אני מתכתב עם יאיר גולן. כן, עם אותו אחד שרבים מציבורנו מקפידים לבטא את שמו בנימת זלזול או ללוותו במילת גנאי.
אני יודע שלא מקובל בימינו לדבר בשבחם של "אויבים פוליטיים", אבל תרשו לי בקצרה להציג מספר עקרונות חשובים שהסקתי משיחותינו.
אקדים ואומר שאני אדם דתי, מתנחל, תומך נלהב בסמוטריץ' ומוזמנים להמשיך להדביק אליי את כל שאר הסטראוטיפים. זהו, יצאתי ידי חובה.
1. ההתכתבות שלנו נפתחה בעקבות התבטאותו שצריך לכפות את הציבור החרדי לצאת בשאלה. זוכרים את זה? אז מסתבר שגולן מכחיש מכול וכול את האמירה הזאת. לדבריו, "קראתי לכך שהמדינה תדאג לאלה שכבר יצאו בשאלה".
אתם יכולים להתווכח איתו אם כך אכן נשמע מדבריו או לא, אבל דבר אחד בטוח - הוא לא מסכים עם האמירה שיוחסה לו בתקשורת (מי יודע, אולי הייתה זאת פליטת פה שהתחרט עליה). אז פעם הבאה שבה תראו התבטאות מזעזעת של פוליטיקאי שחושב אחרת מכם, תשלחו לו הודעה ותעשו איתו בירור קצר. רק טוב יצא מזה.
2. ומה דעתו על אחדות? "לא צריך לחפש אחדות שלא קיימת, אלא הסכמות, ואפילו הסכמות על מה לא מסכימים". נראה לי כולנו יכולים להזדהות עם ההגדרה הזאת. הגיע הזמן שיישבו ביחד נציגים מכל החוגים בעם ויגבשו מסמך עקרונות על מה כולנו מסכימים, ועל מה אנחנו לא מסכימים. זהו פתח לעתיד חדש.
3. ברגע שגולן השתמש במושג "קנאות משיחית" זה הכעיס אותי. המושג הזה הוא מושג מעוות ולא צודק. הבהרתי לו בהודעה ארוכה ומנומקת את עמדתי לגבי השימוש המוטעה (והמוטה) במושג הזה. מהר מאוד הוא ענה: "אוקיי, מקבל את התיקון. נכנה זאת 'קנאות אלימה'". מי יודע, אולי אם אנשים נוספים היו מתכתבים עם יריביהם הפוליטיים אזי היינו מגיעים להסכמות נוספות.
4. לאחר שראיתי אמירה של מפגינה בקפלן ש"נדאג שיהרגו את נתניהו", שאלתי את גולן אם לדעתו זאת אמירה שמבטאת את דעת הקהל או רק את דעתם של קיצוניים בודדים. פנייתי לגולן הייתה מתוך תפיסה שכנראה המפגינה תומכת במפלגתו או במפלגה דומה לו ולכן הוא נדרש להצדיקה. תגובתו הייתה: "לא מכיר אמירה שכזו".
הרבה פעמים אנחנו נוטים לייחס אמירות כאלה ואחרות לפוליטיקאים כאלה ואחרים. שמעת מתנחל שאומר שצריך לשרוף כפר ערבי? כנראה הוא תומך בבן גביר. שמעת מפגינה שמסיתה נגד נתניהו? כנראה היא תומכת ביאיר גולן. ואף אם אותה מפגינה אכן תומכת בגולן, המסקנה היא ברורה - לא ניתן לייחס כל אמירה קיצונית שנשמעת ברחוב לפוליטיקאי. לפעמים אלו סתם קיצוניים שאין סיבה לשייך אותם בכוח לזרם פוליטי במדינה.
5. והיו עוד הרבה הודעות. חלקן כואבות, חלקן פגועות וחלקן זועמות. אך המשותף לכולן הוא אחד: ניתן לדבר. פשוט לדבר. לא חייבים להסכים, לא חייבים לסיים את השיחה בחיבוק. אבל דבר אחד אנחנו כן חייבים - לדבר. לדבר. לדבר.
בין הפוליטיקאים עצמם לא נראה שתצא אחדות, אז המושכות עוברות לידי העם. תמצאו מישהו שאתם חולקים עליו, ותתחילו לדבר איתו. תדברו בכבוד, תדברו בנימוס, אך אל תתביישו להציג את עמדותיכם. רק טוב יצא מזה.
הכותב הוא תלמיד כיתה יב בישיבת בנ"ע "הליכות עולם" וכתב במגזין "אותיות וילדים"
לתגובות: [email protected]