רוב ימי חייו היה ג'ורג' גורדון משוכנע שאיבד את כל משפחתו בשואה. אולם לא הצליח להיפטר מתחושה של ספק, וגם לא מהחלומות.

"ראיתי את אימי ואת אחותי בחלומות, הייתי מתעורר ואומר לעצמי 'לא יתכן שהן אינן בחיים'", סיפר המהגר הפולני בן ה-77, בראיון לעיתון "סיאטל פוסט-אינטליג'נסר", היוצא לאור בעיר מגוריו, סיאטל שבצפון-מערב ארה"ב.

בניסיון לברר כיצד בני משפחתו מתו, פנה ג'ורג' גורדון, ששמו המקורי ירז'י בוז'ינסקי, לשירות לאיתור קורבנות המלחמה או השואה של הצלב האדום האמריקני, ובכך איתר את האדם שהוא חשב שלא יראה עוד: את אחותו.

"הוא חיפש קברים, מעולם לא חיפש אנשים חיים. הסיבה היחידה בגללה פתח בחיפושים, היתה למצוא את מקום קבורתם של יקיריו, כדי להתפלל על קבריהם", סיפרה תמי קייזר, העובדת כמתנדבת בשירות המיוחד של הצלב האדום.

המשרד העביר את בקשתו של ג'ורג' גורדון למשרד המקביל בגרמניה, משם הועבר המידע לצלב האדום הפולני, ובעת ביקור בפולין, סיירה קייזר בעיר הולדתו של גורדון, ורוצלאב, כדי לאתר את קברי המשפחה. אך שבה בידיים ריקות.

אולם כעבור כשנה וחצי, גילו החוקרים הפולנים מודעת אבל שפורסמה בעיתון, שבישרה על מות אמו של גורדון, יאנינה. במודעה משנת 1979, הוזכר רק בן משפחה אחד ויחיד: הבת קריסטינה.

"לא האמנתי כשסיפרו לי על כך", אמרה תמי קייזר לכתב "סיאטל פוסט-אינטליג'נסר". "תחילה בכיתי, ומיד אחר כך התקשרתי לג'ורג'", הוסיפה.

עם קבלת ההודעה, הוא התקשר לאחותו, אך מרוב התרגשות, לא ידעו השניים מה לומר. בסופו של דבר, האח והאחות שבו ונפגשו ב-26 בספטמבר במלון "מונופול" בוורוצלאב.

"אילו הייתי רואה את אחותי היום ברחוב לא הייתי מזהה אותה. עבורי היא נשארה בת 12. אולם כששמעתי את קולה, ידעתי מיד שזו היא", סיפר גורדון.

ג'ורג' גורדון נשלח בהיותו בן 14 למחנה עבודה שטוטהוף בפולין, ומשם למחנה הריכוז בוכנוואלד, שם שהה עד סיום המלחמה. אביו ואחיו הצעיר נרצחו בידי הנאצים.

(פ.ק.)