אין נשי קריירה???

אני מכירה לא אחת ולא שתיים...

הבחור צנוע..

 ברור שזה לא התנאי היחיד,

אבל תכלס לא יצא לי לפגוש הרבה בחורות מהסגנון הזה...

רק בנות מסגנון מאד מסוים.

ראיתי רק את הכותרת. ואהבתי..

טען שזה לא רק מקצוע זה ממש תואר

ואחרי לידה אוטומטית מקבלים את התואר הנחשב ביותר A.M

מה כתבו? רק את הפואנטה..

לטובת אלה שאין להם עולם קטן אבל מסתקרנים..

(משלי, ל"א) 

תבדקו כמה פסוקים שם עוסקים בעבודות הבית.

וכמה עוסקים בקריירה. עסקים, חקלאות, אפילו מעבר לים...

סתם נק' למחשבה.

ההיפך, האיך אפרנס את הלומד?

פשוט לזכור שזה לא העיקר.. (בטוחני ש"אשת חיל" מהפיוט יודעת טוב מאוד מה העיקר..)

שתיהן חילוניות, אגב.

האחת- פסיכולוגית,

השניה- בנקאית שאחראית על המליינים של ת"א.

הן מרוויחות המון, מגיעות הביתה לא לפני 6 בערב, והילדים גדלים אצל המטפלות הובייביסטריות (כי גם בעליהן אנשי קריירה.)

הן מעדיפות לחיות ברווח ונוחות חומרית, ואין מה לעשות, זה בא על חשבון הבית.

לדעתי: א"א לשלב! אי אפשר!!!

והרב תיאר את זה יפה במאמרו- שאפשר לראות מה יותר חשוב לאמא- האם היא מתקתקת את ענייני העבודה כדי להגיע לבית ולילדים (וזה העיקר) או שהיא מתקתקת את ענייני הבית כדי להתפנות לעבודותיה (וזה העיקר)

כתבתי במילים שלי ^^^ את הפסקה השלישית במאמר, שמאוד אהבתי. הנה קישור לקובץ של העלון (אפשר לפנות למערכת עולם קטן והם ישלחו לכן על יום חמישי את העלון למייל)

http://www.olam-katan.co.il.dolphin.nethost.co.il/317/327m.pdf

בכולופן- אני אישית מוכנה לעבוד חצי משרה, ואין לי עניין בקריירה פורחת ומשגשגת. לא כי אני לא מעריכה את זה, פשוט כי אני מרגישה שליבי לא שם. אני יודעת שאני אישית לא אצליח להשקיע בבית ובילדים שלי יחד עם עבודה תובענית עד שעות הערב, ואני מוותרת על זה בלב שלם.

מישבכ"ז מרגישה החמצה, אפליה או שהיא מאמינה שהיא תסתדר עם חיי בית וקריירה- בהצלחה לה...

כתבות כאלה חוטאות לציבור בגלל הניסיון להכליל את כולן ב2 קטגוריות, או X או Y.

ובפועל, זאת לא המציאות כלל.

לכל אישה מתאים דבר אחר. נאהב את זה או לא, יש נשים שתחושת המימוש העצמי שלהן לא יכולה להתמלא מרק להיות בבית עם הילדים. וזה לא הופך אותן לנשים פחות טובות או מכילות או "אימהיות". זה פשוט אומר שהן מרגישות צורך לבטא את עצמן במישור נוסף בחיים וזה בסדר גמור. כמובן שגם אמא שמרגישה טוב בלהישאר בבית זה בסדר גמור באותה מידה ולא הופך אותה חלילה לפחות "שאפתנית" "אכפתית" או "מוכשרת".

בנוסף, אתם שוכחים שלא רק לגדל ילדים זו משימה קשה- אל גם לפרנס משפחה ולדאוג לצרכים החומריים זו משימה קשה. אני לא חושבת שהנשים שדובר עליהן בכתבה הן נשים ששואפות לרווחה חומרית בצורה קיצונית אלא הן מחפשות לגמור את החודש בצורה מכובדת מבלי לדאוג כל חודש מחדש איך ישלמו את כל החשבונות.

ילדים גם מרגישים לחץ של הורים שלא יכולים להרגיש בטוחים לגבי סוף החודש וכל החשבונות. מותר להורים להחליט לעבוד קשה כדי שיוכלו לשלוח את ילדיהם למיטב בתי הספר- שלצערינו עולים הון תועפות. מותר להורים להשקיע זמן בעבודה כדי לאפשר לילדים שלהם ללכחת לחוג אחד או שניים. כי כל אלה הם חלק מחינוך. בוודאי שזה לא צריך להיות במצב קיצוני ששני ההורים מגיעים הביתה כל יום אחרי 6 כשהילדים מגיעים מהלימודים משעה 2. אבל זאת לא בושה שילדים יהיו בצהרון אם צריך, עד השעה 4. אם אמא היא קרייריסטית כדי שהאבא יוכל לשבת וללמוד תורה, פתאום זה בסדר? עדיין אמא לא נמצאת כל יום בבית כדי לקבל את פני הילדים...

אין כאן בהכרח "צודק" או "לא צודק". זה לא עניין של נכון או לא נכון. א"א לקבוע עבור ציבור שלם מה טוב ומה רע- אלא כל משפחה תחליט לעצמה מה נכון עבורה וכיצד ראוי בעיניה להתנהל.

בתפילה שתרבנה דעות בריאות כאלו בקרב נשות עם ישראל!

וש"המלכות הרביעית" הזאת תפול במהרה כמו קודמותיה...

עכשיו אני אבין אולי על מה כולם מדברים חוץ מלנחש..

שהעניין הוא איפה הראש של האישה. לתקתק עבודה כדי להתפנות לילדים או להיפך.

חוץ מזה, אני לא מסכימה בכלום.

בתור בת לאשת קריירה שגידלה (בפירוש!!!) עשרה ילדים מוצלחים (אם אפשר להעיד על עצמי...) אני לא יכולה לקבל את החיתוך החד משמעי שכותב המאמר עושה. וכי אמא שנמצאת כל היום בבית בהכרח פנויה נפשית לילדיה כל הזמן? 

ושאלת כפירה- מי אמר שלהיות פנוי לילדים כל הזמן זה כזה מגדל אותם? אולי זה מרגיל אותם להיות קטנים ונסמכים כל הזמן במקום לפתח את היכולות שלהם? וכאן אני בפירוש מתייחסת לעצמי, שבתור בכורה שהרבה מעול הבית היה עליה- ברור לי שיצאתי מה שאני רק בזכות האמון הזה שאמא שלי נתנה בי, שאני מסוגלת להתמודד, ולהצליח לעשות הרבה דברים ולעשות טוב. זו נקודה שבכלל לא מתייחסים אליה. אנחנו מקבלים את הרוח המערבית שצריך לעטוף את הילדים בצמר גפן, לתת כל הזמן, לא לדרוש כלום- ובסוף יוצאים לנו ילדים מרגרינה שלא מסוגלים להתמודד אפילו עם בחינות בגרות, ובנוסף לכל גם כפויי טובה שמרגישים שלא נתנו להם מספיק. אם כבר מדברים על השפעת תרבות המערב....

וכמובן, אי אפשר לא לשאול את שאלת השאלות- מה יאכלו אותם אברכים שלא התחתנו עם אשת קריירה (אלא עם נערה צנועה שבסופו של דבר תעבוד במשמרות כקופאית כדי שיהיה להם מה לאכול...)???

ועוד שאלה: מי יחנך את הדור הבא? כי עבודה כמחנכת כיתה היא קריירה הרבה יותר מאשר אשת כספים שחוזרת בחמש והראש שלה בבית בלי לדאוג לשיעורים למחר, ושיחות עם הורים וזה... אז מי יעשה את העבודה החשובה הזו????

סה"כ אני מאד מבין ומסכים עם כותב המאמר.בעיקר בכל הנושא של הבלבול הגדול וההרגשה שיש היום לנשים שאם

רוצים שהו ישארו יותר בבית ופחות יפתחו קריירה זה כי רוצים "להדיר" אותם.

מתעקשות על שוויון ולא מבינות שאין מה לעשות-אנחנו לא שווים-אנחנו שונים-וכל אחד ותפקידו..

מצד שניה,חיים היום דורשים הרבה כסף כדי לקיים משפחה בכבוד-במיוחד משפחה גדולה כמו שרוב

האנשים פה היו רוצים.לכן להגיד לאשה להיות רק אמא יוצר מצב כמעט ודאי של מצוקה כלכלית..

(ובמיוחד-מי שרוצה שהבעל יישב ללמוד -ושבאשה תהיה רק אמא...צריך לגדל עץ דולרים או משהו..)

אז איפה העניים כן יכול לבוא לידי ביטוי-בעיקר בראש.לזכור תמיד שהעיקר של האשה זה הבית שלה,

ולהשתדל לפנות את כל הנפש בשביל לבנות אותו טוב.

בנוסף על הבעל לקחת על עצמו את עול הפרנסה העיקרי ולפמות זמן לאשתו כמה שניתן לבנות את יסודות הבית..

נ.ב  :מה העניין עם ה "כיפה קטנה"?גם עולם קטן כבר לא טוב??

ולרבות מהנשים אלו הם גם חיים של שעמום ותסכול.

לא כל אחת מוכנה כל חייה לכבס, לבשל, לנקות, למרק, להאכיל, לשטוף, לנגב ושאר טרחות משק הבית.

זה אמנם לא קל לשלב עבודה מספקת עם טיפול בבית ובילדים אבל אם יש חלוקת עבודה נכונה ושתוף פעולה בין בני הזוג אז לא צריכה להיות שום בעיה מיוחדת.

ואגב, יש פסקה מדהימה ברב שמדברת בול על זה:

שמונה קבצים, קובץ ה', רפ',

'בעולם קטן, כל מה שנמצא בו קטן הוא, ומי שיש לו תביעות של גדלות בעומק האמת, לא יוכל להתפייס בכל המתואר מתוך העולם הקטן, אפילו אם תהיה ההתארה מרובה בעושר צבעים, ובריבוי מינים ותכנים שונים, אבל חוט הקטנות מקיף את הכל. קוצר רוח ירגיש הצופה לתכנים גדולים תמיד, בהשתקעותו בתוך המצרים של הקטנות, ואין לו עצה, כשהוא סוף כל סוף נזקק לאותם הענינים, מצד המצב הגשמי והרוחני המעיק עליו, כי אם להסתכל גם כן בשורש המציאות של כל היצירות הקטנות, ואז יראה אותם בגדלם.'

הרי הם עצמם (המערכת) קוקיסטים לא קטנים...

ממש נראה לי קשה לשלב קריירה וילדים..ועיקר תפקידה של האם הוא לגדל אותם,עקב עבודת הבעל.

הבעיה היא כשהוא לא עובד..יעני אברך,ואז האשה כן צריכה לעבוד,וגם להרוויח די טוב,אם הוא רוצה להישאר כך למשך פולטה שנים,מה שמצריך אותה די לעשות קריירה,ואז זה יותר מתוסבך..

ואז שיחליטו מה הם מעדיפים,אשה קרייריסטית,או בעל לומד..או שמצליחים לשלב ביניהם,בס"ד גדולה,וחיים בדוחק גדול..

קיצר,ברעיון הכללי-מסכים לגמרי.

ולא היה לי איפה לפרוק את זה.

זה אותם רבנים שאני מכבדת מאד מאד תמיד תמיד.

אבל אני לא מצליחה להבין, הם מדריכים את הבנים :

א. להתחתן מוקדם ככל הניתן.

ב. להתגייס מאוחר ככל הניתן

ג. להישאר כמה שיותר בין כותלי הישיבה גם אחרי הצבא

ד. להביא כמה שיותר ילדים ברצף.

ושלא תחשבו, אני מסכימה עם כל אחד מהסעיפים הללו,

אבל מה שיוצא בסוף הוא שגם העול התפעולי של הילדים והבית וגם עול הפרנסה נופלים בשורה התחתונה על האישה, במיוחד שאחר כך הבעל צריך ללמוד מקצוע, (וגם בזה אני תומכת). וכמובן שתוך כדי זה האישה היא שסוחבת (ברוך ה' אין תלונות) את ההריונות וגם זה לא קל.

בקיצור, אני מהנדסת, אמא לארבעה, בעלי סטודנט, נשארו לו עוד שנתיים,

וכן, עול הפרנסה הוא על כתפי, כדי שהוא יסיים את התואר בציונים טובים וימצא עבודה לאחר מכן.

אני לא מצטערת על כלום וברוך ה' ה' דואג לנו לכל מחסורנו,

אבל אני לא מבינה איך אפשר לצייר תמונה כל כך חד צדדית ומנותקת מהמציאות של אישה שכל היום בבית (מעבר לתסכול שאני הייתי חווה לו הייתי צריכה להיות בבית כל היום, כל יום)- אז מי מפרנס?

אני יודעת שיש משפחות מבוססות היטב בציבור שלנו שקונות דירות לילדים ועוזרות גם בתשלומים השוטפים, אבל זאת ממש לא המציאות של רוב הזוגות במגזר שלנו.

כואב לי מאד שהרב המליץ לבחורים לא לצאת עם "נשות קרירה", הוא פסל אותנו חד משמעית באופן גורף באופן דיכוטומי- שחור/לבן.

הייתי שמחה אם היה מתייחס גם לעניין של הפרנסה- משום מה הנושא הזה הוא מתחת לשולחן בציבור שלנו, יהיה בסדר.... אם הרבנים מדריכים להישאר בישיבה וכו' שיתנו גם הדרכה בענייני פרנסה...

עול הפרנסה הוא על הבעל, לא על אשתו.

התחתנת? צא לעבוד, וקיים את מה שחתמת עליו בכתובה.

היא רוצה? עושה לה טוב? זקוקים לעוד משכורת? זה כבר משהו אחר...

בעזהי"ת.

אבל נראה לי צריך לחלק בין 2 סוגים של "נשות קריירה":

1. בנות בעלות יכולת שכלית ומוטיבציה שרוצות לממש את עצמן בגבולות שהמצב המשפחתי מציב.

2. וורקהוליסטיות.

אני מניחה שהרבנים התכוונו לסוג השני שציינתי, ולא לסוג הראשון, שלפי הבנתי את משתייכת אליו.

אני כן חושבת שזה קילקול גדול שעול הפרנסה לכתחילה נופל על האישה.. ובזה אני מסכימה איתך. גם אם הבעל רוצה להיות אברך, ולהשקיע עמלו בתורה, הוא מחויב לעבוד וזה לא מפחית מלימוד התורה שלו. אפשר לחיות תוך הסתפקות במועט, במה שצריך ולהתגדל בתורה.

נשות קריירה, אם הבנתי נכון הן נשים שמשקיעות את מרבית כוחן החוצה.. ולא נשים שעובדות מסיבות כאלה או אחרות..

ראי:

"הרי ברור שנסדר את הבית.. כדי שלא יחשבו שהקריירה באה על חשבון הבית.., אבל האם הדבר הזה נעשה כדי להסיר מאתנו את הטרדה הגדולה הזו כדי שנוכל סוף סוף.. לטפל בעניין העיקרי: הקריירה, או שמא נסיים מהר את העבודה, כדי שנוכל להתפנות לטפל בעניינו העיקרי- הילדים, הבית".

מלגה של 1500 ש"ח כשדירה עולה יותר?

בלי אוכל, בלי הוצאות שוטפות הכי מועטות שאפשר?

אני מצטרפת לשושנה בתהיה הגדולה.

אני מאמינה שהרב יוצא נגד נשים שהופכות קריירה לעיקר ולמטרה וילדים למשניים.

אחרת אני לא מבינה איך הוא לוקח על עצמו אחריות כזאת.

כתבתי שהוא צריך לעבוד, ועם זאת- להסתפק במועט, כי רצונו זה להתגדל בתורה ולהשקיע את עיקר עמלו בה

אני ממש לא בעד מלגות.

ולא מבינה איך הבנת את זה מדבריי..

בהצלחה לכולם!

מעשית, כלכלית- זה כמעט בלתי אפשרי.

אז להרצות נגד קריירה ולהיות בעד שהגבר ישאר ללמוד- זה בלתי אפשרי (מה שהרב אמר, לא מה שאת/ה)

אפשר כן להקשות על קריירה על חשבון הבית- ועל איך עושים איזון. לא ככה.

ובמלגה- התכוונתי למלגת הכולל.

ועובדה- זה אפשרי..

ע"ס מה את טוענת שלא אפשרי? 

בעלי עובד, ועם זאת לומד תורה, וזה עיקר עמלו. ואני לא עובדת..

ואני מכירה לפחות 3 סיפורים דומים לזה.. + 3 ילדים

חוץ מזה- שלא העקרון הוא שהאישה לא תעבוד, אלא יש פה עניין לעורר את הלבבות והמעשים בהתאם לכך שהקריירה הופכת לעיקר והמשפחה נדחקת לצד. ואולי הקיצוניות הזו חשובה כדי להחזיר דברים לפרופרציה הנכונה

- לגבי מלגה: לא משנה איזה מלגה. בכלל לא ציינתי שאני בעד סוג של מלגה כלשהי. גם לא זו..

אז לא יודעת איך הנתון הזה נכנס ככזה שתקף לדבריי..

איך אתם מסתדרים מבחינת פרנסה.

אולי ניתן ללמוד מזה משהו

בעלך גם לומד, אני מניחה שרוב היום או חלק משמעותי הוא עובד- אחרת- תסבירי לי את איך אפשר לשלם את כל התשלומים בלי משכורת מינימום.

(ותאמיני לי שאני מכירה הסתפקות במועט)

מעבר לזה- ככל שהילדים גדלים הצרכים וגדלים איתם, והכספים שנדרשים מרובים בהרבה מאשר שלושה תינוקות. גם אז, כמובן, אפשר להצטמצם ולחיות ממעט מאוד, אבל אני עדיין בספק כמה אפשר ללמוד במצבים כאלו בלי שהאשה תעבוד.

ולגבי מה העניין בדברי הרב- אם תסתכלי שוב, זה בדיוק מה שכתבתי.

למה כ"כ קשה לקבל את זה? 

וכתבתי שאישה לא צריכה לעבוד?? 

פרשתי

בלי מלגה

עם משכורת מאוד מצומצמת מן הסתם

אתם חיים בדירה של הישיבה?

ההורים עוזרים?

את לא חייבת לפרט כמובן, אבל אני אמשיך להאמין שקשה עד כמעט בלתי אפשרי לחיות בלי שאחד מבני הזוג מרוויח משכורת מינימלית (אם לא ההורים וכאלה)

יש הרבה דברים שנראים על פניו בלתי אפשריים, אבל הם מצליחים.

ושוב- אם באמת קשה כלכלית, אישה יכולה לצאת לעבוד, כל עוד הבית נשאר עיקר ואת מרבית כוחותיה היא משקיעה בו ופחות החוצה..

ולגבי כל שאר השאלות: לא, ב"ה..

איך בדיוק אתם מסתדרים וכמה בעלך מרוויח וכו', ובלי הנתונים האלו להתווכח על ריק זה נראה לי מגוחך.

אבל תאמיני לי שאני מדברת מהכרה של מציאות מורכבת כלכלית ושל זוגות במצב דומה, לא מהאוויר ובטח לא מהתנגדות עקרונית לבעל שלומד.

ולא השתכנעתי.

בס"ד

אני חושבת שרב מוחלט מהנשים שהיינו שואלים אותן כיום מה שאיפתן הו יגידו שהמרכז יהיה בבית גידול ילדים והשקעה בזוגיות.

מצד שני רב הנשים היום יחנקו בבית אם הן יהיו בו כל היום ויכבסו, יבשלו וכו'....

אישה צריכה להיות בחברה של אנשים בגילה.

בנוסף, רב הנשים כמו גם האנשים היו רוצות לעסוק בתחומים שונים.

הזכירו לפני את אשת-חיל, האשה שמתוארת היא אשה פעילה מאד שעסקה כמעט בכל התחומים שהיו קיימים באותה תקופה.

האשה שמתוארת דאגה לכל מה שצריך לאוכל, חינוך, ביגוד וכו'... 

האשה פעם נכנסה לבית רק כשהלכה לישון הכל נעשה בחוץ. (אני מדברת על תקופות די קדומות)

מי שהלך לראות עתיקות בארץ בטח שם לב שהבית היה מקום אך ורק לשינה.

האשה עבדה כל היום, יום כביסה, בוקר בישול וכו'...

היום המציאות השתנתה.

בשביל לדאוג לצרכי הבית צריך להביא כסף בשביל לשלם על אוכל, חשמל למכונת כביסה, חומרי ניקוי, בי"ס, ביגוד ותופרת וכו'... (ניסיתי להקביל לעבודות הבית...)

היום המציאות יותר מורכבת בשביל לעזור לבית אישה צריכה לעבוד וכך היא תדאג בדיוק למה שדאגה מקודם רק בצורה עקיפה.

אישה פעם התעסקה כמעט בכל תחומי החיים שהיו פעם.

אני יכולה להגיד בתור אמא לילד שהייתי נגמרת כל היום בבית ולעשות אותם 5 דברים כל היום.

לי ולרב אנשים יש תחומי עניין נוספים ויכולות לעסוק בדברים נוספים, לא סתאם הקב"ה הביא לנשים יכולות שלא באות לידי ביטוי בבית ותחומי עניין נוספים.

יש מטרה ליכולות שנתנו ע"י הקב"ה ולא כולן באות לידי ביטוי בבית, במיוחד היום שלעומת פעם מדובר בערך ב-3-4 פעולות שכל הזמן חוזרות על עצמן.....

הרב המוחלט של הנשים שנשאל היום (מכל המגזרים) ירצו לעבוד חצי משרה זה מבחינתם האידיאל!!!!

אבל, המציאות היא אחרת!!! 

כמה חצאי משרות יש היום וכמה נשים יש????

דרך- אגב הוראה לא נחשב חצי משרה כי עובדים אולי 4 שעות באותו יום בביה"ס אבל עוד 8 שעות בבית אח"כ.

בנוסף לא לכל אחת מתאים לעבוד בכל דבר...

דבר נוסף, משהו באמת חושב שרב הנשים כ"כ נהנות לעבוד כ"כ הרבה שעות? הם עושות את זה בשביל עצמן???

אשה שמעניין אותה תחום מסוים היא יכולה ללמוד אותו ולעסוק בו בקצב שלה ומתי שבא לה. אם היא עובדת זה בשביל המשפחה ולא בשביל עצמה!!!!!

אשה כ"כ נהנית לבוא ליום עבודה ארוך אחרי שלא ישנה כל הלילה כי התינוק לא הרגיש טוב?

אישה (סטודנטית) כ"כ נהנית  כמה ימים אחרי לידה שהיא מותשת לגמרי להתחיל ללמוד במלא המרץ ולהשלים חומר?!?

אישה כ"כ נהנית למצוא על הבוקר ביביסיטר לילד חולה וכמובן במהירות כדי שלא תאחר לעבודה?!?

אישה נהנית מכל הלחץ שיש עליה, גם העבודה וגם הבית?!?

אישה נהנית  ב-3 חודשי ההריון הראשונים עם כל הבחילות וההקאות גם לעבוד 8 שעות בעבודה לפחות ועוד כמה שעות בבית?!? ושלא נשכח גם הנסיעות.....

מישהו חושב שאישה באמת נהנית מזה שהיא צריכה לעבוד כ"כ הרבה שעות ולספור דקות כמו אנורקסית שסופרת קלוריות?!?

מישהו חושב שאישה לא היתה רוצה להיות בבית שלה עם היעדים יותר זמן?!?

אבל אין מה לעשות זאת המציאות!!!!

כמעט כל הנשים היו רוצות לעבוד בנחת חצי משרה להתעסק בתחום נוסף ושיהיה גם זמן לבית, ילדים, בעל וכו'...

אבל הנשים שעובדות היום כ"כ הרבה שעות הן עושות את זה בשביל הבית. אם תחום היה מעניין אותן ולא היה לחץ כספי הן היו הולכות אולי לשיעורים נחמדים בנושא ולא למרתון של האקדמיה.

נשים גם מקדישות את עצמן לבית רב חייהן ואח"כ עוד מגיעים אליהן בטענות....

(דברתי על רב הנשים שכוללות אותי, חברותי ונשים מגן- שעשועים כולל חילוניות וחרדיות...)

היציאה מהבית לא מתחילה ממקום של כסף, אלא ממקום של סדרי עדיפויות.(הייתי אומרת תרבות יון המנשבת..)

שנותנת תחושה שרק הגבר ויעודו הם המוצלחים.. ואישה זה פסה.. ואנחנו כביכול מקשיבים להם וכמו עדר אומרים : מה כן? תראו גם אנחנו יכולות.

אפשר קצת יותר להעמיק ולעשות סוויצ'.

ללמוד על הכוח של האישה על העוצמות ועל הנשיות שלנו . לא להקשיב לכח המשפיל של תרבות יון .. אלא לכח הכ"כ מחזיק מאיתנו ולמי שכ"כ סומך עלינו והעמיד אותנו בלב בתי ישראל.. 

קודם כל, רוב רובן של הנשים שאני מכירה יוצאות לעבוד בלי קשר ל"תרבות יון".

סיבה אחת חשובה מאד- כלכלית. היום קשה מאד מאד להחזיק בית על משכורת אחת. במיוחד כשבד"כ הזוג מתחתן כשלאישה יש תואר/כמעט מסיימת והבעל רק מתחיל ללמוד.

וגם אח"כ- ככל שהזמן עובר והבית ב"ה גדל- הצורך הכלכלי גדל.

ועוד סיבה לא פחות חשובה- נשים צריכות גם עשיה, מרחב, לצאת קצת ולהוציא עוד כוחות אל הפועל. יש מעט נשים שיכולות להרגיש סיפוק רק מהבית, אבל הרוב צריכות עשיה מעבר. יש לנו כישרונות שהקב"ה נתן לנו- ואנחנו לא רוצות לתת להם להרקב ולשבת לבד בחושך בקור. 

תסתכלו על אישה בסוף חופשת לידה- רובן עדיין עייפות ומותשות, אבל מתות כבר לחזור לעבודה! נמאס להן חוסר היכולת לצאת מהבית. לראות כל היום 4 קירות..

ועוד משהו, בעיני, גם אם אישה רוצה לפתח את עצמה, לבנות לעצמה קריירה, וגם אם היא עושה את זה על חשבון הבית שלה- זאת בחירה שלה. וביננו, אם "נכריח" אותה  להישאר בבית, הילדים שלה יקבלו אמא ממורמרת, שמרגישה שהבית כובל אותה.

לכל אישה יש ייעוד משלה על הסקאלה הזו- בין ה"עקרת בית" שיוצאת אולי לקניות לבין אשת הקרירה שאין לה זמן אפילו להתחתן. וכל אחת צריכה למצוא מה המקום שהכי נכון לה והכי עוזר לה בעבודת ה' מתוך שמחה וסיפוק.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t396674#4743884

תשמעו סיפורון:

ישבנו ערב אחד כמה שכנות על כוס קפה.

לאט לאט פרשו הנשים.

נשארנו 3 נשים עקרות-בית ואשת-קריירה.

אשת הקריירה קמה ללכת וניסתה להסביר את לכתה בסיבה הרווחת: יש לי עבודה מחר בבוקר.

אוטומטית שלשתנו ענינו יחד: גם לי.

אני אישית פרשתי מהוראה לטובתי האישית. יש גבול לכוחות שלי ואני לא מוכנה להתמוטט מלחיות בשני עולמות ולהצליח בשניהם.

להיות אמא זה קשה,

ולא רק העבודות הפיזיות ומטלות הבית שדורשות זמן וכוח.

הילדים צריכים לבריאת נפשם (וגם אני גיליתי עולם חדש) קצב חיים סביר.

העולם מטורף, אנו רודפים אחרי הזמן ושוכחים לחיות.

להיות עם הילדים כשהם בבית קל יותר כששעות הבוקר מנוצלות לאירגון וסידור, בישול וכו',

ולא להתמודד בו זמנית עם עבודות הבית והילדים.

זו לא חוכמה לומר הצלחתי לנקות עם הילדים כשבעצם ניקיתי והילדים הסתדרו בלי אמא וכדומה.

יש לי חברות קרייריסטיות שלפני נישואין דיברו על קריירה כאידיאל וצורך וכעת מה שחשוב להן זה העניין הכלכלי והיו שמחות לוותר על הקריירה.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!