את תופעת הנשואים שאחד מבני הזוג נהפך דתלש. (יש מקומות שזה הפך מגיפה) 

שה' יעזור לנו...

אתם מבינים עכשיו איך זה שפעם, למרות הקשיים הרבים שהיו - היו ענקי תורה, אנשים שלמדו בתנאים לא תנאים, ובכל זאת הגיעו למדרגות שהיום לא חולמים עליהם - והיום, כשהכל נגיש, כל כך קל ללמוד, והתנאים משופרים לעין ערוך מלפני 200 ו300 שנה, ובטח שמאשר לפני 1000 שנה - ועדיין אנשים גדולים בתורה, יש מעט, יחסית, והפוטנציאל נשאר גלום.

ולא - זה לא קשור רק לזה שבביאת המשיח כוחם של הגדולים קטן והכוח של הציבור עולה - זה יותר מזה, כי עדיין יש בהמון אנשים את הפוטנציאל להיות גדולים, אבל כל רעשי הרקע מסביב מקשים עלינו בצורה איומה, וגורמים לרבים רבים, לסטות מדרך הישר...

לצערנו, כולנו מכירים את זה היום...

זה גם כי הבחירה היא לגמרי חופשית ואישית לחלוטין. כ"א ואייפונו.

שמעתי פעם צדיק אחד שאמר שזה לעומת זה יש היום מצב של 'וימש חושך' וכנגד לזה 'ולבנ"י היה אור במושבותם'. ומה שפעם בדור של הבעש"ט היו נשמות בודדות של הצדיקים שהם יכלו להשתמש באור הגנוז (אני מצטט את המילים שלו!) וכל השאר היו נשמות עם פחות פוטנציאל ויכלו להגיע למדריגות גדולות אבל לא להשתמש באור הגנוז. היום בגלל שהנסיון והבחירה אישיים ככ ובגלל שהחושך מסביב לאדם עצמו גדול ככ. אז כנגד זה ה' נתן עוצמות חזקות יותר לכא עמ להתגבר על זה. שהיום כאו"א יכול להגיע למדרגה הזו של הצדיקים בדור של הבעש"ט! עכת"ד. ותוספת שלי- זה גם מאוד מסתדר עם מה שהמשיח אמר לבעשט "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה.. וידעו גם הם (כאוא בגיל העמידה) לעשות עליות וייחודים כמוך"

אז.. נכון שהכל כואב וקשה מאוד. אבל! נא להסתכל חיובי זה שיש לדתלשים אומץ לזה זה רק בגלל הבחירה החופשית לחלוטין שלהם. וכשהם יחזרו בעה (וודאי שהם יחזרו!!! כי לא ידח ממנו נידח וכי הנשמה שבהם תתעורר מתישהו) זה יהיה ממקום חופשי לחלוטין וממילא עמוק הרבה יותר מאשר סתם קשיים טכניים או מוסכמות חברתיות וכדו' שהיו משאירים פעם אנשים במצבם בתוך 'המסגרת'..

או שזה הקיצוניות בנפש.

אם אתה לא הכי טוב, אז אתה צריך לעזוב הכל.

הכל או כלום. אם לא מצליחים את הכל, עוזבים הכל

(וזה קשור גם לחטא אדם הראשון, הנחש, עמלק, המן - 

אם זה מעניין מישהו, אני אנסה להרחיב אח"כ.

ואולי גם קשור קצת ל: http://www.maagalhashana.com/hagim/elul-1 )

זה מצטרף לעוד תופעות רבות שקיימות במגזר. 
יש לי דעות רבות ותובנות, אבל אחסוך ואצנזר. 
ובשביל לעודד, אנשים עוברים תהליכים, והדתלשיות יכולה להיות רק צעד אחד בתהליך הארוך, לקראת אדם טוב וגדול יותר. 
בהתייחס למה שכתבת, לפעמים אנשים צריכים להשלים בגיל מבוגר חסכים מגיל צעיר. 

גם אני צנזרתי

(וזה חבל ועצוב מאד לפעמים)

הרבה פעמים ה"דוסיות" מהתיכון היא לא דוסיות לשם דוסיות אלא דוסיות לשם קיצוניות, ומתישהו העולם מתהפך...

תשאל את חצרוני, הוא יסביר לך באמת לעומק..

או הרבה הרבה גדולים וטובים..

|מתאפקת, אבל ממש ממש ממש לא לכתוב פה מגילות, ועוד באש שבוערת בי כרגע..|

כך התרשמתי. הטופ הוא דתל"ש. המוכשרים, ההכי עמוקים ועצמאים.

איך? אני יודע שאני מתחצף כשאני כותב - אבל שאלת שאלה אז מותר לענות.

כי אין בית, כי צריכים להיות ליברליים.

הבית צריך להיות חד משמעי, בכל נושא, גם בנושאים "גשמיים".

אז נכון שיש בתים מושלמים, אבל בחברה זה כבר מתערבב עם הרבה בתים שלא. ואם אין בית - אין מצב להצליח בחיים כנראה.

ליברליות, חושבים שאדם יכול להיות יותר מאדם אחד. 

ותרבות, התרבות החילונית, קולנוע, ספרות, הכל, זאת "רמה גבוהה" קלה להשגה.

קיצור, לא מתבדלים. והילד משיג בקלות הרבה יותר גבוהה ערכים לא יהודיים, מהתרבות, הוא נושם ממנה כפירה כל הזמן, והתשובות שלו הן הוכחות מצומקות ושלדיות ומתות על מספרים ודברים קצת רדודים לפעמים.

אז הרמה הגבוהה" הראשונה שיוצא לו לטעום היא דוקא רוח כפירה, ואז, כשמגיע יום בו הוא הופך לעצמאי, כשהוא כנה באמת - הוא מגלה שאין אצלו בפנים משהו אמיתי. ו"הוכחות" לא מעניינות אף אחד שמחפש חיים. (בהנחה שקיימות)

חולקים עלי?

האא!! אוקיי!! לא לצעוק.

סתם, חפשי..

.

(חי נפשי, הגעתי לשרשור הזה במקרה גמור.)

רק נקודות...

(ואגב, במילה אחת זה... "אידישקייט", בין השאר...)

חותמת על כל מילה שלך.

ראיתי שהגבת בצד והייתי בטוח שאת הולכת להתפוצץ עלי... חשבתי עלייך כשכתבתי את ה"לא לצעוק".

כן כן..

ברור שיש את זה גם אצל החרדים, אין על מה להדיין אפילו, (ואולי אפילו בעוצמות גבוהות יותר), אבל הנקודה שמוטיז העלה, די הגיונית. לא רואה איפה זה סותר.

וחוצמיזה, זאת לא הנקודה.

אצל חרדים הדתלשים הם הפרחחים, לרוב הם חבר'ה זולים..

אצל דת"לים הם הטופ, ולכן גם כתבתי את זה בתחילת דברי.

זה הבדל אדיר, כי נשירה תמיד יש, השאלה היא אם הגורם הוא עקרוני, בסיסי.

אני לא חושבת שזה נכון בצורה כה חד משמעית.

לא'ידעת. 

אלה גם יכולים להיות דווקא השקטים, שלא שמים לב אליהם.

אבל באמת לרוב הבנאלים יישארו בדרכם שלהם ולא יעשו שינויים דרסטיים כאלו..

אלה שפגשתי הם הטופ שבטופ.

("טופ" זאת רק בחינה מסויימת, הרי גם טיפוס בנאלי אבל שומר מצוות - הוא יותר "טופ" מהמוכשר הדתלש מבחינתי)

לא כ-ולם כמובן, יצא לי לפגוש גם טיפשים גמורים, אבל בודאי שההבדל הזה בין עוזבי התורה החרדיים ובין עוזבי התורה הדת"לים - קיים בהחלט.

אבל לא יודעת עד כמה הוא גדול..

וזה לא קשור לחכמים או טיפשים. מי שלא בטופ של הטופ זה לא אומר שהוא טיפש.

לרוב הדתל"שים יש אופי מיוחד.

סוג של שילוב של אומץ וחיפוש.

לנשור בגלל כל מה שמקיף אותם... וזה לא אומר שמבפנים הם לא ריקים ומעורערים מבפנים בגלל הבסיס הלא בריא. [כמובן שמדובר רק על אלו שכך. ואין כאן כוונה להכליל חו]
ולפעמים זה גם מוביל לצערי (ואני מכיר מקרים) לכך שהם נשארים בתחפושת שלהם אבל בשקט ובפנים הם בחוץ לגמרי ועושים הכל..
ולדעתי זה מצב יותר גרוע מאשר דתלש דומה מהציבור הדת"ל שכנה עם עצמו. אבל אני לא בטוח בזה בכלל בפרט לא במקרים שזה מתדרדר לגויות והתבוללות ממש. שאולי בכז עדיפה המסגרת חיצונית ככל שתהיה שם. ה' ירחם. מרגיש כמו הכרעת האמא בשואה איזה בן להציל.. ה' ישמור.

תכלס מה שרציתי לומר זה שמבחינת הגורם אני לא חושב שיש הבדל. וזה לא עניין של שוליים או לא. זה עניין של חינוך של חיבור בחום ובאהבה לקב"ה ולתומ"צ בעיקר. וכגורם משני הפתיחות לעולם שבחוץ והלגיטימיות שבזה.

לא בדיוק על מה שכתבת, אבל על השורות הראשונות..

מומלץ.

בהכרח שהדבר היחיד שרצית לומר זה - אתה מבית חרדי ואתה לא מבין.

וזה די מעצבן, בעיקר כי יש לי הרושם שבבית החרדי שלי הכרתי עולם לא פחות ממך, אפילו נראה לי שיותר.

בהם את מתעסקת.

אין טעם לספר לי על תמיכתך\התנגדותך, זה לא מוסיף לדיון.

מי שכל מה שיש לו לומר זה "אתה לא מבין" - לא צריך להשתתף בדיון.

בדיון צריך להסביר, דיון זה לא בחירות, עם ספירת קולות. 

ומאד מתסכל שמישהו שמבין את הנושא פחות ממך - משתמש בטיעון של "אתה מעולם אחר".

לא אכפת לי שיחשוב כך, בדיון שלא יכתוב את זה.

