בשבועות האחרונים סוערות הרשתות החברתיות בין אושיות הימין, במה שנראה כקו השבר החדש של הימין האקטיביסטי. ברשת X (טוויטר לשעבר) התנהלו לאחרונה חילופי מהלומות בין פרופ’ משה כהן-אליה לעורך הדין דוד פטר, שפתחו את הוויכוח האם יש להשתמש בקשרים בין הימין הישראלי לממשל החדש בארה”ב כדי לדרוש מהממשל הרפובליקני להטיל סנקציות על ארגוני מחאת השמאל — שחותרים נגד הממשלה במימון אמריקאי — ועל מה שמכונה "הדיפ סטייט" הישראלי. הוויכוח התלהט על רקע הפרסומים האחרונים שלפיהם עשרות מיליוני שקלים הוזרמו לכאורה מהממשל בוושינגטון לארגוני שמאל, במהלך שנת המחאה נגד הרפורמה המשפטית. נראה שהוויכוח הזה כאן כדי להישאר. הוא כבר גלש מגבולות הטוויטר לאולפן "הפטריוטים" בערוץ 14, בוויכוח יצרי במיוחד בין איתמר פליישמן לכהן-אליה, וגם עמית סגל הקדיש לכך חלק ניכר בטורו ב"ידיעות אחרונות" בשבוע החולף. אבל אם נקשיב לעומק לשתי הטענות – מצד אחד אסכולת פרופ’ כהן-אליה, ומנגד עו”ד דוד פטר, עמית סגל ופליישמן – נבין שבסופו של דבר הוויכוח מצטמצם למישור מאוד מסוים. ודאי שגם פרופ' כהן יסכים שמדינת ישראל חייבת להישאר עצמאית, ואסור לאפשר למעצמה כמו ארה”ב להיות בעלת הבית שמחליטה על עניינים פנימיים בישראל. מצד שני, ברור שגם פליישמן יסכים שמי שבחר להיות ממומן על ידי קרנות של מדינות זרות ולהפוך לנציג של אותן מדינות — לא יכול להתלונן כאשר אותן מדינות נדרשות לפעול נגד עושי דברן. בסופו של דבר, איש מאיתנו לא חושב שמדינת ישראל היא עוד פרובינציה קהילתית בגלות, שבשעת משבר פונה לפריץ שיעשה סדר ב"שטעטל" ויתערב נגד פרנסי הקהילה שסרחו. לא על זה התפללנו אלפיים שנה, ולא על זה נפלו חיילינו במלחמות ישראל. ומנגד – מי שבחר להיות הזרוע הארוכה של מדינות זרות (ולעתים אנטישמיות) בתוך מדינת ישראל, שלא יתפלא אם אותן מדינות יידרשו לפעול נגדו. קחו למשל את ערן שוורץ ממחאת השמאל או את אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון — שקיבלו לאחרונה מכתבים מהקונגרס האמריקני בנוגע למימון שקיבלו לכאורה בשנת המחאה, מימון ששימש למחאות נגד ממשלת הימין. על פי הדיווח, ועדת החוץ וועדת המשפט של הקונגרס האמריקני החלו לבדוק העברת כספים פדרליים לארגונים ישראליים שהשתתפו במחאה נגד הרפורמה המשפטית של ממשלת נתניהו. בין הארגונים שקיבלו מכתבים מראשי הוועדות – התנועה לאיכות השלטון, בראשות עו"ד אליעד שרגא, ועמותת "עתיד כחול-לבן" שמנוהלת על ידי ערן שוורץ. המכתבים פורסמו בעיתון היהודי-אמריקני Jewish Insider. לכאורה, האנשים הללו קיבלו מימון — ככל הנראה של עשרות מיליוני שקלים (ואולי אף מאות מיליונים) — מקרן הסיוע של הממשל האמריקאי. כעת, ממשל רפובליקני דורש לערוך להם שימוע בסנאט, כדי לבדוק האם השתמשו בכספים הללו כדי לחולל מהפכה פוליטית במדינה ידידותית לארה”ב. זה נשמע הגיוני, לא? בסוף, השאלה מצטמצמת למישור אחד: האם עלינו לדרוש סנקציות – כפי שננקטו בעבר נגד ארגונים כמו "צו 9" או נגד מתנחלים מהגבעות? כאן, לדעתי, התשובה ברורה: עם כל הכבוד למאבק החשוב והגורלי ב"דיפ סטייט", קו הגבול עובר כאשר מדובר בהפרת ריבונותה של מדינת ישראל והפיכתה לקולוניה של מעצמה זרה. זו המגמה שמולה חייבים לעמוד. אבוי לנו אם נפעל נגד יהודים אחרים — יריבים פוליטיים מרים ככל שיהיו — ונבקש ממדינות זרות להתערב בענייניה הפנימיים של מדינתנו הריבונית. לא נבקש מאף מדינה להטיל סנקציות מעל ראשיה של ממשלת ישראל — כי זו בדיוק הפרת ריבונות. אבל לצד זאת, יש לדרוש ממדינות שמימנו במשך שנים את עמותות השמאל במאות מיליוני דולרים — לפעול נגד נציגיהם ועושי דברם כאן. עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לנתק את הצינור בין מדינות זרות לבין גופים בישראל שפועלים כעבדים נרצעים של פריץ אנטישמי. כי גם זו, יש לומר בבירור – הפרה של ריבונות.