זה הכל העדפות אישיות. תבוא איך שאתה ביום יום.

אבל תעשו טובה  תתקלחו לפני כן!! גם אם לא עשיתם ספורט היום!

בושם עדין עדין זה נחמד.

אולי אולי... להתקלח ולהתפלש בבוץ??

בשבוע - זה אומר

שצריך להתקלח

פעמיים בשבוע?!?!

הזויות אתן..

טוב.. צריך להתרגל..

אלא אם כן אמצא לי

איזו נערת רדבק

להתקלח לפני שמתחילים את הקשר!

איך שאתה לבוש ביום יום, אבל עם מחשבה ואחרי מקלחת (שנדע שהשקעת..)

תלמיד חכם שיוצא מבושם לשוק וכאלה...

ולעצם העניין כמו שאמרו כולן- תהיו נקיים. באמת.

יש הנוהגים כך ויש הנוהגים כך

שאלתי את הרב שלי והוא אמר לי שאם אני שם את הבושם להרגשה טובה ונעימה עם עצמי

או כדי למנוע ריח רע 

ולא בשביל לסובב ראשים ומשוך תשומת לב

אז אין עם זה בעיה

מקלחת היא התחליף (המתיש, העלוב, הזול וחסר הריח) לבושם!!!

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t582661#6424319

אפשר חולצה לבנה 0לא חייב ממש לבנה) מכופתרת (אם הבחור מתעקש חולצת טי אז גם יתקבל בברכה)

שמקופלת עד המרפקים ללא עניבה 

עם בושם

כיפה גדולה עם ספר ללמוד בו עד שאגיע לפגישה..

נעליים? מה שבא לכם.

זה יהיה ממש חמוד

אם תהיה מספיק מרוכז בסדר מצידי אבל עדיף ספר 

וטענגנס!!!!!! רק רק רק רק ספר!!!!

אחרת.... אין מצב. אני אישית, בורחת!!! חחחחח

על בחור שבא לפגישה וראה את הבחורה מכניסה ספר לתיק

אז הוא שואל אותה מה זה?

-מכתב מאליהו

-טוב. תמשיכי להתכתב איתו. והלך

לא הייתי מתחתנת איתו.

לא אוהבת גברים מתקשקשים

כמו שכל בחורה מתארגנת ומשקיעה על הפגישה בשבילך כך גם אתה.. ;)

בס"ד

אני רוצה להבין אם יש לי אישור ללכת לפגישות עם שורש וגרביים (שחורים). זה מאוד יקל על התהליך.

ולא משנה הצבע.. היינו בבעיה.

משום מה,יש יותר מדי דברים אחרים להתרכז בהם

 אז לי אישית-לא יפריע

כל עוד זה לא נעלי בלרינה בורוד נצנצים-

אין כמעט סיכוי שאשים לב

|מתחלחלת|

אבל ר ק על האחרון!!

לק"י

איזה דרישות

בסוף תמצאי את עצמך את ההיפך מכל מה שכתבת

ותאהבי אותו בלי לשים לב ללבוש..

וברצינות- לפעמים עדיף להשאיר את החלומות שלנו קצת בצד, ולהתרכז במציאות..

טוב לא יחף (שלא יחשבו שהוא בודהיסט חי בסרט)

אבל גם לא שורש וגרביים...

מה רע בנעלי ספורט?! (חוץ מהריח שיש אחרי שחולצים אותן כמובן...)

בס"ד

יש לי נעלי שבת ושורש. נעלי שבת זה לא נוח, והרעיון של סנדלים בלי גרביים - אפשר לנסח בעדינות - לא מלהיב אותי.

בס"ד

אני בחיים לא אזרוק מישהי (ואני גם לא |אתחלחל| ולא אגיד שיש לנו בעיה) כי אני חושב שהיא לובשת משהו מכוער. ברור שהייתי מעדיף שתהיה לבושה יפה, אבל מאיפה מגיעה הקיצוניות הזו?

שאף אחת לא תגיע ככה...

(איזה שילוב, בחיים לא חשבתי עליו!)

ו.... אתה צודק ברמת העיקרון..

חצאית בלט זה קצר מדיי

איך ידעת???

ודווקא זה רץ.....חחחח

השעה... השעהה

לי למשל זה לא מפריע.

כל אחת והסרטים שלה.

לי למשל מפריע סנדלים בלי גרבים.... ( לוידעת למה זה מקצמק אותי כזה....)

בס"ד

רוצה לצאת איתי? 

אתה דוס מידי בשבילי 

<ר>

בס"ד

אבל איך את יודעת?

יש לי שיטות משלי.....

