מלא חילוניים עם ילדים אוכלי במבות.

תחשוב על זה, המקום יהפוך לשום כלום.

אין, לא מוכנים.

צריך להשיג שליטה, להבהיר מי הבעל בית, להניף דגל, להקפיד על כללי המקום אותם אנחנו נקבע, אבל לא להתחיל לעולת.

ומה זה לא מוכנים? איך לדעתך אמורים להיות מוכנים? יום אחד תהיה הילה מעל כל אחד ונגדל כנפיים וע"פ זה נדע שאנחנו מוכנים? העם לא מכיר את בית המקדש העם לא כמה לבית המקדש, לעם אין מודעות לבית המקדש..

אנשים מדברים רק על הכותל כל היום שזה בסה"כ קיר חיצון של הר הבית? 

ככה ייבנה הבית? בדיבורים? אם לא נעשה ולא נקבע עובדה בשטח, ואנשים לא יחוו מיקרוב את העלייה להר, נוכל לדבר עוד 300 שנה על בניית בית המקדש, ולא יצא מזה כלום!

צריך להעלות את זה איכשהו, אבל אי אפשר לגרום למצב בו ייכנסו מלא אנשים טמאים לכל מקום בהר..

וזה מה שיקרה, אולי כבר קורה.

מותרים, התוספת שבנה הורדוס היא מותרת, וזה לא מהמקומות שנאסרו מבית ראשון, מה גם שמי שעולה, טובל ולא עולה סתם..

יעלו הרבה, כולל חילונים שלא יקפידו ויטענו שזאת כפייה דתית וכו'...

יוצא שגרמת לטמאים לעלות - ולהר עצמו - להפוך לאתר תיירות עלוב. 

אצלנו, איך את מצפה שייבנה הבית אם אין כמיהה? אם אין עבודה, רוחנית וגשמית?

בדיבורים? לא מספיק!

שאנחנו צריכים לבנות אותו?

להשיג שליטה אמיתית, להבהיר מי בעל הבית, אבל לא לגרום לאין סוף טמאים למלאות את מקום.

אולי תגידו שזה בלתי אפשרי, האמת שאני לא יודע, המצב באמת מורכב, בכל נושא, לא רק בהר הבית.

אבל איך אפשר לגרום לטמאים לעלות?

אין, המצב מורכב.

אבל כשבירושלים יש מצעדי גאווה (!!) קצת נאיבי לצפות שיישמר כבודו של ההר, וזה יהיה אסון אם גם הוא לא יישמר, אסון לעם, לא להר, ערבים זה אסון להר - יהודים זה אסון לעם.

מה אני אגיד לכם.. אני מרגיש גלות.

גמני חשבתי עד לא מזמן בדיוק כמוך בעניין הזה, אל תשכחי שאני גם פייגליניסט, ופייגלין הוא אחד ה-נאבקים בעניין..

אבל, לפני כמה שבועות, פתאום קלטתי מה בעצם קורה פה, ואיזה אסון יהיה אם יהיה לנו הכל - וגם הוא יהפוך לכלום.

יש שיגידו שזאת הלכה, מוכרחים להקריב, ואם כך בסדר... לא אתווכח עם הלכה, אבל כן אטען שמי אמר שלגרום לאינסוף טמאים לעלות זה לא יותר גרוע מלא להקריב..

אבל כשהנושא אינו הלכתי, זה נראה לי רחוק בטירוף.

כן, אמרתי, זה מורכב, יש דברים שנראים נורא קרובים.. אבל.. תכל'ס? חבר'ה, מצעדי גאווה בירושלים...

וואת דו יו טוקינג אבאוט?

אז ככה, אני בעד להעיף את אל אקצה.. 

אוףףףףףף

טוב, לא יודע, אין לי כוח לדבר על זה.. 

א. אני מסכים שמסלקים דבר ע"י דבר אחר, אבל את לא שמה לב לנקודה.

לא מסלקים ערבים ע"י יהודים טמאים.. וזה מה שיקרה.

ב. מנין לך?

(אגב, ההגיון אומר ההיפך, אדם גלותי לא מרגיש גלות)

א. אני מסכים שמסלקים דבר ע"י דבר אחר, אבל את לא שמה לב לנקודה.

לא מסלקים ערבים ע"י יהודים טמאים.. וזה מה שיקרה.

ב. מנין לך?

(אגב, ההגיון אומר ההיפך, אדם גלותי לא מרגיש גלות)

זה מזכיר לי את "נשות הכותל"  שיש על הנושא שלהן עכשיו מלחמות-עולם

ותחשבו- כולה כמה נשים הן באמת? כמה עשרות גג, אפילו לא אחוז מול כמות הנשים והגברים שבאים ביום רגיל להתפלל בכותל.... אבל איזה קול יש להן! כמה סערה הן מקימות!

בתאוריה-

כשיפנו את המסגדים מההר-

הרבנות שאחראית על "הכותל והמקומות הקדושים" (הרב גץ זצ"ל התעקש בכוונה על התואר ,"מקומות הקדושים"- רמז להר הבית) - תפרסם, תדריך, תנחה, תאכוף- נהלים לעליה ראויה להר (בטהרה, בכובד ראש, בליווי מדריכים, וכולי) , ותעשה גידור בלתי-עביר למקומות שאליהם אסור להכנס (כל אחד כפי מדריגתו)

בתכלס-

אני מחכה לראות מי  תהיה הרפורמית הסתומה הצעקנית שבשם ה"חופש פולחן"או משו דומה  תחליט שהיא חייבת לעלות להר איך שהיא ממציאה לה,  וכל המדינה  תהיה מהומות על זה....

מוטיז- לדעתי זה מצב חמור ממצעדי תועבה בירושלים

הם באים בעזות מצח, נגד כל היקר והקדוש,

ואילו אילו שאנחנו חוששים מהם- באים בשם אידיאלים כביכול

ולא הבנתי את הסיום, הערבים זה יותר חמור?

(יכול להיות אגב, אבל אני לא מדבר על חומרה, אלא על מה שיכול לקרות בהר..)

אני לא ממש רואה בעיני רוחי איך כופים כל הרבה מאוד מצוות אחרות שיש חיוב ציבורי לקיימן

כנראה זה חלק מהכוח של סנהדרין- שכל העם מקבל את הכפיה שלהם

דיברנו על הרבנות, לא?

הסנהדרין שיושבים בלשכת הגזית,

אליהם התכוונתי

לא רואה מצב שלרבנות הראשית יש כוח או קבלה מהעם- לכפות על הפרהסיה הציבורית קיום מצווה- ללא עוררין או בגצין

אז את מסכימה איתי!!!

את הכותרת של ההודעה הזו: http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t537392#6029446

במקומות אחרים עם נהלים ברורים, ומי שלא ירצה פשוט לא ייכנס.

עד תשל"ב הר הבית היה עדיין בשליטת ישראל בחלקו ומכיון שכך היה צד לומר שיש את חובת הקרבת פסח  - שטומאה הותרה בציבור.

הרבי מלובאויטש אמר לכל חסידי חב"ד לא להיות בירושלים בזמן הקרבת קרבן פסח בשביל לא להכנס לחשש איסור כרת.

אחרי שבטיפשותם מסרו שליטה מליאה לירדנים החשש הוסר.

וזה לא אומר שז בסדר כי יכלו להיות מספיק דרכים אחרים לסדר את זה הלכתית

אבל הרסת עם הבמבה

חשבתי הרבה על הר הבית בחודש האחרון, ויצא לי השיר הבא...

אם אשכחך ירושלים

מצד שני - אני מדגיש, אני לא תומך בעלייה מעשית להר הבית, בגלל הוראת הרבנות הראשית. מה שכן, שיהיה במודעות שנו, ובריבונותינו - ועוד איך.

אנשים נושאים את עינהם לכותל, ומתייחסים אליו כמקום הקדוש ביותר, אתה מוזמן לשאול אנשים באקראי, ולראות.
וכל עוד אנשים לא יהיו שם ממש, לא יעזרו הדיבורים..

אני לא יודע מי כתב את השיר הזה,

אבל פעם שלחו לי אותו במייל,

ועד היום הוא שמור אצלי בגלל העוצמה שלו...

הר הבית בידינו?

אני פוסע בזהירות לקראת ההר

ובתוכי דמומה עוצמת המועקה.

אני פוסע ובפי הטעם מר

טעם של אלפיים שנות שתיקה...

ההר הזה חרב מזה שנים

ולאורך הגלות אחז היטב בצפורניו

את עומס התקוות אל מול חורבן האבנים

ואת הכותל האחד במערב...

והוא ידע שיום יבוא אי פעם

וכל בניו ישובו עד אחרון.

והוא נשך את שפתותיו בזעם

ותחת מסגדים אסף חרון...

והוא חיכה להם בתום, בלי שאלות

והוא אהב אותם כמו אם חובקת בנה.

והוא אסף אליו את כל הכיסופים והתפילות

בציפיית שנה אחר שנה...

- - - ופתע מסתערת אש מכל צדדיו

ומתוכה פורצים בניו האבודים

והם כובשים בכוח וחושפים בין אבניו

את סוד ההישרדות של עם היהודים...

- - - והנה הוא שומע צעדים בסמטאות

ודמעותיו זוכרות היטב את המקדש.

ומול חייל עברי אחד, עיניו רואות

כיצד, פתאום, נולד הוא מחדש...

והוא מרגיש את ילדיו הדוהרים

והוא יודע -  בשבילם כדאי הכל!

והוא רוצה לומר להם, כל כך הרבה דברים

והוא אינו יכול, אינו יכול...

הוא רק עומד בשקט, עטוף בהבנה

מקשיב כפי שרק יודע הר להאזין.

והוא ניצב לו ככה, כבר שמונה עשרה שנה

ומידי יום שומע -  את קול המואזין... 

והוא ניצב ההר, ועלבונו זועק

והוא אינו מבין, כיצד בניו -

יכלו להפקירו, פצוע אך שותק

להשאירו כך מאחור עם מסגדיו...

