בכל הפרמטרים שכתבת - אני לא יודע לענות בסכומים או מספרים, אבל ברור שאלה פרמטרים רלוונטים לנושא.

לגבי החתונות,

עד לא מזמן הייתי אומר לך שכן, יש חריגה מוחלטת מפרופורציה בכל מה שקשור להוצאות חתונה.

אבל בזמן האחרון יוצא לי יותר ויותר לראות חתונות צנועות או ששואפות לשם.

לא מדובר על חתונה בחיק הטבע שהאורחים מביאים סנדוויצ'ים,

אלא על חתונות מושקעות שההוצאות עליהן גבוהות,

אבל יש בהן מגמה של הוזלת עלויות גם על חשבון הפאר וההדר.

אני לא חושב שצריך לשבור את המציאות הזו,

צריך לנסות ולשנות אותה בעדינות.

(כמו שאמר הרב'ה מקוצק: אם תשבור את יצר הרע, יהיו לך שני יצר הרע.)

לא הייתי מוכן להתחתן בחתונה זולה באופן קיצוני,

אבל בוודאי שאוותר על כל מיני דברים שייראו לי שוליים ומיותרים (בהידברות עם ההורים כמובן).

ולעניין הדייטים,

מכיוון שהמציאות שלנו היא מציאות כזו,

ממש לא יפריע לי אם היא תרצה משהו מפואר במיוחד,

כי ברור מאיפה זה מגיע.

זה לא יהיה שיקול לחתוך.

אם מדובר בבחורה שכל הזמן מחפשת את הפאר והרושם שזה עושה,

כנראה שניפרד לפני שנגיע לדבר על איך תיראה החתונה...

לשכור אולם בחור נידח בארץ.

גם המחיר ירד כי הביקוש מן הסתם לא גבוה וגם מי שלא באמת רוצה להגיע לחתונה לא באמת יגיע והחתונה תהיה מצומצמת- חברי אמת ומשפחה (וכשאני אומר משפחה אני לא מתכוון לבן דוד מדרגה שניה שאף אחד מיוצאי חלציהם של ההורים שלי לא מדבר איתו ולא ממש זוכר איך קוראים לו).

בפועל יוצא מזה שלא יקרה אסון גדול אם לא תגיעו לחתונות של האנשים בסוגריים לעייל כי הם לא הגיעו בכלל לחתונה שלכם.

הכי פשוט. הכי זול. לטווח הרחוק ולטווח הקרוב.

1. לא יודעת. לא העסיק אותי.

2. מספר מוזמנים. כמה שאפשר. כמה שמכירים. אני לא חושבת שארצה להצטמצם במיוחד.

3. לא יודעת. לא חשבתי.

4. או אולם מרוחק, או בטבע.

לק"י

רק לגבי ההצעות להתחתן באולם מרוחק- אני ממש לא אוהבת את זה..

גם לחתונה של חברה טובה שאני ממש ארצה להגיע- אם זה יהיה בחור שאין גישה נורמלית אליו, לא בטוח שאני אגיע.

לא מגיע עונש לאורחים, שהם צריכים למצוא דרך להגיע לאולם שאין אליו שום תחבורה ציבורית.

אני לא אומרת להתחתן במרכז הארץ, אבל מינימום התחשבות באורחים.

או לפחות לארגן הסעה לאותו חור.

אבל זו לא הנקודה, אם מחליטים שחוסכים אז חוסכים בכסף הגדול, לא בצלם.

ויש עוד דרכים לחסוך בגדול כמו להתחתן בחורף וביום אחר חוץ מיום חמישי בערב.

אז ככה:

אני ממש בעד חתונה צנועה ופשוטה, כמה שניתן, נראה לי ממש חבל להוציא כ"כ הרבה כסף על ערב שתוך 4-5 שעות נגמר...

העניין הוא, שתמיד צריך לזכור שיש גם צד שני.. ויש את ההורים של הצד השני..

ככה שאי אפשר לצאת בהכרזות..

אם במהלך הקשר יתברר לי שלבחור חשוב שונה/הפוך ממני, זה לא יגרום לי לחתוך או משהו, אני מבינה שזה עניין של הרגל, תרבות, נורמות.

אני חושבת שמנה מעל 110-120 ש"ח, זה כבר יותר מידי (ואני מודעת למחירים בארץ! אני פשוט חושבת שניתן לצמצם ולמצוא מקום פשוט, עם אוכל יותר פשוט/רק מנה אחת וכו'..) 

זה הפך למעמסה על הזוג, ההורים, והמוזמנים שמרגישים שהם קיבלו קנס במקום הזמנה לחתונה.

עצוב לי שהיום חתונה הפכה לעסק כלכלי- כמה "נרוויח" או "נפסיד" מחתונה...

אני יודעת שזה ממש לא פשוט לשנות ולצאת נגד, ולעשות חתונה פשוטה יותר (מבחינתי פשוט יותר זה עד 90 ש"ח למנה!)

אני כן חושבת שיש מקום לישיבות להגביל- למרות הבאסה, רק ככה כמעט ניתן להתחיל להחיל שינויים כ"כ מהותיים.

אני ממש משתדלת באופן אישי לא להשאב למקום של- כמה המנה עולה? כמה אני צריכה לשים כדי לכסות..?!

אני לא חושבת שזה נכון וראוי.

יש לי עוד מה לומר אבל זה לבינתיים

לסגור את האולם חודשים רבים מראש (מי שיסגור עכשיו אולם לט"ו באב הקרוב יקבל מחיר שפוי הרבה יותר ממי שיסגור אותו בסביבות פורים נניח.)

החתונות הצנועות ממש לא בהכרח זולות יותר.

וט"ו באב זה דוגמה בלבד, לרוב גם לא נוח ולא כדאי למשוך כל כך הרבה זמן אלא אם כן לחוצים בכסף או סיבה טכנית אחרת אבל זו אפשרות.

בס"ד

ככל שאתה סוגר לטווח ארוך יותר המחיר גבוה יותר.

למשל אם אתה סוגר מעכשיו תאריך לעוד חצי שנה זה הרבה יותר יקר אם אתה סוגר אולם לעוד חודשיים, כי הם מתים לסגור את החור שיש להם, מנסיון.

עד תחילת מרץ (סליחה על ההתייחסות לפי תאריכים לועזיים אבל ככה זה...) המחירים הם "מחירי חורף". ממרץ והלאה הם קופצים.

מסכימה עם כל המבקשים מקום נגיש. נכון שלפעמים יותר זול להתחתן באיזה חור מחוץ לעיר או באזור תעשייה, אבל בסוף זה חוסך בעיקר את האורחים... ויש גם מקומות נורמליים במיקומים נורמליים.

חתונה צנועה זה קודם כל במס' המוזמנים. למרות שזה לא תמיד בחירי- מי שאבא שלו רב או מישהו שיש הרבה פוליטיקות בעניין- זה עוד משהו שצריך לקחת בחשבון.

מחיר מנה- פחות מ100. אבל שזה כולל אולם, עיצוב וכו'. לא רק האוכל..

מוזמנים- אין מה לעשות. זה תלוי מאד. בגדול- להזמין את מי שבאמת ישמח אותך לראות.

להקה עד 7000 (אין מה לעשות, זה משפיע מאד על החתונה ויחסית זה כסף קטן..)

צלם- שוב, מי שזה חשוב לו שישקיע. עוד 2000 פחות 2000 זה לא מה שיהרוג אותנו, וזה משהו שנשאר לאורך שנים..

שמלת כלה- אני השכרתי ב1300 כולל תיקונים וניקוי. ת'אמת? זה עדיין נשמע לי יקר להוציא כ"כ הרבה על שמלה שלבשתי לערב אחד,מצד שני- היא היתה מהממת ושימחה אותי מאד

בכללי, אני חושבת שהרף גבוה מדי. מטורף לחלוטין.

והוא גם עולה כל הזמן.

בציבור החילוני זה בכלל רעה חולה- אנשים לוקחים הלוואות במאות אלפי ש"חים ובונים על המתנות שיכסו..

המרוויחים העיקרים הם כמובן הספקים - בעלי האולמות, הצלמים וכו' שעושים קופה רצינית על העניין..

אנשים דוחים חתונה רק בגלל הכסף.

בציבור הדתי זה יותר מתון- אבל גם במגמת עליה. (ושוב תלוי מי, יש ויש)

בציבור החרדי יש חלק שאצלם זה גם רף לא נורמאלי, אבל הרוב דווקא עושים חתונות צנועות ופשוטות. ויש את החסידים שלרוב יש להם כללים ותקציב שעוזר שזה לא יקרה.

בכללי- בגלל שיש ביקוש יש היצע. יש ציבור חרדי שלא מוכן לעשות חתונות ביותר מ70-80 ש"ח למנה- אז יש להם אולמות שזה המחיר שלהם.

בגלל שבאיזור המרכז כולם מחפשים יוקרתי- אז רוב האומות מתחילים מ180 למנה..

כנ"ל בפריפריה- יש ביקוש לאולמות זולים- אז יש אולמות זולים.

אנחנו חיפשנו מראש אולם עד 120 ש"ח. והיו לנו כללים של הורים (לא בחור, במקום שיש תח"צ נוחה וזמינה עד שעות מאוחרות ונגישות, רמת אוכל סבירה+, מקום גדול לבנות לרקוד) וב"ה מצאנו.

בכללי השיטה שלנו היא קודם כל לקבוע רף מקסימום של תקציב- ולא לרדת ממנו. להתאים את המציאות אלינו ולא את עצמנו למציאות (כמובן בגבולות ההגיון..)

