איש בתורה לא כתב בפורום.

אתה צריך סיבה למה לא, ולא למה כן.

משתמע אם-כן מההודעה שלך שיש לך כלל שציון תאריך חייב להיות בדיוק כמו בתורה. מאיפה הכלל הזה?

לא התכוונתי.

סליחה שוב. מה שהתכוונתי לשאול, לגמרי ברצינות, הוא מדוע ההנחה שצורת כתיבת התאריך שלנו צריכה להיות בדיוק כמו בתורה?

ה...

האם יש בזה ערך?

מדוע לשון חכמים במשנה אינה זהה ללשון המקראית?

גם אז אמרתי לשדרותי,

שלא כל מילה בתורה, הן תחבירית והן רעיונית, מורה לנו על היום.

כמו שבתורה כתובות מילים רבות שכיום אין להן שימוש, זה רע? לאו דווקא (ועל זה היה הדיון בזמנו).

ואם  מנין השנים הוא בדרך  מסוימת שם- לא בהכרח מורה לנו "מנו כך גם אתם". בתורה מונים במספרים, זה אומר שצריך להיות כך ולא אחרת? לא. הכל בסדר... מטבע הדברים היהודים יצרו להם לוח שנה לפיו הם הולכים, עם שמות שהם אימצו (תמוהים מאוד מאוד!) וספירה מסוימת.

לגבי דרך המניין: דווקא הגיוני שמנין השנים יהיה לפי בריאת התורה, ולא לפי יצ"מ. יצ"מ זה אירוע התהוותנו כאומה, אך לא אירוע שלדורות יחלו לספור את השנים לפיו.

(עם דבר אחד אני מסכימה- שמוטב להשתמש במספרים ולא באותיות. זה כל כך לא נוח!)

ב. בתורה יש מספרים, אבל לא אופני ספירה מקוצרים

(כגון ש-1 ו-א' מייצגים "אחת", 2 ו-ב' מייצגים "שתיים" וכו').

ג. בכוזרי החבר אומר למלך כוזר, שהבחירה בישראל היא דבר

כ"כ עיקרי באמונה, שהוא יתאר לפני הכול את הקב"ה כבוחר

בישראל ומוציאם ממצרים.

ד. כדבריי לעיל, אותיות הן דרך ייצוג של מספרים.

וגם אם לא נוח, אולי יש ערך בשימוש באותיות עבריות ולא בספרות

הודיות ערביות? בשביל ערכים מקריבים מהנוחות.

הספרות (1,2,3,4,5...) והאותיות (א,ב,ג,ד,...כ,כא,כב)

הן סה"כ דרכי ייצוג למספרים.

יש הבדל בין צורות המספרים המוכרות לנו (1,2,3)

שמקורן מהודו-ערב, לבין המספרים - אותם אנחנו באמת

מציינים על ידי אותיות.

לפחות לפי הרמב"ן

(כמו שכתבתי כאן: http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t605782#6720119 )

שהשימוש במספרים יותר נוח,

והוא בוודאי לא פסול - הרי כך נכתב בתורה,

אז למה משתמשים באותיות - שזה פחות נח?

(ולא כמו שהבנתי קודם - שצריך להשתמש במספרים כי כך כתוב בתורה.)

האם הבנתי עכשיו נכון?

כמו שעוגי פלצת כתב למעלה http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t605782#6720663

(וסתם בהקשר של שימוש בספרות מול אותיות נראה לי שלנו באמת יותר נוח להשתמש במספרים שמיוצגים ע"י ספרות ולא אותיות, אבל פעם היו רגילים לגמרי לייצוג מספרים באותיות. (באותו אופן שדפים בגמרא ובספרי קודש בכלל ממוספרים בייצוג של אותיות.) וזה נשאר.)

את הסוף של ההודעה שלך (אחרי סימן השאלה) לא הבנתי.

שהוא מנין שמתחיל 1000 שנה אחרי יציאת מצרים

רבנן תיקנו למנות כך משום כבוד מלכות

רק בזמן הראשונים עברו האנשים לספור מבריאת העולם.

לדעתי הסיבה לזה היא שלאחר שנקבע הלוח, היה חשוב מאד לדעת איזה שנה אנחנו כדי לדעת מתי המולד

תלמד אופציה חדשה: קוראים לה עריכה.

למטה, ליד איפה שאתה לוחץ לתגובה להודעה שלך,

יש עוד לחצן, קוראים לו עריכה.

ב"הצלחה..

תראי כמה הודעות ערכתי!

לא יודע מה קרה, כשניסיתי לערוך המערכת אמרה שאין לי הרשאות!

