נשים מגיעות ללידה בצורה נחרצת :

"אני מוציאה את התינוק הזה החוצה בלי אפידורל"

ועוברות חוויה קשה מאוד

וסתם, זה פשוט מיותר לחלוטין כל הטראומה הזו רק בגלל שזו ה"מודה"

(מכירה כאלה שמונעות בגלל הלידה הקשה שהייתה להן בלי האפידורל)

והכאב זכור באיזה פוזיציה.

אני זוכרת בחדות יתירה את הפוזה מהלידה האחרונה ואת צירי הלחץ האחרונים ובדיוק את המקום בו עמדתי.

למרות שבמרבית הלידות תוך חודש שכחתי לחלוטין את הכאב.

שבמרבית הלידות לקחתי אפידורל ..

ואין ספק שאחרי הלידות ללא אפידורל - לקח לי יותר זמן לרצות שוב הריון ולידה וגם הייתי כל ההריון אחר כך בלחץ מהלידה. כך שיש משהו של אמת בדבריה של פותחת השירשור.

אי אפשר להכליל באופן גורף.

יש נשים שסובלות בלי אפידורל,

ויש נשים שסובלות עם אפידורל.

יש נשים שמונעות בגלל חוויה קשה בלידה,

ויש נשים שמונעות בגלל סיבות רפואיות/משפחתיות/אישיות/כלכליות/רגשיות.

ללדת בלי אפידורל זו לא רק "מודה", ואני אישית נפגעת שאת מכלילה ככה.

אני למשל ילדתי בלי אפידורל בגלל שככה החלטתי אחרי ההכנה הטובה שהייתה לי שהכי נכון לי,

וב"ה שהקב"ה אפשר לי את זה,

ולצאת בחוויה טובה! כן, טובה! מהלידה.

להגיע בצורה נחרצת זה אף פעם לא חיובי, אבל לכל אחד מהמקרים צריך הכנה טובה, הרבה אמונה ובסופו של דבר הוא^^ מחליט מה יקרה. (כהמשך לדיון על הקרעים, יש ויש, כמובן פשוט שיש הגיון למה אפידורל יכול להרבות יותר קרעים אבל זה לא באמת מה שקובע בסוף אם יהיו או לא!)

סבלו הרבה מאוד

ולגבי מניעה זה לאו דוקא קשור

אישה רוצה להתאושש גם מההריון שהוא מתיש בדרך כלל

אישה רוצה לחזק את הזוגיות

לחזור לעצמה מבחינה גופנית ונפשית

ןליצב את הבית עם שאר הילדים שיש

בגלל זה לוקחים מניעה

ואני דרך אגב ממש בעד.

ז"א בעד שכל זוג יעשה חושבים מה טוב לו, מה הם יכולים, מה הכוחות שלו וכו'

וגם מבחינה הלכתית רבנים מתירים

אני לא מרגישה שזה הפך לאופנה "ללדת בלי אפידורל".

להיפך, מרגישה לפחות מצד הצוות בבי"ח שמנסים לדחוף בכוח גם למי שאומרת שלא מעוניינת, "כדי שלא תסבלי".

אולי זה קיים מצד החברה, גם את זה אני לא מרגישה.

יכולה להעיד על עצמי, בלידה הראשונה לקחתי אפידורל מתוך בחירה, בגלל שהלידה הייתה בזירוז, בלידות אח"כ מתוך בחירה לא לקחתי אפידורל.

שום לידה לא הייתה לי טראומטית, ביחס ללידות שעברתי הלידה הראשונה הייתה לי הכי קשה- עם קשר מאוד חזק לזירוז והבנתי מהמיילדת שביחס ללידה עם זירוז הגבתי ותפקדתי טוב וזו לא היה נחשב ללידה קשה ולעומת זאת הלידות שהיו בלי אפידורל זכורות לי כלידות חוויתיות (כמה שלידה יכולה להיות חוויתית עם הכאב שיש בה).

ההתאוששות בימים הראשונים שאחרי הלידה עם האפידורל זכורה לי כטראומטית לעומת הלידות שהיו בלי.

שום דבר לא וודאי והחלטה כן למנוע או לא למנוע, לרוב לא נובעת מאיך עברה הלידה. מכירה כאלה שלא היו מוכנות לשמוע על להריון נוסף פחות משנה/ שנה וחצי אחרי לידה עם אפידורל, אז יש לכאן ולכאן.

ממש לא רחוקים מסיכוניו של אקמול ונורופן.

רק שאת העלונים שלהם לא מפיצים בקול רעש גדול. כי אכן אין "מודה" לסבול כאבים בלי אקמול ונורופן.

כל הסיכונים שלמדת וקראת על אפידורל - הם כולם סיכונים זניחים ונדירים. שחייבים "לכתוב" אותם ברישום. ומישהו מפיץ אותם בקול רעש גדול וענק. עד שנשים שלוקחות בכיף אקמול ונורופן ואנטיביוטיקה - "מפחדות" לקחת אפידורל...

וכתבתי פה פעם על הקשר בין זה ובין הנצרות הקתולית.

אפידורל מומלץ להרדמה בניתוחים ומשתמשים בו בשיגרה במאות אם לא אלפי ניתוחים ביום. והוא בטוח מאד.

יש גם מלא אמונות תפלות נניח - על כאבי גב (שקשורים בכלל להריון. אני סבלתי מהם דווקא אחרי לידה ללא אפידורל) או על האטה של הלידה (מחקרים מוכיחים שאפידורל שניתן בזמן ממהר את הלידה - האישה מרפה לחץ והצירים פועלים את פעולתם)

לא מרגישה גיבורה אבל כל עוד אני מצליחה להתמודד עם כאב אני מעדיפה להימנע ממשככי כאבים גם ביום יום.

אבל לא התכוונתי לזה אלא בעיקר לקשר (המוכח מחקרית)בין אפידורל ללידה ארוכה יותר, ללידות מכשירניות ולניתוחים קיסריים.

אכן  לפעמים דווקא האפידורל יהיה המזרז אבל צריך לקחת אותו בשלב מתקדם יחסית ולא  בפתיחה 3-4...

אפידורל זו פעולה מאוד חודרנית לגוף שלנו. ממש אי אפשר להשוות אותה ללקיחת אקמול או נורופן.

כמו שאת אומרת עושים את זה בניתוחים. לידה עם אפידורל זה סוג של ניתוח. את מקבלת אינפוזיה, את לא יכולה לקום מהמיטה, גם אחרי הלידה את לא יכולה לקום מהמיטה וזה לוקח זמן עד שההשפעה של האפידורל מתפוגגת.

ובקיצור זה ממש דומה לניתוח!

לעומת מי שלא לוקחת, שאמנם סובלת כאבים ויולדת. אבל אחרי הלידה היא מסתובבת בחופשיות ומטפלת בתינוק שלה בלי צורך בעזרה מהצוות הרפואי (שתמיד עסוק ולא פנוי לעזור לך). בלי אפידורל יש תחושה שהלידה באה והלכה. ועם האפידורל הלידה הופכת להיות מין תהליך ניתוחי-רפואי שנמשך שעות רבות ודורש ממך התאוששות.

וחוץ מזה שוודאי שמבחינה רפואית עדיף ללדת בלי אפידורל! הרופאים מנסית לתקוע את זה לכל היולדות כי הם לא רוצים לשמוע צעקות ואנחות. הם רוצים שהמחלקה תתנהל כמו ספריה. כולן יהיו שכובות במיטותיהן קשורות למוניטור בלי להוציא ציוץ מהפה , אם הנוזלים של האפידורל יעצרו לך את הצירים הם יכולים לתקוע לך זירוז, כי את גם ככה במיטה, גם ככה מחוברת לאינפוזיה וגם ככה לא יכולה לעשות כלום, וכשיגיעו צירי לחץ הם יוכלו לדחוף את התינוק ממך החוצה בכל דרך שרק ירצו, (ואקום/מלקחיים) כי את גם ככה עם אפידורל ולא מרגישה כלום, הם גם יכולים לעשות חתכים כאוות נפשם כי את לא מרגישה כלום. ואז אחרי הלידה, כל תוצאות האפידורל מתגלות במלוא הדרן כשאת מתקפלת מכאבים במחלקה והם עסוקים במתן זירוזים/ואקום/חתכים לכל מיני יולדות שהסכימו לקחת אפידורל.
כשיולדים בלי אפידורל המציאות מחייבת את הצוות הרפואי להיות יותר אנושי.

אני ילדתי בלי אפידורל, לא יודעת אם זה היה מתוך בחירה, פשוט אמרו בקורס הכנה ללידה להישאר בבית כמה שיותר עם הצירים כי בבית חולים אין להם אמבטיה, אין להם סבלנות, ואין להם מספיק חדרי לידה וכו' סחבתי עד שהרגשתי שאני לא יכולה יותר ורק אז נסעתי לבית חולים. בבית חולים אמרו שזה כבר לידה ואין מה לקחת אפידורל.

בהתחלה ממש נכנסתי לפאניקה שהתינוקת הזאת הולכת לצאת ממני ואני הולכת להרגיש את זה! בלי אפידורל! חשבתי על הקדוש ברוך הוא, ועל זה שרק הוא יכול עכשיו לעזור לי.

ובסוף היא התחילה לצאת וזה לא היה כזה נורא כמו שמתארים שהגוף שלך נחתך לשתיים וכל העצמות שלך זזות מהמקום. זה כואב, אבל לא כמו שאת מדמיינת לעצמך בהריון ראשון. (דוג' למחשבות שעברו בראשי: "בקושי בדיקות של 7 נקיים אני מצליחה לעשות, אז תינוק יצא משם? אוי ואבוי בטח כל הגוף שלי יקרע לחצי ובמשך שנים אתהלך עקומה")

רק אחרי לידה בלי אפידורל אני יכולה לומר מה מרוויחה אישה שלא לוקחת, יש משהו מאוד עוצמתי בזה שממש מרגישים איך התינוק לאט לאט יוצא ממך, משהו כזה יחודי שקורה לך ולילד שלך רק פעם בחיים, ממש כמו נס שמתחולל בעולם דרך הגוף שלך. כמה שזה כואב, אין ספק שזו היתה חוויה. חוויה שבזכותה אני מתפללת לה' שבאף לידה לא אצטרך לקחת אפידורל.

בכל אופן אם את מרגישה שזה עושה לך טוב, מה אכפת לך מאחרות! תעשי מה שטוב לך. כל הנשים שמספרות סיפורים לא צריכות להתמודד עם הלידה שאת עברת. תלמדי תמיד בחיים- תעשי מה שמתאים לך ולא מה שמתאים לאחרות.

זה ולא יותר מזה.

זה שאפידורל מיועד לניתוחים כי הוא מתאים לשיכוך כאב חזק במקום ספיציפי מדויק - לא הופך אותו למשהו יותר מסוכן.

