שאלה לבנות שלובשות כיסוי ראש מלא.ותן טל

(וסליחה שאני פורץ לטריטוריה לא לי...זה פשוט נושא שמעניין אותי לשמוע ממי שכבר בתוכו...).

 

בהנחה שאת כזאת שלובשת כיסוי ראש מלא - האם את "מנצלת" את המקום שההלכה התירה לחשוף מהשיער (2X8 ס"מ רבוע) - או שאתן מכסות את כל השיער כולו ולא חושפות ממנו כלום?

 

ולגופה של השאלה - מעניין אותי אם אתן יכולות להסביר לי במקרה שאתן כבר מכסות את כל הראש רק מותירות את הסנטימטר/שניים הראשונים בלי כיסוי כמו שההלכה מתירה - האם זה באמת משמעותי כל כך בשבילכן? האם המעט שיער הזה שלא מכוסה מוסיף לכן משהו משמעותי בהרגשה החיצונית שלכן, שלא היה אם הכיסוי היה הרמטי?

 

תודה רבה מראש למי שתענה ושוב סליחה על הפלישה לפורום שאני (עדיין) לא שייך אליו.

עם כל ההבנהד.

ל"סקרנות" -

 

אני באמת חושב שבחור רווק-צעיר, טוב יותר שישאיר את השאלה לזמן שיתחתן בעז"ה.

 

אלא אם כן, זה ממש משמעותי לו כדי להחליט עם מי להתחתן.

אפשר להגיד.ותן טל

(לגבי השורה האחרונה שלך). מסובך משהו, אבל יש עניין לשאלה.

לי זה משמעותיעמית-טליה

משתדלת לקחת סניטימטר אחד ולא לעמוד ממש על הגבול של ההלכה שבמידה ויזוז עדיין זה יהיה בהלכה...

 

אולי מתישהו אוותר על זה לטובת רצון בעלי...

כרגע זה מאוד מאוד קשה לי...

אני..נוני שלי

משאירה מעט שיער, זה מראה שונה, וגם ככה קשה לי לכסות את השיער אז זה קצת קצת קצת מחזיק אותי...

אני משאירה טיפה מקדימהשובבית

אחרת אני נראית כמו חולת סרטן ל"ע, אז כן, זה מאוד משמעותי בשבילי.

זה מצחיק, אבל זה לא קשור ליראת שמים של הבחורהמבט קדימה

בס"ד

סליחה על הביטוי וייתכן שלא זו השאלה, אך חשוב לי לומר שמי שמכסה כבר מלא, לא משנה כמה משאירה, לא פה נמדדת יראת השמים. יתכן שזה י'הי'ה קשור, אך לרוב זה לא

דעתי בנושארחלקה

בהתחלה גם לי השירשור הזה הריח לא בריא, אבל מאחר וזה חשוב לך אענה

אני הולכת עם כיסוי מלא ב"ה, ומוציאה קצת קצת פוני מקדימה- הרבה פחות ממה שההלכה מתירה, כי אני לא רוצה לעמוד על הקצה ולמרות שלא זז לי בד"כ הכיסוי אני לא אקח סיכון כי חשוב לי לכסות מלא.

וכן, הקצת הזה משמעותי, זה נותן לי להרגיש שלא ריסקתי את השיער שלי לחלוטין אלא אני מרגישה אותו, מסדרת את הפוני לפעמים כשצריך ומרגישה קצת כמו לפני החתונה.

וזה גם מוסיף יופי לרוב.

וחוצמזה שיש בזה גם תיוג חברתי. יש לי חברה טובה שנשואה להר המורניק ומכסה הכל כולל הכל, ועכשיו היא רוצה להוריד טיפה- בגבולות ההלכה, אבל לא נעים לה כי זה מראה משו על הדוסיות שלך לכאורה, למרות שאין שום קשר מוחלט.

 

עוד שאלות?

אני מכסה מלא, בלי להשאיר.מתואמת
חושפת. אכן משמעותיהביצה שהתחפשה
זה מ א ד משנה את מראה הפנים.כתר הרימון
תודה רבה לכל מי שענתה.ותן טל

פשוט אני רואה הרבה פעמים בנות עם כיסוי ראש מלא (אני רואה גם כאלה עם חלקי, אבל ברור לי שלי זה לא יתאים) - שחושפות במידה שונה כפי שמותר על פי ההלכה, ורציתי להבין האם זה דבר שבאמת ממש ממש משמעותי בשביל האישה ונותן לה להרגיש יותר טוב עם עצמה ועל כן היא חושפת את המותר, או שהיא (אני לא אומר שבהכרח חשבתי ככה, רק בגדול, ואל תקפצו עלי... רק מחפשת כל הזמן "קולה" במסגרת ההלכה ה"דוסית", ולכן כשמותר לחשוף משהו, היא תחשוף...

 

אז חששתי שזה קשור למשהו כזה אבל מתגובות רבות כל כך שלכן אני מבין שזה לא קשור בכלל בכלל ושמח על כך - ואכן, ארצה שזאת שאצא איתה, תהיה כזאת שההלכה חשובה לה ותקפיד על כיסוי ראש מלא, ותחשוף לא בגלל שהיא מחפשת קולות, אלא רק בגלל שבאמת באמת הקטע הזה של מעט להוציא חשוב לה לנפש, לפחות להתחלה, ואזי כשכבר מותר, היא נעזרת בזה... (יצא לי קצת מבולבל, אבל מקווה שהבנתן...).

 

ועוד שאלה - במקרה שאני מקווה וארצה שאשתי תהיה עם כיסוי ראש מלא עד הסוף בלי הלחשוף את המעט שיער הזה כנ"ל- לא חובה כבר על ההתחלה אבל עם הזמן (אני מודע לכך שזה תהליך שקשה לנשים...) שתכסה הכל כולל הכל - זה נראה לכם הגיוני רצון כזה, הגם שעקרונית לפי ההלכה היבשה מותר לחשוף את ה16 סמ"ר, שאני רוצה שהכל יהיה מכוסה - נראה לכם הגיוני לרצות את זה מהאישה ואף לשדר לה את זה עם הזמן? (הייתה כאן אחת שכתבה שעם הזמן אולי תכסה לחלוטין בגלל רצון בעלה... על דבר כזה אני שואל, ושואל גם אותה בפרט - האם זה בסדר מבחינתך שהוא רוצה דבר כזה או שזה נתפס אצלך כשלילת חירות מוחלטת של האישה וכדומה...?)

תשאל את הפסימי...נקודה למחשבה
הוא בדק את זה ממש לעומק הלכתית..
כי ארוסתו רצתה להוציא פחות מאצבע שיער החוצה והיה לה מאוד קשה לראות את עצמה עם הכיסוי ראש בלי קמצוץ שיער בחוץ...
ומה הוא רוצה? (זה העיקר בשאלתי), ומה את מוכנהותן טל

לעשות בשבילו...זה עניין השאלה  - כלומר, האם הרצון "לגיטימי"? האם תבינו בחור שחפץ שאשתו תכסה בסוף הכל הכל?

 

(אבל באמת מעניין אותי גם מה הוא בדק הלכתית, מצד שני פאדיחה לשאול אותו על זה אז אם תוכלי לשמש מתווכת זה יהיה נייס )

באמת חשבת שתכתוב את זה כאן ואני לא אראה?פסימי ריאלי
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף צוחקצוחק

 

תודה

נשמע שאתה מבולבל עם עצמך, ועד שתחליט, כדאיאחתעם_בטן
שלא תיכנס לזה בכלל, יש לך הרבה מצוות שקשורות לגברים שאתה יכולת להתבחבש עם עצמך איפה כדאי להחמיר וכמה.
זוהי מצווה של האישה, וכל עוד זה על פי ההלכה אני לא רואה סיבה להתעמק בסנטימר בחוץ או בפנים. יתירה מזאת, חבל שתכניס לך את זה לראש וזה יפריע לך בבחירת בת זוג ויהווה חלק בשיקול.
יש כל הרבה דברים חשובים ומשמעותיים שכדאי לשים עליהם את הדגש כשמתחתנים וכמגיעים ילדים, גם ככה קשה למצוא את האיזון בין רצונות, דיעות שונות ורמות דת של שני אנשים...


אמרה זאת שבעלה חזר בשאלה אחרי החתונה ואוכל ביום כיפור... 
זאת אותה שאלה של צורגי על החצאית הארוכה.רחלקה

יש צורך לכתוב את דעתי שוב?

ולראיהמאמע צאדיקה

אתה תראה נשים שכן מקפידות על חולצה סגורה לגמרי- בלי לסמוך על קולה של פחות מטפח- אבל הולכות עם קצת שיער מחוץ למטפחת

כלומר- זה לא בא מחסר צניעות או מזילזול בהלכה ח"ו, 

אלא מקבלה של קולה לגיטימית- שמאוד משמעותית לאישה 

 

 

כל זאת ועוד- תשאל את אשתך בעז"ה 

 

צניעות ונשיםבלי מקוריות

נושא לא פשוט.... ואני חושבת שנושא שבנים צריכים לגלות רגישות כלפיו, כי רובם לא מרגישים את זה כמו בנות. לדוגמא, גברים לרוב מסתובבים עם פתחים הרבה יותר סגורים מבנות- וזה לא חונק או מפריע להם. רוב הבנות (מכירה מעט שלא אכפת להן- אבל הן המיעוט!) מאוד רגישות בתחום הזה וזה מורכב מאוד. צריך לגלות המון רגישות וכבוד בנושא.

 

לעניין המטפחת- רבים אמרו את זה לפני- כיסוי ראש מלא זה מכוער! תמיד. זה מבגר ומזקין. יש סיבה שערביות נראות מכוערות, גם אם הן לא. צריך להראות קצת שיער להוסיף צבע וחיות. כמובן, שזו דעתי הנחרצת בלבד, ועל טעם אין על מה להתווכח (אני גם חושבת שמחשוף זה מכוער והמוני אלפי נשים מסתובבות עם מחשוף...). האם לך יש זכות לבקש מאשתך לשאוף לכיסוי ראש מלא?

 

האמת, שאני לא יודעת. אני חושבת שזה עניין אישי בין אופי בני הזוג. מה שכן, לא נראה לי לפני האירוסין. אולי אחרי, אפשר להעלות את הנקודה בעדינות. אני יודעת שאישית זה היה מפריע לי מאוד אם בעלי היה מעיר כזאת הערה. ולזכותו יאמר שהוא אף פעם לא יעשה את זה. הוא בכלל מאוד רגיש ומודע לכך שמלכתחילה מאוד קשה לי עם כיסוי ראש.

תמיד היה ברור לי שאכסה הכל מלבד הטפח המותר מקדימה כי זה ההלכה. אבל כשהתחלתי למדוד כיסויי ראש התחלתי לבכות ושנאתי לראות את עצמי כ"כ שונה במראה. בעלי גילה המון רגישות, ותמך בי בעדינות (נכנס איתי לחנויות מטפחות, התעניין בכל סוגי המטפחות- למרות שהוא אף פעם לא זוכר ומבדיל או מבין בסוגים- ועודד אותי לקנות סוגים שונים של מטפחות שרמזתי שאולי יהיו בסדר.) באופן כללי, הוא אף פעם לא מעיר לי על צניעות- גם אם הכיסוי ראש זז אחורה הרבה יותר מהמותר. (רק אם אני חושדת שאולי זה עומד ליפול ושואלת אותו אז הוא יענה לי אם זה אכן כך, או מבטיח להעיר לי אם זה עומד ליפול לבקשתי.) וזה אותו דבר לגבי אורך חצאית, או פתח או כל דבר אחר- הוא רק יגיד את דעתו אם אשאל. (יש לי סיפור מצחיק מזה- פעם נרדמתי באוטובוס והמטפחת כמעט נפלה כשקמתי אז מהר קשרתי אותה כדי שלא תפול, בלי לחשוב יותר מדי איך זה נראה. כשהגעתי הבייתה הוא אמר לי בעדינות- "זו קשירה חדשה?" אמרתי- "מה? לא, רק קשרתי מהר כשנרדמתי באוטובוס כדי שלא יפול. אין לי מושג איך זה נראה. זה נראה בסדר?!" (הופתעתי- כי הנחתי שאני נראית קצת מבולגנת) הוא נאנח לרווחה ואמר: "לא, זה נראה ממש נורא..." )

 

ולסיכום- יש בני זוג שיותר פתוחים בדברים האלה. אבל העיקר, העיקר, זה לגלות רגישות ולהבין שענייני בגדים וצניעות זה נקודה רגישה לבנות ולכבד אותן!