אנחנו מעדיפים אותכם-

עם מכנסיים בגווני הירוק- תורכיז- סגול, עניבה תואמת,

אפשר פפיון במקום העניבה,

מגבעת- רק אם היא של קוסם, השאר מראה על חוסר רצינות בדת, וביחס להלכה.

סנדלים אנחנו פחות שמות לב, וזה גם עניין יותר של טעם אישי ופחות הלכתי, אז לרב הבנות זה פחות מפריע.

אני מניחה שרובכם הולכים ככה בכללי,

כי זה חשוב לראות איך הבן- אדם בחיים

ואל תדאגו, גם מי שלא ממש עומד בכללים- בסוף תמצאו מישי שבאמת תכיל אתכם

בברכת- שכולכם תעופו פורום אחד מטה מהר

חולצה- לא משנה ממש

נעליים- עדיף לא סנדלים, למי אכפת בכלל?

עם בושם. ברור. (פפ, ושוב! למי אכפת?)

חליפה- אם קר לך אתה מוזמן ללבוש. כשתהיה חבר פרלמנט אני מסכימה גם כשחם.

טישרט? לא של שלום עכשיו.

אני (לא עונה בשם כולן)

מעדיפה אותו בדייט, גבר!! פשוט גבר!!

תהיה אתה!! תהיה מרוכז במה שקורה בדייט. במה שאתה אומר, במה שהיא אומרת, במה שקורה סביבך!!

תהיה רגיש אליה, תתעניין, תחייך, תהיה כנה, תדבר על דברים שמעניינים אותך באמת, תסתקרן.

ותבוא עם לב רחב.

|מסוייט|

חולצה רגילה, נורמאלית, דגמ"ח, רדבק וזהו

אה.. וכיפה מתאימה... כן..?!

[טוב, אני אחרי השבעה של שני בחורונים אהובים במיוחד. מנהסתם אני ארצה לראות אותם מעכשיו רק על מדים ורק על מדים ומדים בלבד ]

אצלי זה ככה כי פשוט ככה!!

בלי סיבה

תבוא עם מדים.... הסיכויים ק ו פ צ י ם

וואלה לוידעת.. <צ>

קונוטציה קצת שלילית  

למרות שזה הכי חתיך בארץ וכ' וכ'.. 

זה מעיק עליי..

אבל ברור שאם זה שיקול של לצאת עם מדים או לא לצאת בכלל.. אז זה לא שיקול

גם לי היה חלום על איך בעלי יתלבש (חולצה מכופתרת, ציצית בחוץ, כיפה סרוגה לא ענקית כ"כ, בלי זקן) ובסוף התאהבתי בו למרות הבגדים המזעזעים שלו. לאט לאט אני עובדת על שינוי של הבגדים שלו ("איך אני אוהבת את החולצה המכופתרת הזאת! היא כ"כ יפה לך." מאז כשהוא רוצה לשמח אותי הוא לובש אותה.... יום אחד הוא יבין...) למרות שהזקן לא ישתנה (האמת שהתרגלתי) והציצית גם לא (הוא ספרדי)...

אז בנים- הדבר היחיד שנראה כאן רלוונטי זה לבוא מקולחים. בנות מאוד רגישות לריח...

אז חבר'ה, כשאתם בישיבה במחילה....

בנות,מאיפה אתן מכירות את כל המושגים האלה?

רדבק? דגמ"ח? מה זה?

מסתבר שאני היחידה כאן שלא עבדה בחיים בחנות לבגדי גברים

ובאמת,העיקר שהבחור יבוא בלי מדים.

אני יודעת שיש כאלה שמתלהבות על זה אבל אותי אישית זה מרתיע

(לא שיש לי חלילה משהו נגד צה"ל אבל..)

אחרי מקלחת,כבר אמרו פה אז אני לא אחפור על זה שוב

זה בגדי מתנחלים.

וכידוע מתנחלים בחיים לא קונים מחנויות.

תמיד מצליחים לסנג'ר באיזה חצי מחיר מהחבר או משהו..

(דיברתי על מה שה' הוא המלך כתבה)

ודווקא אם לא אכפת לך רדבק זה 500 שקל  

אבל יש לי חברים שהצליחו להשיג פחות מ400.

פעם אפ' ראיתי ב280! (בסוף התברר שזה היה בלוף)

לא משקיעים בעצמםםם

באתי להדגיש את הנקודה שתמיד מצליחים לקמבן איזה משהו.

וחוצמזה שבאמת הרוב לא משקיעים יותר מדי.

היות ויש נשים רווקות דתיות שבוחרות ללדת היות ולא מצאו זיווג.

שמטריד ומעניין ונחוץ לציבור הדת"ל והדת"ל חרדי לפני נישואין.

מחשבות, פריקות, שיתופים, התייעצויות סביב הריון ולידה לאישה רווקה דת"ל - תכנים כאלו לא נמצאים בפורום הזה.

