף ולתדרך כנגד ראש הממשלה והקבינט, ופוגע ביכולת שלנו לעמוד על העקרונות שחשובים לנו. באירוע האחרון נחצו כל הקווים. אחרי שהוציאו להורג שישה חטופים, הייתי מצפה משר הביטחון להוביל לתגובה חדה ועוצמתית מול הרצועה, אבל במקום זאת הוא פשוט אימץ את הנרטיב של חמאס. במקום להבהיר שפשעיו של חמאס לא יעברו ללא עונש רחב היקף הוא הוביל שיח מתרפס, שבגלל שלא הסכמנו להיכנע לחמאס הם נרצחו. הוא הפך ל'איש הירא ורך הלבב', ולצערי לא מדובר בחייל פשוט שצריך לשחררו מהחזית, אלא בשר הביטחון שאמור להוביל את המערכת". סעדה עקבי בדרישתו לפטר את גלנט, והוא דורש זאת בפומבי כבר חודשים ארוכים, אך במשך רוב התקופה גלנט זכה לחסינות גם בתוך הליכוד עצמו. חלקה מתמיכה בו, במעין מחנה שהוא הוביל בתוך הליכוד, וחלקה האחר מחשש כי הדחת גלנט תוביל להפגנות רחבות היקף ותערער עוד יותר את החברה הישראלית. "במשך יותר מדי חודשים הייתי לבד במערכה הזאת. רוב חבריי בליכוד טענו שזה לא נכון להחליף את שר הביטחון באמצע המלחמה. אבל אחרי האירועים האחרונים עוד ועוד חברי כנסת אצלנו אומרים לי שהגיע הזמן שהוא ילך", אומר סעדה. יש לך תחושה כי ההתנהלות הזאת והמתקפות סביב הממשלה נובעות מתוך ההבנה שלו כי זמנו בליכוד תם, והוא צריך למצוא בית פוליטי חדש? "אני לא חושב שהוא עושה את זה משיקול פוליטי, אלא משיקול חברתי. בסוף היום כל אדם חוזר ל'בית הכנסת' שלו, ו'בית הכנסת' של גלנט הוא חבריו הגנרלים. הוא לא עומד בלחצים שחבריו מפעילים עליו, ונכנע להם פעם אחר פעם. ראינו את זה עוד בימי הרפורמה המשפטית, כשגלנט במהלך הפריימריז עשה סרטונים על החשיבות של רפורמה במערכת המשפט, ועל בסיס זה בין היתר הוא הגיע למקום השלישי, ובסוף הוא היה האופוזיציה המרכזית מתוך הממשלה. הוא זה שהיה אמור להילחם בסרבנות, ובמקום זאת רק איפשר אותה. הוא פשוט מיישר קו עם חבריו, ולא עם הציבור שבחר בו". "ההדלפות בנויות כשיטה" במשך חודשים רבים גלנט החזיק במעוזי תמיכה בקרב חברי מפלגתו, אף שהתנהלותו העצמאית מתרחשת עוד מימי הקמת הממשלה. אך שורת המשברים המתארכת מהחודשים האחרונים כרסמה כמעט לחלוטין את התמיכה בו. נקודת המפנה הייתה התנגדותו הקטגורית לניסיונות למציאת פתרונות לחוק הגיוס. בהתנגדות הזאת ובמתן זכות הווטו לבני גנץ, הצליח גלנט להסתכסך עם רבים מחברי הקואליציה שעוד נתנו לו גב. בראש ובראשונה מדובר בחברי הכנסת של הסיעות החרדיות, בדגש על גפני ודרעי. דמות מרכזית נוספת היא יושב ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת יולי אדלשטיין. אדלשטיין החזיק במעמד מיוחד בקואליציה מאז הקמתה. מצד אחד הוא מתנהל בעצמאות רחבה, ומצד שני הוא לא שבר את הכלים. במשך חודשים ארוכים הוא היה אחד הגורמים שאפשרו את מטריית ההגנה לגלנט. סגת חוק הגיוס שינתה זאת לחלוטין. "אדלשטיין מתוסכל מגלנט", אומר גורם מרכזי המעורב בפרטים. "כל מי שמדבר איתו שומע שוב ושוב שאדלשטיין מאמין כי אפשר למצוא את הנוסחה שתענה גם על דרישות צה"ל וגם תתקבל על החרדים. הוא אפילו מעריך שזה מאוד ריאלי. גם