זה שייך רק לדמיונות מפחידים.

אם בניתוח היו נותנים סוכריה - אז היא מסוכנת יותר?

סיכון - בודקים בריאליות ובלי אסוציאציות לזמן השימוש. (אם לחולי סרטן נותנים אקמול לשיכוך כאבים זה הופך את האקמול למשהו מפחיד של סרטן??) בודקים לפי רמת הסיבוכים שנצפתה ולפי האחוז שקורים הסיכונים . או בקיצור לפי המציאות. וכאן אקמול ונורופן מסוכנים יותר.

(ואפילו חודרניים יותר!!! הרבה יותר!! בעוד אפידורל נשאר בחלל האפידורלי ורק אם יקרה סיבוך נדיר במיוחד הוא יכנס למערכת הדם ויגרום לכאבי ראש - הרי שנורופן ואקמול "נספגים" לנו בדם במעיים בכבד ובכל מערכות הגוף!!!)

סיכון לא בודקים באסוציאציות של אנשים שמשהו נראה להם יותר מפחיד ממשהו אחר. רעל ציאניד הוא גם בסך הכל פעולת בליעה וזהו.

עכשיו בניגוד אלייך אני ילדתי גם עם אפידורל וגם בלי. לא מכירה צורך היסטרי לקום מהמיטה מיד אחרי הלידה - ואחרי כמה שעות האפידורל מתפוגג - והתחושה זהה.

אז את יכולה לספר רק מה סיפרו לך ודמיינת שבטח ההתאוששות אחרי אפידורל זה משהו נוראי. אני שילדתי חצי מהלידות עם אפידורל וחצי בלי - יכולה לספר לך שהבדל ההתאוששות נגמר תוך כמה שעות. וגם בהם אין המלצה לצאת בריקוד או קימה מהמיטה וטיול - אלא באמת לנוח ולשכב.

מבחינה רפואית אין שום עדיפות ללידה בלי אפידורל!! איזו הפתעה... מבחינת בית החולים זה "זול" יותר לא להעסיק מרדימים לאפידורל בלידות - ולהשתמש בו כמה שפחות. אפידורל דורש השגחה צמודה על היולדת. בעוד יולדת טבעי - אפשר להשאיר "להתמודד לנפשה". בשום מקום לא כתוב שהם צריכים לעזור ליולדת בשום שלב - ויש הרבה בתי חולים שהמיילדת לא מתקרבת אלייך ונשארת רחוק לאורך כל הצירים. אפילו שאת מתייסרת ולא לקחת אפידורל. זה תלוי גישה של הבית חולים - ולא משתנה בין לידה עם אפידורל או לא. בתי חולים שהמיילדות פעילות הם עושות את זה ב-2 המצבים ובאלה שלא - הם לא עושות את זה ב-2 המצבים.

בעוד אפשר להמשיך להיות ממש לא נחמדים גם ליולדת שיולדת "טבעי טבעי". אפשר להתעלם ממנה לגמרי ולהיות ממש לא אנושיים כלפיה - ולצערינו לא חסרים גם כאלו סיפורים. יש אפילו סיפורי רשלנות בלידה שהיתה טבעית.

חתכים הרופאים לא עושים "כאוות נפשם" הם לא קצבים שאוהבים לחתוך נשים. אם יש צורך הם חותכים גם בלי אפידורל (בדוק ומנוסה) ואם אין צורך הם לא חותכים גם עם אפידורל. כנ"ל לגבי וואקום ומלקחיים. באחת הלידות שקבלתי אפידורל התחננתי לואקום - והרופא סירב.... כעוד לידה בלי אפידורל - הסתיימה בואקום בגלל ראש שנכנס לתעלה לא כמו שצריך...

"תאורית קשר הרופאים" - בה כל רופא מושבע בשבועה סודית לנסות לגרום נזק ליולדות אינה מקובלת עלי. ואם לרופאים אין שום הבדל מבחינה רפואית אם תקחי אפידורל או לא - אז סימן שמבחינה רפואית אכן אין הבדל.

את מכניסה לי המון מילים לפה שלא אמרתי.

רציתי להגיב באמת ובתמים כי השקעת כל כך הרבה במה שכתבת לי אבל אין לי על מה להגיב, לא טענתי את כל הטענות שאת רוצה להפריך. מצטערת

פיספסתי ובאמת לא הבנתי למה היא הגיבה לי בצורה כזאת.

סליחה אם היית

אבי נפטר מסרטן לפני כחודשיים וחצי. את הסיוט של התרופות אנו לצערי מכירים היטב. טוב שנתת את הדוגמא הזו. אכן לכאב עוצמתי נותנים טיפול עוצמתי וככל שהטיפול הוא יותר עוצמתי הוא יותר מסוכן.

אוקסיקוד לדוג' זו התרופה הקלאסית לחולי סרטן ומתאדון זו התרופה לכאבים החזקים ביותר.

כשאבי עוד היה בשלהי המחלה הרופאים אסרו עליו לקחת מתאדון יותר מפעם אחת ביממה. כשהוא עמד ממש למות הם אמרו שהוא יכול לקחת כל שעה. למה? כי תרופה לכאבים חזקים היא יותר חזקה ומסכנת את הבריאות.

אני לא אומרת שאפידורל מסכן את הבריאות אבל מה שכן באתי לומר לך זה שיש נשים שחשוב להן 'להיות בשליטה' בזמן הלידה. יש נשים שכן רוצות להסתובב בחופשיות גם בלידה וגם מיד אחריה. יש נשים שלא מעוניינות להיות תלויות בצוות הרפואי. יש נשים שמעדיפות מיד אחרי הלידה לקום לבד לשירותים ולא לעשות בסיר במיטה כשהאחות ממתינה על ידך עד שתסיימי. יש נשים שלא אוהבות שדוקרים אותן ומעדיפות כאב של צירים על כאב של דקירה (זה אולי מצחיק אבל שמעתי נשים כאלו). יש נשים שלוקחות את התינוק ל"ביות" ואני לא מבינה איך עושים את זה בשעות הראשונות עם אפידורל?
לי אישית יש תחושה קשה מאוד כשאני נמצאת במצב כזה. מרותקת למיטה, בלי אמא שלי ובלי בעלי (אמא גרה רחוק, בעלי לא רוצה להיות בלידה) ואני נתונה לחסדי הצוות הרפואי. שלפעמים הוא חביב ומסור ולפעמים הוא מתנהג כאילו אנחנו אוייבות שלו. (ראיתי גם כאלו וגם כאלו בלידה)

יש בתי חולים שמפנים אותך מיד למחלקה (אני ילדתי בשערי צדק ב 7:30 התינוקת יצאה, ובגלל שתמיד אין שם מקום וצריך את חדרי הלידה כבר ב 8:00 הייתי במחלקת יולדות. לא חדר התאוששות ולא שום דבר. לקחו לי את התינוקת והשאירו אותי לבד רועדת במסדרון בכסא גלגלים עם איזו הבטחה לא ברורה שמישהי אמורה לבוא לקחת אותי עוד מעט.... גם ככה ההרגשה הייתה נוראית, חוסר אונים מטורף! אז עוד להיות עם רגליים מורדמות? הייתי בלי אמא שלי (ובעלי הלך לקנות לי דברים) והאחיות במחלקה לא שמו עלי קצוץ! אין לי מושג מה הייתי אמורה לעשות במצב כזה אם הייתי מרותקת למיטה?)

שוב, אם נוח לך כל המצב הזה עם האפידורל ואת מעדיפה אותו על הכאבים זו זכותך! את לא צריכה להרגיש לא בסדר (או שמישהי שמעדיפה לידה טבעית היא לא בסדר).

זה כמו הדיון על כמה ילדים כל אחת רוצה להביא. מי שמתאים לה להביא מעט תביא מעט ומי שמתאים לה להביא הרבה תביא הרבה. אין כאן בסדר ולא בסדר. כל אחת ומה שמתאים לה. היו לי חברות שהאפידורל הציל אותן והיו לי חברות שהוא הרס להן את כל הלידה ועשה להן טראומה מללדת (דוג' חברה באה בלידה ראשונה עם פתיחה של 8! ההתקדמות בבית היתה מעולה! פתאום הגיחה לה איזה דולה מתנדבת ואמרה לחברתי שכדאי לה מאוד לקחת אפידורל כי עוד מעט הכאבים יהיו כל כך חזקים שהיא לא תוכל לסבול את זה. היא הסכימה. נתנו לה נוזלים ואפידורל. הצירים נעצרו. אחרי 3 שעות היא קיבלה זירוז ויילדו אותה בלידת מלקחיים אחרי שהאפידורל התפוגג! היא הרגישה הכל! הלידה ,המלקחיים, החתכים הכל! ) נכון אפידורל ברוב הפעמים הוא מבורך אך ממקרה זה את יכולה להבין שאין לדבר על אפידורל באופן גורף.

אבל אני בכלל לא חושבת שצריך לעודד נשים לקבל אפידורל.

אני בעד להכיר את החסרונות והיתרונות, לגבש עמדה כללית בנושא, והחליט לפי המציאות בלידה.

בע"ה שכל נשות ישראל יזכו ללידה טובה ולא טראומטית ח"ו  (אגב, אני מכירה הרבה סיפורי לידה עם אפידורל מאוד טראומטיים)

אגב, חלק מתופעות הלוואי מוכחות מחקרית (הם תופעות נדירות אומנם, אבל קיימות)

סוג של כבוד כזה ללדת בלי אפידורל ואנחנו לא לקוחים מה פתאום יש לי כוח סבל גבוה

והוא אמר לקחת אפידורל  ולא לחשוש

זה חלק מהברכה שיש היום בדור

וגם ככה יש היום יותר צער של הריון ולידה לנשים

אז אם אפשר להקל במשהו, למה לא?

(לבסוף לידה אחת זה השפיע עלי פלאים, ולידה שניה צרחתי כאלה צרחות עם האפידורל, זה פשוט לא השפיע לי על הגוף...)

לא שאני מנסה להשוות, כי באמת יש סיכון קטן באפידורל,

 אבל שיש לך דלקת בגוף, או כאב, את אומרת לעצמך- נתגבר?

לא. את רצה לקחת אנטיביוטיקה ומשככי כאבים שהורסים כל מיני דברים בכבד וכל מיני דברים בגוף...

אז נכון, אפידורל זה קצת יותר מסוכן

אבל עשו מזה גיבורות לאומיות.

וזה פשוט לא!

גילוי נאות: בשתי הלידות שלי לקחתי אפידורל ומתכוונת לקחת גם הפעם בעז"ה

אני חושבת שנשים שמחליטות ללדת בלי אפידורל, ומצליחות, הן גיבורות. לדעתי, זה מעיד על סבלנות, אורך רוח, התמודדות נכונה ועוד.

אני ממש לא חושבת שיש לחץ חברתי או רפואי לא לקחת אפידורל, אם כבר ההפך. אולי ההרגשה שלך מגיעה מכך שנשים שילדו ללא אפידורל, מספרות על כך בגאווה (ובצדק).

אל תשכחי שכן יש מחקרים שקובעים שאפידורל כן גורם לעלייה (גם אם קטנה- אני לא יודעת) בסיבוכים בלידה. ויש נשים שזה גורם להן לשיתוק לא עלינו ולא על כל עם ישראל.

בלי קשר למה שפתחה בו "תודה על הכל" (ואיתה הסליחה)

אין לי בעיה עם נשים שמחליטות ומצליחות, אני רק אומרת את הדעה של הרב שלנו

וכיוון מחשבה קצת שונה ממה שיש היום

זה היה נראה לי מין זילזול. אני שמחה לראות שטעיתי

אגב, הרב שלנו ממש נגד אפידורל, וכל מי שמתקשרת אליו בזמן הלידה לברכה (ואצלנו כ-ו-ל-ן עושות את זה) הוא אומר לא לקחת אפידורל, חוץ מלי. כנראה הוא יודע שאני לא אחזיק מעמד...

1. מממ כי אנחנו אנשים קנאים ואל רוצים להרגיש פחות 

2. וגם כי באמת זה לא לגמרי "פייר" כי יש הבדלים בין הלידות

אם היה מדובר על אותה חוויה בדיוק מילא

אבל כולנו יודעים שיש לידות קשות יותר או פחות

אפילו אותה אשה יכולה לידה אחת לסבול בסדר ולידה אחת להתעלף מכאבים

3. הרבה פעמים זה פשוט מגיע מפחד לקחת אפידורל.

שנשים שיולדות תוך שעתיים עם נשימות

מטיפות לנשים שנמצאות 20 שעות עם צירים

ויש לה מזה חוויות טובות?

והרבה הפחדה והבלטת כל סיכון שולי...

כל דולה מדברת על יתרונות האפידורל 10 דקות ו-3 מפגשים על לידה טבעית וחסרונות האפידורל.

נשים "הזדעזעו" כשלקחתי קורטיזון כמה ימים לפני הלידה בשביל שאני אקבל אפידורל . כאילו "אפשר לחשוב מה את עושה עסק. קלי קלות ללדת בלי אפידורל..."

ואת הטון המתנשא והמטיף של כל אותם שילדו בלי אפידורל - אפשר לחוש היטב.

איכשהו הנשים שלוקחות אפידורל תמיד בעמדת מתגונן בפורומים של הריון ולידה למיניהם..

גם כאן בפורום נשים שלוקחות אפידורל - הן המסכנות. לכן נפתחים פה כאלו שירשורים...

למה נשים צריכות להתגונן שלקחו אפידורל? אני לא מרגישה צורך להתגונן. אבל אני כן מרגישה הערצה למי שהחליטה לוותר עליו.

שמי שמספרת פה סיפור לידה עם אפידורל - לא מקבלת מחיאות כפיים.

למרות שאין שום גבורה מיוחדת בלסבול בכוח.

ואני לא מכלילה בכלל את כל הנשים שהיתה להן לידה מהירה וקלה והן לא הגיעו לצורך באפידורל - הן לא "גיבורות" כי בסך הכל כאב להן פחות אז הן היו מסוגלות.

אבל מי שכאב לה ברמה מטורפת ועברה לידת סיוט של 20 שעות (גיסתי) אבל לא לקחה אפידורל בשום אופן (אבל חודש אחרי הלידה עוד "זללה" משככי כאבים)  - אז אני גם לא רואה בזה גבורה לגרום לעצמך סבל בכוח - על שטויות.

ועל זה שמישהו ימחא לך בסוף כפיים.

למה להעריץ משהי שלא לוקחת אפידורל?

את מעריצה משהי שנושכת שפתיים ממשככי כאבים ולא לוקחת אותם?

זה יצא מפורפורצייה

וזה ממש לא מסתכם ב"לנשוך שפתיים". זה נשימות ותנועתיות ופתיחות מחשבתית וכמובן כוחות מיוחדים שה' נותן

כי אני מאאאוד רוצה אפידורל ולא יכולה לקחת, זה הכי באסה. רק פעם אחת יכולתי לקחת, ואני כן יכולה להגיד שבמשך תקופה אחרי הלידה היו לי כאבי גב חלשים שנעלמו מתישהו.

אבל את הכאב הנורא והטראומתי שהיה לי באחת הלידות בלי אפידורל אני לא אשכח בחיים.

אני מכירה כאלה שאומרות שאם אין להן אפידורל הן לא יולדות שוב. אבל אני בטוחה שהן כן, כי כח החיים, הפריה ורביה והצורך הבסיסי חזק יותר מכל אפידורל כזה או אחר.

אז זהו שלא...

אני לקחתי אפידורל ויצאתי נגד האופנה הזו...

אני רוצה להבהיר שוב

זה לא קשור לפרגון!

אין לי בעיה שכולם ילדו בשדה 6 בכרס אחת (וכן, בלי אפידורל )

אני רק חושבת שעשו מזה טרנד והמון רעש יותר מידי

כאשר אני חושבת, שאנחנו כל כך הרבה סובלות (תעברו פה על הנושאים בפורום ותראו, צרבות, מתיחות, בחילות, טפשת הריון, זיכרון, בלבול, כאבי גב, דימומים, בדיקות וכו וכו וכו) שאם אפשר להקל,

למה לא???

וכל אחת תעשה כרצונה, ותשאל רב (לי זה מאוד עזר שהיה רב שאמר לי שאפשר לקחת, ככה הרגשתי ביטחון מכל מה שמספרים על האפידורל...) או תיקח דולה, או תנשום חזק וכו וכו

בקיצור

בהצלחה לכולן! (ותאמינו לי, גם עם אפידורל צריך המון המון הצלחה)

ונזק משמעותי ובלתי ניתן לתיקון לכבד -

גבוה מהסיכון לשיתוק זמני וחולף בגפיים תחתונות כתוצאה מנטילת אפידורל.

חשבי על זה פעם הבאה לפני שתקחי לך גלולת אקמול כשכואב לך הראש...

לכאלו נשים אני מוחאת כפיים (או מרחמת עליהן.. לסרוגין).

אבל על אלו שלוקחות אקמול והרבה (כמו חמותי) אבל לא לוקחות בשום אופן אפידורל כי זה מסוכן ולא משנה מה רמת הסבל - אני צוחקת לא רואה פה שום מקום לפירגון - אולי על אליפות הבורות והעדריות.

ואפשר לבקש ממך להפסיק להכליל???

אני רק ציינתי מה ההבדל בין מודעות - שאפשר לפרגן לה , אנשים שנמנעים קודם מדברים מסוכנים יותר ואחר כך מאלו שהסיכון שלהם יותר זניח.

לבין בורות ועדריות אחרי סיסמאות שאין מאחוריהן כלום שאפשר לצחוק עליה - או לנסות להשריש אותה.

זה שנשים , שהחליטו להיות גיבורות, וקבל את כאבי הצירים ולזרום איתם,  ולא לקחת אפידורל- אלה בעצם נשים סתומות, שהחלטו  זאת  תוך קריאה בכתבה בעיתון נגד אפידורל.

במקום לפרגן על האומץ והחוזק שה' חנן אותן, מעליבים אותן פה, מרחמים עליהן, צוחקים עליהן. וחבל. 

גם אם את לא כזאת שתלד בלי אפידורל,  אפשר לפרגן למי שכן.

ציינו שהרבה נשים סובלות לא בגבול יכולתן - וזוכרות אחר כך את הלידה כטראומה לטווח ארוך.

מרחיקות אחר כך את הלידה הבאה.

וזה ממש סתם כי אפידורל מסוכן פחות מהאקמול שהן לקחו חופשי לכל אורך ההריון...

הן לא נשים "גיבורות" ... אין שום "גבורה" בלגרום לעצמך סבל מיותר.

אלא אם כן את מאמינה ש"גיבור" הוא מי שמסוגל לכרות לעצמו אצבע...... (צבא בר כוכבא).

גם לוקחת אקמול לאורך כל ההיריון ?

שוב, תפסיקי להכליל

שלוקחות אקמול בכיף ומסכנות את גופם הרבה ימים. אבל בלידה הן בטוחות שהן "גיבורות" כי הן לא לקחו אפידורל. ובסך הכל הן מעולם לא בדקו בעיון מה מסוכן ממה. ודווקא אישה שנכנסה למיטה במקום לקחת אקמול וללכת לעבודה אבל לקחה אפידורל היא יותר גיבורה.

ואת בכלל לא קוראת את דברי. סתם בוחרת כל תגובה משפט אחד ומוציאה אותו מהקשרו והוא הכותרת הבאה קראתי שוב ושוב את תגובותי ולא מצאתי שום קשר לאיזכור שלך שכל הנשים שלא לוקחות אפידורל לוקחות אקמול. אפילו כתבתי לגמרי להיפך. אל תשימי בפי דברים שלא אמרתי.

ולא לקחתי ממך "משפט" והפכתי לכותר. שימי לב, שבשירשור הזה מאד הכללת, וחבל.

למרות שבשום הודעה לא כתבתי כזה משפט.

וזו היתה תגובתך בכלל למשהו שכתבתי להיפך.

לכן ביקשתי ממך אם יש לך משהו לומר שאני לא אמרתי אותו - אל תשרשרי אותו אלי ואל תצטטי כאילו אותי!! במיוחד אם כתבתי משהו הפוך לחלוטין!!!!

"וזה ממש סתם כי אפידורל מסוכן פחות מהאקמול שהן לקחו חופשי לכל אורך ההריון..."

מתוך http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t604336#6705423 שזה הודעה שלך...

הוכחה מדוייקת להתעלמות מזה שזה היה המשך לאמירה שיש נשים שלוקחות אקמול חופשי אבל מפחדות מאפידורל.

תודה לך על הדוגמא המוחשית לשליפת משפט מהקשרו!!

יולדת שנדרשת חס וחלילה לניתוח - וקיבלה אפידורל לא תזדקק להרמה מלאה על כל סיכוניה.

ואני אומרת את זה

כי ילדתי עם ובלי

ואני חושבת שלקשור גבורה

לאפדורל או לא

זה קצת ....

אני לא נגד או בעד אפידורל. אני חושבת שכל אישה צריכה לבחור מה מתאים לה.

יחד עם זאת, אני מאד מעריכה מי שמצליחה ללדת ולחוות לידה טובה, בלי אפידורל. להצליח ע"י נשימות, תנועות, תנוחות, או כל דבר אחר לדעתי זו גבורה (לדעתך לא- זכותך). הוויכוח כאן הוא לא עם הן גיבורות או לא, אלא אם לפרגן או לא. אני יצאתי נגד התופעה בשרשור : חוסר פירגון מודע ומוחלט ליולדות בלי אפידורל. נתנו כאן רשימת תירוצים למה לא לפרגן (למשל "הם יולדות בלי  מתוך פחד בלבד", הן רוצות שיגידו עלהן שהן גיבורות ,הן רק נושכות שפתיים, וכו) ולדעתי זה חבל..