בלי להיכנס לנושא.ד.

להגיד "כיסוי ראש מלא זה מכוער" - זה טעמך האישי.

 

בעיני, למשל, זה יפה מאד. ראיתי גם נשים שחשות כך.

גם בעיני זה לא מכוער תמיד.. לדעתי זה מהמם ת.
האמת שלדעתי זה ממש יפהלשם שבו ואחלמה
הבהרהבלי מקוריות
עבר עריכה על ידי בלי מקוריות בתאריך י"ט בתשרי תשע"ד 07:40

באתי רק להגיד ש"כתר הרימון" אמרה אחרי בבירור: 

 

כמו שאומרים לאישה שהיא לעולם לא תבין את היצר של הגבר - 

כך הגבר לעולם לא יבין מהי התמודדות של צניעות בשביל אישה!!

 

והייתי מודעת לנחרצות שלי בהודעה, ולכן, עם קצת הומור הוספתי שברור לי שזה גם עניין של טעם אישי. מצד שני, כן היה חשוב לי להגיד את הדברים בבירור, כדי שתבינו עד כמה חזק הרגש שלי כלפי העניין. ולהבהיר מאוד כמה זה קשה לבנות ולא ברור בכלל, וכמה חשוב לגלות רגישות בעניין!

 

ועם כל הכבוד לכל הגברים שחושבים שזה יפה- מעולם לא התלבשתי כדי למצוא חן בעיני גברים, ורק בעיני עצמי... ;)

כיסוי ראש מלא= בלי טפח מקדימהבלי מקוריות

בהקשר הזה. אם לא היה ברור

חבל שעל כל דבר שקשה למישהו/י להקפידכתר הרימון

רואים את זה בתור "רק מחפש חורים וקולות".

אני לא חושבת שזו גישה בריאה בכלל. ובכלל, קצת ללמד זכות לא יזיק...

חוץ מזה שאם זו ה'שיטה' של הבחורה, אז אני מניחה שיהיה אפשר לראות את זה בסך הכללי של הבן אדם.

 

כמו שאומרים לאישה שהיא לעולם לא תבין את היצר של הגבר - 

כך הגבר לעולם לא יבין מהי התמודדות של צניעות בשביל אישה!!

 

אני חושבת שמאד חשוב שהגבר יקבל את אשתו כמו שהיא.

אם הוא רוצה לעלות מעלה, אז חשוב שהוא ימצא מישהי שגם לה יש את הרצון הזה, וגם לעודד לכך,

אבל לדרוש התקדמות מהשני, כאשר זו ההתמודדות שלו בלבד - לדעתי זו בעיה.

(כמו שאני לא יכולה לדרוש מבעלי שיקום בזמן מסוים לתפילה - אני אמנם יכולה לעודד אותו לכך, אבל בתכל'ס זו עבודת ה' שלו!)

אכן רציתי רק להבין.ותן טל

דווקא כדי לא לשפוט חלילה לא נכון, ודווקא בגלל שאני יודע שאני שונה מאוד מאישה, ולכן רציתי לשמוע מנשים ולאשר שזה מסיבות טובות ומשכנעות, וככה גם אני כלפי עצמי אהיה רגוע יותר ושלם עם זה...

 

 

^ מצטרףמשה
הרצון לגיטימי, אבל הנסיון הוא של האישהאלמונית 0

ולכן אני חושבת שאין לבעל זכות לדרוש בפועל אם לאישה קשה עם זה (הרי מי שעומדת בנסיון זו האישה, ולא הבעל).

אפשר לרצות ואולי לדבר על זה (אחרי החתונה, ואחרי שהאישה התרגלה קצת), אבל ההכרעה הסופית צריכה להיות של האישה (כל עוד היא הולכת לפי ההלכה)

 

אני דווקא מכסה את כל השיער, אבל זה באמת היה לי נסיון קשה במיוחד בהתחלה.

 

תוסיף לכל מה שאמרו כאןדינה ל.

שכיסוי ראש מקסימלי- ללא הוצאת שיער מקדימה כלל- מאוד מבגר את מראה האשה!

וחשיפה כלשהי שלו מייפה בהחלט ומשאירה לה "צלם" נשי טבעי של השיער שלה (ומכאן והלאה הדיון הופך לפסיכולוגי)

 

אני משווה את בין חברותיי הנשואות:

יש את אלו שחושפות, כל אחת לשיטתה,

ואלו שלא... האמת שכל פעם מבהיל לראות אותן בשבע ברכות. פתאום מתבגרות במראן נורא. ואז אני נוכחת לראות כמה יופי המעט שיער מקדימה מוסיף. אילולא זה חסרה המסגרת הטבעית של הפנים.

 

 

בשמחות~

סליחה אבל למה אתה שואל?מה אני ומה חיי
אל תיתפס לקטנותyaldaima

עושה רושם שאתה מבולבל ועושה עניין גדול מדברים שאין להם שום חשיבות

לחיי הנישואין העתידיים שלך.

זה לא פרמטר ליראת שמיים, וזה לא מה שיהפוך את חיי הנישואין והמשפחה למאושרים, טובים, תורניים וערכיים יותר.

כיסוי של כל השיער יהיה אסתטי ואפילו יפה לאישה עם פנים צרות וארוכות ועצמות לחיים גבוהות, ורצוי שלא תהיה שמנה. 

אישה עגלגלה עם פנים עגולות ורחבות תיראה עם כיסוי ראש מלא לגמרי כמו פטמה עם חיג'אב.

לי יש פנים מאוד עגולות ומלאות, איך שאני הולכת עכשיו (טפחיים מקדימה) הפנים שלי נראות כמו לפני החתונה , עם כיסוי ראש מלא מקדימה, אני נראית נורא ואיום, כמו סבתא ממחנה פליטים ג'בליה ולא כמו אישה צעירה ודיי נאה. התחלתי ככה ללכת אחרי החתונה, והמון נשים העירו לי שאני נראית רע ואיפה הילדה היפה שהייתי ושאני אוציא שיער מקדימה. וגם אני הרגשתי ככה ממש רע. לבעלי לא אכפת ואני רציתי את הכיסוי ראש המלא לגמרי בהתחלה, כשהוצאתי קצת שיער לא הזיז לו, הוא לא עושה עניין מקטנות.

מסקנה,

מאוד משמעותי לאישה, כיסוי ראש מלא לגמרי מכער משמעותית נשים עם מבנה פנים עגול.

ואתה לא יכול לגרום לאישה שאחרי החתונה מוציאה טפח, להתחיל אחרי כמה זמן ללכת עם כיסוי ראש מלא,

כי זה סתם יצער אותה ואין לזה שום משמעות לגבי יראת שמיים, אלא זה משהו חברתי יותר, נניח בעלה מישיבה X ,

שזו ישיבה דוסית יותר אז היא הולכת ככה כי זה מה שמקובל בקבוצה החברתית שלהם. 

זה יהיה סתם פוגע וילדותי וחבל לגרום למתחים עתידיים  בנישואים בגלל שטויות.

אישה שהולכת בגבולות ההלכה זה אמור להיות מספיק מכובד, ואין צורך לתת משמעות לדברים שוליים 

כמו סנטימטר בחוץ או בפנים.

אני ממליצה לך בחום לא לפסול בנות שאתה יוצא איתם בגלל זה שהן מתכננות להוציא טפח, כי כמו שאמרתי, זה שטויות

וגם לא לשאול את זה בדייט ראשון-שני, כי זה מאוד מפחיד ומרתיע. 

שתזכה בע"ה לאישה טובה, צנועה ואוהבת את ה' ואת הבריות.

כל ההתבחבשות הזו מיותרת.

בהצלחה.

 

זאת בדיוק הייתה מטרת השאלה שלי. והנחתן את דעתי.ותן טל

את מוזמנת לקרוא את ההודעה שלי שמתחילה בכותרת "תודה רבה לכל מי שענתה".

 

המטרה שלי בשאלה הייתה להבין מעט יותר את הנשים בקטע הזה, וכעת הסברתן לי יפה, והונחה דעתי.

 

עקרוני זה היה בשבילי רק אם הבחורה הייתה עושה דבר כזה בסוג של "להכעיס", אבל הבנתי עכשיו טוב טוב טוב שאין לזה שום קשר לזה, וכעת ככל הנראה זה לא יפריע לי (אלא אם כן הבחורה תגיד במפורש שהיא עושה דווקא ודברים דומים ואז זה לא יתאים...).

 

כל עוד זה בגבולות ההלכה ובגלל דברים שבאמת באמת חשובים לאישה, זה בסדר גמור וראוי. זה הכל.

 

תודה רבה שוב לכל מי שענתה!!!

אני חושבת שכל זוג צריך לשאול את הרב שלו בעניין הזהמשיח עכשיו!

אני ממש לא חושבת שזו החלטה רק של האישה.  הרי שניהם זה אחד...

 

אם מישהו שיצאתי איתו היה שואלggg

אותי בפגישות איזה כיסוי ראש אני מתכוונת ללבוש, הייתי מן הסתם מנפנפת אותו.

מקווה בשבילך שתמצא דברים יותר מהותיים ועמוקים לברר במפגשים ותשאיר את עניין הכיסוי ראש לאחרי החתונה.

למה לחשוב על זה בכלל?

אם היא תתאים לך מבחינה רוחנית סביר ביותר שתחשבו אותו דבר גם מהבחינה הזאת.

שאלה:ותן טל

ואם מישהו היה שואל אותך בפגישות האם את מתכוונת לעשן אי פעם, האם היית מכורה לסיגריות או אולי עדיין והוא רק לא יודע מזה כי את לא מביאה את החבילות לפגישה - אם מישהו היה שואל אתך שאלה כזאת, גם היית מנפנפת אותו כי הוא שואל שאלות לא מהותיות?

 

ומהן שאלות מהותיות? נגיד - האם את רואה את השולחן שבת שלך עם דברי תורה ושירי שבת או מריבות ובלאגנים וילדים ישנים על הספה - זה שאלות מהותיות?

 

או שמא שאלה כללית ומאוד מעורפלת - האם את מרגישה ברמה רוחנית גבוהה? ואם התשובה היא כן - לך תדע עכשיו בשביל כל אחת מהי רמה רוחנית גבוהה. אולי רמה אחת המוכות בדירוג שלך, נחשבת לרמה אחת הגבוהות בדירוג שלה מהי רמה רוחנית?

 

לכן אני, במחילה, לא חושב כמוך. אין פסול בכך שבחור יחשוב מראש מה היה רוצה באשתו, יברור לעצמו את הדברים בקריטיים שהוא יודע שלא יסתדר אחרת, ואז, כן, שישאל את הבחורה בשלב מסויים, או אם ניתן אפילו בבירורים, ובכל מקרה בעדינות וברגישות - האם היא חושבת שאלו דברים שהיא שואפת ורוצה, או שהיא לא מכוונת אליהם. 

הרי ממה נפשך (וסליחה שאני בייניש) - אם הבחורה תנפנף אותו בגלל זה, מסקנה שהיא לא הזיווג שלו, והזיווג שלו באמת - אם הבחור כנה עם עצמו, אז הבחורה שנועדה לו, אפילו תהיה היחידה שכן תענה לו תשובה על השאלה ותגיד כן - לא צריך יותר מזה. איתה הוא יתחתן. ואת תתחתני עם אחד שלא שואל את השאלות האלו. לגיטימי. אבל לא לגיטימי לשלול מראש אפשרות של שאילת שאלות כאלו בטענה שהן לא רלוונטיות ולא מהותיות מספיק - זה שאלות ספציפיות שבהחלט חשובות לבחור מסויים לצורך ידיעה מה המצב הרוחני והמעשי בצניעות אליו שואפת האישה בבוא העת.

