מעניין אותי לדעת למה רווקים רוצים כל כך להתחתן..

והם חשים, אם כי לא תמיד מבינים בשכל, ששלמות ונחת אמיתית משיגים רק בשניים.

"ויקרא את שמם אדם"

אם זה משהו שהקב"ה טבע בנו..

וזה אמור להיות רצון טבעי..

(השאלות שיש לי זה לא כי אני לא יודעת מה לענות לעצמי.. זה כי אני רוצה לדעת מה אנשים אחרים חושבים)

תודה לכל העונים

בעזהי"ת.

א"א להתחרט אחרכך..

ז"א, יש אפשרות לפרק חבילה, אבל המחיר של זה כבד ולא נעים בכלל, אז כשאתה חושב על הצעד של להתחתן תשתדל לעשות אותו הכי טוב כדי לא להגיע למצב של גירושין.

ולפעמים מרוב שרוצים לעשות משהו הכי טוב, זה פשוט לא קורה...

[כמה פעמים נמרחתי עם עבודות רק בגלל שרציתי לשדרג עוד קצת ולשפר? ובסוף פספסתי את מועד ההגשה.. קורה לכולנו. ובדיוק אותו דבר גם בחתונה, צריך לדעת לקפוץ למים]

זה בגדול.

כנראה שזה חזק מאיתנו...

אני רוצה להתחתן כי מתוך אהבת האדם מגיעים לדעתי לאהבת ד' בשלמות.

נקודת ההתחלה של ואהבת לרעך כמוך היא בין איש לאישה.

אולי זה נשמע אגואיסטי אבל רק ככה אני חושבת שאוכל להיות אדם טוב יותר ולהשפיע טוב יותר על הסביבה..

כל זה מעבר למצוות פרו ורבו, שכדי לקיים אותה וליצור תנאים לגידול ילדים יש צורך בקשר של אהבה ושמחה בין בני זוג.

הבנתם, יופי..

עכשיו תורכם

לא נראה לי ששהנקודה היא עבודת ה', ואם כן - לדעתי זאת בעיה.

למה? כי אני צריך את זה, זה למה..

השבת הרהרתי בזה, האדם מתרחק מהחיבוקים של אמא שלו, ויחד עם זה הוא יותר ויותר נפתח ו"מתכתב" עם העולם החיצון..

ז"א.. אמא שלו היא המקור, היא לא העולם החיצון, והוא הולך ומתרחק ממנה ככל שהוא גדל..

אז הוא אמנם הולך ו"מתכתב" עם העולם החיצון וכביכול נהיה "גדול ובוגר ועצמאי, משופשף וקשוח", אבל בדיוק בגלל זה הוא צריך למצוא מישו מהעולם החיצון שיהיה שלו בלי פשרות, יחד איתו, איתו, מקום בו הוא יוכל להיות "קטן ותינוק ולא יכול לבד, רגיש ורכרוכי". סאמסינג לייק דיס

לא במובן שהבנת, אלא בזה ש"יעזוב איש את אביו ואמו"..

כן, אמורה להיות איזשהי התרחקות מבחינה מסויימת..

זה קורה לכל אחד, הוא כבר לא צריך שיניקו אותו או שיאכילו אותו..

הוא מתחיל להסתדר לבד. זה קורה, טכנית.

מה רע באגואיסטיות???

המון רע!

אנחנו חיים בשביל עצמנו או בשביל משהו גדול יותר?

אם בשביל עצמנו- למה שלא נגנוב, נשקר וכו'?

הרי אכפת לנו רק מעצמנו!

כי לפי זה הסיבה שאנחנו אוכלים והסיבה שאנחנו מתחתנים או כותבים בערוץ היא בשביל ה'.

ואם כך אפשר למחוק את השרשור, כי זאת התשובה של כולם פה..

אבל השאלה התכוונה למה הצורך כאן בעולם.

ואגב, למה נראה לך שאת עובדת את ה'? בשבילו?? 

בשבילך.. את אגואיסטית מושלמת, כמוני וכמו כל אחד

אני עובדת את ה' כי ככה הוא ציווה,

ואני מאמינה שבסופו של דבר זה מוביל למשהו גדול בהרבה,

שאם אין לי מושג מה הוא זה לא אומר שהוא לא קיים.

אם אתה רוצה פירוט - באישי.

לא צריך אותך לשום דבר גדול...

בין אם את יודעת להבין את המטרה טוב ובין אם לא - 

זה הכל בשבילך...

(הביטי לשקיעה.. לאן הברווזים? עפים כשהאגם קפוא!!!)

אני אשמח שתגלו לי את הסוד למה להתחתן?

תודה!

כשאתה אומר "אני רוצה להתחתן" - אתה אומר "אני רוצה אשה"..

והיא שאלה - למה?

למה להתחתן? או... למה לקחת אשה..? למה אתה רוצה אשה?

אני רוצה לקחת אשה כי אני רוצה אשה.

