את הפורום הנחה איש הטלוויזיה הוותיק דוד גלבוע, ונדונו בו הנושאים הבאים:
מגמות וכיוונים בריאליטי TV. פאנל בו נטלו חלק אריאנה מלמד - עיתונאית ומבקרת ספרות, רן תלם – סמנכ"ל תוכן, בחברת תיא, ולשעבר מנהל פיתוח תכניות בשידורי קשת, פרופ' שלמה זנד – היסטוריון מאוניברסיטת ת"א מחבר הספר "הקולנוע כהיסטוריה" ודב אלפון – עורך ראשי, בהוצאת כנרת זב"מ דביר; מנחה "נספח תרבות".
האם צריך קוד אתי להגן על גיבורי הריאליטי TV? פאנל בו השתתפו פרופסור גבי שפלר – פסיכולוג ראשי, ביה"ח הרצוג, יו"ר ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים, יעל דורון – פסיכולוגית, המשוררת חוה פנחס כהן, העורכת את כתב העת לספרות ואמנות "דימוי", יעקב יונה לשעבר חבר מועצת הרשות השנייה דניאל גן-אל ממשתתפי תכנית הראיליטי פרוייקט Y ודוקטור ראובן ריגלר – כירוג, מרפאות אריאל (ביצע ניתוח בשידור חי)
להלן תקציר הדברים שנאמרו בפאנל הראשון – 'מגמות וכיוונים בריאליטי TV':
לדברי רן תלם, ז'אנר הריאליטי הוא דרך מעניינת ליצור טלוויזיה. יש בתכניות אלו מרכיב פשוט ובסיסי, הכובש את הקהל ויוצר ריגוש. במסגרת זו ניתן להפיק תכניות איכות אך גם להידרדר למקומות איומים.
אריאנה מלמד הציגה את הבעיה המרכזית. לדעתה, הז'אנר יוצר מניפולציה רגשית המאפשרת לצופים הצצה לחיי המשתתפים, בניסיון להגדיר את הרומנטיקה מחדש. תכניות אלה מעודדות הקצנה רגשית ומצויות על מדרון חלקלק.
פרופ' שלמה זנד מסביר את התופעה בכישלונו של הקולנוע להציב מראה. כישלון זה יוצר בקרב הצופים צימאון דמוקרטי עמוק לצפות באנשים, הדומים להם, כביכול. אלא שבפועל, המציאות אינה ניבטת מתכניות אלה, אלא ייצוג שלה בלבד. כמו בקולנוע, גם כאן המאבקים החברתיים מסולקים מהמרקע. עוד הוסיף פרופ' זנד, כי מדובר בסוג מסוים של תגובה למשבר בדמוקרטיה הייצוגית. הפרט איננו מאמין בה וביכולת להשפיע עליה, ולכן יש בריחה אל הא-פוליטי בדמות תכניות הריאליטי.
דב אלפון ציין בתגובה, כי הוא אינו סולד מז'אנר זה. תכניות הריאליטי הן ללא כללים, ולעתים כמו בחיים, היפה והחכם פחות - הוא הזוכה. לדעתו, אין ספק כי לאור הצלחתו, ימשיך ז'אנר זה להתפתח ויתכן שלא נגיע לקיצוניות שאליה הגיע הז'אנר בחו"ל. לשיטתו, הסף עובר כבר במהדורות החדשות, שניתן לעקוב בהן בצילומי תקריב אחר הורים שכולים, ברגע הכי קשה בחייהם. על כן, העיסוק בתכניות הריאליטי נובע מצביעות ומפחד של הרגולטור ממצב של העדר כללים.
בפאנל השני – 'האם צריך קוד אתי להגן על גיבורי הריאליטי TV?' נאמרו הדברים הבאים
דניאל גן-אל, ממשתתפי פרויקט Y תאר את החוויה שחווה במסגרת התכנית: "מה שהיה על המרקע בפרויקט Y לא ייצג את מה שהיה במציאות. לא הראו את הדברים היפים אלא רק את הפיקנטריה המשעממת. למדנו הרבה ובמהלך היום, היו פעילויות אמנותיות רבות שלא באו לידי ביטוי על המרקע - הרבה פעמים לא זיהיתי את עצמי, אני התאכזבתי." דניאל הוסיף כי בתכניות מסוג זה אין הגנה על המשתתפים, וכי לא הרגיש שאת הפרויקט מלווים פסיכולוגים.