בצה"ל רוצים למצוא פתרון לזה ומאמינים שהוא בהישג יד, אבל גלנט מונע כל דיון בנושא. הוא מסרב שיעלו בוועדה פתרונות, הוא לא מתייצב לדיונים, הוא לא מאפשר לנציגי צה"ל להגיע לוועדה. אי אפשר להתנהל ככה". חוסר התייצבותו של גלנט לדיוני ועדת החוץ והביטחון בנושא חוק הגיוס, וסירובו לאפשר לצה"ל להשתתף בדיונים על החוק, הם רק קצה הקרחון בהתנהלות שמוגדרת על ידי חברי הממשלה כביזוי. "הוא לא סופר את הממשלה. מבחינתו כולנו סתם מטרד שצריך לגרום לו להפסיד ולהציק לו", אומר חבר ממשלה בכיר ל'בשבע'. במה זה מתבטא? "אפילו את הדבר הבסיסי ביותר בתפקידו הוא לא עושה. הוא כמעט ולא טורח להגיע לישיבות ממשלה. לו היה מדובר בסתם ישיבה שולית, היה אפשר להבין את זה במסגרת טיעון שבזמן מלחמה יש לשר הביטחון מקומות קריטיים יותר להיות בהם באותו זמן. אבל אפילו במהלך סקירות ביטחוניות לשרים הוא לא מופיע. בסוף אנחנו נמצאים במלחמה. מי ששולח את החיילים למלחמה זאת הממשלה, לא גלנט. זה פשוט לא אכפת לו". הזלזול הזה, כדברי אותם שרים, לא נשאר במסגרת ישיבות הממשלה בלבד, אלא נכנס גם לדיוני הקבינט. שם, נוכח העובדה שגלנט משתתף בהם הרבה יותר, ההתנהלות הזו רק מחריפה. "האמת היא שזה הפך להיות מביך לשבת בישיבות קבינט שגלנט נוכח בהן", אומר חבר קבינט ל'בשבע'. "מדובר באדם יהיר שמגיע לישיבות הקבינט עם ראש מורם מכל השאר, כאילו הוא טוב יותר משאר החברים סביב השולחן. הוא כל הזמן מספר כמה מבצעים צבאיים הוא עשה במהלך חייו, ברמה שאנשים נהיים נבוכים. זה מרגיש כאילו נדמה לו שאם הוא יחזור שוב ושוב על מבצעיו מהשייטת, נשכח שהוא היה שר הביטחון שבמשמרת שלו התרחש הטבח". גלנט הוא לא היחיד עם רזומה צבאי וביטחוני ארוך בקבינט, הרי גם לנתניהו וגם לדיכטר עבר צבאי עשיר. "זאת בדיוק הסיבה שזה מביך את כל הנוכחים שם. גם הצורה שבה הוא מדבר לנתניהו במהלך הדיונים היא פשוט ביזיון. אין שום בעיה להעביר ביקורת, אבל יש דרך לעשות אותה. הוא פשוט מטיח בו עלבונות, תוקף אותו בלי סוף, ואז רץ להדליף את הדברים לתקשורת". חברי הקבינט ששוחחנו עימם מתארים שיטת עבודה קבועה של שר הביטחון. "זה תמיד אותו סיפור. הוא מתחיל בוויכוח עם אחד מהשרים, ואז נזכר במקרה שהוא חייב להיכנס לדיון ביטחוני חסוי. שעה אחר כך כל הוויכוח מודלף החוצה, בצורה שמציירת אותו טוב, דרך הכתבים שאיתם הוא נמצא בקשר הדוק עוד מימיו בצה"ל. זה קורה שוב ושוב, ומול כל שר, ולא רק בקבינט". הדלפות תמיד היו מהקבינט. למה זה שונה ממה שראינו עד היום? "קודם כול כי זה ממש בנוי כשיטה. ראש המטה שלו שחר כץ יושב מאחור בדיונים, כותב הכול, ואחרי כמה דקות זה בתקשורת. בזמן האחרון הוא אפילו לא מסתתר תחת הדלפות רגילות, אלא מדליף בשמו. אחד השרים הטיח בו בדיון האחרון שזה לא יכול להיות שהוא מדליף החוצה מדיונים שאסור שיהיו בחוץ. אלה נושאים שהם בלב ביטחון ישראל, וזה פשוט לא עניין אותו". "זה לא יכול להמשיך ככה", אומר שר התקשורת שלמה קרעי. "יש לנו שר ביטחון שלפני הבחירות דיבר גבוהה גבוהה בשלל נושאים, ואחרי