שנשוי לאחת עם נזם והם תורניים. לא לכל אחד זה מתאים אבל זה לא אומר משהו מבחינה דתית.

בס"ד

רוצה לעשות יום אחד, ותכלס אני מאמינה שכשמשיח יהיה פה- זה יהיה מקובל.

כרגע לא עושה בגלל חברה וכו'.

לרוב זה באמת לחץ חברתי. אבל אולי לא?!

ולי אישית נראה הרבה יותר גרוע לצאת עם מישהו מעשן. למרות שהוא עשה את זה מאותן סיבות (פרט להירגעות) כי בעגיל אין סכנה לבריאות.

אבל בגלל שאני מבין שיש בנות שאוהבות את זה.

אישית,

אין לי מושג מה יפה בזה...

ההההה??? 

|המום|

מכוער.

(וסליחה מכל החברות שלי בעלות הנזם, זה לא שאני לא אוהבת אתכן)

אתן חושבות שנזם באף זה יפה?

כן? יאללה תעשו!

בטוח שתמצאו מישהו שיסכים..

היום, לדעתי, זה כבר לא מעיד על רמה דתית..

ובאשר לשאלה - נזם זה יפה.. תלוי למי..ואיזה נזם, וכמה זה מוגזם וכו'..

'נזם זהב באף חזיר - אישה יפה וסרת טעם' (משלי)

אני לא יודע על מה זה מעיד או לא מעיד, אבל נזם זה דבר מכוער, שמוחק את כל הצניעות והעדינות הקיימים באישה. 

בנות, אולי תפסיקו עם הדברים הללו? מה רע לכן בעצמכן??

בס"ד

הפסוק הזה מאיר ללנו במעט על התכשיטים שהיו נהוגים בעבר.

נזם הוא דבר שברור שהוא מותר הלכתית אך השאלה היא יותר ברוח ההלכה כמו ששאלת, כלומר היות וזה דבר פחות מצוי היום הוא יכול למשוך תשומת לב 'מיוחדת' שזה מה שנוגד את רוח ההלכה, במקום שזה לא מושך תשומת לב 'מיוחדת אין מניעה.

והשאלה אם זה יפה זו שאלה אינדבידואלית.

..

וזה גם תלוי בתחום העיסוק שלך.

אם את עובדת בהיי טק זה מתאים, אבל אם את רואת חשבון או עו"ד או מורה זה לא לעניין.

של נערה בתיכון?

אני אהבתי את זה בעבר, ועדיין יש לי רגעים של מרידה במוסכמות שבא לי לעשות מה שבא לי,

אבל לא בגלל מוסכמות, אלא בגלל סוג של "מעמד" אחר, גיל, מצב משפחתי, תחום העיסוק שלי, זה לא לעניין.

זה לא משדר מקצועיות, נשיות, אמהות, אלא מתאים לימי התיכון.

סבבה?

יופי

מבחינתי זה הכי נשי, הכי אמהי, הכי מקצועי.

אני לא חושבת שזה רק לנערת תיכון.

זה לא מראה על רמת דוסיות, זה פשוט שטויות..

תלוי איך זה נראה ומה עושים עם זה, זה בדיוק כמו איפור, יכול להיות מאוד בולט ויכול להיות מאוד עדין.

זה גם מאוד תלוי סביבה.. ההורים שלי לקחו מאוד מאוד קשה כשעשיתי את הנזם, כי ביישוב שלנו זה מראה אולי על משהו, זו סטיגמה, ולא יותר.

ובמקום שאני נמצאת בו היום, זה לא מעיד על כלום.. הכל פשוט, פשוט.

לכן הרשיתי לעצמי, ואני מאוד שלימה עם זה, ב"ה.

וכשחוטפים צינון אז בכלל.....

יפה? תלוי למי,יש מצבים שזה עדין ומוסיף חן

(וכמו שכבר נאמר,אם כולן היו מתחילות ללכת עם זה-

זה היה מושך פחות תשומת לב

וזה היה הופך את זה לפחות בעייתי

אבל כנראה שזה עדיין חריג יחסית)

עשיתי באותו שבוע חור שני באוזן, ונזם.. החור השני כאב לי תופת, והנזם בכלל לא

ואני מתעטשת חופשי והכל בסדר

|אפצ'י|

_______________________

אני מרגישה כמו הוועד להגנת הנזם

נו די..

חחח

שיהיה לבריאות

אם הוא עושה את זה מתוך מחשבה שכך זה יפה,

אבל זה לא פוגע ברמה הדתית שלו, 

אז לכאורה אני לא רואה בכך בעיה,

אבל אני בהחלט מבינה כאלו שיירתעו מזה.

זה כמו פיטר פן אהובי, שיו!

אתם מכירים בחורים כאלו? עם נוצה? ושעפים כזה ומנצחים את קפטן הוק?

יוווו

מעופפים

לק"י

שואלת ברצינות..

נראה לי שפשוט עגיל בגבה פחות מקובל בקרב בנות דתיות.

לעומת נזם, שמקובל אצל בנות דתיות במקומות מסויימים.

(אני לא אוהבת את שניהם, אבל עגיל בגבה מרתיע אותי יותר...בעעע..).

שהוא לא רוצה שאצא עם אף אחד שפוסל אותי בגללו..  מי מכם היה פוסל את רבקה אמנו (להבדיל..כמובן..)?

רבקה חיה לפני כמה אלפי שנים במציאות שונה לגמרי 

היא נבחרה לכלה לאדם שלא הכירה ומעולם לא ראתה, וכל זה כאשר היא בת 3 שנים בלבד,

והחידוש היה שמשפחתה בכלל הסכימה לשאול אותה אם היא מעוניינת בשידוך.

אז דווקא הנזם שלה מחבר בינכן?

שכל דבר שקצת לא נראה למישהו,

ישר הוא מנסה להביא לזה טעמים לא קשורים כמו "מנהג גויים".

לא נראה לך שייך - אל תשימי,

אבל תאשימי את ההלכה בתחושות שלך.

ואל תוציאי שם רע לכאלה שהולכות עם זה.

לק"י

היא בסה"כ העלתה השערה!

היא לא אמרה שזה בודאות מנהג גויים, אלא אולי.

הצורך לתרץ את זה שזה לא נראה לה,

וישר להגיש ש"נראה לה" שזה מנהג גויים.

על המון דברים אפשר להגיד שהם חוקות הגויים,

אבל יש לכך קריטריונים ברורים.

אחד הדיונים שבו רואים את זה בצורה הפשוטה ביותר זה הדיון על הצפירה בימי הזיכרון.

יש על זה דיון הלכתי שלם וזה ממש לא עובד לפי "נראה לי".

הצורך לתלות את התחושה האישית באמירה הלכתית,

הוא צורך לא טוב.

יש תחושות שהן בסדר גמור גם אם אין להן גיבוי הלכתי.

מישהי לא אוהבת נזם - מעולה.

שלא תחפש לה להיתלות בהלכות מוטעות.

מדובר על הרצון לתלות כל תחושה באידיאלים גבוהים.

זה בסדר גמור לא לאהוב נזם.

זה לא בסדר להפוך את זה למשהו אסור מכל וכל הלכתית.

באותה מידה זה גם מגוחך לעשות מנזם אידיאל גדול של קדושה,

כמו שיש בחלק אחר של השרשור.

אגב, לא צריך להיות  ברור לך שבנים יידעו יותר טוב הלכה.

את מחוייבת לדעת ולקיים הלכה כמו בנים.

זה שיש עומק לתכשיטים וליופי של האישה, זה ברור.

זה שאתה אומר שבת רוצה נזם כי זה מעיד על השיבה שלה אל האידיאליות -

זה מגוחך.

זה מוצא חן בעיניה.

זאת הסיבה וזהו.

וזה מעולה גם בלי להפוך את זה לערך נשגב.

אבל אני מאוד מסכים עם מה שמוטי כתב לך בהמשך...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t584265#6442636

ובכלל קשה לי עם הגישה שעולה מכל ההודעות שלך,

שכל דבר ישר הופך לדיון עומק אידיאלי.

לא לכל דבר צריך להביא ציטוט ומקורות,

הרבה פעמים זה פוגע בשטף השיחה ומוציא את הנגיעה האישית.

  פוגעים ברצף של השיחה

ולפעמים הם ממש מוסיפים  עומק

וסתם שתדעו,מה שאהבתי בפורום-שיש כאן מגוון איכותי של סגנונות ודעות

אם כולם היו אותו דבר-ברור שלא הייתי טורחת להיכנס לפה בכלל!!

(ובטח שלא בתדירות שכזאת

באופן אישי,אני חושבת שאפשר לדלג בכיף

על הודעות מסוימות שפחות מתחברות לסגנון שלכם 

ואני גם עושה את זה המון

לא היו יהודים בכלל, מה שייך בזה מנהג גויים...

ומה קשור פה מנהג גויים? ואיך אפשר לומר מנהג גויים כשיש הפרש של אלפי שנים...

מחפשים מילים תורניות להרגשה הפשוטה של... זה לא קיים היום, זה מוזר היום, זה מושך תשומת לב ונראה חריג ודבילי.

