לפני כחצי יובל עמדה העיר עכו במצב לא פשוט של הגירה שלילית. יותר מ־15 אלף תושבים יהודים עזבו את העיר במשך 30 שנים, ובירת הגליל הלכה והתדרדרה במדרון חלקלק אל פי התהום. במרכז העיר עמד בית הכנסת וולפסון, שתרם לורד בריטי אחרי מלחמת ששת הימים, לטובת תושבי השכונה היהודית שהוקמה סביבו כדי להכריע את עתיד העיר. בימיה הטובים הייתה וולפסון שכונה יהודית לתפארת, בית הכנסת היה שוקק חיים והתפללו בו כ־120 מתפללים. במהלך השנים נהייתה השכונה ברובה ערבית. בית הכנסת עמד כמעט שומם, ותושביה הערביים של השכונה הגדילו לעשות והגישו בקשה להפוך את מבנה בית הכנסת ללא פחות ולא יותר - מסגד. בעיריית עכו חיפשו מענה הולם למציאות האומללה, ורב העיר הרב יוסף ישר הציע להביא למקום ישיבת הסדר. מסע החיפושים אחר דמות שתוביל את רעיון ישיבת ההסדר בעיר היה מורכב, כיוון שהיה קשה למצוא דמויות שיסכימו להגיע לעיר עכו, שכמעט איבדה את הרוב היהודי. במהלך החיפושים פנו בין השאר אל הרב יהושע ויצמן, ראש ישיבת ההסדר במעלות. וממש במקרה, באותם ימים חתנו של הרב ויצמן הרב יוסי שטרן עמד בפני צומת דרכים, פניו אל הקמת ישיבת הסדר חדשה. ההתלבטות מבחינתו הייתה רק בעניין המיקום, וכך התייצב למשימה בעכו. עוד באותו נושא: חזקים כמו סלע משנים את כללי המשחק עניין אישי והפעם עם גלית ויזל-עמרני "עמוד האש שמאיר לפנינו" חברותות עם סטודנטים חילונים הרב יוסי שטרן גדל בשומרון, למד בישיבת ההסדר מעלות ואחרי החתונה חזר לשומרון וקבע את ביתו באלון מורה. שם נכנס לפעילות ציבורית ענפה, הוא כיהן כחבר מזכירות ושימש מפקד כיתת כוננות, לצד היותו ר"מ בישיבה הגבוהה. בשלב מסוים גמלה בליבו ההחלטה להקים ישיבה לאור תורת ארץ ישראל. המחשבה הראשונית הייתה להקים את הישיבה ביישוב גיתית בבקעת הירדן, ואז הגיעה הפנייה מהרב ויצמן להקים את הישיבה בעכו, ומהר מאוד זה הפך מרעיון תיאורטי למשימה לאומית. "מזל שהייתי צעיר בן 30, לא בדיוק הבנתי את עומק התוהו שהיה פה", הוא משחזר. "עכו היא עיר היסטורית ובעלת שורשים. גם לא פחדתי מהיותה עיר מעורבת, בכל זאת באתי מהשומרון. החלטתי לקפוץ למים". בימים אלה, שבהם מציינת ישיבת ההסדר בעכו קצת יותר מ־20 שנים להקמתה, שוחחנו עם הרב יוסי שטרן כדי לקבל תמונת מצב עדכנית של העבר, ההווה והעתיד. בשלב ראשון פעלה הישיבה בתוך בית הכנסת וולפסון, ואליה הצטרפו כ־25 תלמידים מישיבת מעלות שהיוו את הגרעין המייסד. תוך שנים ספורות נעשה המקום צר מלהכיל. "חרטנו על דגלנו את 'גדול תלמוד המביא לידי למעשה', כלומר אם בישיבה במעלות למדנו את תורת ארץ ישראל, רציתי גם להגשים ולהקים בית מדרש ארץ ישראלי יותר מגוון. יש לנו ר"מים מהר המור, מהר עציון, מירוחם, מקרני שומרון, ממעלה אדומים וממרכז הרב, וכולם מלמדים בהרמוניה. תוך זמן קצר הישיבה פרחה וגדלה בתלמידים. התלמידים שלנו גרו בבנייני בלוקים עם ערבים. בשנה שלישית כבר החלטנו להתקדם לקראת בנייה", הוא מספר. כשראש העיר הקודם, שמעון לנקרי, נכנס לתפקיד לפני כ־20 שנה, הוא הקצה לישיבה שטח של עשרה דונמים במקום מרכזי בעיר, ובו נבנתה קריית החינוך של הישיבה. "בסייעתא דשמיא, תוך זמן קצר בנינו ונכנסנו למבנים החדשים. אז התחלנו להתעסק גם בצמיחה של הישיבה, אבל גם בכל מה שקשור לתלמוד שמביא לידי מעשה", הוא מדגיש. "הפעילות שלנו בעיר היא סביב הזהות יהודית. אנחנו עובדים עם כל חטיבות הביניים בעיר, הם באים לפה, לומדים איתנו בחברותות. כבר הרבה שנים יש לנו תוכנית בית מדרש בוגרים לסטודנטים חילונים שבאים ללמוד כאן ארבע שעות בשבוע. בדרך כלל תוכניות כאלה פועלות בקמפוסים באוניברסיטאות, אצלנו זה פועל בתוך הישיבה עצמה. מיזם נוסף שלנו נקרא 'אורות בשכונות', כל חודש עושים פעילות סביב מעגל השנה באחת השכונות בעיר, בשיתוף מחלקת הרווחה של העירייה". לפני שנתיים, כאשר בישיבה התקשו בהבאת משפחות מבחוץ, הקימה רעייתו הרבנית עפרה שטרן את מדרשת תכלית - מדרשה לבנות בעכו ברוח הישיבה. "אברכי הישיבה לא נשארים בעיר מספיק. מכיוון שאין פה אוניברסיטאות שחבר'ה שלנו יכולים ללמוד בהן, הם הולכים לאוניברסיטת בר אילן או לאריאל. אחר כך כבר קשה להחזיר אותם צפונה", הוא מסביר. "המדרשה אפילו עלתה על הישיבה. כבר בשנה הראשונה הביאה 70 בנות לעיר, ועכשיו בשנה השנייה יש לנו 80 בנות שלומדות בה. יש לנו מגבלה של מקום, אחרת יכולנו להביא יותר. התהליך שהבנות עוברות במדרשה הוא עמוק מאוד, וגם ההשפעה שלהן בעיר חזקה מאוד". בשנים הראשונות הקימה הישיבה עמותה לחינוך בלתי פורמלי, שנקראה בעבר מדרשת מרחביה, על שם בוגר הישיבה עמיחי מרחביה הי"ד, שנפל במלחמת לבנון השנייה. כיום נקראת המדרשה 'מרכז סיור ולימוד גליל עכו', והיא מקיימת מגוון אירועים של חינוך בלתי פורמלי, כמו סיורים, טיולים, כנסים וימי עיון בכל נושא שקשור לגליל, אבל לא רק. "המדרשה גם זכיינית של קק"ל", מציין הרב שטרן. "אנחנו מעסיקים עשרות מדריכים בחודש בחינוך, מחוץ לכיתות. במקביל, לפני חמש שנים היה מרכז טיפוח היזמות בעיר בחידלון. במקום שיסגרו אותו, החלטנו לאמץ אותו והפכנו אותו למרכז משפחה, שמנחיל את ערכי המשפחה היהודית". חיים על הר געש מבעבע לצד העשייה החיובית והברוכה, אין ספק כי בדומה לשאר הערים המעורבות, העיר עכו יושבת על חבית חומר נפץ. עוד לפני פרעות תשפ"א ואירועי שומר החומות, חוותה הישיבה מספר התנכלויות מצד השכנים הערבים. במהלך ההקפות של שמחת תורה לפני כמעט עשור, פרצה תגרה בין תלמידי הישיבה לתושבי השכונה הערבים. שנתיים לאחר מכן משרד הישיבה הוצת. עם זאת מדגיש הרב שטרן כי "זה לא משהו נקודתי סביב הישיבה. הישיבה היא לא משהו שמושך אש. הישיבה פועלת להאיר את העיר, לא להבעיר את העיר", הוא מבהיר את המובן מאליו. מאורעות שומרי החומות, שהפתיעו רבים וטובים, לא ממש הפתיעו אותו. "אף שאנחנו מכירים את הדברים, את העוצמה לא הכרנו. אלה אנשים נורמטיביים שעובדים ברמי לוי וכדומה ומדברים עברית. בתוכם יש משהו לאומני, שהוא חזק יותר מהזהות היומיומית שלהם. אפשר לראות את זה בשיעור ההצבעה למפלגות הערביות בעכו. אם תהיה מלחמה רב־זירתית על הקיום, 'ונוסף גם הוא על שונאינו', זאת לא שאלה", הוא מציין. הרב שטרן לא קובל על העובדה שהערבים בעכו לא מסתירים את הזהות הלאומית החזקה שלהם, אלא על בחירתה של מדינת ישראל לטמון את ראשה בחול. "ביום העצמאות יש מצעד דגלים של כל ילדי העיר עד לרחבת העירייה, אבל הערבים לא רוצים לשיר שם את 'התקווה', והעירייה לא עושה להם סנקציות. עדיין חיים בקונספציה של הדו־קיום", הוא מלין. "אנחנו לא נגד דו־קיום, אבל גם לשיטתם אם יש דו־קיום, אז קיום אחד יכול להיות כלפי חוץ, אבל הקיום העמוק אמור להיות קודם כול שזו מדינה יהודית, עם סמלי שלטון יהודי, עם מחויבות יהודית, להבין שעכו היא עיר יהודית", הוא אומר נחרצות. "פה נכתבה המשנה, כל תקופת חז"ל הייתה בין עכו לטבריה לבית שערים, לאושא, לשפרעם. כל תשעת מסעות הסנהדרין היו פה בגליל. כל ערש תרבותנו היהודית של תורה שבעל פה מונח פה. גדולי הדורות היו פה: הרמב"ן, אור החיים הקדוש, 300 מבעלי התוספות". בפועל, בשומר חומות לא חוותה קהילת הישיבה התמודדות ישירה עם פרעות. "ישר שלחו לפה כוחות מג"ב שחצצו, והם בעיקר היו סביב העיר העתיקה כל זמן הפרעות. לא נתנו לזה לזלוג יותר מדי. הם רצחו בתוך העיר העתיקה את אבי הר אבן הי"ד, חתן פרס ישראל לביטחון, שמיצב את ישראל בחלל. לפעמים קשה לתפוס את העובדה שאדם כזה, שמקבל פרס על ביטחון, על הישגים של ישראל בחלל, בסוף מוצא את מותו בעיר העתיקה בעכו לאחר שילד בן 16 זורק עליו בקבוק תבערה. גם כשמדברים היום על כל כך הרבה זירות, בזירה של ערביי ישראל מפחדים לגעת". יש חשש באוויר, או שבשגרה רגוע? "יש כאן שקט מתעתע. גם אם ביומיום יש שקט, זה הר געש מבעבע", הוא מתריע. "תמיד כשעושים בחירות הם לשון מאזניים בפוליטיקה המקומית. והם מקבלים עוד ועוד, הם מתבססים, קונים בשכונות החדשות, והשקט הזה, כמו שאמר ז'בוטינסקי, הוא רפש", הוא מזדעק. "ביום פקודה פתאום נמצא שהעיר הזאת לא תהיה יהודית. יש פה הר געש שיכול להתפרץ. וכשהוא יתפרץ, כבר לא יעזור שום אווירון לכבות אותו. זה חלילה לאבד עיר. אם הישיבה לא הייתה, אין לי ספק שזה כבר היה קורה", הוא פוסק. "בשומר החומות הכתובת הייתה על הקיר. אנחנו לא מתבלבלים. אנחנו רוצים לחזק את הבסיס היהודי בעיר. אחרת, כל הצעירים יעזבו את המקום. במלחמה העיר הייתה משותקת. לאנשים נמאס. הם גם צפון, גם עיר מעורבת, גם עיר פריפריאלית. האתגרים לא פשוטים בכלל, ומול כל זה אנחנו ניצבים באמירה ברורה", הוא מתאר את האתגר. ללא קשר למיקומה הגאוגרפי, גם הישיבה עצמה חוותה תקופה לא פשוטה עם פרוץ המלחמה. "כל תלמידי שיעור ד' ושיעור ה' שלנו התגייסו, וכן רוב הר"מים שלנו התגייסו. שבוע לפני ששיעור ד' היו צריכים לחזור, נהרג תלמיד שלנו, נועם איתם הי"ד, בקרב פנים אל פנים בבית לאהיא בצפון הרצועה. בסוף הם חזרו אחרי חודש וחצי. שבוע וחצי אחרי שהם חזרו, גייסו אותם שוב ל־80 ימי מילואים", הוא משתף. "המלחמה והאתגרים שמתמודדים איתם בעיר הובילו אותי להחלטה לעלות שלב, לתכלל את כל המוסדות ולהקים בתוך הישיבה מרכז יהודי שיפעל בצורה ממוסדת. לא רק התנדבויות פה ושם, אלא לקחת אחריות ולייהד את העיר", מכריז הרב שטרן. "להביא יותר זוגות, ובעיקר להצמיח זוגות מתוך הקהילה שלנו. עשינו כבר פגישה עם העירייה, עם מינהל החינוך החדש לצורך זה". כדי לחבר את בוגרי הישיבה למיזם החדש, קיימה הישיבה לאחרונה חגיגות 20 לישיבה. "אף שהישיבה כבר בת 23 שנה", הוא מגלה. "בגלל המלחמה, לא יכולנו לחגוג את שנת ה־20, אז הכול קצת באיחור, אבל הייתה חגיגה אמיתית. הגיעו מאות בוגרים. עוד הרבה לא יכלו להגיע, כי היו במילואים. באירוע עצמו היו קרוב לעשרות אלפי ימי מילואים", הוא מציין גאה. "יש לנו המון בוגרים שעשו יותר מ־200 ימי מילואים. אחרי החגיגה הזאת עשינו קמפיין לגיוס המונים, לבנות את המבנה יחד עם תקציב הפעלה ראשוני. ברוך השם עמדנו במשימה. נצטרך עוד קצת עזרה להשלים את התקציב, אבל אני מקווה שעד חג השבועות נסיים את המבנה. אלה לא תוכניות באוויר. השלד כבר בנוי. עכשיו אנחנו רוצים לסיים את המבנה ולהיכנס לפעילות. מתוך המלחמה אנחנו מגייסים כוחות. אנחנו לא מתקרבנים. אנחנו לוקחים אחריות והולכים שלב אחד קדימה, דווקא מהצפון, 'עורי צפון'. "אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשבאנו לעכו, זה ללכת במסלול של העיר היהודית עם הרב בני אלון ז"ל. ככה התחילה המדרשה שלנו", הוא נזכר. "עד אז היו באים שני מיליון תיירים בשנה ורואים עיר מוסלמית, ומתחתיה עיר נוצרית: אולמות האבירים. נקודת האור היחידה הייתה בית הכנסת הרמח"ל, שהיה מוזנח. אחרי מאבק של שנים הפכנו אותו לאתר תיירות יהודית. היום אנחנו מפעילים אותו עם המדרשה שלנו. הפריצה לכלא עכו הייתה כאן. מפה הסתלק המנדט הבריטי. אז מפה כנראה גם צריך לצמוח אור חדש של תורה גואלת, גאולה שבאה מתוך אמונה ומתוך תורה. הישיבה בעכו היא קטר של גאולה".