שהוא קיבל את המנדט מהציבור ואת האמון מראש הממשלה לתפקיד שר הביטחון, ובכל נקודת מבחן הוא נע כמו עלה נידף ברוח, מפחד מהתקשורת. הוא לא מתנהל עניינית או בצורה מכבדת. הוא פשוט מיישר קו עם אלה שרוצים להפיל את הממשלה. בחוק הגיוס זה היה הכי בולט. אף שאת המנדט שלו הוא קיבל מהליכוד, הוא החליט ליישר קו עם גנץ ולתת לו זכות וטו". מה השתנה שאנחנו רואים את זה לאחרונה הרבה יותר? "הדבר המרכזי שהשתנה זה שגנץ ואיזנקוט כבר לא בקבינט המלחמה. אנחנו רואים קו משולש של שלושת הג' - גנץ, גלנט וגדי - שהיו מיושרים על מלא, והם הכניסו רוח רופסת לתוך קבלת ההחלטות. עכשיו הוא נשאר לבד, אז זה הרבה יותר בולט. העובדה שכל הקבינט הצביע בעד הישארות בפילדלפי והוא היחיד שהתנגד מדברת בעד עצמה". ואולי הוא באמת מאמין שההחלטות הללו לא טובות לישראל, ואנחנו נמצאים פה בוויכוח עקרוני שכדאי שיתנהל? "אני מתקשה מאוד להאמין שזה המצב. אנחנו מדברים פה על שר ביטחון שבתחילת המלחמה דיבר בצורה מאוד ניצית, כולנו זוכרים את האמירות שלו של 'או כניעה או מוות' לחמאס. בסוף עברו חודשים, ומה שנשאר זאת כניעה שלנו שהוא מקדם". כשר בממשלה, בעיניך השר גלנט יוצר נזק למאמץ המלחמתי? "בהחלט. ולא צריך להיות גאון גדול כדי להבין את זה. כשאנחנו רואים את דף ההנחיות של בכירי חמאס, שכתוב שם במפורש שצריך להפעיל עוד לחץ על גלנט כי הוא החוליה החלשה, ושתוכניות העבודה של חמאס הן שימוש בתקשורת הישראלית, אז ברור שהצורה שבה הם מתנהלים יוצרת נזק. אם סינוואר רואה בגלנט את החוליה החלשה, מה נותר לנו לומר?". ואולי הסיבה לכך שגלנט פועל כך היא כי הוא סבור שלצה"ל אין יכולת, לא מבחינת כוח אדם ולא מבחינת חימושים, לנהל מלחמה ארוכה כל כך? "אם זה היה הטיעון שלו עוד היה מקום לדון בזה. ואגב, גם זה חלק מהבעיה שלו ושל קודמיו במשרד הביטחון, שלא בנו צבא שמתאים לצרכים של ישראל. אבל הוא לא טוען את זה. הוא לא טוען שהצבא לא יכול להילחם או לא יודע להילחם. את העמדות שלו מלווים טיעונים ערכיים ואסטרטגיים, שאם הוא היה יושב עם גנץ או לפיד אף אחד לא היה שם לב להבדל". "דה לגיטימציה לממשלה" הקולות לפטר את גלנט לא מגיעים רק ממחוזות הליכוד. כבר חודשים ארוכים ששורה ארוכה של שרים קוראים לראש הממשלה לעשות את הצעד הזה, חלקם בחדרים הסגורים וחלקם בגלוי. אחד הבולטים שבהם הוא השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. "לא סתם אני אומר לראש הממשלה בחדרים הסגורים שוב ושוב שצריך לפטר את גלנט, כי אני לא מסוגל לקבל את זה ששר הביטחון כל הזמן חותר להסדרה ולא מאפשר לצבא להילחם", הוא אומר בשיחה עם 'בשבע'. "זה בסוף התפקיד של הצבא, להילחם כדי להגן על המדינה, לא לחתור להסדרות שרק דוחות את הקץ וגורמות לנו לשלם ריבית גבוהה מאוד בחיי אדם". ונתניהו חולק עליך? כי הקו של גלנט לא התחיל בשבוע האחרון, ועם כל זה נתניהו משאיר אותו, כרגע לפחות, בתפקידו. "זאת נקודת מחלוקת גדולה מאוד שיש לי עם ראש הממשלה. גלנט מראש לא היה צריך להיות ממונה לשר ביטחון. ככל שהכרתי אותו