מעניין אותי לדעת למה רווקים רוצים כל כך להתחתן..

והם חשים, אם כי לא תמיד מבינים בשכל, ששלמות ונחת אמיתית משיגים רק בשניים.

"ויקרא את שמם אדם"

אם זה משהו שהקב"ה טבע בנו..

וזה אמור להיות רצון טבעי..

(השאלות שיש לי זה לא כי אני לא יודעת מה לענות לעצמי.. זה כי אני רוצה לדעת מה אנשים אחרים חושבים)

תודה לכל העונים

בעזהי"ת.

א"א להתחרט אחרכך..

ז"א, יש אפשרות לפרק חבילה, אבל המחיר של זה כבד ולא נעים בכלל, אז כשאתה חושב על הצעד של להתחתן תשתדל לעשות אותו הכי טוב כדי לא להגיע למצב של גירושין.

ולפעמים מרוב שרוצים לעשות משהו הכי טוב, זה פשוט לא קורה...

[כמה פעמים נמרחתי עם עבודות רק בגלל שרציתי לשדרג עוד קצת ולשפר? ובסוף פספסתי את מועד ההגשה.. קורה לכולנו. ובדיוק אותו דבר גם בחתונה, צריך לדעת לקפוץ למים]

זה בגדול.

כנראה שזה חזק מאיתנו...

אני רוצה להתחתן כי מתוך אהבת האדם מגיעים לדעתי לאהבת ד' בשלמות.

נקודת ההתחלה של ואהבת לרעך כמוך היא בין איש לאישה.

אולי זה נשמע אגואיסטי אבל רק ככה אני חושבת שאוכל להיות אדם טוב יותר ולהשפיע טוב יותר על הסביבה..

כל זה מעבר למצוות פרו ורבו, שכדי לקיים אותה וליצור תנאים לגידול ילדים יש צורך בקשר של אהבה ושמחה בין בני זוג.

הבנתם, יופי..

עכשיו תורכם

לא נראה לי ששהנקודה היא עבודת ה', ואם כן - לדעתי זאת בעיה.

למה? כי אני צריך את זה, זה למה..

השבת הרהרתי בזה, האדם מתרחק מהחיבוקים של אמא שלו, ויחד עם זה הוא יותר ויותר נפתח ו"מתכתב" עם העולם החיצון..

ז"א.. אמא שלו היא המקור, היא לא העולם החיצון, והוא הולך ומתרחק ממנה ככל שהוא גדל..

אז הוא אמנם הולך ו"מתכתב" עם העולם החיצון וכביכול נהיה "גדול ובוגר ועצמאי, משופשף וקשוח", אבל בדיוק בגלל זה הוא צריך למצוא מישו מהעולם החיצון שיהיה שלו בלי פשרות, יחד איתו, איתו, מקום בו הוא יוכל להיות "קטן ותינוק ולא יכול לבד, רגיש ורכרוכי". סאמסינג לייק דיס

לא במובן שהבנת, אלא בזה ש"יעזוב איש את אביו ואמו"..

כן, אמורה להיות איזשהי התרחקות מבחינה מסויימת..

זה קורה לכל אחד, הוא כבר לא צריך שיניקו אותו או שיאכילו אותו..

הוא מתחיל להסתדר לבד. זה קורה, טכנית.

מה רע באגואיסטיות???

המון רע!

אנחנו חיים בשביל עצמנו או בשביל משהו גדול יותר?

אם בשביל עצמנו- למה שלא נגנוב, נשקר וכו'?

הרי אכפת לנו רק מעצמנו!

כי לפי זה הסיבה שאנחנו אוכלים והסיבה שאנחנו מתחתנים או כותבים בערוץ היא בשביל ה'.

ואם כך אפשר למחוק את השרשור, כי זאת התשובה של כולם פה..

אבל השאלה התכוונה למה הצורך כאן בעולם.

ואגב, למה נראה לך שאת עובדת את ה'? בשבילו?? 

בשבילך.. את אגואיסטית מושלמת, כמוני וכמו כל אחד

אני עובדת את ה' כי ככה הוא ציווה,

ואני מאמינה שבסופו של דבר זה מוביל למשהו גדול בהרבה,

שאם אין לי מושג מה הוא זה לא אומר שהוא לא קיים.

אם אתה רוצה פירוט - באישי.

לא צריך אותך לשום דבר גדול...

בין אם את יודעת להבין את המטרה טוב ובין אם לא - 

זה הכל בשבילך...

(הביטי לשקיעה.. לאן הברווזים? עפים כשהאגם קפוא!!!)

אני אשמח שתגלו לי את הסוד למה להתחתן?

תודה!

כשאתה אומר "אני רוצה להתחתן" - אתה אומר "אני רוצה אשה"..

והיא שאלה - למה?

למה להתחתן? או... למה לקחת אשה..? למה אתה רוצה אשה?

אני רוצה לקחת אשה כי אני רוצה אשה.

יותר ברור?

אבל יש..

ניתוח שכלי של הצורך בנישואין נדון לדעתי לכישלון. תמיד מנסים למצוא כל מיני דחפים חומריים (הצורך בתמיכה רגשית, ביציבות, בחיי אישות, וכו'), אבל כשמסתכלים אחר כך על רשימת התשובות, נראה שמשהו מאד מהותי חסר.

אז אני מסכים עם אהבת חינם - כך ה' רוצה. ומכוח רצונו, הוא נטע בנו צורך בלתי מוסבר לחיי נישואין, כדי לאותת לנו מה הוא מצפה מאיתנו. כך שלמעשה, הצורך שלנו הוא תוצר ישיר של רצון ה'.

אתה פסימי ריאלי - לכן אתה אומר את זה ככה.

לא חסר לי שום דבר בהסבר ובצורך.. נורא פשוט לי.

אז יש כאלה שיצליחו להגדיר לעצמם ויש כאלה שלא ממש, אבללכולם זה בסופו של דבר אותו צורך.

גם אם הם לא מרגישים תמיד את החסר צועק - הוא כן מושלם אח"כ.

המ"ה

חוץ מזה שזה רצון ה'.

תאמין לי שאם ה' לא היה מצווה לקיים את ברית הנישואין אני לא חושבת שהייתי בוחרת מלכתחילה

לקשור את חיי עם מישהו בקשר כ"כ מחייב.

הייתי מעדיפה פשוט לחיות איתו בצורה לא מחייבת, גם אם זה יהיה אותו בן אדם.

האדם מטבעו אוהב חופש ואין שום סיבה הגיונית שהוא ימכור אותו חוץ מאשר שזה רצון ה'.

אין זכויות בלי חובות, אם לא מתחייבים - הזכויות בהתאם.

כל זוג נשוי שעובד על עצמו ועל מידותיו יאמר בפשטות שאין ספק שההתחייבות הזאת היא זאת שנותנת תוקף ומשמעות ועוצמה לכל הקשר..

זה ה-יתרון של הנישואין של התורה על פני התרבות המערבית..

רק בסרטים הם נראים מאושרים יותר. (האמת שגם שם לא)

קודם כל - האדם לא בהכרח אוהב חופש, חוצמיזה - נישואין זה לא אבדן של החופש הזה.

אולי להיפך, זה חופש אמיתי, שניהם הכי חופשיים בעולם.

ברור שאדם גס יעדיף את ה"חופש" הזה, לעשות מה בא לו, אבל זה לא באמת אושר.

אבל זה טוב לנו, לא לו.

קל מאד להבין את ההגיון של המחוייבות הזאת.

דיברתי על המחוייבות.

אחרי שכבר ברור לנו שאנחנו רוצים להתחתן, (רוצים למעשה, גם אם לא הבנו למה) נראה לי שגם לך יהיה קל להבין שהמחוייבות ההדדית הזאת תשביח את הקשר.. 

באמת עדיף לך קשר בלי מחוייבות? יוולד ילד ובעלך ילך וישאיר אותך לבד..?

יודעת מה? נראה לי שאחרי החתונה בודאי תביני את זה.. (לא שאני התחתנתי.. ככה נראה לי)

המ"ה

אבל העניין הוא למה מלכתחילה בכלל אני אחליט להתחתן..

העניין עם הילד הוא רק דוגמא עקרונית.

על מה את מדברת? על קשר למילוי תאוות בלבד? אם כך את בבעיה..

אם זה לא הנושא, אלא קשר אמיתי של אהבה - הרי שכדי להשיג את הזכות - יש גם חובה.

בכל דבר זה ככה, זכויות - מרויחים בחובות.

רק קשר מחייב ייתן הן את הביטחון בכך שהאהבה היא אמיתית, וייתן גם את תחושת היציבות שהיא חלק חשוב מהעניין. ולא רק את תחושת הביטחון, עצם החיוב הופך ומעצים את הקשר.

אגב, אם לא טוב ביחד - תמיד אפשר להתגרש, את לא כבולה בכבלים של ממש. רק כשיש שמחה ואהבה את כבולה - ורוצה בכבלים.

המ"ה

אבל שלא כ"כ קשורים לשאלה המקורית.
הסיבה שלי ל'למה להתחתן' היא מה שכתבתי.

כל השאר אלה סתם התפלפלויות.

אני רוצה בקשר קדוש וטהור, אני רוצה את המחוייבות הזו כשיגיע הזמן שלה.

כי ככה ה' רצה, ואת הרצון והחיבור הנצרך הזה ה' תבע בנו.

אין כאן ויכוח מהותי כ"כ זה אותה גברת בשינוי אדרת

המ"ה

נקודה שאלה "למה להתחתן?"

אז אני עניתי http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t538448#6039644

כל שאר הוויכוח הוא סתם התפלפלות כי בסופו של דבר אנחנו אומרים אותו דבר..

הבנת?

ואני יכול לקחת אלי.

נקודה למחשבה העלתה נקודה למחשבה, היא רוצה לנסות להבין מה גורם לרצון שלנו.

את יכולה לומר שאין בזה שום הבנה, רק רצון כמוס שהוא בעצם שפריץ קסם ישיר של רבש"ע.. אחלה.

אבל אם את כבר כן מתחילה להסביר ולומר ש"רק ככה אנחנו שלמים" וכו' השאלה שלה חוזרת, כי היא רוצה להבין את משמעות החסר ואת משמעות מילויו, שהרי את כבר לא משתמשת ב"שפריץ הקסם"..

את מנסה להסביר או לא מנסה להסביר? (את הרצון הזה)

דווקא ההתחייבות, שכביכול כובלת וממסדת את הקשר, היא זו שמאפשרת לקשר להעמיק.

כשאני עם מישהי בלי התחייבות- אוטומטית ובאופן מובנה הקשר הרבה יותר רדוד, ולכן הרבה פחות מספק ומשיג את מטרותיו.

למה שאשקיע את כל כולי בקשר שעלול להסתיים מחר? למה שאפתח אליה עד הסוף? זה מסוכן מדי.

השורה הקודמת רצה בתת מודע של כל בני זוג לא נשואים (מאורסים זה שלב ביניים מעניין).

לכן אדם מוכן לוותר במידה מסויימת על ה"חופש" שברווקות. כדי להשיג שלמות ואושר גדולים יותר שטמונים בקשר זוגי אמיתי.

הרעיון לקוח מהספר "אהבה" של הרב גינזבורג, פרק 5. הספר ככלל מומלץ מאוד למי שרוצה להעמיק במהות האהבה והנישואין, והוא כתוב בצורה מאוד יפה ונעימה, לא לחפרנים בלבד

במחילה - 

הכתיבה הזו - בלי להתכווין - רק מראה עד כמה "התרבות המערבית" המקולקלת יכולה לעוות את הבריאות הבסיסית.

"לחיות איתו בצורה בלתי-מחייבת" זה דבר שבחורה עם חוש בריא פשוט תתבייש לכתוב, ק"ו לעשות; ובצדק.

נישואין - זה משנה את כל המציאות של האדם, וזה מוטבע בעומק הטבע הכי טבעי של עם ישראל, לדורותיו, ומתבטא בכל דרכי ההנהגה של ההתכוננות לקראת הנישואין ושלהם עצמם.

וה"חופש" הכי גדול של הנישואין - הוא שבחורה וגופה לא יהיו "משחק בלתי מחייב" של מישהו, ר"ל, אלא חלק ממערכת עמוקה, של קשר נשמתי ואישיותי-מחייב, מתוך חופה וקידושין ומקיף את כל החיים.

ומי שרוצה להרגיש את עומק עניינם של הנישואין כשיתחתן, מעבר להיותם מצות ה' ומתוך כך, - מוטב להסתגל למבט ולתחושה הטבעיים הללו, אם משום מה לא חש זאת מתוך עצמו והתגדלותו.

לק"י

אנחנו מספיק מסובכים עם עצמינו, ולכן אנחנו מחפשים להסתבך עם עוד מישו..

סוג של <צ>

וואלה.. נס שניתנה תורה.. הקב"ה התערב בדיוק בזמן...

זה תלוי בהסכמות..

אבל ת'כלס צודק.. הקב"ה ציווה כי הוא ידע שזה מה שטוב לנו.. אנחנו אומרים מה אנחנו מרגישים ובאמת הקב"ה כבר חשב על זה..

הקב"ה לא חשב על זה, הוא טבע בנו את זה

או כל משהו שמשתמע מגניבת דעת...

אני לא בייניש...למקרה ומישהו חשב שכן...

רק בחור פשוט שרוצה להתקרב לה'...

אלא יצר מציאות....אם הוא לא היה רוצה שנתחתן...הוא לא היה יוצר בנו את הדחף לזה...

ה' טבע בנו את הרצון לכך וכתב בספר היצרן שלא טוב היות האדם לבדו....

חשבתי על השאלה של השרשור והתשובה שלי כמשל:

אדם מזמין מקרר חדש הרי ברור שכדי שהמקרר יעבוד צריך לחבר אותו לחשמל...

ובכל זאת היצרן מציין זאת בדפי ההוראות...

אם ישאלו אותי למה אני מחבר את המקרר לחשמל...אענה ישירות כי כך היצרן כתב (להימנע מתשובות שגויות בדברים שאני לא הכי מבין בהם..חח)

**התשובה שרשמתי למעלה היא בגדר הלצה(למרות שזה גם נכון..) 

אלא - "כדי שזה יפעל, זה פועל על חשמל".

ושיאהבו אותי באמת.

זה תשוקה כזו שמגיעה עם הגיל

פשוט רוצים את זה כל כך!!!!

הקשרים שהיו ונגמרו

-הלוואי שהייתה בי תיכולת הקרה והנכונה הזאת להתנתק מהם מהר ולהמשיך הלאה

חלום כי באמת כל רגע שעדיין יש חיבור זה בזבוז זמן יקר

אם כשמגיע וכשהולך ללימוד תורה הם ישנים? ומתי הוא ואישתו זוכים לזמן זוגי אישי רוחני נפשי היות וכשהוא מגיע הביתה זה למקלחת שינה ואוכל?

מה זה שונה מאדם שהולך לעבודה ונמצא מחוץ לבית 9 שעות לא כולל נסיעות? או מאדם שמשמש כקצין קרבי ונמצא רוב זמנו בפעילות צבאית? או טייס אזרחי שנמצא הרבה בשמיים ובמדינות אחרות, או באיש עסקים שעסוק ומתרוצץ בניהול העסק?

אצל אברך, להיפך, אין לו נסיעות כמעט כי הוא פשוט יגור בקהילה ליד הישיבה/כולל.

לא שונה מהרבה מקצועות אחרים, כמו שכתבו מעליי.

בלי איזשהי מטרה או או הישג במשך עשרות שנים.

יש המון דרכים להתפתח בלימוד תורה, לימודי רבנות, כתיבת מאמרים תורניים, העברת חַבּוּרוֹת ושיעורים בישיבה, לימודי דיינות, כתיבת מאמרים תורניים, וכולי.

מי שסדר היום ומטרות הלימוד שלו במשך עשרות שנים נראות בדיוק כמו בשיעור א', שווה למי שנשאר קופאי בסופר בעולם העבודה ולא מחפש להתפתח בזה.

הרבה דרכים להתפתח בלימוד התורה גם מביאות בסוף למשרות תורניות שגם מביאות פרנסה, למרות שמאוד קשה להתקבל אל הדברים הרציניים באמת.

אני מסכימה שבחור שרוצה לצאת לדייטים ואין לו מושג מהחיים שלו, לא רק לפרנסה שהיא מחוץ לישיבה, אלא לפחות מטרות ויעדים בתוך עולם הישיבות, כנראה שהוא לא בוגר מספיק ולא בשל לנישואים.

מה שכתבת בסוף על לאסוף בחורות זרות ברכב לצורך נישואים, נראה לי כדאי שתשקול בתרחיש המדומיין שלך מה תעשה כשהבנות החביבות שפחות זורם להן להיות מכונת ילדים, יתקשרו למשטרה.

השני יועץ משכתנאות כל יום (באמת יועץ משכנתאות) ו..זהו. כאן זה נגמר. הוא לא יהיה משהו מעבר לזה.

השנה הוא קם בוקר, הלך לייעץ לאנשים, חזר בערב.

בעוד 30 שנה, הוא יקום בבוקר, ילך לייעץ לאנשים ויחזור בערב. אפילו הקפה והבדיחות מסדרון יהיו קבועים ועוד מלא דברים אחרים.

קשה לקרוא את ההודעה הפותחת

כי היא כתובה עם המון תפיסות ברורות של הכותב

הלוחם שכרגע עובד בעבודה רגילה,

הולך לעבודה כל יום וחוזר בערב? למה הוא לא נשאר קבוע עם אותם וופלים?

סגנון הר המור.

אמרו שלצערם במשך שנים טיפחו את עניין הצבא ושבנות יעדיפו מישהו שעושה צבא מאשר אברך.

לענ"ד,

לא סותר שאפשר גם וגם. ואם הבחור תלמיד חכם אז שיתגייס בחוק טל וכו'

יש עניין בלהביא את התורה לחיי המעשה.

ואין לזה באמת תשובה של שחור לבן, זה תלוי בהרבה משתנים.

דבר אחד ברור לכולנו, תורה מצלא ומגנה וזה עיקר חיינו.

ואת זה המדינה והצבא וכו' צריכים לזכור, שלימוד תורה הוא מה שמחזיק אותנו ולא להפך.

לעומת דברים אחרים.. זה וודאי לא פרדוקס, אלא עובדה- תורה קדמה. תורה תישאר.

וזה העיקר.

שקדמה לתורה?

דרך ארץ=עבודה.

יש הנחה לא מבוססת שאם כולם ילמדו תורה אז לא יהיו מלחמות. הבעיה המרכזית היא שיש שלל ראיות הופכיות מהמציאות, מהמצוות ומהתנך לכך שזה שגוי.

מילא היו אומרים "כולם יקיימו צורה ואז לא יהיו מלחמות" עוד היה אפשר להבין, כי לכאורה זה יהיה גאולה - וגם זה עוד טעון ראיה שהרי הרמבם כותב במפורש שמלך המשיח יילחם לישראל. אבל להגיד שהלימוד הוא הקובע? מוזמנים לשאול את חזקיה ורבשקה אם הלימוד לבד מועיל.

שהציל את דורו בזכות הכפייה הדתית

ודרך ארץ קדמה לתורה ב26 דורות לפני המעמד

עד מתי נביא "הוכחות" מפילפולי דרש?

אגב מה שלומך??? קטע שאת פו

אבל גם את פרסמת עכשיו.

לשאלתך.

זה חשש טבעי,

אבל אם אלה דברים חשובים, אז בסופו את צריכה לומר את זה.

וכן, לקחת בחשבון שהוא "יפגע" או לא ירצה לשנות כלום, כי זה קו אדום שלו או כי לא בא לו.

זה חלק מהזוגיות, ללטש את הפערים ולגלות את הקלפים.

העניין הוא שלפעמים הצד השני (וגם את )לא יודע מה באמת הקווים האדומים שלו,

וכמה באמת הוא מוכן לעשות עבור הצד השני.

וזה החלק המעניין : הקו האדום והמעשים יכולים להשתנות מאוד כאשר ההפסד מאי המשך הקשר לא ישתלם לו.

אז אם למשל את אומרת לי דברים שמפריעים לך, אבל הקשר בינכם עדיין לא פלדה, את לוקחת סיכון.

מצד שני, אולי את חייבת לומר עכשיו את הדברים שמפריעים לך כדי שבסופו של דבר הקשר יהיה פלדה ?

מה למדנו מזה ?

1. אין כאן חוקים ברורים. כל מקרה לגופו ובפורום יהיה קשה מאוד לדעת את תמונת המצב שאת רואה מולך.

2. הכי חשוב שאת באה באמת באמת מכוונה טובה ואת מסתכלת באמת על שניכם ולא רק עלייך. אם זה המצב, לכי על זה ותגידי לו מה שמפריע לך.

בהצלחה.

מה מהותי בעינייך?

נראה שזה בעיקר חשש, זה לא קל, יהיו טעויות בדרך , אבל בשלב מסוים בקשר מתגברים עליו ולוקחים סיכון כזה כדי שהקשר יתפתח🌷

כי בקשר זוגי שחיים יחד, ברור שלפעמים ניפגע ונפגע, מה שמייחד את הקשר זה האהבה והיכולת לנהל שיח ולהתגבר על טעויות שיהיו.

המון בהצלחה!

בפרט בציבור הדת"ל, המתאפיין בשיעור ניכר של זוגיות ונישואים בין עדתיים.

(לעומת המצוי אצל חרדים - נדיר ביותר למצוא נישואין מעורבים)

ואיזה כייף להיות בהרגשה שהקשר רציני והולך בכיוון טוב 🙂

מציע שתשתפי אותו בקושי עצמו, תגידי לו: יש משהו שיושב עלי ואני קצת חוששת להעלות אותו כי חשוב לי לא לפגוע, אבל אני רוצה שנוכל לדבר על הכל באמת.

תתחילי מהנקודה שהכי מפריעה לך - כשקורה X, קשה לי כי אני רגילה ל-Y..

תשאלי אותו איך הוא רואה את הפערים האלו, לפעמים כשהצד השני מדבר ראשון זה מוריד את ההגנות.

ופתיחות היא לא קסם של רגע, היא עבודה בהמשכים. ככל שתעברו שיחות כאלו בשלום, הפחד ייעלם.

בהצלחה רבה!

או קשרים שפשוט לא עוברים פגישה ראשונה.

לפעמים אנחנו מגיעים אליהן (או אליהם) כדי לסמן שעשינו משהו. בלי קשר למה שקורה באמת בעולם.

יש הרבה אנשים שמאמן בשבילם יהיה חסר תועלת. כן. אגב לא רק לחתונה.

תוהה אם זה אומר שיש טעות בדרך

כל מאמנת מביאה את הנקודות שלה וחלקן חוזרות על אותם הדברים.. כל צעד ומאמץ מהכיוון שלנו באמת מקדם.

אבל צריך לזכור שאף מאמן או מאמנת לא מחליפים אותי, הכוונה- אם יש לי פחד עמוק, או משהו כלשהו שתוקע אותי, האחראיות היא עליי לעבוד על זה, להשתחרר, להשליך, לקבל.

מאמנת טובה תדע איך לקדם אותי בזה, אבל העבודה היא עליי.

ולא תמיד בפנים אנחנו מספיק רוצים לעבוד על הנקודה שתוקעת אותנו (לפעמים אנחנו אפילו לא מודעים לזה!), אבל זה קורה.

אני חושבת שצריך להיות עם מישהי שבאמת רואה אותך ועוזרת לך לפתח ולהגדיל את הביטחון העצמי שלך, שמעודדת אותך לעבוד ובלי קשר לכמה כסף יצא לה מזה.. מישהי שאת מתחברת אליה ומוכנה להשליך את עצמך למסע אמיתי של בירור הנקודה התוקעת.

וחוץ מכל זה, לא יודעת אם באמת נגעתי וזה שייך..

אני חושבת שאת אלופה, שאת נמצאת בכלל במקום שמתייעץ.

אני פתאום לא מבין מה בעצם מיוחד במאמנים לחתונה? בעצם אגם צריך אימון אישי באופן כללי (או יותר מזה?), בלי קשר לחתונה...?

הרבה אנשים עוברים כל מיני דברים מאוד קשים בחיים שלהם ומגיעים לחיי נישואין בלי שהם עברו תהליך אחד של עיבוד וחושבים שהנישואין יפתרו הכל.

מאמנים ופסיכולוגים זה חשוב, זה עובד.. אכל צריך רצון של האדם, במיוחד בכל האימונים למינהם שגם בינהם יש הרבה שרלנטנים.

היום כל מי שעושה קורס של חמישה חודשים קורא לעצמו מאמן ומטפל.

מה שאני אומר זה שנשמע שאם אדם צריך להתמודד עם בעיות של תקיעות או קשיים כאלה ואחרים אז הוא צריך פשוט איש מקצוע. מה הדבר המיוחד במאמן ל"חתונה"? מה הייחודיות של המאמנות האלה? מה ההסמכה הקלינית שלהן?

שאם יש לאדם תקיעות או משהו הוא צריך איש מקצוע..

שהן מתעסקות יותר בעניין של חתונה ופחות בדברים גדולים של טיפול נפשי, כמו ליווי כזה.. של עצות וכו'.. ככה מהחוויה שלי.

לרובן אין הסמכה קלינית (של פסיכולוגית/עוס), בדרך כלל קורס אימון לחתונה

אין להם הסמכה קלינית רשמית (קורסים כאלו ואחרים, אבל למשל אין רישיון - זאת בניגוד לעו"ס ופסיכולוג)

מה מיוחד במאמנת "לחתונה"? שזה התחום שהיא בחרה להתעסק איתו.

קצת כמו שיש פסיכולוגים שמתעסקים בעיקר בחרדות. או בעיקר באובדן ואבל. כזה…

*אסייג- הואיל ולמאמנים אין רישיון כלשהו, ולכן גם אין פיקוח. כמו גם העובדה שלרוב הבסיס הלימודי-הכשרתי שלהם מצומצם משל עוסים קליניים או פסיכולוגיים - מומלץ שבמקרים של קושי יותר "רציני"- ללכת לאיש מקצוע עם תואר שני טיפולי. (נניח - דיכאון- ללכת לאיש מקצוע מוסמך. תקיעות בחיים וקושי בקבלת החלטות- הייתי מוכנה ללכת למאמנת)

מומחה לחרדה מטפל בבעיות חרדה, מומחה לאובססיביות מטפל באובססיות, מומחה לטראומות מטפל בפוסט-טראומות, וכו. המשותף זה שהוא פותר את הבעיה שנתנה לו את שמו...

אבל מה זה מומחה לחתונה? מה הבעיה שהוא מטפל בה שלא מצריכה התמקצעות קלינית?

אני באמת שואל

נגיד מומחה לדימנציה, מומחה סכרת

מה כן עושה מומחה? מטפל באותו תחום או עוסק בו (נגיד היסטוריון מומחה בית שני)

מאמן לחתונה זה מאמן שבוחר להתעסק בתחום חתונה, וזה אומר שהאנשים אותם הוא יאמן יבואו לרוב בגלל קושי/תקיעות מול נושא החתונה.

לא הייתי אצל כזו בעצמי, אבל למשל: מישהי שמרגישה שקשה לה להביע את עצמה בדייטים ראשונים, מישהי שמפחדת להמשיך כשזה נהיה רציני אז חותכת, מישהי שמרגישה שנמשכת דווקא לבחורים שלא מתאימים לעולם הערכים שלה.

למשל…

בסופו של דבר העיקר זה הקשר עצמו. אם הקשר שלכם בוגר וטוב, אז כדאי לנסות להתגבר על הפערים, ותמיד יש פערים כלשהם.

מכיוון שאתם עוד בשלב גמיש בחיים, כדאי לנסות לבדוק את ההתאמה בשאיפות וערכים. וגם אם יש פערים, אולי השאיפה להתחזק יחד חשובה יותר מהיעד. שהרי בסופו של דבר כשהתחיל הקשר החולשות האלה היו קיימות.

מה זאת אומרת ההתייחסות לתחילת הקשר? אני לא לגמרי בטוח שזה התחיל מהמקום הכי רציונלי ונכון מהבחינה הזו

קצת, זה מתלווה לאיזו מין הרגשה של התפשרות, ואולי מצד אחד אני לא נמצא במקום שצריך להתפשר (הן הגיל וזה שאני לא מבקש איזה משהו מטורף מידי) ואולי מצד שני כן כדאי וחשוב להתפשר ואני זקוק לכלים ולהבנה של הסיבה והנושא

"נכנסתי לזוגיות הזו בעקבות מורכבות במשפחה". ממליץ מאוד להיזהר בזוגיות שמגיעה בסיטואציה כזו.. באופן אישי הקשרים הארוכים והלא טובים שלי היו בתקופות כאלו בחיים, כשהבית לא עשה לי טוב ונשארתי בקשר עם הבחורה למרות שזה לא באמת הלך, ולא נהנתי. כנראה מתוך תחושה בתת מודע של זה העוגן שלי בתקופה הזו והקרן אור לעתיד היותר טוב שבחוץ.

אתה בחור צעיר ועומד בפני החלטה משמעותית לכל החיים, וצריך לקבל אותה בשיקול דעת. לא מתוך מפלט שאחרי כך נצטער עליו..

חשוב לי לומר שזה לא יוריד לך מהבחורה, יכול להיות שהיא האחת שלך לגמרי! בטח אם הולך לכם טוב. רק שים לב למצב, אל תגרר לקשר הזה רק כי יש משהו ביד. תמיד יכולה לבוא אחת אחרת. תפתח עוד עין בהחלטה הזו כי המצב שלך יותר רגיש מאחרים.

ולגבי רמה דתית, נראלי בגיל הזה עדיין לא סגורים על השאיפות התורניות לטוב או לרע. ייתכן מאוד שאם אתה תוביל טון תורני יותר בזוגיות היא תלך בעקבותיך (קרה אצל הורים שלי) , בטח אם היא הולכת למדרשה וכו'. אז יש שמקום לאופטימיות שהמצב גמיש. אבל ככלל זה כן נקודה חשובה בעיניי רמה דתית שמשפיע על איך נראה הבית חינוך ילדים וכו'.

הצלחה גדולה אחי! מעריך אותך על היכולת שלך להיות בקשר בגיל צעיר גם כשמורכב.

ומקשר שהוא בריחה.

אתה לא מספיק מכיר את עצמך.

מצד אחד יש לך מקום בטוח, מקור חום, קבלה, שיח נעים. מאוד קשה עד מרגיש בלתי אפשרי להיפרד ממקום כזה.

ומקום כזה חד משמעית הוא גם מקום מרכזי בזוגיות בריאה וטובה. חברות היא הבסיס הכי טוב לזוגיות.

אבל, מצד שני עלה בך קול משמעותי וחשוב (שמעיד על בגרות!) ששואל את עצמו- רגע, האם זה שייך לבית שאני רוצה להקים?

אני חושבת שזו שאלה סופר קריטית. שקריטי לעצור ולהתבונן בה. חברות וכו' זה אמנם קריטי, אבל הערכים וסגנון הבית שאתה רוצה להקים זה חשוב לא פחות, בעיני (ובסוף אגב יכול להשפיע גם על החברות ויכולה ליצור לא מעט תקלים שקשה מאוד להתמודד איתם).

הישיבה זה מקום מצוין לעצור רגע, לנשום, להכיר את עצמך יותר, לבנות לעצמך תפיסת עולם יציבה יותר, ו-להתבונן מחדש על הקשר הזה. הייתי אולי אפילו לוקחת איזה הפסקה בקשר, רק כדי להתבונן עליו רגע מבחוץ, עם פחות עירבוב רגשי.

יכול להיות שיש בקשר הזה משהו שממשיך קצת מכוח האנרציה, כי פשוט טוב. גם אם הוא לא נכון לך באמת. וזה שלב טוב לעצור רגע ולהבין מי אתה באמת ומה אתה רוצה, ומתוך כך איזה סוג בית אתה רוצה להקים והאם הפערים האלה שציינת ימנעו ממך להקים בית כזה.

אחרי שלב הבירור אני חושבת שנכון לשתף אותה, לשמוע מה יש לה לומר בנושא- אולי היא מזדהה עם הערכים שאתה מחפש? אולי היא מחפשת להיות במקום אחר מהמקום שהיא נמצאת בו עכשיו?

בהצלחה רבה! בע"ה שתהיה בהירות הדרך

לעשות את שלהם (וגם בלי קשר לעניין, כדי שהישיבה תחדור מומלץ כמה שיותר להיות עם הראש בישיבה).

יכול להיות שאחרי כמה זמן כבר יהיה ברור לכם לאיפה זה הולך. ואם תהיה פרידה, טוב שזה יבוא ככה, בהדרגתיות, ולא בבום של פרידה.

זה תלוי גם לאיזו מדרשה היא הולכת. אם היא הולכת למדרשה שהקו שלה דומה למה שאתה רוצה, יש יותר סיבה לתת הזדמנות.

המקום הנפשי שממנו נכנסת לקשר.

כל דבר שמשמש מעין בריחה הוא שלילי

נכון, אנחנו לא אמורים לבוא לקשר מושלמיםץכל אחד והשריטות שלו. אבל קשר שהוא בסופו של דבר מעין בריחה זה לא נכון לך וזה לא פייר גם כלפי הצד השני (במידה והיא באמת בונה עליך)

רק כששני הצדדים לא רציניים לחתונה אני יכול להבין את ההיגיון במהלך כזה כי מלכתחילה זה לא רציני. אבל גם זה שלילי, רק פחות

אגב העניין עם הצניעות הוא מאד חשוב, אבל הוא יותר גמיש ודינאמי.

א' אשרייך על ההתמודדות וזה לא קל.

ב' הייתי מציע באינטרקציה בינכם שיהיה איזה מרחק ביטחון מרחק שבו נוח ללכת ולהרגיש קרובים אבל לא קרוב מידיי שיוביל אתכם לסיטואציות כאלה. אשריכם על ההתמודדות מקווה שיעבור מהר

בזמנו בררנו האם מאורסים צריכים לשמור על ההרחקות של תקופת הנידה, אבל אין לזה התיחסות מפורשת. לדעתי מי שרוצה לקחת את זה, גם אם באופן חלקי, זה יכול לעזור.

בגדול בעיקר לא להעביר מיד ליד, לא לשבת על ספה אחת, לא לאכול מקערה משותפת. את בטח לומדת את זה עכשיו בהדרכת כלות.

מה שהכי יכול לחזק ברגעים האלו זו החלטה המשותפת, כדי שגם אם צד אחד יישבר, שירגיש שהצד השני לא יזרום איתו.

ואולי לשמור ייחוד יותר "חמור" אני אקרא לזה, לא סתם ללכת ברחוב אלא לשבת במקומות ציבורים עם אנשים במרחק שהם כמעט יכולים לשמוע את השיחה שלכם? סתם הצעה שעלתה לי עכשיו, אני לא יודעת עד כמה זה ישים.

זו תקופה קשה, אבל היא עוברת. עוד מעט תוכלו להקים את הבית שלכם והכל יהיה מותר בקדושה וטהרה.

האירוסין מכל הבחינות אבל בעיקר מהבחינה של המגע היתה לי קשה אימים. שווה מאוד מאוד להחזיק מבט ארוך ולזכור שהטוב מגיע במלואו ובצורה משמחת אחרי החתונה

"גיבורי כח עושי דברו". זה באמת קשה! אפשר להפגש פחות, אפשר להסיח ית הדעת ולהיות עסוקים בדברים אחרים, וחוץ מזה בגישה כללית- להחליט שזה לא אופציה, כמו מצוות אחרות שברור לכם, כמו למשל אם שכחו להדליק מזגן לשבת ונורא חם, אני מניחה שלא תתלבטו אם להדליק אותו בשבת. לכן זה לא יכול לקרות, לא ברחוב ולא בבית, כי זה לא התלבטות... זה גם עוזר אחרי החתונה. מזל טוב! וברוך ה' שיש לכם את ההתמודדות הזו!

חברה שלי התחתנה קצת אחרי שהתארסתי. וראיתי אותה בסוף החופה שהיא ובעלה נותנים ידיים, ורואים את ההתרגשות של פעם ראשונה, וזה נתן לי כוח. לראות בעיניים את התוצאות של זה.

אולי לחפש מקורות ללמוד מהם את המעלה של זה, יעזור לכם. תלוי בסגנון שלכם.

יש משהו שאני אומרת לפעמים, זה אולי יישמע לחלק כמו כפירה, אבל זה לא. כתוב שה' לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. אבל את יודעת מה זה אומר לעמוד בו? אני לא. כי זה לא בהכרח להצליח בלי ליפול. מי שנפל, אחרי שעשה את כל המאמצים לא ליפול- זה לא עליו. מה שעליו זה לקום משם. הכי חשוב זה שאם יש נפילות, לא להגיד "זהו אז הכל אבוד" ולהמשיך ככה. צריך לנסות להשתפר כל הזמן. תזכרי שבשביל זה יש לנו את האופציה לעשות תשובה

מזל טוב! המון הצלחה!

זה גם מה שהייתי שומע בשיחות בישיבה!

לסבול פחות

שאר הדברים כתבו פה מעליי.

כדי להיזהר ממשהו באופן האולטימטיבי, צריך חיבור לערך, המחשה לשכר שמקבלים על שמירתו, יצירת גדרים, אבל צריך גם משהו קיומי בסיסי מרתיע.

כמו שיש יראת הרוממות ואהבת ה' ויראת חטא, אבל יש גם רשת בטחון של יראת העונש.

נשאת ונתת באמונה?

קבעת עתים לתורה?

עסקת בפריה ורביה?*

ציפית לישועה?

*טוב אולי על זה אפשר לדלג

רק שבפועל, כולנו יודעים איך זה בפוליטיקה…

אישית, חשבתי שחשוב לי שאשתי תקפיד על ההלכה ויהיה משהו נוסף בו היא משקיעה מעבר ותהיה פתוחה לדעות שונות בתחומים רבים.

כאשר מצאתי את שאהבה נפשי, הבנתי שחשוב שתהיה התאמה בתחומים ולא רק רמה דומה, אלא הקפדות והקלות דומות.

לא לתת לה לבחור מתוך אופציות, אלא שאלה פתוחה.

אתה יכול לכתוב לה שלא ראית התייחסות לזה בכרטיס שלה ואתה שואל כי זה חשוב לך

משני סוגים.

מפתיע במקוריותו, מבריק.

או מפתיע בגסותו.

זהו.

ועכשיו לדיון עצמו. יש דברים שיכולים להיווצר במהלך קשר. מין שפה משותפת שנוצרת לאורך הזמן (השנים? לאט דווקא. תלוי בטיב הקשר ובעניין), אבל אם הם יופיעו בתחילת הקשר זה יהיה גם סופו.

אם אתה מחפש מישהי שכשהיא פתוחה היא יודעת לעשות שטויות, אז תשאל את החברות שלה.

ומסכימה שיש דברים שבתחילת הקשר לא מתאימים

סיפור שכזה למשל, מתאים בעיניי להופיע רק לאחר הנישואים כשכבר ישנים יחד באותו חדר וחיים באותו בית, וזה בלתי נמנע שיהיה לזה ביטוי כלשהו (גם חוסר ביטוי מוחלט הוא ביטוי במקרה כזה)

אבל בהחלט יש כאלו שגם בקשרים קרובים נוטות להישאר אסופות, לפחות בחלק מהתחומים. וזה משהו שחברות קרובות תדענה להעיד עליו יותר (איך הגברת המיועדת מתנהגת מולן)

*מניחה שתקף גם לגבי גברים, אני מכירה את הצד הנשי בעיקר (מתוקף היותי אישה שגדלה בחינוך נפרד וכו)

'חסמים' וגבולות של דברים שנהוג ו/או יותר מנומס לעשות בפרטיות - נבנית במהלך הזמן.

לא על היום הראשון והשבוע הראשון והחודש הראשון לחיים הזוגיים ביחד.

וגם אחרי זמן, קשור לאופי האישי. עד כמה נפתחים / מתביישים / שומרים על גבולות

השנים "מזמינה" התנהגויות שלא מתקבלות יפה בסיטואציה אחרת...ובכל זאת,

סלח לי קדם, אני לא הייתי רוצה יחסים המתאפיינים בצעקות (למרות ההתפייסות וחוזר חלילה..)

וגם לא כאלה שמתבטאים בחופשיות....בדברים מסויימים.

נכון שזה קשה כשחיים בקרבה כה גדולה, אבל חז"ל אמרו כבר "להתרחק מדברים מכוערים"..

לא קל. אבל בכל זאת חושבת שצריך לשמור על גבולות כלשהם ומכובדות עצמית ושל הזולת.

אבל, כל אחד ומה שהתרגל אליו, ומה שחשוב לו. ואל תתפלא אם השם ישלח לך בדיוק את ההיפך מהאינטימיות

שאתה מחפש....יש לו חוש הומור, כידוע.

לא השפה, לא הגרפיקה, לא האינטימיות.

אני תוהה אם מישהו פרץ למשתמש של כקדם.

ופחח נו בעמת. כאילו במצבים אחרים אני מתבטא אחרת

או שאני מבלבל בינך לבין משתמש אחר

ואם לא אכפת לך אני דווקא למדתי בחינוך חילוני. לצערי.

גם במצבים אחרים, למה שלא תעדן טיפה את ההתבטאויות (לא מכירה כל כך, אבל זה

מה שאתה אומר). זה לא סותר להיות "דוגרי". בכלל לא.

איך עלי להבין שתגובה מסוימת שייכת אלי....פ.א. - אני צריכה ליטול סרגל ולמדוד את המרחק והזווית?.........

למשל - לגבי המנטליות האחרת שמישהו גדל בה (תגובת קדם) הוא התכוון אל תגובתי או אל תגובת נקדימון?....

כי זה עלול להיות דו שיח מגוחך (ולפעמים, מביך) של חרשים....

בתגובה אל

שבכלל לא מופיעה האפשרות 'בתגובה אל'

לא כל דבר צריך להגיד.

גם אם זה אמת.

לא צריך לדווח על מה כל אחד עשה בשרותים.

ובהזדמנות זו, אם אני מביאה איזו גרסא דינקותא לא שייכת שלי, נא להעיר לי. תודה רבה.

(בפרוזה כתבתי משהו על המוסיקה שאהבתי אוהבת, אתם לא מכירים וזה חילוני. אבל

ז ה לא כל כך נורא. נכון?

כל מיני צטולנטים או בישולים לא טריים שמתקלקלים מהר - עושים קילקולי קיבה.

דרך אגב צומות ותעניות זה מאוד בריא,

לנקות את הקיבה ולהוריד את הכרס.

ידוע שגורם מספר 1 לכל המחלות זה תזונה לא נכונה.

צולנט זה של אשכנתוזים

לפחות אנחנן אוכלים טעים

כדי לא להשתנות..

לפעמים יש יותר מדי צעקות, שוכחים שאפשר גם להשתנות.

לפעמים האישה נכנסת יותר מדי בגבר והוא יותר מדי בה..

האם אני בעד כנות? ברור. שונאת את כל הפייק אבל עדיין צריך לכבד את מי שעומד מולך.

תהיו ישראלים, תדברו, תגידו מה מפריע לכם, אל תשמרו בבטן אבל תזכרו שגם בדרך שבה אומרים דברים יש משמעות.

ולא, אני לא מדברת על המשפחות שיושבות ולא מדברות כי זה "לא מנומס".. בסוף זה סתם מתפוצץ להם בפנים ונתקע להם הפרצוף חמוץ

לא לזה אני מתכוונת.

אומרת את זה בחורה שצריכה לשתוק לפעמים מרוב כנות.

הכי הצחיק אותי כל פעם שאיכשהו נקלעתי למקלט לראות את כל האנשנים עם האופי אשכנזי במקלט רבים חחח

זה באמת כישרון

זה נקרא לדון בקול..

כמו שכל התרבות שהאשכנזים החילונים ייצרו ומייצרים זו לא פריצות, בהמיות והחפצה, זו אמנות.

כמו שכל הסטיות שהם דוחפים אליהן, הן לא סטיות אלא חלק מובנה מנפש האדם, ועובדה שיש על זה מחקרים אקדמאיים.

כמו שלסווג את מצביעי הליכוד לכמה רמות ולהמשיל כל רמה לסוג קוף אחר, זו לא גזענות אלא ניתוח קר ומודעות לאמת (ועוד הם טוענים שהיהדות גזענית)