ולגבי הרעיון של לעשות חתונה בחור- בעיני זה לא פייר כלפי החברים. אז נכון שרק חברים טובים מאד יגיעו- אבל זה מקשה גם עליהם. כאחת שעשתה המון ג'סטות כדי להגיע לכל מני חורים בלי אוטו ובטרמפים. (כולל חתונה של חברים מאד מאד טובים, בחור עולם, עם הסעה רק מי-ם שהיה צריך להספיק להגיע בזמן, הגעתי בחודש תשיעי מתה מפחד שיהיו לי צירים ואיך אני אצא משם למען ה'..)

א. אני גם נגד חתונות בחור. ובעד חתונות במקומות נגישים לגמרי, לטובת החברים וחסרי הרכב. וגם לטובת הוצאות הדלק של בעלי הרכב.

ב. כמו שכתבו- בחורף יותר זול, אז אם מתחתנים בקיץ, אין מה לעשות. אנחנו התחתנו באוגוסט,במחיר של 100 ומשהו למנה וזה היה נחשב למאוד זול, לפני שש שנים.

ג. יש גם סדרי עדיפויות. למשל- אני תמיד חשבתי שלמה להשקיע בשמלת כלה, לערב אחד וכו'...

בסוף השקענו 3000 ש"ח, ככה יצא, מה לעשות...

אבל ראיתי שזה חשוב לי. וזה חשוב מאוד שהכלה תרגיש הכי יפה והכי נהדרת והכי מיוחדת. אני באמת חושבת שזה חשוב, זה מוסיף לשמחה.

אז אם כלה מוצאת שמלה שמשמחת אותה ב200 ש"ח- נהדר, אבל אם לא- אז זה דווקא משהו שכן שווה להשקיע בו. (טוב, לא 20 אלף...)

ד. עוד דרך לחסוך- במקום לשלם לאולם על עיצוב החופה- אפשר שחברות הכלה יעשו זאת. (ואפשר גם לוותר על העניין לגמרי)

איך לומר את זה.... אההם, אני .... נורמאלית!! פשוט נורמאלית!

לא אתחתן בחור עם 50 מוזמנים ואבשל את האוכל לבד (מכירה כאלה...)

וגם לא אתחתן באולם מנקר עניים והזוי עם מנה שמתחילה לא ב100 ש״ח אלא דולר...

אבל כן אתחתן במקום מרכזי עם סביבות ה500 מוזמנים (משפחה גדולה מידי, סורי)

עם מנה שאנשים ישבעו בסוף הארוע ולא ישארו מורעבים או יקבלו קלקול קיבה וכן לא יצאו מ פ ו צ צ י ם מה11 מנות + בר מטורף.

(חוץ מיזה שלי יש שריטות כמו שאני ממש לא רוצה בר אלכוהול בארוע שלי מקסימום יין בשולחן או כל מיני דברים שהם לא בריאים בעליל)

בקיצור, הבנתם בערך את הסגנון אין צורך לפרט בקשר לשמלה, צלם, תזמורת וכו.

אני כן חושבת שיש עניין בסכומים שפויים לכסות את המנה...

אבל לדעתי אם המנה יותר מ150 ש״ח אין צורך לקחת את זה כשיקול כי מי שעשה ככ יקר... שישא בתוצאות!!!!

לחתונה האישית שלי אני לא מצפה שאנשים יחשבו כמה כסף/מתנה להביא לפי המנה אלא לפי כמה שמרגיש להם!!

שירגישו בנוח! העיקר שבאו זה מספיק ראוי להערכה!

בקשר למתנות: אצלנו בבית נהוג ( כבר 5 שהתחתנו לפני, אז הכל ברור)

שההורים נותנים לזוג סכום שאיתו הם עושים תחתונה, רהיטים וכו... והמתנות ללא שום ספק לזוג בלבד!

לא כי אני אומרת כי זה מה שההורים שלי החליטו... וכשהיה צד שני שחשב בטעות שהמתנות אולי ילכו להורים אז דיברנו איתם על זה, הם הבינו. המתנות לזוג.

ועוד דבר, אני לא מכירה כמעט משפחות שלוקחות את המתנות להורים...

לק"י

בקשר לאולם- טיב האוכל והשירות לא קשור בהכרח למחיר למנה.

אני כן חושבת ששווה לשלם מחיר סביר (ולא העיקר שיהיה זול) ולקבל שירות טוב ואוכל שאנשים נהנים ממנו

בקשר למספר המוזמנים- מה לעשות וגם ההורים הם חלק חשוב מהחתונה וגם להם יש את החברים שלהם.

בואו נגיד, שאני אשמח שהחתונה שלי לא תראה כמו הפגנה מבחינת מספר המוזמנים.

גם ככה אני לא מתלהבת מלהיות במרכז העניינים, ועוד יותר אם יש מליון אנשים.

תזמורת טובה מומלץ- זה בעיקר מה שעושה שמח.

לא להשתגע עם ההוצאות, אבל לא ללכת על דברים זולים גם אם הם לא מוצלחים..

ואני ממש לא אוהבת את זה שישיבות "מתערבות" בענייני חתונה- כל משפחה ומה שמתאים לה.

כן כדאי לחנך לחתונות צנועות יחסית, אבל לא לקבוע.

ערכתי, רק כדי שהיה קל יותר לקרוא.

החתונה הישראלית באופן כללי צנועה יותר מהחתונה בחו"ל, ויחסית גם זולה יותר.

הסיבה היא שישנן עלויות נלוות שלא קיימות ולא מוכרות לנו בארץ, כגון תלבושת אחידה תפורה במיוחד של שמלות לחברות הכלה או חליפות לחברי החתן - הוצאה אדירה לעתים בקרב החברה הלא-יהודית (או היהודית שמתנהגת כלא-יהודית) במדינות צפון אמריקה או האליטות החברתיות של דרום אמריקה.

או סידורי פרחים בגני אירועים מפוארים, שעלולים לעלות אלפי דולרים.

או מכוניות פאר או שפים בעלויות מזעזעות, או מסיבות ומשתאות נוסף על טקס החתונה עצמו (שזה דבר שאפילו יהודים אורתודוקסים עושים, במיוחד אם החופה עצמה היא בקהילה בבית הכנסת).

לכן, הגיע הזמן לעניות דעתי להפסיק גם מצידנו קצת עם כל הענווה וה"ראש באדמה" הזה שהגיעו גם לרמה מוגזמת כבר מצידם של מייסרי הציבור. חתונה לא חייבת להיראות כמו בית תמחוי בעיירה גאליציאנית של דלפונים.

אני כבר מזמן הפסקתי להגיע לאירועים שאני מוזמן להגיע אליהם, ומבין שאצטרך לחבוש מגפי איכרים בגלל הקש והבוץ והעקרבים בשדה, או שרוואל וגלבייה בגלל הרוחניקיות הגדולה שבחולות על הגבעה.

אם הסיבה ל"צניעות" היא בפשטות שאין כסף בחשבון הבנק - אפשר גם לקחת הלוואה צנועה. זה לא אסון, כל העולם חי על רמה מסויימת של אשראי.

שוב, גם ככה אנחנו לא מתיימרים להעלות אחרי החגיגה תמונות שחצניות של חברי החתן בלימוזינות או שהכלה והבנות התיישבו בבאר יוקרתי לטעימות של מאה דולר למשקה. אז גם כל ההטפה הבלתי-נגמרת הזאת "להוריד את המחיר" "ולהזמין פחות" "ולעשות פרצופים של תשעה באב" - אני חייב להודות שזה כבר די עלה לי על העצבים.

מי שהחתונה שלו היא ציציות בחוץ עם חולצות כותנה פרומות וחלילים ובלדות של אביתר בנאי (אחרי החזרה בתשובה) - וכל זאת מתוך אידיאולוגיה - אני שמח בשבילו וארקוד בחתונה גם. בתנאי, שהאוכל שניתן שם בושל במטבח מסודר עם כלים ולא בפויקה לאפיית גחלים של בני עקיבא, ושהחופה היא מבנה מכובד עם טליתות חגיגיות, ולא (ברשותכם) עשוי משאריות קני הסוף של התיבה של מוישה רבנו.

מספיק כבר קצת גם עם ה"ענווה" הזאת (המאוד יומרנית כ"עזות שבקדושה"), שיש בה הרבה חוסר כבוד לצערי כלפי אחרים והמון זילזול מתנשא של צדיקות וזחיחות.

לק"י

אבל, בסופו של דבר מי שצריך להנות הכי הרבה מהחתונה, אלה החתן והכלה.

ואם זה מה שטוב להם- אז שיהיה..

מה שכן, לא צריך לבייש את ההורים וראוי וצריך להתחשב גם בהם.

אני לא אתלונן על אוכל בחתונה של חברה אולי, אבל אני אשמח שבחתונה שלי- האנשים יהנו גם מהאוכל ומהמקום ולא יסבלו חלילה.

"הלוואה צנועה".

אסור לקחת הלוואה נושאת ריבית למטרות צרכניות. הן מבחינת ההלכה והן מבחינת השכל הישר.

יש הרבה רבנים שמתירים לקחת הלוואה גם למטרות צרכניות..

אבל אין ספק שלא כדאי לקחת הלוואות בלי כיסוי.

