ישנן כאלו בוגרות לגילן

יש מקומות שמאוד מקובל בגיל כזה שידוכין

או ניהול קשרים כלשהן

תן קצת יותר פרטים

איך הכרתם מה הדעה של אמא שלה שלה עצמה

איך הסביבה שלכם.. שיהיה יותר קל לסייע

וגם כאלו שבוגרות לגילן בגיל 17, עדיין צריכות להתבגר.

ובמילים אחרות:

די כבר עם הטיעון הילדותי של בוגרת לגילה.

סתם תירוצים של מישהי שרוצה חבר.

עד סוף שמינית לא עניין אותי חבר..

אותי עניין חבר מגיל 12 ואולי לפני.

ויש המון בנות שהתעניינו בהרבה עוד קודם.

השאלה פה אם הזוג השואל אכן הולכים לחתונה, כי חברים סתם לאורך זמן - זו טעות!

ולהתחתן בגיל 17 - זה נהדר!!

מי שזה מתאים לו - זה יופי!! וכל הכבוד על כך!

"טוב לגבר שיישא עול מנעוריו.."

מי ישלם בשבילם על

הלגו?

וטוב להן בחיים..

וגם בזוגיות

[והלגו זו ההוצאה הקטנה יחסית של החתונה ]

וחלקן גרושות,

וחלקן הגדול שנשואות טורחות לומר שהן לא ממליצות להתחתן בגיל הזה-

אלא לחכות לפחות שנה-שנתיים,

אז אני לא בעד בכלל.

כי אני מכירה את המאושרות.. 

הן גם מאושרות- והיו בוחרות בדיוק את אותו האיש, ובסכ"ה טוב להן, אבל- הן ממש לא ממליצות להתחתן בגיל הזה, כי יש התמודדויות לא פשוטות כתוצאה מהגיל- וגם ככה נישואין זה עבודה והן הרגישו שזה היה טו מאצ' מכל מיני בחינות- ואם הן היו יכולות להחזיר את הגלגל אחורה הן היו מחכות

בקשה

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t577326#6375233

וכן! הייתי בוגרת יותר משאר החברות, וענין אותי מאז ומתמיד גברים...

וחיי הנישואין זה התמודדות יום יומית ולא קלה בכלל, אבל שווה כל רגע בחיים!!!!!!

אני לשניה לא מתחרטת שעשיתי את זה בגיל הזה, ובעלי גדול ממני ב3 שנים. (למרות שההורים שלי התנגדו)

שהם יותר בוגרות מאחרות (או מאחרים).

מעניין על סמך מה הן מבססות את העניין!

באמת נראה לי שאחוקק על העניין חוק!

ומישהי שמתחתנת כי מאז ומתמיד גברים עניינו אותה, זה ממש ממש לא נשמע סיבה טובה!

(וגם לא נשמע טוב, בלי קשר)

חוק הבחורה הבוגרת!

שאמרו להן בזמנו.

או שהן רואות שהן לא מצליחות להשתלב מנטלית עם בנות גילן בכל מיני תחומים - כיון שהן ילדותיות בעיניהן.

זה בסדר גמור להעיד כך.

בנוסף - אני שמחה מאוד לדעת שיש בנות שמגיל צעיר התעניינו בגברים!

כפי שאמור להיות בטבע האנושי!!

(וההורמונים לכיוון - מתחילים באיזור גיל 12.. ככה שזה לחלוטין תקין ובריא!!)

שכוייח לרויזא שנתנה פה בלאנס לכל המלעיזים נגד..

מסכימה גם עם טנגענס -

שבסופו של דבר, כל מקרה לגופו, וכדאי להתייעץ עם תלמיד חכם שיפגוש את שני בני הזוג ויעזור להם להגיע להחלטה הנכונה לרצון ה' ולרצונם!!

א. משום מה רוב הבנות חושבות שהן יותר בוגרות מחברותיהן, אז תנסי להוכיח לוגית איזו מהן יותר בוגרת...

ב. יכול להיות שזה שהיא לא מצליחה להשתלב מנטלית, זה מגיע מאגו. וזה דבר שדווקא מעיד על חוסר בגרות.

ג. בנות (אמהות, מורות וחברות) אוהבות לחלק "מחמאות" בסגנון זה אחת אל השנייה, כי זו מחמאה לא מחייבת. כלומר, הבחורה תצא מאושרת מזה שאמרו לה שהיא בוגרת ויפה, אבל אין שום דרך להוכיח זאת.

לעומת, אם אומרים לה שהיא חכמה, אז זה יצטרך לבוא לידי ביטוי בידע, במבחנים וכד'.

ד. שמעתי באוזני רבנים שאמרו, שנישואין, זה לא בית-חולים לבני אדם שההורמונים שלהם שולטים על שכלם (הם אמרו בית-חולים לסיפוק יצר הרע. אבל כדי שזה יובן, שיניתי להתנסחות שלך, וגם לעניין צנזורה).

אז מכאן שהתעניינות בגברים, היא ממש ממש לא סיבה טובה להתחתן מוקדם!!!

ה. אדם קרוב אצל עצמו, ולכן אין לו אפשרות בכלל להעיד עדות על עצמו.

ואפילו חז"ל אמרו שאין אדם משים עצמו רשע (וק"ו שהוא לא יכול להעיד על עצמו דברים טובים)

יש דברים שחכמים הגדירו שמאמינים למה שאדם אומר על עצמו, אבל זה דברים מוגדרים שהוציאו אותם מעניין עדות.

ו. גם אני מסכים באופן כללי, שכל מקרה לגופו, והתלונות שלי הן על דברים נקודתיים בלבד.

בס"ד

לגילה?

אין אצלך בלקסיקון שום מצב כזה שבת תהיה בוגרת לגילה?

לא הבני מה הבעיה שאגיד על עצמי שאני נחשבת בוגרת לגילי...

אם תאיר את עיניי אשמח.

[אגב, העניין של אדם לא מעיד על עצמו וכו' די מצחיק בהקשר הזה כי אתה לא יכול להגיד אז גם מה טוב בך, מה רע בך...

הרי אדם לא מעיד על עצמו.

אז למה בכל הראיונות אני נדרשת לומר שני דברים טובים שיש בי ושני דברים רעים? אני לא יכולה להעיד.].

אבל לא מאמינים למה שהיא אומרת.

כלומר, זה לא אומר שמה שהיא אמרה הוא לא נכון, אבל לא מאמינים לה.

בראיונות, לא מאמינים למה שאת כותבת, רק בודקים איך את כותבת ומה את מסוגלת לכתוב.

וזה גם שיקול של המראיין, אם להאמין לך או לא.

אני משער שיש דבר כזה בת שהיא בוגרת לגילה..

ואם את רוצה, תגידי, אבל תבססי את דברייך על דברים קונקרטים.

יש כאן כבר ארבע בנות שממש ממש רוצות להעיד על עצמן שהן בוגרות לגילן...

אז זה כבר מתחיל להוכיח את סעיף א שכתבתי לעיל.

יש אנשים כאלו שהם בוגרים לגילם, אבל חלק מהביטוי לבגרות שלהם היא שהם לא מעידים את זה על עצמם.

אחד שיש לו צורך נפשי להגיד לסביבה שלו שהוא בוגר, זה סימן שהסביבה שלו לא כ"כ משדרת לו שהוא כזה.

(ורוב הפעמים בצדק)

וכשאומרים "בוגרת" למי שהיא "גדולה", מה מתכוונים בזה?

בס"ד

[בלי לפגוע, היא באמת שעשעה אותי ].

"אחד שיש לו צורך נפשי להגיד לסביבה שלו שהוא בוגר, זה סימן שהסביבה שלו לא כ"כ משדרת לו שהוא כזה."

אמממ..

קודם כל לא התאמצתי להעיד על עצמי שאני בוגרת לגילי, הגבתי לתגובתך ומה לעשות שכדי להגיב עליה היה מתאים להוסיף פרט כזה?

אני ממש לא מתאמצת להעיד דבר כזה ומה שאתה תחשוב עלי לא ממש מפריע לי, אני לא מכירה אותך.

אה, וגם אתה לא מכיר אותי .

דבר שני, לגבי המשפט שהעתקתי מתגובתך, הסביבה שלי משדרת לי את זה, תהיה בטוח.

אני כשלעצמי לא הייתי חושבת דבר כזה אם לא היו אומרים לי את זה..

לא שמתי לב לזה וזה לא ממש עניין אותי לשים את החיים שלי תחת תגית מסוימת.

אנשים הם אלה שתייגו אותי ובעקבות זה פשוט נתתי שם לתופעה שחייתי בה.

אין לי צורך נפשי לומר את זה, זה פשוט עולה בהרבה מקומות...

אני לא מחזיקה שלט חוצות כזה וגם לא רושמת את זה לעצמי על המצח,

אבל רוב האנשים שפגשו אותי טענו ככה [יש כמה שלא...].

ובהרבה מהשרשורים פה ובכל מיני מקומות אחרים, וכנל בחיים, עולה הצורך להזכיר את זה.

זה לא אומר שיש לנו צורך נפשי להכריז על העניין.

כשאומרים בוגרת למישהי שהיא גדולה פשוט מציינים שהיא בוגרת מספיק לגילה ולא נותרה ילדה...

ככה נראה לי.

למרות שלא שמעתי הרבה אנשים אומרים לבחורות גדולות יותר שהן בוגרות..

כי הן אמורות להיות בוגרות.

כי זה בתת-מודע, עצם זה שכתבת: "זה פשוט עולה בהרבה מקומות..."

למעשה הסגרת את עצמך...

ציטוט: "אבל רוב האנשים שפגשו אותי טענו ככה [יש כמה שלא...]."

זה דבר שבדיוק מראה שזה דבר  שאת צורכת אותו..(ובאופן כללי מכל מה שכתבת זה נשמע כך)

ואם לא היית נצרכת לזה, אז אף אחד לא היה מרגיש צורך להגיד לך, כמה את בוגרת..

אני לא זוכר מעודי, שיחה של בנים שהשתתפתי בה, שדנו בה על השוואה בגרותית.

ולעומת זאת אצלכן, את לא יכולה לומר שלא מדברות על זה. (לפחות את אחותי וחברותיה שמעתי המון)

לגבי הפיסקה האחרונה, א. נראה לי שלא הבנת את השאלה, מדובר תמיד, שמי שנותן את המחמאה, הוא גדול או בן גילו של מושא המחמאה, ולא מישהו קטן ממנו.

ב. גם אם כן הבנת, אז מה זה אם לא מחמאה? לא מדובר כאן על נתון אובייקטיבי, כמו הגובה שלך הוא 1.65 מ'.

אלא על נתון סובייקטיבי, ונתונים סובייקטיבים יבואו תמיד כמשהו שאדם חושב על אדם אחר. שזה אומר, מחמאה, גנאי, הערכה, וכד'.

נכון שאת תשמעי שאומרים את זה יותר לילדים, אבל תשימי-לב שמי שבד"כ אומר את זה, זה נשים, גברים כמעט אף פעם לא יגידו את זה.

נ.ב.

אני יודע מה שמך, מה גילך והיכן את גרה. (בהנחה שהנתונים עלייך אמיתיים)

לעומת זאת את לא יודעת מה שמי, מה גילי והיכן אני גר. (הניק שלי הוא לא שמי)

אז כרגע (תלוי אם אחליט להגיע למפגש, וגם את), את לא יכולה לדעת אם אני גר אפילו במרחק הליכה ממך.. (או שלא)

נגיד בלהתנדב בעמותות חסד

להדריך בתנועת נוער

לטייל, לעשות ספורט, ללמוד,

אפשר גם להתחיל לחשוב על עבודה ככה מהצד

וכו' וכו'

גיל נהדר.

יבוא יום וגם להתחתן יבוא בחשבון. אל תדאגי

החיים לא בורחים לנו מהידים!

שצריך אישור של עובדת סוציאלית +בית משפט, כדי לאפשר להתחתן לפני גיל 18.

את האישור הזה ייקח להוציא לפחות שנה, אז גם אם האבא שלה יאשר, זה לא יעזור להם!

מה שאומר שיש עוד קצת זמן..

לא שאני בעד נישואים בגיל צעיר אבל החוק מתיר בינתיים.

העונש זה שנתיים בכלא אז מקסימום יהיה להם שנתיים דירה חינם על חשבון המדינה....

לצערי זה חוק שאני לא יזכה לעבור עליו....

סוג של פיצול אישיות

מה בדיוק אמורה להיות הבעייה?

בלי קשר לזה שהוא אמריקאי, אם כבר זו זכות

זה נשמע לא אמיתי? מופרך משהו..

משום מה זה נראה שהוא סתם כתב כדי שיגיבו על דבריו..

(ואם זה לא נכון, אז סליחה מראש)

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר