אכן זה לא צריך למלא את כל היממה, ההנאות המותרות תכליתן היא לעזור לנו לעבוד את ה'.

למה העיקר הופך לטפל והטפל לעיקר? בגלל שיש את היצר הרע שגורם לנו לשקוע בהנאות הרגע.

בטבע העולם רוב  אנשים מחפשים מה שכיף ונוח (יש גם את המיעוט האידיאליסטי שאצלם זה לא כך).

הרמח"ל כותב בהקדמה למסילת ישרים:

"החיבור הזה לא חיברתי ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פרסום גדול. כי לא תמצא ברוב דבריי אלא דברים שרוב בני האדם יודעים אותם ולא מסתפקים בהם כלל. אלא שכפי רוב פרסומם, וכנגד מה שאמיתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאוד והשכחה רבה".

יש את מה שצריך לעשות ואת זה רוב האנשים יודעים,  אבל כידוע יש פער בין מה הידע לבין המעשים.

אשאל את השאלה קצת אחרת-

כשאתה עושה דברים שאתה אוהב, איך אתה מקיים בזה את רצון ה'?

שאם לא כך- זוהי החטאה של המטרה, כלומר חטא.

(אולי לא במובן הרגיל שמכירים - לעשות עברות- אבל יש כאן החמצה כלשהי)

לא שמתי לב לכל הדיון כאן, אך אגיב בכל זאת.

למה בזה שאני עושה דברים שאני אוהב ולא מקיים את רצון ה' - נחשב חטא? אם התכוונת לעבירות, אז את צודקת. אבל אם זה דברים שבהיתר, למה זה חטא? אם אני נוסע באופנים ולא כיוונתי במצוות הליכת ארבע אמות בארץ ישראל, זה נחשב חטא?

אני יכול להבין שאם בזבזתי שעות על המחשב במקום ללמוד תורה, בטלתי מצוות לימוד תורה, אך עדיין לא עברתי חטא (כלומר בטלתי מצוות עשה אבל לא עברתי על מצוות לא תעשה).

אני לא בדרגה שכל מה שאני עושה הוא לשם שמיים ואני גם לא מחוייב, זו היא מדרגה לאנשים גדולים. כמובן שצריך לשאוף כמה שיותר, אבל גם אם לא, לא עברתי על שום עבירה.

כשאנחנו עושים למען אחרים אנחנו בעצם מנסים לגרום להם הנאה.

אז?

זה נראה לי קצת מוזר, בהתחשב בזה שהנאה היא דבר שולי בחיים.

זה ממש לא שולי..

כל עוד זה לא פורקן או גסות או פראות זה חלק מהסיפור. וחלק רצוי.

הרי העולם הוא בשבילנו, לא בשביל הקב"ה.

אז כמובן... ה' רוצה שאלו לא תהיינה הנאות רדודות וגסות, ויש לו כללים שיעזרו להן להישאר הנאות מהנות באמת, ולא סתם פורקן או גסות.

לא הבנתי איפה הבעיה..

זה אם להתייחס לשאלה שלך ממש, אבל בכללי אני לא חושב שאפשר לומר שהחיים הם "הנאה", הם לכל היותר סוג של הנאה..

בכ"א, התרכובת הלא לגמרי ברורה הזאת היא עצמה רצון ה', כך שאני לא מבין איפה הסתירה והבלבול. 

נניח שאתה עוזר למישהו.

לצורך העניין - ראית איש שנפלו לו דברים מהתיק ואתה בא לעזור לו.

למה אתה עושה את זה?

1. כי הוא צריך עזרה.

2. כי לך יעשה טוב אם תעזור לו, ותהיה לך הרגשה לא נעימה אם תתעלם.

(מן הסתם זה לא מה שעולה בראש תוך כדי, אבל במחשבה שלאחר מעשה)

אם 1 הוא הנכון - זה סותר את מה שאמרת, שה' רוצה שנהנה, ולכן אנחנו צריכים שתהיה לנו הרגשה טובה ובכך נקיים את רצונו.

אם 2 הוא הנכון - זהו? כ"כ קטנים אנחנו, שעושים רק בשביל עצמנו?

                        למה חינכו אותנו לתרום בשביל אחרים (כשברקע זה עושה גם לנו טוב, אבל לא זו המטרה), להיות אנשים תורמים?

וחוץ מזה- יש הרבה דברים שאנחנו מאמינים שהם חשובים, למרות שהם לא גורמים לנו הנאה. לא רדודה ולא גבוהה. (צבא, לדוגמה, שטיפת כלים )

כשאתה עושה משהו לטובת מישהו אחר הוא נהנה מזה, אין ספק. אבל גם אתה.

אז מה הנקודה שלך, שאולי יהיה טוב יותר לא לעשות את החסד?

הרי זה ברור שלא זה מה שה' רוצה..זו עצת היצר..

נתחיל בזה שההנאה שלך באה מלעזור לאחרים ולא מלהשפיל אותם וכו'..כך שאתה כבר במקום טוב. אם אתה שואף לכך שהמעשה שלך יהיה עוד יותר לשם שמים, ז"א שיותר תרצה להנות את האחר ולעשות את רצון ה' ופחות תרגיש הנאה (למה בעצם..? הכי טובה להרגיש הנאה ממצוות וממעשים טובים..) , תעשה את המעשים ותלמד ותתכוון לשם שמים ..ולמען האחר..ואולי לאט לאט המעשה יהיה יותר טהור ויותר נקי. אבל וודאי שאסור שהמחשבה על המניע תרפה את ידיך מלעשות אותו...

בקשר להנאות העוה"ז..שזה משהו אחר לגמרי מהנאה שנובעת מחסד..,אני אחפש את המקור, אבל ידוע לי שאדם ייתבע על כל מה שלא נהנה בעוה"ז.

ז"א כל מה שיכולת להנות ..שה' הביא לך הנאה ולא לקחת..ולא נהנית (כמובן רק דברים מותרים..ובמינון ראוי וכו'..)- אדם חייב להנות .

(אחרת היה הכי טוב לייסר את עצמו..ואז בעוה"ב יהיה לו יותר שכר..אבל זה לא מה שה' רוצה)

אשמח שתסתכל פה:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t542554#6078839

אם השאלה היא "למה", אז התשובה היא כי אני בן אדם, ולרוב בני האדם יש רמה מסויימת של אכפתיות ורגישות, וכשהם רואים מישהו במצוקה - מתחשק להם להקל עליו, לפחות מתי שזה לא דורש מהם יותר מידי.

נראה ששוב, לא בהכרח אפשר להפריד בין שתי האפשרויות. אני עושה את זה כי זה טוב לו וכי הטוב שלו זה במידה מסויימת אינטרס שלי. יש מן שותפות, אנחנו בני אדם, אז יש אינטרס משותף לפעמים...

אז לא בטוח שאפשר להפריד, זה שוב, עניין אחד.

בנוגע לדברים שלא מהנים אותנו. כמו שכתבתי בתחילה, החיים לא נועדו רק להנות אותנו במובן ה..די גס של המילה.

הם משהו מורכב יותר. אני לא יודע להגדיר בדיוק מהם החיים, אבל הם משהו מורכב שכולל בתוכו גם הנאות.

בסה"כ כיחידה אחת שכוללת גם את ההנאות וגם את שטיפות הכלים - החיים הם משהו מורכב. והמשהו המורכב הזה - הוא רצון ה'.

(לעשות בשביל עצמנו זה לא דבר כל כך קטן, אולי התרגלנו לחשוב במושגים ש...לעצמנו זה קטן. אבל זה לא קטן,

אם ה' טרח לברוא אותנו כנראה שאנחנו די חשובים, אז לדאוג לעצמנו זה לא דבר קטן.)

(נראה אם הבנתי אותך נכון)

בפעולות שאני  עושה-

מה שצריך להוביל אותי זו השאלה מה עושה לי טוב.

               הסיבה: העולם נברא כדי שנהנה בו. קיום מצוות הן מעין כלי שנועד לגרום לנו שההנאות שלנו יהיו גבוהות ולא רדודות,                       

                           ובזה נקיים את רצון ה' - שברואיו יהנו,אבל לא בצורה רדודה.

חוץ מזה, האדם הוא יצור חברתי. מכיוון שכך יש לנו אינטרסים משותפים, שביניהם הרצון שלכל האנושות יהיה טוב (ובכך גם ההנאה הפרטית תהיה שלמה יותר).

מכיוון שכך הקב"ה נטע בנו גם אכפתיות ורגישות ועוד כמה דברים.

הבנתי נכון?

אז בסופו של דבר 'אני' האנוכי והאגואיסטי הוא המטרה.

לא יודעת. לא כל כך נראה לי. 

אלא האני הנעלה והמוסרי...

'אני' זה לא אנוכי ואגואיסטי.

וחשוב להדגיש, כשאני אומר שהנושא הוא ה'אני' זה לא אומר שבאנו ליהנות, זה אומר שבאנו לקדם את עצמנו, שבאנו לקבל ולהתפתח, שבאנו לגדול. זה כולל גם הנאות בין השאר.

לא יודע להגדיר מהם החיים, החיים הם דבר מורכב. אבל מה שברור זה שהם כוללים גם הנאות, בהחלט רצויות, בתוכם.

לא כמו שאמרת, העולם לא קיים כדי שנהנה בו במובן של סתם הנאות גשמיות, אלא שנהנה בו במובן הרחב יותר, שנתקדם, שנגדל, זה רק כולל את ההנאות הגשמיות.. שביכולתנו להפוך אותן ל"רוחניות", לנעלות יותר.

כדי להיות חלק מהטוב הנצחי.

1. איך בזה שאני נהנית אני חלק מהטוב הנצחי?

2. מה העניין להיות חלק מ'הטוב הנצחי' ?

לא מסתיימות בהנאה גשמית וזהו.. אלא הם משהו גדול יותר, מורכב, לא לגמרי מוגדר, שכולל בתוכו הנאות ושטיפות כלים.. אבל בסה"כ - יש בזה "הנאה" ל"נשמה" שלנו. הנאה אמיתית. לפעמים אפילו אנחנו עצמינו מרגישים שיש פה משהו שהוא "מהנה" יותר מהנאה גשמית רגילה..

כללו של דבר.

הנאה גשמית לא בעייתית או נמוכה או עלובה, היא מהווה מרכיב חשוב ב"הנאה" הגדולה..

להבין בדיוק איך הכל מסתדר בפאזל? לא נראה לי שתצליחי. להבין ולתפוס איזשהי תמונה שתספיק לנו למעשה..? נראה לי שאפשר בהחלט.

החיים הם חוויה שכרגע לא לגמרי ברורה לי.. אולי אי פעם אבין יותר.

ובקיצקיצור, אין לי הסבר, אני רק אומר שלדעתי גם הדרך ה'" לא באמת נותן הסבר למה שאת שואלת.

אולי נבין את זה עם החיים, אולי רק אחר כך

זה מופשט, אבל בנוגע למעשה - זה לא מופשט.

בלבלת אותי... |הולך לשטוף פנים|

ותחשוב על להתבחבש בשאלה הזו חודשיים

אלא אם את רוצה...

ואני מסכים שזה יכול להיות כיף. לתקופה מסויימת לפחות.

למה נברא העולם ? 

שאנחנו נקים מצוות ונלמד תורה - הוא החליט שהוא יהנה מזה לכן הוא ברא את העולם.

למרות שהוא יכול להסתדר יופי יופי בלעדינו

"תאווה של ה'"..? 

מינוח קצת גס ביחס למי שאין לו תאוות..אבל אם אתה מדבר על כוח הטוב להיטיב, אז כן..

בכל מקרה, הנקודה היא הפוכה ממה שאמרת. הוא לא ברא בשביל שהוא יהנה..אלא בשביל שאנחנו נהנה.

לא יודעת אם זה רק מדרש..אבל זה משהו מאד יסודי הנקודה שאנחנו פה בשביל לעבוד את ה' ..וזה פרוזדור לעולם הבא , עולם השכר וההנאה הרוחנית.

ז"א כל המטרה היא עבודה לצורך הנאה רוחנית. כיון שלא היינו יכולים לקבל הנאה שלימה בלי לעבור בעוה"ז..יש עוה"ז..ויש לנו עבודה קשה וקשיים..אבל המטרה היא בעצם הנאה רוחנית שלימה יותר.

הנאה, זה למה נברא העולם.

איך מגיעים לזה? כאן יש תורה ומצוות.

(זה נשמע רדוד לומר שהכל בשביל שנהנה..כי פה באמת זה יותר נעלה לעבוד לא ע"מ לקבל שכר..אלא באמת להפיץ את כבוד ה' ומלכותו בעולם וכו'..אבל אם אנחנו מציצים שניה אחורה, מה המטרה של כל זה, למה ה' רוצה שנפיץ את מלכותו וכו'..אז כן, זו הנאה רוחנית לכל ברואיו. )

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם, נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים.

מדרש תנחומא נשא טז.

ועוד נקודה, ע"י העבודה שלנו בעולם אנו מובילים את כל העולמות למקום יותר נעלה מאשר הם היו.

בשביל להבים את הנקודה של הדיון כדאי להשקיע וללמוד את המאמר הראשון של הרבי מלובאויטש באתי לגני הוא מדבר בדיוק על הנקודה הזו

אם כן הרגע הפכת אותו לקטן מכל אדם.

אפילו אני מצליחה להתגבר על תאוות..אז הוא לא?

0:

אין לו יצר ואין לו צורך. הוא ברא את העולם בשביל בני האדם.

התפקיד שלנו זה לרומם את עצמו ואת העולם..ואז כשנהיה יותר רוחניים נהנה יותר בעוה"ז..

נכון שהאאוה שלו היא אחרת, אבל כמו שאנחנו מגדירים תאווה אצלנו - דבר שאנחנו רוצים אותו בלי הסבר כלשהו חוץ מזה שאנחנו רוצים אותו.

אותו דבר ה' ברא את העולם בשבל שע"י העבודה של היהודים בעולם העולם יגיע למקום נעלה יותר מאשר הוא  היה בהתחלה.

לכן התכלית היא דווקא העולם הגשמי לשנו ולא הועלמות העליונים.

ואגב כמה שיותר רוחנים פחות נהנים מהעולם הזה, כי שמרגישים קדושה נמשכים אליה ולא לדברים הגשמי.

1-הוא רוצה דירה.

2-רוצה שנרומם את העולם. 

ואתה אומר שהתכלית היא העוה"ז לשם העוה"ז..שנרומם אותו.

ואני שואלת למה, מה המטרה לברוא עולם נחות ולתת לנו לעבוד ולרומם אותו?

כשאדם יותר גדול רוחנית ההנאות שלו פה משתנות, אבל הוא נהנה. אסור לו לסבול בכוונה וכו'..הוא צריך להנות..רק הנאות שונות.

הוא נתן לנו עולם נחות והעבודה שלנו היא לדאוג שיהיה עולם קדוש מספיק בשביל דירה למשכן ה'

"הוא נתן לנו עולם נחות והעבודה שלנו היא לדאוג שיהיה עולם קדוש מספיק בשביל דירה למשכן ה'"

אז בוא נלך אחורה יותר..-

הקב"ה ברא אדם בעדן..ולא נתן לו תורה ומצוות ..אלא שם אותו בעולם מושלם ורק ביקש שלא יחריב אותו..ושלא יטעם מהעץ..

ז"א העולם מלכתחילה לא היה נחות בתוספת תורה שתעזור לתקן אותו. הוא היה שלם. (תקן אותי אם אני טועה..כך בכל שורה.. כי זה לא שאני יודעת משהו, אלא אני מנסה להבין תוך כדי)

אח"כ האדם חטא .הושלך מגן עדן וכל העולם ירד בדרגה. אנחנו בעצם חלקים מאדם הראשון, בניו או פיצולי נשמתו...אנחנו פה בשביל לתקן את החטא..להביא את העולם למצב של שלימות של מלכות ה'. כשכולם מכירים את ה' ועובדים אותו- כפי שבעצם היה מלכתחילה..

קיבלנו תורה שעוזרת לנו לרומם את העולם. לרומם את עצמינו.

כשנגיע למצב המושלם..כשנצליח במשימה- זו בעיניך הדירה שה' רצה.

אנחנו מסיימים פה תוך משהו כמו 200 שנה פלוס מינוס..נכון? העולם הזה נוצר ל 6000 שנה בלבד. ואח"כ אלף שביעית..ואז עולם אחר..

אז נניח שהאלף השביעית זה המצב האידיאלי..וזה בעיני ה' הרי כמו יום..(אין לו בכלל זמן...),

1) אז בשביל זה כל הבלאגן? שלשני רגעים תהיה לו דירה?

2)כל זה בהנחה שהעולם נחות ואנו צריכים לרוממו. אך מה עם זה שהעולם נברא שלם והאדם "ניחת" אותו..וע"כ צריך לרוממו? 

3)אם זו המטרה כולה..ואתה צודק, ומראש הוא נחות..והמטרה היא בית לה'..- למה יש עולם הבא? 

-------------

עריכה.

בעצם הטעות שלך אולי בהנחה שהעולם נברא נחות..אבל בכל מקרה כן תוכל לומר שה' רצה בית ..וכיון שקלקלנו מוטל עלינו לתקן ולהחזירו לדרגתו. ..זה לא סותר..

אבל אז שאלה 3 עדיין בתוקף..ועליה אני מחפשת תשובה. אוקי ברא עולם שלם..בשביל שיהיו לו בית. למה? 

ולמה יש עולם הבא?

העולם נברא מושלם ומאדם הראשון היינו אמורים לעבור ישר לעולם הבא בית המקדש וכו'.

אבל ע"י החטא שלו הנחש הטיל זוהמא בחווה והשכינה הסתלקה למעלה (וע"י עוד חטאים היא עלה עוד ועוד) לעולם ואת זה אנחנו עובדים  לתקן את זה.

ומכיון שכל ירידה היא לצורך עליה לדרגה יותר גבוהה מאשר היתה לפני החטא אז זה העבודה שלנו.

העולם נברא שלם.

אבל ה' ברא אותו, ע"י העבודה שלנו אנחנו יכולים לרומם אותו יותר ממה שהוא היה - ורק ע"י העבודה שלנו

דוגמא:ה' ברא עץ, ע"י שכורתים אותו יכולים לבנות ממנו בנין.

עולם הבא הוא שכר, חוץ מזה שכר מצוה היא המצוה בעצמה מה שהיא פעלה העולם, יש את השכר השמור לעתיד לבוא.

שנראה מה באמת פעלנו ועשינו בעולם  - דבר שאנחנו לא רואים עכשיו - הנחת רוח זה השכרק הכי טוב שיכול להיות לנו

אני אומרת היעד הסופי הוא הנאה ובשביל זה צריכים לרומם את העולם לדרגה רוחנית גבוהה.

אתה אומר צריכים לרומם את העולם לדרגה רוחנית גבוהה. נקודה.  ואז נהנה מזה...זו תוצאה טבעית.

