אלחנן דנינו, אביו של אורי הי"ד שנחטף ונרצח בשבי חמאס ברצועת עזה וגופתו הוחזרה לישראל התארח באולפן ערוץ 7 וסיפר על השיחה הקשה שקיים עם ראש הממשלה בעת שהגיע לנחם אותו במהלך השבעה.

"המסר שלי אליו מבחינתי, מעומק ליבי, היה מאוד ברור וחד. אני לא מתייחס לאיך שאנשים אחרים תרגמו את זה, במיוחד הערוצים. המסר שלי היה להביא את הקדוש ברוך הוא ללשכת ראש הממשלה. כשמביאים את הקדוש ברוך הוא ללשכת ראש הממשלה, זו ערבות הדדית, זו חובת המנהיגים להביא כל אחד חי וגם להביא את החללים לקבורה, בבחינת 'לא תעמוד על דם רעך'. זו הייתה כוונתי, לדבר איתו מלב אל לב, להכניס את הערכים היהודיים של ערבות, של כל ישראל ערבים זה לזה - כי כולנו אחים. העם מחובר, צריך שהנהגה תתחבר ותבין באיזו תקופה אנחנו חיים", אומר דנינו.

"אני חושב שכבר נאמר שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. אני מאוד מקווה שהקדוש ברוך הוא יקבל את תפילותיי ואת זעקותיי, כדי שמשהו יזוז עבור אותם מאה ואחת חטופים ומשפחותיהם. לצערי, לי כבר אין אינטרס בעניין, אבל אין לי את הפריווילגיה לנוח ולשתוק", הוא מוסיף.

לדעתו, היום בו נודעה הבשורה על הירצחם של החטופים, לקח את ישראל לאחור ונתן עוד הזדמנות לערבות ההדדית. "באו אלינו אנשים שאמרו שמאותו מוצאי שבת חזרה להם התחושה הקשה שהייתה במוצאי שמחת תורה. דווקא מהמקום הקשה הזה שבו אז התחברנו, עכשיו חובה עלינו רק להתחבר ולהתאחד. אני רואה את זה במקומות שאני מסתובב בהם בימים האחרונים. יש חזרה חיבור של עם ישראל. צריך להגביר את החיבור, להתעלם מרעשי הרקע ולאחד את העם באהבת ישראל".

דנינו עצמו החליט שלא להרפות מהמאבק להשבת החטופים למרות האבל והשכול. "אם אני מבקש מהמנהיגים לעשות כל שביכולתם ואפילו סיכוי קלוש בכדי להביא את אותם אנשים חיים או חלילה חללים לארצנו הקדושה - מי אני שאני אעמוד מנגד? מדובר בפיקוח נפש שדוחה הכל. לכן אני לא אעמוד מנגד ואהיה להם לשופר בכל מה שהם צריכים. חוץ מלהפגין ברחובה של עיר, שכבר אין בי את הכוח הזה. בלשכות קובעת מדיניות והמנהיגים, אהיה להם לשופר בכדי שלא יעבור עליהם חלילה את מה שעבר עלינו".

כשהוא נשאל מה הציפיות שלו מקובעי המדיניות ומהממשלה עונה דנינו "אין לי דרישות. אני מבקש להכניס שוב את הלב. יש לי הרגשה שכאילו מי שנכנס לבית המחוקקים אבד ליבו. לכן אני מבקש 'תחזירו בבקשה את הלב'. מאה ואחת משפחות מיוסרות לילה ויום והתאריך אצלם לא התחלף משמחת תורה. השעון נעצר. אם לא נעמוד על דם רעינו ונציל את החטופים מיד - זאת תהיה השמחה הגדולה ביותר לעם ישראל".

האב השכול מספר על דמותו של בנו, שמאז מותו, הוא מתוודע לסיפורים על גדולתו בחייו. "אמרתי גם בשבעה שאנחנו לא יודעים מה גידלנו ומה גדל לנו בבית. הסיפורים המצמררים שנשמעו על עוצמות של אהבת הזולת וראיית האחר לפניו, בסוף התוצאה הייתה שהוא קפץ לאש אחרי שהוא ניצל, על מנת להציל שלוש נפשות, שאת השלישית אנחנו מקווים שנקבל חי - עומר שם טוב. אנחנו מתפללים שבאמת כמה שיותר אנשים ינצלו מן הגיהנום הזה".

הוא מדגיש שהאמונה היא זו שהחזיקה אותו לאורך כל התקופה מאז שמחת תורה. "אין בי תסכול. יש בי אמונה בקב"ה שהגזרה נגזרה מלמעלה. מי שמאמין שמגיע טוב, צריך לדעת שגם זה טוב. זה דברים הזויים וקשים. אני איבדתי בן בכור, מנהיג לאחיו וחבריו, לוחם. אדם משכמו למעלה. זכיתי שהוא בני. פשוט זכיתי שהוא בני. תסכול? ממה? אני לא בטחתי יום אחד מכל ה-330 ימים האלה, באיש או באדם אחד שיביא לי את בני. בטחתי בקדוש ברוך הוא שישלח את השליחים הטובים להביא את בני".

"רק האמונה החזיקה אותנו שפויים ובריאים בתקופה הנוראה הזו. החיבוק היה גדול מאוד בכל העולם. כאן בארץ היה קשה לנו לעשות את זה, גם בגלל שמשפחות הלכו לכאן ולכאן, וגם בגלל שהאסונות רדפו אחד את השני בארץ. חיילים נופלים, שבויים שלא חזרו, שבויים שנהרגו, היה קשה לנו מאוד כאן. אבל עם כל זאת לקחתי את הבנים לכל מקום שהלכתי לדבר ובסוף קיבלנו את החיבוק שנתן לנו את הכוח להמשיך", מוסיף דנינו.

המסר שלו כעת עוסק באחדות העם. "אני הולך לעבוד קשה בשביל שזה יהיה וכולנו צריכים לעבוד קשה. שכל אחד צריך לתת את חלקו לתרום מעצמו למען הדבר הזה. אני, את חלקת האלוקים הקטנה שלי, אהפוך בעזרת השם להיות אוזן קשבת ובית חם לנערים שלא מוצאים את דרכם. כי אם אורי עשה מסלול מסוים שהוא לא מובן, לא פשוט, אבל עם הורים מחבקים ואוהבים, כל אחד יכול. אותם נערים שאבודים, הם אלו בסוף הגיבורים, שאיבדנו במלחמה הזאת".

"נאהב אחד את השני ונתרום ונחייך אחד לשני. לא מצאנו תמונה אחת בחייו של אורי ללא חיוך. מאחורי החיוך הזה מסתתר אדם שאמר לי 'אתה יודע כמה החיוך הזה חסך לי?'. אם נחייך לכל אדם ולא רק נדמע בלוויות או בשבעה או במסגרת הצבאית. נוציא את זה החוצה, נפרוץ את הגבולות העצובים ונדע להתאחד גם במכולת, באוטובוס, ברכבת וברחוב, נביא מתוך העם את האחדות ולא נחכה שהיא תגיע ממקום אחר", מדגיש האב.

"האחדות צריכה לבוא מאיתנו. אני אומר 'רבותיי, אלה שבשוליים, בבקשה מכם, בואו תצטרפו למרכז העם. לב העם מחובר, מאחד, אוהב. בבקשה מכם, לא עת למחלוקת כרגע. כולם משני הצדדים צריכים לבוא פנימה, להתכנס לתוך העם שאוהב באמת. ראינו את החיבור שהיה בלוויה ובשבעה. עם ישראל הוא עם נפלא, אוהב ומחבר. האנשים, פשוטי העם, מחוברים ואוהבים. אני מבקש מכולם, אל תיתנו לשוליים להשפיע עליכם. תמשיכו ותרבו אהבת ישראל. הקב"ה הנחיל לנו את הארץ הזאת כי אנחנו עם אחד. בואו נשאר ונתאמץ להיות אותו עם אחד", הוא מסכם.