יעל דורון, פסיכולוגית שליוותה את פרויקט Y, טענה: "הנוכחות העיקרית של הליווי הפסיכולוגי צריכה לבוא לידי ביטוי, אחרי היציאה מהווילה. דניאל, לדוגמא, לא ניצל את הסיוע שלנו וחבל. האנשים שהשתתפו בפרויקט Y לא ידעו מה בסופו של דבר יצא החוצה. נראה, שלא היה תיאום ציפיות. דניאל גן-אל הוא דוגמא לא טובה לתוצאות של פרויקט Y".
לעניין הפיקוח הוסיפה יעל כי לדעתה צריך להיות פיקוח רגולטורי על תכניות מסוג זה. אין די בחוק כבוד האדם, ויש צורך לקבוע חוקים נוספים.
יעקב יונה, גיבורה של הסדרה "האחים יונה" התנגד לדברי דניאל גן-אל בטענה שהמשתתפים בתכניות הריאליטי יודעים בדיוק למה הם נכנסים וברוב המקרים המטרה היא רצון להתפרסם ולכן אין מקום להיתמם.
בהתייחס לסדרה "האחים יונה" ציין, כי לא ידע שהיא עונה להגדרת תכניות הריאליטי: "לא הייתי מודע לז'אנר הזה. כל דבר שהוא אותנטי ושכונתי נחשב לריאליטי בעיני האליטיסטיים." לדבריו היה מופתע כשראה את הדברים בטלוויזיה, הוא לא היה חלק מהעריכה והספיק לשכוח חלק מהדברים, אבל, הוא לא מתחרט על דבר. "אני רציתי להיות גיבור ואתם, הקהל, נתתם לי את זה בגלל יצר המציצנות שלכם."
פרופ' גבי שפלר, יו"ר ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים, התייחס לקשר בין בידור לפסיכולוגיה ושאל האם הפסיכולוגיה והרפואה צריכות להשתתף בתכניות הבידור? לדעתו, הבידור הוא דבר אחד והמקצועיות היא דבר אחר. יחד עם זאת, הוא מודע לכך שתכניות הנכנסות לקרביים של האדם מביאות רייטינג. ועל כן, הפסיכולוגים העוסקים בתחום, שבו רב הלא ידוע מהידוע, צריכים להיות זהירים.
לדבריו, יצירת קוד אתי היא תולדה של זהות פרופסיונלית של אנשי הטלוויזיה. ברגע שהקבוצה המקצועית תיקח את השיקולים לידיה - יהיה קוד אתי והם יקבעו מה כן ומה לא יהיה בסופו של דבר על המרקע. אין ספק, לדבריו, כי תפקידו של הרגולטור לומר - בטלוויזיה שלנו לא כל דבר מותר.
ד"ר ראובן ריגלר, כירורג ממרפאות אריאל שביצע ניתוח להגדלת חזה בשידור חי, התייחס אל השידור מההיבט המקצועי ולא מן הפן הבידורי. לדעתו, ישמקום לתכנית מסוג זה, בשל הערך ההדרכתי והידע שמעניקות תכניות מסוג זה.
בתגובה לדבריו העיר פרופ' שפלר, כי אכן ישנה חשיבות רבה לחשוף ניתוחים מסוג זה, כדי ללמד ולהדריך, אלא שאין להראות את פני המנותחת. כלומר, יש לשמור על ההפרדה בין תחום הרפואה למציצנות.
חוה פנחס כהן, עורכת כתב העת לספרות ואמנות "דימוי", הדגישה כי בתכניות הריאליטי נעשים דברים ללא שליטה, מדובר בבידור במצב של היסח דעת, שלא משקף מציאות. זהו סוג של מרד בשחקן הידוע, באנשי המקצוע. צריכים להציב לכך גבולות: אישיים, חברתיים ומוסריים כדי להתגבר על הכוחות שמאיימים להפוך את כללי המשחק. מאחר שתכניות הריאליטי מנתקות את המשתתפים מהקשר כלשהו - מה שנותר להם לעסוק בו, הוא רק יצרים.
יו"ר מועצת הרשות השנייה, מנשה סמירה, סיכם את דיוני הפורום ואמר כי "עלו כאן שאלות שמחייבות את מועצת הרשות להידרש להן. חשיבותו של יום העיון הוא בניסיון להקדים את ההתייחסות הרגולטורית להתפתחויות הז'אנר, כפי שהן נצפות בעולם. יש לתת את הדעת לשני היבטים: להיבט ההשפעות החברתיות-תרבויות של הז'אנר ולהיבט ההשפעות הפסיכולוגיות על המשתתפים."
"פאן נוסף של הנושא הוא שאלת הגדרתו של הז'אנר" הוסיף סמירה "נשאלת השאלה היכן בעצם עובר הגבול בין תכניות התעודה, הבידור והריאליטי".
מועצת הרשות תדון בסוגיות אלה באחת מישיבותיה הקרובות. (ש)
מגמות וכיוונים בריאליטי TV. פאנל בו נטלו חלק אריאנה מלמד - עיתונאית ומבקרת ספרות, רן תלם – סמנכ"ל תוכן, בחברת תיא, ולשעבר מנהל פיתוח תכניות בשידורי קשת, פרופ' שלמה זנד – היסטוריון מאוניברסיטת ת"א מחבר הספר "הקולנוע כהיסטוריה" ודב אלפון – עורך ראשי, בהוצאת כנרת זב"מ דביר; מנחה "נספח תרבות".
האם צריך קוד אתי להגן על גיבורי הריאליטי TV? פאנל בו השתתפו פרופסור גבי שפלר – פסיכולוג ראשי, ביה"ח הרצוג, יו"ר ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים, יעל דורון – פסיכולוגית, המשוררת חוה פנחס כהן, העורכת את כתב העת לספרות ואמנות "דימוי", יעקב יונה לשעבר חבר מועצת הרשות השנייה דניאל גן-אל ממשתתפי תכנית הראיליטי פרוייקט Y ודוקטור ראובן ריגלר – כירוג, מרפאות אריאל (ביצע ניתוח בשידור חי)
להלן תקציר הדברים שנאמרו בפאנל הראשון – 'מגמות וכיוונים בריאליטי TV':
לדברי רן תלם, ז'אנר הריאליטי הוא דרך מעניינת ליצור טלוויזיה. יש בתכניות אלו מרכיב פשוט ובסיסי, הכובש את הקהל ויוצר ריגוש. במסגרת זו ניתן להפיק תכניות איכות אך גם להידרדר למקומות איומים.
אריאנה מלמד הציגה את הבעיה המרכזית. לדעתה, הז'אנר יוצר מניפולציה רגשית המאפשרת לצופים הצצה לחיי המשתתפים, בניסיון להגדיר את הרומנטיקה מחדש. תכניות אלה מעודדות הקצנה רגשית ומצויות על מדרון חלקלק.
פרופ' שלמה זנד מסביר את התופעה בכישלונו של הקולנוע להציב מראה. כישלון זה יוצר בקרב הצופים צימאון דמוקרטי עמוק לצפות באנשים, הדומים להם, כביכול. אלא שבפועל, המציאות אינה ניבטת מתכניות אלה, אלא ייצוג שלה בלבד. כמו בקולנוע, גם כאן המאבקים החברתיים מסולקים מהמרקע. עוד הוסיף פרופ' זנד, כי מדובר בסוג מסוים של תגובה למשבר בדמוקרטיה הייצוגית. הפרט איננו מאמין בה וביכולת להשפיע עליה, ולכן יש בריחה אל הא-פוליטי בדמות תכניות הריאליטי.
דב אלפון ציין בתגובה, כי הוא אינו סולד מז'אנר זה. תכניות הריאליטי הן ללא כללים, ולעתים כמו בחיים, היפה והחכם פחות - הוא הזוכה. לדעתו, אין ספק כי לאור הצלחתו, ימשיך ז'אנר זה להתפתח ויתכן שלא נגיע לקיצוניות שאליה הגיע הז'אנר בחו"ל. לשיטתו, הסף עובר כבר במהדורות החדשות, שניתן לעקוב בהן בצילומי תקריב אחר הורים שכולים, ברגע הכי קשה בחייהם. על כן, העיסוק בתכניות הריאליטי נובע מצביעות ומפחד של הרגולטור ממצב של העדר כללים.
בפאנל השני – 'האם צריך קוד אתי להגן על גיבורי הריאליטי TV?' נאמרו הדברים הבאים
דניאל גן-אל, ממשתתפי פרויקט Y תאר את החוויה שחווה במסגרת התכנית: "מה שהיה על המרקע בפרויקט Y לא ייצג את מה שהיה במציאות. לא הראו את הדברים היפים אלא רק את הפיקנטריה המשעממת. למדנו הרבה ובמהלך היום, היו פעילויות אמנותיות רבות שלא באו לידי ביטוי על המרקע - הרבה פעמים לא זיהיתי את עצמי, אני התאכזבתי." דניאל הוסיף כי בתכניות מסוג זה אין הגנה על המשתתפים, וכי לא הרגיש שאת הפרויקט מלווים פסיכולוגים.
יעל דורון, פסיכולוגית שליוותה את פרויקט Y, טענה: "הנוכחות העיקרית של הליווי הפסיכולוגי צריכה לבוא לידי ביטוי, אחרי היציאה מהווילה. דניאל, לדוגמא, לא ניצל את הסיוע שלנו וחבל. האנשים שהשתתפו בפרויקט Y לא ידעו מה בסופו של דבר יצא החוצה. נראה, שלא היה תיאום ציפיות. דניאל גן-אל הוא דוגמא לא טובה לתוצאות של פרויקט Y".
לעניין הפיקוח הוסיפה יעל כי לדעתה צריך להיות פיקוח רגולטורי על תכניות מסוג זה. אין די בחוק כבוד האדם, ויש צורך לקבוע חוקים נוספים.
יעקב יונה, גיבורה של הסדרה "האחים יונה" התנגד לדברי דניאל גן-אל בטענה שהמשתתפים בתכניות הריאליטי יודעים בדיוק למה הם נכנסים וברוב המקרים המטרה היא רצון להתפרסם ולכן אין מקום להיתמם.
בהתייחס לסדרה "האחים יונה" ציין, כי לא ידע שהיא עונה להגדרת תכניות הריאליטי: "לא הייתי מודע לז'אנר הזה. כל דבר שהוא אותנטי ושכונתי נחשב לריאליטי בעיני האליטיסטיים." לדבריו היה מופתע כשראה את הדברים בטלוויזיה, הוא לא היה חלק מהעריכה והספיק לשכוח חלק מהדברים, אבל, הוא לא מתחרט על דבר. "אני רציתי להיות גיבור ואתם, הקהל, נתתם לי את זה בגלל יצר המציצנות שלכם."
פרופ' גבי שפלר, יו"ר ועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים, התייחס לקשר בין בידור לפסיכולוגיה ושאל האם הפסיכולוגיה והרפואה צריכות להשתתף בתכניות הבידור? לדעתו, הבידור הוא דבר אחד והמקצועיות היא דבר אחר. יחד עם זאת, הוא מודע לכך שתכניות הנכנסות לקרביים של האדם מביאות רייטינג. ועל כן, הפסיכולוגים העוסקים בתחום, שבו רב הלא ידוע מהידוע, צריכים להיות זהירים.
לדבריו, יצירת קוד אתי היא תולדה של זהות פרופסיונלית של אנשי הטלוויזיה. ברגע שהקבוצה המקצועית תיקח את השיקולים לידיה - יהיה קוד אתי והם יקבעו מה כן ומה לא יהיה בסופו של דבר על המרקע. אין ספק, לדבריו, כי תפקידו של הרגולטור לומר - בטלוויזיה שלנו לא כל דבר מותר.
ד"ר ראובן ריגלר, כירורג ממרפאות אריאל שביצע ניתוח להגדלת חזה בשידור חי, התייחס אל השידור מההיבט המקצועי ולא מן הפן הבידורי. לדעתו, ישמקום לתכנית מסוג זה, בשל הערך ההדרכתי והידע שמעניקות תכניות מסוג זה.
בתגובה לדבריו העיר פרופ' שפלר, כי אכן ישנה חשיבות רבה לחשוף ניתוחים מסוג זה, כדי ללמד ולהדריך, אלא שאין להראות את פני המנותחת. כלומר, יש לשמור על ההפרדה בין תחום הרפואה למציצנות.
חוה פנחס כהן, עורכת כתב העת לספרות ואמנות "דימוי", הדגישה כי בתכניות הריאליטי נעשים דברים ללא שליטה, מדובר בבידור במצב של היסח דעת, שלא משקף מציאות. זהו סוג של מרד בשחקן הידוע, באנשי המקצוע. צריכים להציב לכך גבולות: אישיים, חברתיים ומוסריים כדי להתגבר על הכוחות שמאיימים להפוך את כללי המשחק. מאחר שתכניות הריאליטי מנתקות את המשתתפים מהקשר כלשהו - מה שנותר להם לעסוק בו, הוא רק יצרים.
יו"ר מועצת הרשות השנייה, מנשה סמירה, סיכם את דיוני הפורום ואמר כי "עלו כאן שאלות שמחייבות את מועצת הרשות להידרש להן. חשיבותו של יום העיון הוא בניסיון להקדים את ההתייחסות הרגולטורית להתפתחויות הז'אנר, כפי שהן נצפות בעולם. יש לתת את הדעת לשני היבטים: להיבט ההשפעות החברתיות-תרבויות של הז'אנר ולהיבט ההשפעות הפסיכולוגיות על המשתתפים."
"פאן נוסף של הנושא הוא שאלת הגדרתו של הז'אנר" הוסיף סמירה "נשאלת השאלה היכן בעצם עובר הגבול בין תכניות התעודה, הבידור והריאליטי".
מועצת הרשות תדון בסוגיות אלה באחת מישיבותיה הקרובות. (ש)