ואם את לא מבינה מה מעצבן - לא נורא.

ואם היא כתבה בצורה שלא מבטאת נכון את מה שהיא רצתה לומר - סליחה.

תכתבי גם "יקום אחר", או "כוכב אחר", למה לא..

(לא התכוונתי לפגוע. רק להראות את האבסורדיות שבביוטי הזה.)

אז באמת למה לא לכתוב כוכב, או יקום?

כלומר, עת עד כדי כך מרגישה מנותקת מציבורים אחרים? (שואלת באמת.) עולמות נפרדים, משמע ניתוק. אפס חיבור. כך חונכת באמת? ואם כך, מהי המשמעות של "עם ישראל", כ"עם"? ו"אהבת ישראל"... לה בכלל כבר אין משמעות...

אלו שאלות די תיאורטיות, אולי קצת ציניות. תחשבי על זה, בכל אופן.

ואפילו "מלואו", על ציבור, לא חושבת. עשה ועשי כטוב בעינייך

אגב, אתה מודה בעצמך: "כל אחד מישראל", משמע שכל ציבור הוא בבחינת "אחד ויחיד"?...

משמע שהציבור משול לעם ישראל כולו? או לאינדיבידואלים? איך זה מסתדר? (לא מומלץ להתחיל להתפלסף על זה, אבל מה שאתה רוצה

זה באמת לא קשור רק לבית וזה גם לאו דווקא הטופ, זה יכול להיות כל אחד/ת.

רוב האנשים (לא כולם) עוברים סוג של 'משבר' בעולם הרוחני/אמוני, בד"כ אחרי שיוצאים מהחממה (אולפנה/ ישיבה וכדו').

מגיע הזמן בו האדם עומד מול המציאות בחוץ, תרבות המערב וכו', עם המטען הרוחני שהוא קיבל.

וכאן נבנה מבחן האמונה שלו, אם באמת הכל ברור אצלו או שזה דווקא מעורער והוא מחליט לפרוק כל עול.

והמטען הרוחני של האדם נובע ממה שאיש השקים כתב וגם מהסביבה..

רובם של ילדי משפחות של גרעינים תורניים, ממש חיים את ה' ולא פורקים עול. כי כשאתה משפיע אתה לא מושפע.

אבל עדיין..
זה קורה במשפחות הכי טובות, ובכל מגזר.

הוא מעולם לא טען זאת... (לפחות לא בשרשור הזה)...

"יש הרבה אמת בחוץ", זה משפט חמוד מאוד, ומצלצל יופי, אבל מה היא בעצם אמת? מה זאת אומרת "בחוץ"? מה זה בכלל "בפנים"? מתחת לחומות הגטו?... לא מבינה את הנקודה. יש אמת, ואנחנו מקווים/מאמינים שהיא נמצאת אצל התורה. אם יש משהו שאינטלקטואל אמריקאני אמר, והוא נכון, ומסדר עם אמות המידה המוסריות של היהדות, יופי.. אין בכך שום בעיה, ומעולם לא הייתה עם כך בעיה. הבלבול מתחיל כשזה נשמע הגיוני, אבל סותר את מה שכתוב.

אמרתי שיש כפירה ברמה - ואין תורה ברמה. (גם אתה אמרת, שאין תורה ברמה)

בקשר לאיך לטפל.. ובכן, זה כבר באמת דורש רצינות ואחריות אמיתית, (לענות על זה).

אני לא יכול לומר שיש לי את כל זה..

אבל רק נקודה, נחמד מאד לדבר על לתת תורה בעומק. אלא שאם המצב בשטח הוא שהאלה שמתבדלים מצליחים לשמור על ילדיהם שומרי תורה יותר מבבתים ש"פתוחים לעולם" - לא ברור שיש למישהו זכות לקחת סיכון.

קודם הכל צריך להיות יציב, גם אם זה גלותי, (הרי יכלו להמיר את הדת - והחליטו לצאת לגלות ולא לוותר עליה, גלותית ככל שתהיה.) ואז אפשר לנסות להבריא ולהתפתח.

בקשר לאמת שבחוץ, טוב, כבר היה לנו ויכוח לגבי פמיניזם ועוד משהו.. לגבי השורש שלהם וכו'... אז אנחנו לא מסכימים בעניין האמת שאפשר למצוא בחוץ.

זה משפט די לא מוגדר, אז אין מה לענות עליו.

אני שומע מוסיקה לועזית, וקורא ספרים, וכו' וכו' וכל השאר, אז גם אני מסכים שיש מציאות, יש מציאות ודברים "אמיתיים" "בחוץ".. (אין כל כך "בחוץ" ו"בפנים" אצלי נכון לעכשיו) אבל יחסית לאיך ששומרי תורה רבים חושבים - אין שום אמת בחוץ, רק שקר ומוסר לא מוסרי.

מנסיון העוני, ואין עני אלא בדעת.

לפעמים דוקא אלו ה"גדושים", עוברים נסיונות בהתאם.

זו באמת תופעה כואבת

רק שאני הייתי קומונרית באריאל, וחינכתי לתורת חיים בעז, באטרף..

לא באמת ידעתי מהי תורה כנראה ומה הפנימיות שבה.

לא יודעת, לא גדלתי ככה.

אולפנה, שירות, מכללה דתית.. ופתאום הכל מתפוצץ כי משהו לא באמת אמיתי..

הווידויים האלה ככ טובים..

פשוט קרן אור כזאת. מכוונת לחום ולטוב שמאחורי כל המסכים. ומחממת.

לא הייתה לי דרך אחרת להגדיר.

תודה רבה.

אני לא חושבת שניתן לתרץ את זה, מקסימום לאמר שאלה שהתמידו, "הלכו עם האמת", ובגלל שככל שחיפשו יותר, ראו שזה יותר ויותר גדול עליהם...(אינטלקטואלים למינהם), הפחות למדנים ומקפידים, סביר שמשיכו איפה שהם, הרי הם הולכים אחר הזרם... הם דתיים.. לא יחפשו יותר מידי, לא יחפרו, ועל כן, גם אין סכנה שישליכו עול מצוות...

לא'ידעת. תירוץ מידי עלוב.

לאורך כל ההסטוריה היו כאלה שפרקו מעליהם עול מצוות, החל מאלה שסירבו לצאת ממצרים, ערב רב, קורח ועדתו, צדוקים, קראים, רפורמים, משכילים, "'ציונים". אז יש גם היום... זה לא משהו שהייתי מתרגשת ממנו, אלא מחפשת איך להתמודד עם זה, אם זו תופעה חדשה, הרי היא צריכה דרכי התמודדות חדשים.. אבל היא מושרשת וידועה, והתורה מלאה בהוראות והסתכלויות כלפי פורקי העול...

וזה התחיל אפילו לפני, ישמעאל ועשיו..

תמיד כשנדרש ציר זמן כזה עם דוג' של אישים, אני מסתבכת:-/ (כמעט תמיד)...

בכ"מ, את במצב הרבה יותר טוב משלי..

מראים שכנראה הם חושבים שאתה טועה, ושזה כן בשביל כל אחד ואחד.

אז איך מה שאתה אומר יכול רלוונטי לדיון מנקודת מבט כזאת?

(נקודת המבט הנכונה) 

והם לא באמת בנו את העולם הרוחני האמוני הפנימי שלהם, והמטען שלהם היה יחסית ריק.

באופי שלהם הם כנראה אנשי עשייה, שעושים הכל בצורה הכי טובה ועד הסוף וכשאתה בסביבה דוסית אז אתה פועל לפיה.

אבל כשהם יצאו החוצה לא היו להם את הכלים להתמודד מול כל מה שבחוץ, כי הם לא השרישו בתוכם את התורה ואת ה' באמת.

יפה יפה!

אני אוהבת את השרשור הזה, באמת. יש פה המון חכמה!!

אנחנו שואלים איך זה קורה כדי לדעת מה לשנות ולתקן.

ואני לא כ"כ מסכימה איתך שהם היו 'בדיוק כמו כולם' כי בתוך הכולם הזה כל אחד בנה וביסס את העולם הרוחני שלו,

וכשהוא יצא מהחממה הוא לא היה כעלה נידף ברוח ולא ידע איך להתמודד עם כל הנצנצים שבחוץ.

ולכן רובם של הדתל"שים לא היו מחוברים באמת.

ואני חושבת שהמודעות הזו מתחילה לעלות, לפחות אצלנו במכללה הרב יונה גודמן מעלה את העניין למודעות ונותן כלים להתמודדדות.

מבין השורות שלך אני קורא התנשאות מסויימת ובטחון גדול מידי בצדקת הדרך. לכן קשה לך להבין את התופעה.

השאלה היא האם מפנים אצבע מאשימה ומזלזלת כלפי ה'חלשים ולא רציניים' או שמסתכלים פנימה לבדוק מה צריך לתקן, ויש הרבה.

אני לא יודע כמה דתלשים את מכירה, בכל מקרה הם אנשים כמו כולנו, לפעמים שואלים שאלות קשות ומתעמקים ולפעמים סתם מתעצלים.

האם את חושבת שאת יכולה למדוד חיבור של מישהו בזמן מסויים לאלוקים?

האם את חושבת שבאולפנה התכוונת יותר חזק בשירי סעודה שלישית?

או שאולי את לומדת במכללה דתית-תורנית, אז כל מי שלא כמוך הוא עלה נידף?

מאיפה מגיעה ההתנשאות להגיד את זה?

האם את חושבת שאת מחוברת באמת לתורה? מה זה אומר בכלל?

אז בואי אני אחדש לך משהו:

הדתלש"ים היו מחוברים בדיוק כמוך, וקיבלו אותו חינוך כמוך, את לא עדיפה עליהם בשום צורה.

גם את לא מחוברת באמת לתורה, זה רק נדמה לך.

במסלול החיים שהתגלגלת אליו היה לך יותר נוח להישאר דתיה ולא ולהעלות שאלות קשות. זה ההבדל היחיד.

(וכמובן התשובות לשאלות הקשות...)

אתה סותר לגמרי את מה שאמרת בתחילה.

"גם את לא מחוברת באמת.."... כאילו אתה מכיר את הבן אדם ואת החיבור, וכאילו אתה (או בכלל, משהו) יכול למדוד מהו חיבור, ולמי יש אותו. (את זה אתה כתבת, לא?)

