על מה שצפוי בלבנון בימים ובשבועות הקרובים שוחחנו עם אל"מ במיל' ד"ר משה אלעד, מומחה ללבנון, בעבר מושל גזרת צור ובינת ג'בל וכיום מרצה באקדמית גליל מערבי.
"על פי מה שקרה בתקופה האחרונה ניתן לומר שחשבון הנפש החל כבר מזמן, לפני כמעט חודש, והוא בא לידי ביטוי בהסכמה המהירה יחסית של חזיבאללה לחתימה על ההסכם. בימים כתיקונם חיזבאללה לא היה מעז לוותר כל כך מהר ולא היה חותם כל כך מהר", אומר אל"מ ד"ר אלעד.
בדבריו מציין אלעד כי על ראשי חיזבאללה מופעל "לחץ כבד מצד תושבים מכל המפלגות, אנשי הדת והאיגודים המקצועיים. החברה הלבנון צועקת 'די', ואני רואה בכך דברים אופטימיים בניגוד למה שנשמע אצל אחרים. לראשונה זה הרבה זמן יש כאן תחושה שהם רוצים לעלות על דרך חדשה ולרתום את חיזבאללה כדי שתהיה איתם. זו המסקנה שלי ממה שאני רואה כעת בתוך לבנון".
על דבריו אלה שאלנו את אלעד אם על מנת להוביל לדרך אזרחית חדשה בלבנון בשיתוף חיזבאללה לא נדרש קודם לכן טיפול באיראן שכל עוד היא בתמונה ימשיך חיזבאללה להפנות את הקנים לעבר ישראל. ד"ר אלעד משיב וקובע כי "גם איראן עושה חשבון נפש. העובדה שהיא איפשרה שחיזבאללה יחתום על ההסכם מלמדת שהיא שוקלת אם האירוע היה כדאי לה, אחרי שכל השלוחות שלה ספגו מכה והבכירים נעלמו. בתוך איראן יש קולות אחרים. הם לא חרשים למהש קורה".
"אני מעריך שהשלטון האיראני יעסוק בלא מעט צרות שיש לו ויניח קצת לפרוקסי'ז שלהם להפיק לקחים ואולי גם יתנו להם חופש פעולה", הוא אומר ומציין בהקשר זה את קריאתם של חמשת ראשי ההנהגה בלבנון, קריאה חד משמעית וברורה לשיקום המדינה, שיקום הפרלמנט בבחירות ובחירת נשיא ושיקום הצבא. "כשנעים קאסם נאם בין הגידופים והאמירות הוא גם אמר שחיזבאללה מתכוונת ללכת לשיקום יחד עם העם הלבנוני. לא ברור למה הוא התכוון, אבל נראה שבסך הכול האווירה בלבנון היא של שינוי כיוון ולא שוב מאותו דבר".
אלעד מדגיש עוד בדבריו כי "מי שמוביל את הטון החדש הזה הם דווקא השיעים שהם שספגו את המכה החזקה ביותר, הם אלה שגלו מבתיהם שנהרסו. בהתחלה הם נתנו גיבוי לחיזבאללה ועכשיו כשרואים את התוצאות הם שוקלים מה בדיוק הרווחנו מהסיפור הזה, וכאן מתחיל סיפור חשבון הנפש קודם כל של הגורם השיעי בלבנון ואני מניח שיהיו לזה השלכות. בעיניי יש כאן זיק של תקווה".
האם אותו שיקול לבנוני מחודש ובחינת המסלול שוב לא יכול להניב לכל היותר רגיעה של שנים בודדות בלבד, בעוד ישראל רוצה להגיע לשקט תמידי? "יכול להיות שלא נגיע לזה ויכול להיות שזה יהיה יותר קצר. זה תלוי גם בנו, גם באירופה ובארה"ב, עד כמה תהיה אווירת מלחמה באזור. חיזבאללה תמיד לא מרוצים ותמיד יטענו שנושא הגבול לא סגור בחוות שבעא וכו', אבל אין להם מנהיגות. לא ניתן לדעת אם יקום נסראללה עתידי, אבל כעת אין להם מנהיגות וזה דבר חשוב. המנהיג הוא המוביל וצריך לזכור שהרגנו להם את כל שכבת המנהיגות בהבכירה ואת דור הביניים שאמורה הייתה לפלוש לישראל. זה ליותר מכמה שנים".
לזאת הוא מוסיף ומציין כי "אם נראה שיש התעוררות בכיוון הזה יתכן ונגדע את העץ הזה בעודו שתיל ולא ניתן לזה להתעצם. לכן יש כאן זיק תקווה שאולי לבנון תקבל על עצמה אחריות, כי מאז הקמתה היא לא מדינה אחראית. אומרים עליה שהיא ארץ משגעת שחיים בה משוגעים".
עוד מזכיר אלעד את דבריו של ג'ומאייל על אפשרות של שלום עם ישראל שגם היא יכולה לבוא בחשבון, גם אם לא בטווח הקרוב. אפשרות של מעין הסכמי אברהם קיימת "יש כאן רוח חדשה", הוא אומר, אך מסכים גם הוא לכך שהדברים יהיו תלויים ברמת האכיפה של ישראל ומדיניות שאינה מעלימה עין מאירועים הנראים לכאורה קטנים. "אני קורא לזה סימפטום האוהל. אסור לנו לקבל לא אוהל, לא בדון, לא צריף ולא נשק. הורגים את הקומקום לפני שהוא יהיה קטר. אין לנו ברירה אחרת ואני מקווה שנלמדו הלקחים, אבל זה לא קשור ללבנון אלא אלינו ולמנגנון האירופאי אמריקאי שישגיח".