"הילדים שלנו מבקשים חיבור, לא ניתוק"
שרית לפידות, אמה של תפארת לפידות הי"ד, נושאת כאב כפול: על הירצחה של בתה במסיבת נובה ב-7 באוקטובר, ועל התמודדות המשפחה עם בחירותיה האישיות של תפארת סביב הדת והאמונה.
מתוך כאב זה, היא משיקה בימים אלו את היוזמה של ארגון אח"י "בעבותות אהבה" – יוזמה שמטרתה לסייע להורים להתמודד עם ילדיהם שעוברים תהליכים של בירור זהות ועזיבה חלקית או מלאה של עולם הדת.
"תפארת היא ילדה שגידלה אותנו", מספרת שרית. "אנחנו חושבים שאנחנו מגדלים את הילדים, אבל מסתבר שהם הגיעו לכאן כדי להרחיב לנו את הדעת". לדבריה, תפארת יצאה מהבית שומרת שבת, אך חזרה לאחר תקופה ארוכה בחו"ל עם זהות דתית מורכבת יותר. "אחרי שנרצחה, הבנתי שאני רואה רק את קצה הקרחון של תהליך עמוק שהיא עברה במשך שנים – תהליך של בירור וגיבוש זהות. גם הגרסה הדתית שהיא גדלה עליה נפתחה מחדש לבדיקה".
לפרטים ולהרשמה לתוכנית המלאה לחצו כאן
על הבחירה לספר את הסיפור המלא
כשנשאלה האם היה לה קושי בתחילה לספר את סיפור הירצחה של תפארת במסיבת נובה, ענתה: "אני יכולה להגיד שכששאלו אותי אחרי שמחת תורה אם אני מרגישה ש'יצאתי מהארון' בכך שבתי נרצחה שם, עניתי שגודל הנשמה שלה יצא מהארון. גודל הכיסופים שלה לה' יצאו מהארון".
על המצבה של תפארת רצינו לכתוב "ביקשה את פני ה'", ביטוי ששרית רואה כמייצג את המסע הרוחני של בתה. "זה לא משהו שהיה ניתן לראות אם היית מסתכל על תמונת הפרופיל שלה, אבל אם היית מדלג לסטטוס שלה, היית רואה שהוא נשאר עד יומה האחרון: 'בבית אלוהים נהלך ברגש'. נראה לי שזה מספר את כל הסיפור שלה ושלנו", היא אומרת.
לפרטים ולהרשמה לתוכנית המלאה לחצו כאן
מתי הסיפור האישי הפך למיזם ציבורי?
שרית מציינת כי כבר בעבר הרצתה על הנושא, אך בלי להזכיר את בתה. "אחרי שהתחלתי לדבר עליה בפומבי, פשוט התחיל שטף של בקשות לשיחות. אז הבנתי שזה סיפור רחב מאוד, שכמעט כל בית דתי מתמודד עם ילד או שניים – או יותר – שעוברים תהליכים דומים".
לדבריה, ההבנה שהסוגיה הזו רחבה כל כך, לצד תחושת הבדידות שחוותה משפחתה כשהתמודדו עם מסעה של תפארת, הביאו אותה להקים את המיזם. "ברגע ששמנו את זה על השולחן, הבנו שזה סיפור של דור שלם".
בנוסף מציינת שרית כי ילד מבקש דרך אחד, משפיע רבות על הבית, על האחים, הזוגיות ושאלת ההכלה מול הצבת הגבולות.
דתל"שים במסיבת נובה – תובנה מפתיעה
כשנשאלה מדוע היו במסיבת נובה כל כך הרבה יוצאי משפחות דתיות, השיבה: "אני חושבת שהתשובה מתחלקת לשניים. ראשית, אנחנו עזרנו להם לפתוח את הדלת ולצאת החוצה מהעולם הדתי. אמא של רינה שנרב הי"ד אמרה לי משפט בשבעה: 'היו שם הרבה מאוד ילדים שלא היה להם מקום לרקוד בשמחת תורה בבית הכנסת'".
לדבריה, התחושה שהחברה הדתית רואה אותם ככישלון תרמה לכך שהם חיפשו מקום אחר להתחבר בו. "הדור שלנו מחפש חיבור עמוק, לא רק מחויבות חיצונית", היא מוסיפה. "הם רוצים לדעת שהתורה היא באמת דרך חיים, ולא משהו שיחבה אותם או יחייב אותם לחיות בפחות 'ווליום'".
"לא דתל"שים – מחפשי דרך"
שרית מתנגדת לכינוי "דתל"שים". "אני חושבת שצריך לספר לעצמנו ולילדים האלה שהם לא מבקשים ניתוק, הם מבקשים חיבור. לא כי אלה הלוחות שאבא ואמא נתנו להם, אלא כי הם רוצים לפסול לעצמם את הלוחות שלהם".
ומה עם מי שטוען ש"הילד שלי זה סתם, לא חיפוש רוחני"? "כאן נכנס המקום של האמון בנשמה האלוקית. יכול להיות שהנשמה רדומה לתקופה, אבל אם נאמין בהם, נספר להם, ונאיר אליהם פנים – אני מאמינה שהם ימצאו את הדרך שלהם".
בפרקים שיעלו גם ינתן סימנים שיאפשרו להבין מתי הילד/ה עוברים תהליך טבעי של חיפוש דרך ומתי יש צורך לערב בתהליך גורמי מקצוע.
"בעבותות אהבה" – תמיכה להורים וקהילה לליווי
מתוך הכאב האישי והצורך הממשי, שרית ייסדה את "בעבותות אהבה" – מיזם קהילתי המספק להורים מסגרת של שיח, הדרכה וכלים. "פעם בשבוע, בימי רביעי, נשדר פרקים שיעסקו בנושאים שונים, ובסוף כל פרק יהיה ניתן לפנות לפסיכולוגית קלינית שתעזור להבין מתי מדובר בתהליך בריא ומתי יש צורך בהתערבות מקצועית וינתן זמן לליבון הדברים".
לפרטים ולהרשמה לתוכנית המלאה לחצו כאן
הנצחה או המשכיות?
"זו המשכה של הנשמה של תפארת", אומרת שרית. "ראיתי שה'שפת אמת' אומר שכאשר אדם נמצא בבור עמוק, הוא צריך חבל כדי לצאת ממנו. הילדים שלנו מגיעים היום למקומות מאוד עמוקים, והעבותות שאנחנו צריכים למשוך אותם בהם הם עבותות של אהבה".
שרית משתפת ציטוט מהתכתבות של בתה עם אביה: "תודה שאתה מאמין בנשמה שלי, זה משאיר אותי קשורה אליך ואל הקב"ה בעבותות אהבה". "כך שאני מרגישה שזה שם שהיא בעצמה נתנה לתוכנית", היא מסכמת.