שבוע טוב לכולנו

אפידורל לא יותר מסוכן ממשככי כאבים ואנטיביוטיקה.

סתם הוא קיבל "יחסי ציבור" - וכל הסיכונים הזניחים והנדירים שלו - קיבלו כותרת.

זו אחת הפרוצדורות היותר מבוצעות ביום יום במאות אם לא אלפי ניתוחים בארץ - אם באמת היה לו סיכון מוגבר היינו זוכים מדי פעם לכותרת של "נכנס לניתוח פשוט ובגלל האפידורל - בלה בלה בלה..." במקום זה אנחנו שומעים על יותר רצון לתת אפידורל ולא הרדמה מלאה - בגלל ביתרונות הבריאים של האפידורל.

הנצרות הקתולית סוברת ש"בעצב תלדי בנים" - זה ציווי ולא קללה - ולכן אין לקחת משככי כאבים בלידה. זה המקור של כל השיטות ההוליסטיות ללידות טבעיות ושל הפצת סיכוני האפידורל.

עם כל זה אני לא שוללת שימוש בשיטות הללו - לכל הנשים שנמנעות גם מאקמול ונורופן ....  גם אם המקור שלהם לא משהו. רק מציינת מי עבד לטפטף לנו על לידות טבעיות והסיכונים (הזניחים ביותר) של האפידורל...

כי הוא עוזר להמון נשים, אבל כן יש לו סיכונים - אמנם באחוזים נמוכים מאוד. אבל יש.

לפני 6 שנים בערך חברה שלי ילדה באסף הרופא, לקחה אפידורל וזה שיתק אותה מהכתפיים ומטה. היא הייתה בטוחה שהיא הולכת להיות משותקת לכל החיים, וכל הצוות המומחה של הבית חולים היה סביבה, היה שם לחץ היסטרי, מנהל הבי"ח וכו' וכו'.

מיד הוציאו לה את האפידורל, וכשההשפעה שלו פגה היא חזרה לזוז כרגיל ב"ה. אז גם היא סבלה מהשיתוק הזמני שהיה לה, וגם יא ילדה בסוף בלי אפידורל.....

אישה שיולדת מהר לא תספיק בדרך כלל

ויש גם סיבות רפואיות שמונעות מחלק מנשים לקחת

לדעתי אם משהי מצליחה להסתדר בלי אז היא רק הרוויחה

ברור שזה שונה מאשה לאשה ולידה ללידה

לפעמים קורה שאישה בונה על אפידורל ומרדים נמצא בניתוח. וציפייה רק מקשה עליה

למה לעודד פרוצדורה רפואית שלחלק מנשים היא מיותרת או מפחידה?

ללדת בסוף כולן ילדו השאלה איך?

אם את מצליחה להתחבר ללידה ולכאבים ולהתגבר על הכאב ולשלוט בו ואת זו ששולטת בלידה אז יופי מצוין תלדי בלי אפידורל,

אבל- אם הכאב משתלט עליך וכל ציר את מתכווצת וצורחת (גם בלי להוציא הגה החוצה) ואת לא שותפה ללידה אז זה לא שווה כלום ותקחי אפידורל ותהני מהלידה, לפחות מחלק ניכר של הלידה.

את תסכימי שיחתכו אותך אותך איפשהוא בגוף בלי אילחוש?

אני לא מבינה למה את חותרת

אף אחד לא מעודד פה לשום דבר

כבר כתבו פה, שכל אחת תעשה כרצונה ויש בשרשור צדדים לכאן או לכאן

בס"ד

בין לקיחת אפידורל למניעה.

[ילדתי גם עם אפידורל וגם בלי]

שכל אחת תעשה מה שטוב לה. בלידה הראשונה האפידורל הציל לי את הלידה ואת השפיות. בלידה השניה הוא עשה לי סחרחורות ובחילות במהלך הלידה- לא מומלץ בכלל... וגם כאבי גב אחר כך. לידה שלישית ילדתי בלי [לא הספקתי ודווקא היה לי סבבה].

אי אפשר לדעת איך ישפיע האפידורל אפילו על אותה אישה.

לקחתי בלידה השנייה חומר זה ואקח שוב [טשטוש]

לפי מה שהבנתי, החומר שגורם לטשטוש עובר בשיליה ומגיע לתינוק.

אני הבנתי שאם לוקחים, עדיף בשלב ההתחלתי של הלידה, כדאי שעד הלידה עצמה ההשפעה שלו על התינוק תפוג.

זה אחד היתרונות של האפידורל- שהוא אמור לא להשפיע על התינוק.

יש כאלה שעושה להן טוב ויש כאלה שעושה להן רע. וההשפעה על התינוק גם לא טובה, נולד תינוק ישנוני

כי זה יכול לעבור לתינוק. ונדמה לי שגם לאמא זה יכול לפעמים להפריע לתפקד כמו שצריך בלידה.

אלא אם כן התכוונת לגז צחוק.

!גם איתו סובלים אבל פחות    

אבל בחרתי לא לקחת אפידורל כי אפידורל גורם לחוסר בתנועתיות בלידה וזה יכול "לתקוע" את הלידה. לא לכולן, אבל יש נשים שהאפידורל מאט את הלידה ואז כמובן נותנים פיטוצין, ואם הלידה לא מתקדמת אז קיסרי... מה שנקרא "מפל ההתערבויות".

ברור לי שאפידורל יכול גם לעזור, ואפילו לקדם לידה (אם האשה מאוד לחוצה) אבל לא צריך להתעלם מהחסרונות שלו.

אפידורל איננו מדד לגבורה בלידה

בתור מי שילדה גם וגם... בלידה עם האפידורל הייתי באמת הרבה יותר גיבורה

מאשר הלידה בלי.... 

לא כ"כ הבנתי את הטון פה.

מי שיולדת בלי אפידורל עושה את זה כי ככה היא חושבת שהכי נכון לה.

ולידה טבעית יכול הלהיות חוויה מדהימה וטובה, למרות כל הכאב. (אצלי הלידה הכי טובה היתה היחידה בלי אפידורל או טשטוש).

זה בכלל לא ענין של אופנה. אולי ענין של מודעות שגוברת אצל נשים. כמו מודעות כללית לעניני בריאות, כוחות נפש וכו'. אם לידה טבעית זה אופנה, אז גם לאכול טחינה מלאה זה אופנה...

אין לי שום טענות לרבנים שמנחים לקחת אפידורל. אני לא כ"כ מבינה למה זו שאלת רב, אבל בסדר. יש דולה חסידית מירושלים (אבל ממש חסידית, בת אדמ"ור) שהגיעה לאדמו"ר (אולי אחד אחר..) כדי לקבל ברכה והייתה צריכה להסביר לו את כל הענין כדי שהוא יבין עד כמה זה תפקיד חשוב ועד כמה אפידורל זה לא הפתרון האידאלי. וכשהוא הבין הוא נתן לה את ברכתו, כמובן.

סתם עוד הערה, קראתי את הספר של ד"ר קטן ושם דווקא הופתעתי מאוד לקרוא את הפרק על האפידורל. היא מעודדת מאוד את הענין. זה לכל מי שלוקחת אפידורל ומרגישה מקופחת...

יש קשר  הדוק בינו לבין כל תופעות הלוואי שמייחסים לו.

עובדה שמחתימים את האשה על הסכמה (קראת פעם מה שכתוב שם?)

אבל - יש לו את היתרונות שלו

וכמו כל דבר, יש לשקול את הסיכוי מול הסיכון.

לעודד? מה הקשר?

אשה שמרגישה שהיא צריכה - כבר תבקש.

אשה שמרגישה שרוצה ויכולה בלי - בהצלחה רבה לה.

אין לדעתי שום קשר בין מניעה לבין אפידורל.

הריון נמשך 9 חודשים (לפעמים קשים) ולאחריו בעז"ה יש תנוק שאותו יש לגדל ולטפח עד 120 שנה בעז"ה.

כמדומני שזה מה שיש לאשה בראש כשהיא מונעת... ולא את הכמה שעות האילו של הלידה.

או למשל אמצעי מניעה כמו סרזט ומיקרולוט או נובה רינג??

מבטיחה לך שמה שכתוב שם מפחיד פי מיליארד....

רופאים קונבנציונליים ומעבדות תרופות קונבנציונליות - חייבות לספר לך בדיוק מה מכילה כל פרוצדורה ומה כל הסיכונים הכי הכי זניחים שלה עד אלפיות האחוז..

כל אשה שקוראת את העלונים האלו מתה מפחד. כבר היו כאן כמה וכמה שרשורים כאלו

"לא הוכח שום קשר בין זה לביו כל תופעות הלוואי שמייחסים לו"

המשפט הזה לא  נראה לי גם מוכח במיוחד.

בכל אופן טראומה זה דבר אישי מאד. אצל אחת תהיה טראומה והיא לקחה אפידורל ואצל אחרת תהיה טראומה ולא לקחה.

לא רואה קשר מוחלט בין הדברים.

אפידורל לא מאפשר ללדת בתנוחה, יוצר יותר קרעים ולכן אולי הוא מקל על הכאבים אבל לא בהכרח פחות קל!

ואולי לא מתאים לה ללדת.

באמת אבל זה מזכיר לי את הילדים בגן, כל הילדים ככה, וכל מי שגיבור עושה ככה. אז מה האמהות אומרות?? ואם החבר יקפוץ מהגג? גם את תקפוץ??

אם יש פה אישה שבשביל להישמע במודע, או גיבורה וכו, יולדת בלי אדפידורל, אז אין מה לאמר, היא פשוט ברמה רדודה/או תינוקת.

כל אחת עם הצרכים שלה וכו.

לא יודעת לגבי אופנה ל"בלי אפידורל", אבל בהחלט ניכרת אופנה לכל דבר לקרא "טראומה". מאז חווה אמינו נשים ילדו ללא אפידורל ואף אחת מהן לא חשבה שיש לה "טראומה". חשבו, יש להן אוושר וברכה הכי גדולה שבעולם.

בין אם יש טראומה או לא, מי שלוקחת אמצעי מניע - זה לא בגללה, אלא מסיבות אחרות. יכול להיות שהיא משמשת באפידורל כתירוץ, אבל בתירוצים אף פעם ין מחסור, אם לא אחד - אז אחר...

מסכימה איתך מאד שלקחת מניע לא רצוי.

