באחת ורבע בלילה, אחרי הניצחון המוחץ, עלה עמרם מצנע אל הבמה הצפופה בבית מפלגת העבודה בתל אביב. על הבמה לצדו נדחסו כולם, מפסידים ומנצחים, חברי כנסת שעמדו בראש המחנות וסתם פעילי שטח. לשמאלו ממש, ליד דוכן הנואמים הקטן, עם חיוך מאופק משהו, ניצב בנימין בן אליעזר, ראש המפלגה עד לא מזמן. הקהל קיבל את מצנע בקריאות "הו הא מי זה בא ראש הממשלה הבא", ומצנע, קריר משהו, פתח בנאום שכל כולו אחדות. הוא בירך את כולם, אפילו את פואד "על הדרך המיוחדת שבה הולכת את המפלגה". את נאומו הוא סיים, איך לא, בהנפת ידיים משותפת לו ולשני מתחריו, לא לפני שהוא מבטיח לפואד שריון כמספר שתיים ברשימה. פואד בא מוכן. שעה קודם, על אותה במה ובאותה צפיפות, הוא נשא את ההפסד שלו. ההפסד אמרנו, לא ההספד. מבחינת בן אליעזר, המערכה הראשונה אמנם הסתיימה, אך השנייה כבר בפתח. "אני אשמור על המחנה הגדול הזה", הוא הבהיר לתומכיו המאוכזבים. "זו לא תהיה מפלגה אליטיסטית". פואד כבר מכין את המחנה שלו ליום שלאחרי הבחירות. אם התחזיות שלו יתממשו ומצנע יתרסק בבחירות, פואד עוד ינסה לשוב לכיסא יושב ראש המפלגה. גם רמון לא מתכוון לזנוח את חלומותיו לכבוש את ראשות המפלגה. מקורביו מדגישים כל הזמן שזוהי רק ההתמודדות הראשונה, ושהוא עוד ינצח. המטרה הפעם הייתה רק למצב את רמון כראש מפלגה פוטנציאלי. מצנע, מצדו, לא יכול לנוח עדיין על זרי הדפנה. כבר ביום חמישי השבוע מצפה לו מערכה קשה. הוא צריך להגיע לוועידת העבודה, המזוהה עם בן אליעזר, ולהביא להחלטה שחברי הכנסת של העבודה ייבחרו בשיטת הפריימריס, ולא בבחירות במרכז המפלגה בלבד. לצורך הזה ממש הוא שריין לפואד, שמעוניין כמובן שהבחירות יעברו למרכז המפלגה, את המקום השני. הצעד הזה עשוי לעמעם את התנגדותו של מחנה בן אליעזר למהלך. מצנע, אדם לא מוכר, צריך לזכור שההצבעה בעדו הייתה למעשה הצבעת מחאה. אם ייכשל בבחירות, הוא עלול להכיר את המחאה מהצידה האחר. כדאי לו גם להיזהר מתסמונת ברק: כמו ברק, גם הוא מצטייר כטירון פוליטי וגם הוא מדבר על בוקר חדש (ולא טעיתם, הבוקר הזה כולל "פשרה עם שכנינו"). אם חברי העבודה יתחילו לחוש דה-ז'וו או אז השם "ברק" יתחיל לזמזם למצנע סביב האוזניים. לארח מכן יגיע תורם של הסכינים הארוכים. לעבודה, למי ששכח, יש מסורת ארוכה של חיסולי חשבונות פוליטיים. "יחד נצעד, כתף אל כתף", הכריז מצנע רגע לפני שסיים את נאומו. "כתף אל כתף זה בסדר, אבל שייזהר לא להפנות את הגב", אמר בציניות פרשן פוליטי ותיק. *** השבוע פרש מנחם לנדאו מניהול מטה הבחירות של המפד"ל. ללנדאו, שהגיע למפלגה בעקבות איתם והלך אתו לאורך כל הדרך, הייתה הבנה עם איתם שהוא יישוריין ברשימה לכנסת הבאה. אולם אחרי שאיתם הבין שלא יוכל לשריין מקומות נוספים מלבד המקום החמישי לאישה, לנדאו קלט שאין לו סיכוי להיבחר, ופרש. בעניין שריון המקום החמישי לאישה, זכה השבוע איתם להצלחה גדולה. לאחר שאיים על חברי מפלגתו שאם השריון לא יאושר במרכז הוא יתפטר, הם נרתמו לטובת העניין, ועד יום שלישי בבוקר כבר פעלו כולם כדי לשכנע את אנשיהם. לקראת ישיבת המרכז אחר הצהריים, הרוב כבר היה מובטח. בכניסה לאולם בבית החייל בתל אביב חיכו לאיתם תומכים צעירים מהמכינות הקדם צבאיות. חמושים בדגלים, הם ליוו את איתם בשירה וריקודים. גם בתוך האולם זכה איתם לקורת רוח. חברי הכנסת עמדו בהבטחתם, וההצעה אושרה ברוב מוחץ ארבעה מתנגדים בלבד. למרות החגיגה, הקרב האמיתי במפד"ל עוד לא התחיל. הוא ייערך ביום ראשון הקרוב. כ-1000 חברי המרכז יתכנסו אז שוב על מנת לבחור את נציגיהם לכנסת. על פי השיטה במפד"ל, כל חבר מרכז מדרג רשימה בת שבעה חברים. המקום הראשון בכל טופס מקבל עשר נקודות, וכך בסדר יורד עד המקום השביעי, שמקבל ארבע נקודות. המנצח הוא זה שזוכה בסכום הגבוה ביותר של הנקודות. על מקום ריאלי ברשימה מתחרים כ-20 איש. הבולטים שבהם הם השר הרב יצחק לוי וחברי הכנסת זבולון אורלב, יגאל ביבי ושאול יהלום. בנוסף להם מתמודדים גם חברי הכנסת לשעבר, ניסן סלומיאנסקי, אלי גבאי ושמריהו בן צור, וכן יו"ר צעירי המפד"ל חיים פאלק . בחזית הנשים מתמודדות גילה פנקלשטיין, שנבחרה למקום השמיני בכנסת הקודמת, והרבנית יהודית שילת. אחד משיאיו של המאבק התרחש בתחילת השבוע, כשאנשי לשכתו של הרב מרדכי אליהו פתחו במבצע טלפוני רחב היקף. הם פנו לכמה מאות חברי מרכז, והמליצו בשמו של הרב על ארבעה מועמדים: יגאל ביבי, הרב יצחק לוי, זבולון אורלב וניסן סלומיאנסקי. יגאל ביבי מסתובב גם עם מכתב המלצה חם שניתן לו מהרב אליהו ומהרב שפירא. כפי שהדבר מסתמן כרגע, תראה הרשימה הבאה לכנסת פחות או יותר כך: המקום הראשון משוריין לאפי איתם. במקומות השני והשלישי יהיו, כנראה, הרב יצחק לוי וזבולון אורלב. לזכותו של הרב לוי עומדת העובדה שכיהן כיושב ראש המפלגה, ולעומתו אורלב הפך בשנים האחרונות ליקיר המרכז, בזכות הצטיינותו בכנסת האחרונה. אחריהם באים כל השאר: ביבי ויהלום, שמעמדם נחלש בקדנציה הנוכחית, יצטרכו להזיע הפעם יותר מול שאר המתחרים הבולטים, ולא מן הנמנע שגם בתחום הזה יהיו הפתעות. *** גם הרחוב הרוסי נערך לבחירות. בתחילת דצמבר יתכנס מרכז מפלגת ישראל בעלייה, על מנת לבחור את נציגי המפלגה לכנסת. לצד חברי הכנסת המכהנים: יולי אדלשטיין, גנדי ריגר ומרינה סולודקין, שיתמודדו גם הפעם, יתמודד גם אלי קשדן, שנולד בברית המועצות אבל גדל בארצות הברית. בישראל בעלייה אוהבים להדגיש שהם המפלגה היחידה שמייצגת את העלייה מברית המועצות לשעבר. המפלגה המתחרה, ישראל ביתנו, מפנה את משאביה בבחירות האלה לכיוון מחנה הימין במסגרת האיחוד, ושרנסקי חוגג. "ליברמן יצא אמנם מהגטו העדתי, אבל נכנס לגטו הרעיוני של הטרנספר", אומרים בישראל בעלייה. למרות העקיצות הללו, שתי המפלגות לא מתכוונות לפתוח בהתקפות והשמצות הדדיות. הסיבה לכך היא שכל הסקרים שנערכו בשנים האחרונות מלמדים, כי הציבור הרוסי מבקש יותר מכל את האיחוד בין המפלגות ברחוב הרוסי, מפלגה בסגנון 'ש"ס רוסית' שתדאג לאינטרסים של העולים. "מבחינתנו, הדרך לאיחוד עדיין פתוחה", אומרים בישראל בעלייה, "אבל רק בתנאי שזו תהיה מפלגה שתקדם לפני הכל את האינטרסים של הציבור הרוסי". בעקבות זאת נפגשו ביום רביעי בשבוע שעבר נציגים משתי המפלגות. בפגישה נכחו גם שני הקודקודים, שרנסקי וליברמן. כצפוי, איחוד לא יצא מהפגישה הזו. אבל כמה החלטות חשובות בכל זאת התקבלו שם: המפלגות לא ישמיצו האחת את רעותה במערכת הבחירות, הן גם יחתמו על הסכם עודפים ביניהם, ולקראת הבחירות המוניציפליות יקומו רשימות מקומיות משותפות. אם בוחנים את המציאות ברחוב הרוסי, מגלים שלמעשה שתי המפלגות כלל לא צריכות להילחם ביניהן. הן אמנם מתחרות באותו מגרש, אבל נדמה שהן לא משחקות את אותו המשחק. שרנסקי בונה על הציבור הרוסי המבוגר. צריך לזכור ש-44 אחוזים מהעולים הם מעל גיל 47. "מדובר באנשים מנותקים מהמציאות, בארץ שהם לא מבינים ולא יבינו את שפתה, ורובם ממעמד סוציו-אקונומי נמוך", מסביר מומחה לעניין. עיקר כוחו של שרנסקי בא מ-42 סגני ראש ערים ומועצות המכהנים מטעם ישראל בעלייה ברחבי הארץ. את השיטה למד שרנסקי מש"ס. אנשי השטח שלו דואגים לכל צורכיהם של העולים במסגרת העירונית, ועוברים מבית לבית ומעולה לעולה במטרה לגייס אותו למפלגה. ליברמן, לעומתו, בונה על העמדות הימניות של העולים. הוא נשען גם על המנהיגות הכריזמטית שלו. הציבור הרוסי מזהה אותו כאיש החזק בסביבה, מה שיביא לו בוחרים רבים מקרב העלייה הרוסית. אבל שרנסקי זה לא רק עולים מרוסיה. המטרה היא להביא גם עולים מתפוצות אחרות, בראשן העולים מארצות הברית. לצורך כך מתכננים בישראל בעלייה כנס גדול, שייערך מתישהו בתחילת החודש הבא. שרנסקי מנסה לרתום לעזרתו גם את אנשי יש"ע; הוא התחיל במסע של חוגי בית, בעיקר בקרב העולים הגרים ביש"ע אבל גם בקרב הישראלים. הקו ההסברתי שישראל בעלייה תביא עמה לבחירות הקרובות, ידגיש בעיקר את הנושאים הקרובים ללבו של הבוחר הרוסי: פתרון בעיות הדיור, בעיות התעסוקה ומערכת היחסים בין העולים לממסד הדתי. במקרה של התקפה ש"סניקית על ישראל בעלייה יש לשרנסקי תשובה מוכנה מראש: "בזמן שערפאת שורף את הבית מבחוץ, אלי ישי לא מוצא שום דבר אחר לעשות מלבד לשרוף את הבית מבפנים", הוא יאמר.