במסגרת עבודתו כמורה לנהיגה בבאר שבע והאזור נמצא איציק דהאן, יו"ר ועד מורי הנהיגה בדרום, כל היום על הכביש. בשנים האחרונות הוא נחשף לתופעות שאין להן אח ורע במדינת חוק מתוקנת. "נהיגה פרועה בכבישים, זילות בחיי אדם", הוא מדגים. "אומנם גם נהג ותיק עלול לעשות טעויות ואחרים יראו וייבהלו, אבל כאן מדובר בנהיגה פרועה ביותר בכוונה תחילה להפריע לציבור. זה לא דבר שמתרחש לעיתים נדירות, זה קורה כל יום בכבישים מסוימים, אפשר פשוט להעמיד מצלמה ולצלם. לא צריך לחכות לאירוע כדי לתעד אותו. זה מתרחש כל הזמן, לא מפסיק. פעם היה מדובר בקומץ של פורעים בדואים שמטילים אימה. היום זה כבר הרבה יותר מקומץ. מדובר על כנופיות של גניבות רכבים וגניבות חלקים מרכבים, שוד של תחנות דלק, שוד של פיצרייה ועוד. שכן שלי, ילד בן 17, עבר שוד מזוין עם נשק חם בלב העיר באר שבע. זה כבר חצה כל קו אדום". דהאן מתאר שבתקופה האחרונה אכן ניכרת עלייה בנוכחות של כוחות משטרה. אך כנגד המשטרה שהרימה את הכפפה ולקחה את העניינים ברצינות, גם הצד השני העלה את הרף. "זה רק תדלק אותם", הוא אומר בצער. "הצד השני מאתגר את המשטרה עוד יותר. עם כל הנוכחות המשטרתית, ויש נוכחות משטרתית – זה לא מרתיע אותם. להפך, מקרי השוד הם בלב העיר ובשעות סבירות של פעילות בפיצרייה. זה לא לפנות בוקר או בתחנת דלק נידחת. זאת פיצרייה בלב שכונת מגורים, בלב העיר באר שבע ובשעות הפעילות הרגילות, בזמן שיש אנשים בתוך החנות שאוכלים פיצה. הם מעלים את הרף, הם חסרי פחד, הם נועזים ומשתמשים בנשק חם. אני שמח שאותו ילד לא הגיב להם. לך תדע איך זה היה נגמר. הוא פשוט נתן להם את מה שהם רצו וכך זה נגמר". "זה מפחיד", מודה דהאן. "נפתחו קבוצות ווטסאפ כדי שמי שמרגיש מצוקה יוכל לפנות. אנשים פונים ושולחים מיקום, זה פשוט לא נגמר. בשכונות רבות מקימים מיליציה של משמר השכונה, כל מיני גופים מחפשים מתנדבים בשלל תחומים. כל אחד מנסה לנדב אותך למשמר השכונה שלו. למה הגופים האלה צריכים לקום לתוך ואקום של שקט וביטחון שהממשל אמור למלא?!" הוא תוהה. לדבריו, מדובר בהזנחה של שנים רבות שהניחה לפשיעה להרים ראש למימדים שאליהם היא הגיעה, והוא מודע לכך שגם הטיפול לא יהיה בשיטת זבנג וגמרנו. "צריך כאן טיפול כירורגי", הוא מאבחן. "חייבים לשתף את האוכלוסייה הבדואית בפתרון הבעיה. גם הם סובלים ממנה, בדיוק כמונו. אם מישהו חושב שהבדואים שמתפרעים בעיר באר שבע עושים זאת רק בבאר שבע – הוא טועה בהחלט. הם עושים זאת גם ביישובי המגזר הבדואי, רק ששם אף אחד לא יעז להזמין משטרה ולהתלונן". דהאן, שמתגורר בשכונת פלח שבע בבאר שבע, מקווה למצוא גם בקרב האוכלוסייה הבדואית שותפים למיגור הפשיעה, שכאמור פוגעת גם בהם. "צריך ליצור שיח פורה ופתרון לבעיה ולחבר בין החוק והמשטרה לבין בתי המשפט. לא יכול להיות שמי שנתפס עם נשק ללא רישיון – בבית משפט השלום מאריכים לו מעצר לחמישה ימים, אך בבית המשפט המחוזי הוא משתחרר אחרי יומיים. אם על עבירה כזאת חמורה משתחררים בקלות – חוסר הענישה מהווה חלק מהבעיה". מתוך מטרה לאחד כוחות ולהתייעל חבר דהאן אל הפורום לקידום הנגב שהוקם לאחרונה. במסגרתו צפוי לצאת לדרך בקרוב מיזם של מורי הנהיגה בדרום בשיתוף עם משטרת ישראל להתקנת מצלמות שיתעדו אלימות ברחובות וכן נהיגה פרועה. התיעודים יועברו לטיפול המשטרה. "מורי הנהיגה נמצאים כל היום על הכביש ובעלי פוטנציאל גבוה לתיעוד עבירות כאלה. כל מורה נהיגה נוסע בין 150 ל־200 קילומטר ביום בתוך העיר. אם מכפילים את זה בלפחות 20 כלי רכב, יש כאן תיעוד חסר תקדים. מצלמת דרך בתוך הרכב יכולה לתעד בצורה הכי טובה, להעביר את התיעוד למשטרה ולפעול לענישה מהירה ואפקטיבית". שני חוקרים על 250 עצורים הפורום לקידום הנגב הוקם לפני חודשים אחדים על ידי חברי מועצות, פעילים חברתיים ותושבים המבקשים להחזיר את הנגב לבמה המרכזית של מדינת ישראל. הנגב הוא תא השטח הגדול ביותר במדינת ישראל, אבל לצד זאת הוא האזור הכי פחות מיוצג בישראל - בכנסת, בפקידות הגבוהה, באקדמיה ובמערכת המשפט. בשנים האחרונות בכלל, ובשנה האחרונה בפרט, תושבי הנגב חווים על בשרם את הפגיעה היומיומית בביטחונם: יריות בלתי פוסקות ברחובות הערים והיישובים, תקיפות פיזיות ומילוליות, גידול בהיקף הגניבות ועוד. מי שעומדות מאחורי הקמת הפורום הן אורטל פרלמן שמואלי - לשעבר חברת מועצת העיר באר שבע, וג'ולי קייט - חברת מועצת מיתר, שחברו לתושבים נוספים כדי להבטיח עתיד בטוח יותר לאזור דרום. הקש ששבר את גב הגמל והוביל את השתיים להתחיל בפעילות ציבורית משותפת היה האונס המזוויע של הילדה בת העשר ברמת הנגב. במקצועה ג'ולי קייט היא עובדת סוציאלית שמנהלת מקלט לנשים נפגעות אלימות. בעבר עבדה כחוקרת ילדים נפגעי התעללות מטעם משרד הרווחה, כך שהנושא היה קרוב לליבה. בעקבותיו ארגנו השתיים כמה הפגנות מחאה, עד שהתחדדה אצלן ההבנה שהפגנות זה לא מספיק. "כתושבת הדרום אנחנו כל הזמן נחשפים להטרדות מיניות, הצקות וגניבות. רק לפני שבוע וחצי נגנב לי הרכב מחניון הומה אדם, תוך חמש דקות", היא משתפת בחוויה המקוממת. "אנחנו כל הזמן חווים את זה וכל הזמן בלחץ. הוצאתי עכשיו רישיון לנשק, כי אני חוששת לרוץ ביער מאחורי הבית שלי. בשנה האחרונה זה רק הולך ומחריף, אם זה ביריות שאנחנו שומעים בלילה לפני שהולכים לישון, החשש מרכב שעוקף אותך ומאט ויכול לחסום את התנועה, החשש שיפרצו לך לבית וישדדו אותך, פשיעה חקלאית, עסקים שכל הזמן דורשים מהם פרוטקשן. אלה חברים שלנו. המקרה של הילדה היה כל כך מזוויע שאי אפשר היה להתעלם, וזה היה הטריגר שהוציא את כולם לרחובות". "התחלנו בהפגנות וראינו שזה יוצר רעש תקשורתי, אבל זה מתחיל ברעש, נגמר ברעש ושום דבר לא זז", מתארת קייט. "לאט לאט גילינו שבעצם הרבה שנים לאזור הזה אין ייצוג פרלמנטרי. אין תקציבים לביטחון פנים. יש בעיה של עונשים קלים שמקבלים העבריינים, שיוצאים בדלת מסתובבת. הם נעצרים, נכנסים ויוצאים בלי כתבי אישום או עם כתבי אישום מגוחכים. יש תחושה שאנחנו מופקרים לגורלנו ואף אחד לא עושה עם זה שום דבר". הפורום הוקם במטרה להיות לובי שידאג לצורכי תושבי הדרום. "יש רק שני חברי כנסת שמתגוררים בדרום, אני לא מרגישה שהם מספיק ממוקדים בזה. לא שמעתי שיש מי שמפעיל לחץ על קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות, גם ברמה המקומית וגם ברמה הארצית, למען האזור. יש צורך בתקציבים ובשינויי חקיקה ומדיניות". אחד הנושאים שלקחה על עצמה קייט לטפל בו הוא החזרת מקצוע האבטחה לקטגוריית עבודה מועדפת. "לא יכול להיות שקצין קרבי משתחרר מהצבא והולך לעבוד בתחנת דלק רק כי זאת עבודה מועדפת", היא מדגימה את האבסורד. "חסרים לנו הרבה מאבטחים ומתנדבים במשמר האזרחי. פגשנו את מפקד מחוז דרום במשטרה ודרשנו לזרז את ההליכים לגיוס מתנדבים למשמר האזרחי. יש הרבה מתנדבים שרוצים להתגייס אבל נתקלים בסחבת". קייט מותחת ביקורת על חלוקת התפקידים וסדרי העדיפות בתוך המשטרה, שגורמים לחוסר ענישה. "גם כאשר מתגברים את כוחות המשטרה באזור ומביאים שתי פלוגות מג"ב או פרשים על סוסים שמסתובבים במתחם הביג בבאר שבע – מי יחקור את כל העבריינים שייתפסו? שכר החוקרים נמוך מאוד, כך שאין מספיק חוקרים. בסופי שבוע יש במשטרת באר שבע שני חוקרים על 250 עצורים. זה לא הגיוני. מתוך התיקים הללו, רק כשמונה אחוזים מצליחים להגיע לפרקליטות ולהבשיל לכתבי אישום. יוצא שרוב העצורים משתחררים ולכן השוטרים חושבים פעמיים לפני שהם עוצרים מישהו", היא מתארת בתסכול. בשבוע שעבר ביקרה קייט בכנסת ופגשה את חברת הכנסת שרון רופא־אופיר (ישראל ביתנו), יו"ר השדולה לקידום נשים בפריפריה. "ביקשתי ממנה לדאוג לנו. בשתיים בצהריים נשים יוצאות החוצה לקנות משהו ועוברות הטרדות מיניות מזוויעות בשיא החוצפה, בצורה הכי קשה שיש. גם אם העבריינים נעצרים – הם משוחררים יום למחרת. הנערות מפחדות לרוץ או לעשות הליכה בערב. במרכז העיר עוקבים אחריהן. היה מקרה של חברה שהבת שלה בת התשע יצאה מחוג בארבע אחר הצהריים וחיכתה שאמא שלה תאסוף אותה. הגיע בחור בדואי, נתן לה מכה בראש וחטף לה את הפלאפון. זה מצב בלתי אפשרי. כך גם לגבי פריצות לבתים. לימדתי את הילדים שלי נוהל פורץ, הם מתודרכים מה לעשות אם מישהו פורץ לבית כשהם נמצאים לבד. זה לא נורמלי שילד בן עשר צריך לחשוב על נוהל פורץ", היא קובעת. פרט לפעילות הפרלמנטרית מטרת הפורום היא לאסוף פעילים מקומיים שייקחו על עצמם תפקידים התנדבותיים, כמו הקמת משמר שכונתי וכיתות כוננות או דאגה לניצול תקציבים לאבטחת היישובים, וכמובן לחץ מתמיד על מקבלי ההחלטות. "מבחינת התארגנות רשמית אנחנו עדיין בתחילת הדרך", היא מדגישה. "אנחנו מקיימים פגישות לפחות פעמיים בשבוע ומצרפים חברים חדשים. אנחנו מנסים למצוא אנשים מכל מיני נישות, כמו יו"ר ועד מורי הנהיגה, מזכ"ל אגודת הסטודנטים, חוקרת באקדמיה, חברי ועדת ביטחון ביישובים השונים