בשנה האחרונה הגיעה לפורום תקנה אישה שנשלחה לסייע בעניין מקצועי לאדם הנחשב לרב. היא לא תיארה לעצמה שהמפגש איתו יגרום לה לטראומה גדולה ויזעזע את עולמה.
אותו אדם ערך טקס קבלי לכאורה תוך שהוא מבצע אקטים מיניים בניגוד לרצונה של האישה. שהחליטה מסיבות שונות, לא לפנות למשטרה, אלא הגיעה לפורום שטיפל במקרה והטיל הגבלות על אותו אדם.
בימים קשים אלו, אנו טרודים יום יום, שעה שעה, בענייני המלחמה וכמעט מדי בוקר הלב שלנו נקרע עם הודעה נוספת שמתחילה בצמד המילים "הותר לפרסום", אך בקרוב, ב-25 לחודש, יצוין ברחבי העולם יום המאבק הבין-לאומי למניעת אלימות נגד נשים.
למעשה, המצב בו ממשיכים להקדיש יום מיוחד לנושא, הוא בלתי נתפס. המחשבה שבשנת 2024, יש לא מעט נשים שחוות אלימות על שלל סוגיה, רק מעצם היותן נשים, מעיד לא מעט על החברה שלנו שאמנם מתקדמת בתחומים רבים אך בכל הקשור למעמד האישה, היא עדיין נותרת מאחור-פטריארכלית ושוביניסטית. לצד החפצת נשים בעולם הפרסום שהפכה לנורמה מקובלת בחברה, ישנם גברים שרואים באישה כלי בו הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו.
אלימות כלפי נשים היא נושא טעון, מורכב וקשה שמתפרש על פני רבדים שונים- נפשית, פיזית, כלכלית ומינית. ישנם מקרים בהם אישה חווה אלימות על כל סוגיה, ובמקרים מסויימים "רק" סוג אחד, אך כל מקרה שכזה הוא קשה וכואב מאוד.
אם נתייחס לנושא האלימות המינית כלפי נשים, ישנה תחושה כי קשה לנפגעות במקרים מסוג זה לחשוף את אשר חוו, אירועים אשר מטלטלים את עולמן. הסיבה העיקרית היא שאלימות מינית לא פוגעת רק בגוף, אלא היא רוצחת גם את הנפש. היא לא פוגעת רק בחירות ובבחירה החופשית של האישה, היא פשוט משתקת אותה.
אם לאישה מהמגזר הכללי קשה לחשוף את סיפורה, הרי שלאישה דתייה קשה כפליים. הסיבות לכך שונות ונעוצות בין היתר בחינוך שהן מקבלות בביתן, שפחות מאפשר פתיחות בשיח בנושאים כאלו. סיבה נוספת קשורה לעניין הצניעות שהיא בעלת חשיבות עליונה. נשים מהמגזר הדתי חוששות שמא יאשימו אותן באלימות המינית אותה חוו בטענה כי לא שמרו על עצמן מספיק.
גם לנשים נשואות, בכל מגזר שהוא, קשה לחשוף מקרי אלימות שהן חוות, כי "זה לא נחשב אונס". אפילו אם בסופו של דבר נולדו "בני השנואה", ישנה סברה לפיה אלו עדיין ילדים שלהם, שמכשירה את השרץ חלילה. במקרים אחרים, מתפתח קשר בין בני זוג במהלכו חווה האישה פגיעה מינית, אך היא זו שהופכת לאשמה בטענה כי שיתפה פעולה ויש לה "אשם תורם".
כשמדובר בפגיעה מינית, לא תמיד יש ראיות מוכחות, ובפרט כשהמעשים נעשים בחדרי חדרים. מצבים אלו הופכים למילה של האישה מול מילה של הפוגע, והרבה מהתיקים נסגרים בשל חוסר ראיות ולא בשל חוסר אשמה. בסיטואציה כזו, האישה נפגעת גם מאותו גבר שפגע בה וגם מהמערכת והרשויות שהיו אמורות לסייע לה בתקופתה הקשה.
מהסיבות הללו, נשים רבות שנפגעו מינית, יעדיפו לנסות ולהמשיך בחייהן בסוג של דיסוציאציה, מאשר להתמודד עם הטראומה הגדולה שחוו. לכן, כשמגיעות תלונות לפתחו של פורום תקנה בנוגע ליחסי מרות וסמכות, רובן מתייחסות לאירועים שחלפו מספר שנים מאז התרחשו, בשל אותו קושי בחשיפה, ואף בתחושות אשם ובושה מצידן של הנפגעות.
מיותר לציין שהדרך האידיאלית לטיפול במקרים אלו היא באמצעות פניה למשטרה, אך פעמים רבות הנפגעת לא בשלה לכך והיא תעדיף להימנע מחוויה מטלטלת שכזו ותנסה לעצור את הפוגע מלהמשיך לפגוע בה או באחרים, בזמן שהוא עובד בחינוך או ברבנות למשל.
בניגוד לקמפיינים שונים להעלאת המודעות לאלימות נגד נשים, בפורום תקנה מאפשרים גם לפוגע להשמיע את גרסתו וברוב המוחלט של המקרים הוא גם יודה במעשיו. לפורום יש כוח נוסף שלעיתים אין לרשויות החוק במקרים שעברו התיישנות, וחשוב שהציבור יהיה מודע לכך שיש לו מקום נוסף לפנות אליו כדי לקבל מענה.
עו"ד לילי גץ הורוביץ היא מנכ"לית פורום תקנה