עבר עריכה על ידי אני77 בתאריך ט"ז בחשון תשע"ד 03:45
עבר עריכה על ידי אני77 בתאריך ט"ז בחשון תשע"ד 03:18
"כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך לשמור את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך"
(אגב, יש אומרים שמפה למד הרמב"ם שכל אדם יכול להיות צדיק כמשה רבינו, כי אם לא-אז איך יתכן שמשה רבינו מדבר עם כל עם ישראל כאילו מדובר בדבר קל?! הרי זה כמו שיבוא אדם עשיר ויבקש מעני אחד "בסה"כ שני מיליון שקל"... אלא שחייב להיות שכל אחד יכול להגיע לזה.)
יש דרישה אחת בלבד שנדרשת מאיתנו בתור עם ישראל, והיא להכניס את הקב"ה לכל פינה בחיינו.
הסיבה לכל הרעות הרוחניות והגשמיות, הם ניתוק מה'.
עם לא מחזיק בלי המלך, במיוחד לא עם קטן, ולעומת זאת, אין מי או מה שיוכל לעמוד מול עם קטן עם מלך כל יכול.
הפתרון עבור הכבשה בין שבעים הזאבים-הוא קשר טוב עם הרועה.
הבעיה המרכזית בימינו היא שהעולם, וכוונתי גם לעולם הדתי בכלל זה, מנותק מה' ברובו.
אפשר לחלק את תחומי העבודה לשלושה עיקריים:
אחד-עולם השכל, האמונות והדעות. השאיפה בזה היא ששכלנו יעסוק בתורת ה', ושהאמת שלנו תהיה תורת ה'.
שני-עולם השאיפות של האדם. עלינו להגיע למצב שבו המוסר שלנו יהיה ברמה נעלה כ"כ וכ"כ מחובר לה', שהחזון שנציג מול עינינו הוא עולם של מלכות ה' גלויה. אנחנו מביאים לידי ביטוי את השאיפות האלה, ויכולים גם לכוון אותן ולתקן אותן ע"י התפילה.
שלישי-עולם המידות. בו עלינו לבחור, ע"פ האמונות והשאיפות שהחדרנו לנו בתורה ובתפילה, את הדרך שתביא להגשמת התפילות, בדרך הכשרה והרצויה לפי התורה. גמילות חסדים היא הנהגה של עזרה לאנשים שנמצאים במצב לא מתוקן להגיע למצב מתוקן, והיא אף מצווה מן התורה, ולכן היא מבטאת את עולם המידות באופן השלם ביותר.
ואלו שלושת הדברים שעליהם העולם עומד-תורה, עבודה וגמילות חסדים.
ודבר נוסף שהוא העיקר- זה עצם היראת שמים, דהיינו הידיעה שה' הוא האלקים, הרצון להמליך אותו, הבחירה בו ובמלכותו.
וכל השאר מסתעף מזה. ולא די בזה שא"א להגיע לכל השאר בלי זה, אפי' לו יצוייר שיהיה הכל ורק זה יחסר, הכל הבל.
ולכן קהלת שפותח ב-"הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל", מסיים ב-"סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". (במהלך הספר שלמה בעצם מברר את עניינם של כל הדברים ה"טובים" בעולם, ומגלה שהכל הבל, ומגיע למסקנה, שהעיקר זה רק יראת ה', והכל נברא בשבילה.) דבר זה גם אומר הגר"א על הפס' "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל"-אשה שיש בה יראת ה', היא יכולה להתהלל בחן והיופי. ועוד מקורות רבים לדבר.
כבר אמר ירמיהו בשם ה': "כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו
כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה' עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' "
התורה, העבודה וגמילות החסדים, הם אלו שמחברות את החכמה הגבורה והעושר עם יראת ה'.
אגב, שני החלקים של "עלינו לשבח", מבטאים את עניין זה בעולמות של התורה והתפילה. כאשר "עלינו לשבח"-מתמצת את עניינה של האמונה בחלק העיקרי-שהוא אמונה בה', אלוהותו ומלכותו. ו"על כן נקווה", מתמצת את השאיפה שלנו לעולם של מלכות ה'.
לצערי הרב, כיום העולם, וגם עמנו הקדוש, רחוקים מהסתכלות של יראת ה', של עולם שבו הקב"ה הוא היחיד, שאין עוד מלבדו שראוי להתיחס לחכמתו, לגדולתו, ולרצונו.
גם בקרב עובדי ה', לצערנו אנחנו עדיין לא מספיק מתוקנים ויש מי שהסתכלותם על החיים אינה מחוברת לאמת האלקית, וזה נראה להם נורמלי לתת כאפה למי שעצבן אותם, או להעליב מישהו שעשה להם משהו רע או לכעוס עליו, או לצער יהודים, או להעדיף חתיכת בשר טובה על דבר תורה, או שלא מפריע להם לקום אחר שעה שלישית ולפספס זמן ק"ש. וגרוע מזה כשזה מגיע להתנהלות ציבורית, ויש אנשים שזה נראה להם נורמלי לעשות השבעה אלימה, או הכתרה שבמהלכה ירדו על יהודים. וגם באורחות החיים והשאיפות, ישנם אנשים שלא כואב להם כ"כ שיהודים יהיו בחו"ל, או שלא מחפשים איך לבנות בית של תורה המבוסס היטב גם מבחינה כלכלית. (כל יחידה במשפט האחרון הוא דבר בפני עצמו. ואגב, לכתחילה כל יהודי צריך לדעת את כל התורה.) וכאן זה עוד יותר גרוע כשזה מגיע להתהנלות הציבורית, וישנם אנשים שלא חפצים בהנהגה של ישראל בגאון לגאולתם, או בהיות התורה המושלת הבלעדית בכל תחומי החיים.
כאן ניסיתי לתת נקודות פרטיות מסוימות שהם בסיסיות מאוד, והן חיוניות ממש (כי ביקשת שנדבר תכל'ס-אז הנה). כמובן שיש דברים שהם כבר יותר קשים מזה, ופחות בסיסיים מזה, והעבודה רבה.
ויהי רצון שנזכה לעבוד את בוראנו, ונזכה לגאולה שלמה במהרה, "ומלאה הארץ דעה את ה' ".
ועוד משהו שחשוב לזכור- "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה'. כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבתי ממחשבתיכם. כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזרע ולחם לאכל. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו."
אמנם בידינו הדבר מתי הגאולה תגיע, ואיך היא תגיע, אבל היא ודאי תגיע כי דבר ה' לא ישוב אליו ריקם, וברגע שבו ה' אמר שיוציא אותנו ממצרים להיות לנו לאלקים, כבר מוכרחת לבוא הגאולה השלמה, בה רצון ה' בהוצאתנו ממצרים יגיע לתכליתו.
נ.ב. יישר כוח על הבירור.
"יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו" (מסל"ש פרק א')