יש נשים שיולדות בקלות, ב"ה, ואין להן בעיה להסתדר בלי אפידורל. וטוב שמסתדרות. אבל לא כולן ככה. פגשתי גם נשים לא יולדות בקלות, אך מדברות על "חויית לידה" וחשוב להן ללדת ללא אפידורל. בקיצור, לא חושבת, שמדור באופנה, ולא חושבת ב"גבורה" זה מושג שהוא במקום כאן. אלא כל  מקרה לגופו: יש נשים שזה מתאים להן ועושה להן טוב, ויש כאלה שזה מיתר או אף לא רצוי להן.

לאפידורל אכן יש סיבוכים, זה לא שמישהו יחס לו משהו. וזה לא פלא, הרי אפידורל זה לא משהו טבעי לאדם להשתמש בו.

אז זה אומר שלא נקנה מכונת כביסה?

אין ספק שלידה זו חוויה כואבת וקשה מאוד- וכן- זו בהחלט טראומה! לפחות לחלק נכבד מהנשים..

מאז חווה אימנו ילדו בלי אפידורל פשוט כי הוא לא היה קיים! והיום ב"ה הוא כן קיים וזו ברכה גדולה!

במיוחד מיי שבהיריון ראשון, שאז אפשר להפוך ל"תולעת מחקרים"...

שלום שמי בתציון, אני תומכת לידה.

ברצוני להגיב על נושא האפידורל..... הנושא מורכב ובהחלט מי שחווה טראומה מוטב שתיקח אבל שתהיה מודעת לנזקים או לתופעות...

שהן: שלב לחיצות ארוך יותר, לידה על הגב בדר"כ, הפעלת לחץ יותר גדול לדחיפה בזמן ציר! שתוצאותיהן: נזק לריצפת אגן כלומר: טחורים, פיסורה, צניחת רחם, צניחת שלפוחית השתן, ודליפת שתן.....כאבי גב אצל חלק מן הנשים. חוסר אילחוש בשלב מעבר וצירי לחץ.... כלומר פתאום מתחילים צירים שהם כואבים..... וחייבים להיות במיטה עם ניטור.... ולפעמים כבר מההתחלה אינו יעיל אבל מחייב ניטור ומיטה....

בנוסף הסיכוי לניתוח קיסרי עולה במידה וישנן ירידות בדופק עובר, לחץ דם אימהי נמוך, תקיעות של הלידה....

תינוק שנולד בלידה אפידורלית בדר"כ יותר מותש ויונק פחות טוב..... (ד"א תגובת האם למראה הילד פחות נרגשת.....)

כך שהבונדיג נפגע!.

מה שברצוני לומר: בהחלט אינני נגד אפידורל, מחצית מהלידות שליוותי היו עם אפידורל,

אבל אישה שהתכוננה כראוי עם כלים מתאימים להתמודדות ומתייחסת ללידה ולכאב כטבעיים ומאתגרים יוצאת חוויה מעצימה ביותר, לנפשה ולנשיותה.

אוסיף שיולדת ללא ליווי או ללא הכנה עם כלי עבודה לשטח בהחלט יכולה לצאת עם  טראומה.

בכל החלטה שתעשה יש לקחת את מכלול  הגופנפש ומתוך אחריות לבחור בצורת ההתמודדות הנכונה... אפידורל או אנדרופינים....

בהצלחה

לה מאוד כבר בפתיחה של 1-2 עדיף שתיקח

אבל אני גם נפגשתי עם תופעה שמפחידים את הנשים שלידה זה כאבי תופת שאי-אפשר בלי אפידורל, שחייבים לסבול המון שעות. אז אישה מגיעה לבית-חולים כולה רועדת מפחד וצועקת- מרדים! ומרדים לא יכול להגיע תמיד בזמן כי יש לחץ בהרבה בתי-חולים

וגם מהריון מפחידים נורא. ברגע שמחכים למשהו נורא וקשה אז זה מגיע. פעם ישבתי עם כמה חברות שילדו כולן עם אפידורל וכולן פחדו מלידה ואמרו שאין מצב אפילו לחשוב על לידה בלי אפידורל. אז אני לא אמרתי כלום

מי שרוצה שתיקח כמובן ואם אני לא טועה רב היולדות כן לוקחות. 

זה לא עניין של להיות גיבורה או לא להיות גיבורה. גם בדברים אחרים לא תמיד כדאי לקחת משככי כאבים . היה סיפור על משהי שהגזימה עם נורופן אחרי טיפול שיניים ורק בנס יצאה מזה. אז הייתה סובלת קצת כאב או אפילו הרבה- אין מה לעשות. לפעמים צריך להתמודד. אני מכירה גם אנשים שאוהבים לשתות יותר מדי. הם יודעים שמחר בבוקר הם יקחו משהו מכאב ראש. אולי בלי אופציה כזאת היו חושבים פעמיים ואולי נמנעים 

אני אישית יכולתי להספיק אפידורל רק באחד מ5 לידות. גם אם אני ארצה רוב הסיכויים שאני לא אספיק לקבל אז אין טעם לרצות אפילו

אבל בחמש שנים האחרונות הבנתי, שבשביל מה לסבול אם אפשר שלא.?

ככה אני חושבת על אפידורל, אם אפשר לא לסבול, אז למה לסבול? גם אצל רופא שיניים בהרדמה יש סיכון אומנם קטן מאוד, אבל יש מקרים למליון שזה מסתבך,

כבר קרה שילד מת מגז צחוק אצל רופא שיניים.

תינוק עד גיל שנה יכול להיות עם ההורים בחדר בזמן יחסים, זה אני מכירה כהלכה.

גוזרת מזה שבתור תינוק ממש קטן- הכל אפשרי לידו.

אצלי ראיתי ש'החלטות' פחות עבדו. המציאות עבד.

מה הכוונה? שעם השנים אני יותר שמה לב, בעיקר בתחושה פנימית לא לפי איזה פסק ברור.

הילדים רואים אותי בלי כסרש כשנכנסים לי לחדר בבוקר, כי המטפחת נופלת. אני לא יוצאת מהחדר בלי לשים מטפחת בזמן שהן ערים/בבית 

עכשיו אני בחלד אז לפעמים ישנה עד שיוצאים ואז מסתובבת בבית בלי כסרש.

כנל לגבי מכנסי פיזמה (שזה לא טייץ צמוד) משתדלת לא לצאת ככה מהחדר. מי שנכנס לי לחדר בבוקר כן רואה.

תינוקות עד גיל שנה וחצי נניח קורה שמכניסה איתי לשירותים או ישנים איתי וממילא רואים עוד דברים..

זה משנה גם בנים/בנות רמת החפרנות שלהם (אמא מה זההההה)

הילדים שלנו בהחלט רואים מגע ביננו, וגם הסטה של המיטות, ומבחינתי תמיד יראו. זה חשוב מבחינתי.

נשיקה/חיבוק- פעם כן, היום כבר לא נעים לי.. (הגדול בן שש) אז בפועל לא עושים. לא יודעת אם יש פסק כזה.

דיבורי אהבה כן! וזה חשוב מאד! לא דיבורים מיניים כמובן כמובן.

יש פסק של הרב פיינשטיין שאשה בבית פחות צנועה מבחוץ. אז יתכן ובבית אלך עם חולצה קצת יותר חשופה בצוואר/חולצת פיז'מה, נניח ליד גיסים שלי לא אסתובב ככה.

כנל גרביים. בבית לא מקפידה בחוץ כן. (או כשיש בבית אורחים)

סליחה על הנצלוש

ילד שלא יודע להגיד 'שמע ישראל' 

או בגיל שלא יכול לדעת.

אני מוציאה ילדים מהחדר מוקדם יחסית כי ממילא קמה להניק בישיבה

והחדר מאד צפוף

אז לא כל כך רלוונטי לי

הבת שלי בת שנה וחצי

עוד לא מדברת

ישנה איתנו עדיין בחדר

קורה שהיא פתאום מתעוררת כשאנחנו ביחד

יכול להגיד מה ראה.  ככה רב אמר לבעלי.

אולי תלוי ילד מתי מתחיל לדבר חחח לא יודעת.

אם תרצי את הפרטים של הרב (אשכנזי, חסידי) אעביר לך בשמחה ותשאלי ישירות.

כמובן מה שאני כותבת זה בהתאם למה שנאמר לנו ולא מהווה המלצה או חוות דעת לזוג אחר.

לנו יצא לקיים פעם ליד אחד הילדים כשהוא היה בן שנה וקצת, לא שמנו לב שהתעורר והיה לנו ממש כיף. פתאום אנחנו שומעים אותו ממש עושה קולות של התלהבות ומוחה כפיים.

באותו רגע הבנו שזהו, נגמר.

אמנם הלכתית (לפי הגישה של הרב שלנו) הילד יכול להיות נוכח, אבל הרגיש לנו שכבר לא מתאים. 

גם לי היה ילד שינק בגיל שנתיים וקצת.

הוא ראה אותי בזמן ההנקה אבל כן היחס היה שונה

לא הייתי משאירה אותו בחדר בזמן יחסים.

לא היה לי נעים...

לזוגיות טובה בין ההורים, כולל מגע אוהב ביניהם. בטח שלא מיני

בבית אני לא מקפידה על כיסוי ראש ולובשת פיגמה- חולצה קצרה בקיץ ומכנס... 

כשיש אנשים אחרים או חברים של הילדים, אני כן מקפידה כמו מחוץ לבית

עכשיו ראיתי שהגבתי לתגובה, הכוונה לפותחת

א. רואים מגע. מגע לא של חיבה כמו אם כל אחד (כמו שאגע בחברה) וגם מגע של חיבה שהוא לא מוגזם- חיבוק קצר, נשיקה על הלחי, ליטוף עדין, החזקת ידיים

ב. כן, אבל גם לא מוגזמים.. אני אוהב/ת אותך, את יפה.. בעלי גם הרבה אומר לילדים  תראו איזה אמא יפה יש לכם, ועוד מחמאות על לבוש, אוכל. את הדברים העמוקים יותר אז כמובן שרק שנינו נמצאים.

ג. כן, הולכת עם פיג'מה בבית (חולצת פיג'מה,טייץ ארוך) בלי כיסוי ראש..

ד. הגדולות שלי הן בנות, מניחה שכשהבן קצת יותר יגדל אז פחות אלך עם פיג'מה,כיסוי ראש אני לא יודעת להגיד כי ממש לא נוח לי להסתובב איתו כל היום.

ה. לגבי המגע- זה ממש משהו שראיתי בבית של ההורים שלי. זה היה לי מיוחד (ועדיין מיוחד) מאוד לראות את האהבה ביניהם בצורה עדינה מאוד. לא חושפנית ומוגזמת..

לבוש

הם רואים אותי בלי כיסוי ראש/ מכנסיים/ חולצה קצרה

לא כי אני מסתובבת ככה

אלא שאני בחדר אני לא בהכרח סוגרת את הדלת והם יכולים לראות/ להיכנס

בכל הגילאים

לא עושה כפי שראיתי אצל ההורים ולא לפי פוסק

אלא כפי ראות עיניי

רואים חיבוק(לא מוגזם אבל בהחלט יש חיבוק כזה לכמה שניות וכו')

לטיפה/על הגב וכו' רואים.

נשיקה מהירה גם יכולים להגניב ככה כשהם בדיוק במחשב.

זותומרת זה קיים ובסביבה אבל לא במוחצנות מולם

לחיצת ידיים .

דיבורי אהבה לא מיניים כן.. תגידו לאמא ש.. (לגבי מראה/לבוש וכו')

תודה לאמא על העוגות וכו'

דיבורים בשיתוף הילדים .

או הביא נגיד איזה משו טעים ויגיד זה בשביל אמא . רק לאמא. וכו'

לבוש שונה:

אם נכנסים לי לחדר בבוקר והמטפחת נפלה אז רואים את השיער כן.

או אם אני מחליפה מהפאה למטפחת וכו'

אני לא נועלת את הדלת ויוצא שהם רואים. בכללי להסתובב בבית לא מסתובבת אפםם בלי מטפחת.

פיגמה הם רואים אותי בבוקר (מכנס ארוך רחב חולצה רחבה. ותמיד עם גוזיה שאני שמה כשאני קמה. לא מסתובבת מולם בלי. גילאי עשר ומטה)

כשהם היום מגיל 3-4 ומטה לא הקפדתי על החזיה למשל. זה בעיקר נה שהשתנה נראלי  

שאר הדברים היו גם בעבר  

וכמובן בגיל תינוקות עד גיל שנה/שנה וחצי הם יכולים לראותו אותי מתלבשת וכל זה.

מההורים לא ראיתי שום שום מגיע  אפס.

אבל ראיתי את האהבה בלי המגע.

אם זה הכבדו לאמא שעבדה על הארוחה

אםא זה משו שאבא קנה דווקא לאמא כי היא אוהבת את זה וכו'. מספיק המבט.

שיער של אמא  יצא לראות כנל שהמטפחת נפלה בבוקר וכל זה...

אבל אצלנו עניין המגע כמו שאמרתי זה אחרת והם כן רואים קצת יותר.

מניחה שככל שיגדלו עוד והבן שיגיע לבר מצווה וכו' כנראה כן יהיו שינויים כמו שאשים חצאית מעל המכנס פיגמה ואולי עוד. נראה..

לגבי פסק, לא הולכים לפי משהו אלא כמו שמרגיש לנו🤷🏻‍♀️

כן לא הולכת בלי כיסוי ראש בבית כי ככה חונכתי.. ולא ביגוד קצר/חשוף

קודם כל זה טוב שאת חושבת על זה עכשיו למרות שליד תינוק מותר כמעט הכל, כי הם גדלים לאט לאט בהדרגה ולא יום אחד פתאום בום התינוק הופך לילד, אז ממש כדאי לחשוב על הקו שמוביל אתכם ושניכם מסכימים עליו ולאט לאט לחשוב מה מתאים בשלב שהילד שלנו נמצא בו כרגע.

א. הילדים רואים מגע, כולל מגע של חיבה כמו חיבוקים. אנחנו נמנעים מנשיקות וגם נמנעים ממגע באזורים מוצנעים, בכללי נמנעים מכל מגע שהוא מיני שלא היינו רוצים שהילד יחקה אותנו אבל כל מגע שהוא לא מיני ונוגעים ככה גם בילד בינתיים הוא רואה, מניחה שבגיל גדול יותר גם זה ירד.

ב. שומעים דיבורי אהבה, לא מיניים.

ג. הגדול שלי בן ארבע וחצי, בינתיים הם רואים אותי בלי כסר"ש ועם מכנסי פיג'מה, גם רואים אותי מניקה.

ד. בוודאי שתלוי בגיל ליד תינוקות עושים הכל חוץ מיחסים (שזה מגיל 0, אנחנו מוציאים מהחדר, תמיד). עד גיל שתניים בערך פחות נזהרנו. כשהילד יגדל יותר כמות המגע שהוא יראה ביננו תרד וגם אני אהיה יותר צנועה לידו.

?

תמיד חשבתי שכיסוי ראש גם בבית, וחצאית וכו, זה קטע של האוכלוסיה החרדית.

(כמובן מדברת על פורום משפחתי, לא כשיש אנשים זרים בבית)

כאילו, ההתלבטויות ששמעתי סביבי על זה היו ביחס לאחיינים שכבר גדולים (נוער) וכו. ומדובר על נשים עם כסרש מלא, חולצה אחרי המרפק וכו. 

אני ככה ברצון אבל במעשה ממש קשה לי.

בדיוק דיברנו על זה בשבת בעלי ואני.

הבן הגדול שלנו כבר גדול.. בן 8.5. מבחינתי הייתי רוצה שלא יראה אותי בלי כסרש.

מדובר על כשקמה בבוקר ומארגנת את הילדים, הרבה פעמים בלי כיסוי ועם מכנסיים.

אני זוכרת ממש הזדמנויות נדירות שראיתי אותה בלי כסר''ש.

אבל אני לא.

בבית מסתובבת חופשי בלי כסר''ש ועם מכנסיים, או חולצת סוף מסלול עם שרוול קצר ופתוחה שלא אצא איתה החוצה. האמת, גם כשיש לי בן בוגר.

לפעמים אני מתבאסת שהוא מביא הביתה חברים בגלל הסיבה הזאת.

בעיני ללכת בלי כיסוי ראש זה לא "לא צנוע"

כמו שרווקה בת 20 הולכת בלי כיבוי ראש וכמו שאני אעשה אם לא אהיה נשואה.

גם מכנסיים שהם צנועות אין לי בעיה ללכת עם זה בבית ליד בנים גדולים.

זה שלפי גדרי ההלכה אי אפשר לצאת עם זה החוצה, לא הופך את זה ללא צנוע ולכן אין בעיה ללכת ככה בבית.

לעומת זאת טייצ צמוד או ביגוד שהוא באמת לא צנוע, לא אסתובב עם זה בבית.

ואני משתדלת לא ללבוש בגדים שהם במהותם לא צנועים.

גם בחדר כושר משתדלת שזה יהיה עם חצאית קצרה נוחה וחולצה רחבה מעל הבגדי ספורט.

ואני משתדלת להקפיד על לבוש מלא ליד הילדים.

כן ארשה למטפחת לזוז קצת ולחצאית להתרומם קצת, וגם אלך לידם בכתונת לילה (ארוכה אבל נצמדת), אבל בגדול משתדלת לשמור על צניעות.

אהיה בלי כיסוי ראש רק ליד תינוק שעדיין יונק בלילות.

א. חשוב לי מאד שהילדים יראו זוגיות חמה ואוהבת! הרבה פעמים יוצא להתווכח לידם כי אלו החיים ואם הם רואים את זה חשוב שגם יראו את הצד השני. שלא יחשבו שאבא ואמא רק מתווכחים (כמובן שמשתדלים כמה שפחות וויכוחים, ושיהיו מכבדים וכו'). איזה סוג מגע? חיבוק, הנחת יד, ישיבה קרובה, חיבוק משפחתי כולנו יחד

ב. לא עולה לי עכשיו מה הם שומעים אבל אנחנו מקפידים מאד להודות אחד לשניה על דברים בפניהם. גם על דברים שקשורים אליהם וגם על כאלה שלא.

ג. כן. הבנות שלי גם נכנסות לחדר כשאני מתלבשת.. לא שזה אידיאלי ככ..

כרגע הבנות הן הגדולות שלי (4.5, 2.5) אז פחות חושבת על זה. מקווה שכשיהיו גם בנים גדולים אצליח יותר להקפיד.. (כרגע הנסיך עוד קטן). זה עונה גם על ד' תכלס

ה. זה מאד הפוך מההורים, אמא שלי הצדיקה ישנה עם כסרש וכותנת.. מעולם לא ראיתי את השיער שלה. אבל לא חושבת שאני עושה בכוונה הפוך ממנה. סתם מתוך נוחות שלי.

ו. זכור לי משהו מההדרכת כלות על העניין של כסרש בבית, אבל מודה שלא ביררתי לעומק ובאמת עושה יותר לפי הנוחות שלי כל עוד הילדים קטנים

יש לי בנים בגילאי עשרה, משתדלת מאד להסתובב עם כיסוי ראש וחצאית. אפילו בתקופות של אזעקות ישנתי עם חצאית מעל המכנסיים בשביל זה. עם הצעירים ביסודי פחות איכות לי.

מגע- כמעט ולא רואים, לעיתים רחוקות משהו כמו יד על הכתף.

דיבור- שומעים הרבה דיבור שמראה על אהבה- איזה כיף שיש לנו אבא כזה, תודה לאמא היקרה שלנו, בא לי להכין משהו שישמח את וכו..

יחסית דומה לאיך שאצל ההורים שלי.

לא זוכרת מקור מסויים אבל זה רוח הדברים שראינו בכל מיני מקומות וגם הרגשה אישית שלנו שזה מה שמתאים..

א. כן,

חיבוק, נשיקה על הלחי, יושבים יחד על הספה.

לי זה חשוב.

ב. כן, אבל רק אני אוהב/ת אותך או מחמאות שמתאים שגם הם יגידו לנו.

ג. לא, אבל גם באופן כללי אני לא מסתובבת שונה בבית.

בעצם, ההבדל בין הבית לבחוץ זה הגרביים.

כיסוי ראש שמה תמיד, וגם הבגדים צנועים כמו בחוץ.

ד. לא נראה לי שישתנה בהמשך

לא יודעת מה הפסק ההלכתי, זה מה שמרגיש לנו נכון וטוב

אני רואה שזה לא הכיוון כאן אז אציג עוד עמדה, אני בבית רק עם חצאית וכיסוי ראש, אבל קורה שיראו אותי כמה דקות בלי כיסוי ראש בזמני התארגנות למשל. משפחה תורנית מאוד.

אבל הילדים רואים מגע, חיבוקים ונשיקות (קצרות, על הלחי נגיד), יושבים קרוב על הספה וכאלה. גילאי 18 ומטה.

אנחנו מרגישים שזה טבעי ובריא לנו ולהם

אני פעם התייעצתי עם הרבנית לבנון על זה (כי אצל בעלי נהגו שלא בפני הילדים ואצלי שכן).

היא אמרה לי שהיא ממליצה שלא בפני הילדים.

אבל אנחנו כן נניח ניתן ידיים בסעודת שבת. 

שניה לפני שהתחילה שיעור

אז היא אמרה לי ש"נכתבו הרבה קולמוסים בעניין" (מקווה שאני מדייקת בביטוי), אבל היא לא בעד.

ואם אני לא טועה אז היא גם אמרה שיש כאלו ששואלים איך הילדים ידעו לעשות את זה כשיתחתנו, והיא עונה שכמו שלא רואים את ההורים ביחסי אישות ולמרות זאת יודעים...

כמובן. שיש פה הטיית הפורום שרק אלה שמקפידות יענו

אני בבית הולכת בלי מטפחת וגם פותחת ככה את הדלת. בהחלט לובשת פיגמות עם מיכנסיים

בפני הילדים מחבקים ונ ותנים נשיקה על הלחי, כמו שאנחנו. עושים להם

מה שמראה אהבה, לא מיניוות

בס"ד
 

א. כל סוגי המגע כל עוד לא מדובר במגע מיני.

ב. כן

ג. כן

ד. בגדול מתנהגים אותו דבר מול כל הגילאים

ה. דומה אבל לא אחד לאחד

ו. לגבי לבוש ראיתי התייחסות בספר של הרב קנוהל ז"ל, "איש ואשה זכו, שכינה ביניהם". מול הילדים אני מסתובבת עם מכנסיים, בלי כס"ר ושרוולים קצרים (לא גופיה).

בשעה טובה!

א. רואים מגע לא מיני (כל מה שיש בין הורים לילדים למשל)

ב. כן אבל לא מספיק

ג. בודאי, הילדים רואים אותי בבית - בלי כסרש, עם פיג'מה קצרה. לא מחשוף ומכנסיים ארוכים, רק כשהייתי בהיריון קיץ לא עמדתי באחרון...

ד. לא.

ה. אמא שלי גם היתה כמוני מבחינת לבוש.

ו. לא שידוע לי.

טוב, אני לא רוצה לקלקל אף אחת

אבל מצבנו ממש לא כמו הרבה בשרשור (אולי זה רק מרגיש לי הרוב)

בכל מקרה,

אני עם שני ילדים מתוקים, בנים בני 3.5 ו- 1.5

1. יש מגע, המקסימום שהם רואים זה חיבוק (כל מה שבדרך לזה, גם). הם לא רואים נשיקה צרפתית למשל. אבל כן חיבוק קליל, ליטוף, החזקת ידיים

2. שומעים דיבורי אהבה (לא בקטע מיני, אבל כן אהבה פשוטה)

3. בבית אני הרבה בלי מטפחת, בעיקר בהתארגנות בוקר. אחהצ אם הילדים חזרו לפניי אני מחליפה מפאה למטפלת גם מולם.

מכנסיים כנל, מכנסי פיג'מה רחבים.

4. יש לי שאיפה שככל שהילדים יגדלו כן אקפיד יותר למשל על כיסוי ראש. מכנסי פיג'מה רחבים פחות רואה עניין.

5. מעולם לא ראיתי את אמא שלי בלי מטפחת או עם מכנסיים.

6. שאלה טובה. אני לוקחת פה ושם ממי שמרגיש לי.

לא אומרת את זה בגאווה, ממש לא. 

יש לנו מגע ליד הילדים,לא מיני,יותר מה שגם להם יש.

ליטוף,תפיחה על הכתף.נשיקות בלחי,

הילדים שומעים הערכה וכבוד ביננו.ולפעמים גם מריבות🤦‍♀️

אני לפעמים הולכת בבית בלי כסרש,רוצה מאד לשנות אבל קשה לי,הולכת בלי גרביים בבית,

בעלי מסתובב לפעמים עם גופיה עם שרוולים קצרים.

אצל ההורים שלי כן ראיתי מגע יותר מיני לידנו אבל בקטנה ראינו אותם מתנשקים מתחבקים,

אבל אמא שלי הלכה עם כסרש בבית,כן ראינו אותה בלי,אחרי מקלחת בבוקר עד שהתארגנה,

יותר מזה היה לה שיער כל כך ארוך שהיא לא יכלה להסתרק לבד,אני סרקתי אותה למטה והיא מלמעלה.

ממש מקווה להתחזק בעניין של כסרש

מלפפונים ירוקים עם גבינה

כל אלו מורידים את החומציות והצריבה.

ולמה לא טאמס? יש כשר

גם לי הרוקח המליץ לא לקחת אומפרדקס בהיריון אם לא חייבת.

כי זה מתערב בחומציות של הקיבה, אמר שעדיף טאמס אם אפשר

לא זוכרת אם 4 או 8, תלוי במינון.

לקחתי בחצאים....

לדעתי שווה להתייעץ עם רופא או רוקח איזו תרופה עדיפה. ואם כדאי לקחת מעל המינון כדי לא לקחת תרופה חריפה יותר

אולי הוא עדיף?

כי אותי רק אומפרדוקס הציל. והגעתי למיון בגלל צרבות.. שהוא כאבי תופת והתקפים הזויים..

דברים נלווים

לקחתי שנים בצעירותי ואני גם לא ששה לקחת אותו האמת

ולי עזר יותר מטאמס

כן לקחתי אומפרדקס בימים קשים וזו הייתה הצלה

אבל כשלא, מאלוקס עזר לי.

יש תמיסה(דוחה) ויש בטבליות שיותר סביר

עושה קסמים במיידי ומחזיק לכמה שעות.

בריא ומזין. ממליצה בחום!

משו כמו 6 שקדים בכל פעם..

לק"י

אני ילדתי את הגדול בקיסרי חירום בגלל מצוקה עוברית, ואחריו ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות ב"ה.

לא עשיתי כלום מיוחד.

זה כן משפיע על זה, שלפני לידות אני חושבת שמחתימים על טופס שאת מודעת לסיכונים, שיש ניטור רציף במשך כל הלידה, שאם צריך זירוז- לא נותנים כל זירוז (יש לזה גם פלוסים, שלא יזרזו "סתם").

בטח יש עוד דברים.

בעז"ה שיילך בקלות, בריאות ובידיים מלאות ובריאות!!

מהפורום פה קיבלתי המלצות מאוד חמות לקחת דולה.

ואצלי היא באמת מאוד מאוד עזרה לי וקידמה את הלידה.

אז לדעתי כן כדאי לקחת דולה, במיוחד בלידה כזאת שהיא בכל זאת קצת יותר מורכבת.

אני קראתי הרבה סיפורי לידת ויב"ק באתר קיסר נולד אני חושבת

זה נתן לי כח להבין מה זה לידת ויב"ק, מה שונה בה.

ולקחת מזה המלצות וטיפים ללידה שלי.

יכולה לשתף בשתי החלטות שלקחתי לעצמי לקראת הלידה השניה שלי:

1. לא רציתי לדעת מה הפתיחה לכל אורך הלידה. כדי לא להילחץ ולא להיתקע.

2. רציתי להיכנס לחדר לידה כמה שיותר מאוחר,

הפרוטוקול הרפואי בלידת ויב"ק היא ניטור רצוף בחדר לידה.

ואצלי מכיוון שעברו לניתוח עקב ירידות בדופק יש לי קצת טראומה מהניטור

אז בחרתי להיכנס לחדר לידה מאוד מאוחר, את מרבית הלידה העברתי במחלקה (הגעתי בתחילת הלידה עקב דימום והציעו להתאשפז ולחכות שהלידה תתפתח, אחרת הייתי מתעכבת בבית)

לק"י

מהזמן (לפני הניטור הרציף). אלו היו 2 הלידות הראשונות שאחרי הקיסרי. 

אבל אני לא יודעת במה זה היה תלוי... אולי בפתיחה, אולי במיילדת.

(בלידה אחת לא הרגשתי שזה מיקל, בשניה ממש כן).

(וכל הארבע לידות היו באותו בית חולים).

אז תמיד שווה לשאול אם זה אפשרי.

כל הזמן עד הלידה עצמה

לק"י

אולי באחת שהייתי במקלחת המיילדת עוד לא נכנסה לחדר לידה, אז בזמן שחיכיתי לה נכנסתי לשם ופשוט לא יצאתי.

באחת אחרת, זוכרת שהמיילדת הציעה לי להכנס למקלחת. נראה לי אחרי מוניטור.

ילדת יותר מלידה אחת אחרי הקיסרי?

יכול להיות שבלידה הראשונה שאחרי הקיסרי מקפידים יותר?

(למרות שבשתי האחרונות שלי דוקא ניטרו מההתחלה. אבל אני לא אחת ששואלת הרבה או מנסה לבקש משהו אחר).

הבנתי שזו הלידה היותר רגישה.

גם לידות שמגיעות אחרי קיסרי ואחרי לידה רגילה (שהייתה אחרי קסרי) נחשבות ויב"ק

אבל הבנתי שהלידה הראשונה אחרי קיסרי יותר קריטית

כי הפחד הוא מהצלקת ברחם.

אחרי שיש לידה רגילה יש כביכול הוכחה שהצלקת עומדת בלחץ של הרחם בלידה.

ככה הבנתי, כמובן הסבר של הדיוטית, אני לא רופאה ולא מומחית.

ולגבי ויב"ק-

עברתי את זה עכשיו ממש

האמת שהיה חויה מתקנת מדהימה!!!

למרות כל החששות.

הייתחי עם בעלי

אחרי הניתוח חירום האחרון.

מבחינת הלידה בפועל ההבדל היה הניטור (והזירוז כמו שאמרו אצלי בפועל רק פקעו מים)

ובזה שווה ממש ללכת למקום עם מונטיור אלחוטי כי אחרת קשה לזוז וזה ממש מקשה!!

הייתה לי לידה קיסרית ראשונה ואחכ ילדתי 3 טבעי,  לא לקחתי דולה.

בלידה החמישית היה סיבוך ושוב היה קיסרי.

אחר כך לקחתי דולה וילעתי בחסדי ה' עוד 3 טבעי.

היום במבט לאחור- הצטערתי שלפני כן לא לקחתי דולה, כי הפער בין הטבעי שהתמודדתי לבד לבין הטבעי עם דולה היה שמיים וטרץ. זה הפך מלידות סבל ללידות חלומיות ומדהימות. (למרות שאת 2 הקיסרי אף דולה לא יכלה למנוע..( 

ממליצה בחום על דולה,  לא כי אי אפשר ללדת לבד אלא גם זו חוויה אחרת לגמרי

ויש המלצות לדולות מסויימות שיש להן התמחות בויבאק? 

אני לא קיבלתי הנחיה להגיע מוקדם יותר לבית חולים.

צריך לשאול רופא.

כמובן שיש לי המלצה לדולה מושלמת!!! שליוותה אותי.

מוזמנת לפרטי אם רלוונטי לך דולה שמלווה בלניאדו.

שמתמחה בויבק.

ילדתי לראשונה 10 שנים אחרי הקיסרי לידת ויבק בזירוז, אמנם לידה ארוכה אבל ב"ה מדהימה, כן התעקשו על מוניטור רציף למרות שעברו מלא שנים מהקיסרי

לאחר שנה הגעתי שוב ללדת שם הרופאה התעקשה על מוניטור רציף עוד מהמיון כי כבר היו צירים חזקים, בסוף סיימתי בחדר ניתוח עם קרע ברחם שמה שהדליק נורה אדומה היו האטות במוניטור, אז בעצם הרופאה הזאת הצילה אותי ואת התינוקת

כן לקחתי דולה אבל לא היה משנה כי מה שקרה לא קשור אליה.

באה להגיד שלפעמים הניטור הזה כן מציל חיים ולא צריך לזלזל גם אם זה סיבוך נדיר

בהצלחה ובידיים מלאות!! 🙏

לק"י

אין ניטור רציף?

או שיש משלב מסויים?

(אצלי זה בהחלט הראה על בעיה: כשעמדתי- הדופק ירד. וכשחזרתי לשכב זה הסתדר).

הקרע ברחם גדל משמעותי...

אותי אישית זה הציל ממש למרות שהתנגדתי והדולה שלי גם התנגדה, בפועל הקשבנו להם מחוסר ברירה וככה עלינו על הקרע שטופל בזמן

לק"י

אני יודעת שמוניטור מנטר את הדופק של העובר..ואצל הגדול שלי באמת הדופק ירד.

ואם לא מנטרים, עלולים לפספס.

הוא העובר

אם הוא בסדר

האמא והרחם בסדר

לכן מנטרים רציף אחרי קיסרי

גם כל אישה שמגיעה לחדר לידה מנטרים

ואם יש חשד שיש בעיה ממשיכים עם הניטור 

זה ירידות דופק. לפעמים ירידות דופק קשור לעןבר ולפעמים ירידות דופק קשור למצוקה אימהית- הרחם.

זה בעצם מה שהיה אצלי. היו צרים חזקים מאוד (שאפילו אפידורל לא השפיע גם תוספת לאפידורל ף בחדר ניתוח לא השפיע עד שנאלצו להרדים אותי) וחשבו שהעובר במצוקה מסיבה אחרת (אצלי היה עובר קטן) אבל אחרי שפתחו את הרחם הבחינו בקרע  שמן הסתם גם השפיע על העובר, היא נודלה אפגר 5 אחכ כבר היה אפגר 9...

אם תרצי המלצה, אפשר בפרטי.

זה מאוד עזר לי לפרוק ולפרק את הטראומה, להבין מה אני מרגישה ומה קורה בתוכי. עזר לי גם שזה מישהו חיצוני.

עם בעלי למשל דיברתי על זה אין ספור פעמים וגם זה עזר, אבל הרגשתי שצריך עוד מישהי עם הסתכלות מבחוץ וניסיון טיפולי.

חוץ מזה ממליצה מאוד לקחת דולה. כמובן שזה אישי וגם תלוי איזו דולה אבל מבחינתי זה היה שווה כל שקל שחסכנו עבור זה. עזר מאוד מאוד תודה לה'.

בשעה טובה בעזרת ה'

האמת שאני לא מרגישה בטראומה.י צאתי ממש בהכרת הטוב גדולה שיצאנו שנינו בריאים ושלמים מהלידה הזו. ובסהכ ההתאוששות היתה ממש בסדר ולא טראומתית מדי. 

כן זה מחשבות האם יקרה שוב.. בגלל שכל התהליך ככ מעורפל לי אז קשה לי לחשוב מה הייתי רוצה שיקרה הפעם ומה אני יכוךה לעשות בשביל זה. בלידה הקודמת לא היה לי תרחיש של ניתוח בשום אופציה בראש, ופתאום זה קרה..  

אני הולכת עם נייד במסגרת תפקיד והשבת יצאתי איתו בכיס של הסוודר, שהיה קטן יחסית והנייד נראה לי הציץ (לרוב לובשת מעיל, אבל לא היה קר מספיק) וזה ממש הטריד אותי מה חושבים עליי. בעלי טען, כמוכן, שכל מי שרואה יודע שיש לי תפקיד שמחייב וזה לא כי אני מחללת שבת

כמו שלגברים יש כזה את הנרתיק של האקדח

ואז זה הרבה יותר ברור שזה פה כי יש לו תפקיד.

ובטח, יש גם בבית כנסת אנשים עם פלאפון בגלל תפקידם. 

מיילדת, רופאה, צוותי חירום וכו

או אפילו דולה שיש לה יולדת על הכוונת..

ומשתדלת ממש לשים אותו מראש בתיק של העגלה.

לפעמים זה קצת מוזר שאני איתו בכל מקום (נגיד- יצאתי לשיעור נשים בלי הילדים ואני עם התיק של העגלה...), אבל לי זה יותר נעים מאשר רק הטלפון כמו שהוא.

נותן לי יותר לשכוח שהוא שם ומרגישה לי יותר 'שבתי'.

היום יש אפליקציות שמודדות את מד הסוכר דרך הפלאפון.

חובה לשאת בשבת.

ממש משוכללות, שישר מזריקות לאחר ניתור

בעבר הייתי גרה בבני ברק ותמיד הצחיק אותי המבטים המתפלאים

אבל אני תמיד הולכת עם מדים אז קצת שונה 

גרמתן לי להרגיש נעים יותר

אפשר לבדוק באתר שלהם כל מיני רעיונות.

זה בעיקר באיזור עוטף עזה והאזור הקרוב.

שמעתי המלצות על יער שוקדה.

אבל לא הייתי אישית.

לכלניות יכולה להמליץ על יער שוקדה ובאר מרווה.

לקחת בחשבון שבסופי שבוע בתקופה הזו עמוס מאוד.

יהיו היא לא חייבת לך תנשמי תתקדמי ותשלמי את

אבל תדמיינו סיטואציה שיש לכן ארון בחדר

שהוא אומנם שבור .. אבל יש ארון שעושה את העבודה והיא מתעקשת שהוא כבר מתפרק ולא מתאים אז תלך תזמין לכם חדש ותגיד שזאת המתנה שלה

מקדמה שולמה ועכשיו צריך את כל היתרה

זה שלא שמדובר במליונים אבל עדיין.. היה ארון וזה לא שדחוף להחליף אז למה????? זאת דוגמה אחת מתוך כמה לצעריייייי

הייתי מסכימה איתך.

ומה זה הדבר הזה שומרים על אמא שלא תשלם, למה אתם גנבים ונוכלים שבאים לשנורר ממנה כסף?

הייתי מתפוצצת, רותחת ובהחלט שהייתי פותחת את זה עם האחים או לכל הפחות איתה.

היא לא יכולה מצד אחד להיות איתך ביחסים ומצד שני להרוז מאחורי הגב.

לא ולא.

והאמת שלא הבנתי את החלק שהייתם בשיחת ועידה ושמעתם, אבל את העיקרון הבנתי.

הייתי כותבת דוגרי בקבוצת המשפחה

א. שהיא החליטה שהיא רוצה להזמין את הדברים האלו,  אתם לא ביקשתם

ב. זה ממש פוגע כל ההתנהלות שלהם

והייתי מנתקת איתה (עם הגיסה) ואיתם (האחים המגעילים של בעלך שמתערבים לאמא שלהם ולא מציעים עזרה בעצמם גם) קשר או לפחות מתרחקת מאוד

מה זה עניינם?

אל תעדכני אותם יותר בכלום ואל תעני להם

וגם אומרת לה שזה הכסף שלה והיא הבטיחה אז הא לקיים

בהחלט הייתי רבה על זה

אמא שלי עוזרת לאחים שלי בכל מיני דברים

בטח שמעצבן אותי לפעמים שזה בא על חשבונה אבל בחיים לא אמרתי ולא אגיד מילה, זכותה.

זה באמת מעצבן ממש ממש והייתי מעלה את זה בפני האחים 

אבל היא בריאה

מתפקדת ניידת צלולה

מה שכן ככה או ככה בעלי אפוטרופס של ההורים במרפאה בבתי מרקחת ובאופן כללי

לא באופן רשמי בחשבונות שלהם. וזה לא משהו שהוא יקח על עצמו לבד יתן לשאר להתעסק עם זה

היא בקשה לקנות למרות שאני אמרתי לה מליון פעם שאין צורך מבחינתי כל עוד יש נוכחות של ארון מפתפרק ככל שיהיה אין צורך לקנות ארון

בטח לא שאני עוברת מדירת שכירות אחת לשנייה כל תקופה קצרה

יישוב קטן כולם מכירים את כולם

בסופו של דבר בעוד תקופה אקבל מכתב תביעה אני פחות בעיניין 😳 אבקש מבעלי שידבר איתה ולסדר את העיניין 

לפעמים קשר צמוד מידי לא בריא.

איזה שמתקשרת מליון פעם בשעה לא ממש תקין מבחינתי.

התנהגות שתלטנית.

שמרו מרחק, רחוק- מתוק. 

אבל אני אישית, לאור מה שסיפרת הייתי אומרת שהיא תסגור את הנושא עם הספקים. שתיקח אחריות עם מה שהיא התחילה, זה לא עניין שלך וזה לא באחריותך גם אם היא הזמינה כל כך הרבה. את לא צריכה לשלם על זה. היא התעקשה לקנות לכם ושהיא תישא בתוצאות.

הייתי אומרת לאחים שתבטל את זה ושלא ביקשנו ולא קניתם כי אין לכם את היכולת כרגע. 

זה לא "סיפורי גיסות"

זה סיפור מאד לא תקין. מה זאת אומרת אוסרים על אמא שלהם לשלם ? מה זה ללות אותה לכספומט? זו התנהלות אלימה במידה מסויימת. ממתי הילדים מחליטים על ההורים? (כל עוד לא מדובר במצב שההורים כבר לא מתפקדים )

זה חתיכת סיפור

אני אמרתי לאיש- אם הם רוצים לעזור, אני אשמח.

אם הם רוצים לא לתת שקל- הכל טוב. משפחה זה משפחה, לא בשביל כסף. הרי ברור לי שעזרה כלכלית זה אקסטרה ולא איזו חובה.

אבל אם הם *מציעים*, ובגלל זה אנחנו לוקחים משהו שלא היינו לוקחים כלכלית אם זה לא היה קיים, כלומר אנחנו מסתמכים על מה שהציעו ואמרו שיתנו, אז כן, אני מצפה שבאמת יתנו.

אז או שנסרב בנימוס בכל הפעמים הבאות, או שתדבר איתם לפני שדבר כזה קורה ותסביר את העניין.

אני הכי מבינה אותך.

באמת לא חושבת שחייבים לי שקל. אבל אם אני מסתמכת על משהו שבאמת אתם הצעתם (ולרוב גם התעקשתם), אז… זה לא יפה לתקוע אותי עם זה.

הרי לא הייתי לוקחת את זה אם לא. הייתי מסתדרת לבד בלי אנשי מקצוע…

או שהאיש שלי ידבר איתם כי זה הצד שלו.

הסכומים האלו לא שווים לי פגיעה ביחסים המשפחתיים.

ולפעם הבאה לא להיכנס לזה בכלל, אם את יודעת שזה נושא נפיץ… (לא שמאשימה אותך, אומרת מה אני הייתי עושה)