אנוס לאו כמאן דעביד דמי.
אז אולי הוא לא היה מושחת לגמרי (הוא לא עזב את הדת מתוך בחירה וכפירה אישית), ואם היינו חיים בזמנו, היינו צריכים להשתדל ולקרב אותו ליהדות ולדת. אבל מה שהיה בו בפועל-זה כופר. כופר שעשה דברים גדולים, אבל עדין כופר. (ואגב, אני מאמין שהיתה לו זיקה לדת, ואני בהחלט מפקפק בזה שאומרים שהוא רצה לנצר את כולם, ואפילו אני יכול לתרום פה כמה עובדות לזכותו, שרוב האנשים לא יודעים...)
הרמב"ם אומר על תינוק שנשבה שצריך לקרבו ולמשכו בדברי שלום, עד שיחזור לאיתן התורה. אבל אין אף מילה על זה שצריך לאהבו, או לכבדו ולהתיחס אליו כאל יהודי מן המנין.
אם אדם לא עובד את ה', אז כל הטוב שבו-מאבד מערכו הגבוה. כפי שעל גוי נאמר שאם הוא מקיים שבע מצוות בני נח-הוא חסיד אומות העולם, אבל אם הוא קיים אותם מתוך דעתו ולא מכיון שכך צווה-אין לו הזכות של חסיד אומות העולם. הוא סתם חי כמו בהמה... הוא לא עלה עדין לדרגת אדם. אמנם יש לו כלים שאין לבהמה-כמו שכל, אבל הוא השתמש בהם כמו שבהמה משתמשת בהם, ותו לא. ההבדל בין אדם לבהמה זו ידיעת ה' והמלכתו. הרצל לצערנו לא זכה לזה.
לכן אני מוחה ברעיון שהרצל היה צדיק. הרצל היה כופר. הוא היה אדם ישר, בעל מעלה, תרם רבות לעם היהודי, ומסכן שנולד לחינוך הלא נכון.