זאת האמת .

סתם סתם, בנים, אי אפשר לצחוק קצת על עצמנו? |פוחד| |בורח להתחבא מפני מטחי האבנים של גברברי הפורום הזועמים על שגיליתי סודות מדינת הגברים |.

"מעלתו של הסירחון"

עם מקורות מפורטים בנושא:

- ביזיון הדאורדורנט

- שקר השמפו

- חשיבות הבל הפה בבוקר

וכו'

ערב ובוקר בכל יום תמיד פעמיים באהבה מתקלחת שעה

לגמרי 

דעתן כלה!

בוכות על כל דבר...

לא. לא שוב!!!!!!

תמיד לוקחים הכל בקלות

נכון זו לא סטיגמה זה אמת

לפעמים זה אחלה

ולפעמים ממש ממש לא!!

:בדיוק באתי להגיד

בנות מדברות יותר מדי

 |מרימה פטיש חמש קילו|

רבים ובאותה שניה גם משלימים

פחדנים

סתם, אצלך זה כבר נדוש!

אגב, לכלב של חברה שלי קוראים אמיגו

ופעם עוד היה פה שרשור סטיגמתי שבנים סובלים מחסר טאקט...

אני בהחלט גברית

על שניים שראו ציפור, ואחד טוען בלהט שזה חתול,

וחבירו טוען חזור וטעון שזה ציפור.

לפתע, פרשה הציפור את כנפיה ועפה לה.

נענה הראשון: פשש... מעולם לא ראיתי חתול מעופף...

ודי למבין (ה).

זאת החברה שהאמיגו (-חבר) שלה מפחד להציע לה נישואים?

וגם בתמונה שהבאת של העין, יש שם איפור - זה לא גברי!

מחפשות גבר בלונדני עם עיניים כחולות

ממש לאאא

ואם לא אז גם על הבנים היא לא נכונה

מה לעשות שדווקא הרבה מאד בנים שחיים סביבי

היו מעדיפים דווקא אישה ספרדיה

קרי שער כהה

אתה חי בסביבה מיוחדת...חוץ מזה שבנים בלונדינים עם עיניים כחולות הם יותר נדירים מבנות (ממה שאני ראיתי בחיי)..וזה לא כזה יפה..

אבל נכון, אשה ספרדיה-שתבשל טוב, תהיה עם הילדים, (נחשבת ל) ״ראש קטן״, אשה חמימה.

אבל שתיראה כמו אשכניזה - בהירה, רזה ובישנית.

סטיגמות כמו שהן לפעמים נכונות ולפעמים לא. היום כן!!

שגבר בלונדיני מבחינתי זה מינוס. (לא אפסול על זה אבל בעיני זה לא הכי יפה....)

ועניים כחולות, תלוי. ממש לא ישר כןן

חשבתי שרק  הבנות יכולות להגיד את זה  ביחד

ואחרי זה נפתחים פה שרשורים של " אני כהה עם שער שחור ולכן לא ירצו אותי"

צאו מזה, זה שטויות.

קורה במציאות..

מתמלאים אדרנלין רק מלהסתכל על חבורה של אנשים רצים אחרי כדור

אנחנו מתמלאים אנדרנלין רק שהם מכניסים את הכדור לשער!

שיו, זה שוב קרה....

אז מתי הוא שפוי??

 שאמרתי שזה בגלל השעה,לא התכוונתי שלזה שאני לא שפוי בשעות האלה

וד"ל

לרובן יש עיניים חומות.

אה! גם לבנים?!

טוב, אז נחשוב על משהו אחר...

רחמים בוא יש מכות

יש קטע כזה לבנים בעיקר בגיל הנעורים לריב מכות סתם "בצחוק" אחד עם השני,עד שזה מגיע למצב שזה ניהיה יותר רציני והם

 כמעט בוכים אבל הם ימשיכו להכחיש ולהגיד שזה ב"צחוק". ככה כל פעם מחדש נכון?

גם בישיבה הגבוהה.

זה לא מכות של להרוג אחד את השני,זה מכות של כח. להפיל בד"כ. עד שמישהו נשבר.

איזה עולם חשוך יש לבנות שהן לא עושות את זה!!

מאז הבר-מצווה לא הרבצתי לשום יהודי, חוץ מחרדי שקילל את הרב קוק זצ"ל כמה פעמים, שנתתי לו סתירה, (קבלתי את ההשראה מהרב זצ"ל עצמו שגם נתן סתירה לאחד שזלזל בת"ח).

אבל סתם בצחוק ללכת מכות בעעעע.

תקנו שק איגרוף כבר עדיף..

אויי בנים...

אבל יש מצב ששמים את אותה החולצה אם היא לא מסריחה.

..!!חחח בנים עם מצחיק  וחמוד, לא דופק יותר מדיי חשבון לאחרים

תמצאי הרבה יותר בנים כאלה מבנות

בנות - צובעות את הפנים בצבעי הסוואה <צ>

לא שמים לב לשום דבר עד שאומרים להם..

חושבות שבנים קוראים מחשבות

צריך להגיד כל דבר

ואז לראות אותם ממש מתאמצים..ומגיעים לדברים ממש לא קשורים..

כשאומרים לבת מסר ישיר היא לא קולטת, כי היא כ"כ רגילה לרמזים...

צחקתי

אני אפילו לא ניסיתי לטמון פח, אבל איכשהו נפלת בו.

גם אם זה לא נכון, אני הולך לישון עם חיוך על הפנים.

לילה טוב!

לא

ראיתי את התגובה המאד משכנעת שלך רק בבוקר, ככה הלכתי לישון עם חיוך על הפנים.

מזל גדול

רק שיש חלק קטן מהם שממנסים לעצור את עצמם ולהיראות גברים ולא להוציא את זה החוצה!

"אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר"

מסוגלים לדבר עם חבר פעם בשנה, ולומר שהוא החבר הכי טוב שלהם!

מתנפלות בחיבוקים ונשיקות על חברה 

שלא ראו אותה מאז..

לפני חצי שעה.

אתן רוצות גם שנתחבק עם חברים כל רגע?

מה השלב הבא?

את מציעה שחבר יתחבק עם חבר שלו באמצע דייט,

כי זה יגרום לבחורה לחשוב שהוא חמוד?

שכל הבנים יהיו בנות, ואז העולם יהיה הרבה יותר טוב. מושלם!!!

נבכה הרבה, נתחבק הרבה, נפטפט הרבה, נסתובב בין חנויות שעות כדי לקנות בגדים, נגדל שיער ארוך ונחמצן אותו, נתאפר, נעשה פן, מניקור ופדיקור ומה עוד?!?!?!

תשארו בדיוק איך שאתם..הכי טוב

עכשיו קצת ברצינות, לגבי כל הדיונים בפורום.

בנים צריכים ללמוד מבנות (וכן להפך) באופן אישי, אבל ממש ממש לא כמגדר. זה כמו שבנות כמגדר צריכות להיות יותר רגשניות ופחות שכלתניות. למרות שכלפי חוץ זה נראה (לגברים לפחות) שהעולם יראה הרבה יותר טוב אם כולם יהיו שכלתנים.

זה המושלמות שככה הקב"ה ברא את העולם, ואם נתעקש לשנות סדר זה, נחזור להיות תהו ובהו.

אז לפחות למי שמתכוון ברצינות לתלונות שהוא כותב למגדר השני - אז דייי!

וכמובן למי שצוחק, הומור זה (כמעט) תמיד דבר טוב.

שאף אחד לא יודע מזה בכלל

שהם גם יודעים לגרום לאחרים לחשוב

שהם לא יודעים להסתיר...

לגרום לכן לחשוב שאתן באמת מכשפות,

ושאתן הן אלה שמאפשרות לנו לחשוב שאנחנו יודעים להסתיר,

ולגרום לאנשים לחשוב שאנחנו לא יודעים להסתיר!

חבר'ה, שיחקנו אותה!!!

תעשו טובה, שבנים ישארו כאלה שמתחבקים פעם בשנה...או בחצי שנה..אבל לא יותר!

זה נשמע כמו ירי ארטילרי!!!

*בום* *בום* *בום*

חביביי,

גב זה מקום עדין.

תנהגו בו ברגישות המתאימה.

אבל זה עדיין חמוד.

במידה.

ייפרד בדבר כאפה, שמתוך כך זוכרהו!!!

מי אני שאתווכח עם דברי חכמינו??

מזל שבנות זוכרות גם חיבוקים עדינים ולא צ'אפחות

ככה אומרים, נכון?

מהצ'כונה שלי.

הם אומרים דברים בלי צורך במקור ובמראה מקום

תפסנו אותך על חם.

מזייף אמרות חז"ל, אה?

דינך לסקילה!

זה אותנטי...

אתה חשוד בכפירה.

חכה חכה, עוד יצמח לך כתב אישום מנופח ושמן.

אפילו העו"ד הכי מוצלח לא יצליח להוציא אותך מזה

אבל חכמינו = חז"ל.

ואם אתה משנה מהאמת, עליך לציין זאת בצורה בולטת.

(כדי להוסיף עוד סעיף לכתב האישום)

(הסמיילי קרדיט ל yosef_)

הוא זה שעושה, ואני משתמשת.

חלוקת עבודה הוגנת, לא?

ואגב, יוסף הצדיק מלמד אותי דברים אחרים.

כמו להתגבר ולהאמין למרות המניעות.

<ר>

וזה כבר מגעיל

גם לי יש קטעים יבשנים

ב"ה שזה רק לפעמים

לעיסות ודביקות להחריד

מלאות בסוכר ובאות בכל מיני צבעים

נשארות לך בשיניים

מתאימות לילדים קטנים

שמנות ותכולות ושעירות

צועקות בקול צרוד ועם עיניים מתגלגלות

משתגעות כשהעוגיות נגמרות

חסרות גיוון ומעוף - רק שוקוצ'יפס כל היום

יש גבול עד כמה אפשר לנשנש מהן

מברכים עליהן שהכול ובורא נפשות

מעצבנות פשוט  בעע עליכן!!!!

עצלניות ולא יצרניות

צבועות, שקופות, סכריניות

את ממש סטיגמטית

   ?

חרשניות

|מתוסכל משעות של לימוד סטטיסטיקה|

באותו יחס של הבנים

מתווכחות על כל דבר.

הפכת אותי לבת

בנים מתווכחים הרבה הרבה יותר

שומרים על האגו שלהם...

גם בנות הן מאד כאלו

(נובע מחוסר ההבנה אחד של השני)

שזה ממש ממש לא מגדרי. אבל אם הייתי יכול להעיד על עצמי, הייתי מעיד על עצמי שיש לי תכונה כזאת (כמובן עם גבולות).

סורי אבל זה נכון!

כל הבנות סתומות!

| מאמת את הסטיגמה |

"זה בסדר, אני מסתדרת" (נראה אותו לא עוזר לי אני ינקנק אותו)

סתם.. אבל אני ממש לא כזאת...

.

מלמדים את האישה!

את מסתדרת? - בסדר גמור! אז אני לא אעזור לך...

אחרי כמה פעמים כאלה היא קולטת שלא כל כך משתלם לא לדבר ברור.

לדעתי אי אפשר לנהל חיים בצורה כזאת שהיא אומרת משהו ומתכוונת למשהו אחר.

זה עושה בלגן בראש, ואתה נהיה מבולבל כולך.

מי מרויח מהערפל הזה שבנות עושות?

אבל אם נעבוד ככה בפגישות,לא נראה לי שניגע רחוק.

אבל הלו!! איזה סטיגמות ---- חחח נדלקתי על הסמיילי הזה

נשים- עם הפכפך...

בנים טובים יותר במתמטיקה,בנות בדברים מילוליים

מורים נותנים לבנות ציונים טובים יותר ממה שמגיע להן.

בנות פחות חכמות

בנים יותר תוקפניים

בנות מושפעות הרבה יותר מלחץ חברתי

לבנות יש הערכה עצמית נמוכה

(ככה זה שהחומר למבחן חופף לנושא השרשור..)

כמה צחקתי!!!!!

אתה מאמין במה שאתה כותב?

וד"א, הסטיגמה השניה הרסה מצחוק. היא היחידה הנכונה. זה בגלל שאנחנו יותר יפות מכם...

אני נבחן על זה עוד כמה ימים..מבחינתי השרשור הוא חזרה למבחן.

ובקשר למשפט האחרון, מה שמעניין הוא שגם מורים גברים וגם מורות ייתנו

לבנות ציון גבוה מההישג שלהן,ולבנים לא.

לדעתי, זה נובע מרחמים.

ע"ע הבנים יותר חכמים...

יש לך על זה-

"בנים טובים יותר במתמטיקה,בנות בדברים מילוליים

מורים נותנים לבנות ציונים טובים יותר ממה שמגיע להן.

בנות פחות חכמות

בנים יותר תוקפניים

בנות מושפעות הרבה יותר מלחץ חברתי

לבנות יש הערכה עצמית נמוכה"

מבחן?

או במתמטיקה?

בשביל לסדר את הממוצע

אני הייתי נזהר..

מוכיחה את ההפך

בנות לא סגורות על עצמן

"המורה לאזרחות נתנה לי 98,למרות שהגיע לי 99!!!"

ואז אתן אומרות שאנחנו קטנוניים

עריכה:פתאום אני תוהה לעצמי אם יש מצב שמישהו לא מבין שזה <צ>,

ומכיוון שבנות נפגעות מהר ומתרצות מעט,(והנה עוד סטיגמה לאוסף)

אז <צ>

בואו נעשה ביחד חיפוש בגוגל, קיפוח גברים נשים.

מעניין מה התוצאות...

איך לכל הרוחות את יודעת על מה מדברים בברוך??

שדיברנו עליך?

אצלינו רק מפלפלים בכל מיני סוגיות שבנות לא יבינו לעולם...

|מקיא|

ומקפיץ לבנות פה את הנשמה.

אף אחד לא דיבר עלייך נועם.

הור סתם הקריץ שירשור בלי קשר

שים לב למגמת השרשור. התגובה נכתבה בתוך שרשור שלם של תגובות ציניות.

לא חשבתי שיהיה פה אחד שלא יבין שלא התכוונתי ברצינות.

בכל זאת מקבל את הביקורת, אם אתה הבנת שזה רציני גם אחרים יכלו להבין.

אשתדל שלא לחזור על דברים כאלה להבא.

בגלל מגמת השירשור

אם הייתי רציני הייתי אומר כך:

"סתם שתדעי נועם.

זה לא נכון שאנחו מדברים עלייך.

הוא הביא סתם קישור בלי קשר"

לאמשנה. אשריך על הרגישות.

את מברכת בבוקר ברוך.. שקיפחת אותי? (שעשני כרצונו?)

ברי מזל ומקופחות.

יותר בכיוון של 2 יצירים שונים עם תכונות שונות,כוחות שונים  וייעודים שונים בעולם,

שמשלימים אחד את השני,ואי אפשר זה בלא זה.

(שניהם ביחד-שואפים כמובן לאותו הייעוד)

הרגשת המקופחות (וניתן לראות את זה מכל הקישורים הנ"ל בגוגל) נובעת לדעתי בעיקר מזה שהיום

הרבה מהנשים שואפות לשוויון בין המינים, במקום לשאוף שכל אחד ימצא את עצמו במקום שלו.

יש דברים שגם בלי הדת עדיף להיות פמיניסטית, פשוט כי כך העולם בנוי, ומי שנלחם בזה פשוט תוקע את הראש שלו בקיר.

פשוט כי זה טבע האדם!

אשה שתיתן לבעלה לנהל את הבית בגדול, תרויח בעל אחראי שדואג לבית ומרוצה מעצמו.

אם היא תנסה לקחת אחריות על הבית במקומו - שניהם יהיו מתוסכלים.

זה לא קשור לתורה, זאת המציאות

נשים יכולות להגיע לקרבת ה' לא פחות ואולי יותר מגברים <ר>

כל אחד מתקרב לה' בדרכו.

להתקרב לה' יותר מ... כי הוא אינסופי, וכל התקרבות אליו היא דבר בפני עצמו שלא ניתן להשוות אותה לשום התקרבות אחרת. 

בקיצור אין מה להשוות פה בתחום הזה 

ובוודאי בוודאי אין מקום לרגשי נחיתות שנובעים כנראה מהמחשבה המוטעית

שהעובדה שההתעסקות הגברית סביב התורה והתפילות

פירושה שהם יותר קרובים אל ה' מנשים

אמרו את זה כדי להפיס את דעתכן.

מאחד הסיפורים בגמרא אישה אומרת 

לבעלה האם הוא רוצה שהשלחן שלהם יהיה חסר לעה"ב

משמע שהם ביחד

משותף. כנראה שהיא תרמה ללימוד שלו

ביותר מצוות

ולכן האיש נחשב קדוש יותר לענינים מסוימים

אין קשר בין זה לשכר עתידי

(כמשל שממזר נחשב נחות במעלות הקדושה

אבל שכרו זהה לשאר אדם)

אין לי מושג, גם איני יודע מה גריעותו של ממזר

השלכות יש לגבי קדימות בהצלה וכד'

(אולי א"ל שהגבר יותר ממשיך את הקדושה לעה"ז

ולכן כאן הוא יותר קדוש ולכן גם יותר חשוב שהוא ישאר

כאן ולא האישה - ואולי כל דלעיל זו שטות אני לא מתעמק בדברים כאלה) 

אלא חייבת בכבוד הבעל,

ולעשות רצונו

וזה משהו בין שפחה לבת חורין, 

והאמת שאני מעריך שהיום חכמים לא היו מתקנים את הברכה הזאת,

פעם אשה זה היה באמת משהו מבאס.

אני מכיר את הפירושים שזה בגלל שהיא חייבת בפחות מצוות, 

אבל מותר לי גם לומר איך אני מבין את חז"ל |מתגונן|

כמו בלחם, שפעם כל סעודה היתה מבוססת על לחם, ולכן זה פוטר את שאר הברכות, 

היום לא נראה לי שהיו קובעים ככה. 

הייתי מקבל את דעתך כי הוא נשמע מאוד מתגונן

אבל זו תוספתא, בתקופה ההיא לא היה צורך

להתגונן מדבר שמשמעותו שנשים נחותות

זו היתה מוסכמה חברתית מאוד מקובלת

להיפך, הוא די מתנשא, "את נחותה, ברוך שלא עשני כמוך..."

אגב, רק להבהיר, התכוונתי שזו היתה המציאות ולכן הם תיקנו לברך ככה, 

זה לא אומר שהם סוברים שכך צריכה להיות המציאות...

ולכן אם הוא היה מובא כיום יש מקום גדול לטעון

שהוא נאמר כדי להוציא את הברכה נקיה משובניזם

אבל כיוון שהוא עתיק הטיעון הזה לא שייך 

ואדרבא הוא מתחזק כיוון שלולא אמיתותו אין סיבה 

נראית לעין לאומרו בניגוד לטיעון שהבאת שנאמר 

מכיוון שכך היה מקובל באותו זמן

ובכל אופן, אם זה תוספתא אז זה בוודאי לא משהו שאפשר לחלוק עליו. 

ובנוגע למה שנועם ה שואלת/דנה

יכול להיות שאנחנו שמחים במצוות הנוספות שזכינו להם

אבל זה כי אנחנו אוהבים מצוות

זה עדיין לא אומר שיש לגברים אופציה מועדפת לקרבת ה' 

אם הקב"ה החליט שתהיי מקופחת, אז מה?

ממתי שמענו זבוב שבא בטענה לקב"ה שנברא בתור זבוב

ולא בתור אדם (וסליחה על הדוגמה)?

הגזמת עם הדוגמא...

אני תמיד שמעתי על דימוי לכהן - שישראל מקופח יחסית אליו.

הקב"ה לא חייב לנו כלום. 

תודה רבה על מה שהוא נתן, וגם זה הרבה מאד.

אז מה אם הוא נתן לאחרים יותר?

(אבל איך שהבנתי לא יתכן קיפוח אמיתי בסופו של דבר, למי שמנצל את כוחותיו ועושה ככל יכולתו, שהרי אחד המרבה ואחד הממעיט...)

