ישנן כאלו בוגרות לגילן

יש מקומות שמאוד מקובל בגיל כזה שידוכין

או ניהול קשרים כלשהן

תן קצת יותר פרטים

איך הכרתם מה הדעה של אמא שלה שלה עצמה

איך הסביבה שלכם.. שיהיה יותר קל לסייע

וגם כאלו שבוגרות לגילן בגיל 17, עדיין צריכות להתבגר.

ובמילים אחרות:

די כבר עם הטיעון הילדותי של בוגרת לגילה.

סתם תירוצים של מישהי שרוצה חבר.

עד סוף שמינית לא עניין אותי חבר..

אותי עניין חבר מגיל 12 ואולי לפני.

ויש המון בנות שהתעניינו בהרבה עוד קודם.

השאלה פה אם הזוג השואל אכן הולכים לחתונה, כי חברים סתם לאורך זמן - זו טעות!

ולהתחתן בגיל 17 - זה נהדר!!

מי שזה מתאים לו - זה יופי!! וכל הכבוד על כך!

"טוב לגבר שיישא עול מנעוריו.."

מי ישלם בשבילם על

הלגו?

וטוב להן בחיים..

וגם בזוגיות

[והלגו זו ההוצאה הקטנה יחסית של החתונה ]

וחלקן גרושות,

וחלקן הגדול שנשואות טורחות לומר שהן לא ממליצות להתחתן בגיל הזה-

אלא לחכות לפחות שנה-שנתיים,

אז אני לא בעד בכלל.

כי אני מכירה את המאושרות.. 

הן גם מאושרות- והיו בוחרות בדיוק את אותו האיש, ובסכ"ה טוב להן, אבל- הן ממש לא ממליצות להתחתן בגיל הזה, כי יש התמודדויות לא פשוטות כתוצאה מהגיל- וגם ככה נישואין זה עבודה והן הרגישו שזה היה טו מאצ' מכל מיני בחינות- ואם הן היו יכולות להחזיר את הגלגל אחורה הן היו מחכות

בקשה

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t577326#6375233

וכן! הייתי בוגרת יותר משאר החברות, וענין אותי מאז ומתמיד גברים...

וחיי הנישואין זה התמודדות יום יומית ולא קלה בכלל, אבל שווה כל רגע בחיים!!!!!!

אני לשניה לא מתחרטת שעשיתי את זה בגיל הזה, ובעלי גדול ממני ב3 שנים. (למרות שההורים שלי התנגדו)

שהם יותר בוגרות מאחרות (או מאחרים).

מעניין על סמך מה הן מבססות את העניין!

באמת נראה לי שאחוקק על העניין חוק!

ומישהי שמתחתנת כי מאז ומתמיד גברים עניינו אותה, זה ממש ממש לא נשמע סיבה טובה!

(וגם לא נשמע טוב, בלי קשר)

חוק הבחורה הבוגרת!

שאמרו להן בזמנו.

או שהן רואות שהן לא מצליחות להשתלב מנטלית עם בנות גילן בכל מיני תחומים - כיון שהן ילדותיות בעיניהן.

זה בסדר גמור להעיד כך.

בנוסף - אני שמחה מאוד לדעת שיש בנות שמגיל צעיר התעניינו בגברים!

כפי שאמור להיות בטבע האנושי!!

(וההורמונים לכיוון - מתחילים באיזור גיל 12.. ככה שזה לחלוטין תקין ובריא!!)

שכוייח לרויזא שנתנה פה בלאנס לכל המלעיזים נגד..

מסכימה גם עם טנגענס -

שבסופו של דבר, כל מקרה לגופו, וכדאי להתייעץ עם תלמיד חכם שיפגוש את שני בני הזוג ויעזור להם להגיע להחלטה הנכונה לרצון ה' ולרצונם!!

א. משום מה רוב הבנות חושבות שהן יותר בוגרות מחברותיהן, אז תנסי להוכיח לוגית איזו מהן יותר בוגרת...

ב. יכול להיות שזה שהיא לא מצליחה להשתלב מנטלית, זה מגיע מאגו. וזה דבר שדווקא מעיד על חוסר בגרות.

ג. בנות (אמהות, מורות וחברות) אוהבות לחלק "מחמאות" בסגנון זה אחת אל השנייה, כי זו מחמאה לא מחייבת. כלומר, הבחורה תצא מאושרת מזה שאמרו לה שהיא בוגרת ויפה, אבל אין שום דרך להוכיח זאת.

לעומת, אם אומרים לה שהיא חכמה, אז זה יצטרך לבוא לידי ביטוי בידע, במבחנים וכד'.

ד. שמעתי באוזני רבנים שאמרו, שנישואין, זה לא בית-חולים לבני אדם שההורמונים שלהם שולטים על שכלם (הם אמרו בית-חולים לסיפוק יצר הרע. אבל כדי שזה יובן, שיניתי להתנסחות שלך, וגם לעניין צנזורה).

אז מכאן שהתעניינות בגברים, היא ממש ממש לא סיבה טובה להתחתן מוקדם!!!

ה. אדם קרוב אצל עצמו, ולכן אין לו אפשרות בכלל להעיד עדות על עצמו.

ואפילו חז"ל אמרו שאין אדם משים עצמו רשע (וק"ו שהוא לא יכול להעיד על עצמו דברים טובים)

יש דברים שחכמים הגדירו שמאמינים למה שאדם אומר על עצמו, אבל זה דברים מוגדרים שהוציאו אותם מעניין עדות.

ו. גם אני מסכים באופן כללי, שכל מקרה לגופו, והתלונות שלי הן על דברים נקודתיים בלבד.

בס"ד

לגילה?

אין אצלך בלקסיקון שום מצב כזה שבת תהיה בוגרת לגילה?

לא הבני מה הבעיה שאגיד על עצמי שאני נחשבת בוגרת לגילי...

אם תאיר את עיניי אשמח.

[אגב, העניין של אדם לא מעיד על עצמו וכו' די מצחיק בהקשר הזה כי אתה לא יכול להגיד אז גם מה טוב בך, מה רע בך...

הרי אדם לא מעיד על עצמו.

אז למה בכל הראיונות אני נדרשת לומר שני דברים טובים שיש בי ושני דברים רעים? אני לא יכולה להעיד.].

אבל לא מאמינים למה שהיא אומרת.

כלומר, זה לא אומר שמה שהיא אמרה הוא לא נכון, אבל לא מאמינים לה.

בראיונות, לא מאמינים למה שאת כותבת, רק בודקים איך את כותבת ומה את מסוגלת לכתוב.

וזה גם שיקול של המראיין, אם להאמין לך או לא.

אני משער שיש דבר כזה בת שהיא בוגרת לגילה..

ואם את רוצה, תגידי, אבל תבססי את דברייך על דברים קונקרטים.

יש כאן כבר ארבע בנות שממש ממש רוצות להעיד על עצמן שהן בוגרות לגילן...

אז זה כבר מתחיל להוכיח את סעיף א שכתבתי לעיל.

יש אנשים כאלו שהם בוגרים לגילם, אבל חלק מהביטוי לבגרות שלהם היא שהם לא מעידים את זה על עצמם.

אחד שיש לו צורך נפשי להגיד לסביבה שלו שהוא בוגר, זה סימן שהסביבה שלו לא כ"כ משדרת לו שהוא כזה.

(ורוב הפעמים בצדק)

וכשאומרים "בוגרת" למי שהיא "גדולה", מה מתכוונים בזה?

בס"ד

[בלי לפגוע, היא באמת שעשעה אותי ].

"אחד שיש לו צורך נפשי להגיד לסביבה שלו שהוא בוגר, זה סימן שהסביבה שלו לא כ"כ משדרת לו שהוא כזה."

אמממ..

קודם כל לא התאמצתי להעיד על עצמי שאני בוגרת לגילי, הגבתי לתגובתך ומה לעשות שכדי להגיב עליה היה מתאים להוסיף פרט כזה?

אני ממש לא מתאמצת להעיד דבר כזה ומה שאתה תחשוב עלי לא ממש מפריע לי, אני לא מכירה אותך.

אה, וגם אתה לא מכיר אותי .

דבר שני, לגבי המשפט שהעתקתי מתגובתך, הסביבה שלי משדרת לי את זה, תהיה בטוח.

אני כשלעצמי לא הייתי חושבת דבר כזה אם לא היו אומרים לי את זה..

לא שמתי לב לזה וזה לא ממש עניין אותי לשים את החיים שלי תחת תגית מסוימת.

אנשים הם אלה שתייגו אותי ובעקבות זה פשוט נתתי שם לתופעה שחייתי בה.

אין לי צורך נפשי לומר את זה, זה פשוט עולה בהרבה מקומות...

אני לא מחזיקה שלט חוצות כזה וגם לא רושמת את זה לעצמי על המצח,

אבל רוב האנשים שפגשו אותי טענו ככה [יש כמה שלא...].

ובהרבה מהשרשורים פה ובכל מיני מקומות אחרים, וכנל בחיים, עולה הצורך להזכיר את זה.

זה לא אומר שיש לנו צורך נפשי להכריז על העניין.

כשאומרים בוגרת למישהי שהיא גדולה פשוט מציינים שהיא בוגרת מספיק לגילה ולא נותרה ילדה...

ככה נראה לי.

למרות שלא שמעתי הרבה אנשים אומרים לבחורות גדולות יותר שהן בוגרות..

כי הן אמורות להיות בוגרות.

כי זה בתת-מודע, עצם זה שכתבת: "זה פשוט עולה בהרבה מקומות..."

למעשה הסגרת את עצמך...

ציטוט: "אבל רוב האנשים שפגשו אותי טענו ככה [יש כמה שלא...]."

זה דבר שבדיוק מראה שזה דבר  שאת צורכת אותו..(ובאופן כללי מכל מה שכתבת זה נשמע כך)

ואם לא היית נצרכת לזה, אז אף אחד לא היה מרגיש צורך להגיד לך, כמה את בוגרת..

אני לא זוכר מעודי, שיחה של בנים שהשתתפתי בה, שדנו בה על השוואה בגרותית.

ולעומת זאת אצלכן, את לא יכולה לומר שלא מדברות על זה. (לפחות את אחותי וחברותיה שמעתי המון)

לגבי הפיסקה האחרונה, א. נראה לי שלא הבנת את השאלה, מדובר תמיד, שמי שנותן את המחמאה, הוא גדול או בן גילו של מושא המחמאה, ולא מישהו קטן ממנו.

ב. גם אם כן הבנת, אז מה זה אם לא מחמאה? לא מדובר כאן על נתון אובייקטיבי, כמו הגובה שלך הוא 1.65 מ'.

אלא על נתון סובייקטיבי, ונתונים סובייקטיבים יבואו תמיד כמשהו שאדם חושב על אדם אחר. שזה אומר, מחמאה, גנאי, הערכה, וכד'.

נכון שאת תשמעי שאומרים את זה יותר לילדים, אבל תשימי-לב שמי שבד"כ אומר את זה, זה נשים, גברים כמעט אף פעם לא יגידו את זה.

נ.ב.

אני יודע מה שמך, מה גילך והיכן את גרה. (בהנחה שהנתונים עלייך אמיתיים)

לעומת זאת את לא יודעת מה שמי, מה גילי והיכן אני גר. (הניק שלי הוא לא שמי)

אז כרגע (תלוי אם אחליט להגיע למפגש, וגם את), את לא יכולה לדעת אם אני גר אפילו במרחק הליכה ממך.. (או שלא)

נגיד בלהתנדב בעמותות חסד

להדריך בתנועת נוער

לטייל, לעשות ספורט, ללמוד,

אפשר גם להתחיל לחשוב על עבודה ככה מהצד

וכו' וכו'

גיל נהדר.

יבוא יום וגם להתחתן יבוא בחשבון. אל תדאגי

החיים לא בורחים לנו מהידים!

שצריך אישור של עובדת סוציאלית +בית משפט, כדי לאפשר להתחתן לפני גיל 18.

את האישור הזה ייקח להוציא לפחות שנה, אז גם אם האבא שלה יאשר, זה לא יעזור להם!

מה שאומר שיש עוד קצת זמן..

לא שאני בעד נישואים בגיל צעיר אבל החוק מתיר בינתיים.

העונש זה שנתיים בכלא אז מקסימום יהיה להם שנתיים דירה חינם על חשבון המדינה....

לצערי זה חוק שאני לא יזכה לעבור עליו....

סוג של פיצול אישיות

מה בדיוק אמורה להיות הבעייה?

בלי קשר לזה שהוא אמריקאי, אם כבר זו זכות

זה נשמע לא אמיתי? מופרך משהו..

משום מה זה נראה שהוא סתם כתב כדי שיגיבו על דבריו..

(ואם זה לא נכון, אז סליחה מראש)

אם יש לך ביטחון עצמי זה בסדר גמור אפילו מדהים.

אם זה מגיע ממקום של חוסר ביטחון וזה לא מתכתב יחד עם גבריות זה או זה זה די מוריד.

לגבי גבר מכיל ונעים ומקשיב זה מעולה

זה אחלה בנאדם להיות איתו...

ובסוף בסוף בסוף

אתה צריך רק משהי אחת שתרצה אותך כמו שאתה....

תודה רבה !

אני גם חושב שלפעמים זה סוג של תהליך, להביא את עצמך בצורה המלאה לוקח קצת זמן וזה אני חושב לפעמים יכול להתפרש לא נכון ..

לדעתי תביא את המקומות שאתה אוהב בעצמך וקל לך להביא אותם לדייטים, ולאט לאט תחשוף עוד ועוד נקודות

מה הכוונה המקומות שאתה אוהב בעצמך ?

תביא את הצדדים (מקומות)/אופי וכו, שיותר קל לך להביא, ואתה אוהב אותם (בעיקר בדייטים ראשונים)

תמצא בעזרת ה' את אשתך ותהיה לכם זוגיות מעולה

אבל השאלה היא לא אם אתה רגיש. השאלה היא מה אתה עושה כשהאישה שמולך מביאה את הרגש שלה..

יש גברים שרגישים מאוד אבל ברגע שהבחורה משתפת שקשה לה או שהיה לה יום פחות טוב, הם נלחצים מתגוננים או מנסים להשתיק את התחושה בלי לשים לב שהם עושים את זה .

נניח אם היא תכתוב או תגיד היה לי יום לא נעים .. הוא יכתוב באסה , או פשוט ישתוק במקום להסתכל לה בעיניים ולהגיד מה יש מה את מרגישה שתפי אותי? בעדינות ברגישות

יש גברים שיש להם רגישות ביחד עם חוסן רגשי. הם יודעים להקשיב, להכיל, לא להיבהל ולא לקחת כל רגש באופן אישי.. ולתווך את הרגש שלהם החוצה שזה מדהים ..

לא מרגישים אשמה מסוימת ברגש של הבת זוג שלהם .. לא נלחצים רגישים לסיטואציה נממצאים בנוכחות בכאן ועכשיו יודעים מה לעשות..

בעיניי, זה הרבה יותר גברי מרק להיות רגיש לעצמך

תקרא קצת. זה הרבה מעבר ל'איך היא תגיב'. יותר חשוב שאתה תחיה בטוב עם עצמך.

ופשוט צריך איזון, כמו כל דבר בחיים.

חוץ מהקריטריונים היבשים, אחד הקריטריונים החשובים זה איך הוא גורם לי להרגיש.

אם הוא גורם לי להרגיש במבחן, ולחוצה, שצריכה להוכיח שאני טובה ושווה, אז זה נשמע מישהו שלא טוב לי איתו וכזה אני לא רוצה.

לחשוב על חיים שלמים עם אדם שגורם לי להרגיש ככה נשמע סיוט.

ולעומת זאת, כדאי לחפש מישהו שנותן לי הרגשה שאני נינוחה ומרגישה בבית ותחושת בטחון ושלווה ורצויה.

ורק תחשבי מה ירגישו ילדים של אבא ביקורתי וגאוותן.

לפעמים משפט אחד של מישהו מצליח לערער מקומות מאוד עדינים בתוכנו וצריך זמן כדי שהלב יפסיק לרעוד.

יש גם תחושות של אבל, לא עליו באמת אבל על התקווה שהרגשת.

בע"ה ממש עוד מעט הלב יפסיק לרעוד ממה שהיה, ירגיש בטוח ויפתח.

באמת בדיעבד זה הובן לי ככה, למרות שעדיין כן יש רגש כזה של פספוס שלא הצלחתי להביא את עצמי.

אבל לא הצלחתי להביא את עצמי כי הוא בחן אותי. אז כנראה שלא באמת הייתי מצליחה להביא את עצמי מתישהו כמו שצריך..

ואת ממש צודקת, זאת תקווה של "הנה מצאתי" ואז מסתבר שלא. ה' כל יכול. באמת מחזקת את עצמי שאני את המיטב שלי עושה.

זה לא מוריד מזה שנפגעתי, או שרציתי אותו.. אבל צריך לזכור את זה שאני באמת טובה.