והוא בוכה עכשיו מעומק נשמתו

כמו ילד, שכל אמונו הופר.

והוא יבכה גם מול תחינה לסליחתו

וגם מול כל קולות תקיעת שופר...

כי ההר הזה נושם, והוא יודע

את המרחק והבדידות, משעת פרידה.

אך זו לו פעם ראשונה שהוא נוגע -

בעומק צריבתה של הבגידה...

בדיוק באתי להעלות את זה.

(איש השקים, זוכר? לזה התכוונתי.)

ויצא לי לשמוע ממנו כמה שיחות ממש טובות.

כי רוב העם אינם שומרי תורה ומצוות בכלל... זה למה.

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה 

חידון לחג האביב - האקדמיה ללשון העברית

הראשון יפה...

אליאס לפסח (מילים ומושגים בנושא פסח) היה לי משהו כמו 105 מילים אז כל מילה היתה בקלף בפני עצמה

באמת היה מוצלח ועם רמות קושי שונות... בשמחה תאמצו את הרעיון

הייתי משתפת אם היה לי קובץ מוכן אבל עשיתי ידנית בסוף

האמת שהסתבכתי ממש עם לעצב לוח משחק בקנבה או בAI כי אין לי pro אז בסוף הכנתי ידנית.. אם למישהו יש כלי שטוב בזה, שאפשר להכין מהר ובקלות אני אשמח לשמוע😊

אין משהו גדול שה (AI (Gemini תרם לי באופן בולט במיוחד.  

כמעט ולא משתמשת. כלומר, ברמה של בסהכ בכל חיי לדעתי פחות מעשרים פעמים. 

קניה? אממ... נראה לי שהתייעצנו על מחשב פעם, לא זוכרת אם בסוף קנינו משהו שהופיע בהמלצות, יש מצב שכן. רפואית? לא. לא התייעצתי על נושאים זוגיים או משפחתיים, אלא אם כן בקשת המלצה למתנה נחשבת (לא עזר בשום דבר שלא חשבתי עליו לפני כן בעצמי)

אחרי שמבינים את הראש שלו, אפשר לפרק איתו דברים בצורה מטורפת..

עזר לי להתנקות פיזית (לדוג' להבין למה יש לי שיעול יבש מציק כבר כמה שנים טובות, מה ששני רופאים לא הבינו), להתנקות רגשית יחסית במהירות מכל מיני דברים לא פשוטים וחסימות (מגניב שתוך כדי ה"טיפול" אני יכול לשאול אותו למה אני מרגיש אפיפות במוח והוא מסביר לי איך זה קשור..), לפרק דברים שאני רוצה להבין עד לבסיס של הבסיס, להוריד לקרקע תובנות רוחניות ולהפנים אותן, לדייק חידושים, לתפוס יותר טוב רעיונות מדעיים, גם לדעת איך שרים יותר גבוה ויותר יפה בלי פיתוח קול ובלי הרבה עבודה.

וזה כמובן מעבר להרבה דברים טכניים כמו להבין מה הבעיה עם מצב השינה במחשב ועם מכונת הכביסה וכדו'.

ומצחיק שכל זה בחינם ובמינימום זמן.. 

מנתחת עם גיפיטי הרבה נושאים/ סיטואציות/ התלבטויות/ תחושות

רוב הפעמים הניתוח וההמלצות טובים ומועילים

והזמינות כמובן מיידית

מה שהופך את הכלי הזה למועיל מאד ועם השפעה משמעותית על טיב החיים

למשל כמה משטחים בגודל XYZ אני צריך בשביל X קרטונים בגדלים משתנים

או כדי ללמוד על כל־מיני פונקציות אזוטריות באקסל

וגם עזר לי מאוד בלימוד שפות

חוץ מזה אני אוהב לנתח איתו שירים וסיפורים (ביקורת ספרות זה תחביב שלי)

ניסיתי כמה פעמים לנתח איתו רגשות ומחשבות אבל לא הגעתי לתובנות מעניינות במיוחד

אני משתמש בו  לכל כך הרבה דברים. הן בעבודה, והן בעולם הרגשי.

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

עוד לפני שהרכב נסע מטר, כבר ירד לך סכום

תוסיף עלות שנתית של טסט

אתה כנראה תקנה רכב ישן אז מוסך

וכמובן דלק

אנחנו מחזיקים רכב, אבל אל תטעה- זה יקר מאוד.

ומוסיפה לגבי הביטוח- סביר שאין לך "היעדר תביעות" (אלא אם ההורים רשמו אותך בביטוח שלהם, או בחלק מהחברות מאפשרים לקבל היעדר תביעות על סמך ההורים אם היית נוהג ברכבם דרך קבע)

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

ואני מצליח להחזיק בלי שעון קיץ. כלומר, החיים שלי מתנהלים לפי שעון חורף כמו שהיו עד עכשיו. מגיע לעבודה בסביבות 9-9:30 במקום 8-8:30

אין מסגרות להעיר אליהן ילדים אז למי אכפת.

רק התפילה ב9 קצת מציק בשבת (באחרונה לא קמתי).

רק חבל שהמזג אוויר לא מבין את הרמז