וכדומה. אנחנו רואים התעוררות אצל כל מיני ראשי רשויות, כמו ראש העיר באר שבע רוביק דנילוביץ', ראש מועצת להבים יוסי ניסן, וממשיכים לגייס עוד". "60 אחוזים משטח המדינה לא מיוצגים" כבר בהיותה חברת מועצת העיר באר שבע פעלה אורטל פרלמן-שמואלי להכנסת שוטרי מג"ב למתחם הביג בעיר. "לפני חמש שנים הייתי מתעוררת באמצע הלילה להניק את הבת שלי ושומעת את הנהיגה הפרועה בכבישים", היא נזכרת. "נכנסתי מזה לפחדים, חשבתי מה היה קורה אם בדיוק הייתי חוזרת מאיזה אירוע? זה מפחיד. כחברת מועצת העיר בזמנו, פניתי למפקד תחנת באר שבע. מאז המצב רק הלך והחמיר. לפני כעשרה חודשים היה את המקרה של אביב אגם, חייל משוחרר שישב עם חברתו במכונית כשלפתע הותקף על ידי שלושה בדואים שהוציאו אותו בכוח מרכבו, שדדו אותו והפשיטו אותו במרכז העיר. מאותו הרגע לא הפסקתי לשמוע על עוד ועוד מקרים כאלה ברחבי הנגב". גם אצל פרלמן-שמואלי, שנולדה, גדלה והתחנכה בבאר שבע, האונס הברוטלי ברמת הנגב היה קו השבר. "זה משהו שאי אפשר להשלים איתו. זה כבר לא רכוש אלא פגיעה בנפש של ילדה רכה בת עשר בעודה ישנה. זה חציית כל הקווים האדומים. מאז רבים החלו לפעול באופן כזה או אחר למען הביטחון באזור". כמי שעבדה עם גדעון סער בהיותו שר החינוך, ובהמשך במשרד ראש הממשלה תחת סגן השר אופיר אקוניס, הבינה פרלמן-שמואלי כי הנגב שמהווה 60 אחוזים משטחה של מדינת ישראל אינו מיוצג בכנסת, לא בפקידות הגבוהה ולא בבתי המשפט. לעניין יש השלכות רבות, הרבה מעבר לתחום הביטחוני. "אנחנו פשוט לא נמצאים שם. בגוש דן בלבד יש חמישה בתי חולים, בנגב כולו יש רק אחד. בבית החולים איכילוב יש 12 מאיצים ובסורוקה יש רק שניים. אחד המאיצים בסורוקה התקלקל, כך שחולים אונקולוגיים נאלצו לנסוע עד איכילוב כדי לקבל טיפול". לטענתה הנגב סובל מבעיות שורשיות של הזנחה. "זה מתבטא בחינוך, זה מתבטא בבריאות וזה מתבטא בביטחון אישי. זה לא ששר הבריאות ניצן הורוביץ או גורם אחר במערכת הבריאות עושה דווקא, אבל הם פשוט לא רואים אותנו כי אנחנו לא מיוצגים. 60 אחוזים משטח המדינה לא מיוצגים. הפורום לקידום הנגב הוקם כדי לנצח את המשחק, מישהו צריך לעשות את העבודה כדי שנהיה מיוצגים. אנחנו מתכוונים ליזום כמה פעולות כדי לקדם את הנגב מול גורמי הממשל והפקידות הגבוהה ומול כל מקבלי ההחלטות במדינת ישראל". אחד היעדים שהפורום הציב לעצמו הוא קידום עונשי מינימום לפשיעה, החזקת נשק בלתי חוקי ונהיגה מסכנת חיים. "בזמן מבצע שומר החומות אף אחד מתושבי הנגב לא הופתע ממה שקרה בערים המעורבות. מצד שני, לא יכול להיות שמאה ושלושים אנשים שמשליטים טרור בכבישי הדרום משוחררים לביתם כי השופט החליט שעכשיו הכול רגוע בנגב. המשטרה לא חזקה כי נטלו ממנה סמכויות, החלישו אותה. אני רואה קשר ישיר בין החלשת חיילי צה"ל בגבול, כמו במקרה של בראל שמואלי הי"ד, ובין החלשת שוטרים במדינת ישראל. זאת מלחמה על הבית שלנו, על איך שהעתיד שלנו ייראה". ברק דביר, מזכ"ל אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון, גדל ביישוב עומר וכיום מתגורר בבאר שבע. את המציאות שהגיעה לאחרונה לכותרות הוא מכיר מגיל אפס. "אני לא זוכר מתי היו לי אופניים במשך יותר משבוע כשהייתי ילד. זה משהו שחוויתי כל השנים", הוא נאנח. "הנושא הזה בוער בי כבר שנים. לפני כמה חודשים, כשהנושא התחיל לצוף בצורה מוגברת, נכנסתי אליו באופן יותר ממוקד". הקליעים שחלפו מעל ראשו כאשר הסתובב ברחובות באר שבע הפילו אצלו את האסימון. "בתקופת שומר החומות אי אפשר היה להסתובב ברחובות. רציתי לקפוץ לאמא שלי לסעודת שבת ופחדתי לנסוע בכביש. היו רוגמים רכבים באבנים, עושים מחסומים בכבישים וסלקציה מי יכול לעבור ומי לא. בכביש שהייתי נוסע בו כל יום פתאום שרפו רכב של נהגת יהודייה באמצע הלילה. כל הטריגרים האלה ביחד חידדו אצלי את ההבנה שאי אפשר להתעלם מהסיפור וצריך להיכנס לעובי הקורה כדי לפתור את הבעיה אחת ולתמיד". מאז, יחד עם פעילים נוספים באגודת הסטודנטים, החל להפעיל למען הסטודנטיות מרחב בטוח מחוץ לקמפוס, כדי שהללו יוכלו להסתובב ברחובות מבלי שיטרידו אותן. "בתוך הקמפוס יש גדרות ושומרים, אבל בחוץ הן מפחדות ללכת מחשש להטרדה או אונס. אם אשתי הולכת 200 או 300 מטר מהבית לפארק, בדרך מישהו צועק לה הערות כאלה ואחרות והיא מרגישה לא בטוחה. בעקבות המצב הזה התחלנו להיכנס לסיפור בצורה יותר רצינית. כשפנו אלינו מהפורום לקידום הנגב החלטתי להצטרף. ההתמקדות שלנו היא בשיתופי פעולה. התחלנו עם המשטרה, שנתנה לנו יד חמה. אנחנו מקדמים איתם אפשרות של התגייסות סטודנטים למשמר האזרחי תמורת נקודות זכות. במקביל, יחד עם הרשויות המקומיות, אנחנו מפעילים המון לחץ על משרדי הממשלה וחברי הכנסת בוועדות לקידום חוקים שיתרמו לקידום הפתרון. אנחנו מרכזים את הבעיות מהשטח ומציפים אותן. כל אחד מנסה בציר שלו לקבוע פגישות עם חברי כנסת, או למשל עם שר המשפטים שפועל בנושא של חקיקת עונשי מינימום, החזקת נשק והטרדות מיניות". לוקחים את הביטחון לידיים גם תושבי שכונת כלניות בבאר שבע, כמו שאר תושבי העיר, סובלים כבר תקופה ארוכה מתחושה של חוסר ביטחון. נערות שיוצאות לבילוי או להליכה חוששות שיפנו אליהן או יטרידו אותן. "יש תחושה של חוסר משילות וחוסר פחד של העבריינים", משתף ניר גל, יו"ר ועד השכונה. "הייתה תקופה שנגנבו לא מעט רכבים והיו ניסיונות פריצה. ניסיתי לקדם מהלך של משמר אזרחי דרך המשטרה, אבל הייתה המון ביורוקרטיה, המון ניירת, תהליך ארוך ומייגע שגרם למתנדבים להרים ידיים. ראש העיר ראה את המצוקה, הרים את הכפפה והחליט לפתוח משמר שכונתי". גל לקח על עצמו להביא מתנדבים למשמר השכונה, יחד עם הצבת ניידת שיטור עירוני כדי לאבטח אותם. "תושבי השכונה התלכדו סביב העניין ותוך חודש הצלחנו להרים את הפרויקט. כמעט בכל ערב יש סיור של שני מתנדבים לבושים באפוד ממותג, מצוידים במכשירי קשר עם המוקד העירוני ומלווים בניידת עם צ'קלקה. כבר שלושה חודשים שהמיזם פעיל, ואפשר בהחלט לראות שתחושת הביטחון של התושבים עלתה. גניבות הרכבים בתקופה הזאת ירדו כמעט לאפס. פריצות לבתים פחתו גם הן באופן משמעותי. כמה פעולות של המשטרה והעירייה להוספת תאורה וחסימת נתיבי עפר שהיוו גישה לשכונה ושימשו כנתיבי מילוט סייעו גם הן לעניין. אם נעשים מעשים – רואים את ההשפעה שלהם", הוא קובע. "השכונה שלנו מהווה מודל לעניין. בשכונת רמות כבר העתיקו אותו ועכשיו ראיתי גם פרסום שבשכונות פלח שש ושבע הם מזמינים מתנדבים להצטרף למשמר השכונתי שלהם". את ההצלחה של גל בשכונת כלניות זיהו ראשי הפורום לקידום הנגב וביקשו ממנו להצטרף לפעילות. "לכל אחד יש רקע פוליטי שונה, אחד שמאל והשני ימין, אבל כשאנחנו מנהלים את השיח, הדבר היחיד שמעניין אותנו זה הנגב. מעניין אותנו להציף את הנושא ולהעלות אותו לסדר היום וליצור הד. וזה עובד. פתאום ראש העיר התחיל להיות מעורב, אפילו ראש הממשלה מדבר על זה. המשטרה הודיעה שתכניס לבאר שבע שתי פלוגות מג"ב. הנושא עלה על סדר היום וזאת המטרה שלנו. אין לי ספק שברגע שנשפר את הצד של האכיפה והרשות השופטת – ביחד יהיה אפשר למגר את התופעה".
הרמטכ"ל הרצי הלוי השתתף הערב (רביעי) בטקס סיום קורס חובלים. "שילמנו במלחמה מחירים כבדים ואיבדנו מפקדים ולוחמים. נבטיח בכל עת שקורבנם לא יהיה לשווא – אין דרך לעשות זאת מלבד להתגייס לשירות משמעותי, ללבוש מדים ולהיות מפקדים", אמר הלוי. הוא אמר למסיימי הקורס: "בתחילתו של המסע לא דמיינתם שתסיימו אותוִּּ במציאות מורכבת שכזו – מציאות של מלחמה רב-זירתית. צה"ל פועל ביבשה, באוויר ובים מזה למעלה ממאה וחמישים ימים במספר זירות ורושם בכל יום הישגים חשובים בדרך למימוש מטרות המלחמה. התחלנו בנקודה קשה ושילמנו מחיר דמים כבד, אך התעשתנו ומאז צה"ל פועל בנחישות רבה למען עתיד ביטחוננו ולמען ההגנה על הבית". "השליטה בממד הימי הכרחית לביטחון ישראל - החל באבטחת המים הכלכליים של ישראל, דרך שמירה על הנכסים האסטרטגיים ועד פגיעה בתשתיות, בפעילים וביכולות הימיות של האויב בזירות קרובות ורחוקות – זה רק מדגם מהמשימות המרכזיות שבאחריות זרוע הים", הוסיף. עוד באותו נושא: חיסלנו את ראש חיל האספקה של החמאס המחבלים שתקפו - לא עשו הנחות למוסלמים בצה"ל רוצים לגייס נערה שביקשה פטור מחבלים פתחו באש לעבר חיילים מהמיון בשיפא לדבריו, "לעיתים קרובות משתלבת עוצמתה של זרוע הים עם פעילות הכוחות ביבשה ובאוויר ומאפשרת לצה"ל להוציא לפעול מבצעים מורכבים ופעולות בהן המציאות עולה על כל דימיון. השילוביות הבין-זרועית מעצימה את יתרונו האיכותי של צה"ל". הלוי אמר עוד כי "אפשר לשאול כיצד אנחנו ממשיכים לקיים הכשרה במלחמה ומדוע לערוך טקסים. חשיבותה של הכשרה בעת מלחמה כפולה מזו שבשגרה. צה"ל נדרש להמשיך ולפתח את שדרת הפיקוד ולבנות את כוחו להתפתחויות קדימה. אנחנו נלחמים בעוז במלחמה של היום ובונים את הכוח בנחישות ובכישרון לאתגרי העתיד".