אני התחתנתי במקום מרכזי, ובאולם מכובד ונאה עם אוכל בסדר גמור (כך אמרו לי, בתור כלה לא נגעתי בכלום..) ולמרות זאת זה יצא אולם זול, 65 למנה (ולחברים 35) וגם האולם יצא יחסית זול (התחתנתי באולם חרדי בחודש לא מבוקש אצלם). גם שאר העלויות של החתונה יצאו זולות יחסית (הגענו לפחות מ2000 לצלם ופחות מ4000 לתזמורת, והיינו מרוצים מהם), ועדיין אמרו לנו שזו היתה חתונה ממש שמחה ויפה!

אפשר לנסות לחסוך, גם בגבולות השפיות.. וזה ממש לא חייב לבוא על חשבון היופי, השמחה והאוכל.

מצטער שאני עונה קצת בחדות לשון, אבל באמת אני חושב שזה קטנוני מצידך לספור ולמנות כאן עלויות כאילו שזה העניין. את יודעת היטב כנגד מה אדם כמוני מדבר. זה כנגד הטפת מוסר בלתי-פוסקת שיורדת לחייהם של אנשים. אם מצליחים להרים אירוע חגיגי ומרגש בכלום כסף, אין בכך כל רע וכל הכבוד להצלחתך. מצד שני, הנקודה שלי היתה - ואת זה לא הפרכת כמובן - שיש את אלו שבהיותם צעירים וחדורי אמונה, קל להשפיע עליהם ולמלאם ברגשות אשם. הם מביאים את זה לקיצוניות שאת כנראה מעצמך הבנת שלא היית מביאה את זה לשם.

לגבי בעיית ההלוואה - ומה עם משכנתא לדירה? נו באמת, כל קנייה בסופרמרקט נשענת על העיקרון המרקנטיליסטי. אלא אם עוברים ליישוב טבעוני ומגדלים לבד בחצר תרנגולות ותוצרת חקלאית. ואגב, גם אז אספקת המים ניתנת ע"י רשויות ויצרני תשתית שנשענים על אשראי וריביות. בקיצור - מופרך. להזכיר שיש היתרי עיסקא לבנקים, והם לא מותנים בכך שהאשראי יינתן רק תמורת קבלות על לחם וחלב.

יעל - הפיסקאות קצת מגזימות לצד השני...

אם תקרא היתרי עיסקא בחלק מהבנקים מתנים שההלוואה תושקע בדבר רווחי מכאן שכניסה לחוב לשלם לחתונה לא תהיה תקפה מבחינת היתר עיסקא. וגם מי שלא זה ממש לא פשוט שמועיל היתר עיסקא במצב שאין רווח ולכן בבנק בינלאומי בהיתר עיסקא מוזכר שהלווה מקנה רכוש לבנק וכך יש אופציה לרווח אך אם אין לך רכוש זו בעיה קשה.

אז שאנשים לא ייקחו הלוואות במקרה כזה אם זה לא נכון הלכתית. אני מדבר על נורמה חברתית והבעתי את דעתי - וגם את מחאתי, ואת הימנעותי מלהשתתף - כדי שנורמה מינימלית של כבוד לאירוע וצורה ומראה יישמרו. גם אם זה לא מוצא חן בעיני חלק ממורי הדור, מסיבותיהם הם. לציבור בהקשר הזה יש, ויהיה, ובהכרח יהיה, צד ושותפות בדיון. אי אפשר רק לקבל הכתבות, שהסברתי עד כמה הן מקשות ובחלקן חורגות מההיגיון.

ובכל זאת אפשר לחסוך...

אבל כמובן שהקיצוניות השניה גם גרועה

בס"ד

ואין לי שמץ של מושג כמה עלו החתונות של אחיותיי.

מה שכן, יודע שאצל שתיהן בהחלט היה צנוע ומכובד. 

מבחינת המוזמנים-חברים זה ברור, וכן, יש אנשים שמזמינים כי 'חייבים'. כי מה לעשות שאמא עובדת עם X אנשים שבא לה לשמור איתם על יחסים טובים? וכמובן, הם 'מחזירים' לה בשמחותיהם. ומה לעשות שלאבא יש משפחה ע-נ-ק-י-ת? יש מחוייבויות ולוקחים אותן בחשבון כחלק ממהלך החיים. 

אישית, להקה מאוד חשובה לי- היו חתונות שממש לא הצלחתי לרקוד כי לא התחברתי ללהקה בגרוש... כמובן שלא רואה ורך להגיע לעשרות אלפים, אבל קשה לי להאמין שאתחתן עם להקה של איזו ישיבה ב1000 ש"ח[אא"כ יפתיעו אותי באחת כזאת איכותית במיוחד]
אבל על צלם בכיף אני אתפשר כי לדעתי זה מגוחך לגמרי. בעוד X שנים אני ארצה להזכר איך נראתה החתונה שלי. לא איך נראתה החתונה מזווית של 30 מעלות מכוס היין של החופה, ולא איך החברות שלי הצליחו לנפנף בהינומה שלי...  כולה לראות שמחה, חיוכים וכו'. לגבי ההורים בנושא הזה- לא ידוע לי שהם דפדפו באלבומי החתונה של אחיותיי אי-פעם מאז שהם קיבלו את האלבומים...  [בנושא זה-אחות אחת שלי לא הסכימה לצלם בחתונה שלה בשום אופן, בסוף שכנעו אותה והם לקחו זוג חברים חובבניים(אפילו לא יודעת אם הם לקחו על זה כסף חוץ מהוצאות) ויצאו להם תמונות מדהימות!!]

שמלה-גם לא סוף העולם מבחינתי, להגיע לסכומים אסטרונומיים של אלפי שקלים על חתיכת בד[יפה ככל שתהיה] זה 'בל תשחית' בעיניי.

עד כאן לשאלותיך הספציפיות.

בכללי- אני לא אוהבת חתונות בטבע, בים ובחדר אוכל של הישיבה. לדעתי חתונה זה שעות חשובות מאוד בחיים, חוויה אדירה ששווה בגדול את הכסף שלה. אני בהחלט נגד הגזמות, ונגד הלוואות וכו', אבל בוא נאמר שבעה"י אני אשתדל לחסוך לילדים שלי מספיק כסף בשביל החתונה שלהם.

ממה שראיתי-הציבור הדתי בהחלט בסדר, אני לא מרגישה שיש איזשהו רף, אלא שכל אחד מכבד את מקומו של השני, אנשים מבינים שיש כאלה שיש להם יותר וכאלה שפחות ושזה מתבטא ברמת החתונה. 

אם מישהו שאצא איתו ירצה חתונה מטורפת אז הוא פשוט לא מתאים לי מבחינת החשיבה ואורח החיים שאני מאמינה בו. ולכן זה לא יהווה בעיה...

נראה לי שעניתי על הכל

למה חשוב שיהיו מליון מנות? מה רע בסעודה פרווה? או רק מנה עיקרית וסלטים?

גם יותר בריא- אנשים פחות יפוצצו את הקיבה בלילה,

ויותר חשוב זול לזוג וזול לאורחים. בכאב לב אני שומעת אנשים שמקבלים הזמנה לחתונה וטוענים ש"קיבלו רפורט"

אני שומעת על בנות שמתחתנות וחצי מהכיתה שלהן(במיוחד אם עברו מס שנים) לא באות- כי יקר..

שמעתי כבר על בחורה שכתבה לחברותיה" אל תביאו מתנה אבל אני מתחננת שתבואו ותשמחו"..

לא הגיע הזמן לשנות את הנורמות?

ל"מי האיש"- אני מניחה שאתה לא סובל מבעיות כלכליות, אבל אני מכירה משפחות ברוכות ילדים ולא משופעות בנכסים שנאלצו להוציא מאות אלפי שקלים בגלל שהצד השני לא היה מוכן להתפשר על האולם המפואר שבו תכננו לחתן את ילדיהם. אם כל חתונה עולה לכל צד למעלה מ- 200,000 ₪ אז איך יחתנו 7-8 ילדים בלי להתמוטט? (וזה אחרי שהם כבר לקחו הלוואות על האולפנות, הישיבות והאוניברסיטה).

אין לי מושג איך אנשים עושים את זה, ואיך הם יחתנו את כל ילדיהם בלי לחטוף התקף לב מהחובות. וכבר קרו מקרים של התמוטטות כלכלית והתמוטטות בריאותית כתוצאה מחיתון ילדים. אלינו לבית הגיעו כבר הרבה אנשים שקיבצו נדבות וסיפרו שהגיעו לפת לחם בגלל חתונות הילדים! זו לא הגזמה אלא מציאות שבה אתה בתור שבע לא מסוגל להבין את הרעב. אז אתה יכול להאשים אותם על כך שהגזימו בהוצאות, אבל זה סחרור שמתחיל בכך שחתונת הילד הגדול מפוארת (כי הצד השני לחץ על כך ולא היה נעים להראות קמצנים...) ואח"כ כל הילדים מצפים לעמידה בסטנדרט הגבוה. וגם  בתור הורה לא רוצים להפלות בין הילדים ובמיוחד שזה הסטנדרט, ויש אנשים שטוענים (כמוך) שצריך לקחת הלוואות וכל שאר הטיעונים שפרטת (בציניות רבה יש לומר).

עוד לא חיתנתי ילדים, אבל באולפנא של בנותי מקובל שהחברות מגיעות חלקן לחופה וכשהמוזמנים מתיישבים הן הולכות, וחלקן מגיעות בסיום הסעודה ואז רוקדות ומשמחות את הכלה, כך שהן לא אוכלות מהמנות של האולם (מניחים להן שולחן עם רוגלך, שתיה, בורקסים וכדומה). זו הנורמה המקובלת אצלן, וזה בסדר ורגיל בשבילן.

לדעתי ההוצאות הגיעו בימינו לממדים מטורפים וכשאני מקבלת הזמנה לחתונה אני נלחצת מההוצאה הבלתי צפויה שנחתה עלי, ומנסה לבדוק איך אוכל להתחמק ממנה. ולא הייתי ככה פעם.

וביחס למתנת חתונה- אני מכירה אישה חכמה שאומרת שלחתונות יקרות היא מביאה מתנה קטנה כי כנראה שלא חסר להם כסף, אבל כשמזמינים אותה לחתונה צנועה היא נותנת סכום גדול ומכובד כמתנה- כי הם באמת צריכים את הכסף.

מה לדעתך אדם כמוני חושב כשהוא שומע על חתונות שעלו מאות אלפי שקלים למי שאין לו את הכסף הזה? זה נשמע לך שאדם כמוני ימחא לזה כפיים, לחוכמה הזו? זה נשמע לך שאדם כמוני באמת מעוניין שאנשים יגיעו לפת לחם בגלל חתונות?

הטעות נמצאת אצלך, לצערי. אף-אחד לא מדבר כאן על כניסה לסחרור, ההיפך הוא הנכון. מה שמדובר עליו כאן הוא דרישה בלתי-מתפשרת מכל אדם לתכנן ולחשוב לפני שהוא פועל. למה לשאול אותי "איך יחתנו 7-8 ילדים" כדבריך במקום לשאול אותם?

מי שמשלם מאות אלפי שקלים שאין לו, רק כי הוא נמושה שלא יודע לומר "לצד השני" (שאפשר לחשוב מי הוא בדיוק, שושלת קנדי?) את המילה הלגיטימית "לא" - הבעיה נמצאת אצלו בראש ולא בכיס. אבל מי שחושב מצד שני "לחנך" דור שלם לכך שמגיעים בסיום הסעודה בשביל הריקודים ומקבלים שולחן של בורקסים וקולה, לדעתי עושה עבודה חינוכית לא-טובה.

ה"פטנט" לערוך אירוע שמבייש את הזוג או את האורחים רק כדי שכל האולפנא תגיע (אם להתייחס לקינה של "אוריין" על כך שרק חצי האולפנא מגיעה), הוא לא גאונות גדולה. אני לא מנהל על זה ויכוח, זו דעתי ובכך סיימתי.

רק לידיעתך, אין פה שום ציניות אלא דווקא כאב לב על איך שאנשים מתנהגים, מזיקים לעצמם ובסוף מצטערים. גם אנשים אמידים אינם בהכרח מוציאים את הסכומים שהזכרת, ומי שכן עושה זאת זה עקב התנהגות ארכאית ומצערת של מגזרים בחברה הישראלית שטרם למדו מהו טעם טוב ומהו סדר נכון בחיים. אז אם הם יערכו אירוע צנוע רק מפני שהרבנים קבעו וגזרו גזירות, אני מבטיח לך שהם ימצאו איך לשרוף את הכספים האלו במקום אחר.

זאת הבעייה. אתה בטוח שאם מנה עלתה 60 שקל ולא 180 שקל, זה אירוע שמבייש את הזוג.

יותר מזה אני אגיד - גם אם עושים חתונה עם 100 אנשים ומבשלים את האוכל בבית ועם שכנות - גם זה לא אירוע מבייש את הזוג.

אפילו אם מתחתנים ובחתונה יש בורקסים וקריסטל אבל הרבה שמחה - גם זה לא אירוע שמבייש את הזוג.

אירוע שמבייש את הזוג זה דווקא אירוע שבו מנה עולה 180 שקל והאורחים צריכים ליטול משכנתא על כל החתונות כמו גם ההורים.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שרק הבופה בו עולה כמו אוכל למשפחה ענייה לחודש שלם. 

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו שילמו 8000 שקל לשמלת כלה כשאחרי זה היא לא תלבש אותה שוב.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו בכלל מנה של סטייק די קטן+ תפוח אדמה, בליווי מנה ראשונה לעיתים קטנה יותר מהעיקרית, ועוד קינוחון קטן - מנה כזאת שהכנתה הגולמית מסתכמת בגג 50 שקל, גג (בתור עובד במשך שנה בקייטרינג אני יכול להעיד על כך שזה המצב פעמים רבות מאוד) - מנה כזאת עולה 180 שקל.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו כל מוזמן לפני שהוא מגיע לחתונה חושב ארבע וחמש פעמים, וגם כשהוא כבר מגיע יש לו לפעמים תחושה קטנה של צביטה בלב ובכיס.

אירוע שמבייש את הזוג זה אירוע שבו דווקא המוזמנים היחידים בערך שבאמת עושים את השמחה - חברי החתן וחברות הכלה, דווקא הם, צריכים להרגיש סוג ג' ולראות בעיניים שהם מקבלים הרבה פחות משאר האנשים, רק כי אין להם כסף.

(כן, לדעתי דווקא חברי החתן והכלה צריכים לקבל מנות לפחות בדיוק כמו שאר האנשים, עם הוראה מפורשת מצד החתן והכלה שאסור להם להביא מתנה.אני בעזרת ה' מתכוון לעשות את זה בחתונה שלי. מי שעושה לי את כל השמחה בחתונה שלי - אני זה שצריך לשלם לו, לא הוא לי... להזכירכם - הצלם והלהקה, אוכלים, ואתה עוד משלם להם, לא הם לך... אז כן, גם החברים עושים עבודה חשובה לא פחות מהצלם והלהקה ולכל הפחות ראוי להעריך אותם בכך שיקבלו מנות שוות לאחרים).

בקיצור - הכל עניין של מבט איזה אירוע הוא מבייש.

וכן - גם אנשים אמידים, צריכים ללמוד ערכה של צניעות. גם הם צריכים להיות חלק מהתיקון החברתי הכולל, ולהבין שגם אם יש להם אפשרות לערוך חתונה מ100 דולר מנה ואפילו לא לצפות למתנות שיכסו כי הם לא צריכים - אסור להם לעשות את זה כי יש נורמות חברתיות שנוצרות ואסור שהן יווצרו.

ותעשה לי טובה ואל תגיד שאין כוח לחברה ליצור נורמות, גם כלפי אנשים שאין להם ולוקחים הלוואות בחירוק שיניים.

מסופר על חסידות אחת שבה האדמו"ר הורה שאסור להזמין יותר מ300 מוזמנים לחתונה וכל מנה צריכה לעלות עד 120 ש"ח (אולי אני טועה טיפה במספרים אבל העיקרון מובן). אכן, החסידים שלו עמדו בזה, עד שהגיע חסיד אמיד ובעל נכסים רבים שלו בת יחידה (אין עוד סנים או בנות) - והוא עמד לחתן אותה. הגיע החסיד לרבי והסביר לו שזה חתונתו היחידה ויש לו את הממון הדרוש כדי לערוך חתונה מוארת כמו שהוא רוצה עם 700 מוזמנים ומנות יקרות, כי יש לו חברים רבים בעבודה, ובכלל - זאת ביתו היחידה והוא רוצה לעשות לה אירוע של פעם בחיים. "רבי, תתיר לי בבקשה לעשות חתונה מפוארת כזאת ואתרום בעזרת ה' סכום מכובד מאוד לחצר של הרב וליתומים ואלמנות...". חשב הרב כמה רגעים ואז סימן לחסיד להתקרב אליו, ולחש לאוזנו:

אם אתה רוצה לעשות חתונה כזאת...

מצא לך אדמו"ר אחר!"

זהו. זה הכל. 

חתונה יהודית אמיתית היא חתונה שבה כולם כולל כולם שמחים באמת ובתמים, ובעיקר החתן והכלה והוריהם - והשמחה לא תלויה באם יש בורקס או סטייק במנה. ממש לא. 

השמחה מתחילה מהראש, לא מהבטן.

שבת שלום.

כבר עניתי ל"אלמונית 0" קודם שהנקודה איננה סכומים קטנוניים. הנקודה היא חוש מידה. אתה חד-משמעית לא מדגים חוש מידה כשאתה חושב שאפשר להכתיב נורמות חברתיות קבועות במסמרים (ציטוט - "אסור להם לעשות את זה כי יש נורמות חברתיות").

לגבי הסיפור על האדמו"ר - ספר לי מי זה היה, אני אסע לשאול אותו אם זה באמת קרה.

אני מסכים איתך לגמרי על כך שהשמחה מתחילה מהראש ולא מהבטן. הנקודה היא שישנם את אותם אלו שעבורם הראש שמח רק כשהם שופכים לכוסות של המוזמנים ויסקי יקר שהם הוסיפו לבר המשקאות על חשבונם. זה מה שמתחיל את סחרורי ההוצאות, וזה המקום שבו למי שאין ולא הגיוני שיוציא את הכסף הזה, אפשר וצריך לומר מילה כדי שיעצור. מובן שלגזור מכך גזירה שווה לכל בני האדם זה מופרך.

הקיצוניות החברתית המהפכנית שאתה דוגל בה נוסתה באינספור צורות ודוגמאות בהיסטוריה ומנוגדת לגמרי לאופי האנושי ולניסיון העולמי בסוציולוגיה.

שבת שלום.

הכל. ואפילו לא פעם אחת.

הבעייה היא שאתה ממשיך באותה דרך בלי להבין מה אני אומר.

תתפלא - אבל עניין ה"סכומים" הוא ממש לא קטנוני. הוא קריטי מאוד להבנת גישת העולם.

כן, אני מודה  - יש לי גישה ודרך חיים שכיום קצת לא מקובלת, אבל זה רק בגלל שזה מה שנוצר כיום בעולם. שום חתונה סטנדרטית שאתה מכיר היום, לא הייתה לפני 150 שנה. שום חתונה.