 

יש דברים שרואים מייד - כגון אחת שהולכת כל הזמן עם חצאיות ארוכות, אין עניין לשאול אותה האם בעתיד תלך עם ארוך - כי הסבירות והשכל הישר אומר שכן. וכנ"ל בחורה שכל הזמן הולכת ר-ק עם חצאיות קצרות שרק מגרדות את הברך - די הזוי לשאול אותה אם בעתיד תלך עם חצאיות מטאטא - אלא אם כן הבחור רואה שהבחורה כן בטיפוס וכן בשאיפה עקרונית לכך ואז יש מקום לשאלה.

 

השאלות נועדו בעיקר למצבים בהם יש חוסר בהירות והבחור שעומד מולך לא יכול בדיוק לדעת האם בעתיד תרצי או לא תרצי כיסוי ראש מלא. ולו זה קריטי, כן. הוא לא ילך עם אישתו בלי כיסוי ראש מלא (במקרה הזה ספציפי אני מדבר על כיסוי ראש מלא או חלקי, ולא כמו בשאלה הראשית שלי...) - ולכן חשוב לו לסגור את הפינה הזאת לפני ההחלטה הגורלית, ואין לו דרך לדעת את זה מלבד לשאול.

 

שכן תתפלאי, גם בחורות שלכאורה נחשבות במצב רוחני גבוה, גם אם הבחור חושב שהיא ברמה שלו וכמו שאמרת בשורה האחרנה "סביר ביותר שתחשבו אותו הדבר גם מהבחינה הזאת" - זהו, שלא. המציאות מוכיחה שלעיתים קרובות יש פער בין מה ש"סביר", לבין המציאות בפועל, גם אם חשבת ש"Cרור שהיא תלך עם כיסוי ראש מלא", פתאום אחרי האירוסים היא אומרת לך שאין סיכוי ושהיא תלך עם חצי וכו'... והיו מקרים מעולם.

 

קיצור - אני סבור שיש מקום לשאלה כזאת, כשהיא נאמרת נכון, כנ"ל. את סוברת שלא. סבבה. לכן יש סוגים שונים בעולם של אנשים, וכל אחד בסופושל דבר מוצא את האחת והיחידה שה' הועיד לו מששת ימי בראשית, והיא תהיה גם זאת ש"תענה" לשאלות ולבקשות אם יהיו לו...

 

ערב טוב!

וואי, הסברת את המורכבות הזאת בצורה כ"כ בהירה!רחלקה


ועוד משהו -כתר הרימון

יש נשים שממש קשה להם שיש להם "פס" שנוגע במצח.

פשוט לא נוח להם בכלל, מציק וכו'.

ויש כאלה שלהפךבת 30

אם המטפחת לא על המצח היא מחליקה תוך דקות ואז נחשף יותר מדי שער, וזה גם מציק לקשור מחדש כל הזמן.

המסקנה שלי מהשירשור:חליל הרועים
בנות אוהבות לדבר על עצמן
שאלה לי לפותח השרשורggg

א. לא התכוונתי חלילה להעליב או משהו כזה, פשוט נראה לי שלפני החתונה צריך להתמקד בדברים היותר מהותיים בעיני,

מזל שגם אישי חשב כמוני...

ב. השאלה- אם היית פוגש מישהי ומתלהב ממנה מאוד. ואחרי שכבר נקשרתם אומרת לך שהיא לא רוצה כיסוי ראש בדיוק בצורה שאתה רוצה,

האם היית נפרד ממנה לשלום? האם על זה יקום ויפול דבר?

לדעתי האישית זה פשוט חבל.

אגב, גם אישי מסתייג מחלק מהדברים שאני לובשת. גם אני לא מסכימה עם כל דבר שהוא עושה. אז מה? אלה חיי נישואין,

מקבלים ואוהבים את השני למרות השוני. מה גם שאנשים משתנים כל הזמן במהלך החיים.

אם הדבר ממש מהותי בשבילך לבניית הבית תבדוק את זה. השאלה כמה זה באמת משמעותי.

 

הוא הסביר את עצמו היטב בהמשך השרשור...אדם כל שהוא

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t578882#6390990

הנקודה שהעסיקה אותו זה היחס להלכה. ולכן, הוא רצה לבדוק האם כיסוי ראש כזה משקף יחס בעייתי להלכה.

(מהתשובות שהוא קיבל הוא הסיק שלא).

בלי לקרוא תגובות קודמותאקונהמטטה

א"א לומר על מישהי שמגלה שיער מקדימה = כיסוי ראש מלא.

זה לא מלא.

היא מכסה. אבל לא את הכל.

תגובה נכונה אולי טכנית, אבל לא קשורה עניינית.ניל"ס

אני מסכימה שטכנית אפשר להגיד שגילוי חתיכת שיער מקדימה הוא חלקי- גם אם החלק הזה הוא 1/1000 משטח הפנים של הראש- הוא עדיין חלק משלם.

אבל עניינית לדיון הזה מה הטעם בתגובה הזו? כל עוד זה מותר הלכתית, למה זה משנה פה? כשאומרים "כיסוי מלא" מדברים על הגבול ההלכתי, וכיום לצערנו זה בא ביחס ל"כיסוי חלקי" (שבכלל לא נידון פה...).

 

פותח הדיון שאל- האם חלקת הראש הזו באמת משנה לנו, הנשים?

תשובתי- כן. (יש נשים שמכסות הכל לפי פסיקה של הרב שלהן, ויש כאלה שזה יותר יפה/נוח להן ככה. לי אישית זה משמעותי ולא רואה את עצמי מוותרת על זה.)

ברור שמי שמכסה הכל יש לה יותר יראת שמייםסוף סוף!

אין  פה שאלה בכלל.

 

לי ברור גם שזה פחות יפה, ומי ששומרת את היופי שלה לבעלה יש לה יותר יראת שמיים.

שתי התגובות האחרונות נראות לי קצת הזויות!בלי מקוריות

הייתי מדייקת ש"ברור שמי שמכסה הכל חושבת שזה מראה שיש לה יותר יראת שמיים"

 

וממש לא מבינה את הקטע להראות מכוערת בעיני כולם. גם ממש לא מסכימה אם זה. זה שאני דתייה ורצינית מחייב, לענ"ד, דווקא להראות יותר מתוקתקת ויפה. כן, לדעתי זה קידוש ה'! (במיוחד כמישהי שגרה בגרעין תורני- אני לא רוצה לעשות רושם שזה שאני דתייה מחייב שאני מכוערת!)

זה ממש לא ברור.ככה.

התגובה שלך מעוררת כעס ממש

בעניין השארת "2 אצבעות" בקדמת הכיסוי..אלירז

זה אכן משמעותי לחלק גדול מן הנשים,
כאלה שיש להן שטח מצח גדול, או להיפך - שטח מצח קטן,
ליצירת סימטריה - שמתפרשת כ"יופי"במוח האנושי.

 

אני אישית - משתדלת לכסות את כל השיער ללא יוצא מן הכלל.

אני מרגישה על עצמיזהר הרקיע
שמאז החתונה השיער שלי באמת מיועד ושייך רק לבעלי
ואני ממש לא רוצה לשתף אותו עם העולם בחוץ.
זה מרגיש לי כמו לחשוף מקומות מוצנעים בגוף.

לטעמי זה פי מאה יותר יפה מלהשאיר בחוץ שיער.
גם כשאני רואה בנות שמשאירות וזה נראה שזה יפה להן-
בעיני זה לא.

אני יודעת שלהשאיר מעט מקדימה זה מותר הלכתית!

ואני גם מבינה שזה נסיון למי שמרגישה מכוערת בלי להוציא..

איני שופטת אף אחת!

אני פשוט באמת לא אוהבת שיער גלוי- לא חיצונית ולא רעיונית.

"סוף סוף", היה לי ממש קשה לראות את התגובה שלךדביבונת

היא פוגעת בהמון נשים שעושות מאמץ לשים כיסוי ראש. למרות שזה לא נוח, למרות שזה מבגר ונראה שונה. הזלזול הזה והאמירה שהוצאת מעט שיער מעידה על פחות יראת שמיים ממש לא במקום. ולדעתי היא ממש לא נכונה.

אדם צריך לפסוק לפי רבו, ולכן כשאשה מקבלת על עצמה פסיקה שלפיה מותר לה להשאיר כמות שיער מסויימת לא מכוסה, זה מה שהיא צריכה לעשות, לא יותר מזה!

להוסיף לא בהכרח הופך את הדבר למהודר ויראי יותר. לפי ההנחה הזו גם להסתובב עם רעלה צנוע יותר, וכן הלאה.

בנוסף, מטרת כיסוי הראש מבחינה הלכתית היא לא לשמור את היופי לבעל, זה עוד טעם שהוסיפו, אבל.

אם ככה זה היה, אז אולי היה עדיף לכסות את הפנים. אצל מרבית האנשים הפנים יפים בהרבה מהשיער.

סליחה אם הגבתי בחריפות, היה לי ממש קשה לראות את זה. בתור אחת ששונאת את כיסוי הראש שלה, ושמה אותו במאמץ ניכר.

אני אפרטסוף סוף!

חשבתי שאני ברורה, אבל כנראה שלא...

 

דבר ראשון סליחה ממנה שנפגעה.

 

אין ספק שמי שקשה לה, ואני ביניהן, ומתגברת על זה כי ככה ההלכה אומרת - יש לה יותר יראת שמיים, ממי שלא עושה בגלל שקשה לה.

 

אין מה להפגע.

 

לכל אחת ואחד יש מקומות שהוא לא מושלם. זאת לא סיבה להגיד שהלא-מושלם הוא כן מושלם.

 

אנחנו לא מוסיפות או מוסיפים על ההלכה, ולכ ן כל הדיבור על רעלה וכו' הוא לא רלוונטי. אנחנו הולכים בקו ישר עם ההלכה - לא מחמירים ולא מורידים.

 

זה שרב מתיר זה לא אומר שזה המצב האידאלי. כל אחד ואחת והניסיון שלו ואנחנו לא שופטים אף אחד וזה לא עניין שלי מה השכנה לובשת או עושה.

 

אבל כשמדברים על דיוך זה כן צריך לעניין.

 

אם זה מקל על שאר הבנות אני יכולה לפרט לכם רשימה ארוכה מאד של דברים שבהם אני לא מושלמת, כי נראה לי שקשה לכן לקבל את זה שיש דברים שבהן אתן לא מושלמות...

 

ואחרי כל זה אני חוזרת על דבריי - אין מה להשוות בין כיסוי ראש מלא, לכיסוי ראש שרואים שתי אצבעות, שאם רואים שתי אצבעות ברור שהוא לא מלא.

 

כל טוב ושנזכה ליראת שמיים אמיתית, בצניעות ובשאר התחומים.

 

 

 

 

אם כבר את הולכת לפי ההלכהבת 30

בלי החמרות ובלי כלום, אז מבחינה הלכתית מותר שיראו קצת מקדימה או מאחורה. ומי שהולכת ככה הולכת בתחום ההלכתי המותר לגמרי.

אני מסכימה שיש משהו במראה של אישה שמכסה את הכל שמשדר משהו אחר. אני אפילו לא יודעת איך להגדיר את זה, אבל עוד הרבה לפני שהתחתנתי ראיתי שנשים שמכסות הכל הכל יש להן מין אור בפנים. אולי אור של צניעות, אולי של משהו אחר.

אבל בטח שזה לא מכוער לכסות הכל.

שוב, אלו תחושות אישיות, וברור שזה גם ענין של טעם.

אבל ח"ו לומר שמי שמוציאה קצת חסרה ביראת שמיים. נראה לי שזה בכלל לא קשור ליראת שמיים, ולו בגלל שזה מותר לפי ההלכה.

 

גילוי נאות- אני מכסה הכל...אבל זה בעיקר בגלל התחושה שתיארתי קודם...

ממש לא מסכימה איתךככה.

זה ממש לא מעיד על יראת שמים.

ודאי שאף אחת לא מושלמת, אבל מי שמשאירה שתי אצבעות מגולות, בהחלט לא מתפשרת ואומרת לעצמה כל בוקר "אני עושה פחות ממה שאני באמת צריכה לעשות".

אם לא היינו מושלמות בזה, היינו שואפות לכסות כל שערה, אבל זה פשוט לא ככה. ההשוואה בין דברים אחרים היא לא נכונה. בשאר דברים, גם אם את לא מושלמת בהם, את לפחות שואפת להם.

אבל כאן,אין אפילו שאיפה כזו. מבחינתי לפחות, אני יודעת שאני מכסה הכל, עם כל הקושי שבזה. וכן, השארת שתי אצבעות, שהן לגמרי בגדר ההלכה, עושה את שלה.

אשמח הסבר למשפט שכתבת:ניל"ס

"זה שרב מתיר זה לא אומר שזה המצב האידאלי."

 

????

 

אם רב אומר שמותר, כנראה שזה מותר הלכתית. אלא אם יש לך מידע אחר מאותם רבנים גדולים שמתירים את הדבר הזה....

 

וכל השאר אני מסכימה עם מי שמעליי.

הרב מלמד מביא דעות של רבנים שעדיף לכסות מלאאלמונית 0אחרונה

והשארת טפח זה לא המצב האידיאלי, למרות שזה מותר. (אגב, זה שמשהו מותר לא מחייב שעדיף לעשות אותו)

אני מצרפת "פניני הלכה",ליקוטים ג',ו,י"ז:

שימי לב למה שמודגש

יז – מהו שיעור כיסוי הראש

ההלכה מפרק ו - הלכות צניעות.‏ קישור ישיר להלכה.

בהלכות הקודמות הזכרנו את דברי התלמוד במסכת כתובות (עב, א), שמדין תורה אסור לאשה לצאת וראשה פרוע, כלומר מספיק ששיערה יהיה אסוף בסל קטן או במפה מחוררת, כדי שיהיה מותר לה לצאת כך לרחוב. אולם קבעו חכמים הלכה, שכיסוי הראש חייב לכסות ממש את שערות ראשה, ואין די בכך ששיערה יהיה אסוף.

אלא שכידוע בדרך כלל, לא כל השיער נכנס ממש אל מתחת למטפחת או הכובע, ועל פי רוב קצת מהשיער נראה הן מצד הפנים והן מאחור, והשאלה האם הדבר מותר על פי הדין.

ואמנם יש לציין שמשמע מהזוהר שעל האשה להקפיד שלא יתגלו שערות משערות ראשה, וכתב על זה בעל ה'מגן-אברהם' (עה, ב) שכך ראוי לנהוג. אולם על פי דעת הפוסקים אין ההלכה כן, וברור שלא כל השערות צריכות להיות מכוסות. וכן כתב הרשב"א, שהיה אחד מגדולי הראשונים, בחידושיו למסכת ברכות (כד, א), שהשיער שבדרך כלל אינו נכנס אל מתחת למטפחת אין בו איסור. ויש שפרשו שאף כוונת הזוהר כך, שאותן השערות שצריכות להיות מכוסות, אסור שתראה מהן אפילו שערה אחת.

למעשה, ישנן שתי שיטות עיקריות בהלכה זו. לדעת ה'משנה-ברורה' (עה, יד) ועוד פוסקים, יש להקפיד לכסות את כל השערות, אולם אותן השערות שגם אם האשה תשתדל להכניסן מתחת לכיסוי, באופן טבעי הן נשמטות מכיסוי הראש, כמו למשל מעט שיער שבעורף ובצדעיים, שיער זה אין חובה לכסותו.

אבל לעומת זאת מהר"ם אלשקר בתשובותיו (ל"ה) סובר, שעוד מתקופת המשנה ישנו מנהג שהנשים מגלות מעט משערן, ואם כן אין איסור לגלות מעט מהשער שמעל המצח או שבצדעיים, משום שכך הוא מנהג הנשים הכשרות ברוב הגלויות שתחת הישמעאלים. ואין לאסור זאת משום שכבר מצינו שבכמה וכמה דברים הקילו חכמים כדי שהאשה לא תתגנה על בעלה.

וכן פסק גם הרב פיינשטיין, שמותר שקצת מהשערות שמעל המצח יראו, והגדר לזה הוא, שעד טפח מרובע משערות ראשה מותר לאשה לגלות, ויותר מטפח אסור. ומכיוון שרוחב הפנים הוא כשני טפחים, אם אשה רוצה לגלות קצת מן השיער שמעל מצחה, מותר יהיה לה לגלות עד שיעור של כחצי טפח, וניתן למדוד את חצי הטפח על ידי שיעור של רוחב שתי אצבעות, שרוחבן כארבעה סנטימטר. במילים אחרות, מאחר שעד טפח משערה מותר שיהיה גלוי, מותר לאשה שכיסוי ראשה יגיע עד פחות מארבעה סנטימטר מקצה השיער שעל המצח. שהרי חצי טפח כפול שני טפחים, שזהו בערך שיעור רוחב המצח, שווה טפח שלם. והוסיף הרב פיינשטיין, שאף שמלכתחילה ראוי להחמיר ולכסות את כל השערות, מכל מקום גם לתלמיד חכם וירא שמיים אין להימנע מלשאת אשה שהיא בעלת מידות טובות ומדקדקת במצוות, אף אם היא מעוניינת לגלות מעט שיער שמעל המצח, ובתנאי שלא תגלה יותר משיעור של רוחב שתי אצבעות (אג"מ אה"ע א, נח).

אם כבר מדברים על הלכה...הקולה טובה

אז מעיקר הדין צריך רק לכסות את רוב השיער (כלומר שיהיה יותר מכוסה מלא מכוסה), ודעה אחרת אומרת- לגלות עד טפח.

כיום, כשרוב הנשים מכסות יותר מרוב שיער זה כבר בעיה של מנהג המקום. (אם כי אין באמת הרבה מקומות שכולן מכסות הכל)

 

גם מי שהולכת עם טפח מאחורה- עדיין הולכת לפי ההלכה ולא עוברת על ההלכה! 

אני בדקתי את הנשוא לפני החתונה, ובספר "שיח נחום" של הרב נחום רבינוביץ' יש הסבר מאד טוב על השתלשלות ההלכה. (אם כי כאמירה לרבים- הוא אומר שעדיף לגלות עד 2 אצבעות, אבל גם מי שלא- לא עוברת על ההלכה.)

 

 

ואת לא יכולה לקבוע יראת שמיים לפי דברים כאלו.

לא אומר כלום כלום כלום.

 

אני יכולה להעיד על עצמי שקשה לי מאד מאד עם הכיסוי ראש.

ועצם זה שאני מכסה את רוב השיער שלי ומשאירה רק טפח בחוץ- זה כבר קשה לי מאד מאד.

ועצם זה שהייתי צריכה להסתפר בשביל זה- זה קשה לי מאד.

והסיבה היחידה שאני מכסה- זה בגלל שככה ההלכה.

יראת שמיים לא קשורה לכמה אנחנו מחמירים, אלא למה שהאדם מול עצמו ומול בוראו.

(לפעמים מחמירים בגלל לחץ חברתי או נוחות ולא בגלל יראת שמיים אמיתית..)

מסכימה איתך מאד. בכל מילהמשיח עכשיו!
וואו כמה תגובות...סוף סוף!

האמת היא שכתבתי כרגע תגובה ארוכה שעונה לכל אחת לעצם העניין.

 

אבל לא נראה לי שמעניין אתכן לשמוע.

 

אין לי שום עניין לכפות את דעתי ואין לי שום עניין לפגוע יותר ממה שבנות כאן נפגעו.

 

אז סליחה למי שנפגעה.

 

כל אחת שתעשה מה שהיא מבינה.  זה לא ענייני ובטח שלא מפריע לי שנשים הולכות בלי כיסוי או חלקי או מה שלא יהיה.

 

כל טוב ובשורות טובות!

אני דווקא אשמח לשמוע מה יש לך לומרככה.

ואיך קבעת שיש לנו פחות יר"ש.. בלי ציניות. באמת אשמח לשמוע

גם אני אשמח לשמוע...דביבונת

לא הצלחתי להבין איך פסיקה של רב היא לא הלכה. לפי מה שאת כותבת ההלכה היא לכסות את הכל, זה פשוט לא ככה, יש ריבוי דעות הלכתיות... והכל אידיאלי ובסדר.
זה לא שאני חושבת שיש לי מה להשתפר בנושא, מבחינתי כיסוי ראש שלא מכסה הכל [הווי אומר, שתי אצבעות בחוץ] הוא לגמרי בסדר, מושלם וטוב. אין לי בעיה לקבל את היותי אנושית ולא מושלמת, אבל בנושא הזה אני באמת לא מבינה איפה הבעיה.

אני באמת אשמח להבין יותר את דעתך, ועל מה היא נשענת.

 

בעיני מה שהקולה הטובה כתבהבת 30

זה בדיוק יראת שמיים, אפילו שרואים לה קצת שיער...

לעשות משהו אפילו שקשה, רק כי זו ההלכה, יש בזה מעלה גדולה במובן מסוים, יותר מלעשות משהו בכיף ובחיבור להלכה.

כמובן ששואפים להבין ולהתחבר להלכה, אבל אם לא- זה דבר גדול לעשות בכל זאת. זה ממש קבלת עול מצוות.

אני חושבאריק מהדרום

שצריך לבשם את חדרי השרותים של המורים, חדר שרותים לא מבושם גורם למורה להיות אומלל ומורה אומלל גורם לחינוך איום ונורא.

עזוב לבשםנפשי תערוג

ברוב חדרי המורים אין מספיק תאים כדי שיכלו להכיל את כל המורים בהפסקה

בעיה אחת לא יכולה להצדיק אחת אחרתאריק מהדרום

כנ"ך לגבי התלמידיםשוקו.

רוב המקומות אין שירותים לכלל התלמידים, מכאן שגם התלמידים אומללים

הקיצור מצאנו את הבעיה במערכת החינוך.

אבל הסירחון מתחיל מהראש. אז קודם לבשם את שירותי המורים

היתה שנה שחינכתי כיתה ו עם 38 בנים.

שמתי בכיתה שני מבשמי אוויר אוטומטים.

בגיל כזה חובה לבוא עם דאודורנטנפשי תערוג

כמו שחייב לבוא עם ספרים ומחברות

עד שהם מחליטים124816

למלא את כל הכיתה בדאודרנט עד סף חנק, במקרה הטוב.

או להשפריץ אחד על השני במקרה הפחות הטוב,

לעשות איתו ניסויים מדעיים מסוכנים, במקרה הגרוע...

כל זה עדיף על ריח של זיעת נעריםנפשי תערוג

ומה קורה אחרי שיעור ספורט?

מריח כמו רוח נעוריםשבורת,לב

הענף הוצא מהקשרואריק מהדרוםאחרונה

בפגישה הראשונה ידעת שזה יהיה בעלך?ניגון🌿

וההפך 🙃

לאחושבת בקופסא

בפגישה הראשונה ידעתי שאני רוצה להמשיך לעוד אחת.

חבל להעלות את הציפיות יותר מידי, במיוחד כשלא ברור מה הצד השני חושב, במיוחד בדייט ראשון.

התשובות כאן יהיו תלויות מגזר ואורח חיים …אלישבע999

אצלנו, דת"ל, כשנפגשים לראשונה בלי שקדמו לכך בירורי התאמות מעמיקים, כפי שכן קיים אצל חרדים, אי אפשר לדעת כלום בפגישה הראשונה…

לוקח זמן מה עד שיודעים שזה זה..

(דעתי האישית כמובן)

למה שיהיה תלוי מגזר ואורח חיים?אריק מהדרום

אתה לא יודע שיש הבדלים משמעותיים בין חרדים וד"ל?אלישבע999

אצל חרדים ידוע ששלב הברורים לפני הפגישה הראשונה הוא מקיף ומעמיק ביותר. ההורים בודקים יחוס משפחתי, מעמד חברתי, קהילה, מוסדות לימוד (ישיבה/סמינר), מצב בריאותי ונפשי, ואופי המשפחה. רק לאחר אישור כל הפרטים נקבעת פגישה.

אני חרדיתרקאני

נפגשתי 3 פגישות סה"כ עד שהתארסתי

ובכל זאת בפגישה הראשונה לא ידעתי שזה יהיה בעלי

ואוו, בדיעבד- איך את רואה את זה?-קול ברמה-

שלוש פגישות זה לא מוקדם מידיי כדי להחליט?

למה מוקדםזיויקאחרונה

אם זה זה

כי אפשר לדעת אם רוצים להתחתןפשוט אני..

לפי עיסוק ההורים וכמה דפים הבחור לומד ביום?

גם אני לא חושבת שיש קשרנעמי28

אהבה מבט ראשון זה רגש וכימיה לא ידיעה.

זה יכול לקרות עם הבחור הכי לא נכון עבורך, ויכול לא לקרות עם הבחור עם הנתונים הכי נכונים.

לכן אין קשר. אי אפשר לברר כימיה.

עם כל אחת שיצאתי איתה ידעתי שזו תהיה אשתיאריק מהדרום

בפעם החמישית צדקתי.

לא ידעתי (אך כיום היא אשתי - והיתה זו הבחורה השניהזמירות

שיצאתי איתה)

לא ממשתמיד בבטחה

אבל ידעתי שיש פה משהו מיוחד, התלהבתי עליו מאוד

איזה כיף לך (:ניגון🌿

לאשבורת,לב

הוא כן ידע

בכלל לאקדם

מזל שאחותי שכנעה אותי להמשיך בכל זאת...

גם אצלי ככה. אם לא אחותי - לא הייתי ממשיכההמקורית

לעוד פגישה

חחח ממש לא😅סטודנטית אלופה

עד היום כשחברי. ילדות שלו פוגשים אותנו הם צוחקים שאני זאת אישתו, לא מאמינים שהגבעון השובבון זה הוא🤣

כן ב10 דק הראשונות כבר ידעתי..Seven

זה היה ממש כימיה ברורה בקטע הזוי

בת כמה היית?אלישבע999

אם ידעתי שאני רוצה אותהמשה

זה היה סיבה בשבילי (אז) להתחרפן מבפנים ולגרום לזה שזה לא יקרה.

לא, ובדייט הרביעי היה לי ברור שהוא לא יהיה בעלישימושית

אבל ב"ה הוא היה עקשן וסבלני

לא חושבת שאפשר באמת לדעת.ניק חדש2

כן יודעת שהפגישה איתו היתה שונה מהאחרים בזה שהרגשתי התלהבות והתרגשות ממנו

וגם זה הבחור הראשון שהרגשתי משיכה כלפיו🫢

הוא הבחור ה8 שנפגשתי איתו.

עם האחרים זה היה מאד שכלתני. הוא כבש אותי ברגע🤣

ואגב- מה שהלהיב אותי בעבר הוא זה שדווקא יותר ביננו הרבה חיכוכים😄

השורה בסוף מסקרנתזיויק

תסבירי?

זה לא ברור? בעלה חתיך-על שמסובב ראשים שלדי שרוט

בנות על ימין ועל שמאל עד עצם היום הזה וזה מאיים עליה.

אז היא אומרת לו "מאמי אני לא מרשה לך להיות כזה חתיך, כולן מזילות עליך ריר".

והוא כזה "אבל חיימי ככה השם ברא אותי, מה אני אשם?"

והיא כזה "אה כן?? אז תישן בספה היום!"

והוא: צרצרים

גם. ברור.ניק חדש2

אבל לא רק.

אני מאד מרובעת והכל חייב להיות מדויק ומתוכנן.

והוא מאד זורם כזה וחי את חייו.

וזה אחד מהדבריםשגרמו לי להתאהב. והיום זה מטריף אותי חחחחח אני חייבת שדברים יתנהלו כמו שאני רוצה וקשה לי הזרימה שלו.

והוא קשה לו עם זה שאני חייבת כל דבר לדעת מה יהיה ואיך יהיה. ושהכל יהיה מתוכנן לפרטי פרטים

אז איך אתם מגשרים על הפער?די שרוט

אני אומר תעשו משחקי תפקידים, את תהיי הזורמת והוא יהיה המרובע. תראו איך זה יהיה לכם

לא מדברת עם גברים בפרטיניק חדש2

יש לך משהו לשאול תשאל פה.

חמותי לא הסכימה שנבוא לאחד החגים השנהאור30

אלא רק בחול המועד לכמה שעות.

נשואים 9 שנים.

לחמי ולחמותי בית גדול.

בקומה למעלה גרים גסתי, החבר שלה והבת שלהם.

בקומה למטה יש עוד 3 חדרי שינה, של ההורים, של אח רווק ועוד חדר.

האחות גרה שם כבר קרוב ל3 שנים. זה משהו שהתחיח זמני ןנמשך ונמשך

עכשיו האמא לא מוכנה לארח אותנו כי יעני אין כח מח ומקום. אני נעלבת ממש , שיש ילדים ונכדים מעודפים שמקבלים את כל המשאבים של סבא וסבתא ואנחנו שקופים.

כואב לי כשהבת ילדה היא נסעה עד אליה לצפון הרחוק ביום הלידה וכשאני ילדתי הגיעו רק לברית ולא באו לראות את התינוק בכלל כל השבוע.

תמיד יש לה תירוצים שהיא לא הרגישה טוב.

אף פעם לא באה לבקר.

בקושי מתקשרת.

בקיצור אין קשר

מרוחק

וזה כואב.

אוךקל"ת

נשמע באמת כואב..

ומה בעלך אומר בעניין?

לא מוכנה ולא רוצה לארחנעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך ט"ז בתשרי תשפ"ז 10:47

או

שזה כרוך בהוצאת האנשים שגרים שם?

זה כואב שאי אפשר להתארח אצל החמות

השאלה במה מדובר, לא משנה מה הסיבה והאם הסיבה הזויה לזה שגרים אצלה בבית, בסוף הם גרים שם.

מה יקרה אם לא תישנו שם ורק תגיעו להתארח ותשכרו דירה? אני עושה את זה כשבאה לחמותי קבוע.

תסתכלו על זה כאילו אין מספיק חדרים, הסיבה לא משנה, בטוח יש שם משהו מורכב, זוג בריא לא גר אצל ההורים במשך תקופה, גם בשביל לחסוך, זה סיוט ומזיק לזוגיות.

אין לנו שליטה על אנשים אחריםמשה

בראיה שלי, כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לעבוד ולשנות את עצמנו. כל מה שכתבת עכשיו זה נכון. ברור שזה נכון.

אני יכול גם להחליף את כיוון המצלמה ולדמיין משפחה דתית שזוג-לא-נשוי (הבת שלהם) השתלט על חדר בבית והיא הייתה רוצה שלא יגורו שם אבל אין לה לב לעשות עם זה משהו כי פשוט זה כואב לה מדי כל הסיפור.

אולי גם ההורים שלך תומכים יותר, ואולי אין להם בית גדול כלומר הם רוצים והם לא יכולים וזה רק מגדיל את הכאב.

אני הייתי מנסה להתמקד בצד שלך. מה את יכולה לעשות שלך יהיה נעים יותר בעולם איתם או בלעדיהם? אנחנו לא יכולים לחנך ולא יכולים לשנות אנשים מבוגרים.

מסכימהנעמי28

כל כך משחרר להוריד ציפיות מאנשים ולקחת את המושכות אלינו והשליטה על החיים שלנו לידיים שלנו.

יש לנו אפס שליטה על אנשים, במיוחד על מבוגרים שסיכוי קלוש שישתנו.

במקום לצפות לשיחה, להרים טלפון אליה.

אמא שלי וחמותי כמעט בחיים לא מתקשרות, מבחינתי זה התפקיד שלי ליזום, לשלוח תמונה של הילדים, במידה ואני רוצה, כנ"ל עם כל אחות או חברה.

אין הקלה כמו להוריד ציפיות ולהתמקד רק במה אני יכולה לעשות עבור מה שחשוב לי.

כתבת מקסים. מסכימה לגמריאורין

לדעתי היא מותשת מהבת שגרה שם ומקשיי החיים. קבליאורין

בהבנה ובואו בחול המועד בשמחה. אפילו תביאי עוגה או משהו אחר. כדאי לשמור על קשר חם ככל האפשר ולא לשמור טינה. בסוף יהיה לה הכי כיף איתכם.

אתם יכולים להכנס בחדר אחד?נפשי תערוג

כי אם לא, כנראה היא מבינה שפיזית אין מקום (וכנראה להוציא מישהו מחדר שלו לא בא בחשבון) לכן היא לא יכולה לארח אתכם.

מה דעתו של בעלך, הבן שלהם על זה?לאחדשה

אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרימשה

תעזבו אותי באמשלכם.

סגורלאחדשה

האם יש הבדל בין בת לבין כלה?זיויק

כלומר ביחס לבן ולאשתו

דעתימענין

מבינה את הכאב שלך.

אבל, כל הכבוד לחמות שיודעת לומר אין לי כוח.

לרוב ההורים כבר לא צעירים. ואנחנו כילדים בוגרים צריכים לקבל את זה.

וכן, בת זה לא כלה, חמות זה לא אמא. לא משנה כמה ינסו לתת תחושה של חיבור.

ככה שנראה לי כל ילד מקבל את זה בשלב כזה או אחר, שזהו, הוא גדל, במה בית ומשפחה, וכאן המקום לשחרר ולתת מקום לאחים אחרים שצריכים.

תתפללי שתמיד ד' יתן לך כוח לילדים ולנכדים שלך.

לשנות את ההורים לא אפשרי, לפחות יכולה ללמוד או להחליט מה את עושה אחרת.

זוית מעניינתזיויקאחרונה

הפתרון לבעיית ימי החופשה המוגזמים במערכת החינוךפשוט אני..

מצד אחד, יש מורים שהסכימו להיכנס להוראה בתמורה לשכר מסוים ולתנאים מסוימים, ואי אפשר לגרוע מתנאיהם.

מצד שני, ברור לכל הורה שאינו מורה, שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך. לשכירים במדינה יש 12-20 ימי חופשה בשנה, וזה כולל ימי חול המועד וערבי חג.

לעומת זאת התלמידים נמצאים בלי מסגרת כ-80 ימים בשנה, לא כולל שבתות ויו''ט. זה פער עצום ובלתי נתפס.

לכן, לפי תוכנית ''פשוט אני..'', המדינה צריכה להודיע את הדברים הבאים:

*החל משנת הלימודים תשצ''ב (עוד 5 שנים) החופש הגדול בבתי הספר יהיה בחודשים תמוז ואב.

מלבד זה, לא יהיו לימודים בערבי חג ובחול המועד.

כל יום אחר במהלך השנה - יום לימודים מלא ורגיל ללא תנאי וסייג.

*אדם שרוצה להיכנס להוראה עכשיו, יידע מראש שאלה התנאים. מי שלא מתאים לו, שלא יבוא. מי שמתאים לו - לא יוכל להגיד אחר כך ''הרעת תנאים''.

*כל מורה שהיום יש לו ותק של עד 5 שנים - יש לך 5 שנים להפנים את השינוי הזה. אם לא טוב לך, יש לך 5 שנים ללמוד מקצוע חלופי. אחרי פחות מ-5 שנות ותק ממילא עוד לא השתקעת בתפקיד ואתה יכול לעבור לכל תפקיד אחר שהמשק יכול להציע. אם בחרת להישאר, במשך 3 השנים הראשונות לאחר השינוי, תקבל פיצוי בדמות שכר כפול על כל יום עבודה שבעבר היה יום חופש. אחרי 3 שנים - זהו. אלה התנאים.

*כל מורה שהיום יש לו ותק של 6-15 שנים:

יש לך תקופה ארוכה של 8 שנים להחליט אם השינוי מתאים לך. בחמש השנים הראשונות אין כל שינוי, ובשלוש השנים הבאות תוכל לבחור אם ללמד בימים החדשים תמורת תשלום כפול, או להישאר בבית עם שכר רגיל. זאת תקופה עצומה בשביל להתרגל לשינויים ואף להיות מתוגמל עליהם.