ברור שאם נזם היה מקובל זה היה אחלה... אז היה מקובל, היום לא, ובכלל לא נראה לי שיש איזשהי חשיבות לכך שהיו להן נזמים, אם בא לך להתלבש בסגנון תנכ"י - אוקיי, אבל ללמוד מזה שיש מעלה בנזם, ושיש עניין, או להשתמש בזה בתור תשובה לכך שנזם היום הוא חריג, מוזר, מושך את העין... לא לעניין.

לא קשור לתנ"ך בגובה העיניים.

אז תתחיל קודם באשתו של הרב סולובייצי'ק שהלכה ללא כיסוי ראש כלל.

מה הבעייה להגיד שרבקה הלכה עם נזם ועם צמידים כי זו הייתה האופנה המקובלת לבנות עשירים?

(ולכן מצויין גם המשקל בזהב, שנדע בדיוק כמה זה היה שווה.)

לא צריך לקחת כל דבר לכיוון מיסטי

הלכה או אפילו מנהג לא פוסקים לפי הסוד

וכנ"ל את המקובלים, שאני לא מכיר.

שדווקא הבנים פה נותנים גיבוי לעניין הנזם יותר מהבנות.

ובאמת רוב הבנות שאני מכירה שנוהגות לענוד נזם הן נשים נשואות. סתם הרהור שעלה בי פתאום..

ולטעמי האישי, יש בנזם משהו יותר בוגר ונשי מעגילים במקומות אחרים (אפילו באזניים).

אבל לגבי השאלה הבסיסית של הדיון,  לי אישית יפריע לצאת עם מישהו שלא רואה את זה בעין יפה בגלל מה שזה משדר (אם זה מעניין של טעם אז משהו אחר לגמרי...) בחור שיצאתי איתו אפילו העיר לי, בעדינות אמנם, לגבי זה אבל זה נתן לי אור אחר להסתכל על הבחור עצמו..

|באורות|

חחח

אם כל הדוסיות היו שמות נזמים והיית שואלת את אותה שאלה, היו עונים לך הרוב שהם בעד.

נזם פשוט הפך ללא מקובל חברתית. כמו נזרים, מחוכים, מניפות, גלביות וכדומה.

כיום הרבה בנות שמות נזם בגלל סיבות מסוימות, בגלל זה מעניקים לו משמעויות שלא באמת מגיעות לו בפני עצמו.

אם את רוצה לשים נזם ולא בגלל לחץ חברתי או מחאה את צריכה לקחת בחשבון את המוניטין הזה..

אבל נראה לי שההקפדה שהייתה בנושא מתחילה להתרופף, יכול להיות שנזמים יהיו שוב נפוצים בעתיד- כי גם בנות טובות מתחילות לעשות (לפחות באזור המרכז).

אז לא הבנים יקבעו את האופנה, אלא בנות. מה זה משנה?  כשאת בוחרת להתלבש בצורה כלשהי את אמורה לעשות את זה כי זה טוב לך וכי זו הדרך שלך לא כי זו אופנה. זה דיון שנלעס ונטחן כבר מכל הצדדים אבל לא הרבה אנשים לא נצמדים למסקנות שעולות ממנו!

למה אני צריכה להתלבש לפי האופנה-- ואם לא אעשה זאת יפסלו אותי? למה כולם חושבים שבחורה צריכה להיות שבלונה של החברות שלה? כל עוד אני מכבדת גדרי הלכה בסיסיים, מי שפוסל אותי על עניין הנזם ההפסד הוא שלו, ולי זה מסנן בחורים שמסתכלים על העולם בצורה עדרית.

אני מצטערת על חריפות הדברים אבל מאד כואב לי שאנשים מתרגלים לעניין מסוים ולא מסוגלים לחשוב החוצה ממנו, ותוך כדי זה פוסלים אנשים אחרים שלא עומדים גם בקריטריונים.. אבל אני ככה בכל התחומים ויכולה להתווכח מפה עד הדור הבא וזה כבר לא לעניין..

כיום כבר מעריכים אנשים עם ראש גדול ופתוח.

אבל בני אדם הם יצורים שחיים בלהקות, וזו אחת הסיבות לזה שיש להם חוקים לא הגיוניים...

רוב בני האדם דווקא אוהבים שיש להם חוקים, הכי קל ללכת אחרי החוקים.

..

אבל זה הפורום של ערוץ 7.. אז אולי עדיף שאני אשתוק

.

אף אחת לא אמורה לתכנן את סגנון הלבוש במחשבה על בעלה לעתיד (בס"ד)

אני ממש לא אוהבת נזם.. אז גם אם בעלי יאהב אני לא אשים! ואותו דבר ההיפך- את אוהבת נזם - שימי... והקב"ה ישלח לך את הבעל שיאהב אותך הכי בעולם גם עם נזם!

(חוצמזה שאני חושבת שזה קצת בעייתי.... כמו שעגיל שני היה קצת בעייתי לפני 15 שנים..)

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

לק"י

אני אף פעם לא הייתי נפגשת עם חברות יותר מידי.

אבל גם כשכן, נשמע לי מוזר להביא עוד חברים בלי לשאול קודם אם מתאים.

כך שלא זוכרת שעשו לי את זה.

מה שכן, יש דברים שכנראה מקובלים מאוד אצל אנשים מסויימים, ולכן אולי להם זה נראה מוזר שלך זה מפריע.

מציעה להגיד מראש בפעם הבאה, שאם רוצים להביא עוד חברים, שישאלו אותך לפני.

כי אני עושה את זה מלא אבל צריך טאקט לדעת מתי להכניס

לק"י

אלא אם כן, את יודעת מראש שזה בסדר מצד החברות שלך.

וגם יש הבדל בעיני, אם קבעתן כמה ביחד להפגש, ונוספה עוד אחת. לבין אם קבעת מראש רק עם חברה אחת....

כי הן מכירות ואני מפחדת לפגוע במישהי שלא אזמין אותה

מציעים להזמין עוד אנשים או כיף לא בא שיחות חופרות אחד על אחד. או להנות ביחד כדי לא לחפור אחד על אחד.

שזה מובן לי..

כך או כך מבקשת כנות ופתיחות

כלומר מופעלת וצריכה להיפגש 1/1 ?

אישה רגישה = צריכה להפגש אחד על אחד עם חברה?

מהי אישה מופעלת?

אני מנסה להבין את המנגנון הבסיסי לפני שאני עונה יותר ברצינות.

אם את אישה שהרבה אנשים "מפעילים" אותה (בגוף, אין לי איך לתאר את זה - תחושה כזו של הצפה), אז פשוט לא שייך להזמין עוד מישהי בלי לידע אותך. אין לך קיבולת לזה.

בעיני אנשים אחרים ארוע עם 2 אנשים, 3 אנשים או עם חמישה אנשים זה סבבה וזורם ויהיה כיף. בעיני אנשים רגישים - לא. זה דורש התייחסות אחרת.

בפוסט שלי.

אם אני קובעת להפגש עם חברה מבחינתי קבעתי רק איתה ולא עם חבורה של אנשים נוספים. אני רוצה להנות מהשיחות איתה, מחוויות שלנו המשותפות. אם הייתי רוצה להנות עם עוד בנות הייתי קובעת איתן.

ולגביי ההצפה מבינה למה התכוונת, אני לא כזאת.

כי כתבת להזרים אנרגיה חדשה.

כלומר את להרגשתך צריכה לייצר אנרגיה וזה לא הוגן כי באת עם 5w להנות ולא להפעיל

גנרטור של הכרויות שיצרוך ממך יותר

והוא משה, כידוע שמתמחה באנשים רגישים.

רק שאלה כדי לדעת אם לענות לך לפי השיטה שלו.

הוא שאל בתמימות לא מתוך התנשאות או משהו ככה הרגשתי מההודעה שלו.

לק"י

בעיני זה לא קשור בהכרח.

לפעמים פשוט רוצים לבלות עם חברה ספציפית.

אבל שאלתי.

לפעמים זה כיף מאוד לפעמים לא

את יכולה לשאול או לבקש שיעדכנו לפני, לפעמים זה קורה ספונטנית שמצטרפים אלינו מכרים.

אם המטרה שלך היא בילוי פרטי או שיחת נפש אז גם מצידך כדאי לעדכן, אולי מתאים יותר יציאה לקפה ולא פסטיבל המוני.

אם עושים את זה מעדכנים מראש בד"כ

לא דומה מפגש בין זוג נשוי לעוד כמה זוגות למפגש של רווקות;

גם לי זה היה מפריע.

באותו רגע אם מתאים לי אבל להבא מתאמת ציפיות מראש

מודה שלא קרה לי

ילדים מתוקים אהובים ומהממים יותר ממנה

שנותנים כוחות וכיפיים

יש בזה תחושה של בגידה קטנה. אני הצעתי לצאת רק איתך ואתה מביא אנשים אחרים. זה מעלה שאלה מה בכלל החבר ההוא רואה בי? עוד אחד מכולם? עוד מישהו שמבדר אותו? חשבתי שלנו יש קשר קרוב וייחודי..

נשמע קצת זוגיות, אבל חברות עמוקה לא מאוד רחוקה מזה.

למה להנחית? אם רוצים להזמין עוד אנשים תעדכני

ותעשו תיאום ציפיות אם מדובר במפגש 1/1 או מפגש חברתי מורחב

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

נשמעת קצת כמו שדרן כדורגל או פרשן לענייני החסה בשטחים.

לא שמעתי הכל, רק את הקטע אליו היתה הפנייה.

אם אנסה לסכם, זה ישמע כך: 'מה אני רוצה? מה שאני רוצה. קשה לענות? אז תשאלי מה בא-לי או מה מרגיש לי שאני רוצה'.

מים טחונים חופרים עמוק.

כל מה ששמעתי זה "אני, אני אני" "בא לי באלי בא לי". באופן סטטיסטי באמת לנשים יש לפעמים נטייה לריצוי וחוסר ביטחון עצמי יחסית לגברים. (אחד ההסברים לפערי השכר בין גברים לנשים הוא שנשים פחות נוטות לבקש העאלה בשכר) אבל מפה ועד לשכנע נשים להיות יצור אנוכי, ילדותי ורגשן שלא מעניין אותו שם דבר חוץ מהתיחסות לעצמו בלבד. זה מוגזם ומביס את המטרה. במיוחד בזוגיות שכל עניינה היא התחשבות בבן אדם אחר שגם לו יש רגשות ורצונות, אבל מסתבר שהם לא חשובים כמו אלו שלה.

אגב אני רק חצי צוחקת לגבי הכותרת. זה כל כך מעצבן ומפרסם את ההפך המוחלט מעבודת המידות. במקום לשים את הרצונות העצמיים בצד ולהתחשב באחר ובשיקולים יותר משמעותיים מרצון רגעי וילדותי, הדברים האלו פשוט הורסים כל כך הרבה נשים, ולדעתי רק פוגעים בסיכויים שלהן להתחתן. אבל עם כמה שזה מעצבן אותי אני לא אפגע בהן פיזית, כי רצונות רגעיים לא מכתיבים מה הדבר הנכון לעשות.

וזה לא נגד ההלכה, זה נגד השכל הישר.

זה לא אומר שצריך לעשות את מה שהם אומרים. אבל הם לגמרי צריכים להיות שם.

אני יכול להגיד שאני רוצה לעשות משהו אבל בפועל לבחור לעשות משהו אחר כי צריך להשקיע בילדים או בזוגיות. אבל זה צריך להיות במודע. אני רוצה לעשות X, אני בוחר לעשות Y. אחרת הרצון מתחת לשולחן מנהל אותנו בלי שנשים לב.

שבוע שעבר מישהו התייעץ איתי על כיווצים בבטן וחרדה וכו'. סיפורים של רגישים.

מסתבר שהזמינו אותו לעשות משהו כיף, הוא זרם איתם, אבל בעצם רצה לעשות משהו אחר וזה התבטא בגוף. לא כיף.

ששמרנים נשארים שמרנים

אבל הסיכוי שהשמרנות תפסיק מתישהו גדולה

במיוחד ברווקות

ואז יש שיטות אפקטיביות יותר להיכרות חוץ מדייטים

כנראה שהן לא כ"כ אפקטיביות.

נניח בציבור החרדי

הסיכוי להשאר רווק/ ה לנצח

קטן מאד

וגם שם יש רווקות מאוחרת ושמרנות

שנשארים בישיבה עד זקנה ושיבה.

תמיד היו רווקים נצחיים

ותמיד יהיו

זו בחירה לגיטימית

אז בציבור החרדי זה לא קורה בגלל השמרנות או למרות השמרנות?

ואני לא חושב שזו בחירה.

גם שם השמרנות בסיכוי לרדת עם הגיל

במבט שלי

יש לאדם הרבה אחריות ויכולת השפעה על חייו

וכנראה אפשר להשיג מה שרוצים

אחריות/ השפעה/ להשיג דברים

לרוב זה לא פשוט

יש כאלה שהתיאורים נכונים לגביהם ויש כאלו שלא. הכרתי אישית כמה וכמה שהתחתנו בסביבות גיל 40. נכון, יש כאלו שלא הצליחו, אבל אין שום סיבה לחשוב שזה בגלל הגיל, יותר פשוט להניח שמה שתקע אותם בגיל 24, זה גם מה שתוקע אותם בגיל 44...

אגב, אני מכיר כמה רווקים מבוגרים, שלא עצרו את החיים. הם המשיכו להתקדם, למדו מקצוע, עובדים ומלמדים.

כמובן, הקהילה צריכה להכיל אותם, צריך שיהיה להם מקום בחברה. אגב, ככל שהקהילה יותר נפרדת - זה יותר פשוט. כשלכל דבר מגיעים בזוגות - הרווק/גרוש/אלמן מחוץ למעגל.

בקהילה שבה הפעילויות, המסיבות והמפגשים הם לגברים בנפרד ולנשים בנפרד - הרווק או הרווקה יכולים להשתתף כמי כולם, בלי שזה מאוד בולט.

בגיל 24 זה מה שתוקע אותם בגיל 44.

אני מניח שהתחתנת צעיר ואין לך מושג איך נשרט מוח של רווק או רווקה מבלי רצונם ובחירתם כשאין להם את הדבר הכי בסיסי מבחינה רגשית, בפרט אם אין שום דבר מהותי שהם התעכבו בגללו (כגון בררנות או חוסר הבנה שאתה מתחתן עם אדם שונה).

בדיוק צפיתי בסרט לעבור את הקיר. מי שלא ראה זה על רווקה מאוחרת שחתן שלה מבטל חתונה באמצע הכנות ( ודי מהר מוצא מישהי אחרת) והיא במקום לבטל מחליטה להשאיר את האולם ולהמשיך להתארגן בתפילה שחתן יבוא אם היא תאמין מספיק חזק.

אז ברגע שהיא עושה את זה , די ברור למה היא רווקה. כי היא לא מעוניינת להכיר איש אמיתי ובנות איתו קשר , היא רוצה סטטוס של נשואה , חתונה יפה ושמישהו ישיר לה אשת חיל. באמצע הסרט מכירים לה גבר מאותו רקע, כזה שמעוניין להמשיך אבל היא רוצה שיחתנו איתה תוך חודש באולם שהיא בחרה באירוע שאירגנה. והיא כל הזמן בפוזה של להיות שונה, לא כמו כולם , להתנהג מוזר. רואים שזו פוזה.

אני גם קוראת מכתבים של רווקים שאבינועם הירש מפרסם בפייסבוק. וגם מהם די ברור למה הם רווקים.

רבים כאילו נכתבו על ידי ילדים בני עשר. הם אומנם בני ארבעים אבל בתודעה של בני עשר. רווקה אחת מצפה שהשכנים שלה עם ילדים קטנים ידאגו לה באזעקות, גבר אחר כותב שהוא יפה אבל נשים הדייט מסתכלות בפחד , איך זה מסתדר? אנשים מצד אחד לא רוצים שיחרפנו להם ויציעו להם הצעות ומצד שני בוכים שלא מציעים להם. חלקם מחזיקים ברשימת דרישות שלא ניתנת למילוי.

רואים את זה גם בסדרת סרוגים , מי שרוצה ,מתחתן . מי שלא רוצה , תמיד ימצא למה לא.

עכשיו , למה באמת רווקים לא רוצים להתחתן? לא רוצים ילדים, לא רוצים מחויבות , לא רוצים עוד מישהו להתחשב איתו כל הזמן , פוחדים מאינטימיות, לא רוצים מחויבות כספית , יש להם הורים מקבלים מדי וכיף להם להישאר ילדים, דרישות מוגזמות מבן אדם מודרני ומהורות מודרנית , רוצים לבנות קריירה בנחת , לא בנויים למשפחה

מה גורם לאנשים להיות שיפוטיים ככ

וכנראה על נושא שהם לא חוו אישית

לא שיש לי ניסיון גדול בתחום, אבל פגשתי רווקים גם בתיאור הנ"ל שמ5 דקות שיחה איתם אפשר להבין למה הם רווקים, וגם אנשים סך הכל נורמליים וחברותיים שפשוט לא הולך להם.

אני לא חושבת שאפשר לשפוט לכאן או לכאן כשמדברים על תופעת הרווקות. מצד אחד כל השיח של "הציבור כולו אשם" בהחלט בכייני ולא מקדם (סיכוי סביר שמי שמסרב לקחת אחריות על חייו שייך למחנה הרווקים הראשון) אבל מצד שני יש בעיה לגיטימית שצריך למצוא לה פיתרון (וחבל שרוב המענה לרווקים פונה לרווקות בנות 22 שרק צריכה כמה שיחות מוטיבציה עם מורת אולפנא שלוקחת סכומים מופקעים).

מעניינת הפרשנות שלך לסרט הזה. אף פעם לא אהבתי אותו, מבחינת המסר האמוני שמעודד לסמוך על הנס. כנראה ביחס לתופעת הרווקות דווקא יכול להיות בו מסר שיוצרי הסרט לא התכוונו אליו.

והרבה פעמים מה שנראה כמו תודעה של בני עשר זה שריון לכאב רגשי של ילד בן עשר ולא תודעה כזו.

ולא על בסיס היכרות אישית. ב"ה שזכית לבנות בית ללא עיכובים, זה לא הופך אותך לאדם טוב וצודק יותר ולא נותן לך זכות לפצוע אחרים ולהתנשא עליהם בצורה כזאת. היית רוצה שכך יתייחסו להתמודדויות שלך בחיים? כי כל התמודדות אפשר לנתח בצורה שיפוטית ורדודה כזו, זו באמת לא חוכמה גדולה.