למה? מה - החתונה הייתה פחות שמחה???

לא. 

אז איך הגיע הסטנדרט?

מנורמות חברתיות פסולות שכן, התקבעו כבר במסמרים בערך, כמה שקשה לך להאמין בזה.

ואני ברור לי ובטוח לי שזה נורמות חברתיות פסולות שצריך להלחם בהן בהחזרת הנורמות הערכיות האמיתיות שמחזירות לשפיות את החתונות ולא לדבר המפלצתי שהן הפכו כיום.

להוסיף וויסקי על חשבונך לבר המשקאות??? מי צריך בכלל בר משקאות??? (בלי לדבר על זה שבסוף גם מישהו צריך לנהוג הבייתה, אבל זה ניחא) - מי צריך את האלכוהול הרב הזה שזורם כמו מים בחתונות רק כדי לעשות שמח??? זה יהודי??? לא נראה לי. בקושי בפורים משתכרים וגם זה רק במסגרת ראויה ומכובדת ועדיף רק ברמה של "עד דלא ידע" - אבל סתם ככה פעמיים בחודש עד פעמיים בשבוע להשתכר רק כי יש חתונה ו"חייבים לשמוח"???

סלח לי - תבוא לשבת בישיבה שלי, לריקודים שיש שם, ותראה שיש שם הרבה יותר שמחה אפילו מחתונה שבה המזמין צירף וויסקי לבר המשקאות, וגם אם הוא לא צירף...

ז-ה, לדוגמא, דבר מיותר לחלוטין.

ולגבי מה שכתבת בסוף  - העובדה היא שעד לא מזמן החתונות היו שפויות ונורמאליות - בגלל העובדה הפשוטה שאנשים פשוט חיו במסגרת התקציב שלהם, וגם כי ככה היו כולם וזה לא היה בושה לערוך את החתונה בבית הכנסת השכונתי. היום כמובן זאת בושה גדולה מאוד כי מה יגידו החברים ומה יחשבו כולם <צ>.

הייתי בחתונה של זוג עולים מברית המועצות שעברו גיור לחומרה, אין להם הרבה חברים בארץ, והמשפחה שאימצה אותם בתהליך הגיור וכל המושב המארח היה זה שהרים את החתונה - תאמין לי, הישיבה שלי ואני שבאנו לשמח שם ראינו שגם המוזמנים לחתונה לא אכלו יותר מידי, זה היה בבית הכנסת המושבי - אבל השמחה, אוהו השמחה שנזלה שם כמו יין, האושר הצרוף על פני החתן והכלה והריקודים השמחים והנלהבים שלנו, שבכלל לא הכרנו אפילו את החתן והכלה - כל זה, היה שווה הרבה יותר מכל חתונה מפונפנת שאיזה זוג עושה רק כדי שיגידו שהייתה חתונה נורמאלית, לא עלובה ומבישה...

אז כן - לגזור גזירה שווה לכל היהודים לפחות, אני יכול לגזור - כמו שכל היהודים צריכים לשמור שבת, וכמו שכל היהודים צריכים לאכול כשר, ככה מבחינתי גם כל היהודים צריכים לשמור על צניעות. לא בושה להגיד את זה.

יותר מזה - אם הנורמות ירדו ויחזרו למצב שפוי הרבה יותר, אז םפתאום דווקא זה שיעשה חתונה ב180 שקל למנה במקום ב60 שקל שאז זה יהיה המחיר המקובל (ה60) - דווקא הוא ייחשב הסנוב הנפוך והפלצני שמבייש את עצמו ואת האורחים שלו.

שמעתי על חתונה שאחד מעשירי הארץ ערך לבן שלו, חתונה שבסך הכולל עלתה בערך 7 מליון שקל. אז כן, נגיד שלעשיר היה את הכסף (גם זה אגב לא בטוח, הוא נכנס לחובות וקשיים פחות מחצי שנה אחרי זה בערך) - זה עדיין לא מצדיק התפראות חסרת רסן שכזאת. גם אם יש לך 2000 מוזמנים עדיין חתונה לא צריכה לעלות ככה. 

אז כן - כולם צריכים ללמוד צניעות מהי, וכשנחזור לנורמות הצניעות, פתאום יישאר יותר כסף לתת לעניים במקום לערב מטופש אחד, פתאום כוחות ומשאבי הנפש שהושקעו בארגון כל כך קפדני ומוגזם של חתונה, יופנו לישיבה ביחד בספה בשבוע/שבועיים/שלוש שלפני החתונה ותיחזוק הזוגיות שזה עתה התחילה (או תחזוק זוגיו של ההורים, שגם זה כמובן חשוב, במיוחד לאור העובד שעוד גוזל עכשיו פורח מהקן).

חוש המידה הנכון הוא - השמחה מגיעה כשרוצים שהיא תגיע, ולא מגיעה כשלא רוצים שהיא תגיע, ואין לזה שום קשר אמיתי לסכומי כסף כאלו או אחרים. נקודה.

פעם כל רמת החיים היתה שונה וגם אז ההוצאה על חתונה היתה לא קטנה (נהגו להתחתן ביום שישי כדי לאחד את הסעודה של החתונה עם סעודת ליל שבת כדי לחסוך).

העניין הוא לאו דווקא השמחה אלא כבוד, אירוע חשוב צריך להיות מכובד ובחברה שאנשים אוכלים בשרי כל יום והלכים למסעדה מדי פעם סתם אירוע בביכ"נ הוא לא מכובד.

גם אני חושב שההוצאות לפעמים מוגזמות ואפשר לעשות חתונה ב60-80 אלף ולא ב100-120, אבל במקרה כזה אין עניין להכריח אנשים לצמצם אם הם לא מבינים בעצמם (חתונה ב60 אלף ל400 מוזמנים לא מביישת גם אם רגילים ל100 אלף).

לגבי האורחים זו נורמה פסולה בלי שום קשר לעניין, שאדם מנפח הוצאות על חשבון אנשים. הנורמה צריכה להיות שאדם לא מביא מעל היכולת שלו בלי קשר לעלות המנה.

ולגבי הישיבות שמגבילות, לגבי תורת החיים העלות שהם מרשים היא מאד נמוכה ונראה לי שזה לא נובע מרצון לחנך לצניעות אלא כיוון שהצורה הנוכחית של חתונה יש לה רף מינימלי של הוצאות מאד גבוה ויש אנשים שלא יוכלו לעמוד בזה, וכדי שהם לא יתביישו בעניותם מכריחים את כלם לרף נמוך מאד.           

נניח לרגע שאיכשהו המצב היום בארץ יתהפך וכל אורח יתחיל להביא בדיוק כמה שהוא יכול או חושב שצריך להביא ולא שקל יותר - או , שומו שמיים, יתחילו להביא מתנות כמוצרים ולא כצ'קים. לא ברור לך שתוך 3 חודשים רמת החתונות בארץ תשתנה ואנשים יתחילו להתאים את עצמם למציאות המשתנה כי יבינו שאין יותר מי שיממן את ההתפרעות המיותרת שלהם ויבינו שמעתה כל שקל מיותר שיוציאו יהיה אך ורק על חשבון ההורים והזוג גם יחד ולא על חשבון האורחים. במקרה הזה גם הזוג יספוג מכה קשה, גם ההורים, ורק האורחים יצאו עם הרגשה שהם הפעם באמת היו שלמים עם עצמם - וזה בסדר, כיא אחרי כמה וכמה פעמים כאלו שזה ייהפך לתופעה כוללת, גם הזוגות וההורים עצמם יבינו שחבל להם להרוס את תחילת הנישואין בגלל ערב אחד, ויורידו ברמה, ואז,, כן, הנורמות של פעם יחזרו - זה לא בושה, וגם אם האוכל יהיה בשרי, אבל לא יהיו שתי מנות אלא מנה אחת בלבד ולא יהיה בופה, ואפילו מלצרים לא יהיו אלא זה יהיה בדרך של הגשה עצמית או משהו בסגנון, עם מנות שעולות הרבה הרבה פחות - גם אז, החתונה תהיה לא פחות שמחה, והיא לא תהיה בושה, פשוט כי הנורמה כבר תרד.

אממה, בשביל להוריד את הנורמה, צריך את האמיצים הראשונים שיעשו את זה.

אז כן, אני טוען בלי להתבייש שאני בטוח במאה אחוזים שצריך להוריד את הנורמה, ואני גם מוכן להיות מהאמיצים הראשונים שעושים את זה. 

ויותר מזה - תתפלא לשמוע שברגע שהנורמה תרד בכ70 אחוד מהציבור הדתי אפילו, רק הוא - פתאום גם האולמות יתאזנו, יהיו קשובים לצרכי הציבור ויורידו מחירים. ותתפלא - בעלי האולמות גם אז לא ימותו מרעב. המלצר בכל מקרה קיבל לפני זה ויקבל אחרי זה שכר מינימום, כמו גם סעיד שוטף הכלים ושאר הסו שפים של השף הראשי...

המרוויחים היחידים מחתונה כזאת ללא ספק הם מספקי השירות - בעל האולם (ואולי שף האולם אם הוא באמת טוב מספיק כדי להציב תנאים לבעל האולם), מנהל האירוע, הצלם, והלהקה. הם המרוויחים מאירועים כאלו. לא החתן, לא הכלה, ולא ההורים שלהם. ובטח שלא המוזמנים.

