Malakhi Levinger, head of the Kiryat Arba/Hevron Regional Council in Judea, on Saturday night eulogized Rabbi Ya'akov Litman and his son Netanel who were murdered the previous evening right before Shabbat near Otniel, south of Hevron. "Rabbi Ya'akov was one of the most dedicated teachers in our city," said Levinger. "A teacher who provided the children of Kiryat Arba/Hevron with Torah and knowledge on a variety of subjects, and more than anything did everything with benevolence and a constant smile that infused much good into all those around him." "Netanel was one of several youths of the city who volunteered and gave of his time to MDA (Magen David Adom - ed.), and was a blossoming youth who was flourishing and had a great future ahead of him." "The Kiryat Arba/Hevron community is shocked and hurt by their murder mere days before the wedding of their daughter and sister, but in parallel Kiryat Arba/Hevron will continue to draw strength and courage from the knowledge that in the end, the continuation of the settlement and of life here is the true victory over the evil that tries to harm the entire world," added the regional head. "From here we will continue with all the pain and will shout: be strong and be strengthened for our people and for the cities of our G-d," he concluded, in a quote from the Book of Samuel 2 (10:12).
ההיסטוריון בני מוריס שחשף מעשי זוועה של צה"ל וסירב לשרת במילואים בזמן האינתיפאדה, מתייאש ומודיע שאין פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בראיון לעיתון "הארץ" אמר פרופ' מוריס, בכיר ההיסטוריונים הישראלים, “העשורים של חקר הסכסוך, שהעלו תשעה ספרים שכתבתי, הותירו בי תחושת ייאוש עמוקה. מיציתי. כתבתי מספיק על סכסוך שאין לו פתרון, בעיקר הודות לעקביות של הפלסטינים בשלילת פתרון של שתי מדינות לשני עמים”. בספרו החדש, “מדינה אחת, שתי מדינות, ישראל ופלסטין” מתאר מוריס פרק נוסף בתולדות היחסים בין ישראל לפלסטינים. “זו מסה היסטורית שיש לה תכלית פוליטית והסבר פוליטי”, הוא מודה. “אני מבקש להאיר את עיני הקוראים לגבי האמת. המטרה היא לחשוף את מטרות התנועה הלאומית הפלסטינית - להכחיד את המפעל הלאומי היהודי ולרשת את פלסטין כולה עבור הערבים והאיסלאם”. “התנועה הלאומית הפלסטינית עמדה בעינה, בתקופות המאבק השונות, הן בהנהגת חאג’ אמין אל חוסייני והן בהנהגת יורשו יאסר ערפאת”, אמר בראיון מוריס כמעט בתיעוב. “היא אפילו לא השתנתה בשנות תהליך אוסלו. התנועה הפלסטינית, על שני ראשיה, הפונדמנטליסטי בראשות חמאס והחילוני בראשות פתח, מעוניינת בסופו של דבר בשלטון מוסלמי על כל ארץ ישראל, ללא מדינה יהודית וללא חלוקה”. בראיון נשאל ההיסטוריון האם זה לא לגיטימי שהפלסטינים ידרשו זכות שיבה לחלק מהפליטים והשיב “הגשמתה של זכות השיבה מחייבת למעשה את הרס המדינה היהודית. מאותה סיבה עבאס מסרב היום לקיים משא ומתן עם הישראלים, כיוון שמשא ומתן עתיד להוביל לפתרון הסכסוך בינינו. אין לו רצון או כוונה להגיע לפתרון של שתי מדינות לשני עמים”.
לפרשת התשובה שבסוף ספר דברים ניתנו פרשנויות שונות. הרב יהודה אלקלעי, שיום פטירתו חל בד' בתשרי (תרל"ט), ביאר פרשה זו בדרך ייחודית ומחודשת. אציין שדמות מופת זו לא זכתה לכבוד הראוי לה לא בחייה ולא בתקופתנו, ודברים אלו יהיו נר לזכרו ולתורתו, בבחינת "דובב שפתי ישנים". בקובץ 'פתח כחודה של מחט', המוקדש לתשובה הכללית במשנתו של הרב אלקלעי, מוצגת שאלה קלאסית על שיטת הרמב"ם בהגדרת מצוות התשובה: הרמב"ם מגדיר את מצוות התשובה כווידוי, "וידוי זה מצוות עשה הוא" (הלכות תשובה, א, א), ושואל הרב אלקלעי: "קשה לי מפני מה מנה הרמב"ם את מצוות התשובה כלאחר יד, כשיעשה תשובה חייב להתוודות... היה לו לומר מצוות עשה שישוב האדם אל ה'" (כתבי הרב יהודה אלקלעי, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ה, ההפניות להלן ממהדורה זו, כרך ב, עמ' 323). ותשובתו של הרב, כדברי הרמב"ן, היא שמצוות התשובה הנזכרת בתורה ארבע פעמים (שלוש בפרשת ניצבים ואחת בפרשת ואתחנן) בהקשר של אחרית הימים - זמנה באחרית הימים. המצווה לזמננו היא מצוות הווידוי. ואולם הרב אלקלעי ממשיך להקשות: מדוע "תלה הכתוב את התשובה באחרית הימים", והרי חייב אדם לעשות תשובה בכל יום? "שתי תשובות הן – תשובה פרטית ותשובה כללית", מחדש הרב אלקלעי. תשובת היחיד אשר ישוב החוטא על פי גדרי התשובה הידועים, כל אדם בדרגתו הוא, "אבל התשובה הכללית, רוצה לומר שישובו כל ישראל אל ה' אלוקינו לארץ נחלת אבותינו. כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו א־לוה". (שם, עמ' 324). בקונטרס הזה מאריך הרב אלקלעי להוכיח ממקורות שונים את תפיסתו, וכך הוא מבאר את המשמעות האטימולוגית של המושג תשובה: "תדע לך שהרי תיבת תשובה הוראתו הראשונה היא שישוב האדם אל המקום אשר יצא משם, כמו 'ותשובתו הרמתה' כי שם ביתו... והתשובה הכללית היא לפי הוראתו הראשונה שנשוב אל הארץ אשר יצאנו משם כי היא בית חיינו" (שם, עמ' 326). מהגות דתית לציונות מעשית לרב אלקלעי הייתה תוכנית מעשית, והוא היה בבחינת נאה דורש ונאה מקיים. הוא מציין שכ"ד הדברים המעכבים את התשובה, כפי שמונה אותם הרמב"ם, מכוונים לתשובת הפרט, "אבל התשובה הכללית אין מעכבין אותה אלא שני דברים בלבד: רישיון מלכי הארץ והוצאות הדרך" (שם, עמ' 329). בכמה מקומות במשנתו הציג הרב אלקלעי תוכנית מדינית מעשית להצגת רישיון האומות, תוכנית שקדמה להרצל, ונראה שיש לשער שאף הייתה בסיס לתוכנית הציונות המדינית של הרצל. הרב אלקלעי מציין שתחילת מעשה התשובה הכללית היא הפעילות הדיפלומטית, ובלשונו: "ובקשו את ה' – זו מלכות שמיים, רוצה לומר תחילת התשובה שיעשו ישראל באחרית הימים היא שיבקשו חנינה מאת מלכי הארץ" (גורל לד', עמ' 530). לדבריו, האקטיביזם האנושי אינו סותר את האמונה בקב"ה (כטענה האנטי־ציונית חרדית), ולהפך: "גאולת ישראל תהיה על ידי מלכי ארץ... כי לה' לבדו התשועה, והוא יסובבנה על ידי אדם, כמו שסבב תשועת גלות בבל על ידי כורש, וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל על ידי מלכי הגויים, שיעיר ה' את רוחם לשלחם... כי שרי ישראל יפתחו פתח כחודה של מחט... והקב"ה יפתח פתח כפתחו של אולם ויטה את ליבם לעשות את בקשתם" (שם, עמ' 532). הרב אלקלעי קורא לייסד אגודה שתעסוק בנושא. הוא יודע שהציבור היהודי לא יבוא בהמוניו, והוא מציין: "וכשיקרא שם ישראל על ארצנו ועל נחלת אבותינו יתעורר לב כל ישראל לעזור את החברה בגופם ובממונם, ואף כי ראשית החברה יהיה מצער – אחריתה ישגה מאוד" (שם). במפתיע, הוא כותב את הדברים הנ"ל בשנת תרכ"ד (1864)! לדבריו, על פי רוח הזמן הסיכויים אצל מלכי אירופה הם טובים, כי הם "מלכי חסד ורחמים יותר ממלכי הקדם", והם ייתנו את הרישיון המיוחל. הוא מציין: "מלכות בריטניה – הם יהיו ראשונים לכל בית יוסף להשגיח עלינו בעינא פקיחא, ולנו להחזיק להם טובה... כי שלוחי המקום היו, ואחריהם במעלה מלכות צרפת יהיו לנו לעיניים" (ספר חיים, עמ' 447-446). לאור זאת הוא כותב את משנתו המדינית, ולפיה זאת מצוות התשובה שבפרשת ניצבים בטרמינולוגיה ה"דתית": "המצווה הזאת לא נפלאת היא ולא רחוקה". הוא מנמק את דבריו בבחינת המצב המדיני בשנים ההן, שעל פי דעתו היה עת רצון לבקשת הרישיון ליישב את ארץ ישראל. אם לא יעשה השכל יעשה הזמן חכמי ירושלים התנגדו לתוכניתו המעשית של הרב אלקלעי, שטען שירושלים צריכה להיבנות בדרך הטבע על ידי עבודה מעשית לצד לימוד התורה ועבודת ה'. בתגובה לתפיסתם "כי לא נבראת ירושלים אלא לעסוק בתורה" (קול קורא, עמ' 7) עונה להם הרב אלקלעי: "שאי אפשר בעולם הזה להתנהג בדרך העולם הבא, שאין בו לא אכילה ולא שתייה" (שם, שם). חכמי ירושלים התעלמו מדבריו, ובכמה מקומות קורא הרב אלקלעי לחכמי ירושלים לדון במשא ומתן הלכתי ולהסביר לו מדוע הם מבטלים את דעתו ללא התייחסות עניינית לדבריו. במר ליבו הוא כותב: "זה לי עשרים וחמש שנה אשר בערה בי ארץ חמדה שחמדו לה אבותינו הקדושים, ואני קורא בחיל על ישוב הארץ... ואף כי שמעתי אומרים כי יש חכמים שאין רוחם נוחה ביישוב הארץ – אנוכי אחור לא נסוגותי, כי אמרתי תכתב זאת לדור אחרון, ואם לא יעשה השכל יעשה הזמן" (רגלי מבשר, עמ' 635). הרב אלקלעי פעל מתוך הכרה שהזמן משנת ת"ר (1839) הוא חלון הזדמנות לשוב לארץ ישראל, וטען שאלו הם ימות המשיח. הוא חשש שחס ושלום "יאבדו ימות המשיח", ולכן פעל במרץ להפיץ את משנת התשובה שלו ולהתחיל בפעילות מעשית. בהקדמתו לקונטרס 'שלום ירושלים' הוא קובע ששנת ת"ר, שנת הגאולה, אינה שנה אחת בלבד אלא "מאה שנה, מן היום ועד שנת התרצ"ט, כי אחריה באה שנת ת"ש (1940) חס ושלום". ממה חשש הרב, ומדוע כתב "חס ושלום"? כותב הרב אלקלעי בשנת תרי"א (1860) דברים החוזים את העתיד המר אך גם את התקומה שתבוא אחריו: "ואם חס וחלילה ינסוך ה' עלינו רוח תרדמה ולא נתעורר להיקבץ באגודה אחת לפקח ולהשגיח בעסק הקיבוץ יאבדו ימות המשיח בן יוסף, שהם באלף השישי, ובסוף האלף השישי יבוא בן דוד ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה ויקבץ נידחינו אחד מעיר ושנים ממשפחה עם עני ודל מוכים ומעונים תמהים מרעות ותשים מצרות על אשר לא נתנו את כבוד לא־לוהי ישראל לשוב להסתופף בצילו בארץ ישראל" (ספר חיים, עמ' 399). והוא ממשיך לדחוק ברבנים ובאנשי המעשה (שלא שמעו בקולו): "האסיפה הזאת היו חייבים ישראל לעשותה בתחילת האלף השישי, כי גזרת הגלות הייתה אלף שנים 'נתנני שוממה כל היום דווה', וכיוון שלא התעוררו ישראל אל הקיבוץ הזה התחילו הצרות והמאורעות הרעות והגירושין והשמדות. זהו שכתב רבי יהושע בפ' חלק: 'הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב', רוצה לומר אם לא יעשו תשובה לארץ ישראל הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות ורעות ומחזירן בעל כורחם שלא בטובתם, 'כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו' בעירום ובחוסר כול כמו שאירע לאבותינו מגורשי ספרד ודומיהן" (שם, עמ' 400). לא זכינו שמשנת התשובה של הרב אלקלעי מנעה את השואה, וכדבריו בסוף הקונטרס 'פתח כחודה של מחט' הוא מציין כמעט בייאוש לאור ההתעלמות מדבריו: "ואני בתומי אלך. כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם, קנאת ה' צבאות תעשה זאת. ותהי זאת נחמתי כי האמת יורה דרכו, ואם לא יעשה השכל יעשה הזמן" (עמ' 352). ברוך ה' נתקיימו דברי הרב אלקלעי וזכינו, אחר מכות נוראיות, לשוב אל נחלת אבותינו, ותפילתנו היא שנזכה כולנו לתשובת הכלל, כפירוש הרב אלקלעי, ויתקיימו בנו דברי הנביא: "וקראו להם עם הקודש גאולי ה'" (ישעיה, סב). הכותב הוא חבר המועצה הציבורית של בית הציונות הדתית ומרצה באוניברסיטת בר אילן *** מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com (המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו) ***