אבל מה שבטוח - שאין לפניו לא עוולה ולא משוא פנים.

קצת התמרמרה וזה לגיטימי לחלוטין

אחרי הכל הברכה היא שלא עשני אישה

אבל אין כאן אמירה לגבי יכולת התקרבות לה' 

או לגבי שכר עתידי.

(יש עוד קיפוחים דהיינו ישראל מול לוי ולוי מול כהן)

נשים-הסברת יפה על שום מה ברכתן.

גברים- מברכים על כך שהם מצווים על יותר מצוות וצריכים לעמול בתורה כדי להתקרב לה'. שמחים שאינם אישה בזה שאינם מקבלים במתנה את הקרבה אלא ע"י עבודה.

אולי התכוונת ל'אתן מברכות'

מה שכתבת ראיתי רק על גרים

כלומר, שאמנם יש קשר, אך הוא לא תמידי כבעוה"ז.

שאני לא אמור להבין. (זוהר)

כבר שמעתי פירושים מאנשים שאני סומך עליהם

שאם הייתי מנסה להבין את הקטע כפשוטו

הייתי מבין באופן שונה לחלוטין

ראיתי מקור לדברים בתוך שו"ת הלכתי המשלב

הדברים עם הפשט.

לגבי כלאים בתשובות הלכה (או חת"ס אני לא בטוח)

ולאו כללא הוא.

כמו שכתבתי, הרבנים והביינשים.... נו שמישהו יסביר לה,

זה סטטוס, לא קשור לצדיקות. 

כשאני רואה בת שמתפללת אני מרגיש בושה על התפילות שלי... אבל גם ברור לי שזה דמיונות.

אני גבר ולעולם לא אבין עד הסוף אשה, וגם לא את העולם הרוחני שלה. 

וכן להיפך, ואין כאן שום בסיס להשוואה, ואין סוף לקרבת ה' שאת יכולה להגיע אליה

שם למעלה - יש הפרדה.

תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות?

יש לי טראומה קטנה מסיפורים מסמרי שער

על דברים שחברי נשאלו במקום בו אנשים פתחו זוהר

כשללא ספק לא היו ראויים לכך.

והבעיה היתה שהם לא הבינו שהם לא מבינים

למה ספרדים קוראים זוהר ואשכנזים לא?

כי ספרדים יודעים שהם לא מבינים כלום, ואשכנזים חושבים שהם מבינים משו!

א. הזוהר כולו מתנסח בסיגנון ציורי, וחוששני מהגשמה.

ב. אמנם יש מה לדון האם פרק אין דורשין תקף בימינו,

אך אני חושב שפורם אינטרנטי בסיגנון הזה בשעה הזאת

הוא לכו"ע לא הבמה הכי אופטימלית.

ג. זה טוב שהבורים יישארו בורים.

מה זה משנה מה המילים המדוייקות?

תורף העניין שכתבתי כתוב שם. יש אכן היכלות היכלות

לנשים בלבד.

אולי לחיזוק דברי דברי התנא דברי אליהו

שכל אדם, ישראל או גוי

עבד או שפחה

איש או אשה

זוכה לרוח הקודש כפי מעשיו

 לכולם יש הזדמנות שווה להתקרב אל ה'

עד כמה הוא ממצה את הכוחות שלו בשביל לעשות את רצון ה'

ואני הבנתי ממסל"ש שעיקר ההתקרבות לה' היא שייכת 

באופן שבו נעשות המצוות (טהרה) ולא מכמותם

לא בדיוק היכל נמוך אבל אותו עקרון. 

אבל זה זוהר, וזה אומר שצריך גם בקיאות גדולה

וגם מעלה רוחנית כדי להבין אותו

ויתכן שבמקום אחר כתוב משהו אחר

או שהוא מדבר על מצב מסויים או על מימד מסוים

או על עולם מסויים ויש עוד המון חילוקים

ולכן לא נראה לי שאני או את או כל אחד אחר כאן

יכול לקחת אמירה מסויימת של הזוהר ולהסיק ממנה

מסקנה גורפת ומשמעותית כל כך

עיינתי ברפרוף ומוזכר שם שיש היכלות מיוחדים לנשים.