השאלה למה אתה מתכוון ב"דמיון".

אם אי אפשר למדוד אובייקטיבית כמה אני אוהבת את אמא שלי, זה רק בדמיון? אם כן, אז כנראה שזה לא כל-כך נורא שמשהו יהיה קיים רק בדמיון.

[ההודעה שלי די מנותקת מהשירשור כולו. הגבתי רק למשפט תמוה]

אז אני מדברת מתוך היכרות איתם, וחלילה לא מתנשאת. הכי לא שבעולם.

גדלתי ועדיין בסביבה שאינה שומרת תו"מ, אז אני האחרונה שאתנשא מעליהם.

האצבע המאשימה היא כמובן כלפינו. אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המקסימלית, אבל בסופו של דבר התוצאה לא בידיים שלנו, בכל מקרה ה' נתן בחירה חופשית.

אתה לא יודע עלי דבר וחצי דבר, אז אתה לא יכול לומר כלום על עבודת ה' שלי.

ואני לא מודדת שום עבודת ה' של אדם אחר.

יש הרבה דתל"שים או כאלה שאינם שומרי תו"מ שיש להם עולם אמוני הרבה יותר עוצמתי משלי, אבל זה עדיין בתהליך, זה לא מושלם עדיין כי הם לא מקיימים תו"מ (אבל לא על זה הדיון).

ואתה חושב שמי שיש לו בסיס אמוני חזק היה משליך את הכל מול הנצנצים בחוץ?

הוא הסוף - ההנחה שכל מי שהידתל"ש עזב בגלל "נצנצים", ובכך שלילת היתכנות של מצב של מישהו שעזב בגלל התלבטויות וקשיים מהותיים, ולא בגלל תאוות.

זה לא קשור לתאוות דווקא.

אתה יוצא מהחממה, לעולם שונה. אתה עומד מול קשיים שמציבים מולך, ואתה פתאום חושב מה אמתי? מה עדיף?

האם היהדות והתו"מ באמת כ"כ חשובים ומהותיים?

לאו דווקא ה'תאוות', אבל זה הכל ביחד, אין הפרדה ברורה בין התאוות לבין הקשיים והמחשבות שצצות.

שמנהל את חייו לפי הרגל \ יצרים לבין מי שמנהל את חייו לפי שכל?

אבל כל השכלתנות הזו, הפילוסופיה והתשובה לכל דבר, מקורה לא ביהדות.

כנ"ל המתירנות ליצרים, זה בא מאותו מקום.

אז באמת יש כאן מחלוקת עמוקה מאוד.

דבר שלא מובן לי. למה צריך ששכלתנות תגיע מתוך היהדות, האם השכל אינו הדבר הטבעי והראשוני לבנאדם? הכלי הכי בסיסי שאיתו הוא יכול לעבוד, ולכן הוא חייב להסתמך עליו לפחות ברמה מסוימת? צריך שהבנאדם יקבל את התורה לפני שהוא צועד על פיה, לא? (ושכל זה מונח די רחב)

ולמה לדעתך המתירנות ליצרים באה מאותו מקום של שכלתנות\פילוסופיה? ומאיזה מקום?

פילוסופיה היא מהיוונים אאל"ט, וגם כל התרבות של הגוף והיופי באה משם ועכשיו זה נקרא תרבות המערב.

האדם חייב להשתמש בשכל שלו, זה מה שמבדיל אותו משאר הבריאה. השכל (הדיבור) והבחירה החופשית.

אבל להשתמש בו במסגרת התורה ולא בשביל לכפור בה.

אמרתי להתעלם מהשכל?

אמרתי שצריך להשתמש בו. אבל במסגרת התורה ולא בשביל לכפור בה.

ולא אמרתי שלא צריך לשמור על הבריאות..

ואף אחד מהצדדים לא יזוז מדעתו.

מבחינת מושגים, אני רק אבהיר שהתכוונתי באופן פשוט למחשבה, ולשימוש בשכל כדי להחליט מה הבנאדם מקבל ומה הוא דוחה.

לא רציתי להתיחס ספציפית ל"פילוסופיה", שהיא תחום מסויים שיש לו (או אין לו...) הגדרה משלו, ולגביו אני לא בטוחה מה דעתי.

ובעיניי, ברור ששכל זה הכלי הראשוני שיש לבנאדם לעבוד איתו מול רעיונות שונים, וזה נראה לי מוזר שמישהו יקבל משהו בלי בסיס חושי או שכלי. בפרט, צריך להיות בסיס לקבל את התורה.

שהולכים על פיה (כוונתי היא לסדר תפיסתי ולא לסדר כרונולוגי, כי כאן נכנסים עניינים של חינוך והקניית הרגלים וכן הלאה), ואת כתבת שלא.

עכשיו הסכמת שכן.

אז כן, או לא?

הסדר ההגיוני, שאדם מקיים מצוות כי השכל שלו אומר לו שזה אמת. כך שהסיבה לקיום המצוות שלו היא הכרה שכלית.

(באופן מעשי, זה טוב שילד קטן יתחנך לקיום מצוות וייתכן שבקטנותו הוא מקיים כי אבא אמר, כי אמא תכעס \ תיתן לו פרס. וכנראה אי אפשר להימנע מזה. כך שאנשים כן מקיימים גם במצב שאין להם עדיין הכרה שכלית)

בתורה כתוב נעשה ונשמע. אני לא מתווכחת עם דבר ה'

קודם נעשה ואח"כ נפעיל ת'שכל ונחשוב

וגם אם נגיע למסקנה שהמצווה הזו הזויה ואין לנו מה לקיים אותה בכלל, אנחנו נקיים אותה בכ"ז. גם אם לפי השכל לא. כי קודם 'נשמע'.

הגיוני שאם הייתי פועלת לפי השכל, היו יורדות לפחות 3/4 ממצוות ה'. בסופו של דבר המסקנות שלנו בשכל מושפעות מהלב ומהרצונות.

שזה דבר ה', ושלא טוב "להתווכח עם דבר ה'" כלשונך, לא היית צריכה להפעיל את השכל?

הדיון שלי הוא על השלב הזה.

דבר ראשון, לא כל אחד צריך את זה.
לא כל אחד צריך את הבירור הזה ולא לכל אחד יש סוג של 'משבר אמוני'.

אני מכירה כמה שהם ממש בבחינת "תמים תהיה עם ה' א-לוקיך".

אני אישית, הבירור שלי לא נעשה לפי השכל. גידלו אותי לפי השכל, ולי זה לא היה טוב, זה פעל הפוך.

הבירור שלי וההגעה למסקנה הזו היתה דווקא דרך הרגש, דרך הלב.

אבל! במצב האידיאלי אסור שהשכל יגרום לי לפרוק עול..זו הנק' שלי. מבינה?

ואני חושבת שאנחנו כאנשי חינוך, צריכים לדעת לעבוד נכון בשני המישורים האלו ולדעת איך לשלב ביניהם.

כי בסופו של דבר זה בא ביחד.

מילים בלי מובן.

כאילו יש משהו אחר מהשכל, שקולט את הסיפור על מה שהיה בהר סיני ואת הנעשה ונשמע האמור.

פילוסופיה ליוונים, יופי וכוח גם, עוד כמה מילים על תרבות מערבית. לב, רגש, ציטוטים, קלישאות.

טיפשות זאת לא יהדות. וכתבת דברים טפשיים וחסרי מובן.

(תקנו אותי אם אני טועה, מישהו היה מוכרח לכתוב את זה)

זו ההסתכלות האמתית והנכונה, כנראה אצלך עדיין לא.

השכל לא מסוגל לקלוט את מעמד הר סיני.

"ראו את הקולות" איך אפשר לראות קולות? איך זה מסתדר בשכל?

וההמשך לא שווה תגובה..

ראו את כל ה"המולה" וה"בלגן"...

בטח יש לזה פירושים אחרים ודרושים.

אבל את לא נכחת (במובן הפשוט) במעמד הזה, ומלכתחילה הדרך היחידה שלך ללמוד אות או לקלוט איזשהי ידיעה על תורה ועל משהו בכלל בעולם הזה - היתה בעזרת השכל שלך.

זה מגוחך ורדוד. 

במובן הפשוט, קולות זה הצלילים שבוקעים מהגרון. ולא המולה ובלאגן.

איפה ראית שלא אמרתי להשתמש בשכל?

אבל השכל לבד לא יגרום לנו לקיים את כל מצוות התורה.

טיפשי? אחלה, תתמודד.

את משנה את דברייך לפי הצורך.

ה' ברא את האדם בדמותו, בצלמו.

ויחד עם זה 'אין לו דמות הגוף ואינו גוף'.

אבל זה לא אומר שהמובן הפשוט הוא בלאגן והמולה. זה אולי פירוש של אחד הפרשנים, אבל זה לא הפשט.

אני לא משנה, תראה לי איפה אמרתי שלא צריך שכל.

יש ממוני המצוות שלא מנו את האמונה כמצווה, מפני שלא הגיוני למנות את האמונה באלוקים כציווי מן התורה - הרי זה מעגלי. מהי החובה לקיים את מצוות התורה? מפני שאלוקים ציווה? ולמה להאמין באלוקים? מפני שזה ציווי מהתורה!

החיוב השכלי, וגם המוסרי, לקיים את מצוות התורה, לא יכול להיות שמקורו הוא התורה עצמה - כיצד תחייב היא את עצמה? החיוב הזה צריך אם כן לנבוע מהשכל והמוסר באופן עצמאי.

זה לא מהתורה?

החיוב השכלי, וגם המוסרי, לקיים את מצוות התורה, לא יכול להיות שמקורו הוא התורה עצמה - כיצד תחייב היא את עצמה? החיוב הזה צריך אם כן לנבוע מהשכל והמוסר באופן עצמאי.

אז אני שואלת, אם התורה לא מצווה לקיים את הכתוב בה. למה יש בה את כל הציוויים ושכר למי שמקיים ועונש למי שלא? למה כתוב בה "ובחרת בחיים"?

למה היא כן מצווה בכלל דברים? זו אותה שאלה... ברור שהתורה מצווה דברים. היא לא צריכה גם לצוות שתקיימי את ציווייה, נכון? את יכולה לשאול את שאלתך על כל אחד מהציווים בתורה, ולא ברורה לי הבחירה דווקא ב"ובחרת בחיים".

כשאני מדברת על החיוב השכלי והמוסרי, אני מדברת על השאלה מה מחייב אותי? נכון שכתוב בתורה שצריך לעשות כך וכך, אבל למה מה שכתוב בתורה מחייב אותי? כי כתוב בתורה? משהו פה נשמע לי לא בסדר.. לא?

והחוט המשולש לא במהרה יינתק..|מפזם|

לילה טוב. לילה טוב!

אולי נמשיך בפעם אחרת.

להם יש להם שכר ועונש. ומובן מאוד למה.

מי שבכלל איננו מאמין, וחוסר האמונה שלו איננו נובע מיצר כזה או אחר או מסיבות שהוא בעצם אחראי להם והם לא אובייקטיביות- כמדומני שחז"ל מכנים אותו תינוק שנשבה.

ואכן הוא לא יקבל עונש על מעשיו.

גם הם בבחינת תינוק שנשבה? (שואלת ברצינות)

אינני דן אותם.

לפחות את אלה שאני מכיר,

אני בכלל לא יודע אם הייתי עומד בנסיונות שלהם.

אבל בכל זאת, חושבני שרובם התדתל"שו מבחירה - 

הם בחרו ברע!

שה' יחזיר את כולנו בתשובה ויגאל אותנו בקרוב בחן בחסד וברחמים!

לכך שהנסיון יהיה גדול.

בסופו של דבר יש לאדם עצמו בחירה - כמו שאת כתבת.

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=6748

מה שהורגים אותו זה לא כעונש.

היית רואה שאכן הריגת תינוק שנשבה

נועדה כדי להציל את שאר העם ולא כדי להעניש אותו.

אתה צודק על אדם שכפר מבחירתו,

כפי שכתוב ברמב"ם שידעת לצטט.

אסור לך לכתוב כאן.

(ולא להגיב לו בבקשה.)

לעניין שכר ועונש ובחירה, אשמח לקרוא ולנסות להשיב. אם כי פתחתי את הדיון בהצהרה שהוא יהיה דיון עקר, והנה אני נמשכת אליו... ועוד בשעה כזו, ובמצב שינה אומלל כזה...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t587850#6474092

א"א להסיר מאתנו את האחריות ולהאשים את האחר.

זה מה שמיוחד בעמ"י, שלא כל אחד לעצמו.

ברור שלאדם יש בחירה ובסופו של דבר הוא יישא בתוצאות, אבל אנחנו כשאני חינוך (גם כהורים בע"ה) צריכים לעשות את כל ההשתדלות שבעולם שזה לא ייקרה.

מה שיקרה בסוף לא בידיים שלנו.. אבל התהליך כן.

ולא היתה מופנית כלפיך.

חוצפה למי?

אולי היו לו קשיים אך הנטייה לעזוב היא ודאי בהשפעה רבה של היצר,כי הגיונית הוא היה צריך להתאמץ מאד כדי שלא לזנוח את מה שהאמין בו עד היום בין אם זה היה אמת או שקר,מכיון שתורתנו אמת תשובות ישנן.כך שבסופו של דבר התהליך לא היה אובייקטיבי ולא ליווה אותו שיקול דעת נכון.

לגבי מה שכתבת למעלה יותר שיש לבדוק או לתקן בדברים שאינם שלמים שיש בציבור,זה דבר נכון אך גם כזה שצריך סיוג מאחר וכן מלווה את ההחלטה לעזוב נטייה יצרית.יכול להיות שגורם הקושי בשבילו היה מתוך משהו לא שלם באמת אך זה בשל עצמו לא מהווה עילה,למרות הקושי ומרירות הלב על דבר שאינו שלם,איננו "עובדי אדם",אנו יודעים מלכתחילה שעם ישראל חזר מגלות ארוכה ופגיעה רוחנית קשה ושעדיין לא הכל שלם בציבור,מימלא את הקשיים היה צריך לנטב בעוז לכיוון של התמודדות וסיוע בתיקון ולא זריקת החבילה לים.ויכולים להיות לזה כמה וכמה רבדים.

אינני בא לזלזל בקושי,אך ודאי שהמקום הנכון הוא לעשות עבודה,כמה שהיא קשה בשביל לא לוותר על תורת אמת.ואינני אומר זאת כאדם שבא וגדל מסגרת דתית תורנית אידיאלית ומסתכל מגבוה,הקושי הוא קושי,אך צריך להתמודד ולתקן,אומנם אם הזכרתי זאת אז גם אברך רבות על הטובה הגדולה שה' בירך אותי גם במסגרת זאת והדברים ארוכים.

לפחות מהדתל"שים שאני מכירה.

וואלה, שתי דעות שונות.

לגיטימי שתחלוק על דעתי ואני אחלוק על שלך.

וידוי בקטנה:

אני מה"אלה". בדרכי שלי.

ולא מסכימה עם מה שאת כותבת.

בזמן שחברותי הדוסיות שלמדו באורות ומחזיקות בדעות שלך, היו שישיסטיות תמימות שנהנו מהחיים,

אני כבר הייתי בבירורים שאפילו היום הן לא הגיעו אליהם.

הכל מתועד פה בערוץ, את מוזמנת לדפדף אחורה.

אז זהו, אני לא הולכת להסביר את עצמי פה,

רק קשה לי עם אנשים שחושבים שיש איזה תוכנית פתרונות למשברים בעבודת ה'.

אבל אולי טוב שאת נשארת בתמימות הזו...

(אבל על זה נאמר - מאיפה לך שאת מחוברת לעבודת ה'? את יודעת לאיזה עומקים אפשר להגיע שאת יכולה למדוד מישהו כ"לא מספיק מחובר"?)

יש פתרונות, אבל לכל אחד פיתרון אחר לדרך שלו.

לרוב אם הוא היה 'מספיק מחובר' הוא היה נשאר נטוע בדרך המלך.

תמיד עולות שאלות וספקות, וצריך לשאול, אבל צריך לדעת שלפעמים לא נקבל תשובה ולרוב מי ש'מספיק מחובר' יקבל וימשיך ללכת בדרך ה'. אבל מי שלא, בד"כ זה ישגע אותו, והוא יחליט להוריד את הכיפה עד שיגיע לתשובה שתניח דעתו.

אולי אני מדברת מתוך תמימות ואולי לא

מדוע הרוב הפשוט, אלה שלא היו הלמדנים הגדולים והדוסים הרציניים, ממשיכים להיות "מחוברים".

כי תשובות פשוטות והעדר תשובות - מספק אותם.

אם היית שואלת אותי לפני כמה שנים,

הייתי אומרת לך בבוז: 

בינוניות.

ולכן זה מוזר לי שאותם אנשים מתיימרים לבוא ולתת לי תשובות.

או לנתח את מה שעובר עלי ("לא היית מספיק מחוברת").

היית פעם במקום שלי, בחוויה נפשית כמו שלי, שאתה נותן לי פתרון מהשרוול?

(אני מוכנה בכיף לבלבל לך את המוח ב2 דקות שלא ידרשו ממני אפילו טיפת מאמץ. כבר עשיתי את זה לאנשים "מושלמים" ו"מחוברים". סתם לא יפה מצידי להרוס את האידיליה)

ולא, אני לא מדברת על "יש אלוקים אין אלוקים".

לא כולם זוכים...

(וזה לגמרי "לזכות", כי לא תמיד יש לך שליטה...)

אף פעם לא הייתי במקום שלך.

אבל גם את אף פעם לא היית במקום שלי.

אני עברתי דברים, ואני מכירה טוב טוב דתל"שים למיניהם.

לכן אני מדברת ממקום שכן חווה את זה.

והפתרון הוא ממש לא מהשרוול, אלא עם הרבה מחשבה ועדינות.

מצד אחד צריך לא לגרום להרגשה של חיפוף בתורה אבל מצד שני לא להרחיק.

זה קשה וזה ממש לא פתרון מהשרוול.

הוא חפיפניק, או בחר בדרך הקלה.

אבל השרשור נסוב על אותם "רציניים". אנשים שקשה להאמין עליהם שסתם הורידו את הכיפה...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t587850#6474440

ויודעת מה?

חלקם באמת פרשו כי אין להם כח.

אבל לא מאמינה שאדם ששיפוטי כלפי התחושה הזאת,

יצליח לתקן משהו.

רק לגרום דחיה.

לכבד, לדעת שלא לכל דבר אני זה שצריך למצוא פתרון.

זו היתה התגובה שלי לאותה הודעה שדיברה על אותם אנשים.

זה שאני מכבדת זה לא אומר שזה לא כואב ושאני לא צריכה לנסות לקרב אותם חזרה, או לנסות למנוע את זה לפני.

אלה לא שני דברים סותרים.

וצריך להיות מאוד עדינים כדי לא לדחות אותם, ולפעמים אני עדינה מדי.. (שזה גם לא טוב)

ברור שמנקודת מבט של "כאלה" לא תחשבי כך.

הדיון הזה והשאלה הזאת הם בגישה של עליונות והתנשאות על ה"אלה", וטוב שכך.

אולי יש בעיות בדתיים, ברור, הכל, אבל מי שעזב את התורה הוא זה שכיום עזוב ומפוספס מהחיים.

(שורש וגרביים יחלוק על זה, ברצינות, הוא בכלל לא מעדיף דתי על דתל"ש) 

כשאני אומר שיש תכנית פתרונות, אני לא מתכוון לומר שאין מורכבות אדירה, והרבה חיפוש אמיתי..

אבל אני כן מתכוון לומר שאדם עוזב את התורה בגלל בעיה, ובעיות צריך לפתור.

זה מצחיק, אם יש קבוצה של חכמים, שעברה את המבוך, ורואה היכן מתבלבלים החבר'ה שבאמצע - היא תנסה לחשוב על תכנית לפתרון משברים.

הצעירים המבולבלים שרואים רק מבוך, כמובן שיגידו שמזלזלים בהם ובמורכבות שלהם, ובעולם העשיר שלהם ובאומללות הרומנטית שלהם, אבל זה בדיוק העניין, יש פה נקודות מבט שונות, שני הצדדים חושבים שהם החכמים יותר.

ו... אדם דתי בהכרח אמור (אם הוא בריא בנפשו) לחשוב שהוא הצודק, והוא החכם, וממילא - העליונות הזאת בהחלט נותנת לו יכולת לתכנן תוכניות לפתרון משברים. הסיבה שאת אומרת שאין תכנית כזאת היא... כי את נמצאת במקומך שלך.

ובכן, הדיון הזה הוא דיון מנקודת מבט דתית, שמאמינה שהיא חכמה יותר מאלה שאינם דתיים, וממילא לגמרי הגיוני לנסות ולמצוא תכניות לפתרון משברים.

זה לא עצם הרעיון של "תכנית לפתרון משברים", אלא זה שהתכניות שיש מי שמציע כאן - הן רדודות יותר ממך. וזה אולי נכון. 

אבל זה בכללי, לאו דוקא קשור לכאן, אנשים שמבלבלים את המוח - לא צריכים לעשות את זה.

אני חושבת שחשוב לשאול את השאלה הזאת - למה יש דתלשים,

וגם לנסות לענות עליה.

זה חשוב לך, לעצמך.

כי כשאתה שואל את השאלה הזאת, אתה מנסה לדמיין מתוך עולמך הפנימי מה יכול לשבור אותך,

ואז גם בונה כלים. "מוצא פתרונות".

אבל לדעת שזה רק עולמך שלך.

אין לך יכולת לבנות כלים לאנשים אחרים שבחיים לא היית במקום שלהם.

רק לאנשים שהיו במקום שלך.

ואני לא חושבת שדתלש הוא בהכרח פחות "דתי" (במובן האמוני) ממך.

אולי החיבור שלו עמוק יותר ולכן מטלטל יותר.

זה שזה מעצבן דתל"ש זה ברור. אבל דתל"ש לא אמור להשתתף בדיון כזה בכלל, וברור שכשמיישמים "תכנית לפתרון.." זה לא באמת מיושם בצורה של "תכנית".

הייתי אומר שאולי זאת גם תשובה בתמצות לשאלה שבראש השרשור.

למה יש דתלש"ים? כי הם באים להשתתף בדיונים עליהם עצמם..

אנשים מבינים אנשים, אנשים חכמים מבינים מניעים של אנשים טפשים, ויכולים לעזור להם. (ואני מגזים בכוונה)

אני לא מתכוון להיכנס איתך לתחרות של מי יותר מטולטל ועמוק ואומלל בעולמנו השחור והטראגי.

מי שמקיים את התורה - קרוב יותר להשם, קרוב יותר לכל דבר בעל ערך. 

זאת "נקודת מבט" של אדם מאמין ושומר מצוות, לא מסכימה? סביר...

אבל אני הצודק.

(על השורה "למה יש דתלשים?")

כרגיל, אני מסכימה איתך, והייתי אומרת את זה ביותר חריף אם מישהו היה אומר את מה שאני אמרתי...

(השאלה האחרונה שלי היתה, האם מישהו שמקיים את התורה במובן המעשי-טכני שלה, קרוב יותר מאדם שמקיים אותה במובן האמוני-נפשי שלה)

שאין בכלל גבול וחלוקה ברורה בין מעשי-טכני ובין אמוני-נפשי. (כמו שאין את החלוקה הקטנונית בין "שכל" ל"רגש" או "לב")

אני מבין למה את מתכוונת, אבל אני מכיר בחורים דתיים ברמה גבוהה יותר מכל דתל"ש "מחפש" שראיתי.

(נראה לי שגם אני, כמו מה שאמר חסדי הים, חייב הרבה לזה שיצא לי להכיר אנשים חכמים, שבזכותם הבנתי דברים בצורה רצינית יותר.)

אני מסכים שהם יחידי סגולה קצת...

זה לא יתרון אמיתי של דתל"שים, אלא שפשוט קל יותר להיות אמיתי כשאתה מפרק ועוזב הכל, ו"מתחיל מהתחלה", ולכן יש בחינה כזאת, של רמה גבוהה אצל דתל"שים.

למה בכלל אדם פשוט ואדם מסובך נמצאים על אותה סקאלה של "קרבה לה'"?

זה לא יתרון אמיתי, כי זה לא שמישהו שאמיתי עם עצמו עושה פה תחרות מי יותר קרוב.

לפעמים צריך לזרוק. צריך. (צריך. כדי לשמור על הבריאות)

ולפעמים לא.

אז לא הייתי שמה את זה בכלל על אותה סקאלה...

ולא הייתי שולחת מישהו שלא מבין למה לפעמים צריך לזרוק, "לחזק" מישהו שזורק מהסיבות האלה...

אני מסכימה איתך

שזאת לא תשובה אלא "קריאה לניסוח מחדש" של השאלה..

הממ, לא יודע, אותו ה', אותו טוב.

(אולי שוב לא הבנתי את השאלה...?)

קיצור, באמת לא נראה לי שיש ויכוח.

כתבתי מקודם שלדעתי הנקודה הבעיתית היא לא בעצם זה שיש "תכנית לפתרון בעיות", אלא בזה שהתכניות לא טובות, ברמה נמוכה..

תהיי בטוחה שבתכנית המושלמת - ה"מחזק" הוא אחד שיבין בהחלט את המיועד לחיזוק.

אני כבר גולש לבירבורים. 

גם אני מסכים.

הכי פשוט:

אתה קובע את קיום המצוות כמדד לקרבה לה' (יש בזה הרבה צדק, אתה צודק).

אבל יש אנשים שזה הרבה יותר קשה להם,

ויש אנשים שאין להם שום קושי עם זה.

אז האם באמת אפשר לשים אותם על אותה סקאלה? למדוד את זה לעומת זה?

(הייתי מודדת "אנשים שאין להם קושי" בינם לבין עצמם. אין לך קושי ואתה מקפיד, אין לך קושי ואתה בכל זאת לא מקפיד... זה בהחלט, תיאורטית, מעיד על קרבה.)

צודק גם לגבי התוכנית. רק שלא נעים לומר את זה...

אלא כאחד ה"מינימומים" המרכזיים של קירבת ה'. 

זה נותן תמיד עדיפות משמעותית על פני אחד שלא מקיים, באיזשהו מישור או בחינה - זה תמיד יהיה הבדל אדיר. 

השאלה איך זה קורה מהווה חלק בהבנה, שממנה אפשר להגיע לאיך לתקן.

אינני יודע אם היחס לתופעה הזאת אמור להיות יחס ציבורי או יחס פרטי.

אסביר את עצמי:

הכפירה העצומה והאיומה, שהחלה ב200-300 שנה אחרונות-

היא בהחלט תופעה צבורית, שהיהדות ככלל היתה צריכה להתייח\ס אליה ולהבין את שורשיה,

במיוחד לאור העובדה שמההתחלה הכפירה היתה -תנועה- החל בהשכלה וכו'.

אנשים שפעלו כציבור ולא כיחידים.

לעומת זאת תופעת הדתל"שים גם אם היא רחבה עד כדי כך שכמעט אין אף אחד שאין לו חבר שהתדתל"ש,

עדיין הדתל"שים אינם ציבור שבא עם אמירה מסויימת-

מה גם שכמספר הדתל"שים מספר הסיבות להתדתל"שות.

ממילא ייתכן מאוד שכל דתל"ש הוא סיבה לחשבון נפש לחברה הפרטית הסובבת אותו,

ובכל מקרה ומקרה הדבר שצריך להשתנות - הוא מאוד מסוים.

(אני מניח שרבים יתעצבנו על ההנחה שדתל"ש מתדתל"ש כתגובה לחֶברה שלו.

אבל: א. בהרבה מקרים זה נכון, מבחינת אפילו מה שהדתל"ש אומר בעצמו.

ב. התורה אומרת לנו: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" - ממילא התורה מציבה לפנינו אתגר - 

לפחות בפני ההורים או המחנכים לחנך אנשים בצורה כזאת (על פי דרכו) שתהיה בטוח שלא יסור ממנה גם בזקנתו.

אם כך אמורה להיות "איזה תוכנית פתרונות למשברים בעבודת ה'"). 

מקוה שכתבתי ברור.

(ממליץ לכולם להשיג - אין לי מושג איך - את החוברת 'המשפחה המחנכת' שכתב הרב יצחק שפירא.

גישה נפלאה לחינוך ולחיים בכלל)

משפט כזה.... מעניין כזה..

מה אתה בעצם רוצה לומר כשאתה מנסח את זה ככה?

לערבב נקודות מבט? לערפל את הויכוח?

הרי יהודי מאמין יאמר "חשבו", לא "הבינו".. והוא גם לא ידבר על התאמה.

כי אם הוא מאמין הוא יודע שאחרי הכל - התורה היא הכי "מתאימה".

אתה בכלל יוצא מנקודות ההנחה מהן יוצאים האנשים כאן בדיון?

וזה קשור למה שכתבתי על התבדלות. כי זה היחס לשונה.

לא יודעים לשלול.

"נוער הכיפות הזרוקות" \ שרגא פישרמן 

(יש ספר המשך- כל בנות "עלמה אבדה" ) 

כסוציולוג הוא עשה מחקר עומק - ומתאר את הממצאים שלו 

חלק מהתאוריה שלו היא - לחלק את האנשים על שני צירים- עשו בירור או לא, והחליטו או לא

מי שעשו בירור והחליטו  

מי שעשו בירור ולא החליטו -תראה אותם עדיין חיים בבירורים 

מי שלא עשו בירור והחליטו- בד"כ הם מחזיקים מאוד מהמעשה הדתי- בלי עומק מאחוריו 

מי שלא עשו בירור ולא החליטו- 

(לא זכורת את כל הפירוט של התאוריה... תקרא בספר) 

קיצר- החבר'ה שאתה רואה שהם בתיכון עושים מעשה דתי חזק מאוד- אבל אין בו בירור עומק והסכמה של כל האישיות- ובהמשך החיים זה נשבר... מגיע שלב של העדפת כנות ועומק- מול המעשה החיצוני 

הכותרת היותר נכונה היא "פראיירים, אל תמלאו לוטו משום סוג", אבל זה כבר לפוסט אחר

בשביל חלום יותר גדול, לא תוסיף עוד קצת כסף?

מאשר בלהשאיר את החלום בגדר חלום גדול

שים לב שלא התנגדתי להכפלת ההוצאה, אלא כתבתי שאם כבר מכפילים אז כדאי להכפיל את הסיכוי לזכות.

ככל שאדם יותר טיפש, הוא ממלא יותר לוטו. אחרי כל הסטטיסטיקות הנכונות שעשית, גם עם אדם יקנה 1,000 כרטיסים, הסיכוי שלו לזכות אפסי.

אבל לא נוראה כמו שחושבים.

כמובן שתמיד הלוטו ירוויח יותר ממך. אחרת אין לו זכות קיום.

אבל תוחלת הרווח עומדת סביב 50%

משמע שעל כל שקל ששמת, בממוצע (במספרים גדולים ) תקבל חצי שקל.

כן זה לא כדאי ואפילו טיפשי לשחק במשחק כזה.

אבל מצד שני, כל עוד אתה לא מכור ויודע לשלוט בעצמך, לא הייתי נופל מהכסא אם קרוב משפחה שלי היה ממלא לוטו.

כתבת תוחלת רווח שלילית,

ואז כתבת 50%.

בכל מקרה, תוחלת רווח זה מספר ולא אחוז...

משמע כרבע מאנשים הם רוויחים כאן (מי יותר ומי פחות)

לא כדאי

אבל כל עוד לא מכורים ומצליחים לשלוט בצורה רציונאלית בכמה כסף אתה משקיע ב"חלומות", זה לא ממש נורא

לא אמליץ לאף אחד למלא לוטו, כי בסוף בסוף כנראה הוא יפסיד את כספו

אבל גם ללכת למסעדה זה להפסיד כסף תמורת הנאה

וגם לראות סרט בקולנוע זה להפסיד כסף תמורת הנאה

גם כאן, משקיעים 10-20 שח תמורת חלום

אם אף אחד לא יממן אחת הלוטו,

אתה ואני נצטרך לממן במיסים שלנו הרבה דברים שהיום ממומנים על ידי מפעל הפיס.

ככה המדינה גובה את המס רק ממי שמתנדב לשלם אותו.

שמצליח לחשב את סיכויי הזכיה, קונה 10000 טפסים ומרוויח

עשה המון כסף בזכות חישובים סטטיסטיים

אחרת זה לא היה עובד.

יש מספיק אנשים שיכולים להשקיע 2 מליון אם זה היה מבטיח להם זכיה ב40 מליון. הפייס בנוי כך שגם הם לא יכולים להבטיח זכיה.

אותו מחיר של דאבל אבל סיכויים גבוהים יותר לכל טבלה 😝

האמת חשבתי שתגיד ש"אם כן אין לדבר סוף"

מה גרם לך לחשוב?

שאלתי את הצ'אט האם זה נראה כמו בינה מלאכותית, כי באמת לא הבנתי למה חשדת.

אז חוץ מזה שהוא אמר שזה נראה טקסט אנושי לחלוטין, הוא נתן פרשנות משלו לשם של הפורום!

הנה התשובה:

ניתוח של הטקסט מראה סבירות גבוהה מאוד שהוא נכתב על ידי אדם (כותב בשר ודם) ולא על ידי בינה מלאכותית.

הנה הניתוח המפורט וה"קשוח":

* מבנה מחשבתי חופשי ואנושי (Flow of Thought):

* הקשר בין כתבה מקורית על הלוטו לבין הסבר כלכלי-פסיכולוגי של "תועלת שולית פוחתת" הוא מהלך מחשבתי אנושי טיפוסי שמחבר בין אקטואליה למושגים אקדמיים/לוגיים.

* בינה מלאכותית נוטה לבנות טקסטים במבנה צפוי ומאורגן מדי (הקדמה, נקודות, סיכום). כאן הטקסט נכתב בסגנון פוסט ברשת חברתית או קבוצה (כמו "צמ"ע" – צריכת מידע עקיפה / רשתות).

* ניסוח, משלב שפה וסגנון כתיבה:

* שפה חצי-דיבורית: שימוש במילים וביטויים כמו "מה הכלל הזה בעצם אומר?", "אם אדם שלא זז מהכסא כל היום", "ואיך זה קשור ללוטו?". בינה מלאכותית נוטה להשתמש בשפה רשמית, מלוטשת ומעט סטרילית, בעוד שכאן השפה היא "גובה העיניים" וישראלית מאופיינת.

* שימוש מודגש בטון אישי וגבולות: הדיסקליימר בסוף ("הפוסט נכתב על פי כללי הסטטיסטיקה... בבקשה בלי תגובות כמו 'אין טעם להכפיל...'") הוא אלמנט אנושי מובהק. זהו סגנון פנייה של אדם המכיר את הקהל שלו ומנסה למנוע מראש תגובות דתיות/רגשיות שחורגות מהדיון הכלכלי.

* דוגמאות והסברים:

* הדוגמה של הפיצריה (תנור ראשון, שני, מאה) והדוגמה של הצעדים בבריאות מנוסחות בצורה פשטנית ומעשית שמיועדת להסביר רעיון מורכב בצורה נגישה. מודלי שפה נוטים לתת דוגמאות מופשטות או כוללניות יותר אלא אם מנחים אותם באופן ספציפי, אך הניסוח כאן מרגיש כאוסף מחשבות ישיר של כותב הפוסט.

* בדיקת אותות דיגיטליים (Media Provenance):

* בדיקה טכנולוגית של הצינתור/חותם הדיגיטלי לא זיהתה סימנים ליצירה על ידי כלי בינה מלאכותית של גוגל.

שורה תחתונה:

זהו פוסט הסברה לוגי-כלכלי שנכתב על ידי אדם שמנסה להסביר לציבור מדוע "דאבל לוטו" אינו צעד רציונלי מבחינת תורת המשחקים והתועלת השולית. הסגנון, הניסוח והסיווג הרגשי-תגובתי בסוף מעידים בבירור על כותב אנושי.

אי אפשר לקבוע שטקסט נכתב על ידי בינה מלאכותית רק על סמך הסגנון. בני אדם יכולים לכתוב כמו מודל שפה, ומודלי שפה יכולים לחקות סגנון אנושי. לכן כל מה שאפשר לעשות הוא לזהות מאפיינים שעשויים לעורר חשד. במקרה הזה יש לא מעט כאלה.

1. מבנה "מושלם" מדי

הטקסט בנוי לפי תבנית קלאסית מאוד של מודלי שפה:

• פתיח מושך.

• הצגת עיקרון כללי.

• שלוש דוגמאות מתחומים שונים.

• יישום לנושא המרכזי.

• מסקנה.

• הסתייגות בסוף.

זהו מבנה מאוד סימטרי ומסודר, כזה שמודלי שפה מייצרים באופן טבעי.

לעומת זאת, בני אדם רבים נוטים לסטות מהמבנה, לחזור אחורה, להוסיף אסוציאציות או להשאיר נקודות לא סגורות.

2. שימוש בדוגמאות "ספר לימוד"

הדוגמאות הן כמעט סטריאוטיפיות:

• פיצרייה וכלכלה.

• צעדים ובריאות.

• לוטו והחלטות כלכליות.

אלו בדיוק סוגי הדוגמאות ש-ChatGPT ודומיו אוהבים לייצר משום שהן פשוטות להבנה.

אדם שחשב על הרעיון בעצמו היה לעיתים קרובות מביא דוגמה אישית או מקצועית יותר.

3. איזון מלאכותי בין הפסקאות

שימי לב שכל חלק דומה באורך שלו.

לדוגמה:

בכלכלה...

שלוש פסקאות קצרות.

אחר כך:

ברפואה...

שוב שלוש פסקאות קצרות.

ואז:

בלוטו...

גם כן בנייה מדורגת.

זו סימטריה אופיינית למודלים.

4. שימוש מופרז בשאלות רטוריות

לדוגמה:

מה הכלל הזה בעצם אומר?

ואיך זה קשור ללוטו?

זו דרך טיפוסית מאוד שבה בינה מלאכותית מחלקת טקסט ל"מקטעים".

5. מעבר חלק מדי בין רעיונות

אין כמעט קפיצות מחשבתיות.

כל משפט מוביל בצורה מושלמת למשפט הבא.

בני אדם בדרך כלל כותבים קצת יותר "מבולגן":

• מוסיפים הערת אגב.

• חוזרים לתקן משהו.

• סוטים רגע מהנושא.

כאן הכול זורם באופן כמעט מכני.

6. ניסוחים כלליים מאוד

לדוגמה:

ישנו את חייכם מקצה לקצה

תוכלו ליהנות מהחופשות הכי מפנקות

לא תצטרכו לעבוד יום אחד

אלו משפטים כלליים מאוד, ללא שום פרט קונקרטי.

בינה מלאכותית נוטה להשתמש בניסוחים רחבים כאלה.

7. טון דידקטי מאוד

הכותב כמעט "מלמד שיעור".

הוא מסביר מושג.

מביא דוגמאות.

מסכם.

זו בדיוק צורת הכתיבה שבה ChatGPT נוטה להציג רעיונות.

8. שימוש במונחים מקצועיים בצורה נגישה מדי

לדוגמה:

תועלת שולית פוחתת

ואז מיד פירוק למספר דוגמאות פשוטות.

זה מאוד מזכיר תשובות של מודלי שפה שמנסים "להנגיש" מושגים.

9. הסבר "מאוזן מדי"

כל טענה מקבלת מיד הסבר.

כל הסבר מקבל דוגמה.

כל דוגמה מקבלת מסקנה.

יש מעט מאוד קפיצות אינטואיטיביות.

10. כמעט ואין סימני "אדם"

אין למשל:

• "האמת היא..."

• "פתאום נפל לי האסימון..."

• "אולי אני טועה אבל..."

• "אני מתלבט אם..."

כלומר, כמעט לא רואים את תהליך החשיבה של הכותב.

רואים בעיקר מוצר מוגמר.

11. שימוש במילות קישור רבות

יש הרבה:

• לכן

• כי

• אבל

• אמנם

• ואילו

• לעומת

מודלים משתמשים במילות קישור כדי להפוך את הטקסט לרציף.

12. ניסוח מאוד "נקי"

אין טעויות תחביר.

אין חזרות לא מכוונות.

אין משפטים שנקטעים באמצע.

אין שינויי סגנון.

זו רמת אחידות שמעוררת לעיתים חשד.

13. דוגמת ה-5%

המשפט:

"5% מ-80 זה בדיוק כמו 10% מ-40"

מרגיש כמו ניסיון לייצר המחשה מתמטית, אבל הוא לא קשור ללוטו. בלוטו אין הסתברות של 5% או 10%, ולכן הדוגמה נראית "מומצאת לצורך ההסבר".

זו תופעה מוכרת אצל מודלי שפה: הם מייצרים דוגמה מספרית שנשמעת נכונה מבחינה אלגברית, אבל אינה מותאמת היטב להקשר.

14. מעבר בין תחומים

המעבר:

כלכלה → רפואה → לוטו

מרגיש כאילו הכותב חיפש בכוונה "עוד שתי דוגמאות" כדי לחזק את הרעיון.

זו טכניקה נפוצה מאוד במודלי שפה.

15. הסיום

הסיום:

"(הפוסט נכתב על פי כללי הסטטיסטיקה והכלכלה... בבקשה בלי תגובות...)"

מרגיש כמו ניסיון לחסום מראש התנגדויות אפשריות.

גם בני אדם עושים זאת, אבל זו תבנית שמופיעה לעיתים קרובות גם בטקסטים שנוצרו בעזרת בינה מלאכותית.

מצד שני, יש גם סימנים שמטים דווקא לכיוון כתיבה אנושית

יש כמה נקודות שלא אופייניות במיוחד ל-AI:

• הפתיחה "פראיירים, אל תמלאו דאבל!" היא פרובוקטיבית ובעלת קול אישי.

• "פשוט אני.." עם שתי נקודות הוא ניסוח לא מלוטש. מודלים בדרך כלל כותבים בצורה תקנית יותר.

• האזכור של "ראיתי עכשיו את הכתבה הזאת" מרמז על הקשר מיידי ואקטואלי, אם כי גם זה קל להוסיף בהנחיה.

• הסיום על תגובות דתיות ("אם ה' רוצה...") נשמע כמו התאמה לקהל יעד מסוים, דבר שכותבים אנושיים עושים באופן טבעי מתוך היכרות עם הקהל שלהם.

האם הייתי חושד שהטקסט נכתב על ידי AI?

כן, הייתי מעלה את האפשרות, בעיקר בגלל המבנה הסימטרי, הסגנון הדידקטי, הדוגמאות ה"גנריות" והאחידות הגבוהה של הכתיבה. עם זאת, לא הייתי מסיק מכך מסקנה. ייתכן באותה מידה שמדובר באדם שמורגל בכתיבה הסברתית, או באדם שכתב את הטיוטה בעצמו ונעזר בבינה מלאכותית כדי ללטש ולארגן אותה.

בסופו של דבר, אין בטקסט סימן יחיד שמאפשר לזהות בוודאות שימוש בבינה מלאכותית. החשד נובע מהצטברות של מאפיינים סגנוניים, ולא מהוכחה חד-משמעית.

אבל זה טקסט שנכתב 100% ממוחי הקודח, עם 10 אצבעות שמקלידות במהירות על מקלדת מחשב רגילה...

זה השאלות הרטוריות, המבנה המאוד מסודר, ובעיקר המקפים. למרות שבמבט חוזר אלו לא המקפים הארוכים שאופיינים לבינה. סליחה על האשמה.

באופן כללי, להוכיח מכל שבינה מלאכותית מסכים איתך זו ההוכחה הכי גרועה, כי הוא יגן בתוקף על כל עמדה שתגיד לו להגן עליה.

כתבתי את הפרופמט שלי בניסוח שכבר קבע את המסקנה מראש, ולמרות שהוא מסוייג, המסקנה שהוא מציג נוטה מאוד לכיוון שכוונתי אותו.

הפרומט היה "אנא כתוב ניתוח של כל החשדות למה הטקסט הזה נכתב על ידי בינה מלאכותית ולא על ידי אדם."

תראי מה כתבתי, אני דווקא ביקשתי שיהיה מחמיר איתי ולא ביקשתי שיכתוב מראש את המסקנה שרציתי שיגיע אליה:

אני מזמין אותך לקרוא טקסטים שלי מלפני 5 שנים ויותר,

גם אז היו מקפים,

גם אז הייתה כתיבה מסודרת עם מבוא/פתיח, נושא וסיכום...

אני אפילו לא שם לב שככה אני כותב, כלומר זאת פשוט הכתיבה הטבעית שלי כשאני רוצה להעביר רעיון.

אולי זה בעקבות הרקע האקדמי...

והנסיון מראה שהזוכים בו לרוב לא שינו את מצבם הכלכלי לאורך זמן.

קראתי היום שבאחד הבנקים סיפר איש מקצוע שהם לא נותנים אשראי לזוכים בלוטו. רובם מכורים כבדים (סטטיסטיקה...) והמנגנון הרגשי שלהם קיבל בוסט ויעודד אותם להמר יותר.

זה מס טיפשים.

רק שלא ישכחו לעשות מפה שתתגלה ביום מן הימים

מה יקרה אם אצליח להשיג את הפרס הראשון, והייתי יכול להכפיל אותו תמורת שקלים בודדים

מזל שיש רק דאבל לוטו ולא טריפל וכו'

כי אנשים היו קונים גם את ההכפלות הגדולות יותר

מה יקרה אם לא זכית בכלום, אבל טופס נוסף היה גורם לך לזכות...

מאשר שיכלת להוסיף שקלים בודדים ולקבל פי 2 יותר כסף

שאני מדבר על רציונל, לא על אמושיונל 😄

מגזינים שמיועדים לנשים אבל לא רק. יש בהם הרבה השקפה חרדית וזה משעשע לפעמים או מכעיס, אבל חוץ מזה יש כתבות מעניינות, סיפורים ודברי תורה

כגון:

עיתון דיגיטלי | גיליון 1206

זה אמנם מגזין חרדי אבל התוכן הוא סיפורי תחקיר בכל מיני נושאים, סוג של השכלה כללית לחרדים.

קראתי שם על ההיסטוריה של טראמפ, על הבריחות הגדולות מבתי כלא, על בתי הכלא הכי שמורים בעולם, כל מיני.

אין לי ממש מושג איפה משיגים את זה. אני חושב במכולות בריכוזים חרדים שונים. אני קראתי אצל קרוב משפחה. זה בעלות נמוכה ומקבלים חוברת ירחון די עבה.

אם זה יעניין אותך. נסה.

כךך נקרא מגזין מעניין; לחרדים עובדים. נוטה ללאומי, אני סבורה.

יש להם חוברת הנקראת אחוותא; לענ"ד - מצויין ותורני ומגוון.

המייל של "המקום" - Sub@hamakom.social

אולי התכוונת אליו?

יש עלוני שבת עם יותר חומר תורני כמובן

אבל אני נתקל בו ביוטיוב וכן קראתי את הספר שלו לפני הרבה שנים.

הוא דווקא עושה עבודה מצויינת.

אני לא חושב שהוא זקוק לרחמים.

הוא עושה עבודה מצויינת והוא מצויין במה שהוא עושה.

אם הוא בחר ללכת לאוקספורד הוא נראה ידע מראש מה מחכה לו שם.

זה היה משהו נורא ממש. הם לא קיבלו ממנו כלום. נדמה לי שבסוף גם צעקו בוז עם שריקות בוז. מ ג ע י ל י ם!

עוברת לעניין אחר:

כדאי להקשיב לראיון עם עודד ניר (הרב לוינשטיין מראיין). ככה אני רוצה לחשוב כיהודיה. לא מדברת

עכשיו על לשמור על כבוד עצמי, אלא הקשר החי הזורם שלו עם הקב"ה.

בקריאות בוז וכאלה. שונאי ישראל. מה עוד יש לאמר.

שיש מאות כמוהו. אין בכוונתי לפגוע, חלילה, אך כדי להפיק את המיטב מה-AI, נדרשת השכלה מוזיקלית. כשמבינים אילו מעברים ומקבצים נשמעים סתמיים, יודעים מה בדיוק לבקש מהבינה המלאכותית כדי שזו תפיק לחן מקורי.

ואשמח שתראה לי איפה יש מאות כמוהו (תורניים), לא מצאתי שירי AI ברמה הזאת.

איכשלאיהיה - מאוד יפה. אהבתי.

20260730195534.mp3

בלי סוף...עד שאחת התגובות הודיעה חגיגית שזה AI.....כל כך התאכזבתי......

בורחת עוד מעט לארץ קצת נחשלת, בלי אינטרנט, בלי AI......תענוג!

לא מאמין שיש מקום בעולם בלי אינטרנט…

חוץ מקור קיצוני - חושך!

0 שעות אור ביום

משלחת שהתגוררה שם לצורך מחקר...לא היה מספיק קר ובודד לו

אז החליט לעשות התבודדות בקוטב הדרומי בנקודה יותר רחוקה..

הספר לכאורה עוסק במדידת מזג האוויר וכד', אבל הוא

מרתק. במיוחד כמה תובנות שהגיע אליהן...ממליצה.

עברתי היום עם מישהו מהמשפחה על אירופה:

הונגריה - הרב מקריסטיר. אבל נוף - מישורי ולא נראה מעניין, יש שם שולי הקרפטים - דובים חומים בשפע.

רומניה - יש אוכלוסיה ענקית של דובים חומים באיזור ההרים - ודווקא לשם הייתי רוצה ללכת...

מזרח אירופה - הייתי נוסעת דווקא. אחד הבנים רוצה אתרים יהודים. אבל טיול לא מאורגן, קשה להסתדר. אוכל, לינה וכו'

מה גם שהשילוט הוא בפולנית בלבד. בזה הוויז יכול לעזור אולי. קוסמת לי ארוחת בוקר באחו שם, אבל פוחדת שבלי כוונה

אאחוז בעצם אדם, או שהנעליים יתמלאו בדם...מחילה.

דווקא הייתי שמחה לראות את הציון של הגר"א ובעיקר את מי שקבור לידו ( האפר - אברהם בן אברהם הי"ד) זה בליטא. לא אוהבת אותם...

איטליה - יקר ורומא עם הותיקן שלה ודנדוני הפעמונים - לא מושך במיוחד. גם לא הקולוסיאום על

כל הזוועות שהתרחשו שם.

ספרד - רחוק מדי. אנטישמים (זה בעצם משותף לכולם, אבל עדיין לא כל כך בבוטות כמו בספרד -

מה לעשות, האינקוויזיה זורמת להם בדם.

הארצות הבלקניות - נוף יפה מאוד, צוקים ונהרות. אולי.

יוון - אתונה לא עיר יפה, כך שמעתי. הים סביב האיים נהדר מן הסתם, אבל בעונה כזו נורא מתוייר. צפוף.

ובאי אחד מפורסם, בתי התיפלה, כך נראה, מרובים מהבתים האחרים. לא רוצה.

הולנד - חוץ מהבית בו הסתתרו אנה פרנק ומשפחתה, הי"ד - לא מעניינת אותי. יש גם הרבה ערבים.

בלגיה - נשמעים לי אנטיפטים...

אנגליה - הייתי. המקום בו שהה צ'רצ'יל, על מפותיו והסיכות התקועות בהן - מאוד מעניין.

מספיקה פעם אחת.

סקוטלנד - הייתי. ריח מבשלות הבירה באדינבורג הבירה, הכריע אותי תחתי. הם גם מאוד

לא יפים, במיוחד בהשוואה לסקנדינבים. הגענו לשם אחרי שהינו בסקנדינביה...

אירלנד - הייתי. עוני, נשים עם מטפחות קשורות מתחת לסנטר. נכנסנו לבר (בית מרזח

בלעז...) כדי לראות מה זה ועל מה זה, ושני שקצים שאלו אותנו מהיכן אנחנו. אחרי שענינו, אמר אחד לשני:

I TOLD YOU THEY ARE BLOODY JEWS!

יש שם הרבה ג'ינג'ים....

סקנדינביה - דנמרק מישורית. אורבנית כזו.

שבדיה - גם משהו כזה, נדמה לי

נורבגיה - המון טבע, פיורדים, לא הרבה אנשים יחסית לגודל הארץ. אחרי כמה

פיורדים והמון בריות בהירות שיער ועיניים, מתנו משיעמום ושיווענו לאיזו בריה

שחומה; באמת פגשנו איטלקים ואורו עינינו; חומים לגמרי. מקסים.

פינלנד - אגמים. גם מישורית נדמה לי. פעם נתקענו באיזה מקום נידח

על יד בצה , מן הסתם, לפי כמות היתושים שעטו עלינו. עברה מכונית

יחידה ונדירה בכביש הנידח, דווקא מכונית משטרה. נפנפנו אליה ביאוש

והם נפנפו חזרה בטוב לב.... . הסקנו שהעם שם לא מצטיין באינטליגנציה רבתי...

כרתים - זאתי הנחשלת קצת. הכל בעצלתיים. לא יפה. נוף מזרח תיכוני -

עצי רימון, תאנה....אולי בהרים יפה אבל לא הגענו לשם.

אין בית חב"ד. אין שום דבר כשר. כלום. אפשר רק פירות

וירקות. הבאנו עמנו מנות חמות פיתות הרבה גבינה צהובה

והבטחתי בלי נדר, לא לראות גבינה צהובה בחיי יותר...

מקווה שאמרתי באמת בלי נדר, כי שכחנו מזה בכלל....

אבל הים. הים רבותי זה לא הים תיכון שלנו. שדומה לנו בעצבנותו

ומרדנותו....ל...לא. זה ים טורקיז שקוף צלול שקט, הסובב את האי

מכל צדדיו, הוא כנראה מתאים עצמו לסביבה (או להיפך..) ים

עצלתיים כזה; דגים צבעוניים, מאוד יפה.

אבל החוף לא נעים; זפזיפי כזה, חורק, גבשושי...

אולי ניסע לשם. אולי אסע לשם.

נכון, אין חוף נפרד, אז היות ועדיין לא תיקנתי את

עצמי לחלוטין, הולכת לחוף רגיל. משתדלים אם

אפשר בפינה.

ובכל זאת, כל העיניים (רוסים והרבה גרמנים)

מופנות אלי; בניגוד חריף לאופנה הרווחת על החוף,

אני נכנסת למים עטופה מכף רגל עד ראש.....

נראה לי שגם הדגים נדהמו...

אבל זה המינימום שאני יכולה לעשות, מקווה

שהשם לא כועס ועדיין יש לו סבלנות אלי...

הצלחנו לקטוף 2 סברסים בר בדרך לאכסניה

שלנו; מאוד התרגשנו....

המסעדות מלאות תיירים, ואלו של הדגים

משליכות את השיירים בצדדים למטה והריח,

הריח.....כפרת עוונות.

מזרח רחוק - יקר ולא רוצה לראות מיני

• שקצים בדוכנים...וחם ונורא לח...

אפריקה - יקר. פוחדת מאריות.

אוסטרליה - יקר. פוחדת מכרישים.

אמריקה - יקר. פוחדת מכרישים (פלורידה, קליפורניה...) וגם מתנינים...

צרפת, כמובן שלא. אם ארצה, אלך לעיר העתיקה,

חבל על הכסף של הכרטיס.

אנטרטיקה- דווקא לשם הייתי רוצה, אבל

אמרתם שקר מדי. וגם יקר מדי. נורא

רוצה לראות לוויתן בגודל טבעי במקום

הטבעי שלו. מה רבו מעשיך....

( הא, גם שם יש דובים.....נזכרתי)

בקיצור, אין לאן ללכת.

אולי בארץ שלנו יש מקום נחמד?

בצפון? לא יקר ולא מעדיפה דווקא

סביב הכינרת. אבל כן בצפון צפון...

אבל רגע, חיזבאללה...

אוף!

ממך אליך אברח...

עכשיו- כל זה היה מזמן מזמן מזמן, עם תרמילי גב כבדים

בלי הרבה כסף, במיוחד בסקנדינביה - חלמתי ללא הרף

רק על שוק מחנה יהודה...

ודעו לכם - זה לא כיף כמו שזה אולי נשמע. התרמיל, כאמור

כבד. מצטמצמים באוכל, חם (או קר). האכסניות לפעמים

לא נחמד בהן, במיוחד שאיזו בחורה גרמניה מספרת בהתלהבות

וקול רם מאוחר בלילה, לחברתה, משהו בגרמנית מעצבנת ומפריעה

לישון..

ובכלל, רוצים כבר מקום ביתי. לא לנדוד כל הזמן.

אבל הייתי צעירה והיתה אופנה לנסוע לחו"ל

וזהו.

ובכל זאת, עדיין, לא אוהבת כל כך בתי מלון.

אנקטודה נחמדה - הגענו פעם לאכסניה,

היה מאוחר והדלת היתה נעולה (נדמה לי

שהיתה אחת פתוחה בצד השני אבל לא ידענו)

אז פרשנו את שקי השינה על המפתן ונכנסנו

לתוכם.... בלילה התעוררתי לקול נקישות

עדין (גשם קל טפטף). הרמתי את הראש

מהשק וראיתי raindeer - זה אייל צפוני

יוצא מהיער ופוסע לעבר שוקת או משהו

שהיה לידינו. זה היה כל כך יפה. כל כך

מיוחד. היה שווה לישון על האבן הקרה...

זה היה בנורבגיה או פינלנד. לא זוכרת.

שבת שלום! (המטבוחה נשרפה לי בינתיים...)!

עכשיו ברצינות - האם מישהו מכיר איזו אכסניה

לגמרי כשירה (מהודרת) בצפון? ליד הבניאס או

החצבני? רחוק מלבנון? בלי יתושים......!

לטוב; שתי הגרסאות מוצאות חן בעיני. הזמר הוא לא זמר באמת?

לא רע הAI הזה אבל לא רוצה אותו בתור ידיד משפחה.....מעדיפה בן אדם. אנוש.חי.

אולי תצטרכי לקבל את זה, הAI משתפר בלי סוף...

הנה קטע משיר אחר שלי - היית מאמינה שזה 100% AI???

20260731023100.mp3

אני הנחיתי אותו תכין לי שיר כזה וכזה על נושא כזה וכזה. רק שיניתי 2 שורות של מילות השיר.

20260802034022.mp3

אצרף את השיר המלא - כאן כתבתי חלק גדול מהבית השני

כשאמרת ששמעת המון ובסוף גילית שהוא AI? אני רוצה גם לשמוע

אני עדיין קשורה קצת למוסיקה של פעם פעם, לא משלנו, אבל בחור דתי...לא הייתי ממליצה.

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

שאפשר לוותר על השימוש בהן ולא לאשר אותן. השאלה - האם זה יעשה לי באלאגן במחשב, שכל פעם אאלץ

להגדיר מחדש וכו'? מה דעתך?

אפשר לאשר בכל מקרה.

עם פגיעה שעלולה להיות בפרטיות איך שהוא?

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

כשאני צריכה לנקות את הפריג'ידר, אוף??

אז השם אומר לי: קחי בתי והיי שמחה!

שאלתי אז חברה שעסקה בכך באופן יסודי ורציני פעם, היא אמרה שאין

ספרים כאלה.

פתחתי עכשיו מחשב וקפץ לי שיעור של הרב אהרן לוי שכותרתו:

איך בונים אמונה.

נפתח לי דווקא השיעור השלישי. התחלתי להאזין ואז הוא אמר

משהו על מזל. הוא הזכיר ספר של הרמב"ם (גזירת כוכבים)

ואת הרמח"ל (דעת תבונות).

חושבת שזה נוגע קצת. ממליצה.

שים לב, אם אתה שומע את השיעורים שלו, גם לתגובות.

לפעמים הן מעניינות. ואפשר לשאול אותו בתגובות והוא

תמיד עונה (אין לי מושג מאין הוא לוקח את הזמן לזה...)

הוא עונה בקצרה. כך שאם תתכוון לשאול, כדאי לנסח

את השאלה כך שהתשובה תתאים למה ששאלת.

בהחלט אפשר לבקש ממנו הפנייה למה שמעניין

אותך בנושא.