איש בתורה לא כתב בפורום.

אתה צריך סיבה למה לא, ולא למה כן.

משתמע אם-כן מההודעה שלך שיש לך כלל שציון תאריך חייב להיות בדיוק כמו בתורה. מאיפה הכלל הזה?

לא התכוונתי.

סליחה שוב. מה שהתכוונתי לשאול, לגמרי ברצינות, הוא מדוע ההנחה שצורת כתיבת התאריך שלנו צריכה להיות בדיוק כמו בתורה?

ה...

האם יש בזה ערך?

מדוע לשון חכמים במשנה אינה זהה ללשון המקראית?

גם אז אמרתי לשדרותי,

שלא כל מילה בתורה, הן תחבירית והן רעיונית, מורה לנו על היום.

כמו שבתורה כתובות מילים רבות שכיום אין להן שימוש, זה רע? לאו דווקא (ועל זה היה הדיון בזמנו).

ואם  מנין השנים הוא בדרך  מסוימת שם- לא בהכרח מורה לנו "מנו כך גם אתם". בתורה מונים במספרים, זה אומר שצריך להיות כך ולא אחרת? לא. הכל בסדר... מטבע הדברים היהודים יצרו להם לוח שנה לפיו הם הולכים, עם שמות שהם אימצו (תמוהים מאוד מאוד!) וספירה מסוימת.

לגבי דרך המניין: דווקא הגיוני שמנין השנים יהיה לפי בריאת התורה, ולא לפי יצ"מ. יצ"מ זה אירוע התהוותנו כאומה, אך לא אירוע שלדורות יחלו לספור את השנים לפיו.

(עם דבר אחד אני מסכימה- שמוטב להשתמש במספרים ולא באותיות. זה כל כך לא נוח!)

ב. בתורה יש מספרים, אבל לא אופני ספירה מקוצרים

(כגון ש-1 ו-א' מייצגים "אחת", 2 ו-ב' מייצגים "שתיים" וכו').

ג. בכוזרי החבר אומר למלך כוזר, שהבחירה בישראל היא דבר

כ"כ עיקרי באמונה, שהוא יתאר לפני הכול את הקב"ה כבוחר

בישראל ומוציאם ממצרים.

ד. כדבריי לעיל, אותיות הן דרך ייצוג של מספרים.

וגם אם לא נוח, אולי יש ערך בשימוש באותיות עבריות ולא בספרות

הודיות ערביות? בשביל ערכים מקריבים מהנוחות.

הספרות (1,2,3,4,5...) והאותיות (א,ב,ג,ד,...כ,כא,כב)

הן סה"כ דרכי ייצוג למספרים.

יש הבדל בין צורות המספרים המוכרות לנו (1,2,3)

שמקורן מהודו-ערב, לבין המספרים - אותם אנחנו באמת

מציינים על ידי אותיות.

לפחות לפי הרמב"ן

(כמו שכתבתי כאן: http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t605782#6720119 )

שהשימוש במספרים יותר נוח,

והוא בוודאי לא פסול - הרי כך נכתב בתורה,

אז למה משתמשים באותיות - שזה פחות נח?

(ולא כמו שהבנתי קודם - שצריך להשתמש במספרים כי כך כתוב בתורה.)

האם הבנתי עכשיו נכון?

כמו שעוגי פלצת כתב למעלה http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t605782#6720663

(וסתם בהקשר של שימוש בספרות מול אותיות נראה לי שלנו באמת יותר נוח להשתמש במספרים שמיוצגים ע"י ספרות ולא אותיות, אבל פעם היו רגילים לגמרי לייצוג מספרים באותיות. (באותו אופן שדפים בגמרא ובספרי קודש בכלל ממוספרים בייצוג של אותיות.) וזה נשאר.)

את הסוף של ההודעה שלך (אחרי סימן השאלה) לא הבנתי.

שהוא מנין שמתחיל 1000 שנה אחרי יציאת מצרים

רבנן תיקנו למנות כך משום כבוד מלכות

רק בזמן הראשונים עברו האנשים לספור מבריאת העולם.

לדעתי הסיבה לזה היא שלאחר שנקבע הלוח, היה חשוב מאד לדעת איזה שנה אנחנו כדי לדעת מתי המולד

תלמד אופציה חדשה: קוראים לה עריכה.

למטה, ליד איפה שאתה לוחץ לתגובה להודעה שלך,

יש עוד לחצן, קוראים לו עריכה.

ב"הצלחה..

תראי כמה הודעות ערכתי!

לא יודע מה קרה, כשניסיתי לערוך המערכת אמרה שאין לי הרשאות!

ולא נותרה ברירה אלא לכתוב תגובה נפרדת

רק בשרשור הזה, איזה מוזר.

לפי הרמב"ן על החודש הזה לכם - יש משמעות לכך שמשתמשים בשמות הבבלים.

ולע"ד גם על ענין השנים עונה שם

(רמב"ן שמות, יב, ב ד"ה וכמו)

http://www.ateret4u.com/online/f_01584.html#HtmpReportNum0011_L2

אבל-למה החודשים בבליים?

בעבר השתמשו בתאריך מספרי ("עשירי לחודש הראשון") ובשנים ליציאת מצרים.

לאחר מכן עברו לשימוש בשמות "עבריים" (משעשע לקרוא להם כך - תשרי, חשוון וכו'), ושינו לספירה מבריאת העולם.

שתי הספירות נכונות,

ושתיהן קבילות ביהדות.

אלא שהספירה הראשונה - זו ליציאת מצרים, מסמלת את הספירה מהיום בו נהיינו לעם,

והספירה השנייה - זו של בריאת העולם, מסמלת את הספירה מהיום בו התחילה האנושות.

(ואגב, במהלך ההיסטוריה כל הזמן בחרו ספירות שונות לספור לפיהם, ולא בהכרח שמרו על הספירה ליציאת מצרים - "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר" ...)

אני אישית כותבת בסיכומים שלי תאריכים עבריים מלאים לבריאת האדם (למשל, היום ז' שבט ה'תשע"ד) וזה אחד המאפיינים הייחודיים של הסיכומים שלי (ואני סטודנטית באוני' ת"א, זה באמת נדיר שם )

כל אחד יעשה כמנהגו ומנהג רבו

היה מפשט את כל החישובים שאני מוצא את עצמי עושה בשנים לועזיות רק כי זה קל יותר לחשב 2007-2003 לעומת תשע"ד-תשס"ב....

א. האם התאריך שאנחנו משתמשים בו - הוא אמיתי ומדוייק?

כן, יש לנו מסורת מהימנה עליו 

ב. האם נכון למנות שנים כמו שאנחנו משתמשים בתאריך לבריאת העולם ולא ליציאת מצרים? 

ג. האם מניין החודשים צריך להיות מתשרי או מניסן? האם המניין צריך להיות במספרים או בשמות שהעלנו מבבל? 

ד. האם צורת ציון המניין צריכה להיות בספרות, באותיות, או בכתיבת שם המספרים? 

ה. בדורות ראשונים נהגו ישראל לכתוב את מניין השטרות- האם יהיה נכון לנו לכתוב את מניין השטרות? האם יהיה נכון לנו לכתוב תיארוך אחר שבא באותו רעיון (-כלומר- מניין השטרות הוא למלכות יוון- ששלטו באותה תק' בא"י, בדורות אח"כ כתבו מניין לפי מלכות רומי, האם יהיה נכון הלכתית לנו לכתוב את מניין השנים לשילטון הישראלי בא"ע בימינו?) 

יש סוגיה בדפים הראשונים של מסכת ע"ז (מחילה, לא זוכרת עמוד מדוייק) -תעיין שם, עם כל ראשון ואחרון שתשיג ידך...

ו. לרב מדן יש שיטה בנושא- מה היא באמת? על מה הוא מתבסס? 

(אני מציעה לך לעשות חיפוש בגוגל או ברמב"י למצוא אם יש מאמר שהרב מדן כתב בנושא.. מן הסתם יש... אם אתה צריך עזרה בזה- באישי ) 

והבהיר של השאלות!

שתגידי לי שכוייח על ההכוונה לאיפה לחפש תשובות... 

לזרוק שאלות בפורום זה לא חכמה

לא זרקת שאלות, אלא סיכמת שאלות שעלו בהודעה קודמת, כאשר לפני כן בשרשור כל אחד (כולל אותי) בחר להתייחס רק לחלק מהשאלות שעלו ממנה, מעצלות או מסיבה אחרת, ונהיה דיון מבולגן.)

ג' באלול – ויקיפדיה

כאשר א' באלול יוצא ביום שישי

איזה רעיון מתוק! חנויות סטוק הן מכרה זהב למתנות קטנות, חמודות ושנונות שמביאות המון חיוך בלי לשבור את הכינס.

הנה רשימה של רעיונות למתנות קטנות, כולל החפץ, הרעיון מאחוריו, והמשפט השנון שאפשר לכתוב על הברכה:

🍳 למטבח ולבית

• תרפד / מערוך עץ

  • המשפט: "למקרה שיהיו ויכוחים... (סתם, שתמיד תרדדו את הבעיות)" או "שהחיים שלכם יהיו מתוקיםכמו בצק שמרים!"

• זוג ספלים תואמים

  • המשפט: "שתוציאו אחד מהשני את המיטב (והקפאין)."

• מלחיה ופלפליה חמודות

  • המשפט: "כי אתם התבלין אחד של השנייה."

• קרש חיתוך איכותי מעץ

  • המשפט: "כי אתם פשוט חתיכה אחת של אושר."

• תבנית סיליקון לקרח (בצורת לבבות או צורות מצחיקות)

  • המשפט: "שתדעו תמיד לשבור את הקרח!"

🧹 לחיים המשותפים והשגרה

• מטאטא פנסי / כף אשפה חמודה

  • המשפט: "שתדעו תמיד לטאטא את הריבים מתחת לשטיח."

• זוג זוגות גרביים חמימות

  • המשפט: "כי מעכשיו אתם הזוג הכי תואם בסלון!"

• פנס קטן או נר ריחני

  • המשפט: "שתמיד תהיו האור אחד של השנייה (גם כשהחשמל נופל)."

• מנעול קטן (כמו מנעול מזוודות)

  • המשפט: "שיהיה לכם קשר נעול וחזק לתמיד."

🍿 לערב זוגי ומפנק

• קערת פופקורן גדולה + שקית פופקורן

  • המשפט: "כי החיים שלכם הולכים להיות סרט מטורף (במובן הטוב!)."

• מסכה לפנים / ערכת טיפוח קטנה

  • המשפט: "לרגעים שצריך לקחת אוויר ולזכור הכל פשוט טיפ-טופ."

• מסגרת לתמונה (עם פתק ריק בפנים)

  • המשפט: "שמורה למעצר הראשון שלכם... סתם, לתמונה מהירח דבש!"

☕ לבוקר ולפינוק היומיומי

• מקציף חלב חשמלי (או ידני איכותי)

  • המשפט: "שהאהבה שלכם תמיד תהיה מוקצפת ועשירה!"

• בקבוק תרמי איכותי / כוס טרמית יפה

  • המשפט: "שתמיד תדעו לשמור על החום ביניכם (גם בימים קרים)."

• סלסילת מתכת/קש מעוצבת למטבח (לפירות/לחם)

  • המשפט: "שיהיה לכם תמיד בית מלא בכל טוב!"

🧺 לסדר, לאווירה ולנוחות בבית

• מפיץ ריח מושקע / מקלות ריח לבית

  • המשפט: "שתמיד יריח לכם כמו בית (ועם אפס ריחות של ריבים)."

• זוג מגבות ידיים רכות ומעוצבות

  • המשפט: "שתדעו תמיד לנגב את הדמעות... מרוב צחוק!"

• כף עץ גדולה לסלט / מלקחיים מעוצבים

  • המשפט: "כי אתם השילוב הכי מוצלח בסלט של החיים."

• שטיחון כניסה לבית עם כיתוב חמוד

  • המשפט: "צעד ראשון בדרך לחיים משותפים (רק לא לשכוח לחלוץ נעליים!)."

🍳 למטבח הפרקטי (אבל בסטייל)

• טיימר דיגיטלי לבישול

  • המשפט: "לזכור שהזמן שטסים כשנהנים... רק אל תשרפו את האוכל."

• משטח סיליקון לסיר חם

  • המשפט: "לרגעים שהעניינים ביניכם מתחילים להתלהט."

• פותחן יין מעוצב / פקק ואקום ליין

  • המשפט: "כי כל יום איתכם הוא סיבה למסיבה (ולכוס יין טוב)."

לדעתי השיטה שהצעת לא יעילה ואף מסוכן מאוד לסמוך עליה, כי יש בה שני פגמים מהותיים:

א. היא דורשת שההורה יזכור לעשות אותה, ואם הוא לא יזכור אז במה הועילו ניקים בתקנתם? כלומר כדי שההורה לא ישכח את התינוק, הוא צריך לא לשכוח להוריד נעל. אוקיי, אבל מה לעשות אם הוא שוכח להוריד נעל?

ב. יש עוד שיטות עם הפגם מסעיף א', כמו למשל להניח את השלט של האוטו ליד התינוק וכו', אבל פגם נוסף שיש בשיטה שלך ולא קיים באחרות הוא שזה פשוט מסובך ולכן לא יקרה. להוריד נעל זאת פעולה מעצבנת, לנעול בחזרה זאת פעולה עוד יותר מעצבנת, ולכן זה פשוט לא ישים ולא יקרה.

הפתרון האמיתי היחיד הוא לשלם כמה עשרות שקלים על טכנולוגיה שיודעת לזהות שכחת ילדים ברכב בלי שההורה צריך להפעיל או לזכור כלום.

לנו למשל יש טיפי, מערכת אוטומטית שלא דורשת שום התערבות מצידי, החיסרון היחיד הוא שחייבים שלהורה יהיה סמארטפון ולכן לא לכולם זה יתאים.

אבל מי שיש לו סמארטפון, יכול בהחלט לסמוך על המערכת הזאת.

לפעמים אני יוצא מהרכב ואשתי נשארת עם התינוק (למשל כשאני נכנס לחנות נוחות בתחנת דלק לשתי דקות), ואין שמח ממני לשמוע את הטלפון מתחיל לצפצף ולהבהב בעצבנות כשהוא חושב ששכחתי את התינוק ברכב. אני שמח כי אני יודע שהמערכת הזאת פשוט גאונית, וגם כי יש לי מן תחושת ניצחון של ''לא באמת תפסת אותי, אשתי עדיין באוטו...''

לגבי פתיחת חלון או דלת - פשוט לא רלוונטי לפתוח חלון אם הרכב נעול, אבל בהחלט אפשר ללמד ילדים לצפור בצופר של הרכב עד שכל הרחוב יבוא לבדוק מה קרה.

וראיתי שלא חייבים סמארטפון. יש לטיפי התקן נפרד שאפשר להשתמש בו. לחבר למחזיק מפתחות, וזה יעבוד בצורה דומה.

גם די זול. הופתעתי לטובה מהמחיר. חשבתי שיהיה הרבה יותר יקר.

האם אפשר לסמוך 100% על מערכות טכנולוגיות שלא יזייפו או יתקלקלו?

אמנם מעצבן להוריד נעל, לי - נראה הרעיון הטוב ביותר. שימו פתק על החלון

לגבי תזכורת, כך שתראו אותו כל הזמן..... אבל עם הנעל, הכי טוב. לדעתי,

יותר ממעצבן, חס וחלילה, לשכוח את הילד ברכב....

מאשר לסמוך על עצמך שתוריד את הנעל כל פעם

מלפני מאות בשנים או משהו כזה....? (וזה קרה)

אז אפשר גם לא לסגור את הרכב.....הילד יותר חשוב.

זה כשהולכים שניה ומתכוונים לחזור

לפעמים לא זוכרים שהילד שם בכלל

ויוצאים ונועלים

לא משאירים ילד קטן ברכב, נעול או סגור, גם לא לדקה אחת.

ובוודאי שטכנולוגיה עדיפה על הורדת נעל, שזה פשוט קשה ומסורבל ולכן תוך יומיים ייזנח, וכאמור דורש פעולה אקטיבית שצריך לזכור אותה, ולכן לא יכול לפתור בעייה שמראש נוצרת על ידי שיכחה וטרדה ולחץ וכו'.

אבל לפעמים זה פשוט נוח וטוב יותר.

לדוג' לעשות פיזורים בבוקר.

יש לך כמה ילדים לפזר אני לא רואה בעיה להשאיר לדקה ילד (לא משנה הגיל) ברכב. כל עוד יש לך קשר עין עם הרכב/ילד.

אתה חוזר הביתה ועוצר לתדלק את הרכב.

ואז אתה מגלה שאתה חייב להכנס לחנות פיזית (מכל סיבה) והתינוק שלך נרדם ברכב.

תעיר אותו בשביל דקה בחנות?

זה אחד הדברים הכי לא אחראיים שאפשר לעשות, ולא בגלל החום של הרכב

או כי אתה חושש שיחטפו לך את הילד? (מתי לאחרונה זה קרה בישראל? יותר סביר שתדרסו יחד בדרך לחנות נחות)

ובכל זאת אני לא אשאיר תינוק באמבטיה בלי השגחה...

להגיד ''כמה פעמים זה קרה'' זה לא רלוונטי,

גם כי מבחינת המתודה אתה לא יכול לשאול כמה פעמים זה קרה ולהתעלם מזה שאנחנו כלל לא יודעים מה גודל המדגם של אנשים שהשאירו ילד לבד ברכב בתחנת דלק, וגם כי אפילו פעם אחת זה פעם אחת יותר מדי כאשר מדובר במעשה חסר אחריות שקל מאוד מאוד למנוע מראש.

הרי לפי המתודה הזאת,

יותר מסוכן לחצות כביש מאשר להשאיר תינוק לבד באמבטיה מלאה במים, עובדה שיותר ילדים נהרגים על הכביש מאשר באמבטיה...

אבל העובדות הן שאוכלוסיית חוצי הכבישים גדולה פי אינסוף מאוכלוסיית התינוקות שמושארים באמבטיה ולכן כל השוואה לא תהיה רלוונטית, ובנוסף לחצות כביש זה הכרחי ולהישאר לבד באמבטיה - לא.

סעיף 361 לחוק העונשין:

המשאיר ילד שטרם מלאו לו שש שנים בלא השגחה ראויה, ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו, דינו – מאסר שלוש שנים; עשה כן ברשלנות, דינו – מאסר שנה.

ללכת לחנות כשהילד ברכב לבד, זה בשום פנים ואופן לא ''השגחה ראויה''..

לדעתי להשאיר ילד באוטו שיש לך קשר עין עם הילד/אוטו זה השגחה ראויה.

"ובכך מסכן את חיי הילד או פוגע או עלול לפגוע פגיעה ממשית בשלומו או בבריאותו,"

אני לא רופא.

אבל לא חושב שיש איזה סכנה בריאותית בכך שאני נכנס לחנות לדקה כדי לשלם תוך כדי שאני מסתכל על הילד.

איזה סכנה יש לילד או לבריאותו?

רגע.

תענה לי בכנות

עצרת לתדלק. יש לך רק מזומן ביד

הבן/בת שלך נרדמו בסלקל

אתה מעיר אותם כדי להכנס לחנות נוחות בשביל לבקש לפתוח את המשאבה?

לעולם לא אשאיר ילד ללא השגחה. לעולם.

ובחנות הנוחות העין לא באמת תמיד על האוטו. וגם אם כן, אנשים רעים יכולים לעשות מעשה זריז ואתה תתחיל לרוץ אחרי רכב שנוסע על 140 קמ''ש, וכנראה הרכב יהיה מהיר יותר.

וסכנה בריאותית זה לא רק דלקת גרון, זה גם סכנה של פגיעה מאנשים זרים, ולכן הכתובת לשאלה הזאת היא לא רופא

כי גם שם לעיתים הילד נמצא חצי דקה במתקן למעלה בלי קשר עין.

ויכול להיות שם זר מטריד למעלה למעלה מגלשה

בגיל המתאים אני הולך איתם לגני שעשושים, ובגיל המתאים אני גם אשאיר ברכב. כל נושא והגיל שלו

ברור שהטיעון ''זאת השגחה ראויה'' לא יתפוס בפני אף פורום שיפוטי, ספק אם יש עורך דין מספיק נואש בשביל להעלות בכלל את הטיעון הזה.

בכל מקרה, במדינה שלנו לא מאשימים הורים שהזניחו את ילדיהם בטעות, גם אם הילד נפטר. אז כנראה שזה רלוונטי רק אם זה יהיה נהג הסעות או בייביסיטר וכו' שהשאיר את הילד, ולא ההורה.

מסכימה עם פשוט אני. נכון שיותר קל להשאיר, אבל הבעיה היא ששוכחים. עובדה שאנשים שלא הבינו

איך קורה כזה דבר, שכחו את הילד שלהם, עוד באותו שבוע , אם אני לא טועה. כן.

אז שוב, או שרוכשים את המכשיר הזה, עליו דיברת קודם, או עושים משהו שאין ספק

שלא נוכל לשכוח או להסיח את הדעת ממנו.

תשמעו, עדיף לדדות לחנות עם נעל אחת מאשר.... ואף אחד לא יצחק אחרי שנסביר לו

למה....במקרה שמישהו ישאל...להיפך, בטוח שיגידו: כל הכבוד!

היה מקרה שהאם שהיתה מפקחת (משהו כזה) על גנים, דיברה על זה והזכירה

לכל הגננות והסייעות וכל מי שהיה שם, ושלא נדע, היא עצמה שכחה את הפעוט

ברכב. נורא.

הבעיה שלנו, הי שראלים, זה ה"יהיה בסדר, אחי. סמוך!"

באמת, רק בשורות ט ובות. רק!

גם אם המזגן אומר שאין סכנת מוות בתוכו.

ואף ילד לא ימות מזה שהוא דקה ברכב לא מונע.

בתחנות דלק בדרך כלל יש צל על העמדות אז החום לא עולה כל כך מהר.

אחרת מחירי הביטוח היו הרבה יותר נמוכים

לא מעוניין לגנוב תינוק כי זה יגרום למשטרה להתייחס למקרה ביתר רצינות = סיכוי גבוה יותר לתפיסה שלו

ומי שרוצה לחטוף ילד. לא יתעכב בלגנוב רכב בשביל זה.

אלא יחטוף ילד שהולך ברחוב ליד אמא שלו ירים אותו. יכניס למכונית של משת"פ ויברח משם. ברכב של הבעלים יש סיכוי שיש מערכת איתור שתקל על איתור הילד

צריך להיות מציאותיים. איך אני זוכר את הילד שהשארתי, בצורה הכי טובה ויעילה שיש.

אבל זה לא תחליף להרגל להסתכל לבד ולוודא.

זה עזרה אבל לא תחליף

כי במקרה של טיפי לדוגמה. גם הוא לא חף מבעיות

א. יש לו בטריה? היא יכולה להגמר?

ב. החיישן יכול להתקלקל

ג. הוא יכול במקרה לא להתחבר לבלוטוס

ד. אם אתה נוסע ברכב יחד עם אשתך. הוא יכול להתחבר לבלוטוס שלך. היא תוריד אותך בעבודה ותמשיך הלאה. זה יצפצף אצלך אבל תדע שהיא עדיין איתו. בנתיים זה לא יתחבר למכשיר שלה ו...

ואפשר כמובן להמשיך עוד ועוד פגמים שיכולים להיות בטכנולוגיה.

כמובן שזה מבורך ועוזר

אבל לא תחליף

אבל בהשוואה לנעל, זה נוקאאוט...

בקשר לבעיות שכתבת, לרובן יש פתרון פשוט:

א. הסוללה מחזיקה מעמד שנים רבות, והיא מתריעה לפני שנגמרת

ג. לא קרה לי, כל עוד הבלוטות' דולק כמובן, והוא תמיד דולק כשאני ברכב בשביל אנדרואיד אוטו.

ד. זה מתחבר לטלפון השני אם הטלפון הראשון מתנתק.

אבל עם המסקנה אני בהחלט מסכים - זה מכשיר עזר, לא תחליף לאחריות אישית.

תלאות הדרך היום היו מרובות ב"ה

אפילו משלוח מנות של שוקולדים עם פתק יכול ממש לחמם את הלב

ואם אפשר אל תכתוב רק ממך אלא משניכם.

פשוט כי האישה פה כאובה עוד יותר מהבעל ששיתף.

ולא , אני לא נשוי..

אז מתאים שיתייחס לכאב שלו.

ששלחו לי פינוקים

אחרי אזור שבי שומרון וצפונה הוא עובר ליד כמה כפרים וגם בתוך ג'נין עצמה

את הדרך, נסענו, חופשי.

צפונה משם לא נסעתי אישית, אבל להבנתי עד מבוא דותן והלאה לכיוון חריש אין בעיה. לא יודע לכיוון עפולה.

יום יבוא בעזרת ה'

חוקית מותר ליסוע. פרקטית זה בעייתי כי אין באמת כביש שעוקף את ג'נין. יש מחסום נפרד בגלבוע לכל היישובים החדשים של צפון השומרון ממש (גנים כדים ואלה).

צריך פשוט לנסוע שם יותר כדי שיהיה מסודר.

תודה

גם אני צריכה להגיע לעפולה השבוע. אבל מירושלים.

פשוט מעניין אותי איפה אנחנו עומדים בגאולת הארץ

כמו שכתבו אפשר לסוע דרך חומש-שאנור-מבוא דותן-ואדי ערה-עפולה, משבי שומרון וחומש והאזור יותר קצר משם, אבל מבנימין ירושלים וכדו, יותר ארוך, מתכונן כביש עוקף ג'נין שיחבר את האזורים ויקצר הרבה את הדרך.

בקרוב ממש!

משיח נאו!

אתה ממגדל העמק?

איך שמת לב?

חחח

כמעט כמו מנחם מנדל

הגאוגרפי

והרוחני.

הישיבה הזו 'נחלת ישראל' היתה פעם בכפר חסידים ואז עברה למגדל העמק

הרב שניאור קץ היה ראש הישיבה ובעל החזון הגדול

אבל זה מכפר חסידים ולדעתי הוא כבר איננו.

(פעם הוא שלח לי פקס)

אפשר לשאול על מה הוא שלח לך פקס?

שהוא ביקש שנסגור אותו. נדמה לי שניסה לדבר איתי או לא היה. אז זה נגמר בפקס שהוא שלח למערכת. עם לוגו של הישיבה. בדיעבד חבל שלא שמרתי את זה.

הוא הקים ישיבה בכפר חסידים שעברה בהמשך למגדל העמק

נפטר לפני פחות משנה

והוא באמת היה קשור לחבד

אפילו צה"ל לא נכנס לשם ברכב אחד

אלא בשיירה עם תיאום של החמ"ל ותוכנית חילוץ למקרה הצורך.

לאזרח פרטי (גם אם חמוש) זה משחק בחיים לכל דבר ועניין

אפשר מסביב.

אני לא בטוח שמעבר ג'למה ידע לטפל בך כמו שאתה חושב. זה לא המעברים של השומרון שיש בהם אוטוסטרדות ורבע בידוק.

בג'למה (נכון ללפני עשור פלוס שהייתי בצבא) זה בעיקר מעבר סחורות וזה.