מהשנה ה-9 - עבודה כרגיל.

*כל מורה עם ותק של 16 שנים ויותר:

יש לך תקופה ארוכה של 10 שנים להתרגל למצב החדש. למעשה בניכוי המורים עם הוותק הזה שבעוד 10 שנים כבר יהיו בפנסיה, אנחנו מדברים על שכבה יחסית מצומצמת של מורים.

במשך 5 שנים אין שום שינוי, ב-5 השנים הבאות תוכל לבחור אם להישאר בבית בשכר רגיל או לעבוד בשכר כפול.

אחרי 10 שנים תהיה לך בחירה נוספת: או להישאר בבית בשכר רגיל, או לעבוד בכל הימים החדשים עם תוספת של 25% לשכר על אותם הימים.

עובד שיבחר להישאר בבית עם שכר רגיל, לא יוכל ליהנות מהסכמי שכר חדשים או רפורמות חדשות שיהיו בין משרד האוצר לבין המורים, ולמעשה התנאים שלו יתקבעו למה שיהיה בעוד 5 שנים. הרי אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו, כלומר לבקש להישאר בבית כי ''אלה התנאים שסוכמו איתי לפני 20 שנה'', ומהצד השני לבקש תוספת שכר מכוח הסכמי שכר חדשים שלא היו לפני 20 שנה.

ההצעה שלי הוגנת כלפי המורים,

הוגנת כלפי ההורים,

התקציב שלה לא יותר יקר מאשר כל הקייטנות של החופש הגדול שהמדינה מממנת, וממילא התקציב מוגבל בזמן רק לשנים הראשונות ולאחר מכן התוכנית הזאת לא תעלה למדינה אפילו שקל אחד.

אבל זו בעיה של המוריםשוקו.

ולא בעיה של ההורים.

והמורים לא מעניינים את ההורה שרוצה בייביסיטר לילדים.

אהההה ודרך אגב, צריך להזכיר שלא נשכח בשרשור הארוך:

  1. המורים הם בני אדם.

  2. 2 המורים הם גם הורים

  3. שלא נתבלבל ונחשוב לאור התגובות שמדובר על חוצנים מהחלל,אחרת לא מובנת חוסר האמפתיה למורים בשם הדרישה לבייביסיטר 24\7 360 ימים בשנה. חוץ מימים שההורים יוצאים לחופשה ומביאים בייבי סיטר

הצפה רגשית לפני חגהבוקר_יעלה

אז ככה,

מתי שהוא אי אז בקורונה,

כשהיה אפשר לטוס לחו"ל אבא שלי (קצת אחרי גירושין מאמי) תםס תרגליים ועבר לחו"ל,

בלי להגיד, בלי להפרד.

פשוט נעלם.

גילנו את זה כשדוד שלי (אח של אמא נפטר ורצינו להגיד לו) והוא פשוט לא היה זמין כי כבר עבר לחו"ל.

זה היה לפני חג.

אני זוכרת את הגולה בגרון כשהבנתי את זה.

הוא לא דבר איתנו מסודר, לא נפרד, לא הסביר

בקיצור מאז אני סוחבת את זה ובפרט לפני חגים הכאב הזה צף.

אין הרבה קשר עם אבא, פה ושם הוא שולח ווצאפ והיום התקשרתי אליו, דברתי איתו. הוא לא מתכנן לבוא לבקר, לא בא לבקר כשאימו נפטרה, כשאחיו נפטר וכן על זה הדרך. אומר שטוב לו שם.

קשה לי שכל פעם לפני חג גדול זה שוב צף לי.

התחושה שאני לבד בלי אבא

שהוא לא בא לראות תנכדים.

שהילדים שלי לא מכירים אותו.

שהקטן שלי נולד אחרי שעבר לחו"ל

זה כואב לי.

אני רוצה לחוות תחגים אחרת וכל פעם מחדש הכאב הזה שוב ושוב צף. מה הייתם מציעים לעשות?

*לא מתכתבת בפרטי

חיבוק חזקעל הנס

זה ממש לא פשוט.

יותר מרגיש תחושה של נטישה.

מין משהו בביטחון האישי נפגע

וזה שהשאיר הכל פתוח בלי לדבר זה עוד יותר מעמסה,

זה כואב וזה גם צובט את הלב ממש.

אין לי לתת עצות.

חוץ מזה שאני מתמודדת עם בעל שעבר סיפור דומה.

שולחת לך חיבוק חם🤗

ואוו מענייןהבוקר_יעלה

לשמוע על סיפור דומה. מה עוזר לכם בהתמודדות עם זה?

לקח לי זמן להבין את הקושי שלועל הנס

והאמת שממש ממליצה לך ללכת לטפל בזה,לפחות בשביל לעכל.

הנסיון שלי היה שדווקא שחזר אצלו הקשר הוא לא הצליח להחזיק את עצמו והתפרק.

אבל זה קרה אצלו לפני החתונה שלנו,וכשנולדו הילדים אז הוא חווה כמו אצלך כאב שאין אף אחד שנהנה מהילדים שלו ומהנחת שלהם ובדידות בעיקר בחגים.ויותר מיזה כעס גדול על איך הוא נעזב,איך היו מסוגלים לנטוש אותו מי שהיה אמור להיות מקור הביטחון שלו בעולם פשוט עזב שח זה נעשה יותר בצורה אינטלגנטית,פשוט נאמר שיש טיול וזהו,

הוא יותר הבין מה זה עשה לו בתור ילד נטוש רגשית ונפשית וכביכול עד שהילדים לא נולדו הוא כאב אבל לא כעס והכעס בא אחר כך....

אבל מה שלא הורג הוא מכשל,והוא יודע שהוא אחר ושונה ולילדים שלו לא יקרה מה שקרה לו.

ושצריך להלחם ולא לברוח.

וסתם בתור בת זוג היה לי ממש כעס על מה שנעשה כי ברור לי שלא לקחו בחשבון את ההשלכות של זה לאורך כל החיים.ולקח לי המון שנים להבין למה זה קרה מה הוביל למה בתת מודע,ולסלוח על זה.

היום אני מבינה שזה היה הדרך להתמודד עם זוגיות נרקסיסטית שוב זה לא במודע אבל זה מה שקרה...

תודה על השיתוףהבוקר_יעלה

מה שכתבתי לך בשרשור הקודם רלוונטי גם פהמשה

לפנות זמן מוגדר לעיבוד רגשי. עדיף עם מקלדת או עט (מה את אוהבת?) לכתוב הכל הכל הכל ולהתחיל לפרק את כל המנגנון הרגשי.

ו

לכי כבר לקרוא את פורום רגישים!. כולנו שם מתמודדים עם הדברים האלה ויש כלים בדיוק לזה.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

כן אההבוקר_יעלה

סיוט להיות אדם רגיש מאד במצבים מסוימים

זה סיוט נוראי כשלא מבינים את השפהמשה

את נמצאת בתוך גוף שמתנהג כמו שהוא רוצה ואת רוצה לעשות משהו אחר אבל הוא חזק ממך.

כשמבינים את השפה, הגוף עדיין מתנהג כמו שהוא רוצה אבל אנחנו לא חסרי אונים.

למדתי הרבה את השפה שלוהבוקר_יעלה

אבל ההצפה לפני חגים

זה כבר אין לי איך לתקשר עם השפה הזו.

עומס מטלות, לצד העומס עם הילדים והכאב בראש שדופק

היי גוףמשה

אני עובדת עכשיו (במקרה גם אני עד מאוחר בעבודה)

עכשיו אתה תעזוב אותי בשקט כי יש לי עבודה וילדים. בשעה 21:00 הילדים ילכו לישון ואני יוצאת להליכה. ואז תתפרק שם כמה שאתה רוצה. אפשר גם לצעוק ולבכות ולצרוח ולהתעצבן ולקלל והכל. אז.

קוראים לזה גבולות פנימיים. אני בעל הבית במערכת הזו. כל הסיפורים הרגשיים צריכים יחס רך ומחבק ומכיל אבל הם לא הבוס.

זוועת עולם. באמת. ליבי איתך. זה לא יאמן.די שרוט

היופי בלהיות מבוגר והורה לילדים הוא שאת יכולה ליצור מסורות והורות חדשות משלך, רק שלך ושל הילדים, מסורות והורות שלא היו לך ולהעניק לילדים.

מבינה מאודתהילנהאחרונה

ההורים שלי ניתקו קשר באופן פתאומי קצת אחרי שהבן שלי נולד. אין כואב מזה. מצד שני, אני מזכירה לעצמי את כל המורכבות שנחסכת ממני, מטבע הדברים מערכת יחסים שמסתיימת באופן פתאומי היא לא משהו מושלם.

ממליצה לך לחפש ביוטיוב/ פייסבוק דרך העומק- ריפוי נתקים משפחתיים כדי להבין קצת יותר מה את עוברת ואיך אפשר לתקן את זה (ספויילר, לא תמיד נתק זה נתק מוחלט ולא תמיד תיקון זה בהכרח חידוש הקשר)

מאחלת לך הרבה כוח ושמחה, זה לא פשוט בכלל.

אשמח שתענו, יעשה לי קצת סדר בראשטלטלולי

מעניין אותי לדעת לגבי אירוח בשבת של שכנים/חברים מהקהילה/יישוב שאתם גרים בו.

מי שיכול לענות אשמח לשמוע:

  1. כל כמה זמן בממוצע אתם מארחים לסעודה בשבת שכנים או חברים?

  2. כל כמה זמן בערך אתם מוזמנים לסעודה?

  3. האם בדכ ההזמנות הדדיות?

  4. האם אתם זוג צעיר או משפחה גדולה כבר (נגיד ארבעה ילדים ומעלה)

    תודה למי שטורח לענות!

עונהריבוזום
  1. אף פעם. תיקון: הזמנתי את האלה מסעיף 2 אבל לא התאים להם.

  2. אף פעם. תיקון: הוזמנו פעמיים בעשר שנים ^^`

  3. ראי סעיפים 1,2

  4. נשואים עשר שנים, שלושה ילדים ב"ה. גרנו יותר רחוק ממרכז העניינים בתחילת הנישואין. בשנתיים+- האחרונות עברנו ממש לרחובות של ה"קהילה", אבל אנחנו לא מאוד מעורבים.

(קצת יותר פרטים אם מעניין: אנחנו גרים בעיר, אבל כן סוג של בתוך קהילה די תוססת. באופיינו אנחנו לא כל כך מתערבבים, ולא יכולה להגיד שיש לי ממש חברות מכאן.)

..עיונית

אנחנו גרים ליד הישיבה של בעלי, אבל לא ממש בתוך האברכיאדה.

הזמינו אותנו כמה פעמים במהלך השנים (זוג צעיר). גם חברים של בעלי וגם סתם שכנים שלנו, אבל אף פעם לא באנו או הזמנו בעצמנו

כי אנחנו פחות בקטע של להיות נחמדים

סתם חחחח

פשוט ממש בהתחלה רצינו להיות אחד עם השני, וגם בהמשך זה מרגיש טיפה פחות שייך ששני זוגות אוכלים ביחד. אני לא צריכה להיות חברה של חבר של בעלי, ובעלי לא צריך להתחבר לחברות שלי...

אבל זה שכן הזמינו אותנו, מראה שיש אנשים שונים עם דעות שונות

עונהאנונימיות

כרגע גרים ביישוב פחות קהילתי ואין לנו פה הרבה חברים ומי שיש לא משותפים לשנינו כזוג. אז לא ממש קורה ..

מה שזכור לי מאז שבאנו לפה:

  1. פעמיים

  2. פעם אחת

  3. פלוס מינוס

  4. היום כבר עם 3 ילדים אז עוד היינו רק עם אחת

תשובהנהג ותיק
  1. פעם באף פעם. אם כן ממש נדיר

  2. כנל 1

  3. אם יהיו אז כן

  4. משפחה גדולה, מעל 4 ילדים. נשואים הרבה זמן יחסית.

    כשהיינו זוג צעיר אירחנו והתארחנו הרבה באופן לגמרי הדדי

נ.ב - למה זה עושה אצלך סדר בראש? לא דומה משפחה א/לקהילה/ישוב למשפחה ב/לקהילה/ישוב

תשובותנפשי תערוג
  1. אף פעם. בתחילת הדרך קרה פעמים בודדות.

  2. גם אף פעם

  3. כן. אף פעם לשני הצדדים

  4. משפחה גדולה.

עונהרקאני
  1. תדירות גבוהה יחסית

  2. תדירות עוד יותר גבוהה

    מתחלקים בהכנות ופשוט אוכלים אצל מי שהבית שלו גדול יותר...

  3. כן

  4. זוג עם 2 קטנטנים גם החברים באותו שלב בערך

    יש גם משפחות עם יותר ילדים אבל זה מורכב יותר אז באמת קורה הרבה פחות

פשוט גרים ליד כמה חברים ממש טובים...

לפעמים מרגיש לי מוגזם ואז תקופה אנחנו לא אוכלים ביחד כדי לאזן

הלוואיחושבת בקופסא

נראה לי יותר קל לענות כפסקה רציפה.

כשגרנו באברכייה בכמה חודשים הראשונים אחרי החתונה לא כל כך התערבבנו, כשהתחלנו להיפתח היה מאוד נחמד. בפועל היו בערך 3-4 הזמנות כמעט הדדיות, אבל מתווסף להרבה ערבי חברה בימי חול וקידושים משותפים של כולם. כל זה בשנה אחת.

לפני שנה עברנו למקום של אוכלוסייה מבוגרת ואנחנו לא מכירים אף אחד. יש לי שתי חברות שהתחתנו לאחרונה ועברו יחסית קרוב, ניסיתי להזמין אחת לפני כמה חודשים, אבל לתחושתי היה די מביך. אין באמת קשר בין הבעלים ובפועל הסגנון שלנו די שונה. (הבעל שלה מהסוג שנראה שלא מדבר עם נשים בכלל. אני לא יודעת מה בדיוק המשנה שלו בנושא, הוא כמעט לא דיבר כל הסעודה ובמיוחד לא איתי)

לא הייתה הזמנה חוזרת מצדם. יכול להיות ששכחו, יכול שלא רוצים. אין לי מושג.

יש לי חברה נוספת שאני גם מנסה להזמין אבל אין ממש זרימה, בעלה למד עם בעלי בישיבה התיכונית אז יש יותר סיכוי שזה יהיה מוצלח? מתלבטת כמה להתעקש על זה או לשחרר.

מאוד חסרים לי הקשרים שהיו באברכיה. בעז"ה בעתיד אני רוצה לגור ביישוב קהילתי עם השפה המשותפת של אנשים שנמצאים באותו שלב בחיים ובאותו סגנון. אנחנו גם מנסים להזמין את החברים שלנו מהאברכיה אלינו אבל זה אפשרי רק ביום חול, כי אין לנו מקומות לינה, וכל הפרוצדורה של המרחק מקשה על העסק עד שזה לא קרה כל כך.

אנחנו נשואים שנתיים בלי ילדים עדיין, גרים בסביבה של משפחות גדולות והורים בני 40-50+. אני יודעת שנצטרך לגור כאן עד סוף הלימודים של שנינו, אבל המצב החברתי זו אחד הסיבות העיקריות שאני לא מרוצה מהמקום.

פעמים ספורות בכל מהלך חיינו אירחנו והתארחנומתואמת

כאלה שלא מהמשפחה...

אוהבים את השקט שלנו (או מדויק יותר - את הרעש שלנו🙄 שלא כולם יצליחו לעמוד בו...)

יש רק משפחה אחת של חברים שאנחנו מתארחים אצלם קבוע לסעודת פורים, וניסינו בתמורה שהם יתארחו אצלנו בקביעות לסעודה אחת בראש השנה - זה קרה כמה פעמים, אבל אז זה נהיה להם מורכב להתארח, אז הפסיק. (הם באמת המשפחה היחידה בערך שאנחנו מרגישים כמו בני משפחה שלהם)

כשהיינו זוג צעיר ארחנו והתארחנואורי8

לא זוכרת תדירות , זה היה מזמן. כבר שנים, מאז,שהילדים גדולים, שאנחנו לא מזמינים חברים לסעודות , זה הלך ופחת עם השנים, וכבר לא קורה. כן מארחים את ההורים שלנו, לעיתים רחוקות אחים שלנו, אנשים מהדירה בקהילה( אנשים עם מוגבלות). הפסקנו להזמין כי הרגשתי שזה מפריע לענין המשפחתי בשבת, הגדולים בגיל ההתבגרות, עכשיו כבר בצבא/ ישיבה/ ש"ל... הם לא בבית כל השבוע( וגם מתבגרת שלא בפנימיה, עסוקה כל השבוע בעניניה. וזה הזמן המשפחתי שלנו, וכשיש משפחה של חברים הם הופכים להיות המרכז ואנחנו מפספסים את הילדים. מוצאים הזדמנויות אחרות לקשרים חברתיים, זו אני( בעלי דוקא הציע להזמין כמה פעמים). בגלל שהפסקנו להזמין, גם לא מזמינים אותנו, ולי בסדר עם זה, מבחינתי לארח לסעודת שבת עוד משפחה זה לעבד קשה, ולפספס את הילדים בשביל קשרים חברתים שיש לי עוד דרכים לחזק אותם. אני כן מתאמצת על להזמין את האחים שלי, גם לעיתים רחוקות .

עונה אבל לא חושבת שזה משקף חחשיח סוד

אף פעם. אולי רק את ההורים שלי פעם בשנה.

אנחנו מוזמנים פעם בחצי שנה למשפחה אחת ספציפית/להורים שלי או שלו

זה היה ככה כשהיינו לפני ילדים וגם עכשיו.

נטו כי אנחנו לא אוהבים לא להתארח ולא לארח. אוהבים את השקט שלנו וזהו.

שאלה מעניינת, במיוחד כי נראה שהדבר משתנה מאוד ביןSasha3398

שאלה מעניינת, במיוחד כי נראה שהדבר משתנה מאוד בין קהילות ומשפחות. יהיה מעניין לראות אם יש דפוס של הדדיות ובאיזו תדירות זה קורה.

--שימושיתאחרונה

תלוי תקופה, לפעמים בפעם-פעמיים בחודש ולפעמים חצי שנה שקט.

ההזמנות בד"כ הדדיות.

האם להעביר כיתה?הבוקר_יעלה

אז ככה,

הבן שלי התחיל כיתה א ו... המלמד שלנו, יעני רב מחנך הוא מישהו שיצאתי איתו בעבר.

בשכבה יש 3 כיתות והוא מלמד של 2 מתוך ה3.

יש גם מחנכת בכיתה.

לא הייתי מספיק על זה לבדוק לפני שנת הלימודים מי הרב וכשהגענו למפגש יומיים לפני תחילת שנה, ראיתי שאנחנו בכיתה איתו.

השנה התחילה ואני מתלבטת אם לבקש להעביר את הבן לכיתה שהוא לא מחנך.

בגדול זה קשר שהוא סיים והיה יחסית ארוך במונחים של אז.. אזור החודשיים, הוא היה אצלי וכזה.

וכן האנטרקציה שנוצרה עכשיו מעלה אצלי את תחושת הדחיה שהיתה בסוף הקשר וגם זכרונות חלקם מצחיקים, חלקם מורכבים.

הוא מצידו מתנהג כאילו מעולם לא הכיר אותי וזה גם מכביד לי קצת על הסיטואציה.

הוא שולח הרבה הודעות בווצאפ הכיתתי, תמונות, עדכונים ברמה היומית וזה מרגיש לי הרבה ושאני לא מצליחה לשכוח מזה שהוא המחנך אלא יש לזה יחסית הרבה נוכחות.

בקיצור מתלבטת אם להעלות בקשה להעביר וגם מה אגיד? שיש לי עניין אישי? אני גם למדת שם בקטנה שעתיים בשבוע אז לא רוצה שיצא שאני כביכול מלכלכת על קולגה או משהו.. בקיצור, בעיה.

  • לא מתכתבת בפרטי...

לא, עברו לפחות 7 שנים מאז.נעמי28

זה מאחוריו ואמור להיות גם מאחורייך.

לנו בחבורת חברות יש אחת שנשואה לאחד שיצאתי איתו תקופה, אז מה? יושבים ביחד והכל סבבה ושמים גבול.

אפשר לחיות בשלום גם לצד אקסים רציניים, עוברים, ממשיכים הלאה.

הוא רק זיכרון לא רגש.

ואם הוא רגש תפני את הזרקור למה את רוצה יותר בזוגיות ובחיים הקיימים שלך.

יש רגשות שעוליםהבוקר_יעלה

צפה אצלי תחושת הדחיה מהלא שהיה, צפו גם זכרונות וחוויות וזה כן מעלה גם רגשות.

מה את מתכוונת שיושבים יחד?הבוקר_יעלה

החברה והאקס ואת ובעלך?

איזה גבולות שמים?

כל הזוגותנעמי28

אם הוא מציף לך רגש של דחייה אחרי כל כך הרבה זמן כנראה שיש לך חווית דחייה כלשהי בחיים שאת עדיין סוחבת איתך, לא בהכרח ממנו.

כמו שאם מישהו יגיד לי עלבון שאני לא מזוהה איתו, אני לא אקח ללב בכלל, לעומת מישהו שיפגע בנקודה רגישה אצלי.

בטח במקרה כזה שהוא אפילו לא העליב, רק החליט שזה לא מתאים לו, כמו שהרבה זוגות שיוצאים עושים, זה הפורמט.

יש לך הזדמנות לבחון מה זאת החוויה הזאת שאת סוחבת איתך מול עצמך ולשנות אותה.

להעביר את הילד כיתה זו רק בריחה נקודתית, סיכוי גבוה שהתחושה הזאת היא לא חדשה ואת מתמודדת איתה בלי קשר אליו, ולא הוא הביא אותה.

איזה ניתוח..הבוקר_יעלה

את מתחום הטיפול?

יש מצב בעניין הדחיה וזו חתיכת עבודה להרגיש את הרגש הזה

ממש לאנעמי28

אבל מממנת מטפלים למחייתי/ם (;

יכולת באותה מידה במקום להרגיש דחויה, להרגיש שהוא עשה את טעות חייו ופספס אותך.

או לא לעשות מזה עניין בכלל (הכי בריא)

החוויה הזאת היא איך שאת תופסת אותה, את לא בהכרח נדחית, הוא לא דחה אותך, התאים לו משהו אחר, לך התאים משהו אחר וזה הכל.

לא כולם צריכים לבחור בך, זה לא אומר שאת פחות טובה.

הפרשנות שלך יכולה להיות השתקפות לחוויה פנימית יותר.

אין לך שליטה על התגובה שלו וזה לא באמת משנה מה הוא היה מגיב, יש לך שליטה על מה שקורה בתוכך וכמה דחויה את באמת מרגישה.

לא חושבת שכדאי להעביר בגלל זהלאחדשה

הילד כבר חלק מהכיתה ומה תגידי לו?

נשמע שיש לך קצת משהו לא פתור מול המקום שזה תופס אצלך...

נכון, זה לא פתורהבוקר_יעלה

אני גם חושבת שזו לא סיבהריבוזום

לבקש להעביר. מה שחשוב הוא האם הוא טוב בתפקיד שלו וטוב לילד שלך.

מצד שני, מבינה את המורכבות שאת נמצאת בה. מאחלת לך שתצליחי לעבד ולסדר לך את המחשבות והרגשות שצפים למקום טוב ושלם יותר

זהו זה הקושי, לסדר תמחשבותהבוקר_יעלה

ואני מאד אמוציולנית

והוא לא אחד כזה שמקליל תסיטואציה הוא מאד רשמי ומשחק אותה לא מכיר אותי שזה מעצבן

אולי גם הוא מתפדח....מבינה אותויעל מהדרום

כן..הבוקר_יעלה

הקטע שאם היינו רגע מדברים רגיל לדעתי זה היה מקל

אולי שבעלך יהיה מקושר לקבוצה של הכיתהעדיין טרייה

ואת תצאי מהקבוצה?

