ראש העיר ירושלים ומחזיק תיק החינוך, ניר ברקת, הכריז היום (ב') על פתיחת שני בתי ספר חדשים בעיר - ממ"ד חדש בגבעה הצרפתית וחטיבת ביניים במודל חדשנות ברמות. לראשונה מזה שנים, לאחר סגירתו של בית הספר "פרדס", עיריית ירושלים תפתח ממ"ד חדש בשכונה הגבעה הצרפתית. הממ"ד יפתח ברחוב בר כוכבא וישתייך לזרם הממלכתי דתי. בשלב הראשוני יפתחו שתי כיתות בשכבה והוא יגדל כבית ספר צומח. פתיחת בית הספר מהווה מענה לצורך שהועלה על ידי תושבי שכונת הגבעה הצרפתית ולאחר תהליך שיתוף ציבור ממושך שבדק היתכנות מספרית לקיום בית ספר בשכונה. ההחלטה על פתיחת בית הספר התקבלה בשיתוף פעולה מלא בין הורי הגבעה הצרפתית, המינהל הקהילתי בגבעה הצרפתית ועיריית ירושלים, ובסיוע חברי מועצת העיר חגית משה, משה לאון ודב קלמנוביץ'. בית הספר יפעל כמוסד חינוכי-קהילתי ברוח "תורה ועבודה", תפיסת העולם של בית הספר תהיה מבוססת על מורשת דתית יהודית המעניקה מרחב של התפתחות הזהות האישית, תוך מתן כלים ערכיים שישמשו לחיזוק האחריות והמעורבות החברתית. בנוסף, כחלק ממהלך החדשנות שמובילים ראש העיר ומינהל החינוך בעירייה, ומתוך רצון לחזק את הציבור הפלורליסטי בצפון העיר, הוחלט בצעד משמעותי על הקמת חטיבת ביניים במודל חדשנות, שיצמח מבית הספר היסודי רמות אלון. חטיבת הביניים תיתן מענה לציבור החילוני ממלכתי ובית הספר יוגדר ממלכתי רשמי וצומח, כאשר בשלב הראשון תהיה כיתה אחת או שתיים בשכבה. בית הספר ישים במרכז התפיסה הפדגוגית והחינוכית את החיבור למאה ה-21, לשיטות פדגוגיות חדשניות וללימוד פעיל של התלמידים. בעיריית ירושלים מסבירים כי בית הספר שיוקם עתיד להצטרף לעשרות בתי הספר בירושלים שכבר הונהגו בהם שיטות לימוד חדשניות ושונות מהמוכר והמקובל, ולאנשי החינוך המלמדים בהם ניתנה האפשרות להגשים את חלומותיהם הפדגוגיים וללמד באופן חוויתי, מעמיק ומשמעותי. המשנה לראש העיר דב קלמנוביץ' אמר כי "מזה חודשים אחדים אני נאבק למען האוכלוסיה הדתית לאומית בגבעה צרפתית שהולכת וגודלת בעיקר לנוכח ריבוי הסטודנטים הדתיים באוניברסיטה בהר הצופים. בשיתוף פעולה עם הגרעין התורני בשכונה והורי הגן הצלחנו לשכנע את הגורמים העירוניים ולהביא את מספר הילדים הנדרשים לפתיחת בית ספר ממ"ד חדש בגבעה הצרפתית. "מחר אחנוך בעזרת ה' אגף חדש למבנה תלמוד תורה הדתי לאומי ארץ המוריה בשכונת הר חומה ירושלים", הוסיף קלמנוביץ', מחזיק תיק החינוך הדתי בעירייה.
"ישבנו על כוס קפה, הבטנו זה לזה בעיניים, פנים אל פנים. ואז הבנתי בפעם הראשונה מה זה חמאס, מול מי אנחנו מתמודדים. מה זו אידיאולוגיה. ואז הבנתי עוד דבר: לא יהיה איתם שלום. זה חסר סיכוי". עדי כרמי, בכיר לשעבר בשב"כ, לא היה מופתע כשפרצה האינתיפאדה השנייה. בזמן שאוטובוסים התפוצצו במרכזי הערים בישראל, מאות אנשים נרצחו ורבים נפצעו, כרמי קיבל איתות אזהרה מוקדם. הוא חלק משורת ישראלים שהביטו בעיניהם של הרוצחים הכי כבדים משנות האינתיפאדה במסגרת תפקידם הביטחוני. המפגש שלו עם מייסד החמאס, ד"ר עבד אל־עזיז א־רנתיסי, היה חלק מהליך התפתחות הטרור שהביא לגל הפיגועים הקשה בישראל בשנים 2004-2000. רנתיסי נעצר בשנת 1992 במסגרת שורת מעצרים של מחבלים וטרוריסטים בכירים, שבהוראת ראש הממשלה רבין ז"ל נעצרו ביו"ש ובעזה וגורשו באישון לילה לדרום לבנון. יותר מ־400 מחבלים הועברו לשם לתקופה של שנה או שנה וחצי, ביניהם מחבלים כבדים מאוד כמו אחמד יאסין ואחרים. ב־1994 החליטה המדינה להחזיר את המחבלים הללו לשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה במסגרת תהליכי השלום למיניהם. "לפני שהם חזרו הביתה, הביאו אותם למפגש בכלא קציעות עם שורה של גורמי ביטחון. היינו אחרי החלק הרשמי של הסכמי אוסלו. המטרה הייתה להבין את הרוח, סוג של שיחת 'יחסינו לאן'. זו לא הייתה שיחה של אסיר מול סוהר, חקירה או שיחת אזהרה, אלא שיחה על כוס קפה, פנים אל פנים, באווירה טובה", משחזר כרמי. "ישבתי שם מול רנתיסי, שהיה מפקד החמאס, והוא מדבר איתי כשווה בין שווים. הוא דוקטור, רופא במקצועו, אדם שנראה משכיל ומתקדם, ודווקא ממנו נשמעים המסרים הכי אדוקים. "הייתי בוגר האינתיפאדה הראשונה כמפקד פלוגה בצבא. ידעתי מי האנשים שאנחנו מדברים איתם, אילו מעשים הם עשו ובמה מדובר. רנתיסי אמר לי: 'אנחנו בעד שלום איתכם, אבל שהוא יהיה בתנאי שלנו: שבסופו של דבר תהיה פה מדינה פלשתינית בכל חלקי הארץ, והיהודים יקבלו שוויון זכויות במדינה הזאת כאזרחים שחיים כמיעוט במדינה ערבית, בכפוף לשלטון פלשתיני, זה התנאי מבחינתו, ואז הבנתי שלא יהיה שום סיכוי איתם. לא מדובר פה בבחור צעיר שמקבל הוראות מלמעלה ומדבר שטויות על דעת עצמו. אלו דברים שנאמרים בצורה שקולה על ידי מייסד חמאס, איש מתקדם שמוביל אחריו תנועה של טרור". בשנות הטרור הקשות היה רנתיסי ממחוללי האינתיפאדה השנייה, והיה משלחם של מרצחים רבים. בשנת 2004 הוא חוסל אחרי כמה ניסיונות של צה"ל לאתר את מקום מחבואו. שאול מופז, שר הביטחון דאז, אמר עליו: "רנתיסי היה רופא ילדים שעסק ברצח ילדים. הוא היה ממעצבי וקובעי מדיניות הטרור של החמאס, שימש מקור השראה לטרור המתאבדים והיה דובר מסית ומיליטנטי של החמאס הקורא להשמדת ישראל". עדי כרמי באדיבות המרואיין "בסוף זו תחושה של סגירת מעגל", אומר כרמי, "אלו מחבלים שאנחנו יודעים מה הם עשו. המפגשים שניהלנו איתם היו מקצועיים. שמנו את הקושי והתחושות המעיקות בצד, ועשינו את זה כמו שבשב"כ יודעים לעשות, במקצועיות הנדרשת. אבל בוודאי שהסוף שלו היה מתבקש, והוא הביא אותו על עצמו". "ברגותי, שים חולצה!" תת־גונדר בדימוס בטי להט, לשעבר קצינת מודיעין ראשית של שירות בתי הסוהר, התארחה לפני 18 שנים בליל