ועצם זה שהמשכתי לצאת מרגישה שדווקא כן נפתח לי הלב, כי הייתי הרבה יותר חופשיה וזורמת בפגישות עם הבחורים האחרים..

ואולי הלב שלי רועד כי הרגשתי דחייה מהצד השני ויש את החשש שזה יקרה שוב..

1. חיבוק ענק, זה נסיון קשוח

2. תביני מה הייתה הנקודה שהרגשת שהיא זו שמושכת אותך בו

3. תני לעצמך רגע מקום, רשמת שאת בעומס, פלוס האקסטרה הרגשית, קחי לך את הזמן ואת המקום שלך

4. תגידי לא להצעות שאת יודעת שזה לא מה שאת מחפשת, את ייודעת מה מתאים לך

המון בהצלחה בדרך הזו, ובאמת חיבוק ענקקק

את צודקת.

מותר לחשוב עליו מדי

פעם, לא קרה שום דבר

השאלה מה עושים לטווח ארוך ביחס למחשבות על דייטים.

חשוב מאוד לבנות דפוסי מחשבה טובים שעוזרים להתהליך

יחסית כן יש לי דפוסי מחשבה טובים סביב זה, לא מרגישה שאני מגיעה עייפה לפגישות או בחוסר רצון.

להפך מרגישה שאני הרבה יותר מגיעה עם רצון להכיר ולהנות ולהביא את עצמי.. יכול להיות שזה באמת עומס כללי שאני משליכה על זה.

ולגבי הבחור ההוא, נכון. אולי אם אתן לעצמי להרגיש באמת את הנקודה הזאת שנפגעתי ממנו אצליח לשחרר יותר.

קשה לך לשחרר אותו בין היתר כי הוא לא סיים את הקשר בצורה ראויה. כשפרידה מסתיימת בצורה שפוגעת, הרבה פעמים הדמיון ממשיך להיאחז במה שהיה יכול להיות, ולא במה שהיה באמת. אבל דווקא כאן חשוב לזכור את המציאות הוא בחר לסיים את הקשר, והוא בחר לעשות את זה בדרך שפגעה בך

אני חושבת שחשוב שתזכרי עוד משהו. מעבר לאמונה שהכול מושגח, ושמה ששלך יגיע אלייך בזמן הנכון ואף אחד לא יכול לקחת את הבן זוג העתידי שלך ממך גם הדרך שבה אדם בוחר להיפרד אומרת משהו עליו.

אם הוא סיים את הקשר במילים שפגעו בך כל כך, זה לא פרט שולי. זה מלמד משהו על היכולת שלו להיות רגיש ברגע משמעותי.

זה לא מבטל את כל המעלות שהיו בו, אבל זה כן מזכיר שלא מספיק לסמן וי על רשימת קריטריונים. מגיע לך גם מישהו שידע לשמור על הלב שלך, גם כשהוא בוחר אחרת.

לכן אל תתבלבלי מהמחשבה ש"אולי זה היה הכי טוב שהיה". יכול להיות שהוא התאים לך בהרבה דברים, אבל מגיע לך יותר מזה.

מגיע לך גבר שגם יהיה מתאים, גם יבחר בך, וגם יתייחס אלייך בכבוד, ברגישות ובעדינות. אלה לא דרישות מוגזמות אלה יסודות של בית

ואת יותר מהסיפור הזה. גם אם יום אחד הוא יתחתן וימשיך בחייו, זה לא אומר שה' שכח אותך. זה רק אומר שלכל אחד יש את הדרך המדויקת שלו ( הוא יקבל בחורה בהתאם לבחירת ההתנהגות שלו) גם אם שלך עדיין נכתבת.

את יכולה להצטער על קשר שלא הצליח ועל בחור שפגע בך כי זה לגיטימי וכמובן, אבל אל תישארי בתוך הפגיעה. אל תתני לה לשכנע אותך שזה הכי טוב שמגיע לך.. ( וגם היא לא כי היא נקטעה) מגיע לך מישהו שלא רק מתאים לך אלא גם יודע לבטא את הלב שלו וגם לשמור על הלב שלך, ולא מוותר עלייך אף פעם.

אל תצטערי על בחור שהולך שילך

מדוייק ממש.

באמת חשבתי על הנקודה של הרגישות.. זה ממש ככה.

חיזקת אותי

סימן שזה לא מתאים, כך שטוב שנפרדתם.

ביחס להרגשה, זה כואב ולא קל, אבל לעיתים פרידות ייגמרו בצורה פוגעת, לא כדאי לקחת ללב יותר מדי, זה קשה לשני הצדדים לרוב וכשכואב לנו לרוב קשה לנו לבחור מילים נכונות.

יש דרך גם להגיד שלא רוצים להמשיך..

חוויתי את זה גם (רק הפוך, אני רציתי להמשיך והבחורה חתכה) בדיוק כמו שתיארת...הציפיה, המחשבות, הפרפרים וה...לחץ. לא לחץ בריא ומעודן של התרגשות לקראת משהו גדול, אלא לחץ של תחושת מבחן, של "האם יצאתי בסדר", פחד לפני כל פגישה, והקלה בסוף הפגישה אחרי שלכאורה כלום לא השתבש...והייתי בטוח שזה זה, היא פשוט היתה סימון וי על *כל* ה"רשימת מכולת" שלי, אבל בסוף העיקר היה חסר. התחושה של השוויון וההדדיות בקשר, התחושה שיש לי מה לתת גם עם השריטות שלי, שאני מוערך בכל מקרה, זה פשוט לא היה קיים. וגם בסוף, היא חתכה בצורה כזו שגרמה לי להרגיש קטן ולא גבר. בקיצור, את לא לבד, וזה מאוד קשה להיזרק שוב לחוסר וודאות אחרי שכאילו כבר ראית את הסוף, אבל צריך להתחזק המון באמונה שהטוב שלך עוד יגיע, ושהקב"ה לא שלח לך את הבחור ההוא בשביל שזה יצליח אלא בשביל ללמוד על עצמך. וזה מאוד קשה לנתק את הקשר ההוא כשאין משהו אחר שמתקרב לזה, וההשוואות חוגגות בראש, אבל צריך פשוט לא להילחם ברגשות שצפים, לקבל אותם, ולהבין שיש להם מקום אבל הם לא יקבעו מה יהיה לך הלאה. היחידה שתקבע זו את, ולרגשות המבאסים האלה יש מקום חשוב בבנין האישיות שלך. פשוט להשתדל להתחזק באמונה, לברר עם עצמך מה את לוקחת מכאן הלאה, להבין מה באמת חשוב ועיקרי בשבילך ומה טפל, לא לשקוע רק בבאסה על מה שנגמר ולעוף קדימה. (יש גם שיר נחמד של מוטי וייס על כל הנושא הזה, קוראים לו נראה לי "אני לא יודע", שיר חביב סה"כ). בהצלחה גדולה!!

יש את צביה רחמין

ואת מרים לנדסברג

(אמור להיות לי איפה שהוא את המספר שלהן אחפש)

050-631-6853

לסמוך עליה, וגם לשים את השכל בתמונה לא בנפרד

בגדול, חושב שצריך משהו משמעותי כדי להבין בדייט ראשון.

תשתפי קישור לשם?

יש את אסף זולדן הוא תותח

ואז לקבל המלצות מגורמים שמכירים אותך במציאות

אבל מי שמכיר אותי במציאות לא מכיר מאמנים/יועצים. וגם אלו שכן הכירו, ההמלצות שלהם לא היו הכי..

שהוא מעגלי

משאיר נזקים לאורך הדרך

והמטרה לא מושגת

המרַצה מתבאס לעשות משהו שפחות לטעמו

המעשה יוצא עקום

כי עוגה עושים באהבה

המרוּצה לא באמת מרוצה

ואז המרַצה שוב נכנס לפעול

זה מתחיל במילה טובה,

ויכול להיות גם טירחה מאומצת,

נסיעה רחוקה או הוצאה כספית גבוהה.

האם הצד השני מכיר בזה?

"העושה טובה למי שאינו מכיר בה..."?

או "המפייסו בדברים..."?

לרוב נשים חכמות פיקחות ומבינות שהגבר משקיע או מקדיש מזמנו, מתאמץ ומנסה.

ואם היא לא שמה לב לזה? אז חבל על המאמץ.

הראש והלב שלה במקום אחר.

וגם גברים מבחינים בזה במוקדם או במאוחר ;)

נתינה היא חשובה מאוד, בטח בזוגיות.

ריצוי זה גרוע. כי ריצוי מונע בדרך כלל מפחד.

באופן אירוני הריצוי לא מתמקד בשני, אלא בעצמי. בפּנים- אני רוצה לרָצוֹת את השני כדי שלא יקרה א' ב' ג'..

ואז זה בדיוק הפוך מנתינה. כי אני בעצם הסיפור, לא הוא.

וזה יוצר שני אפקטים-

א. לא נעים לצד השני לקבל ככה. זאת לא נתינה אמיתית, וזה מורגש.

ב. זאת נתינה שהיא באה עם מחיקה עצמית. מה שגרוע בתווך הארוך (לשני הצדדים אגב).

בגדול בחוויה שלי, אלמנט דומיננטי של ריצוי יכול להרוס זוגיות.

(לעומת נתינה שהיא חלק הכרחי ובלתי נפרד מזוגיות)

התחום של יחסים הוא תחום של "מדעי החברה" ולכן הוא תחום מאוד לא "מדע מדוייק"

זה לא באמת משנה באיזה הגדרות נשתמש. השאלה האמיתית מה התוכן.

אם שמת לב, התוכן של הדברים שכתבת הוא לא סותר בכלל את תוכן דברי.

ההבדל זה המושגים השונים, אז דיון על מושגים הוא קצת מפספס את המסר שרציתי להעביר.

אז מה ניסיתי לעשות פה?

לקחתי מילה שההקשר הנפוץ שלה הוא שלילי.

התייחסתי למילה הזאת על פי המשמעות המילולית שלה גרידא.

ריצוי = לגרום לאדם להיות מרוצה.

בלי להטעין על זה שום הקשר, גם לא את ההקשר הנפוץ.

תקני אותי אם אני טועה, זה נראה לי הפירוש המילולי של המילה.

בהקשרים אחרים, ריצוי במובן הרזה של הדבר, יכול להיות תואם לסיטואציה ואפילו טוב.

למה אני בוחר לדבר ככה?

בעיני, כל דפוס התנהגות/מחשבה יש בו הגיון מסויים.

לכן במקום לשלול את הגיון הפנימי של המחשבה/התנהגות לא טובה, כדאי הפוך - למצוא מה כן הגיוני בו.

ואז ממילא כאשר אני מבין מה הגיוני במשהו מסויים, אני מבין את ההקשר הנכון שלו ולדעת איך להשתמש בו.

זה גם נראה לי מביא המון אמפתיה וחמלה ביחס לטעויות ויותר קל וכיף ככה ללמוד מטעויות

@אנוני.מית @oo @שנונימי @נעמי28

כלומר, זה מה שאתה עושה בפועל, אבל המניע הוא בכלל לא הצד השני ולא טובתו, המניע הוא שאתה תהיה אהוב, שאתה תקבל אישור ולא דחייה.

זה ה-הבדל.

אתה מרכז הסיפור, לא הוא.

זאת תכונה שמאמצים בילדות, בשלב כל שהוא הבנת שכדי לשרוד ולהרגיש אהוב אתה צריך לרצות, לשמח, להיות מושלם, לא להיות נטל.

אפשר לעשות טובות, אפשר לעזור,

כדי לנהל מערכות יחסים טובות חייב לפעמים להתגמש

אבל בריצוי המניע הוא לא אותו מניע וזאת הבעיה.

לריצוי אין גבול, בריצוי אתה מרגיש שחוק, קורבן, שנלקח ממך ולא שנתת.

לפעמים זה בסדר לגרום לשני להיות מרוצה בשביל טובה אישית,

נשמע לי מאוד אנושי.

מסכים שכדאי שזה יהיה במינון נמוך מאוד.

כדי להבין האם אתה סתם עושה טובה למישהו או מרצה

מה יקרה אם תסרב? אתה יכול להגיד "לא" בלי להרגיש אשם? אתה מרוקן אחרי הנתינה הזאת? חצית את הגבולות שלך בנתינה הזאת? צברת "נקודות זכות" אצל אותו אדם עם הנתינה ואתה מצפה לקבל בתמורה אישור ואהבה?

זה לגמרי בסדר לגרום לשני להיות מרוצה ולעשות לו טובה

השאלה מה המניע, המחירים, מה הגבולות שנחצו ומה המינון.

ומה מטרת השאלה שלך באופן כללי? לי זה היה נשמע כמו ניסיון הכחשה לריצוי.

לא שאלתי מה האינדיקציה לריצוי.

ניסיתי להביא מקום שבו המילה ריצוי מקבלת הקשר חיובי.

אז אם את פתוחה לשמוע על זה מעולה.

בכלל לגרום לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה, זה לא משהו שהייתי מזלזל בו.

ולמה אני מתעקש על זה?

כי אני מרגיש שיש פה כוח בעל עוצמה במציאות. יש פה כלי אדיר. להשפיע על רצון של מישהו אחר זה וואו. לכן חשוב גם לדעת לעשות את זה נכון.

זה מכוון גם אליך -

המסר שלי לא בא לסתור את תוכן דבריך אלא להוסיף - לקראת נישואין וזוגיות

ורצון לשלוט על איך שהאחר רואה אותי.

וחלק מהריפוי בה הוא לשחרר שליטה.

זאת עוצמה שלילית, גם למרצה וגם למרוצה - שלרוב מרגיש את הריצוי ולא מעריך את המרצה, והמרצה במעשים שלו מגשים בעצם את הפחדים הכי עמוקים שלו, ולא מוערך ולא אהוב.

נראה שאתה מנסה למצוא משהו חיובי בתנועה שאולי נראית טובה אבל לא מגיעה ממקום נכון וטוב.

אבל המילה לרצות לא כוללת את השליטה בהכרח.

זה מניע אחד שיכול להיות לריצוי.

לאדם להרגיש רצוי ולגרום למישהו להיות מרוצה

זה אכן יכול להיות דבר טוב

אני חושבת שההבדל בין ריצוי 'טוב' לריצוי רע

נמצא בפרמטרים של התוצאה

האם האדם המרצה אוהב את עצמו ואת המעשה כשהוא מרצה

ומה קורה ביום שהוא מפסיק לרצות באופן זמני/ קבוע

אני עושה את הריצוי הטוב הרבה

סמול טוק עם עשרות אנשים ביום בעבודה/ תוקפת את הבוס ברשימת נושאים לדיון על הבוקר/ מקשיבה לילדים גם אם אני פחות בעניין ועוד ועוד

נכון שהמניע שלי הוא ריצוי (ולפעמים עוד דברים)

אבל אני אוהבת את המעשים הללו

רואה בהם משחק פסיכולוגי

של עלות תועלת

ואז ביום שאני עצבנית אש/ מבואסת/ עייפה מדי

ולא עושה את כל זה

אז החיים ממשיכים כרגיל

ואף אחד לא בא בטענות (אולי הילד הקטן צריך תיווך 'אני צריכה שקט')

בריצוי רע

האדם המרצה מרגיש רע אחרי המעשה

וביום שהוא מחליט להפסיק

הוא מקבל שפכטל

העיסוק בריצוי את השאלה - איך אני ביחס לרצון של בן/בת הזוג.

זיהוי הרצון של הזולת הוא דבר שאיננו מובן מאליו ונשמע דבר טוב ויעיל.

אממה, בסוף הרצון הוא עניין אישי, והעניין הזוגי הוא מפגש בין שני רצונות, לכן ביטול אחד מהם הוא בהחלט לא בריא.

אבל הוא כולו בראש שלי.

רצון זה דבר חשוב מאין כמותו. רצונו של האדם הוא כבודו (לכן נראה באנשים "מרצים" חסרי כבוד, ויתור על רצון מפורש כויתור על הכבוד).

אממה - הרצון הוא דבר דינמי, מי שיש לו מנה רוצה מאתיים.

לכן גם לרצונות של שני בני הזוג, כל אחד לבד והרצון המשותף, כבודו במקומו מונח - גם הוא מוגבל.

ככל שלאדם יש רצון גדול יותר והוא מפתח אותו, ככה הוא יודע להתחשב ברצון הזולת כמה שראוי.

רצון קטן גורם ל"ריצוי" שלא טוב.

שאדם מפתח יכולות

(בין השאר לזהות רצון ואופן פעולה של הזולת

ולבחור מה מהם מתאים לו לעשות/ לשתף פעולה)

הסטנדרטים שלו עולים

(הרצונות/ הציפיות שלו עולים)

במערכת יחסים זוגית

זה חייב לבוא משני הצדדים

פיתוח יכולת דומה

ואז הסטנדרטים דומים

אחרת זה עוד קונפליקט לאוסף