מלא חילוניים עם ילדים אוכלי במבות.

תחשוב על זה, המקום יהפוך לשום כלום.

אין, לא מוכנים.

צריך להשיג שליטה, להבהיר מי הבעל בית, להניף דגל, להקפיד על כללי המקום אותם אנחנו נקבע, אבל לא להתחיל לעולת.

ומה זה לא מוכנים? איך לדעתך אמורים להיות מוכנים? יום אחד תהיה הילה מעל כל אחד ונגדל כנפיים וע"פ זה נדע שאנחנו מוכנים? העם לא מכיר את בית המקדש העם לא כמה לבית המקדש, לעם אין מודעות לבית המקדש..

אנשים מדברים רק על הכותל כל היום שזה בסה"כ קיר חיצון של הר הבית? 

ככה ייבנה הבית? בדיבורים? אם לא נעשה ולא נקבע עובדה בשטח, ואנשים לא יחוו מיקרוב את העלייה להר, נוכל לדבר עוד 300 שנה על בניית בית המקדש, ולא יצא מזה כלום!

צריך להעלות את זה איכשהו, אבל אי אפשר לגרום למצב בו ייכנסו מלא אנשים טמאים לכל מקום בהר..

וזה מה שיקרה, אולי כבר קורה.

מותרים, התוספת שבנה הורדוס היא מותרת, וזה לא מהמקומות שנאסרו מבית ראשון, מה גם שמי שעולה, טובל ולא עולה סתם..

יעלו הרבה, כולל חילונים שלא יקפידו ויטענו שזאת כפייה דתית וכו'...

יוצא שגרמת לטמאים לעלות - ולהר עצמו - להפוך לאתר תיירות עלוב. 

אצלנו, איך את מצפה שייבנה הבית אם אין כמיהה? אם אין עבודה, רוחנית וגשמית?

בדיבורים? לא מספיק!

שאנחנו צריכים לבנות אותו?

להשיג שליטה אמיתית, להבהיר מי בעל הבית, אבל לא לגרום לאין סוף טמאים למלאות את מקום.

אולי תגידו שזה בלתי אפשרי, האמת שאני לא יודע, המצב באמת מורכב, בכל נושא, לא רק בהר הבית.

אבל איך אפשר לגרום לטמאים לעלות?

אין, המצב מורכב.

אבל כשבירושלים יש מצעדי גאווה (!!) קצת נאיבי לצפות שיישמר כבודו של ההר, וזה יהיה אסון אם גם הוא לא יישמר, אסון לעם, לא להר, ערבים זה אסון להר - יהודים זה אסון לעם.

מה אני אגיד לכם.. אני מרגיש גלות.

גמני חשבתי עד לא מזמן בדיוק כמוך בעניין הזה, אל תשכחי שאני גם פייגליניסט, ופייגלין הוא אחד ה-נאבקים בעניין..

אבל, לפני כמה שבועות, פתאום קלטתי מה בעצם קורה פה, ואיזה אסון יהיה אם יהיה לנו הכל - וגם הוא יהפוך לכלום.

יש שיגידו שזאת הלכה, מוכרחים להקריב, ואם כך בסדר... לא אתווכח עם הלכה, אבל כן אטען שמי אמר שלגרום לאינסוף טמאים לעלות זה לא יותר גרוע מלא להקריב..

אבל כשהנושא אינו הלכתי, זה נראה לי רחוק בטירוף.

כן, אמרתי, זה מורכב, יש דברים שנראים נורא קרובים.. אבל.. תכל'ס? חבר'ה, מצעדי גאווה בירושלים...

וואת דו יו טוקינג אבאוט?

אז ככה, אני בעד להעיף את אל אקצה.. 

אוףףףףףף

טוב, לא יודע, אין לי כוח לדבר על זה.. 

א. אני מסכים שמסלקים דבר ע"י דבר אחר, אבל את לא שמה לב לנקודה.

לא מסלקים ערבים ע"י יהודים טמאים.. וזה מה שיקרה.

ב. מנין לך?

(אגב, ההגיון אומר ההיפך, אדם גלותי לא מרגיש גלות)

א. אני מסכים שמסלקים דבר ע"י דבר אחר, אבל את לא שמה לב לנקודה.

לא מסלקים ערבים ע"י יהודים טמאים.. וזה מה שיקרה.

ב. מנין לך?

(אגב, ההגיון אומר ההיפך, אדם גלותי לא מרגיש גלות)

זה מזכיר לי את "נשות הכותל"  שיש על הנושא שלהן עכשיו מלחמות-עולם

ותחשבו- כולה כמה נשים הן באמת? כמה עשרות גג, אפילו לא אחוז מול כמות הנשים והגברים שבאים ביום רגיל להתפלל בכותל.... אבל איזה קול יש להן! כמה סערה הן מקימות!

בתאוריה-

כשיפנו את המסגדים מההר-

הרבנות שאחראית על "הכותל והמקומות הקדושים" (הרב גץ זצ"ל התעקש בכוונה על התואר ,"מקומות הקדושים"- רמז להר הבית) - תפרסם, תדריך, תנחה, תאכוף- נהלים לעליה ראויה להר (בטהרה, בכובד ראש, בליווי מדריכים, וכולי) , ותעשה גידור בלתי-עביר למקומות שאליהם אסור להכנס (כל אחד כפי מדריגתו)

בתכלס-

אני מחכה לראות מי  תהיה הרפורמית הסתומה הצעקנית שבשם ה"חופש פולחן"או משו דומה  תחליט שהיא חייבת לעלות להר איך שהיא ממציאה לה,  וכל המדינה  תהיה מהומות על זה....

