אהוד עדני זכרו לברכה היה איש חינוך מופתי. כזה, שגם מפגש חטוף עימו, מותיר בקרבך חותם עמוק. בערב יום כיפור הוא נטמן בבית העלמין בירוחם והוא בן 48 במותו. בלילה האחרון לפני יום כיפור הוא קיים יחד עם תלמידיו ערב סליחות. בסרטון שמסתובב ברשת, אפשר לראות אותו רוקד ושר איתם דקות ספורות לפני מותו. אחרי הסליחות הוא ניגש לחדר המורים, אמר שאינו חש בטוב, התמוטט ונפטר מן העולם. עבור אהוד, עולם החינוך היה ביתו. שם הוא רקד מחובק עם תלמידיו ושם, בחדר המורים, הוא גם נפטר. לא היינו חברים קרובים, אך זכיתי להכיר אותו בשנים שניהלתי את אגף החינוך בירוחם. כמובן שלא הכרתי את כל המורים, אבל אהוד היה אחר. אחד מבתי הספר בעיר התמודד עם אתגרים רבים וחיפשנו לחזק אותו, גם באנשי חינוך נוספים. סיפרו לי על אהוד שחינך בבית ספר אחר בעיר ואמרו לי שאני חייב לשכנע אותו לעבור לבית הספר המתקשה. אז נפגשנו, והאמת, שזה היה ממש קל. הוא אמר מיד כן, חדור תחושת שליחות ונכון לכל משימה חינוכית. ומשם כבר קשרנו קשרי ידידות. הוא אירח אותי מעת לעת בביתו בלילות שנשארתי לישון בירוחם וקפץ אלי מדי פעם למשרד בעיריה. אחרי שנודע לי על מותו, נכנסתי להתכתבויות שלנו בוואטספ. מכל משפט שלו עולה הקסם המיוחד שלו. הנה באחת ההתכתבויות, אחרי שהוא החל לחנך בבית ספר שאליו עבר, אני שואל אותו "האם יש אמת בשמועה שאתה עוזב?" הוא עונה לי "ממש לא. אני פה עד הפנסיה. מאוהב ממש בתלמידים ובהורים". מי דמיין שהמוות יקדים כל כך את הפנסיה. עוד באותו נושא: השר טרופר: גיוס חרדים הוא צורך ביטחוני פצע חוסר השותפות מדמם מדי, זהו זמן מעשים צבי סוכות נגד השר חילי טרופר: "צביעות" צה"ל נהנה מאמון של 86%, הממשלה רק מ-23% כמה עצב יש רק במחשבה על מאות ואלפי ילדים שהיו יכולים עוד להספיק לעבור דרכו ולא יזכו לכך. וכמובן, על אשתו, ששת ילדיו והוריו. אגב, כל מי שרוצה ללמוד על מצוות כיבוד הורים שיכנס לדף הפייסבוק של אהוד ויראה כיצד נהג כלפי הוריו. מעת לעת הצעתי לו תפקיד ניהולי. הוא הסביר לי שוב ושוב, שהוא לא רוצה שום תפקיד ניהולי, הוא רוצה רק לחנך. הוא רוצה רק לפגוש כל בוקר ילדים בכיתת החינוך שלו. אהוד היה מלא בכל טוב. מוכשר, מצחיק, צנוע, פשוט, כיבוד הורים עד אין סוף, אמיץ, חדור תחושת שליחות ויותר מכל: אהבה. הוא תמיד זכר והזכיר שעיקרון היסוד בחינוך הוא אהבה. הוא אהב את תלמידיו ואת עבודתו, כפי שמעטים אהבו. וכולם כולם אהבו אותו. אני קורא את המילים של אוהביו הרבים ומרגיש כיצד גם אחרי לכתו, מנות האהבה הגדושות שהיו בו, נותרו בליבם של רבים. יהי זכרו ברוך