מקרוב יותר ויותר במסגרת עבודת הממשלה, הבנתי שהוא לא מחזיק באף אחת מהאג'נדות של הימין, כולל העמדות של המפלגה שלו עצמו. הוא מחזיק בתפיסת עולם אחרת לחלוטין, וזה לא התחיל רק בימים האחרונים או סביב סוגיית ציר פילדלפי. זה אירוע שהתחיל הרבה לפני פרוץ המלחמה, ועכשיו הוא פשוט מתפוצץ בסוגיה שהיא קריטית לביטחון ישראל". אתה מתכוון לעמדותיו לגבי הרפורמה המשפטית, או בסוגיות ביטחוניות? "גם וגם. את אירוע הרפורמה ואת העובדה שהוא איפשר לסרבנות להרים ראש ולהפוך לגל כל הציבור מכיר. אבל אנחנו מדברים על עוד סוגיות חשובות. למשל, הוא היה המתנגד העיקרי בממשלה לבצע חיסולים בחמאס. בכל השנה שקדמה למלחמה הצעתי שוב ושוב לחסל את ראשי חמאס, כי בניגוד למערכת הביטחון, אנחנו כן ראינו את הסכנות מהרצועה וניסינו להתריע עליהן ולהוביל לשינוי כיוון. אבל הוא יישר קו עם המערכת, ביטל שוב ושוב את ההצעות שלי לחיסול ראשי חמאס, וכל זה תחת הטענה כי 'חמאס מורתע'. מדובר באחד מאבות הקונספציה. אותו הדבר קורה ביהודה ושומרון. ההחלטה שלו לאפשר תנועה חופשית לתושבי הרשות הפלשתינית בגלל 'מרקם החיים' היא לא פחות משערורייה וסכנה לביטחון המתיישבים, וגם למי שלא גר בהתיישבות, כאשר יש עלייה חדה בכמות הניסיונות לייצר פיגועים אסטרטגיים שעלולים לחולל אסון. אנחנו גם רואים את הצעדות הראוותניות של המחבלים בערים מרכזיות באיו"ש עם נשקים שלופים לאור יום, כשאפשר להוריד במכה אחת כמות מחבלים גדולה - וזה לא נעשה, מאותן סיבות של קונספציה מסוכנת, ולכן הם גם לא חוששים להסתובב ככה. חייבים להחזיר את המחסומים באופן מלא ולכתוש את הטרור, על שלל ארגוניו, גם ביהודה ושומרון". מה שראינו בימים האחרונים זאת עליית מדרגה מבחינתך בביקורת שאתה מעביר על גלנט? "מה שגלנט עושה בחודשים האחרונים זה דה לגיטימציה לממשלה ולקבינט שהוא יושב בתוכם. הקבינט מקבל החלטות ברוב מוחלט, כשהוא המתנגד היחיד, ואז הוא רץ החוצה כדי להגיד שהיינו צריכים להיכנע לדרישות חמאס. גם אם אתה חושב אחרת, יש דרך לעשות את זה. הוא כמובן טועה בגדול, אבל גם אם הוא מחזיק בעמדה שונה, הוא לא יכול לרוץ החוצה ולהעביר מסר לחמאס שלא יקבל את העסקה. אני בטוח שזה לא מה שהוא רצה לעשות, אבל זאת התוצאה המובהקת של ההתנהלות שלו בימים האחרונים". הטיעון של גלנט הוא שאנחנו יכולים לצאת זמנית מהציר בשביל עסקת חטופים, ואחר כך נחזור לשם בתוך זמן קצר. כלומר גם הוא משאיר את האחזקה בציר פילדלפי כיעד מובהק של ישראל. אין פה ויתור מלא על העמדה הישראלית. "כבר היינו בסרט הזה יותר מדי פעמים. ברגע שנצא ל־42 יום לא נוכל לכבוש מחדש את הציר, כי המחיר בחיי אדם שלנו יהיה מאוד גבוה, והלחץ הבין־לאומי לא יאפשר זאת. לכן זאת זריית חול בעיני הציבור. אבל הבעיה בדברים של גלנט היא לא רק מכירת האשליה לציבור הישראלי, אלא גם אמירה לחמאס כי העסקה שישראל מתעקשת עליה לא הוגנת ולכן הוא צריך לסרב לה. זה משרת את חמאס הן במשא ומתן ישירות והן בלחץ הבין־לאומי שהוא מנסה להפעיל עלינו, ולצערי יותר מדי פעמים בהצלחה יתרה".