זכריה פרק ח
א וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה צְבָאוֹת, לֵאמֹר. ב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה; וְחֵמָה גְדוֹלָה, קִנֵּאתִי לָהּ. ג כֹּה, אָמַר יְהוָה, שַׁבְתִּי אֶל-צִיּוֹן, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם; וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת, וְהַר-יְהוָה צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ. {ס} ד כֹּה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם; וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ, מֵרֹב יָמִים. ה וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ, יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים, בִּרְחֹבֹתֶיהָ. {ס} ו כֹּה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה, בַּיָּמִים הָהֵם--גַּם-בְּעֵינַי, יִפָּלֵא, נְאֻם, יְהוָה צְבָאוֹת. {פ}
בכל הפרק המדהים הזה - את מוזמנת לבדוק - לא כתוב פעם אחת "בית המקדש". תחילת הגאולה לא תלויה בבית המקדש והיא גם לא תלויה באם יש או אין פיגועים - האם את מצפה שהכל יבוא הכי בקלות שניתן? חבלי משיח זה ייסורים כואבים - אבל כאשר בימינו אנו זוכים לראות בהתגשמות נבואתו של זכריה - שלא דיבר על "סוף הגלות", אלא דיבר על הגאולה - אכן, אנחנו רואים זקנים וילדים יושבים בירושלים המורחבת, אנחנו רואים את הכרמים הנהדרים שזוכים בפרסים בכל העולם ביינות המשובחים, אנחנו רואים את הגשם שה' בחסדו ממטיר עלינו גם אם לעיתים אנחנו אומרים כמו בימי חוני "די" (כמו שקרה בסופה האחרונה).
מי שלא מצליח לראות בשיבת ישראל לארצו אחרי כמעט 2000 שנה, תחילתה של גאולה - צר לי עליו. הוא אכן עדיין שבוי בתפיסות הגלותיות.
גלות זה לא כאן, חביבתי - אנחנו במדינה יהודית עצמאית עד כמה שלפעמים זה נראה שאנחנו תלויים בגויים ובלה בלה בלה - אנחנו שולטים בעצמנו, וסבא של סבא שלך - אם היו אומרים לו שאת תשבי כאן בארץ ישראל ותוכלי לכתוב "איגרת" כזאת בעברית שתופץ בכל ארץ ישראל ותגיע לכל מי שפץ לקרוא את זה, בלי צנזורה, ובלי פורעים שיהרגו את השליחים בדרך - אם היו אומרים לו את זה, הוא לא היה מאמין, היה צוחק, ואומר - "אתם מדברים על גאולה, רק במצב כזה זה יהיה אפשרי".
אנחנו חיים בפינוק כל כך גדול עד שלעיתים אנחנו מרשים לעצמנו לזלזל בכל הטוב שיש לנו ומטיחים רפש וזוהמה בכל המדינה ובכל מה שזז, ומעיזים להגיד : " זה לא תחילת גאולה, זה כלום". ממש "וישמן ירושון ויבעט". תראי לי עוד תקופה אחת שבה יכלו כל כך הרבה חרדים לשבת וללמוד תורה - כן, עם כל הגזרות וכו' וכו', עדיין - הכמויות הן בלתי נתפסות לעומת העבר. במקום להכיר טובה, לדעת שהיום אנחנו אומנם נלחמים על עצם קיומינו - אבל לא בתור "פרובינציה נחשלת של רומא/טורקיה/פרס/בריטניה" - אלא בתור מדינה, מתפתחת, גאה, שעומדת בזכות עצמה ומוציאה תוצרים נאים ביותר למדינה - זה כפיות טובה, לדעתי, ממש כך.