המשך יבוא
אין קורא שלא נשבר לו הלב מהדיווחים על החטופים. חוץ מאחד
אין קורא שלא נשבר לו הלב מהדיווחים על החטופים. חוץ מאחד
הדמעות בימים אלה יכולות להגיע במקומות לא צפוים
כינוס שלוחי חב"ד הראשון, בעולם שאחרי השבעה באוקטובר. אהבת ישראל מחייבת ותובענית
בנקודת הזמן הזאת עוד אפשר איכשהו לעשות סדר כרונולוגי באירועים
האם אנחנו מאמינים בכוח התפילה לשנות מציאות? וגם: הלהיט החדש־ישן של ר' שלמה קרליבך שהפך לפס הקול של התקופה
ישעיהו הנביא, רבי יהודה הלוי, פליטי שדרות, אל"מ יוני שטיינברג הי"ד. רגעים קטנים של נחמה
כשהרב קוק שמע על הטבח בתרפ"ט הוא התעלף. אבל אחר כך הוא כתב מכתב חיזוק מעודד
איפה הייתם כשזה התחיל? מתי הבנתם שזה התחיל?
אז איך היה ביום כיפור תשפ"ד בקהילת 'ראש יהודי' בתל אביב?
מה קרה בשנה שעברה ביום כיפור בכיכר דיזנגוף? ומה יקרה השנה?
פרידה מאיש המוזיקה והחסד דדי גראוכר ז"ל
שלושים שנה לשיווק הסכמי אוסלו בתקשורת. מה השתנה? לא הרבה
תל אביב, ארבע דקות מקפלן, סיום על כל הש"ס, ושני נאומים מכוננים
זה קורה פעם במאה שנה. זה קורה כל יום. מהפכת הדף היומי של ר' מאיר שפירא מלובלין חוגגת יום הולדת
הנערות באוטובוס, הכתבת במטוס, האינפלציה היורדת, הרב קוק. עוד שבוע במלחמה על התודעה שלנו
64 שנים אחרי שהלך הרב הרצוג לעולמו, חזונו הגדול לתיקון מערכת המשפט מחכה להגשמה
דוכני התפילין בראש הכותרות. זמן טוב להיזכר איך הכול התחיל
נחום ברנע, אהרן ברק, הנביא בלעם. על שבוע של מקללים ומברכים
לא קארין אלהרר ולא עמית בכר. יוסל'ה רוזנבלט הוא שגרם לתיבת המייל שלי להתמלא השבוע
השבוע מלאו 90 שנה לפטירת יוסל'ה רוזנבלט. זו הזדמנות לאוורר קצת את הטור הזה מהעיסוק ברפורמה והמחאה הבריונית נגדה.
דברים שלמדתי בבית הכנסת של ערוץ 14
הדבר שהכי ריגש אותי בביתו הצנוע של הרב אדלשטיין היה תמונה ממוסגרת של החזון אי"ש ותחתיה כיתוב בכתב יד: "החזון אי"ש שליט"א".
גלית גוטמן היא לא הסיבה מדוע לא לצפות בערוץ 12. היא התוצאה
לקראת החגים, עורכת קהילת "מתחדשות" של סיון רהב-מאיר מפגש זום גדול ופתוח, של הכנה משותפת לחג.
איפה מצאתי השבוע את הפרשנות הכי אקטואלית ומדויקת למצב?
גם לי יש שאלות על החרם על אנג'ל אבל הוא היה ספונטני. וזה מה שיפה בו. ואיך זה קשור לסיקור בחדשות 13 של המבצע בעזה?
היה ברור מראש שהתקשורת תקטין את מספר משתתפי הפגנת הימין. נשאר היה רק לראות איך היא תשחיר את פניהם היפות
מחאת השמאל שברה השבוע עוד שיא. אבל השבוע הזה לא נגמר ביום העצמאות
את סרטון הפורים מאולפנת חורב הקפדתי שלא לראות, אבל את התגובות המיותרות עליו אי אפשר היה לפספס.
ביום רביעי בלילה יציין עם ישראל את ראש השנה לאמונה. רצוי שזה לא יתפוס אותנו לא מוכנים
גם אם בסופו של דבר הרפורמה איכשהו תעבור, הדיקטטורה של התקשורת ניצחה את הרוב
ירדתי השבוע לשטח, לכבישים ולסטודנטים. חזרתי קצת אופטימי
על הרגש שמאחורי המחאות נגד הרפורמה המשפטית (תקציר למאחרי קום)
הריאיון של לפיד, הנאום של דיסקין, המכתב של הטייסים. זה יותר חמור ממה שנדמה
על עזרה ראשונה נפשית, סוכני כאוס, חנן יובל והיסטוריה משמחת
כבר הרבה זמן שלא התלהבתי מפוליטיקאים כמו שאני מתלהב בימים אלה מיריב לוין ומשמחה רוטמן.
זה העניין ידידיה, נשות ואנשי בריאות הנפש בישראל הם אנשי תבונה, אנשי מחקר, מחוברים למציאות, מחוברים להיסטוריה.
בימים סוערים אלה הרגש מתעתע במיוחד. אפשר בקלות להתבלבל.
למי יש אינטרס לאיים במלחמת אחים ואז לקרוא לפיוס לאומי בדחיפות?
שני דברים שהמפגינים האכפתיים נגד הרפורמה של יריב לוין חייבים להכיר