בתפילה לזיווג הגון וקל לכל רווקי עם ישראל

מקשיבה בשקט , מתפללת בהדלקת נרות. אבל כל עוד בן אדם לא מבין מה תוקע אותו , הוא לא יכול לצאת מזה. ולא כולם פסיכולוג מדופלם כדי להגיד את זה גם בצורה רגישה וגם להביא את הנקודה.

דווקא חברים קרובים הרבה פעמים יודעים מה תוקע כי כן יש להם היכרות עמוקה .

נגיד , חברה שלי גדלה במשפחה פטריארכלית והיא מאוד פחדה שבעל ימנע ממנה התפתחות אישית וישתלט עליה. כך שאת גברים חזקים היא פסלה כי פחדה ואת חלשים היא גם פסלה כי הם לא נראו לה גבריים מספיק. עד שהיא לא פתרה את זה בגיל ארבעים כשהיא בתפקיד בכיר , היא לא יכלה להתחתן. ולא משנה כמה בחורים היו מציעים לה.

חבר של בעלי לא ידע לתקשר עם בנות, לא ידע להתלבש נורמלי , היו לו שיניים עקומות, הוא היה גר עם אמא. בגיל 35 הוא התחיל לטפל בכל זה , בגיל 37 הוא התחתן. עד אז נשים הסתכלו עליו וברחו. אם הוא לא היה מטפל בעצמו, היה נשאר רווק.

אנשים רוצים פתרון או הבנת הקושי?

גם כשהייתי רווקה בגיל עשרים ולמדתי במדרשה ידעתי לנחש מי לא תתחתן בשנה הקרובה לפי השיחות שלה בנושא השידוכים. כמובן לא אמרתי .

אבל יש עוד נקודות שמפריעות. בן אדם מחפש לא מה שמתאים לו או מושך אותו אלא התאמה לפי טופס. נגיד לחפש לפי רקע בגיל יסודי או אפילו תיכון בגיל שלושים זה טעות. לבדוק מערכת יחסים אצל הורים של מעמד גם טעות. צריך לבדוק רק אותו. או חברה שלי רצתה אברך אבל לא הייתה לה שום יכולת לפרנס אברך. בסוף היא הסכימה להיפגש עם מישהו שהיא פסלה אותו על זה. הם נשואים חמש עשרה שנים באושר , הוא עובד משרה מלאה , היא עקרת בית. בעצם היא הפסידה חמש שנים בחיפוש אחרי משהו שלא התאים לה לכתחילה.

פעם ראיתי עצה הזויה באתר לרווקים מבוגרים להיפגש במקביל עם כמה בנות. ברור שזה לא מביא לשום מקום. כי מחפשים פה לבנות קשר רגשי עמוק.

השקעה מוגזמת בבירורים היא גם טעות. הציעו לך , תצא , תבלה , אם לא מתאים אז לא מתאים.

את לעולם לא יכולה ולא תוכלי להבין למה אדם לא מתחתן. אילו שיעורים עליו לעבור, על איזה חטאים מכפר מגלגול קודם. בינינו זה מעין חטא היוהרה לבוא מלמעלה ולהצהיר שאת יודעת. בואי את לא. נפש האדם מורכבת ויש הרבה גורמים מגוונים שמשפיעים על הדבר הזה שנקרא זוגיות,עבודה זוגית, הקמת משפחה ובית.

שאלתי מתי התחתנת כי מי שמתחתן מאוחר מבין בראייה יותר מחכימה את הדברים שכתבתי לעלי. עם הגיל מגיע יותר ניסיון ובשלות מטבע הדברים.

התגובה שלה ממש כאבה לי. שמחה שכתבת

את שתי התגובות שלי שהיו אמורות להיות כאן לאורך השרשור החלטתי לגנוז, בעיקר מרוב כאב וצער...

אז שמרתי אותן אצלי, וחיכיתי שמישהי תכתוב,

אולי עם פחות אמוציות וכאב עמוק שרק מי שעוברים את המסע הזה... יודעים.

לא רק בהבנה,

אלא

מהכי בפנים...

פשוט

יודעים.

בעיקר יודעות.

תודה לך @ראומה1

הנשואים ובכל זאת לא הצליחו להתחתן עדיין. ובואי... יש מספיק נשואים שרוטים ...

זה מרגיע את המצפון להגיד : הם שרוטים, במקום : אולי לא התאמצנו להכיר להם יותר

אחד הדברים שהכי אהבתי במה שכתבת זה הבחירה להישאר ילד, זה משהו כל כך עמוק ונפוץ בדור שלנו, אתה רואב אנשים מבוגרים אפילו שבתודעה שלהם הם ילדים כאילו לא גדלו או לפעמים אנשים שמדברים בצורה שהיא כל כך ילדותית וזה משהו בתודעה שלהם כאילו הבית שלהם העניק להם יותר מדי או משהו עמוק שעוד לא הצלחתי לרדת לשורש ולהבין למה זה באמת קורה אבל העלת נקודה מדהימה.

בנוגע לנושא הרווקות, שמעתי את אלקס הורמוזי אומר משהו כל כך נכון לגבי זוגיות הוא מסביר שיש 3 קבוצות עיקריות:

הקבוצה הראשונה- תיקח כל דבר שיש לו דופק. וזה קצת באסה, אבל ממש לא הרבה אנשים נמצאים שם.

הקבוצה השניה והיא הקבוצה שרוב האוכלוסיה נמצאת בה - אני מחפש אדם מדהים אבל אני לא בחור מדהים, ולכן האדם המדהים שאותו אני מחפש צריך להיות כל כך מדהים וכל כך בעל עין טובה וכל כך רואה מעבר למעשים ושיראה שאני בפנים(על אף כל המגרעות הגדולות והעצומות שיש לי) אדם מדהים שהוא רוצה להיות בחברתו וכו וכו, אפילו שאני כעסן, אפילו שאני אנוכי, אפילו שאני גאוותן שבטוח שמגיע לו הכל, אפילו שאני אדם מריר שלא מחייך לאף אחד, אפילו שאני לא יודע להחמיא, ואפילו שאין לי שום דבר לתת לאדם כזה מבחינה ערכית, אפילו שאני מה שלא יהיה, לאותו אדם יש אופי כל כך מדהים שהוא יראה את הפנימיות הטהורה והזכה שלי אדגיש שוב, שאותו אדם חייב להיות מדהים במידותיו עד כדי התעלמות מוחלטת מהחסרונות שלי(כי חס ושלום שיעביר עליי ביקורת כי הוא אדם מדהים שאכפת לו מהאחר) ואפילו לראות בהם יתרונות - בקבוצה הזו רוב האנשים נמצאים ואחרי ששמעתי את אלקס אומר את זה, הבנתי פתאום כמה אנשים כאלו פגשתי לאורך החיים וזה מדהים כמה שזה נכון, במקום להשתפר ולהפוך את עצמם לאנשים טובים יותר שכיף להיות בחברתם ו*רוצים* להיות בחברתם, הם יעדיפו להישאר במקום שלהם ויצפו שאדם כל כך מדהים שנמצא בחלומות שלהם בכלל יסתכל לכיוון שלהם, ספויילר, הוא לא. יש לו המון אופציות אחרות הרבה יותר טובות, רוצים שאדם מדהים כמו בחלומות שלכם יבחר בכם? תהפכו להיות כאלו שראויים לו, ואם השורה האחרונה טירגרה אתכם, וגרמה לכם לזוז באי נוחות "מה אני צריך להשתנות בשביל מישהו? מה פתאום! זה הוא צריך לראות בי את השלמות ואת האדם המדהים שאני בפנים העבודה היא שלו לא שלי" מזל טוב אתם שייכים לקבוצה מספר 2. ומה שמצחיק בקבוצה הזו, היא לרוב תאשים את האחר שלא רצה אותו ותגיד שזה הפסד שלו.

הקבוצה השלישית פחות רלוונטית כשהבנתם את קבוצה 2.

יש הרבה שרוצים, ועובדים על עצמם ובודקים את עצמם כל הזמן ועדיין זה לא הגיע.

אמנם פחות אבל זה גם קיים שם

וחדמש שזה אחד האסונות הגדולים

יש לזה מליון סיבות

1. כשאני מסתכלת מסביבי, אני לא רואה שיש יותר רווקים במשפחות שמרניות לעומת לא שמרניות. זה לא המציאות שאני מכירה.

2. אני גם חושב שהתופעה שגברים נחלשים רוחנים - א. נכונה גם לנשים. ב. נכונה גם לנשואים. קח חבורה ממוצעת של בני 20 דת"ל, ותבדוק מה קורה איתם בגיל 40 - לא כולם נשארו באותם רמה.

3. ולגבי נשים - אני לא חווה את זה שהרווקות השמרניות המבוגרות הופכות למריריות ולא נשיות - ואולי אפילו ההפך. תלוי מה כוונת המשורר בלא נשיות. (אולי עצמאיות?)

4. שיטת ההיכרות דרך דייטים היא גם לא כל כך אפקיטיבית בגיל צעיר, תראה מה קורה כאן בפורום...

5. אני מסכימה שבדידות זה דבר קשה, אבל זוגיות היא לא הסיבה היחידה לקום בבוקר. מי שחושב כך, שאושרו תלוי בכך - כדאי לדעתי לברר היטב את העניין. יש משמעות וערך לחיים גם לרווקים.

6. גם אחרי גיל הפנסיה אפשר להתחתן.

7. לא חושבת שהבאג הוא ספציפית בחינוך שלנו. לא כולנו מקבלים את אותו החינוך, והתופעה חוצה מקומות מגורים, מגזרים, ואפילו עמים וכו', כך שקשה להבין את הטענה. אם חש משהו, יכול להיות שהוא הרבה יותר עמוק. אבל ככל הידוע לי, בכל מקום גיל הנישואים הולך ועולה, ללא קשר למידת השמרנות.

8. ואם כבר, למה לא להתייחס גם לגרושים?

9. ואם תלך לשאול רווקים שמרנים מבוגרים מי אשם במצבם - בהנחה שיש אשם - אתה חושב שהתשובה שהם יתנו זה החברה?

די אני לא אוהבת את ההתקרבנות הזו

ואת האכלו לי שתו לי

ואני רווקה ויש לי עוד חברות רווקות כולנו נשיות אז די עם השטויות של הלא נשויות

אתה מייצרים מציאות עם המחשבה והדיבור

תבחרו לכם

כואב מאוד.

ליבי איתך.

הכאב הוא על התהליך שעברת, התחושה שאתה בגג העולם ומסתבר שהכל אשליה🫂

עולם הדייטים לא נורא לדעתי, זה תהליך מעייף אבל לא סבל ויש בו הרבה כיף, קח את הזמן ובהמשך אם תרצה תלך לזה

בתור אחת שעברה את זה גם, ובצורה הרבה יותר מסובכת ומגעילה, אני מבינה אותך ממש. זו סיטואציה שקשה מאד לעכל ולהתמודד איתה.

שים לב שיכול להיות שזה מה שהיא אמרה לך בשביל שההוצאות לא יהיו עליה אלא על שניכם...

המון הצלחה!

כואב מאד מאד.

לצערי מכיר כמה חברים שעברו את זה.

לשמחתי הייתי שבוע שעבר בחתונה של עוד אחד מהם, שקם מהאפר והתקדם.

לא.

זה לא קל.

וזו גם לא נחמה.

זו תקווה.

אבל אולי עוד לא הגיע זמנה של התקווה.

קודם כל הזמן לאבל.

כן.

אבל.

אבדן.

כי מבחינתך היא באמת היתה שלך.

וגם אבדן זהות,

כי מבחינתך אתה באמת היית שלה.

צריך לנשום עמוק,

ולעכל.

קח את הזמן.

תבכה.

מותר לך.

רצוי אפילו.

אפשר גם בנוכחות אחרים.

לגמרי מותר ומובן.

אבל לא חייב.

אפשר גם מאחורי הדלת.

אפשר גם מאחורי פרצוף ה'פוקר'.

אף שלדעתי אפשר לזרוק רגע את הפאסון.

מותר להיות חלש.

שוב, לא חייב להראות חלש,

אבל צער מוכרח.

הוא חלק מהעיכול.

ובשביל להתקדם צריך. לעכל, להיגמל, לדחוק (לא להדחיק! לדחוק), לפנות מקום.

ועכשיו אני רוצה להביא את ראשיתם וסופם של הדברים שכתבתי לך בשרשור הראשון שלך (שאגב, עזר גם לי. אף שכתבתי כבעל נסיון מסויים, עדיין השתמשתי כמה פעמים בדברים כדי להירגע, לעשות סדר ולהתמקד, ותודה לך על שגרמת לי לכתוב אותם)

"תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.

מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.

אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים"

תעשה לזה קצת התאמות,

אבל הכוונה ברורה.

תדבר עם אבא. הוא מקשיב.

"ועוד נקודה חשובה.

פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.

אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.

אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך"

לצערי הדרך הסתבכה. אכזבה וכאב. אבל המטרה נותרה ללא שינוי.

לעשות רצונך אלקי חפצתי.

ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.

אז תנוח, תעכל, תרכוש חזרה את האמון באדם.

לכתוב?

זה עלול להלחיץ, להכעיס, לנתק מכל מה שכתבתי. 'הוא לא באמת מבין אותי'. נכון. איך אפשר בכלל להבין?

לא לכתוב?

איך אפשר שלא? אם לא זה אז בשביל מה?

לבט.

כותב.

וצא לדרך.

דרך צלחה.

אח לדרך, שכואב איתך, גם בלי להבין באמת. באמת.

כפי שכתבתי, לצערי מכיר כמה סיפורים כאלו.

כל אחד ועניינו, כל אחד בשלב שלו.

כל אחד והצורה שלו.

היה מי שגם אחרי פרידה מאד מגעילה התקשה לשחרר ממנה, עדיין העריך ואפילו אהב,

והיה מי שאחרי פרידה כזו מיד 'שרף' אותה בראש שלו, ומיד הודה לקב"ה שהתכונה הזו התגלתה קודם, ופתאום התחילו לצוף לו כל מיני צדדים בה שאינם חיוביים ועד אז הוא לא ראה כי היה מסונוור. לכלך עליה בלי סוף.

הדרך השנייה נוחה הרבה יותר. לשרוף.

אבל לא בהכרח היא אמיתית.

(אגב, דיבורים כאלו יכולים להיות כלפי חוץ

אבל רק כדי לנסות להפעיל את הפנים, לשכנע את עצמו שהוא צריך למחוק.

אבל הגיוני מאד שבאמת נשאר בו רגש אליה.

כי רגש הוא דבר שנבנה בתהליך

וגם הולך בתהליך.

יכול להיות שהיא נמחקה אצלך באמת

אבל ייתכן מאד שלא.

אז תחשוב בשכל אם אתה רוצה לנסות לשמר את הרגש כלפיה (בטמת שלא ממליץ כלום. מכיר גם סיפור שחזרו. לגמרי הבנה אישית), או למחוק, ואז לתת לזמן לרפא ולקעקע את הרגש הזה היה)

מה יותר אמיתי?

לדעתי אם הערכת אותה עד עכשיו

כנראה שהיא לא נהיה באחת מפלצת-אדם.

אמנם יש סיכוי שהיא כזו ולא ראיתי

אבל הגיוני שהיא אדם טוב שנקלע למצוקה.

מעלה גדולה לא לדון לכף חובה.

קשה. מאד.

אבל זו כנראה האמת.

נפגשתי בעבר עם מישהי שביטלו לה אירוסין, סיפור רע, והיא מאד שמרה על כבודו של אותו אחד. הסבירה שקיבל רגליים קרות, אבל הוא אדם טוב, ואולי אפילו ניסתה לשדך לו בהמשך.

מאד הערכתי אותה על זה.

עין טובה.

זה לא פשוט.

אבל אולי זו האמת.

ועדיין זה לא פשוט.

כמו בסיפור של עקיבא החכמים בכו כשראו את השועל יוצא מן המקדש נחרב ועקיבא מצחק...

זוגיות חד צדדית היא לא זוגיות!! מגיע לך יותר מחוזה זוגי בצורת הכתובה. מגיע לך אהבת אמת הדדית! מישהי שתאהב אותך כמו שאתה על מעלותיך וחסרונותיך. איך בכלל אפשר לחיות יחד בלי זה??

הדרך שגילית את זה כאבה ופגעה מאוד, אבל לפחות גילית לפני שהיה מאוחר מדי..

ועוד דבר, אולי בפנים אתה מאשים את עצמך מה השתנה פתאום מה יכולת לעשות אחרת ולמה אתה לא מספיק בשבילה.. והתשובה ככל הנראה בכלל לא קשורה אילך!

יש מושג בפסיכלוגיה שנקרא דפוס היקשרות נמנע. כלומר אדם שמתקשה להתחבר וליצור אינטימיות רגשית עם אנשים, הוא מרגיש לא בנוח בסביבה קרובה ומעדיף להיות לבדו לעיתים קרובות.

סביר מאוד שזה מה שקיים אצלה.. ייתכן שהיא לא ידעה לזהות מה היא מרגישה ופשוט זרמה עם הקשר.. לא כי אתה הבעיה, אלא כי היא לא יודעת מה היא מחפשת ואמורה להרגיש.. או שהיא מתקשה עם מחוייבות לזוגיות. בטח שהקשר לא היה ארוך כל כך, חודשיים וחצי קצת מהיר (כמובן תלוי מי אתם).

בכל אופן אני לא רוצה לבטל את הכאב ותחושת ה'בגידה' והפספוס ממישהי שכבר הרגשת קרבה גדולה וראיתי את החיים יחד. מקווה שמה שכתבתי הוסיף רגיעה וקבלה.

כי זוגיות היא דו צדדית, ואתה אינך אחראי לאיך שהדברים התגלגלו. ואפילו ייתכן ייתכן שזה דווקא יצא הכי לטובה. ועוד תזכה לזוגיות טובה ואמיתית יותר שתגרום לך לשכוח ממה שקרה, בעז''ה בקרוב אמן!

בעז"ה שתקום מזה במהירות, וחזק יותר, ותמצא את האישה האמיתית שלך

אבל בהתנהלות נכונה תרוויח בגדול. בהצלחה. טיפ: נהל אתה את המשבר ואל תתן למשבר לנהל אותך.

מבאס ממש שזה נפל עליך

היא ממש סיימה את זה?

השיחה נגמרה ב: באמת סליחה. בבקשה אל תשלח הודעות או מכתבים, אל תתקשר, אל תתנצל ואל תגיד תודה.

וזה נראה לא פשוט ..

אבל הגיוני שכך ייקטע, פרידות כאלה חייבות להיות מוחלטות.

ואם טוב לך, זה לגיטימי לשתף את המשפחה שלך שהיא נפרדה, תחשוב מה טוב לך.

וגם את שלה

לגבי כל השאר ששאלו החלטתי לשמור קצת על הכבוד שלה ואמרתי שביטלנו ביחד..

מי שתזכה בך בסוף, באמת תזכה.

כואב רצח

אבל ב"ה שנפטרת ממנה

החלק הכי הזוי הוא שכולם כולל אותי, החברות שלה, המשפחה שלה, הפסיכולוגית שלה, כולם הופתעו ואף אחד לא ראה את זה מגיע

היא סיפרה לכולם שזה היה הדדי אבל היה לי חשוב לומר לפחות למשפחה שלה שזה לא נכון

קיבלתי בתגובה מאמא שלה שהיא דיברה איתה והיא כן ממש אוהבת אותי אבל כל העניין היה שהיא הרגישה שהיא לא מצליחה לכבד אותי ולכן משהו פה לא בריא

לא יודע.

מגיע. כבוד זה משהו פנימי יותר ופחות בולט.

בכללי יש לחלק מהבנות נטייה להסתבך לפעמים עם היחס בין חבר לבין כבוד (לפעמים כי יש להן דיסוננס בגלל יתר ביקורתיות עצמית- אם הוא רוצה אותי ואני לא הכי בעיניי, אז זה מוריד מההערכה כלפיו. וממילא מהכבוד).

היא נשמעת כבחורה שקצת מתוסבכת עם עצמה בכללי (כלומר יותר מהתסבוך הסטנדרטי).

אני אישית אם אפילו אדם מתלבט לא נשארת שם.

על מה לבכות ? שהוא מתרחק או עוזב? שהוא יבכה שהוא מאבד אותי ..

זו אבידה בשבילו , לא בשבילי.

ואם ה' החליט בשבילי זה סימן זו התעוררות שימי לב שומרים עליך ה' יודע מה טוב לך ומה לא

תחשוב על זה ככה מקווה שיעזור לך

נניח אם יש לך מזוודה מלאה בטוב מלא כסף ואתה יודע מה יש בה .

אבל איזה בחורה החליטה שהיא לא רוצה לקחת אותה...

תחשוב זה לא בעיה שלך , זה שלה

תהיה מודע לערך שלך ואדם שיודע מה האיכויות שלו שווה הרבה יותר מכסף .

ואולי אפילו גם היא.

לא תמיד בחירות שאנחנו עושים הגיוניות ומחושבות.

כואב כואב כואב

אבל באמת עדיף עכשיו מאשר אחרי החתונה.

גם למה לבחורה סטנדרטית בתחילת החיים יש פסיכולוגית?🤔

יכול להיות שיש משהו בעייתי, כמובן. אבל לדעתי אין שום בעיה בלהיות אצל פסיכולוגית. זה לא בהכרח גם שהיא הולכת כל שבוע בשביל משהו, יכול להיות שהיא עברה טראומה, יכול להיות שעניין חברתי, ויכול להיות סתם שצריכה מישהי שתתן עצות טובות ולשתף.

חוזר בי ממה שכתבתי כאן

נשמע שיש סיפור הזה חלקים שזה הכי שלה בעולם ולא שייך אליך.

בהחלט זה דורש עיבוד רציני.

אחרי עיבוד רציני, לא פשוט, וגם כואב, בעזרת ה' תצא חזק מזה.

הרבה חיזוק ועידוד.

המון הצלחה חבר.

זה עדיף מאשר שיקרה עוד שנה... או שתתחתן ןתחיה שנים רבות עם אשה שלא תאהב, תעריך, תכבד אותך...

ומקווה שתמצא בקרוב ממש מישהי אחרת טובה יותר שתשמח בך ותעריך ותכבד ותאהב...

קשה.

בהחלט לא קל.

תתן לעצמך את הזמן להתאושש

ובע"ה שתגיע ליעד בקלות ובשמחה!

כאילו בעטו אותך פתאום מראש ההר בלי שום קשר למה שאתה עשית

אפשר לחבב מישהו ולהנות בחברתו, בלי להעריך אותו מאוד, לכבד את הייחודיות שלו, לסמוך עליו ולהרגיש שיש הרבה מה לקבל ממנו.

ואשה שלא מעריכה ומכבדת אותך זה סיוט של שניכם לכל החיים גם אם בהתחלה יש אהבה וריגושים שמחפים על זה.

מבינה ממש לליבך..גם אני חוויתי פירוק מהצד השני לפני מספר שנים..

הזמן מרפא את הכל וטוב שזה קרה עכשיו מאשר בשלב מאוחר יותר.

בע"ה הקב"ה דואג לך וישלח לך את בת הזוג הראויה לך ותזכה לאהבה גדולה בזמן הנכון!

חשוב לזכור שאנחנו שומעים כאן רק צד אחד. לפעמים הצד השני רואה וחווה את הדברים אחרת, ואנחנו לא באמת יודעים את כל התמונה. ואם היא קוראת את הדברים שנכתבים פה, יכול להיות שגם היא מתפרקת מהצד שלה.

לכן אני מציעה לא להתרכז בה, לא לכעוס ולא להקפיד עליה. תישאר עם לב נקי וטהור.

ואיך עושים את זה? מתרכזים בעצמנו בלבד, ומנסים לראות את כל מה שקרה כהשגחה מלמעלה.

תזכור שאין דבר כזה סתם. הכול פה מדויק. במקום להסתכל על המקרה הזה כ"פגעו בי", תנסה להסתכל עליו כ"שמרו עליי".

בסוף כולנו שליחים של ה'. גם אם היא רצתה וגם אם אתה רצית, אם ה' החליט שזה לא החיבור שלך, זה פשוט לא יהיה. ואם אתה בטוח במאה אחוז שזה נגמר, קדימה. אשתך מחכה לך במקום אחר.

בסופו של דבר, התפקיד של הגבר הוא לחזר אחר אבדתו, אבל אם זו לא האבדה שלך, אין טעם להישאר תקוע שם.

אני ממש ממליצה לא להיכנס למקום של קורבן ולשאלות של "למה זה קרה לי?".

היה קשר אחד שאני מאוד מאוד רציתי. וכשהוא לא רצה אותי, זה כאב לי ברמות. לרגע אפילו התחלתי לחשוב, רגע, מה לא טוב בי? אולי אני לא מספיק חכמה? יפה ? אכפתית? ואז, כמעט באותה נשימה, נפלה עליי בהירות מטורפת: זהו כל הערך שלי נבנה על לא? חח מה פתאום ואז אומייגאד, תגידי תודה. את קולטת כמה ה' שומר עלייך?

את קולטת איך הוא מרחיק ממך אנשים שלא מתאימים לך? גם אם את תרצי וגם אם הבחור ירצה, אם זה לא נכון עבורך, ה' כבר ידאג שזה לא יישאר בחיים שלך.

בעיניי זו זכות לחיות ככה.

תגידו שאני חיה בסרט, אני חיה בלב נקי. בלי הקפדות ובלי כעסים. מי שלא רוצה להיות בחברתי, אני מאחלת לו מכל הלב אהבה וטוב.

ובאותה נשימה, אני יודעת מה הזכויות שלי. אני יודעת אילו איכויות יש בי, אני יודעת כמה אני יפה, ואני יודעת איזו אמא וואו ומטורפת אני אהיה בעזרת ה'. אני יודעת מה יש בי ומה יש לי לתת.

ולכן אני גם יודעת שלהפסיד אותי זו באמת החמצה. לא ממקום מתנשא, אלא מתוך הכרה אמיתית בערך שלי.

אם אדם בחר לאבד אותך, בזוגיות, בעבודה, בראיון או בכל מקום אחר, הוא הפסיד. נקודה. אין פה בכלל מה לדון.

אני מאמינה בהשגחה ישירה.

דברים לא נעשים לך, הם נעשים עבורך.

באמת זה הדבר היחיד שכלכך באלי לצעוק את זה שחררו

בהצלחה 🤍

קודם כל חיזוק.

זה קשה.. וגם בטח קשה לשמוע שכולם אומרים שזה 'לטובה', כי לא בהכרח שאתה נמצא עכשיו במקום שרואה את זה. או רוצה לראות את זה..

אז מותר להיות בבאסה ובכאב ובאכזבה.

תיתן לעצמך להרגיש את זה, זה הכרחי.

לגבי מה שכתבת על איך שזה הסתיים, בסוף יש דברים שצריכים להישאר בינך לבינה.

להבדיל, כשאנשים מתגרשים יש את אלה שמוציאים את כל האיכס לבחוץ- וחבל.

צריך לשמור על הכבוד של הצד השני, גם אם היא מתוסבכת וגם אם לא יודעת מה, לפני רגע הכנתם ביחד את הדברים לחתונה שלכם.

רצית להתחתן איתה.

היא תהיה פרק בחיים שלך.

ויהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. פשט.

בעיתו ובזמנו תחזור לצאת ותכיר את את הרבנית שעליה הוכרז מששת ימי בראשית..

ויהיה טוב. בסוף תמיד טוב.

וכל משבר כזה, רק מצמיח. גם אם קשה לראות את זה עכשיו.

הודו לה' כי טוב.

זה שיעור, חשוב.. לא ברור למה ה' מעביר אותך את השיעור הזה.. אבל זה רצונו.

ורצוננו, לראות את מלכנו.

באמת עדיף ביטול מוקדם, מאשר להגיע לגט.

ושמעתי משהו יפה, שהמטרה הסופית כביכול זה להתחתן- וזה נחמד והכל, אבל המטרה האמיתית היא להחזיק את הקשר שיש, לבנות אותו בתור זוג נשוי.

מתפללים שהרפואה תגיע בקרוב ותמצא את האבדת בת מלך שלך.

אני מבין לחלוטין את הכאב ותחושת ההשפלה הזו. השלו אותך ומכרו לך תסריט יפה להמשך החיים, וברגע אחד התכנון קרס. אין לי באמת מילים לנחם אותך, כי איך לעזאזל מנחמים מישהו אחרי תחושת הבגידה הזו?

מה אפשר להגיד? "יהיה בסדר?" כבר התארסת, לא עשית שום עָול מצדך ופתאום ברחו לך.

אני יכול רק לומר לך שאתה לא צריך להלחם ולחשוב חיובי בכוח. אל תקשיב למנחמי העמל שיגידו לך "תבוא האחת שבאמת שלך" "מה ששלך שלך" "טוב שזה בא ממנה" או המשפט הכי מעצבן: "זה מה שהשם רצה." זה לא השם רצה, זו היא שרצתה. יש לבני האדם אפשרות לבחור והיא בחרה לתקוע את הסכין.

אין לי מה לומר חוץ מלאחל לך שתעבור את זה ושלא ישנה מקרה כזה.

שזה לא הזיווג הנכון. קשה וכואב, אבל לא שייך להפוך אותה למרשעת.

ואין שום דרך לייפות את זה..

אבל..תודה לאל שזה עכשיו לא אחרי חתונה ובטח לא אחרי חתונה וילדים.

את התקופה הקרובה, אל תהיה קשה עם עצמך.

אבל אחרי שהגל עובר והוא תמיד עובר

אז תעשה חשבון נפש ותבדוק אם היו סימנים מקדימים.

אם היו, אז תלמד אותם לפעם הבאה.

ואם לא היו, אז תראה את זה בתור קורבן למשהו אחר שהיה צריך לקרות וכאן, הנזק מינימלי.

תהיה חזק ובעזרת השם, הכל יתברר לטובה.

לדעתי, כמובן -

1. כנות, כנות ושוב כנות - התקשורת היא הבסיס לקשר טוב. אם לא נמצאה הזמדנות להגיד שהיא לא מעריכה אותך, אם זה מידע חדש שהגיע אחרי האירוסין - יש כאן בעיה לדעתי בנושא הזה. נשמע גם שבשלב הזה היא לא רצתה להמשיך לברר את הנושא, ללמוד יותר טוב מי אתה, ולבדוק אם ההערכה שלה משתנה - וזה מוביל אותי לנקודה השנייה =

2. זמן. לצאת פרק זמן משמעותי לפני שמתארסים. את הזמן הזה למלא בתוכן שהוא מעבר לדייט ספסל. כולל לעשות שבתות אצל המשפחות. להתנסות עם הקשר במרחבים שונים, ועם קהלים שונים. לנסות ליצור סיטואציות שיאירו צדדים שונים בכם ובקשר שלכם. גם כשמחליטים להתארס - לא צריך בו ביום לפרסם לכולם. אפשר לקחת את הזמן, להתרגל לרעיון, ורק אז להתחיל לשתף אחרים - והאחרים יכולים להיות גם ההורים.

מציעה לך לקחת את הזמן, להתאבל על מה שהיה, על הפוטנציאל שאבד, לאגור כוחות ומשאבים - ולצאת להצמיח משהו חדש מתוך הניסיון שרכשת.

וזה אומר שאתה במסלול הלא נכון.

זה גם אומר שאתה במאמץ בדייט, והיא רואה את זה והולכת משם בלי שהיא יודעת להגיד למה.

שווה להתבונן (עם איש מקצוע או אפילו לבד) על איך אתה פועל כשאתה בפגישות. מה אתה מרגיש שם? מה מפעיל אותך?

זה יועיל יותר מאשר לפגוש עוד אחת ולעשות איתה את אותן טעויות שכבר עשית עד עכשיו.

(בנוסף, בעולם החילוני יש לא מעט כלים לגברים, שעובדים לא רע בכלל.. שווה לקרוא שם, עם הסינון וההתאמה לצורך של בחור דתי).

היא שאני ממש מודע לעצמי. אני לא מגיע לחוץ או בלח לדייטים, אני בא משוחרר וכיפי ועם רצון להכיר. פשוט ההצעות האחרונות שקיבלתי היו ממש לא מתאימות מבחינת אופי או יופי לטעמי.

הקושי שלי הוא עם ההתמודדות הזו בחיי היום יום. קשה לי ממש להמשיך לחייך כל היום כשבפנים אני שבור ומת כבר למצוא את אהבת חיי.

או במקום אחר או שאתה מציג את עצמך בצורה שונה ממי שאתה או שאתה מציג מה שאתה מחפש שונה ממה שאתה מחפש.

יש קבוצות וצורות שונות של שידוכים, כדאי לחשוב על זה.

אישית, יצאתי בערך שש שנים עד שמצאתי את האחת (חלק מהשש כבר היה איתה) ומה שעזר היה חיפוש במקומות נוספים ודיוק טוב יותר בהצגה מי אני.

אם תרצה שאלות מכווינות, תחשוב על כותרות קלאסיות שיש אצל הרבה -

מקפיד על ההלכה - תפרט מה זה אומר.

חשוב לי אישה יראת שמיים - איפה זה מתבטא באישה שאתה מחפש?

פתוח - מה זה אומר? מה אתה מוכן לקרוא/לראות/לדון ב?

שתהיה נשית - במה תרצה שזה יתבטא?

מראה - איזה מראה חשוב לך.

חיים של שליחות - האם יש כיוון שמתאים לך או שלא מתאים לך.

מוזמן גם לאישי אם תעדיף (אם כי זמין פה בתדירות משתנה, כך שיכול לקחת זמן.

לנשים אני זמין רק בשעות סבירות לשם הזהירות)

המצב שלא חשבת שתגיע אליו באמת יכול להפחיד. לכולנו הייתה איזו תמונה בראש של איך החיים ייראו, וכשהמציאות אחרת זה כואב.. לגמרי .

גם לי כואב

ועדיין אני מאמינה שאין טעויות בחיים, אין דבר כזה ואתה נמצא איפה שאתה צריך להיות כרגע, גם אם קשה להבין למה.

גם רשמת זה שאתה מדגיש שאתה בחור טוב ומדהים כאילו זה אמור להסביר למה היית צריך כבר להתחתן. ?

אין קשר סורי(: זוגיות היא לא פרס על היותך אדם טוב ורווקות לא אומרת שמשהו בך לא בסדר.

המטרה היא לא לעשות וי על חתונה אלא לחיות יום יום בזוגיות בריאה, נכונה ויפה.

גם אצלי רובן נשואות, ועדיין אני מזכירה לעצמי שהמטרה שלי היא שאני אהיה מאושרת באמת.

ולא רק למצוא חתן

אף אחת ואף אחד אחר לא רלוונטיים. תעשה לך חוק לא להסתכל על אחרים, כי אתה לא באמת יודע מה קורה אצלם.

וזה נכון לגבי הכול רווקות נישואין, ילדים, בית, קריירה. לכל אחד יש את המסלול והזמן שלו. השוואה לאחרים לא באמת מספרת לך שום דבר על החיים שלך.

אל תרחם על עצמך. קום, תתאפס, נקה את הדמעות ותזכור שהכול מדויק פה, אל תתבלבל.

אני רואה סביבי זוגות נשואים ואפילו גברים שיצאתי איתם בעבר חלק כבר המשיכו הלאה

אישב ילדים. נו, ו? זה לא אומר עליי כלום.

אם אתה אדם לא מאמין הכל אתה אשם יכולת להיות יותר בסדר יותר ויותר .. אם אתה בעל אמונה שב תגיד מזמור לתודה , תזכור שה' יודע דברים שאנחנו לא

וגם תדע מה אתה שווה ולא כהמלצה נשמה כחובה.

אחי היקר!

דבר ראשון חיבוק גדול ממני (ממי? מאח שלך. אחד מהאחים.. מה זה משנה ממי מהם? (; )

זה באמת לא פשוט לחיות בתסכול הזה.. מבין אותך לגמרי.

לכן בוא תנסה פשוט לצאת ממנו; הלוואי והטיפים הללו יעזרו לך לזה:

א. המון המון לעבוד על אמונה וביטחון. לא למחוא כפיים וללחוש תפילות מיואשות כאלה תוך כדי שאתה מסתכל לשמיים. אלא ללמוד שער הביטחון בחובת הלבבות, ללמוד מאמרים בחסידות על אמונה וביטחון. לחיות את זה.

ב. לחיות מתוך תודעה חזקה שאין ספק שיש מטרה לעיכוב הזה. אולי היא עוד צעירה פשוט? אולי אני צריך להיות אדם יותר מתוקן? אולי ה' רוצה ממני משהו לפני?

ולא רק להעלות סתם תיאוריות ורעיונות ולשאול לאוויר שאלות, אלא לענות לעצמך עליהן -לברר עם עצמי גם: האם יש משהו שאני צריך לעבוד עליו יותר לפני שהאחת והיחידה שלי תפגוש אותי? : אולי להרזות קצת? אולי לשמור יותר על העיניים וכו'? אולי להרוויח קצת יותר כסף, לבסס מקור פרנסה? אולי ללמוד יותר תורה? אולי אני צריך לעשות רישיון נהיגה? אולי להיות פחות \יותר רגיש? אולי ללמוד ולהבין יותר מהם חיי נישואין? להפסיק לעשן? ואולי כלום -אולי פשוט סתם אמונה? כן, אולי חסר לי אמונה וזה מה שה' רוצה ממני. אני הולך להחזיק זוגיות, משפחה; אולי ה' רוצה שאני אפסיק לחשוב כל הזמן ופשוט אסמוך קצת עליו -ואז היא תגיע.

וגם לא לחיות בהלקאה עצמית. אלא לחכווווות, בנ-ח-ת. לזכור שיש מהלכים בעלום הזה.. לאלוקים יש הרבה סבלנות ואנחנו חלק ממנו ממש - אז כנראה שגם לנו יש קצת כזו, אז בא נשתמש בה...

ג. לחיות ת'חיים. ושהם יהיו תותתים. איך אמרתי לחבר שלי נשואי (אני לע"ע רווק) כשהצלחתי להבריח אותו מהבית ל"טשולנט ליל שישי": "יש מושג "לנצל את הרווקות".. -היום למדת שיש מושג חדש: "לנצל את זה שיש עוד חברים רווקים" ".

אחייי אתה רווק.. זה לא האידיאל, אבל זה ידוע שאידיאליות תמיד דורשת מאמץ; אחי, תחיה את החיים. תלמד המון המון תורה. שיעורי תורה. תעשה הרבה הליכות. תצא קצת עם חברים. לך למכון כושר. תלמד מקצוע, תואר. תעשה תחביבים ,דברים שאתה אוהב.

ד. "קנה לך חבר" (אפילו מישהו שלא הכרת לפני). פעם ב.. אבל לא הרבה מדי פעמים - לחלוק רגשות עם חבר רווק שגם במצב שלך.. זה ממש עוזר..

ה. לחשוב על זה שהיא גם מחכה לך היכן שהוא בעולם. חולמת עליך.. ואולי גם יותר ממה שאתה מחכה לה.. ("אל אישך תשוקתך".. תשוקה!). אחי, תתפלל עליה, שיהיה לה טוב. שהיא תהיה בריאה, שמחה. להגיד בברכת המזון או לפחות לחשוב בהרהור (לשאול רב מה מותר-) "הרחמן הוא יברך את אשתי לעתיד...". לשגר לה מחשבות -"אל תדאגי, אנחנו עוד ניפגש" תתחיל להיות כבר עכשיו הגבר המרגיע, התומך, במחשבות שתשלח לה מהלב...

ואם אתה ממש רגשן, ונשמע שאתה כן - לכתוב לה כבר מכתבים: יש בך אהבה. היא שייכת לה -לאשתך לעתיד. זה דבר שכבר קיים בתוכך -גם כי היא חלק ממך -מנשמתך, אז תכתוב לה מדי פעם מכתב אהבה... וכשתפגוש אותה, תיתן לה את המכתבים האלה (או שלא. מה שיבוא לכם בטוב..)

ו. לא להיכנס ללופ. לחיות את הרווקות לא כמצב ף"וואי.. אני רווק בן 24". אלא מהרגע להרגע. זאת אומרת: חייבים מסגרת חיים אינטנסיבית של סדר יום-יומי, חייבים. אבל לזכור שכשזה מגיע -זה מגיע, ופתאום. אתה פשוט פתאום תמצא את עצמך אחרי כל זה. יחד עם האחת שלך.

כשתהיה נשואי אתה לא תקלל את השנים הללו שהיית רווק. או שממש תבין למה היית צריך לחכות, או שזה לא יענין אותך כי היהיה לך בעז"ה כל -כך טוב.. - אז למה סתם לסבול כרגע אם אפשר לשמוח ולהנות..

ז. להתפלל הרבה לה'. ולהגיד לו שאתה ממש ממש רוצה... (כשאתה מדבר אתו -להיות קצת בכיין ונודניק... לא לוותר לו "ואתחנן אל ה' בעת ההיא"...)

ברכה והצלחה! ובעז"ה שנמצא כל מי שצריך במהירות בקלותו ובשמחה את חציו משורש נשמתו!

------------

נשמע שאתה צריך טיפה הדרכה.. כדאי מאוד..

ממליץ בטירוף על סדרת השיעורים של הרב אליקים לבנון -איתי מלבנון. קצת ארוך אבל יש שם הרבה דברים שעזרו לי בהבנת התהליך וכו'...

אולי אתה צריך מישהי נדירה... לא ברור כמה נדירות יש.

24 זה יופי של גיל. לא זקן, לא מזדקן, גם לא רווק מבוגר. 24 זה פחות מזמן מחצית החיים של הרבה רווקים (גם אם במקרה כולם סביבך כבר נשואים). אז ראשית, אל תילחץ. אתה בסדר גמור. הרבה יותר מבסדר. אתה נורמלי.

אני מבוגר ממך בהרבה ועוד לא מצאתי את שלי.

אולי אני לא כל כך נדיר, אבל ברור שאישתי לעתיד תרוויח 🙂 כך או כך, בגיל שלך זה בוודאי לא אומר עליך כלום. אז עוד לא מצאת אותה וגם היא עוד לא מצאה אותך, קורה... זה לא יהיה מצב נצחי, תסיר דאגה מליבך

שדכנים זה יתרון וחיסרון. זה חיסרון כאשר הם סתם מעבירים כרטיס מאחד לשני ועושים שידוכי מכנס חצאית, אבל זה יתרון אם תצליח למצוא אדם רציני. לדעתי שווה גם לשלם למישהו שבאמת יושב ומדבר. אני לא זוכר כרגע את השם, אבל המליצו כאן ממש לא מזמן על שדכנית שיושבת איתך לפגישה לפני שמתחילה בחיפושים. לא יודע איפה שמור לי, אני הייתי ממליץ לבדוק ובעצמי אעשה את זה בעז"ה כשאחזור ל"מעגל".

כתבתי על זה בעבר, ואוכל להרחיב אם צריך, אבל בגדול, לתפיסתי,

אין מישהו שתגיע.

יש מישהי שתצא איתה, ותהפכו ביחד לזוג. אין אישה ספציפית שמחכה לך, ויגעת ומצאת תאמין.

ואיך אתה מצפה שהיא תמצא אותך?

אתה טוען שיש קשר בין היכרות השדכן לבין טיב ההצעה, אבל בפועל יכולה להגיד שמהניסיון שלי - אין.

אפשר גם לראות בשרשור הזה ובאילו שמקושרים ממנו:

איך הכרתם את שלושת המדוייטים הכי פחות טובים שלכם? - לקראת נישואין וזוגיות

אם לא תפתח את עצמך המיוחד למרחה ההיכרויות, איך אותן נשים פוטנציאליות יגיעו אליך? הרי בטח גם הן נדירות.

נכון, אי אפשר לדעת על מה תיפול - אבל אפשר לברר, לבדוק. לא צריך לצאת עם כל אחת.

ואם קשה לך הקונספט של שדכנים שלא מכירים - יש דברים כמו אלגו, שזה AI שמשדך; יש את שגרירים, שהשגרירים אמורים להכיר את המועמדים שלהם; יש אתרים, שבהם אתה יכול לפנות ישירות לראויה בעיניך; יש אירועים שמיועדים לפו"פ, שאתה יכול ללכת ולראות בעיניך; ואפשר סתם לצאת להתנדב איפשהו, להרחיב מעגלים, לפרסם בסטטוס שאתה מחפש ומה, לדבר עם כמה שיותר חברים על מה שאתה מחפש ולבקש שיחשבו עליך.

ואולי עוד נקודה - איך מי שיוצאת איתך תדע שאתה מדהים ונדיר? איך אתה כאדם זוגי? האם הנדירות הזאת נתפסת כמוזרות ומרחיקה?

אם לא דרך שדכנים?

אם מתוך המעגל החברתי הקיים שלך, זה מצמצם מאוד את האפשרויות.

אתה רק בן 24, אני חושבת של שלראות בזה חרדה, מאמץ וקושי כל כך גדול בשלב כזה מוקדם, לא תורם ואולי משדר נואשות ומרחיק בחורות.

תהנה מהחיים שלך, אתה צעיר לכל הדעות. תחייה חיים מלאים תוך כדי שאתה מחפש, האושר שלך לא מחכה לך ביום שאחרי החופה ולא תלוי במציאת האישה שלך, אושר יוצרים בעצמנו.

ואני לא רואה דרך אחרת מלבד שדכנים.

הם אמנם לא באמת מכירים אבל זה התפקיד שלך לברר ולהכיר במהלך הדייטים.