מוטיז- לדעתי זה מצב חמור ממצעדי תועבה בירושלים

הם באים בעזות מצח, נגד כל היקר והקדוש,

ואילו אילו שאנחנו חוששים מהם- באים בשם אידיאלים כביכול

ולא הבנתי את הסיום, הערבים זה יותר חמור?

(יכול להיות אגב, אבל אני לא מדבר על חומרה, אלא על מה שיכול לקרות בהר..)

אני לא ממש רואה בעיני רוחי איך כופים כל הרבה מאוד מצוות אחרות שיש חיוב ציבורי לקיימן

כנראה זה חלק מהכוח של סנהדרין- שכל העם מקבל את הכפיה שלהם

דיברנו על הרבנות, לא?

הסנהדרין שיושבים בלשכת הגזית,

אליהם התכוונתי

לא רואה מצב שלרבנות הראשית יש כוח או קבלה מהעם- לכפות על הפרהסיה הציבורית קיום מצווה- ללא עוררין או בגצין

אז את מסכימה איתי!!!

את הכותרת של ההודעה הזו: http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t537392#6029446

במקומות אחרים עם נהלים ברורים, ומי שלא ירצה פשוט לא ייכנס.

עד תשל"ב הר הבית היה עדיין בשליטת ישראל בחלקו ומכיון שכך היה צד לומר שיש את חובת הקרבת פסח  - שטומאה הותרה בציבור.

הרבי מלובאויטש אמר לכל חסידי חב"ד לא להיות בירושלים בזמן הקרבת קרבן פסח בשביל לא להכנס לחשש איסור כרת.

אחרי שבטיפשותם מסרו שליטה מליאה לירדנים החשש הוסר.

וזה לא אומר שז בסדר כי יכלו להיות מספיק דרכים אחרים לסדר את זה הלכתית

אבל הרסת עם הבמבה

חשבתי הרבה על הר הבית בחודש האחרון, ויצא לי השיר הבא...

אם אשכחך ירושלים

מצד שני - אני מדגיש, אני לא תומך בעלייה מעשית להר הבית, בגלל הוראת הרבנות הראשית. מה שכן, שיהיה במודעות שנו, ובריבונותינו - ועוד איך.

אנשים נושאים את עינהם לכותל, ומתייחסים אליו כמקום הקדוש ביותר, אתה מוזמן לשאול אנשים באקראי, ולראות.
וכל עוד אנשים לא יהיו שם ממש, לא יעזרו הדיבורים..

אני לא יודע מי כתב את השיר הזה,

אבל פעם שלחו לי אותו במייל,

ועד היום הוא שמור אצלי בגלל העוצמה שלו...

הר הבית בידינו?

אני פוסע בזהירות לקראת ההר

ובתוכי דמומה עוצמת המועקה.

אני פוסע ובפי הטעם מר

טעם של אלפיים שנות שתיקה...

ההר הזה חרב מזה שנים

ולאורך הגלות אחז היטב בצפורניו

את עומס התקוות אל מול חורבן האבנים

ואת הכותל האחד במערב...

והוא ידע שיום יבוא אי פעם

וכל בניו ישובו עד אחרון.

והוא נשך את שפתותיו בזעם

ותחת מסגדים אסף חרון...

והוא חיכה להם בתום, בלי שאלות

והוא אהב אותם כמו אם חובקת בנה.

והוא אסף אליו את כל הכיסופים והתפילות

בציפיית שנה אחר שנה...

- - - ופתע מסתערת אש מכל צדדיו

ומתוכה פורצים בניו האבודים

והם כובשים בכוח וחושפים בין אבניו

את סוד ההישרדות של עם היהודים...

- - - והנה הוא שומע צעדים בסמטאות

ודמעותיו זוכרות היטב את המקדש.

ומול חייל עברי אחד, עיניו רואות

כיצד, פתאום, נולד הוא מחדש...

והוא מרגיש את ילדיו הדוהרים

והוא יודע -  בשבילם כדאי הכל!

והוא רוצה לומר להם, כל כך הרבה דברים

והוא אינו יכול, אינו יכול...

הוא רק עומד בשקט, עטוף בהבנה

מקשיב כפי שרק יודע הר להאזין.

והוא ניצב לו ככה, כבר שמונה עשרה שנה

ומידי יום שומע -  את קול המואזין... 

והוא ניצב ההר, ועלבונו זועק

והוא אינו מבין, כיצד בניו -

יכלו להפקירו, פצוע אך שותק

להשאירו כך מאחור עם מסגדיו...

והוא בוכה עכשיו מעומק נשמתו

כמו ילד, שכל אמונו הופר.

והוא יבכה גם מול תחינה לסליחתו

וגם מול כל קולות תקיעת שופר...

כי ההר הזה נושם, והוא יודע

את המרחק והבדידות, משעת פרידה.

אך זו לו פעם ראשונה שהוא נוגע -

בעומק צריבתה של הבגידה...

בדיוק באתי להעלות את זה.

(איש השקים, זוכר? לזה התכוונתי.)

ויצא לי לשמוע ממנו כמה שיחות ממש טובות.

כי רוב העם אינם שומרי תורה ומצוות בכלל... זה למה.

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה