הראיון נערך בעקבות כתבתו ב"הארץ" לפיה הרב טאו שינה את עמדתו והנחה בסוגית הפינוי "להשתמט מביצוע פקודה בעילה אישית של מצפון".
הרב טאו, לדבריו, סירב לצרף שמו לגילוי דעת הקורא לסירוב פקודה אך אחד האנשים סיפר שפנה אליו, ו"הרב טאו הניח בשיחה איתו שלמעשה אותו אדם שהציג את השאלה 'לא ירגיש טוב ויתעלף במהלך האירוע ולכן לא יוכל למלא הוראה לפנות'".
מדובר בסרבנות אישית מצפונית ולא סרבנות מאורגנת ומוצהרת לה הרב טאו ממשיך להתנגד אומר שרגאי ובכך שונה עמדתו זו מעמדת הרב שפירא אך גם שונה מעמדתו שלו בה אחז לפני כחצי שנה כאשר שלל לחלוטין כל סוג של סרבנות. "מבחינה זו השוני הוא משמעותי", אומר שרגאי.
הרב טאו לדבריו לא שינה את דעתו בדבר סכנתה של סרבנות מאורגנת כמו גם הרב אבינר ש"אף הוא שינה מדבריו בשבוע האחרון וכתב זאת במפורש במעייני הישועה, עלון לפרשת שבוע".
"הרב שפירא אומר במפורש: חייל שיקבל פקודה לפנות ישוב צריך להגיד לא! ואילו הרב אבינר וגם הרב טאו מדברים על 'סרבנות אפורה'. למצוא דרך להתחמק מהענין ובפועל לא לבצע. אבל ללא הצהרה : אני סרבן אני מסרב למלא פקודה מהסוג הזה".
מדובר בשני גוונים "שכנראה הולמים את אופיים של רבנים אלה ושל רבנים אחרים. בפועל התוצאה היא אותה תוצאה", הוא מוסיף.
יש צורך לדבריו להמתין ולראות כיצד הדברים ישפיעו בעיקר על המכינות הקדם צבאיות שעליהן השפעת הרב טאו רבה. במשך שנים שמעו הרבנים מהרב טאו אמירה חד משמעית כנגד כל סוג של סרבנות אישית מצפונית מאורגנת, ביניהן לא עשה הבדלה, ו"היום הדברים נשמעים מפיו בצורה שונה".
שרגאי מציין כי תכנית ההנתקות יוצרת מצב חדש במסגרתו אנשים יצטרכו לעזוב את ביתם ולהתפנות "בתקופת אוסלו לא פונו ישובים אלא רק שטחים ובכך יש הבדל גדול", ולהערכתו אם אכן יגיע רגע פינוי "נהיה עדים לסרבנות בהיקפים הרבה יותר רחבים מההיקפים שאליהם היינו עדים בעבר. הפעם הציבור הדתי לאומי משולב בהיקפים נרחבים ואני מתאר לעצמי שאנשים המתגוררים בישובים יתקשו לבצע פקודות כאלו לא 'כי הרב אמר', אלא כי בנפשם ובמצפונם אינם יכולים לבצע פקודה מהסוג הזה".
הרב טאו, לדבריו, סירב לצרף שמו לגילוי דעת הקורא לסירוב פקודה אך אחד האנשים סיפר שפנה אליו, ו"הרב טאו הניח בשיחה איתו שלמעשה אותו אדם שהציג את השאלה 'לא ירגיש טוב ויתעלף במהלך האירוע ולכן לא יוכל למלא הוראה לפנות'".
מדובר בסרבנות אישית מצפונית ולא סרבנות מאורגנת ומוצהרת לה הרב טאו ממשיך להתנגד אומר שרגאי ובכך שונה עמדתו זו מעמדת הרב שפירא אך גם שונה מעמדתו שלו בה אחז לפני כחצי שנה כאשר שלל לחלוטין כל סוג של סרבנות. "מבחינה זו השוני הוא משמעותי", אומר שרגאי.
הרב טאו לדבריו לא שינה את דעתו בדבר סכנתה של סרבנות מאורגנת כמו גם הרב אבינר ש"אף הוא שינה מדבריו בשבוע האחרון וכתב זאת במפורש במעייני הישועה, עלון לפרשת שבוע".
"הרב שפירא אומר במפורש: חייל שיקבל פקודה לפנות ישוב צריך להגיד לא! ואילו הרב אבינר וגם הרב טאו מדברים על 'סרבנות אפורה'. למצוא דרך להתחמק מהענין ובפועל לא לבצע. אבל ללא הצהרה : אני סרבן אני מסרב למלא פקודה מהסוג הזה".
מדובר בשני גוונים "שכנראה הולמים את אופיים של רבנים אלה ושל רבנים אחרים. בפועל התוצאה היא אותה תוצאה", הוא מוסיף.
יש צורך לדבריו להמתין ולראות כיצד הדברים ישפיעו בעיקר על המכינות הקדם צבאיות שעליהן השפעת הרב טאו רבה. במשך שנים שמעו הרבנים מהרב טאו אמירה חד משמעית כנגד כל סוג של סרבנות אישית מצפונית מאורגנת, ביניהן לא עשה הבדלה, ו"היום הדברים נשמעים מפיו בצורה שונה".
שרגאי מציין כי תכנית ההנתקות יוצרת מצב חדש במסגרתו אנשים יצטרכו לעזוב את ביתם ולהתפנות "בתקופת אוסלו לא פונו ישובים אלא רק שטחים ובכך יש הבדל גדול", ולהערכתו אם אכן יגיע רגע פינוי "נהיה עדים לסרבנות בהיקפים הרבה יותר רחבים מההיקפים שאליהם היינו עדים בעבר. הפעם הציבור הדתי לאומי משולב בהיקפים נרחבים ואני מתאר לעצמי שאנשים המתגוררים בישובים יתקשו לבצע פקודות כאלו לא 'כי הרב אמר', אלא כי בנפשם ובמצפונם אינם יכולים לבצע פקודה מהסוג הזה".