זה סטטוס חשוב שראוי להציג בפני המשודך, לא משנה אם זה בן או בת.

הסתרת נתון כזה, גם אם היא מובנת כשלעצמה, מעניקה תחושה קשה של חוסר אמון ורצון להחביא נתונים חשובים. בדיוק כמו נתונים רפואיים.

אני הייתי מעוניין לשמוע על זה כבר מהשדכן.

לא רגע אחד לפני.

זה פרט שלא אמור לעניין אף אחד, למעט מי שקשור למשפחה,

והמדוייט, עם כל הכבוד, עדיין לא קשור (לא בשלבים הראשונים של הקשר, בכל מקרה).

אנקדוטה, שבדידי הוה עובדא:

בעבר נפגשתי עם בחורה, כמובן לאחר שלב הבירורים בו 

שמעתי את הדברים השבלונים. בפגישה הראשונה, כנהוג,

סיפרתי (די) בהתלהבות על משפחתי, הוריי וכו' תוך שהיא

מאזינה בקשב רב. וכמובן, איך לא, העברתי את ההגה לידיה -

"מה אביךְ עושה?", ענתה מה שענתה. "איזה יופי" נומיתי

לה. ובצעד מתבקש, עם שרידים לנימת הרגש מתשובתה

הקודמת, שאלתי: "ואימך, במה עוסקת?". כמה שניות של 

שתיקה, ולאחריהן: "אין לי אמא. היא נפטרה כשהייתי

קטנה". אין צורך לתאר את רמת המבוכה באותו זמן...

רק התלבטתי מי מבניננו ירצה להיעלם מהר יותר.

(אגב, הנתון הזה כשלעצמו לא הפריע לי וכמעט לא

הייתה לו השפעה על ההחלטה).

כן. צריך לקחת גם את זה בחשבון. לפעמים יכולים להתגלגל

למצבים ממש לא רצויים. 

מה לא היית משווה? מצב של גירושים לעומת מצב של יתמות?

את מתכוונת שבאחד המצבים הנ"ל חשוב לספר מראש ובשני לא?

מבחינת המשודך, כמובן.

בכולופן, אם כולכן לא יודעות להסביר מה בדיוק ההבדל- כנראה שהוא לא כזה ברור..

אבל הם יהיו,

וזכותו של הבחור לדעת לאיזו מין משפחה הוא עומד להכנס,

והנתון החשוב הזה יכנס למערכת השיקולים שתקבע האם להפגש עם אחת כזאת או לא.

__________

ואני אומר את זה בתור גרוש לשעבר,

שמבין את הקושי והכל.

לא מדובר כאן על מריבות באוויר..

אם אני אדע שהם רבים, אשאל את השדכן,

אם לא- מדוע שאניח שהם יתגרשו? ממתי שואלים את השדכן האן ההורים שלה אולי גרושים??

*קצת בילבלנו.

לא באמת השוותי מריבות לתהליך גירושין.

אני אסביר.

אמרתי קודם שגם אם ההורים גרושים לא בטוח שהייתי מיידעת לפני הפגישה.

ככה שלא משנה אם הם בתהליכים או שהם גרושים מהבחינה הזאת. כי אתה צודק שאפשר באיזשהו מקום להתייחס אליהם כאל גרושים כבר עכשיו. (ולכן מלכתחילה השוותי בעצמי בתוכן ההודעה הזאת).

[*כתבתי "הם בתהליכים. הם לא גרושים אפילו." כי הראש שלי עובד ככה.

לחברה הייתי מספרת את זה שההורים שלי בתהליכים? - לא. זה לא עניינה. (אלא אם כן בא לי לפרוק וזה כבר שיקול אחר).

שדכן מבחינתי לא צריך לדעת שההורים שלי בתהליכים. ולא בא לי שכל בחור ידע על זה, כשלא ברור לי שהוא רלוונטי לי בכלל. כל עוד אני צפציפית לא יודעת שהוא רלוונטי לי, הוא כמו חברה שהנושא הזה לא רלוונטי לה. (ואל תשכח שאני הבחורה בסיפור, ואם הולכים לפי הכללים, הבחור שומע עלי לפני, ואם אני בכלל לא מעוניינת בהצעה בכל זאת? ולא בא לי שכל העולם ואישתו ידע שההורים שלי בתהליכים...?)].

למה לא צריך ליידע לפני הפגישה לדעתי, גם את זה עניתי כאן. ואת כל זה אני עונה לבחורה ששואלת אותי אם ליידע לפני. אז לא. עדיף שלא תעשי מזה סיפור. כשאת מספרת את זה בשלבי הברורים את כביכול עושה מזה אישיו, ויתכן שזה לא כך.

לגבי השאלה האחרונה שלך.

אמרתי קודם, בחור ש"מבין בזה", לרוב ישאל - אז יקבל תשובה. בחור ש"לא מבין בזה" לרוב לא ישאל.

ולכן לא חייב לספר לו. כי אז זה ישמע לו אולי גרוע ממה שזה (כי הוא לא מבין בזה), ככה שאולי רק בגלל זה ( ותיהיה לו עליה דעה קדומה ולא תמיד משקפת), יסרב להצעה שיכולה להיות טובה בשבילו.

ועכשיו כשאני קוראת את זה, גם ההודעה שלי לא הכי ברורה כי ערכתי אותה תוך כדי, ולא בדקתי שזה ערוך נכון...

וכבר כתבתי לך את זה

אם היא יודעת שזה נושא רגיש  שהיא לא רוצה לדבר עליו- אז היא הייתה צריכה להגיד את זה מראש  כדי למנוע מבוכה.

(זה תמיד נושא רגיש אבל יש כאלה שמדברים על זה יותר בפתיחות וזה לא גורם להם למבוכה...)

את יודעת אם יש לה אמא?

זה לא בדיוק שאלה סטנדרטית.

במקרים חריגים צריך ליידע את מי שמשדך. (כי באופן טבעי לא שואלים עליהם...)

אבל לא נראה לי שבמקרה כזה הייתה כוונה רעה. מן הסתם זה היה בעיה בתקשורת

ותאמינו לי שגם לה קשה לא פחות

לך זה רגע של כאב-בשבילה זה כאב של שנים

מסכימה,יכול להיות שהיא הייתה צריכה לנהוג אחרת במקרה הנ"ל

וכן לספר מראש,זאת אפילו מסננת טובה כדי לסנן הצעות בלתי קשורות

ולצאת עם כאלה שבשבילם יתמות זאת לא מחלה וגם לא מוגבלות

זה מצב שאפשר לצמוח מתוכו

האם היא שומרת שבת.

והאפשרות הזאת הייתה כ"כ בלתי אפשרית במיוחד

בהתחשב בעובדה שהשדכן אפילו טרח לומר לי את

מוצאה של האמא ומוצאו של האבא. אדם נורמלי עושה

חשבון פשוט - אם הוא כבר התעסק קצת בהורים ולא אמר

עליהם דבר, אז כנראה שבאמת הכל בסדר.

כללית: אין לי שום קפידא על אף אחד מהמעורבים. בטוחני

שכולם התכוונו לטובה. עד היום נכמרים רחמיי על אותה

בחורה (ששש... לא לגלות. לפעמים נקוות כמה דמעות

בזויות עיניי), ומבקש עליה בכל כוחי שתמצא את זיווגה במהרה.

ב"ה

היה - לספר בפגישה השנייה

וזה כדי שהרושם הראשוני של הפגישה הראשונה יהיה "פייר

ללא צללים שלא קשורים.

ומהפגישה השנייה שכבר תדע.

אם אני לא טועה - זו ההדרכה של הרב אבינר אבל אל תתפסו אותי במילה

אליסף 

מצידו ומצידנו.

נכון לעכשיו.

בוודאי שהכנסתו תשפיע על החיים, אך אין שום ערובה לחיי דבש.

יש לנו קרבה לאלוקים והוא עדיין איתנו אבל  ללא השראת שכינה יש לנו פחות קשר אליו.

לצערנו אנחנו לא במצב אידיאלי.

בעז"ה בקרוב

לאו דווקא במובן שאת התכוונת. יש גם אי הימצאות

סובייקטיבית, שגם היא, סוף כל סוף, אי הימצאות.

הצער והיגון הם תולדה של שקר או של אמת חלקית.

האמת במלא הדרה היא אי-שם ואי-כאן במקור כל הנמצא.

פירוד החומר והדיעות נגזר מריחוק מהמקור.

המקור עצמו - "עז וחדוה במקומו".

"אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה"  (שבת ל: ).

בנוסף לפירוש המקובל שהשמחה היא כלי להשראת השכינה,

ישנו עוד פירוש: השמחה היא סימן להשראת השכינה.

גמרא סוטה (כא: ) בתרגום חופשי:

מהו הביטוי המעשי ל'חסיד שוטה'?

כגון שרואה אשה טובעת בנהר, ואומר שאין

מדרך הצניעות להצילה.

מוותרת לך.. הצלחתי לעלות לבד בסוף..

את מוזמנת לדבר איתי על זה...

רק תדעי שהכל תלוי בנו!! רק בנו! ואם נאמין בזה מספיק, גם נצטרך ליידע את זה לפני. (אלא אם כן, את רוצה שהבחור ידע שאת בתקופה לא קלה...)

יפריע, ברמה שבעיות במשפחה מפריעות, ז"א שאם אני אבין שאין לכך השפעה קשה מידי על הבחורה, זה יהיה במחינתי חסרון יחסית שולי.

מתי לדעת? לדעתי יהיה לגיטימי לחכות עם זה לפגישות טיפה מתקדמות, אולי חמישית/שישית..

מצב נתון של הורים גרושים זה הזוי לשמור בסוד עד שלב מתקדם.

לא התכוונתי שמדובר בחסרון בבחורה,אבל כן חסרון בהצעה.

.

ברור לי שמראש אעדיף להיכנס למשפחה שלימה.

ומצד שני כמו שכתבתי, אם ההשפעה על הבחורה קטנה, אז זה נשאר במקום של "בעיה במשפחה",

שזה הרבה פחות מפריע.למי אין בעיות?

אני אקדים שב"ה אין לי ניסיון בעניין,הכל לענ"ד.

אני רואה מצב של הורים גרושים כמצב נתון,יותר מוחשי מאשר בהליכים

לכן אם לא יגידו לי את זה עד שלב מתקדם זה ממש הרגשה של הסתרה.

הרי כל העולם כבר יודע את זה, זה מצב קיים.

הליכי גירושין, גם אם ברור שיסתיימו בגרושין, אני יותר יבין את המצוקה של מתי לספר את זה ואיך.

הדבר פחות קיים במציאות,רוב העולם לא יודע את זה בכלל,זה מצב אחר.

לגבי ההבדל בין חסרון בהצעה בכללי לבין בבחורה,אני אתקשה להסביר במילים , אז אתן דוגמאות.

דוגמאות לחסרונות  בהצעה:משפחה מאד עניה,משפחה שגרה בחו"ל, הורים חילוניים,בחורה שגרה רחוק מאד.

חסרונות  בבחורה:נוחה לכעוס,צרת עיין,מאד מאד מופנמת,(ואם בהקשר של גירושין אז לדוג' קשה לה לתת אימון בגבר,לא מאמינה בזוגיות טובה, וכד').

מקווה שהובנתי.

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף