ד"ר דניאל פייפס, העומד בראש "פורום המזרח-תיכון" חבר ב"מכון לשלום" של ארה"ב, כותב במאמר "חוקי האיסלאם שולטים בעירק" כי למעשה העם העירקי החליט להכפיף את ארצו לחוקת השריעה האיסלאמית וכי עם יישומה של "החוקה הזמנית" האיסלאם המיליטנטי יפרח בעירק.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי במאמרו מציין פייפס כי קודם לחתימה אתמול הושגה הסכמה על חוקת ביניים שנוסחה באחד במרץ. לניסוח היו שותפים המועצה השלטת בעירק וראשי אדמיניסטרציית כוחות הקואליציה. המסמך, שכונה באופן רשמי "חוקי אדמיניסטרציה זמניים", הוא ההגדרה של הסמכות המשפטית הראשית בעירק עד לקבלת חוקה קבועה, כפי הנראה ב-2005. פייפס מציין כי חברי המועצה נחלקו בשאלה אם החוקה הזמנית תגדיר את השריעה כ"מקור" או כ"המקור" לחוקים בעירק. המונח "מקור" מרמז כי החוקים מפירים את השריעה, והמונח "המקור" מציע כי הם לא. בסופו של דבר הועדפה הגרסה כי השריעה יהיה רק "מקור" לחוקי המשפט בעירק.
עוד הוא מוסיף כי "כוחות הכיבוש בראשות ארצות הברית חייבים להיזהר שלא להפוך למיילדת של מערכת חוקים אנטי דמוקרטית שאינה מאפשרת חופש דת, מוציאה להורג נואפים, מדכאת נשים ומפלה לרעה לא מוסלמים. קבלת שריעה תרפה את ידי המתונים ותעודד וואהבים וחומיניסטים קיצוניים בעירק. בנוסף, סונים ושיעים מפרשים שונה את השריעה, ויישומו יגרום לבעיות".
מאידך, הוא מוסיף, כוחות הקואליציה נכנסו לעירק קודם כל כדי להגן על ארצותיהם מפני משטר עוין שהיווה איום ולא בכדי להשיג חירות לעירק. "דמוקרטיה ושגשוג לעירק הם רק תוצר נלווה, גם אם משמח. השגת מטרות הקואליציה לא דורשת כי דיני ענישה, משפחה, ממון ושאר פסקי דין יותאמו להעדפות מערביות. יתירה מזאת, כדי שוושינגטון תיישם את מטרותיה האמביציוזיות במזרח התיכון עליה לשמור על יחסים טובים עם מנהיגים שיעים מובילים כגון האייטולה הרם עלי אל-סיסטני, המעוניין בשריעה. וכן, אם רוב העם העירקי יעדיף שריעה, אלה המטיפים לדמוקרטיה לא יוכלו למנוע זאת מהם".
לפיכך, חוקת עירק טומנת בחובה ויכוח נוקב באשר למטרות הפלישה לעירק, לגבי מטרותיהן ארוכות הטווח של כוחות הקואליציה, והאם השריעה הינו או אינו, באופן מובנה, מנוגד לקדמה, עוול, אגרסיבי ושונא נשים.
פייפס כותב כי מכל מקום הוויכוח הסתיים משום שהעם העירקי החליט "בעזרת ברכתם של אדמיניסטרציית כוחות הקואליציה" כי חוקי האיסלאם ישלטו בעירק.
לפי הסבריו של אחד מחברי המועצה, הפשרה שהושגה בחוקה הזמנית אינה סותרת את "הפסוקים המקובלים ברחבי העולם המוסלמי" ואת החוקים הדי-ליברליים המובטחים בתוך החוקה הזמנית, כולל הגנה על חופש הדיבור, חופש העיתונות, ביטוי דתי, זכות להתקהל ומה שמשתמע, ובנוסף, חבר מושבעים עצמאי ושוויון זכויות בפני החוק.
אולם, "ישנן שתי סיבות לראות בחוקה הזמנית סמל לניצחון האיסלאם המיליטנטי. דבר ראשון, הפשרה מרמזת כי גם אם השריעה לא ייושם, כל חוק מחויב להתאים לו. כפי שמקור פרו-שריעה הסביר זאת, 'אנחנו השגנו מה שרצינו, שזה לא יהיה מנוגד לאיסלאם'. עירק החדשה אולי לא תהיה ערב- הסעודית או אירן, אך תקיים חלקים נכבדים מחוקי האיסלאם".
"דבר שני", כותב פייפס, "החוקה הזמנית נראית כתחנת מעבר. איסלאמיסטים לבטח ינסו לרמוס את המרכיבים הליברליים ועל ידי כך יהפכו את השריעה באופן אפקטיבי 'המקור' לחוקי עירק. אלה המעוניינים בשינוי זה - כולל אל-סיסטני ונשיא המועצה השלטת הנוכחי - לבטח ימשיכו ללחוץ על פי השקפתם. מוקטדעה אל סאדר, מנהיג האיסלאם המיליטנטי בעירק, איים כי ציבור בוחריו 'יתקוף את האויב' אם השריעה אינו 'המקור', והמפלגה הפרו-טהרנית בעירק חזרה על האולטימטום של סאדר. כאשר החוקה הזמנית תיושם, האיסלאם המיליטנטי יפרח בעירק".
כוחות הקואליציה, כותב פייפס, ניצבים מול אתגר למנוע השתלטות אידיאולוגיה טוטליטרית על עירק שתהפוך קרש קפיצה לסוג חדש של דיכוי ואגרסיה בבגדד. "לדרך שבה יתרחשו הדברים ישנה השפעה עצומה על העירקים, שכניהם, והרבה מעבר", דברי ד"ר פייפס. (ר)
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי במאמרו מציין פייפס כי קודם לחתימה אתמול הושגה הסכמה על חוקת ביניים שנוסחה באחד במרץ. לניסוח היו שותפים המועצה השלטת בעירק וראשי אדמיניסטרציית כוחות הקואליציה. המסמך, שכונה באופן רשמי "חוקי אדמיניסטרציה זמניים", הוא ההגדרה של הסמכות המשפטית הראשית בעירק עד לקבלת חוקה קבועה, כפי הנראה ב-2005. פייפס מציין כי חברי המועצה נחלקו בשאלה אם החוקה הזמנית תגדיר את השריעה כ"מקור" או כ"המקור" לחוקים בעירק. המונח "מקור" מרמז כי החוקים מפירים את השריעה, והמונח "המקור" מציע כי הם לא. בסופו של דבר הועדפה הגרסה כי השריעה יהיה רק "מקור" לחוקי המשפט בעירק.
עוד הוא מוסיף כי "כוחות הכיבוש בראשות ארצות הברית חייבים להיזהר שלא להפוך למיילדת של מערכת חוקים אנטי דמוקרטית שאינה מאפשרת חופש דת, מוציאה להורג נואפים, מדכאת נשים ומפלה לרעה לא מוסלמים. קבלת שריעה תרפה את ידי המתונים ותעודד וואהבים וחומיניסטים קיצוניים בעירק. בנוסף, סונים ושיעים מפרשים שונה את השריעה, ויישומו יגרום לבעיות".
מאידך, הוא מוסיף, כוחות הקואליציה נכנסו לעירק קודם כל כדי להגן על ארצותיהם מפני משטר עוין שהיווה איום ולא בכדי להשיג חירות לעירק. "דמוקרטיה ושגשוג לעירק הם רק תוצר נלווה, גם אם משמח. השגת מטרות הקואליציה לא דורשת כי דיני ענישה, משפחה, ממון ושאר פסקי דין יותאמו להעדפות מערביות. יתירה מזאת, כדי שוושינגטון תיישם את מטרותיה האמביציוזיות במזרח התיכון עליה לשמור על יחסים טובים עם מנהיגים שיעים מובילים כגון האייטולה הרם עלי אל-סיסטני, המעוניין בשריעה. וכן, אם רוב העם העירקי יעדיף שריעה, אלה המטיפים לדמוקרטיה לא יוכלו למנוע זאת מהם".
לפיכך, חוקת עירק טומנת בחובה ויכוח נוקב באשר למטרות הפלישה לעירק, לגבי מטרותיהן ארוכות הטווח של כוחות הקואליציה, והאם השריעה הינו או אינו, באופן מובנה, מנוגד לקדמה, עוול, אגרסיבי ושונא נשים.
פייפס כותב כי מכל מקום הוויכוח הסתיים משום שהעם העירקי החליט "בעזרת ברכתם של אדמיניסטרציית כוחות הקואליציה" כי חוקי האיסלאם ישלטו בעירק.
לפי הסבריו של אחד מחברי המועצה, הפשרה שהושגה בחוקה הזמנית אינה סותרת את "הפסוקים המקובלים ברחבי העולם המוסלמי" ואת החוקים הדי-ליברליים המובטחים בתוך החוקה הזמנית, כולל הגנה על חופש הדיבור, חופש העיתונות, ביטוי דתי, זכות להתקהל ומה שמשתמע, ובנוסף, חבר מושבעים עצמאי ושוויון זכויות בפני החוק.
אולם, "ישנן שתי סיבות לראות בחוקה הזמנית סמל לניצחון האיסלאם המיליטנטי. דבר ראשון, הפשרה מרמזת כי גם אם השריעה לא ייושם, כל חוק מחויב להתאים לו. כפי שמקור פרו-שריעה הסביר זאת, 'אנחנו השגנו מה שרצינו, שזה לא יהיה מנוגד לאיסלאם'. עירק החדשה אולי לא תהיה ערב- הסעודית או אירן, אך תקיים חלקים נכבדים מחוקי האיסלאם".
"דבר שני", כותב פייפס, "החוקה הזמנית נראית כתחנת מעבר. איסלאמיסטים לבטח ינסו לרמוס את המרכיבים הליברליים ועל ידי כך יהפכו את השריעה באופן אפקטיבי 'המקור' לחוקי עירק. אלה המעוניינים בשינוי זה - כולל אל-סיסטני ונשיא המועצה השלטת הנוכחי - לבטח ימשיכו ללחוץ על פי השקפתם. מוקטדעה אל סאדר, מנהיג האיסלאם המיליטנטי בעירק, איים כי ציבור בוחריו 'יתקוף את האויב' אם השריעה אינו 'המקור', והמפלגה הפרו-טהרנית בעירק חזרה על האולטימטום של סאדר. כאשר החוקה הזמנית תיושם, האיסלאם המיליטנטי יפרח בעירק".
כוחות הקואליציה, כותב פייפס, ניצבים מול אתגר למנוע השתלטות אידיאולוגיה טוטליטרית על עירק שתהפוך קרש קפיצה לסוג חדש של דיכוי ואגרסיה בבגדד. "לדרך שבה יתרחשו הדברים ישנה השפעה עצומה על העירקים, שכניהם, והרבה מעבר", דברי ד"ר פייפס. (ר)