ז"א אנחנו חושבים דומה..אבל שונה..וחוזרים לשאלה-מה רצון ה', למה הוא מתאווה:

שתהיה לו דירה, עולם בדרגה גבוהה (ואנחנו נהנה אח"כ מזה שבנינו אותה, אבל לא זו המטרה שלו) =מושיקו.

או:

שאנחנו נהנה. והדרך לשם עוברת ע"י בניית הדירה לה'..(ע"י שנרומם את עצמינו ואת העולם)= אני.

ושוב..מוזמן לתקן אותי אם הבנתי אותך לא נכון..

כל זמן שאנחנו עובדים את ה' ונהנים על הדרך אין רע בזה.

אנחנו לא צריכים לרומם את העולם שהוא יהיה רוחני אלא שיהיה כלי לה' כמו שהוא.

ה' מתאווה ל

א.דירה משלו

ב.בתחתונים 

ג.שאנחנו נבנה אותה.

אנחנו צריכים להיות בטלים אילו ולא להרגיש שה"אני" נהנה

אלא שנהיה מסורים למטרה שלשמה נברא העולם ומכיון שהצורה הכי טובה לעשות את זה היא מתוך הנאה אז לא צריך לסבול.

שניהם יחד?

ברור שאנחנו צריכים לעבוד לשמה..אבל לא זו השאלה. השאלה היא מה מטרת העולם. כלי או אמצעי.

דירה משלו- מטרה.

שאנחנו נבנה דירה -מטרה.

שאנחנו נהנה בעוה"ב ולצורך זה צריכים לבנות ..-כלי, אמצעי למטרה גדולה יותר.

(והשלב הבא יהיה נצחי..?)

לא גורם לך לחשוב שהשלב הבא הוא המטרה..והשלב הזמני שייחרב..הוא אמצעי בלבד?

ואז נראה במוחש עד כמה היתה נעלית עבודתינו עכשיו, אבל אז לא נוכל לעשות את העבודה הזו שאנו יכולים לעשות עכשיו.

אז מי שעבד יהנה.

ומי שלא יחווה את הפיספוס על בשרו

"אז מי שעבד יהנה."

אז המטרה היא הנאה או העבודה?

יש את ההנאה עכשו שהיא כלי לעבודה יותר טובה.

 אז תהיה עבודת ה' נעלית יותר אבל נראה את תוצאות מעשינו, כרגע אנחנו לא נהנים מזה אבל עצם הידיעה שאז נראה את תוצאות מעשינו ונהנה נהם עוזר לנו עכשיו.

אדם בונה בית בשביל להנת ממנו או לגור בו?

אחרי שהוא בנה אותו וגר בו הוא נהנה?אבל זו היתה המטרה?

"אדם בונה בית בשביל להנות ממנו או לגור בו?"

לגור. זו ההנאה שלו.

לא בונה בשביל לבנות..

המטרה היא נוחות ומגורים..ולא בניה.

" אז תהיה עבודת ה' נעלית יותר אבל נראה את תוצאות מעשינו, כרגע אנחנו לא נהנים מזה אבל עצם הידיעה שאז נראה את תוצאות מעשינו ונהנה נהם עוזר לנו עכשיו."

אתה מדבר על הדרך בה נצליח לעבוד למרות הקושי..זה עניין אחר לחלוטין מהדיון פה. ואנחנו בכלל לא מדברים על הנאות העוה"ז..הנקודה היא האם העולם הזה הוא מטרה בפני עצמו או כלי לעולם הבא. פשוט ביותר..

עולם הזה הוא בניה..עולם הבא זה המגורים= תוצאה, הנאה.

הבניה היא לא לשם בניה אלא לצורך מסויים..

היינו אמורים לעבור ישר לעולם הבא בית המקדש וכו' - למה בית מקדש הוא מטרה? לי נראה שהוא כלי לעבודת ה'.

ע"י שכורתים אותו יכולים לבנות ממנו בנין. -אז יש עניין לחול! מהו?

כלשונך..יש עניין לחול. מהו? כלי!

טכנית ההתעסקות בכלים היא העיקרית..ואז מגיע תוצר.

אבל המטרה והמשמעות מיוחסים לתוצר..

שם עיקר גילוי השכינה בעולם שלנו התחתון.

וזו המטרה שהיתה צריכה להיות מייד. ובגלל החטא אז התגלתה דרך חדשה להביא את המטרה הזו - השכנת השכינה כאן למטה

,

ואכן עץ הוא אמצעי

אפשר לעשות עץ לעבודה זרה

ואפשר לבנות ממנו בית כנסת.

גם בית כנסת הוא אמצעי.

עץ הוא כלי לקודש, והקודש הוא גם כלי..עבודת ה' היא גם כלי..להגיע לדרגה רוחנית גבוהה.

שם ה' שורה כמו שהוא שלכן (וזו סוגיה אחרת שאין מקומה כאן)בית המקדש והשראת השכינה העיקרית נמצאת כל הזמן בעולם בבית מקדש מעט עיקרי שמסתובב בעולם(כל פעם במקום אחר)

אתה מזכיר ששם ה' שוכן וכו'..זה נכון, אבל לא מוכיח שזו מטרה ולא כלי..

ואם הוא מטרה בפני עצמו, למה כשנעזוב את העולם ונהנה מלראות שבנינו את הדירה..היא כבר תיחרב?

אתה אומר שהדירה לה' היא המטרה. עולם קדוש, בית מקדש וכו'..הם מטרות בפני עצמם.

ואני טוענת שכל אלו הם אמצעים להביא אותנו לעולם הבא.

שנינו יודעים שכשנגיע לעולם הבא..עולם הזה ייחרב..הוא זמני.

אז המטרה היא מטרה זמנית...

ז"א היא כלי..אחרת לא היתה נחרבת. אם היא היתה מטרה בפני עצמה היא היתה קיימת, נצחית..ועולם הזה או בית המקדש היו נשארים לתמיד..

אלא שוב..הם מטרה להביא אותנו הלאה..וכשנגיע הלאה..לא יהיה צורך בהם..והם יחדלו מלהתקיים.

עולם הבא זה דבר זמני עד שתכלית העולם הזה תולשם בביאת משיח ואז תהיה תחית המתים.

והעולם הבא שיהיה אחרי זה זה עולם אחר לגמרי , אבל בעולם הזה שלנו שיהפך למקום יותר נעלה ע"י עבודתנו שתתגלה אז

המטרה היא העולם הזה ועולם הבא הוא זמני ?

??

"והעולם הבא שיהיה אחרי זה זה עולם אחר לגמרי , אבל בעולם הזה שלנו שיהפך למקום יותר נעלה ע"י עבודתנו שתתגלה אז"

אי אפשר לעשות חילוק בין העולם שלנו..לבין עולם הבא שהוא אחר לגמרי..כי כל הרעיון שעומד מאחורי ההתנהלות שלנו בעולם הזה..היא שזה עולם זמני..שאמור להביא לעולם הבא.

ולא הכל בעולמות העליונים.

שיגיע התקופה של 6000 שנה אז יהיה עולם אחר שיגיע כהמשך לעולם הזה.

יש את עולם הבן של היום שהוא גן עדן, ויש את העולם הבא שיהיה אחרי הגאולה - עולם מושלם שיגיע גן בשני שלבם, שלב א' שלא ישתנה דבר ממנהגו של עולם אלא המשיח יהי השליט  ושלב שני שנראה הנהגה על טבעית, זה אותו שם אבל שני עולמות שונים

זה בעולם פה..מנהגו של עולם כפי שאמרת.

וגן עדן זה בכלל לא עולם הבא אלא תחנה זמנית למי שנפטר..עד שיגיע עולם הבא.

אני מדברת על עולם הבא..עולם רוחני..

בשתי צורות. באחת הוא מתכוון עולם הבא כמו שהרמב"ם משתמש במונח הזה, שזה, אם להיות קונסיסטנטי עם הגישה שהוא מציג - עולם הנשמות - גן עדן של הרמח"ל  - אכן, עולם זמני בו ממתינות הנשמות עד להגעתו של עולמנו למצב של עולם הבא. שהוא עולם של נשמה וגוף יחד, אבל באופן הרבה יותר נעלה, הגוף יהיה יותר "דק" ורוחני.

"עולם הבא זה דבר זמני עד שתכלית העולם הזה תולשם בביאת משיח ואז תהיה תחית המתים."

זה גם לא נכון עד כמה שידוע לי..בעולם הזה תהיה ביאת משיח ותחיית מתים..ואז יגיע עולם הבא.

ושוב..נשמות..ואז עוד עולם של איחוד..זה לא משנה- יש יעד סופי, והעולם שלנו הוא כלי בדרך להגיע לשם. לא מטרה..

כשהוא כותב ש"עולם הבא הוא דבר זמני", הוא מתכוון למשהו אחר - לעולם שבו הנשמות של המתים ממתינות.

הרמח"ל לא קורא לזה עולם הבא ככל הזכור לי. אלא גן-עדן.

וזה אכן זמני לשיטתו (לפי הרמב"ם זה הנצח).

רק רציתי למנוע את אי ההבנה הזו שנובעת משימוש באותו מינוח לשני דברים שונים.

כשאני מדברת על עולם הבא אני מדברת על עולם רוחני נצחי ולא על תחיית המתים או על גן עדן..

תודה..

ואז תתגלה מעלת הגוף על הנשמה, אשת חיל עטרת בעלה, נקבה תסובב גבר וכל שאר הדימויים בזה.

אבל לא יהיה בשום שלה הפירדות הנשמה מהגוף כי לא זו הכוונה, מקסימום זיכוף הגוף עד שתתגלה מעלתו ע"ג הנשמה.

כי עיקר הכוונהשל הבריאה היא  בעולם הזה הגשמי ובגוף הגשמי

זה לא עולם הבא.

אני מדברת על התכלית הסופית..היעד הסופי של כל התחנות האלה.

עולם רוחני נצחי.

אם בעיניך "השלב הבא" זה עולם כפי שתיארת אותו..אז וודאי שהוא המטרה..עולם גשמי שהפכנו לרוחני..והכל טוב. וזו התכלית, להגיע לשם.

אבל כל מה שאני מדברת זה מעבר לזה..מה התכלית בלהפוך את העולם לרוחני? (ופה התשובה שלי היא שע"י זה נזכה לעולם הבא..ונוכל להנות שם מהרוחניות..)

מקסימום הוא יהיה יותר קדוש הוא מזוכך אבל גשמי

כי עולם הבא לפי הקבלה (לפי הרמח"ל) - עולם עם גוף. אמנם הרבה יותר מעודן ונעלה. והנשמה היא זו שתשלוט בו.

עולם הבא לפי הרמב"ם (אבל זה דיון מעניין איך להסתכל על דעתו שמנוגדת לדברי  המקובלים) הוא עולם של נשמה בלבד. צדיק שמת מגיע אליו ונשאר שם לנצח.

לפי הרמח"ל, מי שמת עובר לגן-עדן - שזה מקום רוחני בו נשמתו ממתינה עד שהעולם הזה שלנו יהפוך לעולם הבא, ואז היא מצטרפת (תחית המתים).

(לפי רמב"ם תחית המתים , אם הזכרנו אותה כבר, היא תחיה של הצדיקים בימות המשיח שיחיו זמן מסויים ויקיימו מצוות וילמדו תורה בהרחבה, ואחריה ימותו שוב וישובו לעולם הבא.)

ניסיתי לעשות סדר בדברים, כי אנשים משתמשים במונחים לפעמים כדי לציין דברים אחרים.

מקווה שלא בילבלתי כאן עניינים ואם כן אשמח לתיקונים.

שהוא לא צריך תחביבים וכדו' להנות כי הוא יהנה מאלוקות

אני הגבתי לבצלםאלוקים (ולא להודעתך) ,עם נסיון לעשות סדר במונחים.

שאלתי אותה מה כוונתה בעולם רוחני נצחי - האם יש או אין גוף, והמשכתי את הדיון בתוכן ההודעה.

יש מחלוקות בכל העניין הזה..עד כמה שידוע לי, גוף או לא גוף..וכו'..אבל זה לא משנה לנו בכלל.

כל הנקודה שלי בדיון הזה..שדיי מיצה את עצמו..זה שעוה"ז הוא כלי. וגם בית המקדש הוא כלי.

כלים להביא את העולם לדרגה רוחנית גבוהה..-זה ביחס לעוה"ז..

וכל עוה"ז זה כלי לעוה"ב.

בעוה"ז גם אחרי תחיית המתים ומצב רוחני מושלם זה עדיין עולם של עבודת ה'! עוה"ב זה עולם התוצאות..לא עולם של מעשה..והמעשה אינו מעשה לצורך עצמו..אלא לצורך התוצאה..שהיא הנאה רוחנית, דבקות בה'..וזה בעולם הבא הנצחי הרוחני..שלא משנה לי לצורך הדיון אם יהיה בו גוף או לא..  

העולם הגשמי הוא התכלית.

יש את העולם הגשמי שנקרה העולם הזה (בצורה שהוא מתנהל כיום)

ויש את העולם הגשמי כפי שהוא יהיה לעתיד לבוא שהחומריות וב בצורה יותר מזוככת (שנקרא עולם הבא).

אבל שניהם יהיו עולם גשמי

תקרא לזה בכל שם שתרצה..

אני אומרת שהעולם הזה..הוא כלי לעולם הבא..

(עולם אחרי גאולה הוא עולם הזה..למען הסר ספק..

וכל העולם הזה הוא כלי לעולם הבא שם אין עשייה ועבודת ה'..)

שיהיה בדרגא של קודש הקודשים.

מצד אחד מקום גשמי מצד שני מקום הארון אינו מן המידה.

שבגשמיות רואים את הכח הרוחני ואין סופי של ה'

אלא אם אומרים שעולם השכר..עולם התוצאה הוא גם עולם של עשייה..אז זה משנה את הכל,

אבל אם זה עולם המעשה ואח"כ זה עולם התוצאה, אז המעשה הוא כלי לתוצאה..

המעשה הוא גשמי..ודאי שיש חשיבות לדרך בה הוא נעשה..אפילו שזה גשמי..איפה לבנות, באיזו יד, באיזה יום..וכו'..-אבל אלו הם כלים..

כמו שתסכים איתי שהמטרה היא לא שהארון יהיה במקום מסויים..אלא זה רק אמצעי להשראת שכינה ולעבודת ה' ..

אז כך העולם הזה כולו..כלי..

השלב הבא הוא קבלת השכר באותו עולם גשמי שיהיה באופן אחר בגלל העבודה עכשיו

זה שלב ב באותו עולם

אם עולם הבא דומה מבחינות רבות לעולם הזה. אם יש בו גוף, והולדה, ואכילה וחיים פיזיים וכו'. אי אפשר לומר שהדברים הללו ריקים לגמרי והם אך ורק אמצעים.

אם אומרים שהגוף בסופו של דבר רק נרקב ולא מלווה אותך להמשך הנצחי, אז אפשר לומר זאת.

כי על הרעיון הזה בכלל לא שמעתי.

שיש סוג של גוף..זה כן..אבל ממש עולם גשמי עם אכילה והולדה וכו'..זה לא שמעתי מעולם.

יש מקור לזה?

(ואם יש מקור..יש הרי כאלו שחושבים שלא..

אז נוכל לומר שבשיטה הזו אכן העולם הזה הוא מטרה בפני עצמו, ובשיטה האחרת העולם הזה הוא דבר זמני..כלי בלבד )

(אגב זה מוזר..אם זה עולם של השכר..איך הגיוני שתהיה הולדה? שנביא ילד לעולם הבא..בלי שהוא עבר בעולם הזה ועבד..? 

מי אומר את זה..? )

עולם כמנהגו נוהג

זה המצב בגאולה..אז עולם כמנהגו נוהג.

בעולם השכר זה ממש לא ככה.. זה עולם שאין לנו מושג בו..אבל זה עולם של תוצאה ולא עולם המעשה..ולא שייך שיהיה בו הולדה ..כי זה סתירה לזה שזה עולם התוצאה.

אבל אם יש מקור רציני לזה שבעולם הבא..בתחנה הסופית, יהיה גוף עם אכילה והולדה ועבודה ולימודים..אני אשמח לקרוא על זה..זה נשמע הזוי וסותר את כל תפיסת החילוק בין עוה"ז לעוה"ב.

אחרי זה יגיע השלב של כל ההנהגות העל טבעיות (פרות גדולים כמו שהיה בזמן בית המקדש וכו')

בוא נגמור שניה עם הקטע של ההגדרות..

שוב, "עולם כמנהגו נוהג"- זה עולם הזה..

"עולם של הנהגות על טבעיות" זה העולם הבא עליו אני מדברת מתחילת הדיון...

ואני שוב אומרת שעולם המעשה-עולם הזה, כולל ימות המשיח שגם אז תהיה עבודת ה', הם כלי, אמצעי שיביא אותנו לעולם הבא-עולם התוצאה, עולם השכר..שלא משנה אם יהיה בו דמות גוף מסויימת או לא..זה לא עולם של מעשה..אלא תוצאה..

האחד זמני, השני נצחי..

האחד כלי השני מטרה.

זה דו ממדי

כל דבר נברא בשביל מטרה כלשהי.

אז ברגע שעושים את המטרה שלשמה הוא נברא הוא אתה מגלה את שליחותו של הכלי הזה בעולם.

וזו המטרה שלו להיות כלי.

שהיא מלכתחילה היתה כלי.

"לכל דבר יש מטרה, המטרה שלו זה להיות כלי".. זה נכון..אבל זו התחכמות טרמינולוגית..כי בסופו של דבר הוא "כלי".

וכשיש משהו שהוא לא כלי לדבר אחר..גם לא אחרי שגומרים להשתמש בו (עולם של הנאה..בו ההנאה מהדבקות בה' היא מטרה סופית שלא מובילה למשהו אחר...), אז הוא "מטרה".

אז נלך  בניסוח שלך -יש לעולם הזה מטרה והמטרה שלו היא להיות כלי..

כלי להביא לעולם הבא (הנהגות על טבעיות..עולם התוצאה) שהוא מטרה סופית בפני עצמו.

שמוביל למטרה הסופית

תגיע לזה..נו...

להשכין את העולם בגוף הזה הגשמי.

והגשמיות תהיה אחרת כמו בקודש הקודשים שזה מקום גשמי שלמעלה מן המידה.(גשמיות מסוג אחר)

"להשכין את העולם בגוף הזה הגשמי."

מה זה אומר?

אוקי הבנתי אותך..אז שוב- ה' רצה דירה..דירה רוחנית בעולם הזה, וזו התכלית. ועולם הבא של הנאה זו התוצאה.

אבל סורי..מכל הדיון הזה לא הראת לי שום דבר שישכנע אותי לחשוב שאתה צודק..ואני עדיין אוחזת שאם יש מעשה שמביא לתוצאה..אז התוצאה היא העיקר והיא המטרה והמעשה הוא הכלי .

לוגיקה מאד פשוטה.

להשכין את השכינה בעולם הזה הגשמי

זו המטרה שלנו כיום..כי קלקלנו את העולם. אבל זו לא המטרה שלשמה ה' ברא את העולם!

הרי אמרנו כבר..ה' ברא את העולם מושלם ומאחר שקלקלנו מוטל עלינו להחזירו לדרגה הגבוהה..אבל אי אפשר לומר שזו המטרה לשמה נברא העולם..

באמת לא מצאתי מקור. כתוב שם רק על הנאה. (עריכה - "שם".. התכוונתי במאמר העיקרים של הרמח"ל)

תודה על ההארה.

אמשיך לקרוא בנושא.

(אבל זה גם מוזר, שיש גוף שאינו צריך שום דבר גופני.)

ולא עולם גשמי רגיל..כי גם אם אתה לא נהנה מהאוכל שלך אתה צריך לאכול אחרת תמות.

ושם לא..

אבל זה גשמיות

המשיח..

למען הסר ספק..ולמען שיהיה ברור על מה אנחנו מדברים.

וכאן אני אומרת שכלל לא משנה אם יהיה איזשהו גוף פיזי-רוחני או לא..עדיין זה השלב הסופי..זה היעד.

ברגע שהעולם, אנחנו בדרגה רוחנית גבוהה נוכל להתענג על ה'..נוכל להנות באמת.

יש פתגם שנאמר ע"י חסידזקן ,  שאם היו מרגישים את המתיקות שבאלוקות היו עוזבים את כל התאות שבעולם כולל תאוות נשים

כשנגיע לדרגה רוחנית בעולם הזה, נוכל להנות הנראה שלימה בעולם הבא.

הנאות עוה"ז לא קשורות לפה..ו"תאוות נשים" זה גם דבר אלוקי שה' ציווה עליו. הכל תלוי בכוונה..

ויש הרבה.

אינה שווה תאווה לגלקסי 2 מאשר לגלקסי 4

וכך בכל תאווה ויש תאוות שנקרותא בין הגדולות בכל אופן התאווה האלוקית היא דבר שקשה לתאר

אלא לחיות בתוף הגוף.

זה היתה הבעיה בבני אהרון שמתו בגלל כלות הנפש, העבודה היאלהתשוקק לה' אבל כנשמה בגוף

(אגב אני מקוה שיודעים מה זה המושג כלות הנפש)

כי המטרה היא לקדש אותו..ואז נוכל לעבור הלאה..

היינו יכולים להשאיר אותו שלם מלכתחילה..או להביא אותו לשלימות כבר היום..זה לא משנה, עד סוף 6000 שנים יש זמן לעבודת ה'..זמן בו אנחנו עולים עוד ועוד..מתקרבים אליו..מכינים את עצמינו ואת שאר הברואים..ואז כשעוברים שלב אנחנו נוכל להיות שם ונוכל להנות.

הוא ימשיך להיות עולם גשמי רק מזוכך יותר - גשמיות שאנחנו לא מכירים אותה כיום

כשנהיה בעולם רוחני אחר לגמרי...העולם של היום לא יהיה.

לא משנה אם "יחרב פיזית" או שלא נכיר אותו..בשבילנו זה יהיה עולם חדש לחלוטין-ואותו עולם הוא המטרה..

כמו שכתבתי כאן

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t542554#6079168

יש כאלו שאומרים רוחני לגמרי,

וי"א בעולם הגשמי.

מכיוון שזה עדיין לא קרה אין לנו אפשרות לדעת מה האמת,

ולכן חבל על הויכוח 

לרבי מלובאויטש יש כמה שיחות שמבארות את הנושא הזה מהרבה צדדים ומבהירות את הנושא בצורה די בהירה

איפה כלליות?

ראיית האחר?

כל זה בשביל שבסופו של דבר ההנאה האישית, הפרטית שלי תהיה שלמה יותר???

אני יודעת שזה מה שאומר הרמח"ל.

אבל זה כ"כ מקטין ומצמצם!

אני יודעת שלחשוב שה' ברא עולם בשביל שנהנה זה נשמע קטן, אבל אין שום דבר שיישמע יותר מזה..שוב- אם תגידי בשביל שנעזור לאחרים..נניח..אז למה בכלל לברוא אותם חסרים?

שהרי זה עדיין לא כולל את כל תחומי החיים.

אני עדיין חושבת שיש משהו גדול יותר.

לא יודעת מה

להביא אותו למקום טוב יותר.

אז כאן את חושבת שזה לא בשביל שנהנה בעוה"ב ע"י זה שאנחנו יותר רוחניים וטובים , אלא משהו אחר?

ע"י שמרוממים את העולם מביאים טוב ושפע והנאה לעולם ולשאר הנבראים.

לא הנאה אישית..אלא הנאה לכמה שיותר ברואים.

אבל בסופו של דבר זו הנאה.

(או שתלכי עם מושיקו: המטרה היא לא הנאה, המטרה היא לרומם. הנאה היא התוצאה..אבל זה דומה..בסופו של דבר, היעד הסופי הוא הנאה..והדרך לשם עוברת באיקס וואי זד..)

אני שואלת על הנאה מחול.

חוץ מזה שזה ממש לא אותו דבר.

להנות כתכלית ולהנות כשכר זה דברים שונים לגמרי!

בהתחלה ..לרגע חשבתי שזה רק עניין של ניסוח..אבל אז עמדתי על השוני..את יכולה לראות את זה בתגובה שלי למושיקו "אם כך".

שפע רוחני ושפע גשמי אמורים להיות יחד..ז"א כשהעולם יהיה שלם גם לא יהיה מחסור גשמי..

אבל שוב..המטרה היא הנאה בעוה"ב, ובשביל זה נברא עוה"ז ..ויש לנו הוראות ברורות מה לעשות..

אבל את לא שואלת על עולם הבא..את שואלת על הנאות של חול בעולם הזה, האם זה בדיעבד או מלכתחילה..

וכאן אין ספק שהן כלי, אבל אין ספק שחובה להנות ממה שמותר ..

העולם הזה הוא כלי..אבל אנחנו מצווים להנות פה מכל מיני דברים..

ז"א..זה שאת נהנית מחול זה לא פסול, אבל אם זו מטרה ולא כלי..אז זו בעיה..כי אם ההנאה בעולם הזה היא המטרה..איפה נכנסת התורה? 

גם לימוד תורה זו לא המטרה.

המטרה היא לעשות רצון ה'.

אבל

בשונה ממה שכתבו פה הרבה,

החול, לדעתי, הוא לא רק כלי לעשיית דברים אחרים שהם עשיית רצון ה'.

הוא לא רק 'הפוגה'.

החול הוא חלק מעבודת ה'.

כמו שלימוד תורה זה עבודת ה', כמו שקיום מצוות זה עבודת ה',

גם עשיית חסד זה עבודת ה'. וכן, גם עבודה היא עבודת ה' וגם הנאה גשמית היא עבודת ה'.

(כמובן שיש רמות, ולא משתווה הנאה מאוכל טוב ללימוד תורה)

השאלה היא: איך בדיוק?

איך עבודת ה' כוללת בתוכה את כל הדברים הללו?

הובנתי? 

יש דבר שקדוש יש מה שטמא ויש מה שלא זה ולא זה

קראת את מה שכתבתי עד הסוף?

אני מעתיקה:

"החול, לדעתי, הוא לא רק כלי לעשיית דברים אחרים שהם עשיית רצון ה'.

הוא לא רק 'הפוגה'.

החול הוא חלק מעבודת ה'.

כמו שלימוד תורה זה עבודת ה', כמו שקיום מצוות זה עבודת ה',

גם עשיית חסד זה עבודת ה'. וכן, גם עבודה היא עבודת ה' וגם הנאה גשמית היא עבודת ה'.

(כמובן שיש רמות, ולא משתווה הנאה מאוכל טוב ללימוד תורה)

השאלה היא: איך בדיוק?

איך עבודת ה' כוללת בתוכה את כל הדברים הללו?"

אפשר גם לא לקרוא לזה חול אלא משהו אחר.

נגיד 'דברים שהם לא לימוד תורה או קיום מצוות באופן ישיר' 

אבל השאלה נשארת בעינה.

תלוי בשימוש בו.

וזה לא רק תחביבים אלא כל דבר

קדושה- דבר שנעשה אך ורק לשם קודש. אין לו עניין אחר. לדוגמה: הנחת תפילין.

חול - כל דבר אחר.

החול מתחלק לשניים -

1. דברים טובים, שמלבד התכלית בהם עצמם יש בהם גם עניין אלוקי. לדוגמא: מצוות יישוב א"י. א"א לומר שחקלאות זה קודש, אבל אפשר לומר שהיא מצווה ועשיית רצון ה'.

ראה דברי הרב דוד לנדאו:

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=42171&cat_id=3986

2. ודברים שליליים - עברות, התרחקות מה' וכו'.

אנחנו שואפים להעלות את החול. שכל תחומי חיינו יהיו מהסוג החיובי.

לענ"ד מוכרח להיות שכל תחומי החולין בחיינו יוכלו להיות טובים מצד עצמם, לשמש לעבודת ה' מצד עצמם. שהרי אם שאיפתנו היא שכל החיים יהיו מכוונים להשי"ת, אזי כל דבר שאנו עושים בחיים צריך להיות למען הקב"ה. אם דבר כלשהו הוא רק כלי עזר לדבר אחר שהוא רצון ה', יוצא שכשמתעסקים בראשון אנו לא פועלים למען ה'.

אם כך - איך משתמשים (מילה שלך ) בחול כך שיהיה למען ה' מצד עצמו?

שנעבוד את ה' בשמחה ונוכל להתקדם הלאה.

ורואים במוחש שאדם עושה משהו ונהנה מזה הוא מרוצה ומוכן להשקיע בזה יותר ויותר

אבל זה לא מסביר עדיין את עניין התחביבים

למשל

יש דברים שעבודת ה בהם הוא בלעשות אותם (מצוות עשה)

ויש דברים שעבודת ה' בהם הוא לא לעשות אותם (מצוות לא תעשה)

"

יש דברים שעבודת ה בהם הוא בלעשות אותם (מצוות עשה)

ויש דברים שעבודת ה' בהם הוא לא לעשות אותם (מצוות לא תעשה)"

ומה עם הדברים שאין ציווי לגביהם?

שמעורבב בהם טוב ורע.

אם משתמשים בהם לטוב אז הם עולים ואם לא הם יורדים.

תלוי בנו ובעבודתנו

חובות הלבבות (שער עבודת האלוקים פ"ד) סובר אין דבר כזה "תחום אפור",

הראב'ד סובר שיש תחום אפור, שהוא לא עבירה ולא מצווה. [לא שיש עניין בתחום כזה, אלא שקיים, והוא לא רע בפני עצמו.]

אז כדי להבין את זה בצורה הלגמרי מופשטת (כלומר, לא בתשובה שנועדה בעצם לתת לנו הוראות מעשיות) נצטרך למות... 

כל עוד אנחנו בתוך זה, לא נראה לי שאפשר להבין את זה ולהגדיר במילים, ואנחנו גם לא אמורים.

שבין השאר היא מסבירה לנו שאין כזה דבר להיות בחוץ - בכל מקרה אתה במסגרת אלוקית שהיא קובעת את החוקים בין אם אתה חי בין אם אתה מת ואותה מסגרת קבעה שהכול יש בתורה, כך שחבל על האנרגיות למות

כל הנאה שיש לנו היא או תאווה שלנו או דבר שאנחנו רוצים על ידו להתעלות.

בתניא מוסבר שיש הנאה בדברים קדושים, הנאה בדברים לא קדושים וסתם הנאה היא יכולה להוריד אותנו למטה או לעלות אותנו למעלה.

צריך לפעול שאם אנחנו רוצים להנות היא או תהיה בדברים קדושים (שזו עבודה בפני עצמה להנות מהם ולא לסבול מהם)או לסדר שכל ההנאות שלנו יהיו כלי לעבודה ה', גם אם יוצאים לנופש,לברכה או סתם לבלות, אם הכוונה בזה שעל ידי זה יהי לנו כח לעשות מצוות יותר בקלות, או לעבוד את ה' יותר טוב זה הנאה נכונה, אם זה סתם הנאה של פריקת עול אז זה דבר שלילי.

אגב עבודה היא גם סוג של עבודת ה' - בכל דרכיך דעהו

איך?

ברור שגם העבודה צריכה להיות עבודת ה' כדי להגיע ל"בכל דרכיך דעהו".

אבל איך?

כנראה שלשם כך צריך להבין מהי עבודת ה'.

אז- איך אתה מגדיר "עבודת ה'?

ולגבי שאר הדברים שכתבת - זה בדיוק מה ששאלתי.

אם ההנאות הן רק כלי, למה הן תופסות חלק ניכר כל כך מהחיים שלנו?

יש מספר דברים שמרחיבות דעתו של אדם, דירה נאה וכו'.

כי כשיש לו את זה הוא נהנה ואז הוא בנחת ואז הוא יכול לעבוד את ה' מתוך הרחבת הדעת.

מה ההפך מאדם שנהנה? אדם שסובל, ורואים במוחש בכל העבודה את ההבדל בין עובד שסובל ובין עובד שנהנה מהעבדוה, האחרון משקיע יותר בזה.

"ואז הוא יכול לעבוד את ה' מתוך הרחבת הדעת."

מהי עבודת ה'?

לעבוד ביושר לפי ככלי התורה (בלי רמאות וכו)

ללמוד עבודה כזו.

לדאוג להפיץ יהדות במקום עבודה /לימודים  (יש בכל מקום מזוזות כשרות? האוכל שם כשר-וכמה שיותר? שיעור תורה וכו')

ללמו דברי תורה ולחזור אותם בעל פה - כך מטהרים את האוויר שנמצאים בו.

או בקיצור בכל מקום שנמצאים לראות איך מכניסים את ה' שם עם רעיונות יצירתיים ומקוריים

חיים שמחים ומאושרים.

ממתי שקמים ועד השעה שהולכים לישון - וגם בשעת השינה.

יש הוראות בתורה איך צריך להתנהג בכל פרט ופרט בזמנים האלו.

עבודת ה' היא לא רק בשעת תורה ותפילה.

צריכים לחקוק במחשבתנו שאנחנו בנים של מלכים וההנהגה צריכה להיות בהתאם.

אפשר לקחת דוגמא ממשחות המלוכה פעם או אפילו היום בבריטניה.

משפחת המלוכה זה מחייב כל פרט ופרט בחיים, סגנון לבוש דיבור והתנהגות.

הבעיה העיקרית היא להפנים את זה ולחיות את זה, וזו עבודת ה' למרות כל הפיתויים האחרים להאמין ולחיות את זה

אז זה לא ממש עונה על השאלה.

מה שאני מנסה למצוא זה מכנה משותף שכולל בתוכות את כל תחומי החיים.

החל מקיום מצוות וכלה בחיי הפרט על כל חלקיהם - עבודה, תחביבים, עבודת המידות, עזרה לזולת, משפחה...

שהכל זה לכתחילה. לא שעבודה ותחביבים הם נספח, ואז צריך להפחית בהם כמה שיותר.

אני מאמינה שחייב להיות מכנה משותף כזה,

שהוא בסופו של דבר המשמעות של 'עבודת ה'.

חוץ מזה,

לפי מה שכתבת עבודת ה' היא מעין נספח לחיים, ולא החיים עצמם:

לעבוד - אבל לא לשכוח את כללי התורה.

להיות בכל מיני מקומות - ולהפיץ את דבר ה'.

וכן הלאה.

אבל אני חושבת שהעבודה היא חלק מעבודת ה'.

התחביבים הם כשלעצמם עבודת ה'. לא נספחים!

איך?

מהו המכנה המשותף?

אין לי מושג. 

זה מה שאני מנסה לברר פה.

אמרתי לך שאני אחפש את המקור לכך שהאדם ייתבע למעלה על כל מה שלא נהנה בעוה"ז.

אם מישהו פה מכיר אני אשמח לעזרה..

לכוף את הרע בעולם ולהפוך אותו לכלי שרת לקדושה.

ע"י העבודה בחיי היום יום מגיעים לכל מקום שהרע נמצא בו וע"י העבודה בו כראוי הוכפים אותו כנ"ל - או מתקנים את העבודה שמישהו אחר השתמש בהנאה הזו לא לעבודה ה'.

זה הדבר המשותף

נ.ב.

בחסידות מוסבר שהאסור אסור והמותר מיותר.

כל ההנאות צריכים להיות בשביל עבודה ה' וכל מה שלא אע"פ שזה נראה דבר מותר לא צריך להתמש בו.

וזאת כדי?

נניח ואין רע (מצב היפותטי לחלוטין, אני יודעת).

אז זהו? נגמר העולם?

בנוסף, מכנה משותף צריך לכלול את הכל 

כאן כללת רק את חלקי החיים בהם יש רע, ולא את ההנאות הפרטיות שלנו.

לנגן - רע או טוב?

לבשל - רע או טוב?

(כמובן, רק מוזיקה ואוכל כשרים)

איפה אתה מכופף פה את הרע?

איפה נכנסת פה עבודת ה'?

לכם תמיד אפשר לעלות למרות שאין רע.

וניקח את הדוגמאות שהבאת:

לנגן - ניגונים יהודיים? מבינים שזו שפת הלב? או שזה סתם להעצים את עצמי כלפי האחרים?

לבשל - נכון דברים כשרים, לאירוע כשר?דואגים לברך שטועמים?זוכירם שהאוכל הוא בשביל שיהי לנו כח לעבוד את ה'?

(יש סיפור שפעם הבעש"ט אמר לחבריא קדישא שלו להתקפץ יחד ולראות מחזה, והם ראו שור עם שטריימל אוכל שור, ההסבר:היה יהודי שאכל בשבת אבל במקום לאכול בכוונה שזה בשביל כבוד שבת אכל בשביל תאוות ליבו)

ואם יש לנו תאווה לניגונים לא טובים או לאוכל לא כשר/לתאווה ואנחנו עובדים על עצמנו ומזכירים לעצמנו את הכוונה האמיתית את מכופפים את הרע.

או שדואגים לנגן ניגונים יהודיים ולדאוג לזכות איתם יהודים שלא שומעים ניגונים טובים, או לבשל ליהודים שלא מברכים ולדאוג שיברכו וכדו'

"זוכרים שהאוכל הוא בשביל שיהי לנו כח לעבוד את ה'?"

אם עבודת ה' היא לכופף את הרע, לטענתך, אז לאכול בקדושה זו כבר עבודת ה',

ואין צורך להתכוון שזה בשביל שיהיה כוח.

כוח בשביל מה?

לאכול עוד כדי להעלות עוד דברי מאכל מדרגה?

כנראה שצריך להגדיר שוב מה היא עבודת ה'.

האוכל היא עבודת ה' ומעלים את האוכל.

איך?

ע"י שאוכלים בכוונה ללמוד תורה לקיים מצוות.

ע"י שעושים זאת מעלים את האוכל לדרגה יותר נעלית

התורה היא חכמה של ה', האפשרות היחידה לאחד את השכל שלנו עם שכלו של ה' היא ע"י לימוד התורה, אז שמברכים על האוכל מעלים אותו, אבל זה לא באותה מידה של התאחדות האוכל עם שכלו של ה' (שמובן ששכל זה משל ולא כמו שכל שלנו)ע"י לימוד התורה.

אפשר לקחת משל מכסף, ע"י שעושים מעשה מרוויחים כסף, אבל המעשה הזה עזר לנו ללמוד משהו שעל ידו נוכל להרוויח עוד כסף.

אז זה לא פלונטר אלא מעגל קסמים חיובי

עבודת ה' זה לכופף את הרע?

ללמוד תורה?

להתאחד עם החכמה של ה'?

אתן דוגמה אחרת:

כשקוראים ספר חול. שלילי? חיובי? 

לצייר ציור. איפה עבודת ה' נכנסת פה?

לכופף את הרע

איך?

ע"י לימוד תורה וקיום מצוות

למה שזה יעזור לנו?

מכיון שכך אנחנו מקלים כח מה' ע"י התאחדות עם רצונו (ע"י המצוות) וחכמתו (ע"י התורה) של ה' כך שהחכמה ורצון שלנו ילכו לפי הרצון של ה' ע"י ההתאחדות הזו.

לפי זה

ספר חול למשל - אמור להיות שלילי (הסופר מכניס את כל כולו שם..)

ציור - תלוי איזה ומדוע?

זה נותן הרגשה של רוגע?פריקה על מנת שנוכל להתקדם אחרי זה הלאה?(קיום ומצוות זה דבר מחייב שצריך מידי פעם לקחת משהו יותר קליל על מנת להתאוורר - כמו כל דבר מחייב)

האם מציירם דברים יהודיים או גויים?

כל דבר יש את הדילמה הזו ועל זה צריכה להיות ביקורת עצמית בונה לבדוק אם אנחנו בסדר ואם נפלו איך לעלות

המטרה שלנו לגלות את הכוונה האלוקית שלשמה הוא נברא.

התכלית היא לגלות את האלוקות שבחול ע"י השתמשות בו בדברים קדושים ואז מגלים שהדבר הזה הוא לא חול כמו שהיה נרא במבט ראשון  אלא הוא קודש

זו בדיוק הטענה שלי - לכל דבר יש עניין ומשמעות (=קודש).

גם לדברי חול, גם לתחביבים, גם לסתם דברים נחמדים.

אבל עדיין לא קיבלתי תשובה לשאלה מה העניין,

מלבד הסחת דעת מהקודש כדי שיהיה לנו כוח להמשיך.

מה שכן-

אם התקדמות העולם ובנייתו היא המטרה ניתנת משמעות לעבודה (התפתחות העולם) ולחלק מהתחביבים.

היצרניים שביניהם.

אבל עדיין זו לא תשובה לגבי השאר - 

אוכל - נניח וזה בשביל שנוכל להמשיך. אז למה דווקא אוכל טוב? למה מפגשים משפחתיים, לדוגמא, הם תמיד עם אוכל ?

ציור - מוסיף לנויו של עולם. אבל ציור למגירה?

ריקוד - ?

קריאה - ?

וכו'

ציור קריאה ריקוד וכו' זה צורת התבטאות של הנפש.

ולא מסיחים את הדעת מהעבודה אלא הולכים למקום אחר בנפש שבו מבטאים חלקי רגש שכלואים בפנים  ומשחררים אותם (היו אדמורים שהרופא אמר שהם חייבים לעשו פעילות אז הם בנו כל מיני דברים )

או דבר נוסף למשל את כלי המקדש ריקעו=ציירו, ואיך למדו את זה? לא ביום אחר.

 האכילה הינה עבודת ה'..

אשמח אם תוכיח לי אחרת..

"הנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז"ל (ספרא): כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור, מעשיו החומרים אינם לו אלא הכרחים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד ההכרח, ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב.

אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח, וכמאמרם זכרונם לברכה (ב"ר פפ"ב): ויעל מעליו אלהים, האבות הן הן המרכבה, וכן אמרו (רש"י בראשית ז): הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש."

אבל אכילה לצורך עבודת ה', היא חלק מעבודתו.

(אכילה ביו"כ-איסור.

אכילה בערב יו"כ-מצווה..

אכילה סתמית-יכולה להיות ניטרלית, יכולה להיות איסור ויכולה להיות מצווה..)

( ברוכים הבאים לחובות הלבבות..  )

זה לא חד משמעי.

חולה שאוכל ביו"כ זה עבודת ה'

איש רגיל לא , מדוע? 

כי המטרה שונה.

אז העיקר האכילה או הכוונה?

אשמח לראות ממקורות, שאכילה של אדם רגיל שאינו קדוש הינה עבודת ה'.

הדרגה נקבעת לפי הכוונה..

כשהוא אוכל ..ומקיים את צרכיו הגשמיים- הם חלק מעבודת ה'.

ואצל אדם אחר, תלוי מה הכוונה..(בדיוק כמו אצל קדוש..רק שאצל קדוש ברורה לרמח"ל מה הכוונה..וזה מה שהוא בא ללמד..שכשאר הכוונה היא לעבוד את ה'..גם הגשם הופך לרוח...)

הרי מה הופך אדם ל"קדוש" אם לא מעשיו וכוונת מעשיו..?

מעשיו הופכים אותו לאדם קדוש, עצם העובדה שהאדם לא חוטא, ושכל פעולותיו הם רק מה שנחוץ, וגם מה שנחוץ, הקדוש עושה לשם שמיים, והוא בדביקות מוחלטת עם הקב'ה, כ-ל זה ביחד מקנה לו את מדרגת אדם קדוש, שא-ז גם האכילה שלו הופכת לקדושה.

אבל, כל עוד אדם עם חטאים אפ' הכי קטנים, ועם מידות לא הכי טובות, הוא עדיין לא בדרגת קדוש!

"עושה לשם שמיים".

וד"ל..

גם אם אני אצליח לכוון בעת אכילתי..שאני אוכלת לשם שמים..ובאמת ארגיש כך..זו תהיה ארוחה קדושה.

ברור שלי יהיה קשה יותר לכוון ב100% לשם שמים, והקדוש..אצלו הכל לשמא..

אז אצלו כל האוכל קדוש לגמרי..רוחני..ואצלי מתחלק לפי הכוונה..

אבל אין ספק שמה שהופך את האכילה לקדושה היא הכוונה בלבד..לא נולדים בדרגה מסויימת..אלא הכוונה והמעשים הם שקובעים את הדרגה.

"כל עוד אדם עם חטאים אפ' הכי קטנים"

אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא ייחטא.

תפתח תנ"ך ותיווכח..0:

כל עוד אתה מכוון לשם שמים במעשה מסויים הוא משמעותי ונעלה, ואם לפני שעה נפלת במשהו וחטאת זה לא מוריד בכלום מהכוונה שלך פה.

"הנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז"ל (ספרא): כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ותראה עתה ההפרש שבין הטהור לקדוש: הטהור, מעשיו החומרים אינם לו אלא הכרחים, והוא עצמו אינו מתכוין בהם אלא על צד ההכרח, ונמצא שעל ידי זה יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם, כבר היה יותר טוב." (מסל'ש פרק כו)

לא נולדים עם מדרגה מסויימת, אלא קונים מדרגות. 

הטהור אוכל רק כשהוא חייב..ולא נהנה מזה, והקדוש מכוון לשם שמים.

הבנתי נכון?

איך זה משנה את העניין שאם אני..עם חטאי, אצליח לכוון לשם שמים..האכילה תהיה קדושה ורוחנית..גם אם אני לא קדושה ?

אנסה לתת דוגמא-

אדם השקיע את כל חייו בצה'ל, עד שהגיע לדרגת רמט'כל.

עכשיו כאשר הוא רמטכ'ל, כל אמירה שיאמר וכל פקודה שהוא ייתן תהיה בעלת משמעות, ובעלת השלכות רבות, אפילו כלל עולמיות.

לעומתו, חייל פשוט שיאמר את אותם הדברים/ ייתן את אותם הפקודות, גם אם כוונתו תהיה הכי אמיתית ותנבע ממקום אמיתי וטוב, לא יהיה לה כובד ומשמעות כמו פקודת הרמטכ'ל.

עדיין לאכילה קדושה?

ואם אני שאיני קדושה מצליחה להתרומם מהבוץ שלי ולכוון לשם שמים בלבד..האכילה שלי היא גשמית ונחותה ..רק כי יש בי גם חטאים ואיני קדושה?

"כללו של דבר ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלהיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהתשתמשו מדברים גשמיים. ואמנם זה בהיות שכלו ודעתו קבועים תמיד בגדולתו יתברך, ורוממותו וקדושתו, עד שימצא כאילו הוא מתחבר למלאכים העליונים ממש עודהו בעולם הזה, וכבר אמרתי שאין האדם יכול לעשות בזה מצדו, אלא להתעורר בדבר ולהשתדל עליו, וזה אחר שכבר ימצאו בו כל המדות הטובות שזכרנו עד הנה מתחלת הזהירות ועד יראת החטא, בזאת יבא אל הקודש ויצליח, שהרי אם הראשונות חסירות ממנו, הרי הוא כזר ובעל מום שנאמר בו וזר לא יקרב, אך אחרי הכינו את עצמו בכל הכנות אלה, אם ירבה לידבק בתוקף האהבה ועוצם היראה בהשכלת גדולתו יתברך ועוצם רוממותו, יפריד עצמו מעניני החומר מעט מעט, ובכל פעולותיו ובכל תנועותיו, יכוין לבבו אל מצפוני ההתדבקות האמיתי, עד שיערה עליו רוח ממרום וישכין הבורא יתברך את שמו עליו כמו שעושה לכל קדושיו, ואז יהיה כמלאך ה' ממש וכל מעשיו אפילו השפלים והגשמיים כקרבנות ועבודות" (מסל'ש כו)

אני לא יודע מה האכילה שלך, רק הבהרתי שע"פ דברי הרמח'ל היא לא קדושה.

האוכל הגיע מהדומם נהיה צומח או שהגיע מהחי וע"י שהוא נהיה חלק מהמדבר שעובד את ה' האו מתעלה.

אם האוכל לא בירך הוא פישל..

להבין בצורה מופשטת? לא בטוח שאפשר, אחרי הכל את בתוך החיים, את לא יכולה לראות אותם מבחוץ ולהגדיר.

אבל כשזה נוגע למעשה כן חשוב להבין ברמה מסויימת, ואנחנו קוראים לכל החוויה הזאת, החיים, 'עבודת ה''.

זה כולל את הכל, הרי את ה' אנחנו לא מסוגלים להבין, כך שאנחנו לא לגמרי יודעים לאיזה טוב אנחנו מתקרבים, אבל החוויה הכללית שכוללת את כל הפרטים עליהם את מדברת - נועדה לקרב אותנו אל איזה טוב שאנחנו לא לגמרי יודעים להגדיר. טוב ש"יהנה" אותנו באמת...

אנחנו מרגישים שהוא טוב מידי פעם, מרגישים שזה נעלה, אבל לא יודעים בהכרח להגדיר אותו, וזה לא נחוץ לנו.

אז יש לנו איזשהי הגדרה, "עבודת ה'", שזה כולל את כל החיים, את כל החוויה הזאת שאנו צריכים לנצל אותה ולהתקרב בה כמה שאפשר אל הטוב הנצחי.

את צריכה הגדרה יותר מגדירה? לא מספיק לך?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t542554#6078863

ולמה לא נחוץ לנו?

כדי לדעת לעשות טוב צריך להגדיר אותו, ואז נדע לגבי כל דבר האם הוא שייך לקטגוריה של ה'טוב'

או שהוא שלילי ח"ו.

יש לנו תורה ואנו יודעים אלו מידות נחשבות מידותיו של הקב"ה.

ואנו יודעים שיש טוב שמוצג לנו כך וכך.. ובו אנו צריכים להידבק.

אולי גם תנסי להבין את אלוקים כדי שזה יעזור לך להתקרב אליו בצורה המדוייקת?

אבל אי אפשר להבין את אלוקים, יש לנו ידיעות מסויימות על הטוב הזה, מספיקות כדי שנוכל בעזרת התורה לדעת מה טוב ומה רע. בנוגע למעשה.

אנו מנסים להבין את מעשיו ודרכיו, את אלוקים עצמו אי אפשר לתפוס..

מעשיו ודרכיו הן בדיוק ההגדרות הנחוצות לנו למעשה. וגם לגבי העולם - אנו יודעים מה נחוץ לנו למעשה..

לא חושב שאפשר להבין את עצם העולם, כמו את עצם האלוקים.

שוב, כדי להבין משהו - צריך לראות אותו, כשאתה בתוך משהו - אתה לא רואה אותו בראיה של הבנה..

להיות בחוץ - רק בורא העולם יכול, כך שכמו שאין לנו השגה באלוקים - אין לנו השגה ב"חוץ", וממילא אין לנו השגה בהבנה של עצם קיומו ומטרתו של העולם.

אנחנו כן יודעים שיש טוב ורע, ושיש לדבוק בטוב, ושהטוב הוא דרכיו של אלוקים.

צריך להיות במדרגה של קדוש במסילת ישרים.

כמו שהרמח'ל כותב שאכילתו ושינתו של האדם הקדוש, הינם עצמם עבודת ה'.

"והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש,"

רוב חיינו הם חסרי משמעות.

עד שנגיע למדרגה המתאימה.

טירונות זה שלב חסר משמעות?

המטרה של אדם בצה'ל [ניקח לצורך העניין,חייל קרבי] להיות אדם לוחם, שיודע להתמודד עם אוייב בשטח האויב.

אל המטרה הזו החייל מגיע לאחר טירונות, הכשרה, מסלול וכו', שרק בסופם החייל נהיה לוחם.

כל שלב בדרך מקדם אותו אל המטרה. 

כך גם בחיים, כל שלב שאנחנו מתקדמים הינו בעל משמעות,והוא מקנה בנו שלימות נפשית. 

תכל'ס בחיים שלנו-

אני מבינה שכדי לעלות מדרגה צריך להקפיד יותר בקיום מצוות,

לעבוד על המידות וכו'.

הכל אותו דבר כמו במדרגות יותר גבוהות, רק ברמה נמוכה יותר. (אם היום אני לא מצליחה להתכוון בתפילה כמעט בכלל, במדרגות גבוהות יותר מתקשים לכוון כוונות מסויימות. אם היום קשה לי לשמוע בקול ההורים, למעלה מזה זה שקשה לעשות למענם מעבר למה שהם אומרים. וכן הלאה.

אבל לפי דבריך,

במדרגות נמוכות יותר יש דברים שהם חסרי משמעות!

לדעתי, כדי להעלות את ההנאות הפרטיות למדרגה של קדושה צריכה להיות להם משמעות מלכתחילה.

מהי?

כל דבר נחשב.

מישהו שקשה לו לקום בבוקר לומר קריאתשמע בזמנה וקם בכל אופן עושה הרבה נחת לה' מאשר אחד שרגיל לקום ולומר.

הק מעריך  כל מאמץ וגם זה עושה לו נחת וגם מקדש את העולם

עבודת ה' = לעבוד את הקב"ה מתוך יראה ואהבה. מה זה לעבוד את הקב"ה?

"כשיש לאדם סיפוק עצמי בתורה ובמצוות זה עוזר לו יותר לעבוד את ה',אסור כמובן שתהיה לו גאווה מכמות המעשים טובים שלו,אבל מותר לו להיות מסופק ומייד,ותמיד,לזכור שהוא עושה את רצון השם נטו."

כתבת על סיפוק בתורה ובמצוות.

אני שאלתי על החולין שבחיים.

התחלת "לכל רגע ורגע בעולם יש טעם למעלה,שאם לא כן,לשם מה נברא הרגע אם הוא סתם מבוזבז?!"

אבל אז סיימת בלי להגיד שום דבר

אכן, זו טענתי. שלכל רגע ורגע יש משמעות.

אבל בהמשך דבריך לא כתבת מהי.

אצל בנ'א צדיקים, שלשם אנחנו צריכים לשאוף באמת ההנאות הינן רק כלי עזר לעבודת ה' ולא מטרה בפני עצמם..

אפילו ההנאות שלנו, אינן נטו ברמות אישיות, אלא- כל הנאה מקושרת לה'. עלינו לנהוג כך שרצוננו יהיה רצון ה'.

וברגע שזה כך: אזי מגיעות ה"הנאות האישיות" שלנו מכיוון שה' גומל לנו טובה בעין יפה. אבל גם הן, נובעות ממנו ומקושרות אליו.

הנאה שמנותקת מרצונו, והיא נטו שלנו כבר הופכת למשהו אולי גס, נהנתני וכו'.

רצונו שנשמור תורה ומצוות, ושנתקן את מידותינו.

ספרים, ולא מתוך כמה תגובות כאן..

מוזמנת ללמוד מסל'ש, דרך ה', שמונה פרקים לרמב'ם, הרב קוק ועוד, כדי לבנות לך השקפת עולם, אמונה, דעות ושאיפות בצורה יסודית ומעמיקה..

ולי שלא מתאפשר ללמוד מתוך ספרים יש את האתר מכון מאיר ושות' 

ומומלץ ללמוד מתוך ספרים עם פירושים כמו של הרב אבינר,הרב שרקי וכו'.

בעזהי"ת

כל המצוות והתורה- זה כדי שנקבל טוב.

הרב קוק אומר שיש שתי סיבות לעבודת ה'.

עבודה צורך גבוה- ששמה את מטרת ה' במרכז: לעשות כי ככה ה' אמר

ועבודה מהכרת הטוב- עבודה ממקום שאתה מכיר שעבודת ה' זה מה שעושה לך טוב.

[והוא מפרט על שתיהם עוד הרבה הרבה, כמובן. מוסר אביך פרק ב'.]

ולכאורה מרגיש לנו שעבודה צורך גבוה הרבה יותר משמעותית ועילאית;

אבל כשחושבים על זה לרגע- הרי רצון ה' זה שיהיה לנו טוב. שנהנה ונשמח. לשם כך הוא ברא את עולמו; בשביל להשפיע עלינו טוב אין סופי. יוצא אם כן, שכשאנחנו עובדים עבודה מהכרת הטוב- כי זה מה שעושה לנו טוב- אנחנו ממצים את התגלמות רצונו של ריבוש"ע, שכל תכליתו שיהיה לנו טוב, ולכן יש בזה מימד של עבודה צורך גבוה.

וצ"ע שם.

[*נעמה*, תהיי גאה ביייייייי]

.

"לשם כך הוא ברא את עולמו; בשביל להשפיע עלינו טוב אין סופי. יוצא אם כן, שכשאנחנו עובדים עבודה מהכרת הטוב- כי זה מה שעושה לנו טוב- אנחנו ממצים את התגלמות רצונו של ריבוש"ע, שכל תכליתו שיהיה לנו טוב, ולכן יש בזה מימד של עבודה צורך גבוה."

רק נדגיש כמובן שהתכלית היא הנאה ושפע אינסופי וזה יקרה בעוה"ב..לא פה..

פה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו..פה זה עולם המעשה. והתענג על ה' זה עולם הבא.

אדם שלא אוהב את עצמו, ולא יודע איך לתת לעצמו, במובן העמוק, ובמובן הפשוט, וה"גשמי", לא יודע איך לתת לאחרים, כלל.

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים