על רקע לקחי השבעה באוקטובר תקיים העמותה להיסטוריה צבאית מחר (חמישי) כנס מיוחד בו יקחו חלק בכירי מודיעין לשעבר ויעסוק באתגר איסוף המודיעין האנושי לצורכי סיכול טרור. בין הדוברים בכנס (מתנ"ס יד התשעה. הרצליה) בהנחיתו של סא"ל במיל' גדעון מיטשניק, יהיה גם אריק ברבינג (האריס), בעבר רכז שטח ומפעיל מקורות בשב"כ וראש מרחב ירושלים ואיו"ש בשירות. שוחחנו אתו על העיוורון המודיעיני שקדם לבוקר הטבח. כבר בפתח הדברים משיב ברבינג בשלילה לשאלתנו אם הוא מבין את העיוורון המודיעיני שאחז בגורמים האמונים על המודיעין טרם בוקר השבעה באוקטובר. "אני לא מבין את העיוורון הזה. כדי להבין אותו לעומק צריך לבצע תחקירים של כל התחומים שמרכיבים את תמונת המודיעין, זה המרכיב האנושי, הטכנולוגיה, המצלמות, החקירות, ובעיקר איך מחברים את כל הפרטים הללו למקום אחד כדי לקבל תמונת מודיעין רחבה". "צריך לשאול מה קרה כשנוצר עיוורון במשך שנים לגבי תמונת המצב ולגבי ההכנות למלחמה של חמאס", הוא אומר ומציין כי הוא באופן אישי "מכיר את התכנית המבצעית של החמאס כבר שנים. מבלי להיכנס לפירוט, התכנית הייתה מוכרת והבינו את רעיון תכניותיו של חמאס. לא ידעו כמובן את העיתוי אבל תכנית הייתה. בסופו של דבר החמאס הוא היריב המשמעותי ביותר ברצועת עזה. הוא גם אויב וגם יריב מודיעיני כי הוא עושה מאמצים למניעת חדירת סוכנים לשורותיו וגם מניעת חדירות טכנולוגיות. יחד עם זאת התמונה הרחבה ורמת האיום ערב השבעה באוקטובר לא היו מספיק חדים וברורים, ואת זה צריך לתחקר לעומק". על אף דברים אלה אנחנו שואלים את ברבינג כיצד בכל זאת הדברים קרו, שהרי לאורך שנים הזהירו מהמחבל הבודד, זה שאין לדעת מה קורה במוחו ובאיזה מצב רוח הוא קם בבוקר, זה שלא חולק את תכניותיו עם איש ויוצא עם סכין לבצע פיגוע, והנה כאן מדובר בהיערכות של אלפי מחבלים מצוידים בחימוש רב, מה שמחייב היערכות רבה, איך יתכן שדבר ממנה לא הגיע לאוזני איש מאנשי המודיעין שלנו? עוד באותו נושא: צבי יחזקאלי: לדבר עם חמאס רק בכוח ולחץ בריטניה בסנקציות על גורמים שסייעו לחמאס הזרוע הצבאית של פתח': נלחמים נגד ישראל הלחץ של חמאס: פרסם מסר ממוחזר של מוחמד דף "ישנן שתי שכבות", משיב ברבינג: "שכבה אחת היא השכבה המקצועית של מקורות המידע. כשרוב המידע שלך מגיע ממקור מסוים, מקור אנושי או טכנולוגיה או מצלמות וכד', כשאתה מסתמך על מקורות מסוג מסוים ומתקשה לערוך הצלבות ולחזק או להזים מידע באמצעות מקורות אחרים, אתה עלול לקבל תמונה מעוותת של מצב היריב", הוא אומר ומדגיש כי דבריו זהירים בשל רגישות הנושא. "אבל בכל מקום שבו יש יכולות טכנולוגיות חייבים להימצא גם מקורות אנושיים כי לאנשים יש חוש ריח, שמיעה וראיה והם גם מדברים. חיבורים מהסוג הזה הם קריטיים כדי לקבל תמונת מודיעין רחבה ועשויים להביא סימנים מעידים חזקים בהרבה מהסימנים המעידים שהיו באותו ערב בידיה של מערכת הביטחון ובידי שירות הביטחון". האם יש בידי מערכת הביטחון את המקורות הללו ברצועת עזה לאחר שהיא עזבה את הרצועה? האם המציאות הקיימת ביו"ש יכלה להתקיים ברצועת עזה שבה צה"ל שלפני השבעה באוקטובר לא היה נוכח? "ביהודה ושומרון הייתה 'חומת מגן' ומאז ישראל בשליטה מודיעינית ומבצעית מלאה ביהודה ושומרון. בנוסף, יש ביהודה ושומרון ישובים ישראלים ותנועה בצירים מה שמחייב הרמטיות מלאה מבחינת היכולת להביא ביטחון. לכן הפעלת מודיעין פשוטה יותר. יש מגוון מידע רחב יותר כי השטח בשליטה צבאית ביטחונית שלנו". בדבריו מדגיש ברבינג כי הוא מתנגד להקמת ישובים ברצועת עזה, אך עם זאת ברור לו שללא עליונות מודיעינית ומבצעית של ממש לא יהיה טעם להשיב את יישובי וערי העוטף למקומם. ללא שליטה כזו לא יוכלו להתבצע מבצעים נדרשים כפי שקורה כעת "כשייכנס מודיעין כמו המודיעין על שיפא שיש עכשיו, שמביא למבצעים ממוקדים ולהרג מאות אנשי חמאס, עוצרים חוקרים, מוצאים מדיה מגנטית וסוגרים מעגלים מודיעיניים, זו מלחמה ארוכה וחייבים אחיזה חזקה בשטח. אי אפשר לפעול רק עם מטוסים ומל"טים. צריך לשים רגליים בבוץ". האם ניתן לקבל את השליטה המודיעינית והמבצעית הזו כאשר צה"ל מסתפק באחיזה ברצועה של קילומטר או חצי קילומטר לאורך גבול הרצועה? האם לא נדרשת ריבונות ישראלית שתבהיר לעזתי המוצע שכדאי לו לחלוק מידע מודיעיני עם צה"ל ולא יבולע לו מחמאס בשל כך? "אני לא מאמין בקו מגע בלבד, כי לעולם קו מגע ייפרץ כפי שקרה לנו. אחד הנלקחים המשמעותיים הוא שאם יש לך מליציה חמושה ואכזרית אין לך חלופה לשהייה בשטח לשנים רבות כדי להסיר את האיום, וכשאתה מסיר את האיום אתה צריך למסור את השטח לגורם אחר שינהל אותו אזרחית", הוא משיב ומציין כי לתפיסתו לא נכון לישראל להקים את המנהל האזרחי מחדש ברצועה. סוגיה נוספת אותה הוא מעלה במענה לשאלה היא סוגיית הגיוס והשכנוע של מקורות ועל כך הוא אומר ש"זו אמנות שלומדים אותה הרבה מאוד שנים. יש בה רוב הזמן כישלונות ויש בה הצלחות שאפשר לעשות איתה דברים מאוד משמעותיים שלפעמים הם בגדר דמיון. בנוסף השאלה היא איך אתה מטפל במידע כשהוא מגיע אליך ואיך אתה מטפל באיום. עד היום הטיפול שלנו באיומים שהתברר שישנם ברצועה היה בעיקר דרך האוויר ובמבצעים כאלה ואחרים. שליטה קבועה עם כניסת כוחות מיוחדים למבצעים, מעצרים, חיסולי מחבלים ואיומים, זו השיטה הכמעט בלעדית אם רוצים להבטיח שקט בדרום הארץ לתקופה ארוכה". מוסיף ברבינג ומציין כי נדרשת פעולה לביתור הרצועה בין צפונה לדרומה ולייצר שם מרחב ביטחוני בשליטה ישראלית. באשר לגבולות הוא מזכיר את השליטה הישראלית בים ובמקביל את הצורך להגיע להסדרים עם המצרים באשר לגבול בין הרצועה למצרים על מנת למנוע הברחות בציר זה. "חמאס יחזור מהר מאוד כי הוא ארגון שיודע להשתקם ולעשות פעולות בצורה מהירה, וזה יקרה אם נהיה מחוץ לשטח. לכן בעשור הקרוב אנחנו צריכים להיות ברצועה בצורה כזו או אחרת, כדי להבטיח שמודיעין שהתקבל בבוקר מתורגם בערב למבצע סיכול ומניעה. אחרת, נחזור למה שהיה לנו בשנים האחרונות". עוד שאלנו את ברבינג אודות המתרחש ביהודה ושומרון, וזאת על רקע ההברחה שנתפסה וכללה אמל"ח איראני רב שיועד למחבלים ביהודה ושומרון. האם בעקבות 'חומת מגן' ישראל אינה חיה בתחושה רגועה, אולי עצימת עיניים מודיעינית, לנוכח איום ביטחוני קשה מאיו"ש על מרכז הארץ. ברבינג משיב בשלילה ומספר על היותו מהמבצעים של 'חומת מגן' בהיבט המודיעיני, וככזה הוא יכול לקבוע שהעירנות הצה"לית בשטח גבוהה מאוד, וכך גם של השב"כ על רכזיו, מאזיניו, חוקריו ואנשי הדסק שלו. "הדבר הזה היה בצורה פחות טובה לפני חומת מגן כי לא שלטנו בשטח, ואחרי חומת מגן יש לנו חופש פעולה מלא. לצערי הרב יש גם פספוסים. לעיתים לא מצליחים להגיע לכל אחד ואחד. לגבי סוגיית ההברחות כשהראש הוא איראן והידיים פלשתיניות, זו סוגיה משמעותית מאוד שעובדים עליה. אני מעריך שיש יותר הצלחת מכישלונות אבל אני מסכים שההרמטיות קשה מאוד, אבל כשאתה בשטח אתה יכול לצמצם ככל הניתן את אותם אירועים".