מניח שכן תוכלי למצוא אוזן קשבת ואולי, אני מקווה בשבילך, שיתופים בפורומים הנשיים המובהקים, ובפרט בפורומים הסגורים בפני גברים, אלו שהם רק לנשים.

קודם כל אתה גבר נשוי ולא מובן לי מדוע אתה בכלל נמצא בפורום הזה.

דבר שני, ישנם גברים מעוכבי זיווג שבוחרים להביא ילדים בהורות משותפת כדי להגשים את חלומם להיות אבא לכן הפוסט מאוד רלוונטי כאן.

כאן נוכחות של נשואים בתגובות לשאלות שעולות ואפשר להגיב מתוך ניסיון אישי

אני שמעתי כמה סיפורים -

שאנשים הגיעו לצדיק אמיתי ושאלו אם זה זיווג טוב,

והצדיק אמר שלא יהיה להם ילד ושלא יתחתנו.

ובאמת כל אחד בחר זיווג אחר והולידו.

הזיווג היא הולדה.

גם ה"תענוג" סופו הולדה.

לא טוב היות לבדו - משפחה זה ביחד.

היא לא רווקה בכלל,

יש אבא לתינוק וקוראים לזה משפחה.

ומה אחר כך?

תוליד שוב מגבר אחר?

לא עדיף שתוליד מאותו האבא? אם הוא עדיין חי...

יש מיילדת ללידה ביתית,

גם בית חולים זה בסדר.

וכל מי שחושב אחרת יכול לעשות כרצונו.

אני לא יודע מי זה האבא של התינוק,

אם הוא אדם רגיל ונורמלי - אז אין סיבה לחיות לבד.

לפעמים סתם בגלל כעס או אי הבנה מפרקים בית ומשאירים ילדים לגדול בלי אבא.

שילדה מהפרייה. דתית חזקה, אינטליגנטית, נחמדה....חברה של בת של חברה....

היה טוב לדבר א יתה, אם את חושבת על זה, אבל ברור שצריך לשאול אותה

אם היא מסכימה לשתף.

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

כדאי לעשות מהר אחורה פנה;

ואולי (למרות שכנראה לא), יש לך נטייה לבחורים שבוחנים אותך, שאת צריכה להוכיח להם (ובעיקר לעצמך) שאת שווה,

על ידי כך?

להמשיך את החיים כרגיל...

והתחלתי איתך בפרטי

לק"י

ותזהרו בשיחות אישות.

אני אומר ההפך -

בנות אם ראיתן מישהו שמוצא חן בעיניכן,

תתחילו.

זה מחמיא מאוד.

רציתי לפרגן לה,

שתדע שיש הרבה בנים שעוד יתחילו איתה.

ולא צריך רבנים מדריכים ויועצים הם מאכזבים מאוד.

וברסלב זה האמת!

לק"י

ועדיין צריך זהירות.

(ואגב, כתוב לך בכרטיס שאתה "בקשר")

כמה אומץ צריך כדי לחשוף ולהיחשף ככה. אין לי עצה חכמה לתת, בתור אחד שמישהי ישבה לו בראש קרוב ל3 שנים לא ידעתי להתמודד כמוך או בכלל לדבר על זה. נשמע שאת יודעת לעשות עבודה פנימית מדהימה, עם כל הקושי שבדבר.

קראתי ועלה בי סוג של הערצה אולי קנאה קצת גם על הכנות הזאת, בטוח שהשם שמח בדרך שלך מלט בהצלחה

אני מצטט אותך מתוך הפוסט שלך: "על הבחורים שלא התאימו הייתי יותר משוחררת".

כלומר בעצם בסיפור שלו היית "לחוצה" או במילה אחרת - בחרדה. "הוא מאוד בוחן אותי". בחרדה מה יהיה. בחרדה שהוא ירצה או לא ירצה אותי. בחרדה שהוא ירצה להמשיך. בחרדה מהמילים הלא מדוייקות לך שהוא בחר בסוף הקשר.

אם אני מבין נכון. בעצם היית שם בקשר שבו את בלבלת בין רצון בקרבה או משהו כזה ("פרפרים בבטן") לחרדה.

במובן הזה הייתי מנסה להבין קודם למה את נמשכת למקום שעושה לך רע בגוף. ולמה את הרבה יותר חופשיה עם מי שאת לא רוצה בעצם (שוב, הכל במילים שלך מהפוסט, אני לא מכיר אותך!).

לפני שאת יוצאת עם עוד בחור שאת רוצה או שאת מרגישה שמתאים לך ונכנסת לפחד. יש לך שיעורי בית לעשות. והם שלך.

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף