ועדת העלייה והקליטה דנה בגורלם של 11 יהודים אירנים, שנעלמו בשנות ה 90 במהלך מסעם לארץ. בתום הדיון הוחלט להקים ועדת משנה, בראשות ח"כ קולט אביטל, כדי לברר מה עלה בגורלם, וכיצד אפשר לפעול למענם, כך מסר אתמול כתבנו חגי סרי לוי.
בראיון לערוץ 7 אמר נציג משפחות הנעדרים יהודה כסיף כי הנושא אינו מועלה בתקשורת פשוט מפני שבמסגרתו אין כל עשייה. לדבריו, מדובר בקבוצה של 11 יהודים שעשו דרכם ארצה בהכוונת הסוכנות, ושבמהלך ניסיון היציאה מאירן הם נעלמו. שמונה מהם נעלמו בשנת 94', חלקם בני 15 ו 16 , ושלושה בשנת 97' . שלושת היהודים שניסו לעלות בשנת 97' הפקידו, לדבריו, את דרכוניהם בידי משטרת אירן כדי לאפשר לבני משפחותיהם לצאת "כתיירים" לתורכיה ומשם לישראל או לארה"ב.
עוד אמר כסיף כי משפחות שרוצות לעלות מאירן חייבות להתפצל: הנשים והילדים יוצאים דרך תורכיה בדרכן לארץ, והגברים הנותרים מאחור יוצאים בסיועם של מבריחים. כאמור, במהלך היציאה מאירן נעלמו היהודים. כסיף ציין כי בשנת 97' החל לטפל בנושא, וכי מאז הוא נמצא בקשר עם רשויות המדינה ועם גורמים שהיו אמורים לטפל בנושא. אותם גורמים, אמר כסיף, טענו כי נעשים דברים, אך כי יש צורך בחשאיות. עם זאת, לדבריו, לפני כשלוש שנים, במהלך דיון שנערך בוועדת הקליטה של הכנסת, בראשות חברת הכנסת נעמי בלומנטל, אמרה בלומנטל כי החשאיות שנקטה הוועדה בעצם רק חיפתה על חוסר מעש, וכי לא נעשה דבר.
יוסי שרגא, שייצג את הסוכנות בוועדה, אמר כי היעלמם של היהודים הוא "תקלה מצערת", אך, כדבריו, "זה דבר שעלול לקרות בנסיבות אלה". על כך הגיב כסיף כי העובדה ששרגא הוא בלבד שהיה בדיון בכנסת, כמייצג הסוכנות, ולא ראש הסוכנות מצביעה על מידת החשיבות שהסוכנות מעניקה לנושא. גם את משרד החוץ ייצג נציג זוטר ולא בכיר, וגם כאן מצביע הדבר על מידת החשיבות שמייחסים לעניין.
אבות, ילדים ואחים נעלמו, הוסיף, ואיש אינו מסייע להם. לדבריו, מדובר במשפחות קשות יום, שהגיעו ארצה עם ילדים קטנים, ללא ידיעת השפה, והיו צריכים גם להיקלט וגם למצוא דרך לאתר את יקיריהם. אין להם קשרים עם ראשי השלטון, ואין להם השפעה וכסף, ולכן אין מי שמקשיב לזעקתם, אמר כסיף. הוא ציין כי פניותיו ללשכת ראש הממשלה נענו בתשובות לקוניות, שהעידו כי את המכתב ששיגר אליהם הם העבירו "מכיס ימין לכיס שמאל".
אפשר לעשות הרבה למען היהודים הללו, הוא אומר: בין היתר להפעיל גורמים באירופה, ארגונים יהודיים בארה"ב, גורמים הידועים בקשריהם עם אירן, או גורמי דת שונים, הקשורים לאירן. כמו כן אפשר לפנות לארגונים בינלאומיים שחרתו על דגלם את זכויות האדם.
איש לא העלה את השאלה בדבר היעלמותם של היהודים הנמקים בכלא האירני, במקרה הטוב, אומר כסיף, וייתכן, הוא הביע את חששו, כי מצבם גרוע עוד הרבה יותר. לשם השוואה הוא ציין את התוצאות שהושגו ביחס ל 13 יהודי שיראז שהואשמו בריגול. הרעש התקשורתי שהוקם סביב מעצרם הביא לתוצאות, אמר כסיף.
לדבריו, במשך השנים שמרה מדינת ישראל על חשאיות "טפשית ואדיוטית", כלשונו, והדבר חסם את בני המשפחה מפני הקמת זעקה לשחרורם של יקיריהם.
כסיף הביע תקווה כי הוועדה שהוקמה לבדיקת הנושא תדרוש מרשויות המדינה לתת דין וחשבון מה עשו עד עכשיו בעניין, ומה בדעתן לעשות בו בהמשך.
בראיון לערוץ 7 אמר נציג משפחות הנעדרים יהודה כסיף כי הנושא אינו מועלה בתקשורת פשוט מפני שבמסגרתו אין כל עשייה. לדבריו, מדובר בקבוצה של 11 יהודים שעשו דרכם ארצה בהכוונת הסוכנות, ושבמהלך ניסיון היציאה מאירן הם נעלמו. שמונה מהם נעלמו בשנת 94', חלקם בני 15 ו 16 , ושלושה בשנת 97' . שלושת היהודים שניסו לעלות בשנת 97' הפקידו, לדבריו, את דרכוניהם בידי משטרת אירן כדי לאפשר לבני משפחותיהם לצאת "כתיירים" לתורכיה ומשם לישראל או לארה"ב.
עוד אמר כסיף כי משפחות שרוצות לעלות מאירן חייבות להתפצל: הנשים והילדים יוצאים דרך תורכיה בדרכן לארץ, והגברים הנותרים מאחור יוצאים בסיועם של מבריחים. כאמור, במהלך היציאה מאירן נעלמו היהודים. כסיף ציין כי בשנת 97' החל לטפל בנושא, וכי מאז הוא נמצא בקשר עם רשויות המדינה ועם גורמים שהיו אמורים לטפל בנושא. אותם גורמים, אמר כסיף, טענו כי נעשים דברים, אך כי יש צורך בחשאיות. עם זאת, לדבריו, לפני כשלוש שנים, במהלך דיון שנערך בוועדת הקליטה של הכנסת, בראשות חברת הכנסת נעמי בלומנטל, אמרה בלומנטל כי החשאיות שנקטה הוועדה בעצם רק חיפתה על חוסר מעש, וכי לא נעשה דבר.
יוסי שרגא, שייצג את הסוכנות בוועדה, אמר כי היעלמם של היהודים הוא "תקלה מצערת", אך, כדבריו, "זה דבר שעלול לקרות בנסיבות אלה". על כך הגיב כסיף כי העובדה ששרגא הוא בלבד שהיה בדיון בכנסת, כמייצג הסוכנות, ולא ראש הסוכנות מצביעה על מידת החשיבות שהסוכנות מעניקה לנושא. גם את משרד החוץ ייצג נציג זוטר ולא בכיר, וגם כאן מצביע הדבר על מידת החשיבות שמייחסים לעניין.
אבות, ילדים ואחים נעלמו, הוסיף, ואיש אינו מסייע להם. לדבריו, מדובר במשפחות קשות יום, שהגיעו ארצה עם ילדים קטנים, ללא ידיעת השפה, והיו צריכים גם להיקלט וגם למצוא דרך לאתר את יקיריהם. אין להם קשרים עם ראשי השלטון, ואין להם השפעה וכסף, ולכן אין מי שמקשיב לזעקתם, אמר כסיף. הוא ציין כי פניותיו ללשכת ראש הממשלה נענו בתשובות לקוניות, שהעידו כי את המכתב ששיגר אליהם הם העבירו "מכיס ימין לכיס שמאל".
אפשר לעשות הרבה למען היהודים הללו, הוא אומר: בין היתר להפעיל גורמים באירופה, ארגונים יהודיים בארה"ב, גורמים הידועים בקשריהם עם אירן, או גורמי דת שונים, הקשורים לאירן. כמו כן אפשר לפנות לארגונים בינלאומיים שחרתו על דגלם את זכויות האדם.
איש לא העלה את השאלה בדבר היעלמותם של היהודים הנמקים בכלא האירני, במקרה הטוב, אומר כסיף, וייתכן, הוא הביע את חששו, כי מצבם גרוע עוד הרבה יותר. לשם השוואה הוא ציין את התוצאות שהושגו ביחס ל 13 יהודי שיראז שהואשמו בריגול. הרעש התקשורתי שהוקם סביב מעצרם הביא לתוצאות, אמר כסיף.
לדבריו, במשך השנים שמרה מדינת ישראל על חשאיות "טפשית ואדיוטית", כלשונו, והדבר חסם את בני המשפחה מפני הקמת זעקה לשחרורם של יקיריהם.
כסיף הביע תקווה כי הוועדה שהוקמה לבדיקת הנושא תדרוש מרשויות המדינה לתת דין וחשבון מה עשו עד עכשיו בעניין, ומה בדעתן לעשות בו בהמשך.