הסדר אצל קרובי משפחתה בכפר סבא. לא היה צריך להיות מומחה לביטחון כדי להבין שמשהו גדול קורה. "שמענו את האמבולנסים ואת ניידות המשטרה, היה ברור שמתרחש אירוע בסדר גודל שזר לנו. אחר כך הבנו שהיה פיגוע אדיר במלון פארק בנתניה, פיגוע התאבדות באמצע סדר פסח שבו נרצחו שלושים איש ועוד כ־160 נפצעו". אחרי הפיגוע תפגוש להט את עבאס אל־סייד, מארגן הפיגוע שנחשב לקשה ביותר בתולדות האינתיפאדה השנייה. היא תקבל אותו לכלא גלבוע ותקיים איתו שיחת כניסה לכלא. "הוא אחת החלאות הכי גדולות שפגשתי", אומרת להט, "כלפי חוץ הוא מתעתע, מדבר אנגלית רהוטה. איש מאוד פוליטי, לא נראה כמו אנשי החמאס שהיו מגיעים בדרך כלל עם הכאפיות והזקנים. א־סייד נראה כמו ספורטאי, מתלבש, מסתפר. אם היית רואה אותו סתם ברחוב לא היית מדמיין. הוא לא נראה כמו אדם שיש לו שנאה בעיניים, הוא מדבר בצורה מאוד מנומסת". עם הגעתו לכלא, להט העמידה אותו על מקומו. "בהתחלה, כשהוא הגיע למעצר, היו לו בקשות ודרישות באשר לשהות שלו בכלא. הוא רצה להיות דובר של אגף, אמרתי לו: אתה יכול רק לחלום על זה. הפיגוע הזה היה מזעזע במיוחד, ומאוד טרי. לא יכולתי להיות קשובה לבקשות שלו. הוא רצה לקבל תפקידים בכלא, האסירים ידעו שככה מקבלים מעמד גם במהלך המאסר, אבל גם אחרי השחרור. הם בונים את עצמם בכלא. "אמרתי לו: אתה חתיכת חלאה, אתה איש דתי. איך יכולת לעשות דבר כזה, ועוד בערב חג? הוא אמר שאני כישראלית לא מבינה שגם להם הפלשתינים קשה ולא רק לנו. הוא לא הביע שום חרטה. הרוצחים הכי בכירים שם חושבים שהם עשו דבר טוב וחיובי, וככל שהיו יותר נפגעים בפיגוע הם מרגישים ששווה היה לשלם את המחיר. הם רואים בעצמם, וגם האומה שלהם רואה בהם, אנשים הרואיים, גיבורים של ממש". בין האסירים הרבים שליוותה להט מקרוב בתקופתה בשב"ס היה הרוצח סמיר קונטאר, מחבל מלבנון שבשנת 1979 הורשע ברצח בני משפחת הרן בנהריה ושני שוטרים נוספים. "הוא היה כל הזמן אומר לי 'אני אצא מפה', היו לו תכנונים מה לעשות כשיחזור ללבנון. הייתי אומרת לו: 'אתה חי בסרט. רצחת משפחה, אתה פה כל החיים שלך'. בסוף הוא שוחרר בעסקת שבויים מול חיזבאללה. במקרה שלו אני אומרת, צוחק מי שצוחק אחרון – בסוף הוא חוסל ב־2015. הוא אמר לי פעם: 'מה שאת עשית לי, אף אחד עוד לא עשה לנו קודם'. זה היה כשבהתחלה, כשנכנסתי לתפקיד, הם אמרו שאיתי הם לא מדברים, כי אסור להם לדבר עם אישה. אמרתי להם שאין דבר כזה שהם לא מדברים איתי, ומי שחושב שהוא יקבל משהו בלי שידבר איתי ישירות טועה. והם התיישרו". שם נוסף שמזוהה עם האינתיפאדה השנייה הוא מרוואן ברגותי, מנהיג ארגון התנזים - הזרוע הצבאית של הפת"ח, שהיה אחראי לפיגועים רבים. ברגותי התמחה בירי על מכוניות ישראליות ממארבים. כמו כן ביצע הארגון פיגועי התאבדות תחת השם גדודי חללי אל־אקצא. בשנת 2002 הוכנס ברגותי לכלא היישר לידיה של בטי, שאכפה עליו את הכללים אך במקביל עקבה בתסכול אחרי המדיניות שהגיעה מגבוה ביחס למחבלים. "הבעיה בכלא היא שהם מתפתחים שם. אנחנו לא נלחמים בטרור דרך המאסר שלהם אלא להפך, אנחנו מגדלים את הדור הבא שלו ובצורה מפותחת ומתקדמת יותר מהדור הקודם. "ברגותי יושב בכלא כאילו אין פה בכלל ענישה. חברי כנסת באים לבקר אותו, מקיימים איתו שיחות מדיניות. ציפי לבני הייתה מבקרת אותו. הוא זכה למעמד. ככה לא נלחמים בטרור. השר גדעון עזרא רצה לפגוש אותו, אמרתי לו: עדיף לא לקבוע איתו פגישה, תבוא לסיור בכלא ובמקרה תיכנס אליו לחדר. הוא הסכים. הגענו לחדר של ברגותי, הוא ישב שם על המיטה עם גופייה. איך שהשר נכנס הוא התחיל להתלונן עליי. אמר שאני פוגעת בהתפתחות שלהם, לא מאפשרת להם הרבה לימודים. אמרתי לו: 'יש פה שר. קום תשים חולצה'. הוא ניסה להאשים אותי בכל מיני דברים, אמרתי לו: 'מילה אחת לא במקום ואני מגלגלת אותך לצינוק, אל תתעסק איתי. סתום ת'פה ותתלבש'. וכשדיברו אליו ככה הוא הקשיב. קם, לבש חולצה והתיישר. אני לא מפחדת מהם, אין לי רגש כזה של פחד. "אני לא אחת שהונחתה לתפקיד בלי הכנה. הייתי מפקדת נווה תרצה כשהגיעו אליו המחבלות הכי קשות, בהן אחות ישראלית שהייתה שותפה לחטיפת מטוס סבאנה. כמפקדת כלא החזקתי את כל ראשי זרועות החמאס, גם הפוליטית וגם הצבאית, כנופיית סילוואן הגיעה אליי. נבניתי לתוך התפקיד הזה, ידעתי שמולם לא צריך לפחד. הייתה תקופה שהיו מאבטחים לי את הבית, רצו גם לשים אבטחה לילדים שלי מחשש לאירועי נקם, אבל לא הסכמתי. אני עושה מה שנכון ומה שצריך. לא רואה צורך לפחד מאף אחד". עוד כמפקדת כלא הדרים היא החליטה להיאבק בתרבות ההסתה נגד ישראל בבתי הכלא. "אמרתי לצוות בכלא שאני מבקשת שכל דרשה בתפילות של יום שישי בכלא תוקלט, תתומלל ותועבר אליי, ואם תהיה מילה אחת של הסתה נגד ישראל, נגד צה"ל או גופי הביטחון - יהיו עונשים. אמרתי את זה גם לאסירים. אמרו לי שאני אישה ולא מבינה איך זה הולך. אמרתי שלא מעניין אותי. יום אחד העביר דרשה סאלח עארורי, היום הוא סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס. הוא אמר דברים קשים מאוד. הייתי אז בבית והוריתי לצוות שהיה בכלא להכניס אותו לצינוק. קצין המודיעין שדיברתי איתו אמר לי שזה לא שייך ויגרום למהומות בכל בתי הכלא הביטחוניים בארץ. אמרתי לו: 'אתה לא אחראי על כל בתי הכלא'. הכנסנו כוחות לאגף, לקחנו את עארורי והבאתי כוח תגבור למנוע את ההתפרעות שלהם. כל האסירים הוכנסו לחדרים, למרות שהיה ניסיון לגרום להנהלה להבין שהוא קדוש ואסור לגעת בו. השב"כ בא ועבר לצד שלי והשתלטנו על זה". מאבק נוסף שניהלה היה סביב הכספים המועברים למחבלים מהרשות הפלשתינית או מהביטוח הלאומי הישראלי, אם מדובר בערבים תושבי ישראל. למרבה הצער, המאבק הזה הסתיים ללא הצלחה. "בשנות האינתיפאדה לא היה קל לקבל מחבלים שהיו שותפים לפיגוע הנורא במסעדת סבארו, שבו נרצחו 15 יהודים. הם זכו לביקורי משפחות בכלא, ויום אחד אני רואה שהמשפחה שלהם מביאה כל מיני טפסים ומחתימה אותם. ביררתי במה מדובר וגיליתי שהם מקבלים דמי ביטוח לאומי כתושבי ירושלים. נחשפתי לכל העולם הזה של כספים למחבלים והחלטתי לטפל בו. הלכתי בעצמי לאבי דיכטר, וכשהבנתי שזה עניין משפטי ישבתי עם שי ניצן, פרקליט המדינה דאז, והמשנה שלו יוכי גנסין. הם התחילו לדבר איתי בשפה משפטית שאני כאילו לא אבין, ובסוף קבעו שזה לא בסמכות שלי לעסוק בנושא כספים למחבלים. אלו סכומי עתק, הבאתי חוברות עם פירוט של הכסף שנכנס אליהם. שי ניצן לא התרגש, קבעו שאני לא יכולה להתעסק בזה וזה לא בסמכותנו". אבל אם לא הצליחה לשלול מהמחבלים את המענקים, להט השתדלה לפחות לקנוס אותם כספית. "הייתי עושה להם משפטים בכלא על חריגה מההנחיות. העמדתי אותם למשפט מול דגל ישראל והייתי קונסת אותם באופן כספי. הם שאלו אותי: 'מה אתם עושים עם כל הכסף שאנחנו משלמים קנס?', אמרתי להם: 'זה הולך לקניית טנקים ומטוסים שיילחמו בכם'". "אף אחד לא הביע חרטה" במהלך המשא ומתן לשחרור החייל החטוף גלעד שליט הייתה להט חלק מהצוות שגיבש את רשימת האסירים שישוחררו. "ניסיתי להוריד כמה שיותר מחבלים קשים מהרשימה. לפעמים השב"כ או הצבא לכדו מחבל, הביאו אותו למשפט ולמאסר וזהו. מאז הם לא ידעו מה קורה איתו. את יחיא סינוואר, כיום מנהיג חמאס בעזה, שמו בכלא על רצח של 12 פלשתינים. אבל הוא צבר פה מעמד, הוא למד, הוא התחכך עם ראשי החמאס בכלא ונהיה מנהיג האסירים. בלי התקופה שלו בכלא הוא לא היה מנהיג חמאס היום. כשדנים על שמות לשחרור צריך לקחת בחשבון לאן הם יוצאים. אני ידעתי לגבי כל שם מי מסוכן יותר, מי כמעט בוודאות יחזור לטרור. אף אחד לא הביע חרטה על מה שעשה. "הייתי צריכה להסביר להם שעבדאללה ברגותי, אחד המחבלים הכבדים שחמאס דרש לשחרר, הוא איש מסוכן מאוד. הוא היה המהנדס של המטען שהתפוצץ בסבארו. אני מכירה אותו מקרוב, הוא היה חתיכת חלאה שונא יהודים. הוא היה מרוצה מכל מה שעשה. תכנן את הפיגוע בקפה מומנט ואת הפיגועים במועדון שפילד קלאב בראשון לציון, באוניברסיטה בהר הצופים וברחוב אלנבי, את הנחת המטען על פסי הרכבת בקו רמלה-לוד. כל אלה היו פיגועים קשים שנרצחו בהם יותר מ־60 ישראלים. גם מתוך הכלא הוא הוציא פיגועים באמצעות עורכי הדין שפגשו אותו. "אף אחד מהמחבלים לא התחייב מעולם שהוא לא יעסוק בטרור. הייתי נכנסת לתאים שלהם ומדברת איתם בחופשיות. אמרתי לאחד האסירים, שהיה מקורב מאוד לסינוואר: 'למה אתם עושים את זה, למה זה טוב? מה תרוויחו מזה?'