ולא נותרה ברירה אלא לכתוב תגובה נפרדת

רק בשרשור הזה, איזה מוזר.

לפי הרמב"ן על החודש הזה לכם - יש משמעות לכך שמשתמשים בשמות הבבלים.

ולע"ד גם על ענין השנים עונה שם

(רמב"ן שמות, יב, ב ד"ה וכמו)

http://www.ateret4u.com/online/f_01584.html#HtmpReportNum0011_L2

אבל-למה החודשים בבליים?

בעבר השתמשו בתאריך מספרי ("עשירי לחודש הראשון") ובשנים ליציאת מצרים.

לאחר מכן עברו לשימוש בשמות "עבריים" (משעשע לקרוא להם כך - תשרי, חשוון וכו'), ושינו לספירה מבריאת העולם.

שתי הספירות נכונות,

ושתיהן קבילות ביהדות.

אלא שהספירה הראשונה - זו ליציאת מצרים, מסמלת את הספירה מהיום בו נהיינו לעם,

והספירה השנייה - זו של בריאת העולם, מסמלת את הספירה מהיום בו התחילה האנושות.

(ואגב, במהלך ההיסטוריה כל הזמן בחרו ספירות שונות לספור לפיהם, ולא בהכרח שמרו על הספירה ליציאת מצרים - "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר" ...)

אני אישית כותבת בסיכומים שלי תאריכים עבריים מלאים לבריאת האדם (למשל, היום ז' שבט ה'תשע"ד) וזה אחד המאפיינים הייחודיים של הסיכומים שלי (ואני סטודנטית באוני' ת"א, זה באמת נדיר שם )

כל אחד יעשה כמנהגו ומנהג רבו

היה מפשט את כל החישובים שאני מוצא את עצמי עושה בשנים לועזיות רק כי זה קל יותר לחשב 2007-2003 לעומת תשע"ד-תשס"ב....

א. האם התאריך שאנחנו משתמשים בו - הוא אמיתי ומדוייק?

כן, יש לנו מסורת מהימנה עליו 

ב. האם נכון למנות שנים כמו שאנחנו משתמשים בתאריך לבריאת העולם ולא ליציאת מצרים? 

ג. האם מניין החודשים צריך להיות מתשרי או מניסן? האם המניין צריך להיות במספרים או בשמות שהעלנו מבבל? 

ד. האם צורת ציון המניין צריכה להיות בספרות, באותיות, או בכתיבת שם המספרים? 

ה. בדורות ראשונים נהגו ישראל לכתוב את מניין השטרות- האם יהיה נכון לנו לכתוב את מניין השטרות? האם יהיה נכון לנו לכתוב תיארוך אחר שבא באותו רעיון (-כלומר- מניין השטרות הוא למלכות יוון- ששלטו באותה תק' בא"י, בדורות אח"כ כתבו מניין לפי מלכות רומי, האם יהיה נכון הלכתית לנו לכתוב את מניין השנים לשילטון הישראלי בא"ע בימינו?) 

יש סוגיה בדפים הראשונים של מסכת ע"ז (מחילה, לא זוכרת עמוד מדוייק) -תעיין שם, עם כל ראשון ואחרון שתשיג ידך...

ו. לרב מדן יש שיטה בנושא- מה היא באמת? על מה הוא מתבסס? 

(אני מציעה לך לעשות חיפוש בגוגל או ברמב"י למצוא אם יש מאמר שהרב מדן כתב בנושא.. מן הסתם יש... אם אתה צריך עזרה בזה- באישי ) 

והבהיר של השאלות!

שתגידי לי שכוייח על ההכוונה לאיפה לחפש תשובות... 

לזרוק שאלות בפורום זה לא חכמה

לא זרקת שאלות, אלא סיכמת שאלות שעלו בהודעה קודמת, כאשר לפני כן בשרשור כל אחד (כולל אותי) בחר להתייחס רק לחלק מהשאלות שעלו ממנה, מעצלות או מסיבה אחרת, ונהיה דיון מבולגן.)

ובכל זאת..

המלחמה יכלה לנטוע בי גבורה, מסירות נפש, רצון לחיים משמעותיים יותר בשל הידיעה כמה חיי אדם נגדעו... איזה אנשים איבדנו שיש להשלים את החלל שלהם..

לא זכיתי שקרה..

