המדינה טענה כי העונש אינו הולם את חומרת העבירות של השניים, ו"במיוחד בימים אלה שבהם מעשי האלימות מתרבים, ולכן יש להטיל עונש שיהיה גורם מרתיע", כדברי הפרקליטות. עורכי הדין נפתלי ורצברגר ויאיר גולן, סניגוריהם של פס ושבו, טענו כי אין כל ראייה המוכיחה שהנשק שנתפס בידי השניים נועד למטרות עברייניות או קשור בצורה כלשהי לעבריינות אידיאולוגית מחתרתית. השופטים דורית בייניש, אליעזר ריבלין וסלים ג'ובראן החליטו להחמיר בעונשם של השניים ולהעמידו על 24 חודשי מאסר, וטענו כי העונש הקודם שנגזר על פס ושבו קל מדי, "ואינו נותן משקל הולם לחומרה המיוחדת שיש באחזקה ובנשיאה של לבני חבלה מן הסוג שנתפס ברכבם".

התביעה לא השלימה מלכתחילה עם רמת הענישה שנפסקה על שבו ופס ודרשה כי עונשם לא יפחת משש שנות מאסר, ולכן הערעור היה צפוי, אמר עורך דין יאיר גולן. עם זאת ציין גולן כי בית המשפט לא קיבל באופן עקרוני את עמדת התביעה, ומשום כך לא הכפיל ושילש את העונש. מה שעמד מאחורי ההחמרה, אמר גולן, הוא רצונו של בית המשפט לשלוח מסר שהוא מאמץ מדיניות מחמירה יותר, עקב ההחמרה בפשיעה. לדבריו, העובדה כי המניע והרקע למציאות לבנת החבלה בידיהם לא הובהרו עד תום, ולכן עונשם לא הוחמר. עוד ציין בית המשפט כי גם לא הובהר שישנו מניע אידיאולוגי במעשיהם, ולכן עשה הכללה בין כל המניעים, ומטרתה של החמרת הענישה הייתה לשדר מסר לציבור שבתי המשפט מעוניינים לנקוט עמדה מחמירה יותר מבעבר. גולן ציין כי בפסק דינו התחשב בית המשפט בעובדה שפס הוא אב שכול ולמרות זאת סבר שיש מקום להחמרה במידת מה. (ר)