ח"כ שולי מועלם (הבית היהודי) נזדעקה ביום שישי עם קריאת מאמרי שבו הסברתי כי ח"כ אורלי לוי-אבקסיס (הפורשת מ"ישראל ביתנו") ממילא שייכת לשמאל הקיצוני הסמוי השואב את כוחו מפירוק התא המשפחתי בישראל, וכי מסיבה זו, לא הופתעתי מסירובה להצטרף לקואליציה בראשות הליכוד.
בהודעה שכתבה בתגובה בקבוצת וואצאפ של "הבית היהודי" השתמשה מועלם במילים חריפות בכדי לתאר אותי ואת אישיותי. "השנאה שהאדם הזה זורע בכל מקום והחלוקה הקטסטרופלית שהוא מחלק בין נשים וגברים גרמה נזק גדול ופגיעות בלתי נתנות לריפוי לאנשים ונשים רבים", טענה. "אורלי לוי אביקסיס חברת כנסת שבהרבה דברים אנו מסכימות וגם חלוקות על חלק מהנושאים, האיש הרע הזה לא יקח ממנה את שמה הטוב".
ח"כ מועלם לא התייחסה עניינית לעובדות ולטענות שהועלו במאמר. היו אלה דווקא כמה מהקוראים שהביעו התנגדות מנומקת יותר, וביקשו ממני לספק דוגמאות להצעות חוק או התבטאויות של ח"כ לוי-אבקסיס המעידות על היותה "מגדריסטית עם סכין בין השיניים" כטענתי – ואכן אעשה זאת בהמשך.
איני יודע מדוע ח"כ מועלם מייחסת לי תכונות אישיות של רוע ומאשימה אותי בפגיעות כה נוראיות ב"אנשים רבים" ועלומי שם, משל הייתי סוג של מכשף בעל כוחות-על. הטענה מעט משונה ומאוד אמוציונלית, ומוזר בעיני שנבחר ציבור ישמיע אותה נגד אזרח שאין לו כמעט כל היכרות אישית עמו. זאת, כאשר בפני ח"כ מועלם פתוחה הדרך להעלות סטטוס או לכתוב מאמר מנומק בתגובה למאמרי.
ובכל זאת, נדמה לי שאני מבין למה ח"כ מועלם לקחה באופן אישי כל כך את המאמר, שכלל לא כוון כלפיה ולא הזכיר אותה. ככלות הכל, גם היא, כמו ח"כ לוי-אבקסיס, שייכת למפלגת ימין, ואפילו ימין דתי, אך פועלת בשיתוף פעולה נלהב ומה שנראה כהזדהות חסרת ביקורת עם המנגנון המגדריסטי.
בימים אלה ממש היא עוסקת – ביחד עם אושיית השמאל הקיצוני, ראש מרצ, ח"כ זהבה גלאון – בקידומו של חוק שנוי במחלוקת להפללת לקוחות זנות. במסגרת קידום החוק אף הובילה לא מזמן 20 רבניות לסיבוב מתוקשר בתל-אביב לצורך מפגשים עם זונות, ממנו עלה כי בעיניה, כמו בעיני גלאון, אף זונה אינה נושאת באחריות כלשהי למצבה, לעולם.
זוהי תפישה קיצונית מאוד שמאפיינת את כת המגדר, אשר מניחה את כל עוולות העולם לפתחה של "הפטריארכיה" היהודית, ואינה דומה כלל לגישתה של היהדות, אשר רואה בזנות של נשים וגברים פגם מוסרי חמור, ומאמינה כי כל אדם בוגר, שפוי ובר דעת – כולל אנשים קשי יום, וכולל נשים – אחראי למעשיו.
תפישה זו משתלבת היטב עם הצעדות שהשמאל הקיצוני מארגן בחוצות תל אביב וירושלים, בהן הוא מעודד נשים צעירות לחשוף את גופן, כהמשך של אותו המסר, לפיו התנהגות זנותית ומופקרת לחלוטין מותרת לנשים, ואף מהווה סוג של מחאה אצילית נגד "הדיכוי" הגברי.
לנו נותר להתנחם בכך שח"כ מועלם עדיין לא פונה לראשי אולפנות לשגר אל הצעדות האלה את תלמידותיהן, אבל לכו תדעו מה ילד יום.
זאת ועוד: לא מזמן הבאתי בפני קוראי "ערוץ 7" את זעקתן של פעילות "הבית היהודי" אשר הוזמנו לכנסת ע"י ח"כ מועלם בכדי להשתתף באירועי החג (הקומוניסטי במקור), "יום האישה הבינלאומי", ומצאו לדאבונן כי טמנו להן סוג של מלכודת. התברר להן כי הן פותו להוות סוג של קישוט באירוע של השמאל הקיצוני, אותו ניצלו ח"כ עאידה תומא-סלימאן וח"כ מרב מיכאלי בכדי לדבר על ערביות מזרח ירושלים המקופחות כביכול. ח"כ מועלם עצמה בכלל לא ישבה על הבמה.
האמת שמאחורי הקלעים
רבים מקוראי "ערוץ 7" מכירים את עמדותי ויודעים שבנוסף על הכתיבה בערוץ החשוב והאמיץ הזה, אני עומד בראש "תנועת המשפחה" ופועל לאורך השנים כמיטב יכולתי לייצג את התפיסה הפרו-משפחתית, או "הפמיליסטית", גם במסדרונות הכנסת והתקשורת. בואו אחשוף בפניכם, הקוראים, טיפה מהאמת על מה שקורה מאחורי הקלעים בכנסת שלנו, בכל הנוגע לאותה חבורה שאני ואחרים מכנים "כת המגדר".
האמת היא שחברי הכנסת פוחדים פחד איום ומצמית מהזרם הטרוריסטי הזה, והם מודעים היטב לשליטתו הדיקטטורית בעולמות העיתונות והפרקליטות. כידוע, העיתונות והפרקליטות הם בדיוק שני הכלים שבהם גורמים עלומים עושים שימוש תדיר לחיסולם של אנשי ציבור במחוזותינו. במקרה, בשני העולמות האלה יש הרבה נשים – בפרקליטות מדובר על רוב מוצק של יותר משלושה רבעים – עובדה שהקלה על ארגוני המגדר, במאמץ מאורגן לאורך השנים, להקנות לעצמם השפעה רבה בתוכם.
במו אוזני שמעתי את ח"כ הליכוד דאז משה כחלון, היום שר האוצר, אומר לי ולקבוצה שכללה בין היתר את עורכת כתב העת "מראה", עו"ד דפנה נתניהו, את המילים "אני פוחד". כך, בארבע הברות, הסביר בכנות את אי-רצונו להתעמת עם ארגוני הנשים.
ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ', שכיהנה בסיעת "קדימה" בכנסת ה-18, פחדה פחות. היא כינתה את הזרם הזה "ג'יהאד פמיניסטי" ואזרה אומץ להיכנס חזיתית במגדריסטיות. היא שילמה על כך מחיר כאשר איילה חסון זימנה אותה לשיחת בירור באולפן "הכל דיבורים" של "קול ישראל". אז, במפתיע, העלתה חסון לשידור גם את כרמלה מנשה, אחרי שציינה כי מנשה היא גם "אם חד הורית", וזו החלה לבצע בשמאלוב-ברקוביץ' זובור מילולי אכזרי. זכור לי כי העתונאי חגי סגל כתב כי האזין לשידור במכוניתו והזדעזע כל כך מהברוטליות שבה נהגו חסון ומנשה בשמאלוב-ברקוביץ', שנאלץ לעצור בצד הדרך בכדי להירגע.
ח"כ משה פייגלין (אז מהליכוד), איש שאינו פחדן כלל וכלל, ניסה בתמיכתנו הנלהבת להקים שדולה למען ערכי משפחה בכנסת ה-19, אבל אף אחד לא בא לאירוע ההשקה. כולם פחדו! גם ח"כ מועלם הוזמנה. במסגרת המגעים עמה שאלתי אותה אם היא יודעת ש"הקרן לישראל חדשה" עומדת מאחורי תנועת המגדר ומכוונת אותה. תשובתה, שלא אשכח, היתה: "נו, ומי יממן את זה אם לא הקרן החדשה?" בסוף, גם פייגלין ויתר, אחרי שהבין שהוא עומד מול כוח שאינו יכול לו. "אני לא רוצה שיעשו לי מה שעשו ליוליה שמאלוב-ברקוביץ'", אמר בכנות.
בנובמבר האחרון פגשתי בבית קפה תל-אביבי את ח"כ-דאז ינון מגל מ"הבית היהודי" והצגתי בפניו את הניתוח לפיו תנועת המגדר מצליחה לשנות את ההזדהות הבסיסית של נשים, מהזדהות עם המשפחה והלאום, להזדהות עם "המגדר", הכוללת אלמנט מובהק של התנגדות למשפחה, לדת וללאום. מגל הגיב בהתלהבות, כמי שנגלתה לעיניו אמת אשר עוזרת לו להבין מדוע חלק ניכר מהאליטות איבד את היכולת להבחין בין אויב לידיד, ואף שאל אותי ביוזמתו אם לפי ניתוח זה, ח"כ מועלם לא שייכת בעצם לשמאל הסמוי (כולי תקווה שאני לא עושה עמו עוול בחשיפת פרט זה משיחתנו). יומיים אחרי שנפגשנו, כתבה הגברת רחלי רוטנר מה שכתבה וח"כ מגל הועמס אחר כבוד על מסוע החיסול המגדריסטי. את מקומו כיו"ר הסיעה תפסה לא אחרת מח"כ מועלם. כמה אירוני וסמלי.
ח"כ לוי-אבקסיס והמלחמה במשפחה
כאמור, נתבקשתי ע"י הקוראים לנמק ולהדגים, בכל הקשור להשתייכותה של ח"כ לוי-אבקסיס ל"כת המגדר". ידוע שתמונה שווה אלף מילים, ובמקרה של תמונת הניצחון של המגדריסטיות הצוהלות לאחר תבוסת "חוק הורים וילדיהם" בהצבעה במליאה ב-4 בנובמבר 2015, התמונה שווה מיליון מילים. את מי אנו רואים כאן?
השואגות בחדווה הן חה"כ גלאון ומיכל רוזין (מרצ), יעל גרמן ועליזה לביא (יש עתיד), תומא-סלימן (הרשימה המשותפת) וח"כ לוי-אבקסיס מיודעתנו. הקבוצה צולמה מחובקת בין ספסלי המליאה ע"י ח"כ דב חנין, כאשר ח"כ מרב מיכאלי (עבודה) הצטרפה אליהן. ח"כ עבדאללה אבו-מערוף הקומוניסט העניק להן אף הוא חיבוקים.
אז תאמרו: ממה נפשך? יש כאן מאבק שמאחד נשים מכל הסיעות. אז מה?
אז אענה לכם: נו, ברצינות! יש פה גוש של ח"כיות שמפגינות התלהבות של ילדות בנות עשר בפסטיגל, ומרקדות באמצע המליאה, כגוש אחד. ראו איזה להט הן מפגינות. ושימו לב להרכב הפוליטי: ח"כית אחת קומוניסטית מהסיעה הערבית עם תפקיד בכיר בתנועת המגדר (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת), יו"ר סיעת מרצ וח"כית נוספת מסיעת השמאל הקיצוני, ח"כית קיצונית מאוד מ"העבודה", שתי חברות בסיעת השמאל-מרכז "יש עתיד" וח"כית אחת מסיעה שנחשבת בכלל ימנית. האם אתם מעלים בדעתכם סצנה דומה בכיכוב גברים? האם נראה אי פעם ח"כ ממין זכר מסיעת ימין מובהקת משתתף בכזה מפגן אחדות, כזו התלהבות משותפת, בקבוצה שמונהגת ע"י ח"כים קומוניסטיים מהרשימה המשותפת ומרצ?
ברור שיש פה כוח שמאחד את הנשים ואשר פועל לפי חוקים שונים מהפוליטיקה הרגילה. ולכוח הזה יש אידיאולוגיה, ויש לו גם תקציבי עתק ומוסדות בישראל ובחו"ל. מי שמנהיג את הכוח הזה הוא מי שהקים אותו: השמאל הקיצוני. ובהשקפת העולם של הזרם הזה, הכל מתחבר: דיכוי האישה, דיכוי הערבים, הכיבוש – הכל אצלן מקשה אחת.
אבל נשוב אל "חוק הורים וילדיהם", שנועד בין היתר לבטל את "חזקת הגיל הרך" – אותו סעיף בחוק הכשרות והאפוטרופסות שקובע כי ילדים עד גיל שש יעברו לחזקת האמא בעת גירושין. הסעיף מתבסס על הלכה מאת הרמב"ם, שקבעה גם כי בנים מעל גיל שש יעברו לרשות האבא – אולם בחוק ובשפיטה הישראליים, התוספת המאוד-מאוד חשובה הזו נשמטה, ובפועל, ילדים משני המינים עוברים אוטומטית לאמא, עד גיל 18. פעילי אבות טוענים שמאחורי ההתעקשות על הותרת האפליה הזו על כנה עומדים שיקולים כלכליים ציניים, וח"כ לוי-אבקסיס אפילו לא טרחה להכחיש זאת, כפי שניתן לראות בקטע הווידיאו הזה:
בהזדמנות אחרת נזפה באבות גרושים אומללים שהופיעו בפני הוועדה לזכויות הילד משל היו אויבי העם ממש:
אבקש מכם לא להקל ראש בסצנות הללו. אני מזכיר לכם שגברים הם מחצית העם. במדינה בה שיעור הגירושין מרקיע שחקים, ההתייחסות המבזה הזו למחצית האזרחים הבוגרים – שכל חטאם הוא שהם רוצים לגדל את ילדיהם בכבוד – היא שערורייה ואסון בקנה מידה עצום.
הצעות חוק מגדריסטיות
ח"כ לוי-אבקסיס הגישה גם לא מעט הצעות חוק המשקפות ראיית עולם מגדריסטית קיצונית. המקבץ מהשנה האחרונה כולל את הצעת החוק גיל פרישה לאישה (תיקוני חקיקה), התשע"ו–2016, שביקשה להחזיר את גיל הפרישה הראשון של נשים לגיל 62 במקום 64, למרות שגיל הפרישה של גברים הועלה ל-67, ולמרות שתחולת החיים של נשים ארוכה יותר. כידוע, "שוויון" הוא עניין יחסי, אצל המגדריסטיות.
בהצעת חוק גיל פרישה (תיקון – שינוי גיל הפרישה לנשים במקצועות שוחקים), התשע"ה–2015, שהגישה עם חה"כ שלי יחימוביץ' וגלאון, ביקשה לוי-אבקסיס להוריד את גיל הפרישה לנשים במקצועות שוחקים ל-60 בלבד. כידוע, גברים לא עובדים במקצועות שוחקים!
הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – תכניות ומרכזי טיפול באלימות במשפחה), התשע"ה–2015, נועדה להגדיל את מערך תכניות הטיפול "לגברים אלימים בקהילה", תחת משרד הרווחה, ולהקנות סמכות לבית המשפט ולוועדות שחרורים להכריח גברים ללכת למסגרות טיפוליות מעין אלה כתנאי לשחרור ממעצר, במקרים שבהם מאסר אינו על הפרק. זהו עוד נדבך במנגנון הטרור נגד הגברים במדינת ישראל, שמאפשר לענות כל אזרח ממין זכר ללא הוכחה כלשהי שביצע עבירה. הקביעות כי גברים הם אלימים בזוגיות ונשים אינן אלימות בזוגיות, כמו גם הטענה שנשים כמעט ולא מגישות תלונות שווא, נסמכות על מחקרים מפוברקים.
לוי-אבקסיס גם חתומה, ביחד עם רשימה ארוכה של ח"כים מסיעות השמאל (משני המינים) ועוד כמה ח"כיות שלא שייכות למפלגות שמאל, על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג מינימלי לשני המינים ברשימת מועמדים לכנסת), אשר קובעת כי ברשימת מועמדים לכנסת יהיה ייצוג שוויוני לשני המינים, באופן שבכל חמישה מקומות ברשימה יהיו לפחות שני נציגים מכל מין. הצעת החוק הזו היא אנטי-דמוקרטית במובהק ותאפשר לארגוני המגדר הבלתי-נבחרים של השמאל הקיצוני להשתלט למעשה על הכנסת.
ח"כ לוי-אבקסיס אומרת שסירבה להצטרף לקואליציה משום שראש "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן, לא טרח להתעקש על חקיקה ותקצוב "חברתיים" בהסכם עם הקואליציה. השאלה היא, למה היא מתכוונת ב"חברתי". השמאל כולו הרי מגדיר עצמו כ"חברתי", או "סוציאלי", והתפיסה של האישה כמעמד נרמס היא חלק מרכזי בתפיסה זו בימינו. כפי שהסברנו גם במאמר שהרגיז את ח"כ מועלם, לוי-אבקסיס נהנית ממעמד חשוב במיוחד ב"שמאל הסמוי" על רקע שנותיה כיו"ר הוועדה לזכויות הילד – ועדה שהוקמה ע"י ח"כ תמר גוז'נסקי הקומוניסטית ומשמשת למעשה כבסיס הכוח הפרלמנטרי של העובדות הסוציאליות – ולדברי פעילים ותיקים ומנוסים, השפעתה בתוך משרד הרווחה ובוועדה לזכויות הילד גדולה מאוד גם כיום, למרות שהיא בכלל ח"כ באופוזיציה.
אם, בנוסף לכך, הלהט המהפכני של השמאל הקיצוני הסמוי אכן מפעפע בעורקיה כפי שנדמה לכותב שורות אלה, ברור מדוע היא אינה חשה פיתוי מיוחד להצטרף לקואליציה. בעצם, כאשר היא נשארת באופוזיציה, היא נשארת בבית.