שום דבר על דרגה

איך אני אדע?!

זאת השאלה היחידה שלך על איך השמים בנויים לפי הזוהר?

יש שם שישה היכלות, ומחלקים את הנשים שם לפי קטגוריות.

מה זה בדיוק? אין לי מושג!

זה הבעיה במי שלומד זוהר בלי רב, שלא מבינים כלום!

שהיא כביכול "אשתו" של הבורא, ז"א שהחילוק בין גברים לנשים הוא אמיתי ושייך גם למעלה

היצה"ר, אלא כעקרון בפני עצמו.

מוזכר הלבוש של הנשים שלא חיוור כמו של הגברים

ולא בהיכלות האחרים.

למה זה מוזכר רק שם?

זה ספר הזוהר

אני לא האדם וזה לא המקום להתפלפל בנוגע למה שהוא אומר

רק לקרוא ולהתבשם מהיראת שמים שהוא מקרין

שכדאי לרדת מהעץ...

כי העולם הבא: "עין לא ראתה זולתך" (גם לא נביא)

כי אני חושב ומאמין שנשים יותר בקלות 

מסוגלות להגיע למעלה רוחנית גבוהה יותר

לדעתי העובדה שאין לנו עדיין המון נשים 

בעלות רוח הקודש ונביאות זה רק בגלל

שהן בעצמן תופסות את היהדות כמשהו 

שהוא נחות מגברים.

אם הן היו יודעות לאיזה מעלה הן מסוגלות להגיע

הן היו שואפות לשם ולא נמצאות כל הזמן ברגשי נחיתות

מול העולם הגברי, ועולות מעלה מעלה

וזה היה מרים את כל עם ישראל.

בזכות נשים צידקניות נגאלנו ממצרים. 

לכן אגב לדעתי צריך לבטל את העזרת נשים בבית הכנסת,

לנשים יש עולם שלם של עבודת ה' שצריך להתגלות מחדש

אחרי שנשכח לחלוטין בגלות הארורה.

אני חושב שלחשוב היום על העולם של עבודת ה ' של האשה

זה כמו שאדם מהמאה ה18 יחשוב על עולם הטכנולוגיה של היום,

בלתי נתפס מבחינתו. 

"הרבה נביאים עמדו להם לישראל - כפליים כיוצאי מצרים"

יתכן שאני טועה, אבל לדעתי מתוכם הרוב היו נשים

כי כמו שציטטתי בנביאים המפורסמים זה לא כך

יש להם חיבור לה'. 

כמו שמתפילת אשה (חנה) נלמדו הלכות תפילה

כי אשה שייכת יותר לתפילה מגבר

כך גם נבואה, שענינה חיבור ישיר עם ה'

שייכת יותר לאשה. 

אבל זו יותר הרגשה מקביעה חדה. 

אגב, חכם עדיף מנביא, אז גם אם אשה היא נביאה, זה לא אומר שהיא עדיפה מתלמיד חכם שהוא לא נביא, אבל האמת האמת, זה לא משנה, אין כאן בסיס להשוואה. ולכן גם אין מה להרגיש מקופחות או נחותות.

הנביאים שהוזכרו בתנ"ך הם נביאים שנבואתם הוצרכה לדורות.

ולנשים בד"כ אין תפקיד ציבורי, וממילא מסתבר שהן יהיו מעטות יחסית לביאים.

אבל בנבואה שלא נצרכה לרבים, יתכן מאד ששיעור הנשים שווה לגברים, ואולי גם יותר

יש מקומות שבהם פתחו בתי-כנסת רק לנשים (אורתודוכסיות), מבחינה הלכתית, ככל הידוע לי, אין עם זה בעייה. ממה שאני מכיר, הנשים שם באות מתוך כוונות אמיתיות ולא מתוך פמיניסטיות או רפורמיות, והן לוקחות את התפילות למקומות שלהן.

יש לנשים איזה חיבור נשמתי אמיתי טבעי לקב"ה, שלגברים הוא פחות טבעי ויותר קשה להם להשיג אותו.

רק הצגתי עובדה, לא גיבשתי דעה בעניין, ולא חקרתי.

רק שמעתי על זה, אני גם לא מכיר כ"כ מקרוב.

אם הייתי נולד אישה, הייתי מזמן מעביר את העזרת גברים לקומה למעלה של הבי"כ, ואת העזרת נשים מעביר קדימה.

יש לגברים מזל שאני איתם ושלא נולדתי אישה (לא כוחות, אה!) 

ובקשר לשני-לפעמים מורים באמת נותנים לנו ציונים טובים יותר

זה בד"כ מסתכם בחשיבה של התאמת צבעים בין העליונית לנעליים...

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

וייתכן שיטעו בדרך

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

להמשיך את החיים כרגיל...

והתחלתי איתך בפרטי

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.

מההורים שלו במערכות יחסים שלו (ובכלל בחיים)

מי שחושב שהוא לא, עדיין לא גילה את זה.

מודל הזוגיות השפיע בעיקר אחרי החתונה

לא חושבת שנכח כמעט לפני

מההורים שלו.

בכל התחומים.

הקשר של ההורים שלי הרס לי את הזוגיות היחידה שהייתה לי כי לא ידעתי מה זה להיות גבר אמיתי וחזק מה זה הדדיות בין ההורים שאוהבים את אחד משני ולא משפילים

טכנית ההורים שלי חיים כפורדים בבית אחד גירושין שקטים במילים אחרות

הלכתי ליועץ נישואים פתחנו הכל והיום אני חדש לגמרי מחכה רק לבחורה הנכונה

אז יש השפעה ולדעתי בחור או בחורה שחיו בצל הורים כאלה שיכלו לדבר על זה עם מישהו כי זה פשוט דבר שמשפיע אם לא מודעים אליו

לפעמים הוא משפיע במובן הזה שמנסים להיות הפוכים לגמרי ממנו, וגם זה הרבה פעמים לא בריא...

לדוגמה- אם ההורים שלי התווכחו הרבה ובצורה לא נעימה, אני מבטיח לעצמי שלא אתווכח עם בת זוגי אף פעם*, ואז כשזה קורה פעם אחת, הכול "מתפרק" מבחינתי, וכיוצא בזה.

טראומות ילדות

מסכימה מאוד עם @מתוך סקרנות.

בסוף הכי חשוב למצוא את האיזונים בין הלא והכן של מה שלומדים ומה שלא לומדים מההורים.

על עצמי יכולה להגיד שההורים שלי לא היו מודל זוגיות בכללי ולא לאורח חיים שלי ודווקא בשנה האחרונה מצליחה לראטת כמה כן אפשר ללמוד מהם בצד החיובי כשכל אחד מהם נמצא בקשר אחר כבר שנים.

טראומות ילדות נמצאות וחלקן משאירות שאריות, כמשטפלים נשאר לפעמיפ שאריות רגשיות אבל בעומק צרמך לשים לב שלא נשארים דפוסים לא בריאים שנכנסים איתם להקים בית.

יותר קל לו לנתח את הדברים אובייקטיבית במקום להישאב לשם. גם כשיש מישהו מולך שנפגע קל לך לזהות את זה ולהבין שזו לא דרך. לכן שומעים מהרבה אנשים שהם למדו מההורים שלהם מה לא לעשות בזוגיות.

הבעיה היותר קשה היא הדינמיקה בין ההורה לילד עצמו. מכיוון שהילד נשען על ההורה רגשית ופיזית, קשה לו להבין כשיש להורה בעיה אמיתית והוא מעדיף באופן תת מודע להשליך את זה על עצמו. וזה יכול להיות הרסני מאוד, ולפעמים אפילו לא מודעים לגודל ההשפעה של זה (גם כאלה שחושבים שהם כן מודעים). ככל שהבעיה של ההורה היא יותר עמוקה (מכעס וביקורתיות עד נרקיסיזם לדוגמא), הילד יותר נפגע.

ילדים גם רואים בהורים מודל לחיקוי, אז לדוגמא אבא תוקפני או מהצד השני אבא מרצה, גורם לילד שלו לחשוב ולהרגיש שזו התנהגות לגיטימית ואפילו ראויה