יותר ברור?

אבל יש..

ניתוח שכלי של הצורך בנישואין נדון לדעתי לכישלון. תמיד מנסים למצוא כל מיני דחפים חומריים (הצורך בתמיכה רגשית, ביציבות, בחיי אישות, וכו'), אבל כשמסתכלים אחר כך על רשימת התשובות, נראה שמשהו מאד מהותי חסר.

אז אני מסכים עם אהבת חינם - כך ה' רוצה. ומכוח רצונו, הוא נטע בנו צורך בלתי מוסבר לחיי נישואין, כדי לאותת לנו מה הוא מצפה מאיתנו. כך שלמעשה, הצורך שלנו הוא תוצר ישיר של רצון ה'.

אתה פסימי ריאלי - לכן אתה אומר את זה ככה.

לא חסר לי שום דבר בהסבר ובצורך.. נורא פשוט לי.

אז יש כאלה שיצליחו להגדיר לעצמם ויש כאלה שלא ממש, אבללכולם זה בסופו של דבר אותו צורך.

גם אם הם לא מרגישים תמיד את החסר צועק - הוא כן מושלם אח"כ.

המ"ה

חוץ מזה שזה רצון ה'.

תאמין לי שאם ה' לא היה מצווה לקיים את ברית הנישואין אני לא חושבת שהייתי בוחרת מלכתחילה

לקשור את חיי עם מישהו בקשר כ"כ מחייב.

הייתי מעדיפה פשוט לחיות איתו בצורה לא מחייבת, גם אם זה יהיה אותו בן אדם.

האדם מטבעו אוהב חופש ואין שום סיבה הגיונית שהוא ימכור אותו חוץ מאשר שזה רצון ה'.

אין זכויות בלי חובות, אם לא מתחייבים - הזכויות בהתאם.

כל זוג נשוי שעובד על עצמו ועל מידותיו יאמר בפשטות שאין ספק שההתחייבות הזאת היא זאת שנותנת תוקף ומשמעות ועוצמה לכל הקשר..

זה ה-יתרון של הנישואין של התורה על פני התרבות המערבית..

רק בסרטים הם נראים מאושרים יותר. (האמת שגם שם לא)

קודם כל - האדם לא בהכרח אוהב חופש, חוצמיזה - נישואין זה לא אבדן של החופש הזה.

אולי להיפך, זה חופש אמיתי, שניהם הכי חופשיים בעולם.

ברור שאדם גס יעדיף את ה"חופש" הזה, לעשות מה בא לו, אבל זה לא באמת אושר.

אבל זה טוב לנו, לא לו.

קל מאד להבין את ההגיון של המחוייבות הזאת.

דיברתי על המחוייבות.

אחרי שכבר ברור לנו שאנחנו רוצים להתחתן, (רוצים למעשה, גם אם לא הבנו למה) נראה לי שגם לך יהיה קל להבין שהמחוייבות ההדדית הזאת תשביח את הקשר.. 

באמת עדיף לך קשר בלי מחוייבות? יוולד ילד ובעלך ילך וישאיר אותך לבד..?

יודעת מה? נראה לי שאחרי החתונה בודאי תביני את זה.. (לא שאני התחתנתי.. ככה נראה לי)

המ"ה

אבל העניין הוא למה מלכתחילה בכלל אני אחליט להתחתן..

העניין עם הילד הוא רק דוגמא עקרונית.

על מה את מדברת? על קשר למילוי תאוות בלבד? אם כך את בבעיה..

אם זה לא הנושא, אלא קשר אמיתי של אהבה - הרי שכדי להשיג את הזכות - יש גם חובה.

בכל דבר זה ככה, זכויות - מרויחים בחובות.

רק קשר מחייב ייתן הן את הביטחון בכך שהאהבה היא אמיתית, וייתן גם את תחושת היציבות שהיא חלק חשוב מהעניין. ולא רק את תחושת הביטחון, עצם החיוב הופך ומעצים את הקשר.

אגב, אם לא טוב ביחד - תמיד אפשר להתגרש, את לא כבולה בכבלים של ממש. רק כשיש שמחה ואהבה את כבולה - ורוצה בכבלים.

המ"ה

אבל שלא כ"כ קשורים לשאלה המקורית.
הסיבה שלי ל'למה להתחתן' היא מה שכתבתי.

כל השאר אלה סתם התפלפלויות.

אני רוצה בקשר קדוש וטהור, אני רוצה את המחוייבות הזו כשיגיע הזמן שלה.

כי ככה ה' רצה, ואת הרצון והחיבור הנצרך הזה ה' תבע בנו.

אין כאן ויכוח מהותי כ"כ זה אותה גברת בשינוי אדרת

המ"ה

נקודה שאלה "למה להתחתן?"

אז אני עניתי http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t538448#6039644

כל שאר הוויכוח הוא סתם התפלפלות כי בסופו של דבר אנחנו אומרים אותו דבר..