. הוא אמר: 'תראי גברת בטי, אני מעריך אותך. אבל לא יהיה לנו שלום איתכם. כל עוד אתם על האדמה שלנו, יהיה הרבה דם. אתם לא יכולים להיות פה שליטים ולרצות שיהיה שלום'". נכונותם של המחבלים הללו להמשיך בטרור, אומרת להט, לא מפריעה לשלטון הישראלי לאפשר להם תנאים בלתי נתפסים בכלא. "התנאים שלהם זה לא על פי אמנת ז'נבה, אלא הרבה יותר מזה. הם מתפתחים פה, מתקדמים פה. יש להם יכולת לעתור לבג"ץ על הזכויות שלהם בלי לשלם בכלל. בכל פעם שאסיר עובר חיפוש בתא שלו, הוא ממציא ששברו לו משקפיים או איזה חפץ. בית המשפט אפילו לא היה מבקש מאיתנו הסברים ומיד היה מחייב לפצות אותם. כשביקשתי בבית המשפט למנוע מהם לימודים או צפייה בטלוויזיה, השופטת שאלה אותי מה הסמכות שלי למנוע מהם את זה. בהתנהלות הזאת אנחנו רק מצמיחים פה את הדור הבא של המחבלים, בצורה הרבה יותר מתוחכמת ממה שידענו עד היום". אחד מסמלי האינתיפאדה היותר קשים היה פיגועי ההתאבדות. עבודת הדוקטורט של ד"ר ענת ברקו, לשעבר חברת כנסת מטעם הליכוד וסא"ל במילואים, עוסקת במשלחי המתאבדים. במסגרת המחקר ישבה ברקו בבתי הכלא וראיינה את בכירי המשלחים. השם המזוהה ביותר עם פיגועי ההתאבדות הוא שייח' אחמד יאסין. גם איתו שוחחה ברקו. "כשיושבים איתו פנים אל פנים אתה מבין שחמאס הולך על כל הקופה. אולי הוא מסכים בתקופות שונות להודנא או לתהדייא, אבל זה זמני. הם לא יעצרו בהישג כזה או אחר. הם רוצים את הכול. "משלח מתאבדים לא ישלח את בנו לעשות פיגוע כזה, הם שולחים אנשים רחוקים. שאלתי את יאסין מה התנאים להיות מתאבד, אם יש מגבלה כלשהי, אולי בנושא של גיל. הוא אמר שלרוב זה לא יהיה לפני גיל 15, כי צריך שתהיה בגרות כלשהי. כששאלתי אותו אם הוא היה שולח את הבן שלו להתפוצץ, הוא הצביע על עצמו והבהיר במבט שזה לא היה קורה בחיים. משיחות אחרות שקיימתי עם משלחים הבנתי שבנים לא ישלחו, אבל יש מקרים שכן היו שולחים בנות להתאבד. לשם כך מצאו סיבה נוספת, מעבר לפיגוע הטרור. כשבחורה עשתה מעשה שמהווה פגיעה בכבוד המשפחה, הלכה עם גבר אחר כשהיא נשואה, נוח היה 'להזדכות' עליה בדרך הזאת של לשים עליה מטען ולשלוח אותה לבצע פיגוע". זה היה סיפורה של רים סאלח א־רישי, בת 21, תושבת שכונת זייתון בעזה ואם לשני ילדים, המחבלת המתאבדת האחרונה שיצאה מהרצועה. א־רישי הגיעה למעבר ארז וביצעה פיגוע התאבדות שבו נרצחו לוחם מג"ב, שני חיילים ואזרח שעבד כמאבטח. "תפסו אותה בוגדת בבעלה, זה מה שאני יכולה לומר", אומרת ברקו, "הכי נוח במקרה שלה היה פשוט להביא למותה בצורה שלא תעורר חשד ויהיה אפשר להיפטר ממנה בלי שאלות מיותרות". "חמאס כאן כדי להישאר", חותמת ברקו את מסקנותיה מפגישות ממושכות עם ראשי הארגון, "וגם אם יוחלש מאוד, הוא ינצל את הזמן להתארגן ולצאת שוב להתקפה". עקרונותיו, היא מוסיפה, לא השתנו עם השנים. "אנחנו נוטים לזלזל בתפיסות המשיחיות הקיצוניות, אבל לוחם חמאס באמת מאמין שהוא הולך לראות את פניו של אללה ולשבת עם הנביא והבתולות. פגשתי את השייח' יאסין ואנשי פרלמנט שישבו בעבר בכלא. הם לא התכוונו ולא מתכוונים להפסיק. מבחינתם הקיום של ישראל בלתי אפשרי. לתפיסתם לא יכולה להיות כאן מדינה ליהודים". אפאתיות של רוצחים סא"ל במילואים ירון בוסקילה, לשעבר קצין מבצעים מיוחדים בפיקוד מרכז, מספר איך באמצעות המידע שדלתה מערכת הביטחון מתוך אותם מפגשים עם רבי המרצחים, ניתן היה לעצור את האינתיפאדה ולצמצם למינימום את כמות הפיגועים. "בשנים שאחרי אוסלו והתעצמות שלטון הרש"פ, התפתחו להם ארגוני טרור שגיבשו מערך פעולה מסודר. המאמץ במבצע חומת מגן היה למנוע מהמפגעים לצאת מהכפרים שלהם ולהגיע לאוכלוסייה האזרחית כדי לבצע פיגוע. עד שנת 2008 צה"ל והשב"כ עבדו בצורה מאסיבית כדי לפרק את המערכים הארגוניים האלה. אחר כך הטרור הפך לנחלתן של חוליות ומשם המשיך לטרור יחידים. כל חקירה בכלא הובילה לעוד גורם טרור בכיר שממנו נדלה עוד חומר, וכך צה"ל הגיע לעוד פצצה מתקתקת. פיגוע התאבדות היה מורכב משרשרת של אנשים. אחד מכין את הפצצה, השני מעביר למחבל, השלישי מסיע אותו לזירה. כשפירקנו את הארגונים ואת החוליות הבאנו לסוף דרכן של החוליות האלה. הפיגועים שנעשו אחר כך הם התארגנות של אדם יחיד, שאפילו לא מספר לקרובים ביותר שלו שיש לו רעיון כזה". דוגמה לכך עולה בשיחתנו עם מ', בכיר במערכת הביטחון שהיה מעורב בחקירתם של חכים מאזן עוואד ואמג'ד מוחמד עוואד, רוצחי בני משפחת פוגל באיתמר. "המפגש איתם היה חוויה לא פשוטה בכלל. הייתי בזירת האירוע, ראיתי בעיניים למה הם גרמו. אבל השארנו את התחושות מחוץ לחדר החקירות. מדובר באנשים שרצחו ילדים, וקור הרוח שלהם היה מפתיע. הם נראו מאוד אפאתיים. בגדול הם זיהו הזדמנות לפגוע ביהודים והחליטו לממש אותה. "הם לא חשבו יותר מדי על ההשלכות של המעשה על העתיד שלהם. לא הייתה איזו מחשבה עמוקה על זה. כשהם דיברו ביניהם ותכננו איך להגיע ליישוב, חכים אמר לאמג'ד: 'בוא נעשה מעשה מיוחד שבעתיד כשנהיה גדולים נוכל לספר למשפחה, משהו להיות גאים בו'. זה מעשה שהם עשו על דעת עצמם, לא היה מערך מאורגן מאחוריו. אפילו את הנשק הם גנבו ממשפחה בתוך היישוב ולא קנו מראש, כדי לא לעורר שום חשד ולא לעשות שום צעד שעלול לחשוף אותם קודם לכן. השב"כ היום מסכל 99 אחוזים מאירועי הטרור המתוכננים. כשאנחנו שומעים על פיגועים שלצערנו כן מצליחים להתרחש, אנחנו לא שומעים על כך שיש עשרות ואולי מאות מקרים שלא יצאו אל הפועל". מטעמו של שי ניצן נמסר בתגובה לטענות שהעלתה נגדו תת־ניצב בדימוס בטי להט: "לפני כ־15 שנה, הבעיה של העברת כספים מארגוני טרור למחבלים כלואים הועלתה בפני הפרקליטות, ובעקבות סדרת ישיבות שקיים עו"ד ניצן, בתפקידו כמשנה לפרקליט המדינה, יחד עם אנשי שב"ס וגורמי ביטחון, נקבעו הסדרים וכללים שנועדו למנוע מארגוני הטרור להעביר כספים שכאלה".