ולגבי מה שכתבת על תורת החיים - זה בסדר גמור וזה מעולה, אבל זה גם כן כדי לחנך לצניעות. אבל גם מצב של להתחשב באנשים שאין להם - זה צב ראוי מאוד בחברה הדתית, וזכור את הסיפור על אותו אחד שנחש היה צריך להכיש אותו אבל לא הכיש כי כשיצא עם חבריו לחטוב עצים באותו יום, וכשישבו לאכול ועשו את הסיבוב הרגיל עם הקערה שכל אחד שם מה שיש לו ואז אוכלים ביחד, ראה שלאחד אין, ועשה עצמו כאילו הוא שם כשמגע אליו, כדי שלא ייתבייש - ושים לב שהצדיק פה זה לא רק אותו אחד שאסף את האוכל ופעל למען אותו עני, אלא גם החבורה כולה, המנהג שלה היה יפה מאוד - היא אספה את האוכל מכולם בלי לבדוק כמה בדיוק כל אחד שם, ואז חילקה את האוכל בין כולם. (לא זוכר מה המקור בגמרא לסיפור, מי שזוכר שיביא...).

הלוואי שנזכה להיות כאלה.

שתהיה "פגיעה קשה" וגם אמרתי קודם שאני מסכים שצריך עלויות נמוכות יותר (לא בצורה קיצונית כמוך). ובכ"מ הרבה פעמים ההורים ממנים והכסף הולך לזוג כך שאין קשר בין מימון החתונה למתנות.

ולגבי המקור בגמ' אכן זו מידה טובה אבל שם לא נפגע שום ערך אחר וכאן חתונה בשלושים אלף פוגעת בכבוד החתונה ופעמים גם בשלות הנפש של הזוג (בת דודה שלי התחתנה עם מישהו מ'תורת החיים'). לעומת זו כתוב בגמ' לגבי כתובה שלמרות שהיתה סברא שאי אפשר להוסיף כדי לא לבייש את מי שאין לו מותר להוסיף. ולדוגמא לגבי ביכורים שהעניים הביאו בסלי עץ והעשירים בשל כסף ולא חששו לבושה של העניים משום כבוד המקדש ולעומת זו לגבי טו באב שבנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולים שלא לבייש חששו כי אין פגיעה בערך אחר

לגבי מה שכתבת על אוריין ועל "שכל האולפנה תגיע" - דייק בדבריה, זה ממש לא מה שהיא כתבה. היא כתבה לגבי הכיתה, שחצי מהכיתה לא מגיעה... זה לא כל האולפנה... כיתה זה בין 30 - 40 איש. מספר הגיוני לחלוטין לחברות בשביל הכלה (ומספר דומה בשביל החתן) כדי לשמח אותו ביום חתונתו...

אז אל תמגג את המילים שמישהי אחרת כתבה ותערוך אותן כרצונך...

יש היגיון גדול מאוד בלהביא את כל הכיתה שלך ולפחות מספר מכובד של חברים/חברות קרובים/ות, כי תכל'ס בסופו של דבר הם/ן אלו שירקדו בשבילך בחתונה, לא דודה מרים שבקושי זזה מהכסא...

בנודע לסקר:

1. מחיר מנה: עד 80 ש"ח. כן, אני יודע שזה הזוי, אבל ככה אני מאמין, גם אם אין בנמצא כזה היום בארץ. המציאות יכולה להשתנות על פי רצונות של מספיק אנשים.

2. מספר מוזמנים - מלוי בגודל המשפחות של החתן כלה, אבל גם שם, אין צורך להזמין יותר מדרגת בני הדודים של ההורים, ויותר מזה רק כאלה שאתם באמת מכירים מהמשפחה ולא שמזמינים רק כי חייבים. תזרקו כבר את ה"חייבים" הזה לאלפי עזאזלים, נמאס כבר מהגישה הזאת. רציני. אז בגדול, אני מאמין שניתן לסגור את החתונה בעד 300-400 מוזמנים כולל חברי חתן כלה, ותהיה חתונה נחמדה מאוד. 

3. להקה: אולי הדבר שהכי שווה להשקיע בו כסף, אבל גם שם, דבר ראשון לבדוק מגוון רחב של להקות עד שאולי תמצא אחת שהיא גם זולה וגם יפה וטובה, ודבר שני - למצוא חבר שיודע להתמקח ויצליח להוריד בצורה יפה את המחיר (גם חיסכון של 500-1000 ש"ח זה חיסכון...). ודבר שלישי, וגם זה אופציה שצריכה להישקל ברצינות אבל מעולם לא נשקלה באמת בציבור הדתי - לשקול לוותר על להקה חייה, ולהסתפק בדיג'יי עם מבחר מרשים של דיסקים ושיריים של כל הזמרים החסידיים וכו' וכו'... כן, אין בזה את האפקט של הלהקה אומנם, אבל מצד שני - הרבה יותר זול הרבה הרבה יותר. חוס את שינוע הכלים, את הנגנים הנוספים. במקרה הזה הדיג'יי יכול להיות בעצמו איש ההגברה של עצמו, הסאונדמן - הכל. להקה של איש אחד. רק שהזמר הוא שוואקי ולא זמר של להקה... לא חייב להיות שזה נורא...

שמלת כלה: בנושא הזה אני לא מבין יותר מידי אבל אני מאמין שגם בגמ"חים ניתן למצוא לעיתים שמלות ממש יפות ובמחיר שפוי. חוץ מזה שאם אחת האמהות יודעת לתפור - חבר שלי סיפר לי שאת שמלת הכלה של  אחותו אמא שלו תפרה...

צלם: מצד אחד הגיוני שלא חובבן, מצד שני 4 מצלמות רחף ועוד שלושה עוזרי צלם כדי לצלם 34, 567 תמונות פלוס 234 קטעי ווידאו, לפני הקליפים והאלבומים הדיגיטליים - ז-ה מוגזם. מספיק צלם אחד שיהיה גם וידאו וגם סטילס, ועוד צמלת כנ"ל (צלמת זה חשוב מאוד. לצניעות הבנות ולצניעות הצלם. לצלמים גם כשהם עובדים, אין פטור מדיני צניעות. בחתונה שלי ברור שאתעקש על צלמת לבנות).

לגבי הדיון, קראו מה שכתבתי בשרשור מקביל שנפתח בעקבות שרשור זה, זה יסביר את עמדתי, למי שיהיה כח לצלוח הכל...

לילה טוב לכולם ושבת שלום!!!

מהרגע שראיתי את השרשור התלבטתי עם לכתוב על חתונה חרדית, אבל עם כזו תוצאה הייתי חייבת לכתוב.

א. רוב החתונות החרדיות הם באולמות של ארגוני חסד: גוטניק (כולל חב"ד) לחיים (יד אליעזר) ארמון חן (חסדי נעמי) וולף וכד' מחיר מנה שם בסיבות ה40 ₪ ויש כאלה שלא משלמים בכלל, נכון שזה קצת אבל האוכל שם סביר וכשזה נהיה נורמה להתחתן שם אז אין צפיה ליותר מזה.

ב. מספר המוזמנים: בערך כמו שכתבת, משפחה חברים וכד', חברות של הכלה רק הבנות שמוזמנות לחופה אוכלות (בערך 10 חברות קרובות)

ג. להקה: אשכנזים נוהגים שאין תזמורות בירושלים בכלל לכן זה בד"כ רק תופים או תקליטן.

שאר הדברים זה משתנה מאדם לאדם.

המסקנה: חתונה יכולה להיות הרבה יותר זולה אם רק רוצים בכך.

בהצלחה.

הוא מצב בו כולם אוכלים שפע של אוכל ורחבת הריקודים דלילה, כי יקר לחברים/רות

למשל לגבי הצלם- אפשר לוותר על סטילס או ווידיאו, אבל אי אפשר שבנאדם אחד יעשה את שניהם בצורה מקצועית וטובה.

לגבי האורחים- הייתה אפילו חברה טובה של ההורים של בעלי שלא הסכימה להגיע אם זה על חשבון חברים של החתן (בסוף היא הגיעה, כמובן, כי בעלי ביקש שתבוא). יש אנשים שאתה פשוט לא מצליח לחשוב על לא להזמין אותם, אבל זה כמו לסדר את הבית- מי באמת יעשה לך טוב כשהוא יבוא? עם מי באמת שמרת על קשר בזמן האחרון? ורשימת אורחים מסודרת, שיאשרו הגעה, זה מאוד מקל ומוזיל.

ונקודה עיקרית שהפריעה לי בדבריך- למה אתה חושב שאתה כזה קיצוני? אתה לא. אתה הגיוני וריאלי, וזה פשוט נראה בעיני אנשים שלא רגילים או לא מכירים מספיק מחירים כמוזר ולא סביר.

אנחנו למשל עשינו חתונה מאוד שמחה ונעימה, ולא יקרה במובנים של היום. אז נכון, כל האורחים כולל כולם קיבלו מנות משמחים, ואף אחד לא הרגיש מקופח או מזולזל. אפילו לקטרניות ביותר שבדודותיי הדבר היחיד שהיה להגיד על החתונה זה שהיא הייתה הכי שמחה שהיו בה אי פעם.

פדיחה זה למי שמתפדח, זלזול זה למי שמרגיש מזולזל. לדברים האלה יש שם מקצועי- "תחושת קיפוח יחסית". אתה חושב שמקפחים אותך, אבל אם באמת תסתכל פנימה תראה שאתה כנראה פשוט מצפה למשהו אחר, שאולי אתה אפילו לא צריך לקבל. כשאנשים מגיעים לחתונה ומצפים לקבל מנות גורמה קטנטנות ומופקעות במחיר אבל לא מקבלים את זה, כשמצפים לאולם עם יונים פורחות באוויר, מפיות משי וחתן יורד בהליקופטר אבל לא מקבלים...ומצד שני, אם הם מקבלים הם מרגישים צורך לממן את זה בעצמם שהרי זה לכבודם.

מחירים כאלה נוצרים לפי ביקוש, ואם נתחיל אנחנו לשנות את המצב הם פשוט יצטרכו להשתנות. גם על מהפכת הסלולר אמרו שתיכשל, אז מה?

השינוי מתחיל בתוכנו. קצת ענווה לא הזיקה לאף אחד, וכן, גם אם היא "ענווה מוגזמת" לפי מה שנאמר כאן כבר. כי כשהמצב נוטה לקיצוניות אחת, תנטה קצת לקיצוניות השנייה כדי להגיע לדרך המלך.

(ותן טל- מצטערת, ניצלתי את תגובתי אליך כדי להגיב את כל מה שכבר רציתי בשרשור הזה...לפחות פרקתי)

אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.

זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.

במיוחד שהבאת את זה דווקא בפורום לנ"ו, המודעות היא דבר מאוד חשוב כשלעצמו וחשוב לדבר על זה אבל חשוב גם שלא לגרום נזק ולהפוך את כלל אוכלוסיית המתמודדים בהפרעות מצבי רוח לפסולי חיתון.

לק"י

(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....

אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).

אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל 

אבל בעיני זה מרתיע יותר ממועיל.

ממה זה אמור להרתיע?

מאנשים שמתמודדים עם הפרעה נפשית כלשהי?

היה ברור לי שמסופר על מישהי שבקצה של הסקאלה של התמודדות נפשית. לא חשבתי לרגע על הכללה ביחס לכל המתמודדים. אני גם לא רואה שכתבתי ביחס מכליל כלשהו.

לק"י

ונראה לי שפספסתי את מה שכתבת או שלא קראתי לעומק.

הוא נאחז בקשר בצורה טוטאלית וזה מזכיר לי את העוצמות של קשר זוגי ועד כמה הוא חזק ומשמעותי.

זה פותח לי את הראש ביחס לזה...

בתור רווק לפעמים יוצא לחשוב על קשר כעניין פונקציונלי, כאמצעי למשהו אחר.

עצם הרעיון שקשר הוא עניין תכליתי שעומד בפני עצמו הוא לא עניין מובן מאליו בשביל רווק.

ואפשר להוציא מזה עוד דברים ביחס לפלא הזה שנקרא קשר זוגי.

נשמע הגיוני מה שאתה אומר.

הבאתי את זה בפורום לנ"ו כי הדגש שלי לא היה ביחס אליה, אלא ביחס אליו.

הוא מתאר האחזות בקשר בצורה טוטאלי וזה הזכיר תחושות שקיימים בי ואני מזהה בזולת, במינונים שונים לגמרי כמובן.

מפליא אותי עד כמה קשר זוגי יכול להיות חזק ועד כמה בנאדם אוחז בו. זה לא נתפס.

בנוגע לפירוק המשפחה, נראה שלפני שהיא "פירקה" את המשפחה היא "התפרקה" בעצמה

למה צריך לציין את זה? זה לא ברור שנכות מאה אחוז ונכות 10 אחוז זה לא בר השוואה?

כלפי הרב בני וורצמן עצמו אין לי טענה בכלל, הוא נחשף והוא מגלה אחריות על הפצת המודעות לכך.

יש לי בעיה כשמעלים את הנושא בפורום הזה, לא היה ברור לי למה, וזה עלול לפגוע באנשים דיכואניים כאן או מאני דיפרסיים או סכיזו אפקטים ומה שהוא מתאר זה דבר שמלכתחילה היית נכנסת לקשר נישואין איתו ברמת התפקוד הזו?

עזבי שזה התפרץ אצלה אחרי הנישואין, כשאת שומעת את התיאור של התפקוד הזה, היית מתחתנת עם מישהו שאומר לך שיש לו דיכאון? אולי זו מלנכוליה בלי אחוזי נכות בכלל? סתם לוקח ציפרלקס פעם ביום לא מעבר, לא ילחיץ אותך לצאת איתו אחרי התיאור.

וזה לא שכולם מבינים שהתמודדות נפש משתנה מאדם לאדם, רוב האנשים לא בעולם הזה בכלל ואני חושב שלהעלות תיאור כזה לפורום לנ"ו  זה לא בסדר, זה הופך הרבה מאוד אנשים כאן לפסולי חיתון.

עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ב בשבט תשפ"ו 0:56

אני מבין שנושא רגיש אז לדבר אותו בצורה מותאמת ורגישה.

אבל מה ההגיון לא לדבר בכלל?

אדרבה, כאשר מדברים בצורה מותאמת ורגישה אנשים זה מנרמל את התופעה. כאשר נמנעים לדבר על משהו הוא נשאר טאבו.

ממש אין הכוונה להכליל את כל סוגי התמודדויות השונים.

ממש גם אין הכוונה להזהיר אנשים להכנס לזוגיות בגלל ההתמודדות או רמת תפקוד מסויימת.

בכלל, לא היתה שום אמירה פרקטית ביחס לכניסה למערכת יחסים עם מישהו שמאובחן בהבחנה כזו או אחרת.

עצם ההתמודדות של הרב בני היתה נשמעת לי מרתקת, גם בלי השלכה או אמירה כלשהי.

למה זה בפורום לנ"ו?

כי זה מדבר על קשר זוגי. מכאן שכל אחד יפתח תראש שלו לאיזה מסר לצאת עם זה.

ההנחת היסוד הכל כך ברורה אצלי, היתה ועודנה, שכל אחד יכול ללמוד משהו מהסיפור הזה כי זה סיפור מעורר השראה.

אוסיף שלדעתי היתרון הגדול בפורום הוא היכולת לדון באופן אנונימי ובתקווה מכבד אודות דברים שהיינו חוששים לשאול באופן ידוע.

לא אהבתי את הקישור לעניין בפורום לנ"ו כי בעיניי זה גורם נזק והתיאורים בקישור יהפכו אנשים עם דיכאונות לפסולי חיתון.

אתה אומר קכל אחד יפתח את הראש שחו וכו' אבח רוב האנשים אינם בעולם הזה של מחלות הנפש ולהביא תיאור של אשה לא מתפקדת ושחוסר התפקוד שלה פירק את בעלה ומשפחתה ואחרי הרבה שנים גם התגרשו בסוף זה לא סיפור הצלחה ומה שאני הייתי מסיק מהסיפור לו הייתי רווק צעיר מהסרטון הזה זה שאוי ואבוי לי אם אשא אשה עם דיכאונות.

יש מי שייגש.

יש מי שלא ייגש.

יש מישהו שייגש רק כשהיא לבד.

יש מישהו שייגש כשהיא עם חברות ויבקש לדבר איתם בנפרד.

בקיצור, הכל פתוח, לא ניתן לדעת..

ייגש?

איך הוא ייגש?

למען ה'

בחור דתי אחד

אני לא הייתי מעז

ובעצם...

1. החלפת מבטים הדדית לא תורמת אם אין התקדמות להיכרות.

2. יש הרבה ביישנות, צריך מתווכים בתוך האירועים האלה שיסייעו.

3. לא להציק למי שלא בעניין שלך בהנחה וכבר פנית. אמרה לא.. הסבה מבט לצד השני ... תבין שהיא לא מעוניינת בך. נקודה.

4. עדיף שלא להגיע בחבורות כי אז נדבקים אל המוכר ופחות משתלבים..

זהו בנתיים

יש מי שמצליח להתגבר על זה?

איך?

ונשמע שזה באמת לא פלטפורמה שמתאימה לכולם.

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

אתה "מהגר תרבותי". 

השפה שלך, ההגדרות שלך - זה משונה ממה שאני רגילה.

ומאיך שאתה מתאר את עצמך כאן - כנראה שלא הייתי מבררת אפילו, למרות שבפועל יש מצב שאנחנו כן קרובים בדעתוינו לגבי חינוך וערכי הבית וכו'.

אתה צריך לשים לב איך אתה מציג את עצמך, ואיך אני קוראת את זה..

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

[שדרך אגב, מופיע ברשימה בצורה לא מעודכנת - 

ואולי בעיניך תראה עוד יותר מזעזעת: לא "דמי רישום", אלא בנוסף ל"דמי שידוך" (במידה ומצליח) - יש "דמי מנוי" שנתיים עבור הזכות לקבל הצעות.

מתאים לך? תשלם.

לא מתאים לך? אל תשלם.

כל אחד יכול לעשות כראות עיניו.

בעיניך זה נראה סחיטה, בעיני זה נראה התחייבות שלה להקדיש לי זמן.

הבאתי לך דוגמאות של שדכנים שפוגעים אקטיבית במשודכים( המשלמים! ) שלהם בשביל בצע כסף.

הראתי לך גם שכשמתייחסים לזה כעל עסק לכל דבר - האינטרס שלהם הוא לשדך כמה שפחות! כל עוד יש מספיק הצלחות.

זכותך לעשות מה שאת רוצה. אני מאיר את הצד האפל של תעשיה שמנצלת מסכנות.

ובחזרה לתגובה הראשונה שלי בשרשור - כנראה שהמיזם החדש הזה לא יצמיח לך בחור חדש מהשמיים. הבחור כבר נמצא איפהשהו, איך בדיוק המיזם הספציפי הזה יקדם אותו למצוא אותך? 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

לפני כמה שנים ארגון "באים בטוב" עשה סקר של רווקים ונשואים דת"ל. צילמתי מסך מכאן:

אם אנחנו מסתכלים בצורה סטטיסטית ויבשה, יש 75% סיכוי להכיר את בן\בת הזוג דרך מכרים\ספונטנית.

אפשר להעלות תאוריות למה. אפשר להגיד שדרך חברים\ספונטנית נכיר אנשים ששדכנים לא יחשבו בכלל להציע. הבעיה היא, שאי אפשר לתכנן להכיר ספונטנית - ובמיוחד למי שמבחינה דתית פחות נוח להסתובב במעגלים מסוימים, וגם להישען על מכרים לא מבטיח שיהיו הצעות.

האם יש קשר בין מי שמכיר לנו את הצד השני לבין טיב הקשר?

אם אני מבינה נכון, את אומרת שמי שמכיר יותר טוב, ויודע לדייק יותר - הפוטנציאל הוא יותר גדול.

מצרפת כאן קישור לשרשור מפעם, ובתוכו קישור לשרשור אחר - איך הכרת את שלושת המדוייטים הטובים ביותר שלך:

איך הכרתם את שלושת המדוייטים הכי פחות טובים שלכם? - לקראת נישואין וזוגיות

בקיצור,

אני לא חושבת שדווקא היכרות קרובה וטובה בהכרח מביאה להצעה מדויקת יותר.

אני לא בטוחה שיש פתרון מוצלח לדייק הצעות - זה לא דברים מדידים וכמותניים, ואפילו AI לא עשה מהפכה בתחום.

יצא לי להשתתף בכמה זום-דייטינג. הם מפרסמים שזה AI, אלגוריתם חכם וכו' - כאשר בפועל ההתאמה שם מבוססת על משהו כמו גיל, רמה דתית, מצב משפחתי, גובה ומקום מגורים. ואכן, רוב האנשים היו ממש לא קשורים. אבל היו כאלה שכן, וגם יצאתי איתם.  

הייתי מחלקת דווקא אחרת את הסקר ששלחת- 25% היכרות ספונטנית והשאר הכירו דרך גורם שלישי (חברים, משפחה, שדכן, אתר, וכו)

בהיכרות ספונטנית את לא מסננת מראש בכלל. כי לא חשבת שזה יוביל לשם בכלל, סתם פתאום קלטת שעם האדם הזה שנחמד איתו אפשר לבנות זוגיות.

השאלה היא מה עושים כשגורם שלישי כלשהו מציע הצעה. המיזם ששלחת פה בהודעה הראשונה אומר שהקונספט שלו זה שהוא ממש מדייק מראש את ההצעות. כלומר הרבה סינון עוד לפני שיש דייט (ואפילו הצעה)

ואני חושבת שדיוק זה לא הדבר שחסר. האם עדיין שווה לנסות את המיזם הזה? כנראה שכן, כי זה בחור חדש לפגוש ואולי בע"ה יתאים.

אבל הנקודה שלי היא שסינון מתקדם עוד לפני שפגשת את הבן אדם ודיברת איתו והרגשת אותו (באווירה, לא במגע), הוא לפעמים מיותר.

וזה לא משנה מבחינתי אם חברה אמרה שיש לה בחור מהמם להכיר לך או ששדכנית אמרה או מישהי אחרת. העניין הוא מה קורה לפני שפגשת את הבחור. האם בכלל כדאי לברר מאוד לעומק?

זאת שאלה, כי אני בטוחה שיש כאלו שיגידו שזה חשוב ועזר להם. מצד שני, ממה שאני רואה, הרבה מהזוגות סביבי הם דווקא כאלו שלא היו עוברים סינון של לפני דייט אחד אצל השני, והם כן העמיקו בבירור הזוגי, פשוט אחרי שהם הכירו.

הבנת?

אני אומרת- אם מציעים הצעה, היא לא צריכה להיות חופרת ומעמיקה, אלא פשוט שנראה שעל פניו הדברים הגדולים הבסיסיים די דומים, ומשם יאללה שיפגשו ויראו איך להם יחד.

ואני שמה על זה סימן שאלה, כי אני לא באמת יודעת, וגם מניחה שאנשים שונים צריכים דברים שונים…

לצאת לדייט כשאת בראש של "אין סיכוי שיצא מזה משהו" זה די בזבוז זמן בעיניי (יש לי חברות שעושות את זה לפעמים). אבל אולי דווקא הלבןא בראש של - אני לא יודעת, אבל הלוואי שיצליח. ובלי לחפור אינסוף על הבן אדם לפני וכבר קצת לקבע עליו הבנות לפי מה שביררת.

אבל אני לא חכמה גדולה, לא בכללי ובטח לא בעניין הזה.

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

בוא ניקח בחור ובחורה בני 24.

הבחור עשה הסדר - גיל 23. נשאר שיעור ו - 24. "ראה עולם" במסגרת הצבא. עד כה הוא נמצא במסגרת שמישהו דואג לרווחתו, לכלכלתו וכו'.

הבחורה בזמן הזה יכלה להספיק לעשות ש"ל, מדרשה, תואר ולהתחיל לעבוד. 

ויכול להיות שהכל סבבה וזה, אבל הוא לא עשה את הסוויץ בראש של המוכנות לקחת אחריות על עצמו ועל משפחה, וזה מתבטא בקשר. אבל אם נניח יעברו עוד שנתיים - תכונות הבסיס שלו אותו הדבר, אבל הוא כבר הספיק לחוות קצת יותר את מורכבות החיים, לגבש דעות עצמאיות, לנהל אורח חיים בלי מסגרת ישבתית (האם הוא מקפיד על תפילות? על מניין? על לימוד? מה הוא עושה בשעות הפנאי?).

לגבי המיזם, לא יודעת למה אתה מתכוון ב"אותם אנשים". אותם שדכנים? אותם מועמדים? לפי ההמשך אני מאמינה שהתכוונת לאותם הרווקים. לפי הסקר שציטטתי קודם, רווקים דת"ל בגילאי 25-40 - 80% מהם רשומים לאתרים. האם רוב האנשים הרלוונטיים נמצאים ב-20% האחרים?

בעיני להגיד אף אחד לא רלוונטי ולכן לא אירשם - מכשיל את המיזמים מראש. לא נותן להם סיכוי. המטרה שלי זה שאנשים רלוונטיים ימצאו אותי - ולכן אנסה להצטרף למקומות שבהם נראה לי שיש מישהו פוטנציאלי.

יש משהו במוסד ישיבתי שהוא לוקח אחריות מהבנאדם. האחריות היא לשבת וללמוד. לא צריך לבשל, לא צריך לעבוד כדי לשלם שכ"ד, גם לא צריך ללמוד למבחנים או להתחכך עם אנשים מגוונים בדעותיהם ובנימוסיהם. גם בצבא, כשהבייניש נפתח אליו בשלב כזה או אחר, היא מסגרת מאוד מצומצמת. הצבא מקום מאתגר, אבל מצדדים מאוד מסויימים. הצבא לא מאתגר את השקפת העולם לצורך העניין. הוא מאתגר את ההרגלים והנורמות שהאדם רגיל אליהם. זה יכול להיות וואחד אתגר, אבל הוא יחסית חיצוני לאתגרים אחרים שממש יכולים לערער תפיסות עולם. מהצד הזה, אני מסכים איתך. 

אממה, מי שלוקח אחריות במסגרת ישיבתית - וואו, כמה שהוא מתבגר. מי שלוקח אחריות על הלימוד תורה שלו. בישיבות ציוניות, לרוב, אין משגיח ואין מי שיכריח את האדם ללמוד. אדם שבונה לו"ז, מתאם חברתות, מסכם שיעורים, עסוק בבניין הלימוד והערכים שלו - זה משהו שמבגר לאין ערוך! לגבש דעה עצמאית? ברור שזה מה שאדם יעשה בישיבה. באמת מי שחוזר אחרי תוכי ממה שאמרו לו ולא מפנים את הדברים - הוא באמת אחרי זה עלול מאוד לאבד את הערכים שהוא היה עסוק לשנן אותם. אבללל, זה בדיוק התפקיד של הישיבה - לגבש השקפת עולם. ואם היא לא תהיה עצמאית, אז באמת אין בה יותר מדי ערך.

לנהל אורח חיים דתי מחוץ לישיבה - יש בזה משהו הרבה יותר קל. ישיבה זה מסגרת תובענית בטירוף. היום שאני בעלבת אני קורא שתיים מקרא ומוחה לעצמי כפיים. רק כדי לסבר את האוזן, אין דבר כזה מסגרת שמתחילה מקסימום מ7 בבוקר ומסתיימת ב10 בערב מנימום, עם הפסקה של שעתיים באמצע. אז נכון ללמוד דף יומי אחרי יום מפרך ולהחזיק לימוד ותפילות זה שיא העוצמתי ולא מובן מאליו, אבל לא יודע אם זה בהכרח יותר קשה מלימוד מסודר בישיבה. בישיבה צריך להיות עם מוטיבציה ממש גבוהה ויכולות לא פשוטות כדי לעמוד ביעדים.

הכללה לא מבוססת בכלל.

יש מיזמים כאלה ואחרים שיש בהם אנשים אחרים.

ברור שיהיו גם כאלה חופפים, אבל מיזמים תורניים יותר, תורניים פחות, מאיזורים כאלה מאיזורים אחרים.

ומי אמר שמיזמים נכשלים? הרבה מאוד עוזרים להקמת בתים נאמנים בישראל.

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)