הבנת?

ואני יכול לקחת אלי.

נקודה למחשבה העלתה נקודה למחשבה, היא רוצה לנסות להבין מה גורם לרצון שלנו.

את יכולה לומר שאין בזה שום הבנה, רק רצון כמוס שהוא בעצם שפריץ קסם ישיר של רבש"ע.. אחלה.

אבל אם את כבר כן מתחילה להסביר ולומר ש"רק ככה אנחנו שלמים" וכו' השאלה שלה חוזרת, כי היא רוצה להבין את משמעות החסר ואת משמעות מילויו, שהרי את כבר לא משתמשת ב"שפריץ הקסם"..

את מנסה להסביר או לא מנסה להסביר? (את הרצון הזה)

דווקא ההתחייבות, שכביכול כובלת וממסדת את הקשר, היא זו שמאפשרת לקשר להעמיק.

כשאני עם מישהי בלי התחייבות- אוטומטית ובאופן מובנה הקשר הרבה יותר רדוד, ולכן הרבה פחות מספק ומשיג את מטרותיו.

למה שאשקיע את כל כולי בקשר שעלול להסתיים מחר? למה שאפתח אליה עד הסוף? זה מסוכן מדי.

השורה הקודמת רצה בתת מודע של כל בני זוג לא נשואים (מאורסים זה שלב ביניים מעניין).

לכן אדם מוכן לוותר במידה מסויימת על ה"חופש" שברווקות. כדי להשיג שלמות ואושר גדולים יותר שטמונים בקשר זוגי אמיתי.

הרעיון לקוח מהספר "אהבה" של הרב גינזבורג, פרק 5. הספר ככלל מומלץ מאוד למי שרוצה להעמיק במהות האהבה והנישואין, והוא כתוב בצורה מאוד יפה ונעימה, לא לחפרנים בלבד

במחילה - 

הכתיבה הזו - בלי להתכווין - רק מראה עד כמה "התרבות המערבית" המקולקלת יכולה לעוות את הבריאות הבסיסית.

"לחיות איתו בצורה בלתי-מחייבת" זה דבר שבחורה עם חוש בריא פשוט תתבייש לכתוב, ק"ו לעשות; ובצדק.

נישואין - זה משנה את כל המציאות של האדם, וזה מוטבע בעומק הטבע הכי טבעי של עם ישראל, לדורותיו, ומתבטא בכל דרכי ההנהגה של ההתכוננות לקראת הנישואין ושלהם עצמם.

וה"חופש" הכי גדול של הנישואין - הוא שבחורה וגופה לא יהיו "משחק בלתי מחייב" של מישהו, ר"ל, אלא חלק ממערכת עמוקה, של קשר נשמתי ואישיותי-מחייב, מתוך חופה וקידושין ומקיף את כל החיים.

ומי שרוצה להרגיש את עומק עניינם של הנישואין כשיתחתן, מעבר להיותם מצות ה' ומתוך כך, - מוטב להסתגל למבט ולתחושה הטבעיים הללו, אם משום מה לא חש זאת מתוך עצמו והתגדלותו.

לק"י

אנחנו מספיק מסובכים עם עצמינו, ולכן אנחנו מחפשים להסתבך עם עוד מישו..

סוג של <צ>

וואלה.. נס שניתנה תורה.. הקב"ה התערב בדיוק בזמן...

זה תלוי בהסכמות..

אבל ת'כלס צודק.. הקב"ה ציווה כי הוא ידע שזה מה שטוב לנו.. אנחנו אומרים מה אנחנו מרגישים ובאמת הקב"ה כבר חשב על זה..

הקב"ה לא חשב על זה, הוא טבע בנו את זה

או כל משהו שמשתמע מגניבת דעת...

אני לא בייניש...למקרה ומישהו חשב שכן...

רק בחור פשוט שרוצה להתקרב לה'...

אלא יצר מציאות....אם הוא לא היה רוצה שנתחתן...הוא לא היה יוצר בנו את הדחף לזה...

ה' טבע בנו את הרצון לכך וכתב בספר היצרן שלא טוב היות האדם לבדו....

חשבתי על השאלה של השרשור והתשובה שלי כמשל:

אדם מזמין מקרר חדש הרי ברור שכדי שהמקרר יעבוד צריך לחבר אותו לחשמל...

ובכל זאת היצרן מציין זאת בדפי ההוראות...

אם ישאלו אותי למה אני מחבר את המקרר לחשמל...אענה ישירות כי כך היצרן כתב (להימנע מתשובות שגויות בדברים שאני לא הכי מבין בהם..חח)

**התשובה שרשמתי למעלה היא בגדר הלצה(למרות שזה גם נכון..) 

אלא - "כדי שזה יפעל, זה פועל על חשמל".

ושיאהבו אותי באמת.

זה תשוקה כזו שמגיעה עם הגיל

פשוט רוצים את זה כל כך!!!!

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)