"הנושא עלה בשבוע שעבר במסגרת תמ"א 38 אשר עסקה באבחון וטיפול במבנים מסוכנים לקראת רעידת אדמה אפשרית (עלות מוערכת של 200 מיליארד ₪). חלק מהפתרונות מוכרים והם כוללים סגירת קומות תחתונות של עמודים, ע"מ לייצב המבנה, וכן 'כליאת' מבנים ישנים בתוך מעטפת קשיחה", כך אומר שר הבינוי והשיכון, אפי איתם, המשמש כיו"ר ועדת שרים לענייני רעידות אדמה.

לדברי איתם, הבעיה העיקרית איתה מדינת ישראל אמורה להתמודד הינה מערכת האכיפה של חוקיה ותקנותיה, נושא חשוב אשר נמצא במסגרת "חוק התכנון והבנייה", במשרד הפנים. משרדנו סובר כי יש להשקיע באכיפת החוק ליישום התקנים וכך ניתן יהיה להשקיע את הכסף המושקע כיום בבניית ממ"ד לטובת ייצוב המבנה כולו.

איתם טוען כי היערכות לרעידות אדמה איננה פעולה חד פעמית, אלא פעולה שמחייבת שינוי תרבותי, בקרב גופי הממשלה ושל הציבור הרחב. "בידי כל אזרח האחריות לנקיטת אמצעים להגנת עצמו ומשפחתו מפני תקיפה של רעידת אדמה חזקה. בידי הממשלה האחריות לספק לו את הכלים להתכונן לכך ולהכנת מערכות השלטון".

השר איתם אומר, כי בשנת 2004 בכוונתו למקד את תחום הפעילות בנושא הכשרת האוכלוסייה להתמודדות עם השלכות רעידת אדמה חזקה. "נסיון מלמד שתושבים באֵזוֹר הפגוע, עוברי אורח מזדמנים ומתנדבים מקומיים, עושים 80% - 99% מהעבודה החשובה והדחופה: חיפוש, איתור, חילוץ מהריסות, טיפול רפואי, הדרכת פליטים בהישרדות ("חיים על המדרכה ובגן ציבורי"), סעד לאוֹבְדֵי-בית, הקמת אוהלים/כפרים זמניים, ניחום אבלים, סעד פצועים, עידוד וחיזוק הפגועים נפשית..ועוד". "תפקידים אלה", טוען איתם, "מחייבים הכשרה מקצועית, פשוטה יחסית – אבל הכשרה"! (ש)