^^^ ולא הייתי מעבירה כיתה, אבל מבינה את הפדיחהיעל מהדרום

בעלי עפיפון, לא ישים לב לשום הודעה, מה צריך וכו'הבוקר_יעלה

הודעתי לו שהוא צריך לעקוב😉הבוקר_יעלה

ויצאתי מהקבוצה. משום מה גם בחופש הם שולחים הרבה הודעות, אז עדיף לי להתנתק

הקב''ה שלח לךעוד מעט פסח

הזדמנות, לסגור משהו לא פתור אצלך בנפש.

קחי את ההזדמנות, ותנסי להבין מה הקשר הזה מציף בך.

אם צריך לכי לכמה מפגשים טיפוליים.

בתפיסת העולם שלי, אם עכשיו תנסי לברוח מהתמודדות- הקב''ה יחזיר לך אותה בדרכים אחרות, שוב ושוב, עד שתאלצי לעשות את זה בסוף.

אני גם חושב ככהמשה

וזה לא קשור אליו. זה שלך (של הכותבת) לגמרי. קחי את עצמך לשיחה עם מי ומה שהקשר הזה מפעיל בך. יש עוד כלים לזה.

ורוצה לספרעוד מעט פסח

שגם את הבת שלי שיבצו פעם עם מחנכת, שהיה לי מולה תאקל קטן בהזדמנות אחרת.

ובתחילת השנה היא כתבה לי 'יואו, אני מכירה אותך מ-x', ואני כתבתי לה 'וואי, באמת התלבטתי אם זו את או לא' (למרות שהייתי 95 אחוז ככה), שאלתי אותה מה היא זוכרת מהתקופה ההיא, היא כתבה משהו כמו 'היה קשה, מאחורי', וזהו.

להגיד שהכי כיף לי איתה בעולם? לא.

אבל מספיק בשביל קשר של מחנכת-הורה.

אז זהו שזה שהיה תמשפט הזה זה משחררהבוקר_יעלה

וכרן הוא משחק אותה שמעולם לא הכיר אותי אז זה יותר משאחר תמתח.

את זוכרת שהוא בן אדםמשה

והוא בעצמו מתלבט איך להתנהג פה.

הכל בסדר, אני לא מאשימה או משהוהבוקר_יעלה

סתם מציינת.

אני גם נמצאת שם כמה שעות בשבוע בכובע מקצועי כבר שנה וחצי אז יצא שהיו עוד סיטואציות ובגדול זו האסטרטגיה שהוא נקט, לשחק אותה לא מכיר אותי.

בדיוק בגלל זה מתלבטתהבוקר_יעלה

אם לבקש להעביר או להשאיר את זה ככה, אולי כדי להוריד את כל ההתלבטויות והחוסר נעימות הזו

בראיה שלימשה

לקחת את זה בתור מתנה ולעשות את העבודה הרגשית שלך. את יכולה לחפש בכרטיס שלי (בעיקר בפורום רגישים) כתבתי כמויות של פעמים איך להתמודד עם הסיטואציה שמשהו חיצוני מפעיל אותנו ומציף אותנו בטירוף.

מעניין..הבוקר_יעלה

יש שרשורים ספצייפים שאתה ממליץ?

את תצחקי עליימשה

לקחתי כמות של הודעות שלי בנושאים האלה (900 בערך, לא כמות שאדם יכול לקרוא בזמן סביר) ושאלתי את astra החדש של GPT מה הוא חושב שמתאים (אגב, luna נכשל בזה ונתן דברים לא מתאימים)

1. "פרקטי"

לכתוב הרבה. את כל מה שהיה בקשר הזה ואת כל הסיטואציה מהצד שלך. כולל מה הרגשת במהלך הקשר. לא רק זה שאת מכורה לו או רוצה אותו והוא מתעלם. הכל. גם את הכיווצים ואת הצדדים היותר כואבים.

תקראי את זה יום אחרי ויהיה לך חומר שאפשר לעבוד איתו.

זו ממש התחלה של תהליך: להוציא את החוויה לפרטים, לכלול גם רגשות לא נעימים, ואז לחזור ולקרוא. לא אומר שהיא מכורה אליו או רוצה אותו

פרקטי - אנשים רגישים מאוד

2. לשאלה איך מזהים הרגשה

אחד הדברים שמועילים לפעמים לעשות זה להקשיב לרגע לרגש המסעיר הזה.

איפה הוא יושב בגוף? מה הוא עושה לנו?

להקשיב על מה הוא "דורך" בנפש. התבוננות עצמה, בלי לקבוע מראש מה היא מרגישה ולמה.

דרך אגב - אנשים רגישים מאוד

3. "פשוט להתחיל לכתוב כמדיניות"

כל דבר שעובר עליך לכתוב. כל רגש שמציף לכתוב. הכל. גם קללות, גם ביטויי גנאי, גם דברים שאסור להגיד או לרצות. בעצם לשחרר את הגוף מהצורך להחזיק את הכל חזק כדי שלא יתפרק.

הדבר השני הוא שמותר להרגיש. פשוט לפנות זמן ל"להרגיש". שלא יכפה עליך.

פשוט להתחיל לכתוב כמדיניות - אנשים רגישים מאוד

יש לי עוד כלים אחרים שמחייבים הכירות יותר אישית עם הבן אדם. אבל נתחיל מזה.

אבל מסכן הילד....בסוף הילד יותר חשוב פהיעל מהדרום

לק"י

מחוסר הנעימות שלך.

ואם טוב לו בכיתה, אז לא הייתי מעבירה אותו.

הוא רק התחילהבוקר_יעלה

עוד לא הבין בכלל מה זה בית ספר

כן. אחר כך שמתי לב שהוא רק בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

עדיין לא נראה לי שהייתי יוזמת שינוי אחרי שהתחיל להכיר את המורה והחברים, רק בגלל זה.

גם מה תסבירי להנהלה?....

אולי את יכולה ליזום?עוד מעט פסח

כנראה קשה לו גם.

אני גם חושבת שלשים את זה על השולחן יקל על שניכם. וזה לגמרי יכול לבוא ממך.

עכשיוהבוקר_יעלה

סביב זה שהוא מחנך ניסתי קצת כשפנה לבעלי באיזה עניין אז פניתי מיוזמתי כדי להבין מה קרה, ניסתי לשדר שאפשר לדבר איתי ושזה בסדר.

דווקא לדעתי זה יפה מצידויראת גאולה

הוא כאילו משאיר לך את הפתח להתעלם או להחליט איך להתייחס.

ואם מבחינתך משפט סגירה יפתור את התסבוכת, תחשבי איך את מנסחת אחד כזה שולחת וביי.

בגדול, "דחוי" זה מנגנון בנפש שלנומשה

אנחנו מרגישים כאילו מישהו אחר דחה אותנו, אבל בדרך כלל זה לא נכון. זה מנגנון שלנו שאנחנו מרגישים בתגובה לאנשים אחרים.

הוא סיים את הקשר מהסיבות שלו. זה נכון. מסתבר שזה מפעיל אותך עכשיו. למה זה מפעיל אותך? זה ככל הנראה לא קשור אליו.

שווה לך להתבונן בזה ולהבין מה קרה שם בפועל. לא בקשר. הקשר לא מעניין. אצלך. בפנים.

עוד שאלה ששווה לשאול: התחושה הלא נעימה שאת מרגישה עכשיו. מתי עוד הרגשת אותה? מול חברות עבר מהתיכון? משהו דומה לזה?

זה יתן איזה שהוא מפה להתמצא אצלך בנפש על הנושא הזה ואולי לא רק עליו.

יש עוד. את צריכה לרצות ולקחת את זה בתור מתנה. הזדמנות לעבוד על משהו רגשי עם מישהו שבתכל'ס? לא מעניין אותך ולא קשור לחיים שלך.

לדעתי לאנהג ותיק

אין עניין עכשיו שכבר התחילה השנה להזיז את הילד.

אולי כמו שהציעו פה כמה לנסות ליזום איתו שיחה, זה שאתם עובדים יחד (אפילו אם בזמן מצומצם) יכול להקל על זה, להגיד במשפט קצר מה שיש לך על הלב, בבחינת לפתוח דף חלק חודש, לפחות שמבחינתך זה יירד מהלב.

זה יושב לך על הלב, הבטן והראש ומאוד מפעיל אותך.

הכי חשוב, לילד טוב בכיתה ועם המלמד? תכלס זה הכי חשוב

קרה לי בגרסה דומהשבורת,לבאחרונה

עם אקס מיתולוגי שסיימנו לא מרצון שלנו ונשארנו כמו רומיאו ויוליה סיפור לא פתור וגעגוע קשוח.

זה הכריח אותי לעשות קלוז'ר איתו בתוך עצמי ולשחרר למרות שעברו שנים ולמרות שחשבתי שכבר הרפיתי מזמן.

צריך להפריד בין האדם שהוא היום לבין הרגשות שלך ומה הוא מסמל אצלך בלב.

אולי הוא מסמל את מי שהיית אז ומי שחלמת להיות איתו, אולי הוא מציף לך הרגשה של אהבה שהרגשת איתו וחסרה לך

הוא בעצם מסמל חוסר שקיים אצלך כמו להרגיש רצויה, אהובה, יקרה.

כי אם היית שלימה ולא חסרה הוא לא היה מזיז לך.

תחשבי על איזה פצע זה יושב אצלך ותרגישי את זה.

לא הייתי מזיזה את הילד ולא הייתי מדברת עם כבוד המלמד על זה.

תסבירי לבעלך שילמד להיות מעורב ותעשי את העבודה עם עצמך.

❤️☘️

צריך עזרהחושניה

נשוי שנתיים, איך לגרום לאישתי יותר חשק ביחסים?

שאלה טובהכל היופי

מאוד כללית, חפש בשרשורי עבר ותראה שכבר דשו בזה לא מעט.

זה תלוי מאוד בסיבות לחוסר החשק, בהיסטוריה ובדינמיקה שלכם.

כתבו פה מלא בארכיוןמשה

אבל מעבר לזה שחרר אותה. היא לא בשליטתך.

תשקיע במדדים שלך. תתאמן בגינת כושר (בחינם), צא להליכות, תן לגוף שלך להיות בשיא שלו.

תשדר לעולם ולך משהו אחר.

אין פתרון קסםסוסה אדומה

צריך לדעת על מה יושב חוסר החשק.

השאלה במקומה מאוד, כי אתה יוצא מנקודת הנחה שיש לך חלק משמעותי ביצירת החשק שלה.

קודם כל לבדוק שאין משקעים רגשיים בינכם, כי על הבסיס הזה עומדים יחסי אישות עם אישה.

לבדוק שאין משקעים טכניים כגון עבודה ששוחקת אותה.

הריון או הנקה שמשפיעים הורמונלית...

לדאוג שיהיה מגע ללא חתירה למין. (מגע רגשי בלבד)

ללמוד מה מענג אותה ושהעונג שלה יהיה בראש מעיינך.

לא הכל תלוי בך, אבל השאלה במקומה... רק שהיא כללית מידי.

ראיתי סרטוןoo

שמדבר על זה

ובכללי יש לו הרבה תכנים טובים

(אבל מדבר בשפה לא מצונזרת)

TikTok - Make Your Day

תביא לה מנגודי שרוט

לא יודעת למה נראלישבורת,לב

שאתה מהאבות הבומרים שהולכים לבת הטינאייג'רית שלהם ואומרים לה סיקס סוון 🤲🤟

קלעת בול. ואוסיף שאני אב גאה שמספר בדיחות אבאדי שרוט

קורעות מצחוק. והראיה שאני כל פעם צוחק מהן.

הבנות חולות על זה.

What do you call a cow in an earthquake? A milkshake

"אבא די! זה לא מצחיק!".

כן, אני יודעתשבורת,לב

אם עדיין מסכימות לבוא איתך לטיולים בשישי אז הכל בסדר

דבר אחד בטוחפשוט אני..אחרונה

לפנות בפרטי לנשים עם שאלות אינטימיות - לא יעזור לך

אולי יעניין אותך