ב"ה לא חוויתי מקרוב ואני יודעת שאי אפשר להשוות את העוצמה וההשפעה לעומת מישהו שכן, אבל זה כן הוביל לחשבון נפש והוציא אותי משאננות. ברור שהשתניתי. מעבר לזה, בעקבות ה7.10 התבררו לי כל מיני סוגיות כמו היחס לכלל ופרט בעם ישראל (חטופים), שירות- עד כמה, היחס שלי לגיוס בנפרד ולקריאות לגיוס חרדים בנפרד. עד כמה אני מעורבת במה שהעם עובר, כמה אכפת לי ומה אני עושה עם זה. היחס שלי לשמועות קשות וסיפורי זוועה- איך אני מתמודדת עם זה, איך אני מתמודדת עם אנשים סביבי שרואים את זה אחרת ממני ורוצים לשתף אותי... נגיד אני נמנעת מלשמוע סיפורי זוועה, ואני לא אוהבת להגיב בזעזוע ולשקוע בזה אבל מה לעשות כשמישהו שכן בוחר לשמוע בא לפרוק אצלי תזעזוע שלו (בדרך קבע). וגם היה מדהים לראות את ההתעוררות של הזהות היהודית בעם.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

בינתיים אני במקומך הייתי יושב בבית ולומד שני דברים לעומק

1.AI

2. אקסל

ולא פחות חשוב מזה את השילוב בניהם.

אקסל אני מכיר קצת, היה לא מעט בתואר..

וגם יודע שיש קורסים חינמיים..

איך לומדים ai? אתה מכיר דרך או קורס?

ותוכל להסביר מעט מה יש ללמוד בזה? 

כללומר. לנצל את הזמן כדי להתקדם מקצועית ולא רק "לחכות" שמישהו יואיל בטובו להסתכל עליך. כמובן גם הקו"ח שלך יתעדכנו  בהתאם.

לימודי AI ברשת - למה זה לא שורה? 

AI יש לא מעט חומר. הייתי מחפש ללמוד על השילוב בין AI לבין המקצוע שלך. כלומר  איך לשאול שאלות על טבלאות דוחות וחשבוניות וכל אלה. בסוף איך לעשות את העבודה שלך טוב יותר.

יש הבדל גדול בין סיום לימודי חשבונאות ובין מי שמחזיק ברישיון לעסוק בראיית חשבון.  

אם אתה עם רישיון - חיפוש העבודה הוא שונה מחיפוש מקום לעשות בו סטאז'  

גם כיוון תעסוקתי הוא שונה - עם רישיון אתה כבר צריך לבחור כיוון התמחות / תת-התמחות מקצועי בתחום הגדול של ראיית חשבון.   

לעשות לו"ז יומי. שכולל לימוד קבוע קודש או חול, אם אפשר כזה שמתקדמים בו.

לקבוע יעדים, כמו ספר קודש מסויים או פרק זמן קבוע או קורס מקצועי אונליין, אפילו סדרת שיעורים תורניים באתר של ישיבה או מכון מאיר

זמני ארוחות יחסית קבועים, ארוחות מזינות.

לשים לב לזמנים האידיאליים בשבילך לשיון ולקום, להתאים את הזמנים של היום למקצב הטבעי שלך.

לשמור על קשר עם אנשים אחרים

לטפח את הבית והסביבה.

למצוא התנדבות- זה משהו שיכול להיות זמני ואחר כך להיפסק או להשתלב בעבודה שתמצא

לחפש פרויקט כלשהו שלך, שאתה רוצה לממש בזמן הבינתיים הזה.

בהצלחה ושיעבור מתישהו

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

אני מכיר קצת את הפורומים שם, במיוחד את עצכ"ח הידועה. הלמדנות והחריפות אכן רמה גבוהה, היתר לא תמיד.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

ובפועל ב95% באותם התכנים שעוסקים בהם תלמידי החכמים החרדיים, הפורומים שהזכרת מספקים את הסחורה שצריך.

זה אפילו יתרון עצום, ומהמקומות הבודדים שבהם יכולים לדון באותה הסוגיה אברך מרמת גן עם אברך בכולל ברכסים וכד'.

אני מכיר יותר את פורום לתורה, והוא באמת נועד להיות מקום סגור יותר מאוצר החכמה, אבל עדיין הוא משרת המון לומדים מכלל הישיבות.

הבעיה שה'בעל הבית' שם חרדי. אתה יכול לבוא, אבל תרגיש אורח.

וגם בתוכן. זה כמו להיכנס לבני ברק. גם אם יקבלו אותך יפה, אתה אורח. כתבת שאתה מכיר את הפורומים. לא הרגשת כך?

צורת החשיבה, המקורות, די הכול. לרוב המנהלים מכבדים את תופשי התורה אצלנו, אבל עדיין הם בעלי הבית.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה