תנו לפתן לשטן
הדרישה לספק פירות לרוצחי יהודים מתועבים היא ביטוי של תפיסת עולם אנטי מוסרית
אין דבר וחצי דבר בין היהדות, לבין תאוות השררה ואטימות הלב שמגלים לעיתים מי שמתיימרים לייצג אותה בכנסת ובממשלה
"ביבי נקלה, ביבי נבל, ביבי מושחת, ביבי שקרן, ביבי מאוס, ביבי תחמן"... כך נפתח ביום שלישי מאמר בעיתון ה"הגון", "הארץ".
מה נזכור לשנים הבאות? את אסון חורבן היישובים בטבח הנורא, או את נס ההצלה המדהים?
קמפיין 'לא אוכלים חמץ', טומן בחובו היסטוריה ישראלית, והגדרה פומבית חדשה לשורשי החברה שלנו.
הקדוש ברוך הוא מאלץ אותנו לצאת מקונספציית ההישענות על משענות קנה רצוץ של מנהיגים בשר ודם. על הסכנה שעומדת בפתחה של הגאולה.
נס הצלת עם ישראל משואה זוטא, תחת נחילי הכטב"מים והטילים שנשאו מטעני מוות נוראים, אינו פחות מניסי הקמת המדינה וששת הימים.
הבחירה של מגזין "טיים" באמא אמריקאית של חטוף לרשימת המשפיעים היא חשובה.
מי שעדיין לא הבין כי התיקון הישראלי חייב להתחיל בהשבת החללים לקבר ישראל - מוזמן לעשות חשבון נפש עם עצמו.
רגע ההתנפלות הזאת על חבר מועצת העיר תל אביב חיים גורן ועל עוד חובשי כיפה סרוגה בשנה האחרונה - מחפירה ומתועבת מבסיסה.
כעבדים הבורחים מכלא או במצעד ניצחון על אויב מר? בליל הסדר נתאר את הניצחון על מצרים ונשאב ממנו תעצומות ואמונה לנצח את אויבנו.
התגובה למתקפה צריכה להיות המשך פעולות יזומות ישראליות המכוונות נגד איראן בשטחה ומחוצה לו.
על שולחנו של ראש הממשלה ניצב הטלפון האדום. פעמיים ביום נעשה בו שימוש בשיחות דרמטיות עם הבית הלבן.
אפשר להמשיך ולהתפלמס לדעת על הזוויות הצבאיות של התקפת הטילים האיראנים, אולם אם לא נעצור רגע נחטיא לגמרי את המטרה.
מה עומד מאחורי מדיניות ההכלה שהובילה לטבח בשמחת תורה, וכעת מונעת מישראל לתקוף את איראן בעוצמה?
תגובה ישראלית הולמת חייבת להיות עזה ומהדהדת וכוללת לפחות השמדת אחד ממתקני הגרעין האיראניים.
נדמה שפתרון מכירת החמץ לובש בימים אלו בגדים חדשים, הוא מהווה גשר להקפדה על מצוות התורה במציאות ימינו בהידור
את המבצע המבריק של חיל האוויר לנטרול יכולות הירי-מנגד של איראן, צריך להפוך לזרז להפלת החומיניזם.
אין סתירה בין רוח וחומר. עם ישראל מצליח צבאית וכלכלית בטווח הארוך מפני שהוא עם שמגלם בהיסטוריה שלו את ערכי הנצח.
יכולתה של ישראל לשרוד מושתת על: ליבה יהודית-ציונית-דמוקרטית ערכית המשותפת לרוב הישראלים ונחישות להילחם למענה
הנייה מקשיח את עמדתו, גם אחרי שנוכח כי ידו של צה"ל מגיעה לכל מקום ולכל מחבל, כולל בני משפחתו.
לצד השכל והרגש, יש ערוץ שלישי של הצעות לגבי זהות זו ש"עמדה" לעם ישראל: ערוץ המעשים.
כיפת ברזל היא הצלחה טקטית אדירה ואסון אסטרטגי. היא גרמה לנו להתייחס לירי מעזה לפי התוצאה המינורית יחסית ולא לפי הכוונה האיומה.
בטהרן עמלים כבר עשורים על התוכנית להשמדת ישראל. לכן צריך להגיב במהירות לירי מאות הטילים לעבר כל שטח ישראל.
כמה מסרים יפים על איראן ועלינו מעוזי חסון, מנהל בית ספר ברמת השרון, שביקש לחזק את ההורים והתלמידים
האנליסט הגיאופוליטי, ניצן דוד פוקס, מציע דרך פעולה דרכה יוכלו ישראל ומדינות האזור להסביר לנשיא ביידן כי יחסו למזרח התיכון שגוי.
אין מערכת שהיא הרמטית ב100%, ויש סטטיסטיקה של כשלים, ולכן ניתן להתבונן על אחוז היירוטים הגבוה כל כך, כנס.
לפני 30 שנה, ישראל לא הגיבה על התגובה האיראנית לחיסול עבאס מוסאווי בדמות שני הפיגועים הקשים בארגנטינה.
מדינת ישראל עברה תיקון מסוים הלילה. ראינו את הכוח שיש לנו לנהל מערכה מורכבת ולנצח בה
ההכרעה בלבנון הכרחית כעת, והצורר האיראני יחד עם שותפיו בלבנון נתנו לנו הזדמנות, שאסור להחמיץ!
מצד אחד לאירן מגיע שנפיל עליה פצצת אטום, אבל מצד שני הרמטכ"ל שלנו שהתודעה שלו כתודעת אותו בחור לא בנוי למשימה כזו.
אני מסתכל על הפיגורות שמובילות את הכאוס ליד מעונו של ראש הממשלה – אדם שפוי לא היה רוצה שכאלה אנשים יחזיקו בהגה השלטון.
לאחרונה מצטללת בי ההבנה שנושא המשפחה איננו מרכזי מספיק בתודעה של הבנים בציבור שלנו
למרות חצי שנה של מלחמה - חיי השגרה מתפקדים. מבט מפוכח מבין שבטווח הארוך ברור מי הולך לנצח, וזה לא האיראנים.
הרצח המזעזע הזה של הנער בנימין אחימאיר הוא לא גזרת גורל אלא תוצאה של הפקרה מתמשכת!
ראש ממשלת ישראל חייב לצאת באמירה חדה וברורה כלפי האיראנים שכל ניסיון לפגוע בעורף האזרחי של ישראל יזכה לתגובה צבאית קשה
על אירוע הוקרה לראשי המועצות היוצאים, ותרומתם האדירה להתיישבות ולמדינת ישראל כולה, ועל אירועים מרגשים נוספים.
בעולם מתוקן לא בוחרים רב ראשי על פי סוג החוטים המרכיבים את הכיפה שעל ראשו וגם לא על פי השירות הצבאי שעשה אלא על פי גדלות תורנית
אי גיוס בני ישיבות הוא מאבני היסוד של הקמת המדינה ואת זה קצת שכחנו בסבך הסיסמאות והקמפיינים הרגשיים.
לד"ר ענת מטר מותר להגיד כל שטות שתעלה על דעתה, אבל אין שום סיבה שאנחנו נסבסד את זה.
כולנו חווים כבר חודשים טלטלה של אי וודאות. יש מאיתנו כמובן מי שיותר ומי שפחות.
"בתקשורת שלנו נולד הרמדאן או לפחות הועצם כחג רצח היהודים. במקום לגבות את דרישותיו המוצדקות של השר בן גביר, מגבה התקשורת רפיסות"
"אין שום צורך בחיילים אם יגויסו בכפייה ואין טעם לעסוק בזה ולא לבזבז על זה אפילו שעה אחת! אף אחד לא מתכוון להעביר חיילים על דתם"
היד שכתבה את בור השופכין האינטלקטואלי הזה זו אותה היד שכתבה את הקוד האתי בצה"ל.
ההחלטה להשאיר את הרמטכ"ל בתפקידו, אבל למרוט לו כל יומיים עוד נוצה, מסכנת את בטחון ישראל. תחליטו: או לפטר או לתת לו לעבוד. דעה
ראש השב"כ לשעבר יצטרף למערכת הפוליטית? אין בכך שום בשורה, שום תקווה, אלא עוד בכיר ביטחוני שהחליט לרכב על הגל.
מי שחושב שעדיין הוא ראוי לשמש בתפקיד ציבורי משמעותי לאחר המלחמה - צריך להבין שעליו לחזור לעם ולבקש מנדט מחודש.
לקראת פסח, קיבלה משפחת גורי דברים שכתב לעצמו רואי חיים הי"ד לפני שמחת תורה, ומצאה בהם מסר.
מדינת ישראל עומדת כעת באחת משעותיה הקשות, אולם אין בנו רגע אחד של חרטה, לא על לידתו של עם ישראל ולא על לידתנו שלנו.
את חגיגות המימונה ההמוניות בפארקים השנה יש לבטל. צו השעה מחייב אותנו כעת להוריד את גובה החגיגות ולהתכנס יותר אל חיק המשפחה.
החופשה מייצרת הרבה זמן פנוי, אך למרבה הצער אינה מנותבת להירתמות לצרכי הכלל החיוניים בימי חירום אלה.
ביידן, מרוב כעס על נתניהו, מדבר על הפסקת אש בלי להזכיר את החטופים. גם אכלנו את הדגים המסריחים וגם גורשנו מהעיר.
אין הבדל מהותי בין מי שתומך במנסור עבאס לבין מי שתומך בווליד דקה לבין מי שתומך בנוחבה
עם ישראל חוזר ומאמין בעצמו והמשמעות הזאת היא העיקר, כי העיקר לא מתחיל ונגמר רק במה שהעין הקטנה שלנו יכולה לקלוט ולהשיג.
תפקידו של הטיפול הוא לא לשנות את האדם, אלא לעזור לו להכיר את עצמו טוב יותר ולדעת להתמודד עם הקשיים.
עכשיו, כשהמלחמה הסתיימה למעשה בלי שום הצלחה, ועברה למתכונת של מלחמת התשה – אין באמת סיבה למה לא לקבוע מועד לבחירות
על האנטישמיות החדשה ועל העיתונאית שחשפה את צביעות המערב ביחס לטבח שמחת תורה.
"הטלת חובה כללית לפנייה מוקדמת טרם הגשת תביעה ייצוגית תיצור מציאות של הסדרים אשר יערכו מתחת לשולחן, מחוץ לעין הציבורית".
"הציבור שצמא לרפורמה תקשורתית בחר לשנות את הרגלי צריכת התקשורת שלו ובחר בגופי תקשורת בעלי עמדה ציונית שמחפשים ניצחון".
חודש ניסן מעניק לנו את המראה לבדוק האם לא כדאי שהשינוי יתחיל קודם כל בנו ההורים.